|
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 6/2003
הבוקר בא - לעבודה (איזה בעסה) אז העברתי הלילה אחרון והבוקר ליוויתי את סיון למטה, כדי להפרד ממנה לפני שהיא הולכת. כשסיון יצאה עם האוטו מהחניה, עמדה בפתח החניה משאית שמשום מה כאשר היא זזה, מאחת המכוניות צפרו לה. בכלל, שעות הבוקר המוקדמות (זה היה בערך בשבע), הן לא שעות ממש סימפטיות להסתובב בהן החוצות גוש דן. רוב האנשים ממהרים ללכת לעוד יום משמים בעבודתם... הם עצבניים, כי רובם בדרך כלל מתעוררים באיחור או מתעוררים באמצעים מלאכותיים כמו שעון...
אני אישית, איכשהו מצליח להעיר את עצמי חמש דקות לפני שהשעון שאני שם רק ליתר ביטחון מצלצל... העצבנות של האנשים, משפיעה יותר מאוחר על התנהגותם בכבישים, על איכות השירות שהם מספקים (במידה והם נותני שירות - כמו למשל מוקדני 144), ועל היכולת שלהם בעבודה. אני שואל את עצמי, למה להיות בכזה לחץ? זה לא בריא! תקחו וואליום והכל יסתדר (ולא, אני לא ממליץ לקחת שום תרופה, כל הרעלים הללו לא עושים יותר מידי טוב לגוף).
טוב, היום אני צריך לבקר כמה אנשים, להגיד מזל טוב ובערב לנסוע עם אחותי לצרמוניה (טקס) של אח שלי ואז לחזור לסיון. בין לבין אני צריך להמשיך לתכנן את הטיול שלי לגמניה, שמתחיל מחר ונראה כי הוא הולך לכלול את גרמניה, שוויץ וצ'כיה. אז יום טוב לכל בית ישראל. אלעד
| |
|