| 6/2003
Europe - here I come
טיול לחו"ל
בשעה טובה ומוצלחת, הפור נפל, בעוד כ-75 שעות אני על המטוס בדרך למדריד...
הידד, אני טס לעשרה ימים (מה לעשות שיש איזה צורך כזה, לדפוק נוכחות בחתונה של האחות ב-30 בחודש) לספרד, אנדורה, צרפת, שוויץ וגרמניה (זה נשמע הרבה מדינות, אבל בצרפת למשל אנחנו רק עוברים עם האוטו, כי חייבים לעבור דרך המדינה של המעצבנים האלה שמתוך פרנציפ לא מדברים אנגלית).
הטיול אמור להתחיל ממדריד שכבר כתבתי בפתיחה, להמשיך לברצלונה, משם לאנדורה, דרום צרפת, ג'נבה ולאורך שוויץ נסע עד שנגיע לתחנה האחרונה בטיול, מינכן, בירת בוואריה...
איזה כיף, נראה לי שמחר אני אתחיל לקרוא קצת חומר עיוני, בעיקר על ספרד שאני לא ממש מכיר (בשאר המדינות כבר הייתי לא פעם אחת, למעט אנדורה שהיא מדינה קטנה שעוברים בדרך, על מנת להוסיף עוד מדינה ריבונית לרשימת המדינות בהן ביקרתי וכדי לעשות קניות זולות).
התוכנית המקורית של הטיול שונתה - פרטים בפוסט הבא
ELAAD YAIR
ואם כבר התחלתי לכתוב על חוויות בינלאומיות, שמתי לב לתופעה מעניינת (טוב, לא באמת מעניינת) שצצה לאחרונה - שלטי פרסום בכיתוב לועזי למעצבי שיער, אשר כוללות את שם הספר בכיתוב אנגלי.
כבר לפני כמה חודשים, שמתי לב שהספר השכונתי אצלנו, החליף את השלט שהתנוסס מעל המספרה שלו לשלט שכל תחליטו היא שמו של הספר באנגלית (ותאמינו לי, חוץ מבשכונה שלי, אף אחד לא שמע על הספר הזה, כך שהשם לא באמת חשוב.
עכשיו, חזרתי ממרכז הכרמל ושמתי לב לשלט "שוקי זיקרי" באנגלית. כן, אותו מעצב שיער תל אביבי נודע, שבשל העובדה שהוא נודע, גובה המון כסף עבור תספורת.
מיד שראיתי את השלט של שוקי, הבנתי למה אודי, הספר בשכונה שלי שם שלט באנגלית...
מסתבר שמדובר בדבר החם אצל מעצבי השיער, כי בהמשך הנסיעה, ראיתי עוד שלט בעל כיתוב לאטיני, ותנחשו מה היה כתוב שם - נכון, עוד שם של מישהו והעובדה שהוא מעצב שיער.
לעזאזל החמישי, למה קוראים להם מעצבי שיער ולא ספרים או גלבים? מה רע במילים העבריות?
כל קירח שבא להוריד כמות שיערות, שבדרך כלל קטנה מזו שיש לו באף צריך שיקראו לספר שלו מעצב?
אולי בכלל ניתן להתבלבל עם המושג מייצב שיער (Conditioner) ולחשוב שלמעצבים יש קשר עם המייצבים?
אני נזכר לפתע, כי כאשר הייתי קטן, חשבתי שמדובר במצב שיער (Condition hair), אבל אז למדתי לקרוא וזה עבר לי...
אסכם את הנושא בכך שאין לי מושג מדוע דווקא בתקופה קשה שאין תיירים, החליטו מעצבי השיער, לההיפך למותג בינלאומי מצליח ולכתוב את שמם באנגלית.
לדעתי היה ספר אחד שעשה את זה (נניח שוקי זיקרי, על אף שאין כל ודאות כי הוא היה הראשון) וכל השאר חשבו שזה ימשוך לקוחות וכולם ירוצו אליהם.
האביר במונית הלבנה
יצא לי לנסוע היום פעמיים במונית שירות (אני חסכן [נו, קמצן] וחוסך את ההפרש לאוטובוס, מה גם ששתי המוניות הגיעו לפני שנראה אוטובוס באופק - כמו תמיד).
כאשר הייתי על ציר ז'בוטינסקי, עדיין בפתח תקווה, אחת הנוסעות במונית, שלטענתה מאוד מיהרה, אמרה לנהג שיעקוף את האוטובוס שלפנינו, כי היא צריכה לעלות עליו...
הנהג, חתך ועקף בפראות, וכאשר נעמד ליד נהג האוטובוס ברמזור, צעק נהג המונית לנהג האוטובוס שיעצור בתחנה הקרובה, כי יש לו נוסעת שרוצה לנסוע איתו...
ולא משנה שלנהג המונית היה מבטא מוזר עד בלתי מובן בעליל, הוא זכה אצלי לתואר "איש היום". באמת, זה מוכיח שעדיין יש אנשים טובים במדינה הזו, למרות שבאמת צריך לחפש אותם טוב טוב...
אחר כך, שהגענו לרמת גן, היה איזה קשיש אחד שקם במונית דקה לפני שהיא נעצרה, כדי לתת לנוסעת טריה לשבת.
הנהג אמר לו שהוא לא היה צריך ושיש לו לב זהב.
שוב, הנהג הצטייר בעיני כאיש סימפטי וחביב...
שהגעתי לחיפה ונסעתי במונית מהרכבת הבייתה, היה נהג רוסי, כל המונית הייתה מכוסה במדבקות ברוסית ולמעט איזה שני משפטים שהנהג למד לדקלם בערית, הרגשתי כאילו אני נוסע בעיירה שכוחת אל ברוסיה ולא בחיפה...
אז נכון שיש במדינה הזו הרבה אנשים שהשפה היוצאת מפיהם בצורה אינטואיטיבית היא רוסית, אבל לפעמים באמת אפשר לשכוח איפה אתה נמצא...
ספרים רבותי, ספרים
התחלתי לקרוא את הספרים שרכשתי בשבוע הספר.
קראתי כבר חצי מהמיתוס של סיזיפוס ועושה רושם שהספר כמו שסיפרו לי עליו, כלומר פילוסופי ולא באמת תומך בהתאבדות, אלא מנסה להסביר לאנשים למה כדאי לחיות בחיים ללא משמעות וללא אלוהים.
בכל אופן, החלטתי לתת את הספר מתנה לסיון ליום ההולדת, כי היא כל כך רצתה אותו, ואני חושב שאולי הספר יפיח בה כמה מחשבות טובות על החיים ועל מדוע כדאי לחיות.
אקטואליה (וגם זה קשור לספר שאני קורא)
ידעתי עוד לפני שסיון ביקשה את הספר, שאני הולך להשאיר אותו להרבה זמן אצלה, כך שהבאתי איתי בבעוד מועד ספו נוסף : "איראן בין אסלאם למערב".
החלטתי לקרוא את הספר הזה, דווקא עכשיו בעיקר בגלל הארועים שקורים באיראן בימים האחרונים.
אז בואו נתחיל לשפוך קצת מידע מכמה עשרות העמודים הראשונים שהספקתי, לאיראן יש היסטוריה מאוד עשירה של מהפכות ותמורות פוליטיות עוד למן סוף המאה ה-19.
לא ארחיב ואספר על כולן (לשם כך תקנו את הספר [או שתשאלו אותי אם אתם ממש מתעקשים להתעצל]}, אבל אספר שמה שמאפיין את אותן מהפכות ורפורמות, בניגוד לשאר המשטרים הערביים הסובבים אותנו, שבאיראן, השינויים באו מלמטה, בתמיכה של המון העם.
גם אם ברוב המקרים, היה מדובר בקבוצות שונות, של בעלי אינטרסים שונים (ולעיתים מנוגדים, כגון פרו מערביים ואנשי דת וניגודים חריפים מאלו), הרי שכאשר המהפכה צלחה, היא נהנתה מלגיטימציה מצד רבים, בניגוד למדיות האחרות בזירה, אשר בהן שליטים צבאיים (עוד ניגוד, כי באיראן המהפכה הובלה בחסות אנשי דת), היו צרכים לאחר שביצעו הפיכה צבאית, לספר לעם שלהם מי הם, במה הם מאמינים ולפתח שיטות דיכוי על מנת לשלוט בהמון...
ובואו נעזוב את ההיסטוריה שהתרחשה כבר ונעבור להיסטוריה שנכתבת בימים אלו ממש. איראן, מדינה אשר בשנים האחרונות הופכת מאיימת יותר ויותר על ישראל, עם התעצמות בטילים בליסטים אשר אמורים להיות מסוגלים להגיע לישראל כבר כיום, וכור גרעיני בבושהר, אשר אפילו קוראי מוסף סוף השבוע של ידיעות (7 ימים), זכו להעיף בו מבט, וכמובן עוד שלל הפתעות וחידושים כמו תמיכה בטרורסטים (כספית ואימונים של ממש) והצבת כוחות צבאיים בלבנון דרך קבע.
בקיצור, איראן, שעד 1979, הייתה אחת מידידותיה של ישראל, הפכה להיות האויבת המרה מספר אחת של ישראלו זאת בשל המשטר האיסלאמי הקיצוני שתפס את השלטון בה.
לא אכנס לשאלה, מדוע מנהיגים של מדינה שנמצאת יותר מאלף קילומטר מישראל פועלים בכזו מוטיבציה לפגוע בישראל ועוד יותר לא ברור לי האם ולמה יש אנשים שמאמינים להם (האם ולמה, משום שבכל זאת, מדובר ברבופליקה אסלאמית ולא ברפובליקה כמו בארה"ב, שם לאנשים יש חופש ביטוי קצת יותר גבוה [דבר שנשחק גם כן מאז ארועי 11 בספטמבר]), בעיקר משום שמדובר בנושא מאוד מורכב, שלא זה המקום לפרט עליו ולא אני האדם המתאים לעסוק בזה.
אולם אני רוצה לחדד את תשומת לבם של הקוראים המתעניינים, כי באיראן מנשבות כיום רוחות חדשות של תקווה, רוחות שמתעוררות משום שבאיראן, למעלה ממחצית האוכלוסיה, בני פחות מעשרים ושלוש, כך שמרביתם כלל לא נולדו בעידן השאה והמשטר האסלאמיסטי המוכר להם, הוא לא המשטר הסימפטי ביותר לגדול בו (חוקי השריאה המונהגים באיראן, נוסף על הסממנים החיצוניים, כגון רעלה וכיסוי הפנים אצל הנשים, מהווים כר נוח לדיכוי נשים ושחיתות נוראה בשם הדת [מזכיר קצת אותנו, לא?]).
יהיה נאיבי מצידי לחשוב שבעוד שנתיים, אני אוכל לבקר בטהרן, או שלפתע פתאום, מיליוני איראנים שחונכו כי מדינת ישראל היא השטן הקטן, יאהבו אותי וכל אחד אחר מקהל קוראיי, אבל בהחלט, חשוב להבין שאיראן אינה קול אחד, ולהפגנו הסטודנטים (ואנשים אחרים גם) שם משמעות רבה (אחרת המשטר לא היה מדכאם בכוח כה רב).
עברו הרבה שנים מאביב פראג ב-1968, ועד נפילת הקומוניזם בצ'כיה בסוף שנות ה-80', אבל היה צריך ניצוץ שידליק את מדורת המהפיכה ויתכן מאוד שבאיראן, ההפגנות אשר מתקיימות בימים אלו, הן הזיק המיוחל.
אפשר אולי להשתיק אדם אחד ברובה, אבל אי אפשר לדכא עם שלם, אפילו בהרבה רובים.
ובאווירה אופטימית זו (חו"ל, שלטי חוצות ושלום שמתקרב) אני מסיים פוסט זה.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
