בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

היום השני בסיאול, היום השלישי בקוריאה והגשם ממשיך לרדת...
בהתחלה נהנתי, כחובב מזג האוויר קר ורטוב, אבל רבאק, זה משבש את החיים.
אני כותב את השורות הללו בשבע בערב (שעון סיאול) ואין לי כל חשק לעשות משהו הערב, מלבד לשבת, לקרוא ולכתוב.

אז מה עשיתי היום בעצם?
ניצלתי את העובדה שהכל כאן נפתח רק בשעה תשע ופה רשת דאנקן דונאטס לא פשטה את הרגל ואכלתי שתי סופגניות (חנוכה מתקרב, לא?!)
הלכתי לארמון GYEONGBOKGUND (אל תנסו להגות את זה, כי בקוריאנית זה נשמע אחרת), מזג האוויר עוד היה די בהיר בשעה שבע כשיצאתי.
בערך בשתיים עשרה כשעזבתי את הארמון ואת המוזיאון הלאומי של קוריאה כבר היה גשום עד מאוד.

אז מה בעצם יש בארמון GYEONGBOKGUND?
מדובר במתחם ארמונות חביב, כולם די דומים אחד לשני (שלא לדבר על זה שהסיור הזכיר לי מאוד את הארמון הקיסרי בקיוטו), גאשר יש גנים נחמדים, אגמים מלאכותיים ועוד שמונצלאך בסגנון קוריאני...
המוזיאון הלאומי של קוריאה היה חביב ביותר. מאות כלי פורצלן מהמאה ה-19, עתיקות קוריאניות מהתקופה הפרהיסטורית, תקופת שלושת הממלכות ועד המאה שקדמה לז שעברה.

לאחר הארמון החלטתי לחרוש על שווקי העיר, בתקווה למצוא תיק JANSPORT חדש, כי התיק שלי, איך נאמר, נשחק במהלך החודשיים האחרונים כפי שהוא לא נשחק בשבע השנים שיש לי אותו.
בשווקים לא מצאתי תיקי ג'אנספורט (וכן, בקוריאה שווקים זה לא רק מקום שיש בו הרבה אנשים ללא השכלה שמוכרים ירקות ופירות, פה אפשר למצוא תיקים ואביזרי טיול), לכן החלטתי לנסוע למספר חנויות כלבו.
אף לא באחת מצאתי תיק ג'אנספורט לישועה...
ובאמת שניסיתי - בערך שלוש חנויות כלבו גדולות (למעשה, בהשוואה לבתי הכלבו ביפן ובסין, שניים מהם היו די עלובים)

בין לבין, נסעתי לשוק האלקטרוניקה YONGSAN שזה מספר מבנים, כל אחד גודלו כקניון גדול, המחוברים ובפנים כ-5,00 חנויות למוצרי אלקטרוניקה, מחשבים וכדומה.
מדהים איך לכולם יש את אותה סחורה באותם מחירים.
בכל מקרה, אני חושב שהתקלקלתי עם השנים...
פעם מכשירי חשמל הלהיבו אותי (בכל זאת אני ממין זכר וזה מה שמרבית הזכרים עושים), היום הסתובבתי כשעה ונמאס לי די מהר, אפילו לא ממש נהנתי מזה.
וזה לא כי באקיהברה (AKIHABARA) בטוקיו היה ממש מלהיב.
נכון, גם שם היו המון מוצרי צריכה, אבל מעבר ל-IPOD MINI, שום דבר לא באמת הלהיב אותי.
ולא, גם לא ב-COMPUTER GOLDEN CENTRE בהונג קונג, הרגשתי התלהבות מאלפי חלקי המחשב שנמכרו שם במחירי מציאה...

נפחים מרשים של עשרות ג'יגה בייט כבר לא גורמים לי לפעור פה גדול יותר.
למעשה, אני חושב שדבר מלבד כלי פורצלן עם עיטורים כחולים והרים מושלגים כבר לא באמת גורם לי להתרגש.
טוב, הגזמתי (מלבד הקטע שיש לי משיכה לכלי פורצלן עם עיטורים כחולים - רמז דק למי שתוהה מה לקנות לי מתנה ליום ההולדת המתקרב ובא בחודש נובמבר), אבל באמת אני חושב שבימינו נהיה לי קשה יותר ויותר להתרגש.
אני מתרגש יותר מחיוך של ילדים מאשר מרכבות הרים שפעם כה אהבתי.

טוב, אני גולש לפסים אישיים יותר מידי, אז זה הזמן לעבור לבדיחה הקוריאנית היומית :
כשמזמינים בקוריאה HOT DOG, צריך מאוד להזהר, אחרת בקלות אפשר למצוא את עצמך עם כלב חריף, במקום נקניקיה...
מזל שאני צמחוני...

ולסיום רק אספר שסאול התגלתה כעיר יפהפיה, בשעות המועטות שיצא לי לראות אותה לאור יום, ללא גשם זלעפות וערפל שמגביל את הרעות.
ניתן להבחין בהררי גרניט על רקע פגודות.
אבל שוב, בפעם המי יודע כמה, אני פחות נהנה פה ביפן, כי אפילו שהאנשים נחמדים מאוד, הם פחות חביבים מהיפנים, אפילו שאפשר למצוא כאן הכל, עדיין זה הרבה פחות מרשים מיפן.

בכל מקרה, אני פחות או יותר יודע כבר מה אעשה מחר, אבל זה לא כזה מלהיב (טוב, אז עוד ארמון ועוד פארק או שניים), אבל מחרתיים אני נוסע צפונה...
כן, צפון קוריאה, המדינה ה"חביבה" מצפון...
אני נוסע לאזור שנקרא DMZ - DEMILITARIZED ZONE, שהוא הרצועה שחוצצת בין דרום לצפון קוריאה והוא אחד המקומות היותר עמוסים בכוחות צבאיים בעולם...
למה אני עושה את זה?
ובכן, גשום פה וזו אחת האופציות היותר מרנינות בימים גשומים - לנופף לשלום לחיילים צפון קוריאנים עם נשק דרוך...

אז זהו להפעם.
אני הולך לקרוא את הספר ש"מלחמת העולמות" שקניתי ב-15 יואן בלבד בשנגחאי.
אלעד