| 6/2003
שש-בש, ערכים, עברית ועוד
אני אוגר לי כבר כמה ימים רעיונות לכמה פוסטים (מנפלאות הפאלם), אז הואיל ואני עוזב את הארץ לזמן מה, החלטתי לכתוב אותם עוד לפני שאני טס.
שש בש (המחשב מרמה אותי)
הורדתי לפאלם משחק שש בש. זה לא שאני טוב בשש בש ואפילו אני לא ממש אוהב את המשחק הזה או לחילופין משחקי מחשב, אבל בכל זאת מצאתי את עצמי משחק כבר כמה משחקים עם המכונה שש בש.
הדבר הראשון ששמתי את לבי אליו, הוא שהמחשב הוא זה שקובע מה יהיה המספר שיופיע בהטלה הורטואלית של הקוביות...
איכשהו, תמיד יש למחשב מזל...
במשחק הראשון, המחשב הביס אותי תבוסה מוחצת, אך במשחק השני התגברתי עליו וניצחתי.
מאז היו לי עוד כמ הפסדים, אבל אשתמש בתירוץ המוכר "הריצפה עקומה" והמחשב מרמה אותי..
בכלל, אם קאספרוב, אלוף העולם בשחמט, הפסיד ל"כחול עמוק", המחשב הראשון שהביס אדם, אני חושב שלי מותר להפסיד לפאלם בשש בש... תחושה אלוהית
הסתובבתי לפני כמה ימים באזור הבורסה ברמת גן.
הבניינים שם כידוע, מאוד גבוהים (באופן יחסי לישראל כמובן).
אני מאוד אוהב להסתובב באזורים עם בניינים גבוהים, כי זה מעניק מין תחושה אלוהית שכזו, זה מעמיד אותך בפרופורציה, עד כמה תפקידך קטן בעולם הזה...
זה מוכיח יכולות בהחלט מדהימות, כי סה"כ מי שבנה את כל אותם גורדי שחקים הם אנשים בשר ודם...
אני רק יכול לתאר לעצמי, מה אני ארגיש ואחשוב כאשר אני אבקר בהונק קונג בעתיד (הייתי כבר אמור להיות, אבל מר SARS החליט אחרת).
קריאה מהירה
הרבה מאוד ספרים מתחילים בעמודים מתקדמים, כלומר זה מחזה שכיח לפתוח ספר בעמוד הראשון ולגלות שמדובר בעמוד שש ואפילו תשע...
למשל, ספר שהתחלתי לקרוא בהתחלה, התחיל בעמוד עשר, זה יוצר תחושה של קריאה מהירה שכזו...
זה מזכיר לי את השיטה שבה מלמדים ג'ודו (ועוד כל מיני אומניות לחימה למיניהן) בעולם המערבי, עם שיטת החגורות, בה לחניכים יש תחושה של התקדמות מהירה, על ידי שינוי בולט בצבעים.
בג'ודו מתחילים בחגורה לבנה, עוברים לצהובה, משם כתומה, אחריה ירוקה, אחרי זה חגורה כחולה, אח"כ חומה ואח"כ נתקעים עם חגורה שחורה, עד שמגיעים לחגורה דאן 6, בה מקבלים חגורה בצבע אדום-לבן ונשארים איתה עד דאן-11 ודאן 12, הדרגה הבכירה ביותר בג'ודו, השמורה רק למייסד הספורט - ג'יגורו קאנו, מסומלת על ידי חגורה לבנה בעובי כפול.
אגב, במעבר בין חגורה לחגורה בדרגות הזוטרות, מעטרים כל מיני פסים את החגורה, עד אש מקבלים את החגורה הבאה - עוד דרך לגרום לכל מיני אנשים להרגיש שהם התקדמו במשהו...
לירוק לבאר שאתה שותה ממנה
דמוקרטיה היא דבר נפלא, היא מאפשרת לכל אחד ואחת מאיתנו, להגיד כמה אנחנו מתנכדים לה...
יצא לי להרהר מעט, והגעתי למסקנה שאני לא מחובבי השיטה הקפיטלסטית, למעשה, אני חושב שגם השיטה הזו, כמו שיטות רבות אחרות לפניה, יוצרת סוג של עבדות מסויים, גם אם להרבה אנשים טוב מהשיטה (וזה סוד כוחה, אשר מחזיק אותה כבר די הרבה זמן), ישנם רבים אחרים שלא זוכים להנות מפירות השיטה.
אני מתכוון גם לאותם מובטלים, שיוצאים ממעגל העבודה בלי יכולת לחזור אליו, מאבדים מהסטטוס החברתי-כלכלי שלהם ולאט לאט נמוגים אל תוך עולם העוני, אני מתכוון גם לתופעה של הגלובליזציה, אותה תופעה שהחלה עוד בימי הקולוניאליזם, עת התיישבו אירופים ברחבי תבל וניצלו את אוצרות הטבע של כל כך הרבה מדינות והשאירו אחריהם "אדמה חרוכה"...
אחת הסיבות שמהפיכה חברתית, בדמות גל המהפיכות ששטף חלקים מסויימים מהעולם במאה העשרים, לא התרחש לדוגמא בארה"ב, אם כל המדינות הקפיטליסטיות, אפשר לייחס לזה שבארה"ב וגרורותיה, אין מעמד פועלים של ממש (דבר שאגב לא הפריע לבצע הפיכה קומוניסטית ברוסיה ב-1917), אלא כוח העבודה הזול נמצא הרחק מעבר לאוקינוס, במרחק כזה, שלפחות הזמן המידי אינו מסכן את ארה"ב.
אם תעיפו מבט אל תוך הנעליים שאתם לובשים, תגלו שהנעל מיוצרת בסין, טיוואן, תאילנד, סרי לנקה או מדינה אחרת בדרום מזרח אסיה או במקום אחר בעולם השלישי.
אז נכון, אתם יכולים להרשות לעצמכם לקנות בגדים ומוצרי חשמל במחירים תחרותיים, אבל בצידו האחר של הגלובוס, ישנם אנשים המביטים בכם בקנאה ורק מחכים ליום בו יצברו כוח.
ואנחנו, רובנו מטומטמים, עומדים מהצד ושותקים. הרי סך הכל, יש לנו תעשייה צבאית ענפה לפרנס, כי הרי כבר שנים רבות לא היה צורך של ממש להשתמש בכל כך הרבה תחמושת שיוצרה, והרי לא נבזבז את התחמושת שתוקפה פג, אפשר למכור אותה לחבר'ה באפריקה, שיריבו אחד עם השני...
כך קורה שבאופן תדיר, אנחנו שומעים על הפיכות צבאיות באפריקה, מעשי טרור וטיהור אתני והכל באמצעות נשק מערבי מיושן. לאחרונה, סוער העולם על מה שקורה בליבריה, אבל שוב, מדובר בתופעה כלל אפריקאית.
ולא מדובר רק ביבשת השחורה - מספק את הידע ואת התחמושת לארגוני הטרור? - בינגו, מדינות מערביות.
כן, לירוק לבאר שאתה שותה ממנה זה דבר קל, הבעיה היא כיצד לטהר את המים, כאשר רוצים לבוא ולשתות שוב מהבאר...
בכל אופן, נסיים בזה שזה נראה לי אבסורד משהו, שמצד אחד אני מבקר את השיטה הקפיטליסטית ומצד שני אני נהנה ישיר מפרותיה.
אולי אם הייתי בצד השני, של המנוצלים (בחסות החוק כמובן), הייתי נהנה מפחות חופש ביטוי ואולי אף הייתי חושב שהחיים בעוני ובלי יכולת קידום ראויים לי...
לעולם אין לדעת מה היה קורה אילו דברים היו קורים קצת אחרת. על פי תאוריית הכאוס, משק כנפיים של יתוש מעל אוסטרליה, עשוי לגרום לסופת ברקים בקנדה (אחרי תגובת שרשרת ארוכה, מסובכת ומסועפת). עברית קשה שפה (לאלו שלא דוברים אותה)
אני מודע לעובדה שהאנגלית השגורה בפי עילגת למדי, הגרמנית שאני דובר, ברמה של ילד בן שלוש (דובר גרמנית כמובן) ורק בעברית אני שולט איכשהו...
מודעות עצמית זה דבר חשוב (למרות שלמודעות עצמית שלמה, קשה להגיע, אם זה בכלל אפשרי).
כמובן שילד בן שמונה בבריטניה, מדבר אנגלית בצורה רהוטה יותר מאשר אני, נער בצרפת, שולט בצרפתית ובהודו יש כל כך הרבה אנשים שמדברים כל כך הרבה שפות...
בקיצור, יש לנו בעולם יותר מידי שפות וחסרה שפה אחת אשר כל בני האדם (השפויים) יוכלו לדבר האחד עם השני.
גם אנגלית, בה שולטים הרבה מאוד אנשים, עדיין לא יכולה לשמש תחליף לשפת אם, כי מה לעשות, כאשר אני מדבר עם מישה מארה"ב, אני נשמע כמו צפרדע חולה ועילגת והוא, גם אם הוא חסר השכלה ויכולת שכלית, עדיין מדבר טוב ממני בעשרות מונים...
ואני לא אתחיל לדוש בענייני משלבים המבדילים בין אנשים שונים המדברים באותה שפה וסלנג שכל הזמן הולך ומתפתח לכיוונים שונים ומשונים.
שפה היא עניין מרתק, באמת, היא יכולה ללמד על מוצא של אנשים מסויימים, למשל בהחלט תוכלו להבדיל בן אדם שמוצאו סקוטי (למי שלא יודע מבטא סקוטי מה הוא, אז שיתבייש ויילך לשים שרק בדיוידי או בוידיאו [אנגלית כמובן] ויקשיב למייק מאיירס - שרק), לבין אדם שמוצאו מאנגליה למשל...
גם את הישראלים מאוד קל לזהות כאשר הם מדברים עברית, על אף שכבר יצא לי לפגוש הרבה אנשים המתבלבלים בין המבטא העברי של האנגלית, למבטא הצרפתי.
עוד דוגמא יפה, היא קבוצות השפות לשמל באמצע המדינות הסלביות בהן מדברים את השפות הסלביות - רוסית, פולנית, צ'כית, סלובקית וכדומה וכן הלאה, תקועה הונגריה, בה מדברים שפה שונה לחלוטין אשר לא מזכירה כלל את השפות הסלביות והיא דומה במקצת לפינית וכנראה שמקורה הוא באסיה...
בקיצור, מאז שבני האדם בנו את מגדל בבל, והם הוענשו בכך שהם ידברו בליל של שפות וכך לא יוכלו לקשור יחדיו שוב קשר לבניית מגדל המגיע לשמיים, חלפו הרבה שנים, בינתיים המגדלים שאנחנו בונים, נהיים גבוהים מיום ליום, אנשים הגיעו לשמיים ואף חצו אותם ובקיצור, הבנו את הקטע, בואו נחזור לשפה אחת, כי הרי על המכשולים אנחנו מתגברים, פשוט זה עושה את החיים פחות נעימים ויוצר המון חיכוכים מיותרים.
טוב, אני אמשיך אולי מחר אם יהיה לי זמן, לכתוב על עוד דברים שעלו בראשי במהלך השבוע האחרון וסימנתי לעצמי שאני מעוניין לכתוב עליהם, עכשיו אני עייף ורוצה וגם צריך ללכת לישון, כי יש לי מחר ממש הרבה סידורים לקראת הטיסה.
אלעד
מגדל בבל (Pieter Bruegel)
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
