| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 6/2003
סיפורי אשפה
ירדת הבוקר מהבית, עם שקית הזבל שהמתינה לי מחוץ לדלת (הרי אף אחד אצלי בבית לא ממש טורח לזרוק את הזבל).
הרמתי אותה, ואז נגלה לעיני מחזה די שכיח בקרב שקיות הזבל - השקית נקרעה וממנה נשפכו מיצי זבל...
אויש, זה כזה דבר מסריח, ומילא זה יצר שלולית בחדר המדרגות, אבל זה גם טיפטף במעלית, דבר שגרם לה להסריח גם כמה שעה אחרי זה שחזרתי...
למה לא מייצרים את שקיות הזבל בצורה חזקה יותר?
למה בכלל יש דבר כזה מיצי זבל? הרי אנחנו חיים בחברה תעשייתית בה כל הפסולת עשויה מחומרים שישארו במזבלה עוד מיליוני שנים...
טוב, יצאתי לכיוון הבנק, שם הזמנתי כרטיס אשראי חדש, במקום הויזה ששווקה חיים, דווקא שלושה ימים לפני הנסיעה לחו"ל...
אני מקווה שאני אקבל את הכרטיס עוד ביום חמישי בבוקר, כי אחרת הוא לא ישמש אותי בגרמניה...
בדרך לבנק יצא לי לראות אדם מחטט בזל עם יד אחת ובידו האחרת שקית מלאה בפחיות.
כן, שהמצב במשק קשה, אנשים עובדים בכל עבודה ומנסים להרוויח איפה שרק אפשר.
הרבה אנשים מוותרים על 25 האגורות שמגיעות להם ואם שותים הרבה, הסכום עשוי להצטבר לכסף רב...
משיחות עם כל מיני אנשים, הבנתי שהרבה אנשים פשוט לא מודעים לכך שמגיעה להם החזר על הפיקדון ואחרים פשוט מוותרים על הסכום שנראה להם צנוע, אבל כשחושבים על זה, אחרי 15 פחיות, אפשר לקנות פחית ממוצעת נוספת בהפרש...
נסעתי עם האוטו לת"א, עם אמא ואח שלי.
אויש, זה סיוט לנסוע איתם, במיוחד כאשר אמא שלי יושבת לידי, צועקת לי באוזן ודוחפת את הידיים שלה מול הפנים שלי, כדי לשחק עם הרדיו, המזגן ובעצם מה לא...
בדרך, ראינו משאית שהתהפכה ונוצר בעקבותיה פקק תנועה גדול על כביש החוף.
לא נעים...
בכלל, אני לא אוהב לנהוג בכבישי ארצנו, נוסעים פה לאט (ואני חייב לציין שלאחרונה אני די מקפיד שלא לחרוג מהמהירות המותרת), נתקעים בנתיבים הלא נכונים, מצפצפים על החוקים, מצפצפים בכלל...
בקיצור, עוד יומיים אני אנהג בכבישי גרמניה ויהיה לי הרבה יותר טוב.
אז עכשיו אני אצל סיון ועוד מעט אני יוצא לאכול צהריים עם חבר מהצבא שחזר לפני שבועיים מטיול של חצי שנה במזרח...
נשמע קצת חוויות...
יהיה פנאן.
אז עקב כך אני אסיים בזאת.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
