| 6/2003
טקסים, המנונים, והיגיינה והכל כי תמיד דופקים את השחורים
בעוד שעות מספר אמצע עצמי שוב, בפעם השניה בתוך חודשיים ויום, יושב על כיסא בתוך מטוס של חברת אלעל בדרך לארץ נוכריה.
שלא תחשבו שאני לא נהנה מזה, אבל בכל זאת, זה אומר שאני צריך להספיק לכתוב על הרבה נושאים, אז אנסה להביא אותם בפוסט זה, שיהיה פוסט לפני אחרון, לפני פוסט הפרידה המסורתי.
טקסים (צרמוניות)
אתמול אח שלי, סוף סוף קיבל את התואר הראשון אחרי שבע שנות לימוד (אני אישית הייתי מעדיף לעשות תואר ברפואה בזמן הזה).
זה לא שהוא טיפש גמור, פשוט הוא הפסיק באמצע, גר באנגליה, עבד ובסוף חזר לארץ ורק מבחן קטנטן הפריד בינו לבין התואר הנחשק במתימטיקה ומדעי המחשב.
ישבנו בטקס שכמו כל טקס אחר שעשתה האנושות, היה לא מרגש בעליל.
טקסים זה דבר כל משעמם, צריך לשבת בשקט (דבר שלא מנע ממני לספר בדיחות ולשחק שש בש בפאלם ולנצח חבר של אח שלי בזכות פוקס של דאבל חמש בסוף).
תחשבו איזה מבעס זה להיות ראש הממשלה שהולך מידי יום לטקס או נשיא המדינה, אשר כל חייו מתנהלים בטקסיות משהו.
זה נורא, אתה צריך כל היום ללבוש חליפות (דבר שלא הפריע לי ללבוש חולצה לבנה-אדומה עם נשר שנכתב עליה POLSKA ומצוייר עליה נשר, שקניתי בסוקיניצה בקרקוב), צריך לשתוק בטקסים, צריך לחייך, לשאת נאומים מטופשים בידיעה שאף אחד לא מקשיב לך - כן, אל תשלו את עצמכם, מעטים הם האנשים המקשיבים לנאומים בטקסים, בדרך כלל, כאשר יש קהל גדול, הוא עסוק בלהקשיב לעצמו, כלומר שיחות בין היושבים בקהל לבין עצמם (ולעיתים עם עמיתיהם מעברו השני של הקו הסלולארי).
התקווה (כן, זאת בת שנות האלפיים)
אח שלי למד באוניברסיטת חיפה, אוניברסיטה שאחוז הערבים הלומדים בה, גבוה משיעורם היחסי בכלל האוכלוסיה.
בעת ההמנון של האוניברסיטה (כן, יש דבר כזה המנון אוניברסיטת חיפה והוא טיפשי כמעט כמו ההמנון של בט"ר [בסיס טירונות] זיקים, שהושמע לי פעם אחת בלבד בחיי, בטקס ההשבעה שלי בצבא, בלי כל אזהרה וכך מצאנו את עצמנו, חבורה של טירונים נשפכים מצחוק בזמן הצעדה, כי אף אחד לא הכין אותנו מראש לשיר האומלל), קמו הרבה מאוד אנשים לכיוון היציאה, כי הרי סך הכל מדובר בהמנון של האוניברסיטה ולכן אנשים החליטו שזה זמן טוב ללכת, לפני שהיציאות נסתמות...
אחרי ההמנון של האוניברסיטה על פסגת הכרמל, הקהל (שעוד נותר) נתבקש לקום לעמוד לשירת התקווה. יצא לי להעיף מבט על הקהל הסובב אותי וקרוב לשליש ממנו לא הזיז את שפתיו, משום שמה לעשות, ההמנון הציוני, מתייחס רק ליהודים, בעוד ערבים, דרוזים ופועלים זרים, נשכחים הרחק מאחור.
הייתה לפני כמה שנים הצעה להוסיף עוד כמה בתים לתקווה, המתייחסים לערבים ועוד כמה נושאים שעל הפרק.
אני אישית חושב שזה צעד מיותר, טיפשי ואווילי, הרי אם היה רוצה בכך, היה נפתלי הרץ אימבר, מוסיף את הבתים הללו בעצמו.
בכלל, הרבה המנונים בעולם, לא כל כך רלבנטים או פוליטקלי קורקט לתקופתנו, למשל המארסילייז, ההמנון הצרפתי, מדבר על המהפיכה הצרפתית, ההמנון האמריקאי על מלחמת העצמאות האמריקאית, כך ששלנו יכול לדבר על התקווה לשוב לציון בלי בושה...
ההערה, הקטנונית במקצת, אבל הכל כך נכונה שלי על התקווה, היא שהיא מתחילה מהר מידי...
כוונתי היא שבניגוד לכל שיר לירי נורמלי, לתקווה לא הוסיפו תיבה או שתיים בתחילת השיר, לצורך הקדמה, כלומר המנגינה והמילים מתחילים בו זמנית.
לכן, תמיד ששרים את התקווה, נוצר מצב שמפספסים את המילים הראשונות, כי כולם מצפים לאיזה פרולוג (פתיח) בהתחלה והמילים באות להם בהפתעה.
אז תשכחו מ"כל עוד בלבב", כי אפשר להתחיל לשיר ישר מ"פנימה..."
בכלל, ששרים המנון לאומי, נהוג לכבד את המעמד בקימה.
אבל עד כמה שאני יודע (ומעולם לא הייתי, פשוט כך סיפרו לי), גם בכל משחק כדורגל, שרים את ההמנון הלאומי, כך שעל איזה מעמד בדיוק מדברים?
טוב, אני חושב בכל אופן שזה די מיותר לעמוד כאשר שרים את התקווה או כל המנון אחר. אולי זה טוב, כי כאשר שרים, עדיף להיות בפוזיציה של עמידה, והואיל והקהל גם אמור לשיר בהמנון הלאומי, אז יש איזה היגיון מסויים בקימה...
טוב, אני מנהל דו-שיח עם עצמי ואני לא ממש מגיע לאנשהו, אז אני אעבור הלאה.
גם זו דרך להפטר מעובדים
אמא שלי עובדת כידוע בחברת חשמל. בחברת חשמל, יש חדר אוכל גדול, בו כל העובדים אמורים לאכול במשך שעתיים בערך שהוא פעיל (מזכיר במקת את הצבא).
אפשר לבחור מנות בשריות, דגיות או תחליפי בשר המחולקים באיזו הקצבה ואת התוספות אפשר להעמיס על הצלחת כאוות נפשכם...
בכל אופן, אמא שלי לא חשה בטוב אתמול, ואם נרצה לדייק, אפשר לומר שהיא שכבה במיטה אתמול כמעט בלי יכולת לזוז.
במהלך היום, התקשרו אליה מהעבודה, ואמרו שהייתה הרעלה וכמעט כל מי שאכל ממנת הדגים ביום שלפני, קיבל הרעלת קיבה...
כן, זהו העונש על אכילת היצורים מהים, או סתם עוד רשלנות של חברת שפע, המספקת את האוכל חברת חשמל.
בשנים האחרונות, קיימת בחברת חשמל מגמה של התייעלות, במסגרתה לא מקבלים קביעות עובדים חדשים ומופרשים לפנסיה מוקדמת, עובדים ותיקים אשר מעוניינים פרוש.
האם בחברת חשמל, מישהו התייאש מההליך הרגיל של פיטור עובדים והחליט להפטר מהם בדרכים יצירתיות?
טוב, טעויות קורות, אני לא חושב שבאמת יש קשר...
אני, אגב קראתי לכל הסיפור אתמול "מחברת חשמל לחברה קדישא".
מקברי משהו...
פרסומות ברחוב וברזים בשירותים ציבוריים
הייתי אתמול בת"א בשעות הבוקר והצהריים, הסתובבתי באזור עזריאלי.
על הפרסומות שמתנוססות בדרך בגין (דרך פ"ת ז"ל), מאז פתיחת מחלף בגין-קפלן, רוססו כל מיני כתובות כגון "די לשטיפת המוח" ועוד כתובת בגנות פרסומות ובעד אנטי גלובליזציה.
אין לי מושג מי עומד מאחורי זה (על אף שניתן להניח כי מדובר בנערים, פריקים או משהו כזה), אבל אני בעד.
בורמונט, אסור לשים שלטי חוצות של פרסומות (כתבתי על זה פעם) על פי חוק, הכל למען מניעת כיעור הסביבה.
זה די גאוני, כי כאשר אני נוסע על ציר ז'בוטינסקי, בסוף הנסיעה תמיד יש לי דחף בלתי מוסבר לקנות כל מיני דברים ולתמוך בכל מיני דברים פולטים. טוב, בסופו של דבר אני כמעט תמיד מצליח להתגבר, אבל הפרסומות הגדולות האלו, בניגוד לאלו בעיתון, מצליחות לגרום לי להעיף מבט...
בכל אופן, בנושא קצת אחר, הלכתי לשטוף ידיים בשירותים בלונדון מיניסטור, שם בניגוד לכמה מקומות הגיוניים, את הברזים צריך לפתוח עם הידיים (ולא ע"י חיישן אינפרא אדום), אפילו ע"י סיבוב ידיות הברזים ולא למשל בהרמה אלגנטית של ידיות מנוף של ברזים קצת יותר יקרים...
זה ממש מרגיז, במיוחד אדם סטרילי חובב היגיינה שכמותי.
זה מופרע לגעת בברז עם ידיים מלוכלכות, לשטוף אותם במים (ואצל אנשים מסויימים, אשר אני נמנה עימם, גם עם סבון), ואז כאשר היד כבר נקייה, לסגור את הברז שרגע לפני נגענו בו עם ידיים טמאות...
זה מרתיח, זה מלכלך את הידיים שוב...
אני פיתחתי כמה שיטות, כמו פתיחת וסגירת הברזים עם המרפק או שטיפה של ידיות הברז עם מים וסבון, נוסף על הידיים לפני סגירת הברז...
תקראו לי מופרע, אבל אני פשוט לא מסוגל אחרת.
תמיד דופקים את השחורים
לפני מספר ימים הסתובבתי עם סיון בסופר.
התחבקנו באזור הריבות ואז אמרתי לה - "זה באמת מאוד רומנטי להתחבק באזור של הזיתים הדפוקים" (למרות ששוב, דובר על אזור הריבות ולא איזור הזיתים).
שוב, אני לא סובל זיתים, זה דבר מסריח ומגעיל. אבל בכל זאת, יש משהו משעשע בשם זית, והכוונההיא לא רק לכך ששמו מזכיר איבר בגוף של כחמישים אחוז מהאוכלוסיה...
יש מוצר שנקרא זיתים דפוקים...
אני לא יודע מה איתכם, אבל אני הייתי נעלב אם היו קוראים לי זית דפוק.
בכלל, הייתם קונים מערכת סטריאו דפוקה, מחשב דפוק או גבינה מקולקלת?
אז למה לעזאזל אתם קונים זיתים דפוקים?
טוב, יש דברים שלא נועדתי להבין.
טוב, זהו לבינתיים, עוד מעט אני ודאי אכתוב כמה מילות פרידה לפני הטיסה לגרמניה ושורת מחץ. אז בינתיים, יום טוב ולא יותר מידי חם לכולם.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
