בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

זהו.
בעוד מספר שעות אני מפליג מכאן לקוריאה הדרומית.
מוזיאון השלום בהירושימה היה באמת מקום קשה, משהו כמו יד ושם היפני.
גם שם ילדים בוכים למראה תמונות הזוועה...

יצא לי לחשוב הרבה על זוועות שנות הארבעים של המאה הקודמת, שנשעשו מסביב לגלובוס ואני לא בטוח שכיום, 59 שנים אחרי הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי העולם מקום טוב בהרבה.
טוב זה באמת תלוי באיזה חלק של הגלובס אתה נמצא כי כאן ביפן באמת נראה לי שמאוד טוב בימים אלו במיוחד לאור ההתאוששות הכלכלית של השנים האחרונות.


בכל מקרה כפי שכבר פתחתי ואמרתי אני עומד לי כעת, בחנות DEODEO למוצרי חשמל וממתין למעבורת שמפליגה בעוד כשלוש שעות.
היום חציתי את הים ברגל, רק בניגוד לישוע מנצרת, אני עשיתי זאת בתעלה הנמצאת כקילומטר מתחת לים בין הונשו לקיושו.
היה כיף.
זהו מעכשיו צריך להתחיל לתרגל קוריאנית - למעשה זה די קל כי יש רק 24 אותיות.
על מי אני עובד?
זה ממש ממש קשה!


ביי בפעם האחרונה מיפן.
אלעד