| 12/2007
על המהגרים ממדינתם והקשר בין עישון למחלות ריאה
על הקשר בין עישון למחלות ריאות
לולא הייתי מכיר את עצמי , ודאי הייתי קובע נחרצות כי כחודשיים של שהייה בממלכה המאוחדת בקיץ, הפכו אותי לנרקומן של מזג האוויר.
מידי שעה או שעתיים אני מציץ במד החום. הטמפרטורה עלתה בשתי מעלות, הידד, כעת שורר בחוץ מזג האוויר של שמונה מעלות מתחת לאפס.
אולם למרבה המזל, היכרות אינטימית של למעלה מ-26 שנה, מרמזת לי שמכור למזג האוויר הנני זה שנים ארוכות.
אני מוצא את התחביב הזה (ואגב תחביבים, מצאתי את הציטוט המשפט הנהדר בכותרת: "Atheism is a religion in the same way that not collecting stamps is a hobby" - באחד המכתבים למערכת באקונומיסט, במערכת הבלוגים המעניינת של העיתון) מיותר, שכן ברוב הימים, כלומר אלו בהם לא משתלולות בחוץ סופות אימתניות, למזג האוויר אין ממש חשיבות ממשית לחיי, שכן הוא לא יימנע ממני לעסוק בשלל הפעילויות בהן אני עוסק, לא כל שכן הטמפרטורה משנה לי כאשר אני חולה ויושב בבית.
בהייה בתחזית מזג האוויר בטלוויזיה, באתרי האינטרנט השונים, היא כאמור תחביב מיותר ודי מטופש. הרי אם קר בחוץ, אלבש את המעיל בכל מקרה.
על כל פנים, הדבר היחיד שאני רואה כעת לנכון לציין לגבי מזג האוויר הצונן, מלבד העובדה שהאגם המלאכותי שנוצר לאור בניית סכר אורבה קופא ושכבת הקרח העבה מאפשרת החלקה לאורך מספר קילומטרים, הוא הקשר הברור בין עישון לבין מחלות ריאה.
מעשנים רבים, לאור כל מיני רגולוציות שונות, בין אם ממשלתיות ובין אם משום שהם חיים בבית עם בעל בית קשוח, נאלצים לצאת אל מחוץ לדירה על מנת לשאוף את הסם הממכר.
באותו זמן, הקור העז השורר בחוץ, בניגוד לחום האופייני לבתים עבי הקירות, יוצר ניגוד ברור אשר מחליש את המערכת החיסונית (או אולי תוקף את אלו החלשות ממילא) ומגדיל את הסיכון לפתח דלקת ריאות.
הילכך, הרי הקשר בין עישון לבין מחלות ריאות הוא ברור ולא צריך מחקרים רבים בכדי להוכיח אותו...
הגירה בין-מדינתית
אחרי שיגענו, חיפשנו ומצאנו את האתר שישווה בין מזג האוויר (כן כן, שוב מזג האוויר, נדוש, הא?) באי הבריטי לבין זה שבצמד האיים (המרכזיים) המרכיב את ניו זילנד, החלטנו להעמיק את השיטוט באתר הלא רשמי (בניגוד לאתר הרשמי, דבר שתמיד נחמד במדינות הגירה שכאלה, אם כי יש לציין ש"הגירה" אין פירושה רק "עלייה"/"ירידה", אלא גם סתם מעבר אנשים, בין אם ממדינה למדינה ובין אם בתוך גבולות המדינה עצמה).
אחרי הכל, אם לא נמות בפלישה הונגרית לסלובקיה, או סתם טילים רוסים מזוודים בראשי קרב בלתי קונבנציונאליים, מתישהו נמצא עצמנו בניו זילנד.
אחד החלקים המעניינים באתר הוא סיפורם של מהגרים.
באופן לא בלתי צפוי, כיאה לאתר הכתוב בשפה האנגלית, רוב הסיפורים הם מפרי מקלדתם של אנשים יוצאי מדינות אנגלו-סקסיות ובעיקר בריטניה.
יחד עם זאת, ניתן לקרוא את סיפורים של אנשים מנמיביה, סין, פקיסטן, אזור הבלקן ועוד כמה מקומות שאינם ניו זילנד.
קראנו חלק ניכר מסיפורים אלו.
זה היה נהדר. חלקם היה חיובי, אחרים היו דווקא שליליים עם מסקנה ברורה - לא לעבור לניו זילנד.
אך המסקנות של האנשים מעניינות פחות מהדרך בה הגיעו אליהן...
אופן הכתיבה (דבר שאני שם לב אליו יותר ויותר, ככל שאני קורא יותר), משקף את צפונותיהם של האנשים.
הראה לי טקסטים שכתבת ואומר לך מי אתה (לפחות בשעה שכתבת את הטקסט).
מעבר על הדברים שהעסיקו את האנשים, הראה בעיקר מה חשו על המקום שעזבו וכיצד הדבר השפיע על מדינתם החדשה, ניו זילנד.
מה שאנשים ראו בניו זילנד, הוא בדיוק מה שלא ראו במדינה בה חיו לפני כן.
וזה מה שהכתיב אם הם יהנו בביתם החדש או ימשיכו להיות מרירים.
כך למשל, ג'ין שהיגרה עם בעלה מבייג'ינג לאזור אוקלנד כשבע שנים לפני שכתבה את סיפורה.
אז נכון, היא מברכת את חוסר הצפיפות ביחס לסין (סיבה דומה להפליא לזו שכמה הולנדים בחרו בגינה לעבור לניו זילנד. אחרי הכל, הולנד מדינה קטנה וצפופה אף יותר מישראל ומאז 1905 תוכנית שליפן האימתנית מכילה אותה בפלישה הגרמנית לצרפת שוודאי עוד תשוב, בין אם בגרסת 1914 נטולת הולנד ובין אם בגרסת 1940 שכללה את הולנד) ואת מזכ האוויר הפחות קיצוני.
אבל באותה שעה, היא מתלוננת על שכר נמוך (ובכן, בסין יש כמה מיליונים שמרוויחים לא רע, ביחס להרבה יותר מיליונים שמשתכרים שכר רעב), מיסים גבוהים (אנשים תמיד מתלונים על זה, רוב הפעמים בצדק, אם להודות על האמת), מחסור בטכנולוגיה וחיבור איטי לאינטרנט (ודאי לא ביקרה באותם מקומות בהם אני גלשת בסין, והס מלהזכיר את הפיקוח ההדוק מתנת הדוד מאו).
נו, שוין. החיים באמת קשים כאשר מעמד העניים המרודים מצומצם באופן ניכר ביחס למדינת המוצא שלך. כן, כשיש לך מיליוני כפריים שנוהרים לעיר ועושים כל דבר בעבור יואנים בודדים (אולי ג'יאויים בודדים, אולי פנים בודדים), החיים באמת הרבה יותר נוחים.
בין הדברים עליהם התלוננה (אם כי זה תחת דברים שחסרים מארץ המוצא), היה מחסור במגוון של אוכל. פשוט נורא שאפשר להשיג בניו זילנד רק אוכל קנטונזי.
עם כל כך הרבה תלונות, עולה אפוא השאלה, מה מביא אנשים כאלה להישאר בניו זילנד. אחרי הכל, אני בספק אם הרשויות הקיוויות כפו עליהם להישאר שם.
כמדומני, מקרה בולט אף יותר המשקף את אופי הכותב יותר מאשר הוא משקף את החיים בניו זילנד הוא סיפורו של מאט, שהחליט לעבור מזגרב שבקרואטיה לאזור ולינגטון.
הוא לא אהב כל כך את זמן ההגעה הארוך לעבודה (Commuting) והזיהום (וממסקנתו הסופית, כנראה רצה לשפר את רמת חייו) ולכן החליט לעבור לניו זילנד, לאחר שהשתכנע, על פי הספרים ודפי האינטרנט שקרא, כי מדובר בגן עדן עלי אדמות.
אולם כאשר הגיע לניו זילנד, המציאות טפחה על פניו. הוא גילה את הגזענות (נו, בבלקן הרי אין גזענות, אלבנים כסרבים, צוענים כתורכים, קרואטים כבולגרים, כולם אחים, כולם שווים ומעולם לא מבצעים טיהורים אתניים האחד באחר), האפלייה, מערכת הבנקים המיושנת, התמרור הלקוי,  ושאר רעות חולות שמיד קופצות לעיניו של כל מי שנכנס בשערי גן העדן ועיניים לו.
מאט אף התגלה כמדיום, קורא מחשבות, אשר יודע שהקיווי אינו ישר וכאשר הוא מחייך אל מול פנייך, רק אלוהים יודע מה הוא באמת מתכנן.
כאמור, יותר משדבריו מעידים על כארבעת מיליון תושבי ניו זילנד, הם משקפים פארנויות מהם סובל האדון, חוסר ביטחון ותסכול על חוסר הצלחה.
זה בעצם מה שאהבנו באתר, שהוא פתוח לדיעות גם של אלו שמתעבים את ניו זילנד או סתם לא הצליחו, כי אחרי הכל, הגירה אינה עניין של מה בכך, כפי שמרבית העסקים שנפתחים, כושלים בדרך למליונים הרבים...
לעומת המאוכזבים, יש כמובן את אלו שרואים את החלק היותר מלא של הכוס...
כזה הוא למשל Louise, דרום אפריקאי (שאנגלית אינה שפתו הראשונה, אלא דווקא אפריקנוס) שמוצא בעיקר את הטוב שבמדינתו החדשה שמזכירה את זו הישנה לפני 30 שנה (אם כי אני מניח שלהיות לבן ממוצא הולנדי במדינת אפרטהייד זה טוב, כפי שאותה בחורה סינית מצאה את החיים בביג'ינג כנוחים).
או הבחור הזה מפקיסטן, שדווקא לא נתקל בגזענות (על אף היותו בעל עור כהה במקצת, כך אני מעריך, מאשר הבחור הקרואטי) ומצא עבודה בהיי טק על אף כל מיני הפחדות ואזהרות ששמע לפני כן, על כך שייגמור כנהג מונית.
אפשר כמובן להמשיך עם הדוגמאות עוד ועוד. באמת את לא רע.
הנקודה היא כאמור, שאולי אפשר לקבל רושם כל-שהוא לגבי ניו זילנד מהנרטיבים שמציגים אותם אנשים, רושם שוודאי לא יימנע הפתעות במעבר, אך אולי יצמצם אותן. אבל מה שבעיקר מוצאים באתר הוא עדות אופי על אנשים מפי עצמם. וזה הרי תמיד מרתק, ויעידו על כך הפופולאריות הרבה של טלנובלות והעיסוק הבלתי פוסק בסלבריטאים.
-
כמה ימים לאחר מכן, עברתי על פורום ישראלים באוסטרליה וניו זילנד שבתפוז.
בפורום התנהל דיון, אם אפשר לקרוא לזה כך, בו דנו "למי טוב באוסטרליה".
כמות הרפש שנשפכה ברב-שיח הזה, בין אם תיארה כמה האנשים בישראל מוציאים את החשק לגור בישראל ובין אם גררה את הדיון לכך שאותם אנשים לא אהודים מוצאים עצמם באוסטרליה.
לא אהבתי את ההתנשאות של חלק מהכותבים שם.
למשל "דני האוסטרלי" מספר כי למד באוניברסיטה ישראלית כמה ישראל היא לא משהו ומלין על ישראלים (לשעבר?) שמוציאים שם רע לישראלים בהיותם מוכרים בקניונים. הוא אפילו מרמז על כך שמדובר באחת הסיבות לאנטישמיות.
שווה לקרוא את דבריו, שכן הם קצרים, מעידים לא מעט על הכותב וממחישים בצורה פנטסטית את התנשאותו.
אין הוא מהרהר בעצם היותו ישראלי (או לפחות נתפס ככזה) שאולי מוציא שם רע לישראל בעצמו (ואולי לא, אין לי יומרה לתהות על קנקנו)
לא ברור מדוע הוא מקבל כאקסיומה את העובדה שאם אדם מוכר ציורי שמן בקניון, הוא בהכרח מוציא שם רע למישהו.
דבריו מזכירים לי שיחה שערכת לפני מספר חודשים, אולי שנה, עם מוכרת בקפיטריה (והרי אלה, כולם מוציאים שם רע למישהו), שכאשר שאלתי את דעתה בעניין ירידה מהארץ, היא אמרה שלאחר שעלתה לישראל ממזרח אירופה, אין היא רואה עצמה עוזבת וכששאלתי לדעתה בעניין יורדים, היא אמרה שיש אנשים שמחפשים מקום לברוח אליו, אבל לעולם לא יהיה להם טוב, כי הבעיה היא בהם ולא במקום בו הם נמצאים (אין מדובר במילותיה המדויקות, אלא ברוח הדברים. איפשהו, בישראל, אמורה להיות שמורה לי הקלטת וידיאו של השיחה, יחד עם עוד כמה שיחות עם אנשים שונים בנושא).
כמו שאמרה אותה מוכרת, האנשים לא ממש משתנים כאשר הם עוברים ממדינה למדינה.
בדיוק כפי שצ'יינה טאון מנסה לשמר את סין המוכרת ורבעים מוסלמים בערי אירופה מזכירים במידה לא מבוטלת את ארצות ערב או ארצות אחרות מהם הגיעו המהגרים, כל גם הפורום של הישראלים באוסטרליה וניו זילנד, לא שונה מפורומים אחרים באתר.
וכאשר אני מבקר את בן דודי בווינה, מרחק שעה נסיעה, בכל פעם הוא מתרועע בחברת ישראלים לשעבר.
בפעם האחרונה, כאשר בטקה ואני ביקרנו יחדיו, כמה מחבריו הספיקו לשאול אותי לגבי מידת ההתחברות שלי ל"ישראלים" (לא יהודים, לא ישראלים לשעבר, אלא ישראלים. הדהים אותי כאשר בחור אחד שאל אותי מהיכן אני, השבתי שאני מברטיסלבה לאחר שגרתי שם כשבועיים, בעוד הוא הציג עצמו "מעכו", כאשר כבר עשר שנים הוא חי בווינה). כאשר מניתי את מספר חברי דוברי העברית בסלובקיה - 0 - הוא "הרגיע" אותי ואמר "אל דאגה, אתה תמצא אותם".
הוא אגב לא היה היחיד.
בכל פעם אני מתקשה להבין מה מביא אדם לעזוב מקום אחד, להגיע למקום אחר ולחיות בדיוק כמו לפני כן.
אני משער שהמעבר נובע מהרצון להיטיב עם עצמם כלכלית והחיפוש אחר אנשים שכמותם נובע ממניעים פסיכולוגיים שלא זה המקום לרדת לעומקם.
מה שבטוח הוא שאני די שמח בחלקי. מעולם לא ראיתי בין הסיבות למעבר ממדינה למדינה רצון לפגוש עוד ישראלים. לא שיש לי משהו נגד ישראלים (כמה מידידי הטובים ביותר וגו'  ). פשוט הם לא משחקים תפקיד, לפחות לא מרכזי, לכאן או לכאן.
קוראן בחינם ולכולם
כנסו והזמינו עותק של הקוראן (במימון סעודי, אם אינני טועה).
תוך מספר שבועות יהיה ברשותכם עותק של הקוראן (אם הינכם מוסלמים, תפנו לאיש הדת הקרוב למקום מגוריכם במקום).
הגעתי לאתר הזה דרך הכתבה המעניינת הזו באקונומיסט.
השנה יצא לי להשתתף בחגיגות חג המולד על פי המסורת של צפון סלובקיה ולא בכל מיני תחליפים זולים לישראלים (כמו זה לפני שנתיים למשל).
יותר ויותר אני מוצא את ההבדלים בין הדתות השונות בעיקר כקוסמטיים.
המטרה העיקרית שלהן הייתה בראש ובראשונה שליטה בהמון, לאחר מכן צבירת כוח ויצרת כל מיני מסורות ומנהגים שמאחדים אנשים שרוצים לראות עצמם משתייכים ל"טובים" (לצורך העניין, גם כת השטן הם "הטובים" בהקשר זה, שכן טוב יכול להיות גם רע, אם זה משרת את המטרה).
זה יכול נחמד, ברמה האישית. מקבלים מתנות, משחקים באש ודברים קטנים אחרים שגורמים לאנשים להרגיש טוב או לחוש נשגבים בשל צום או עינוי עצמי.
אבל למה לעזאזל להכניס את אלוהים לסיפרי הממבו ג'מבו האלה?
2007-2008
והנה, אוטוטו מסתיימת שנת 2007.
אין לי חשק לסיכומים, סתם בשל כל מיני נקודות ציון שרירותיות.
רק אומר ש-2007 הייתה שנה נהדרת. הרבה דברים הסתיימו, על הצד הטוב ביותר. הרבה דברים התחילו, גם הם בצורה חלקה. ו-2008 צפויה להיות נהדרת גם כן, אבל מאז שחרב הבית, הנבואה נתנה לשוטים ולכן רק ימים עוד יגידו.
נשיקות בחצות!
אלעד
על האגם הקפוא, נמסטובו, אוראבה
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
