| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 6/2003
Midsummer Night's Dream
הקיץ כבר כאן והימים נהיים יותר ויותר חמים...
נראה לי שאני ארחיק בימים הקרובים צפונה, אל ארצות הקור.
עדיין אני לא סגור על יעד, אולי אתונה (עדיין חם, כך שלא בטוח), אולי ברצלונה (שלוש מעלות פחות, אבל עדיין לא סימפטי), אולי ברלין מתקרר (שבהקשר הזה זה חיובי) ואולי אצפין למדינות הבלטיות (ליטא לטביה ואסטוניה) ופינלנד...
אני מניח שהתשובה תבוא בזמן הקרוב...
בכל מקרה, לקיץ הישראלי וליתר דיוק החום הישראלי השפעות שליליות.
אחת מהן (נוסף על מכות חום, התייבשות, חשיפה מרובה לשמש וכדומה) היא ההזעה.
זיעה משמת לקירור הגוף, דבר טוב, בהנחה שאנו לא רוצים לחטוף מכת חום, אבל למה יש לזיעה ריח כה נורא? (ואם הבנתי נכון, לזיעה עצמה אין ריח, אלא הריח הוא ריאקציה כימית של הזיעה עם חומרים באוויר).
לפני כמה ימים, יצא לי לשבת ליד מישהו, אחרי שהלכתי רבע שעה בערך.
חשתי בצחנה כמעט מיד, אולם לא היה לי ברור אם המריח (עבדכם הנאמן) הוא המסריח או שמדובר בבחור השורר שישב לידי...
זה לא כל כך משנה כאשר מסריח לך, אבל מבחינה מצפונית, היה מציק לי לו הייתי מגלה שאני הוא הסרחן...
מצאתי את עצמי במשך רבע שעה מריח את עצמי בכל מיני מקומות, כדי לוודא שאני הוא לא המסריח.
חשבתי שאולי משום שלבשתי חולצה שלא הייתה מאה אחוז כותנה ובדרך כלל אני לא לובש, בכל זאת אני המריח.
בסופו של דבר, אחרי כמ עשרות הסנפות עצמיות, הגעתי למסקנה חותכת שלא אני הוא המסריח, אלא זה שישב לידי.
לא שזה שיפר את ההרגשה, אבל לפחות ידעתי שכאשר אני אקום ואלך, הריח לא ילווה אותי.
יש אנשים שהם פשוט בואשים בדמות אדם...
אחד המקומות הנוראים ביותר לבלות בהם בקיץ הארצישראלי הוא התחבורה ציבורית, בעיקר באוטובוסים.
רוב האנשים שנוסעים בתחבורה ציבורית בישראל, הם אנשים שכדי להגיע אליה הולכים הרבה ברגל.
שילוב של הליכה וחום כידוע, יוצר הזעה מוגברת...
אוטובוס ביולי-אוגוסט בישראל הוא דבר בלתי נסבל...
גם ביוני הוא לא משהו...
בעצם, כל השנה אוטובוס בישראלי לא ממש סימפטי ויעיד על כך הארוע שהיה אתמול בירושלים.
בכלל, כאשר נכנסים לאוטובוסים, בדרך כלל קופאים למוות, לעומת החום השורר בחוץ. בהתחלה זה נעים ומתקררים, אבל אחרי כמה דקות, מתחילים להצטבר נטיפי קרח באף והבגדים הקצרצרים לא ממש עוזרים...
אז בתקווה עם נדידת היבשות על גבי הלוחות הטקטונים, מדינת ישראל תנדוד כמה אלפי קילומטרים צפונה, אני מסיים פוסט קייצי זה תחת הכותרת של מחזהו של שייקספיר שטרם יצא לי לקרוא (יש תוכניות).
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
