בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

ובכן, הנה, אחרי מעט התאוששות מהנחיתה ומעט סידורים ועדיין עם בעיות יעפת (ג'ט לג) קלות, אני מתיישב לכתוב על דברים שקרו לפני יותר מחודשיים.

ב-15 ביולי 2004, אחרי כשתיים עשרה שעות טיסה וצפיה ב"אחי הדוב" שכבר ראיתי בארץ לפני כן, נחתתי בהונג קונג, באי LANTAU, שם ממוקם שדה התעופה החדיש של ה"מחוז המנהלי המיוחד" הונג קונג.
הונג כידועה הייתה קולוניה בריטית עד שנת 1997, עת הוחזרה לסין.
לכאורה, לפחות כך חשבתי לפני שהגעתי לסין, מדובר בניגוד גמור, בין מדינה קומוניסטית לבין אי של קפיטליזם הסוגד לממון (רק לכאורה, מפני שמסתבר שגם סין כזו, אבל על כך בפעם אחרת).

כבר מהאוויר, קצת לפני שפתיתי הקרח שהצטברו על החלון מפשירים, אפשר להבחין במים החומים והעכורים בדלתא של נהר הפנינה (טוב, PEARL RIVER נשמע הרבה יותר טוב, תהרגו אותי על התרגום), לעומת המים הכחולים שבים סין הדרומי. כמו כן, הרושם שמקבלים כבר מהאוויר, של כל המבנים הגבוהים, רבי הקומות, גורדי השחקים הללו שנבנו מפני שהונג קונג היא טריטוריה קטנה בשטח וגדולה במספר התושבים.

לאחר ביקורת דרכונים זריזה, ניגשה אלי בחורה עם מדחום דיגיטלי, בלי לשאול הרבה שאלות, היא דחפה לי את המדחום לאוזן.
הרגשתי כמו אדם שנחטף ע"י חייזרים (היא הייתה לבושה בביגוד רפואי מוזר) שעורכים בו ניסויים.
טוב, עברתי את זה, אין לי SARS (בי נשבעתי, עברתי לפחות שלוש בדיקות SARS  במהלך החודשיים האחרונים - אני נקי!)...

אחסוך מכם קטעים אישיים שנובעים מטיול לפרק זמן ארוך, כאשר החברה נשארת רחוקה, אשר ליוו אותי עוד במונית בדרך לנתב"ג וישר אקפץ לספר שה"ק, כיאה למושבה בריטית לשעבר, מזכירה מאוד את אנגליה (בה ביקרתי עם אנה בינואר האחרון כזכור). זה מתחיל בחותמת בדרכון שנראית כמעט זהה לאחותה הבריטית (רק בנוסף לאנגלית, ניתן לראות כיתוב בסינית) וממשיך לתחבורה המתנהלת בצדה השמאלי של הדרך, במקום בצדה הימני של הדרך. אפילו האוטובוסים הדו-מפלסיים, זהים לאוטובוסים החדשים בלונדון, למעט בצבע.
את שארית יומי ביליתי ברכישת מצלמה דיגיטלית של מינולטה אשר תלווה אותי בשארית הטיול. למיותר לציין כי המחיר הוא כ-60%-70% מבארץ...

את יומי השני בהונג קונג, פתחתי בשעה תשע בבוקר, ה-16 ביולי, עת התעוררתי (בכל זאת, הפרש של חמש שעות, לא ממש דבר פשוט כפי שבע נשמע ותשע בבוקר של הונג קונג באותו זמן, הוא כמו ארבע לפנות בוקר בישראל).
לקחתי מעבורת של STAR FERRY לאזור CENTRAL, שכשמו כן, הוא אזור המרכזי באי הונג קונג (אולי זה המקום לציין שהונג קונג מורכת מהאי הונג קונג, חצי האי קואולון ( (KOWLOON, בו התאכסנתי, באזור הנקרא TSIM SHA TSUI, מהטריטוריות החדשות מצפון לחצי האי קואולון, האי לנטאו (LANTAU) שהוא הגדול שבאי הונג קונג, איך כמעט לא מיושב ועוד מספר איים, אשר ברובם לא מיושבים, או מיושבים בדלילות).

מ-CENTRAL לקחתי אוטובוס ל-PEAK, פסגת ויקטוריה, כאשר כבר בתחנת האוטובוס פגשתי בחורה חביבה משנגחאי שהאנגלית השגורה בפייה הייתה מזוויעה, אך היא לימדה אותי מספר מילים בסינית מנדרינית והסבירה לי על ההבדלים בין הטונים השונים. יחדיו העפלנו לפסגה (ברכבת המטפסת בשיפוע התלול של ההר, מה חשבתם, שבאמת אטפס כ"כ הרבה ברגל?!) והסתובבנו במשך כשעה במסלול המעגלי שבפסגה, המשקיף על הונג קונג מלמעלה, כאשר כל הזמן הגשם מלווה אותנו.

תחזית מזג האוויר לאותו ערב הייתה טייפון בעוצמה 8. למי שאין לו אינדיקציה, המקסימום האפשרי, לפחות על פי הסולם לפיו נמדדות סופות טייפון בה"ק הוא 10, מה שאומר שמדובר בטייפון רציני.
אבל אני, עדיין תמים, גם לא ממש ידעתי באיזו עוצמה מדובר, לקחתי מעבורת לאי לנטאו, על מנת לבקר במנזר PO LIN, אשר לידו ניצב פסל הבודהא היושב מברונזה, הכי גדול בעולם (כן, הגדרה מטופשת, אבל לא שלי).
כאשר הגעתי ללנטאו, התברר לי שאין שירות אוטובוס למקדש בשל הסופה, כמו כן גם אין שירות מעבורת בחזרה לסנטראל בשל הטייפון הצפוי כמה שעות לאחר מכן.
כבר התחלתי להתייאש ולדמיין עצמי תקוע על אי נידח (באמת שהמקום נראה די נידח בשל מזג האוויר הסגרירי) בעיצומה של סופת טייפון.
בסופו של דבר מצאתי במזל אוטובוס אחד שטרם הספיק להיות מושבת, לתחנת הרכבת TUNG CHUNG שעל האי וכך חזרתי לחצי האי קואולון.
בדרך גם עצרתי לחפש זיכרון למצלמה במרכז המחשבים שבמונג קוק (או באנגלית MONG KOK), שהתגלה כסגור כבר בשעה ארבע.

התחושה שמתקבלת בהונג קונג ביום טייפון היא של עיר מתה.
בכל יום, הונג קונג היא עיר ללא הפסקה, בכל יום למעט ימי טייפון.
בקיצור, חוויה!
כך עבר לו יומי השני בהונג קונג.

יומי השלישי בהונג קונג נפתח בביקור במוזיאון החלל. מדובר במוזיאון (או מוסיאון אם נרצה להתחכם ולכתוב בצורה פחות נפוצה) חביב למדי המציג הישגים שונים בתחום החלל (נוסף על הישגים מלפני מספר עשרות שנים, בימים בהן שתי מעצמות העל - בריה"מ וארה"ב נאבקו זו בזו, מוצג גם ההישג הסיני הכביר מהשנה האחרונה - שליחת אסטרונאוט סיני לחלל. אגב, שמועות מדברות על כך שהסינים מעוניינים לשגר אדם לירח, עד סוף העשור, אך אין בידי מידע המאשר/מפריך טענה זו) ומאפשר למבקרים להתנסות במיני אטרקציות שונות.
בין היתר עשיתי סיבוב קצר על כיסא תלת-צירי (אותו כיסא חביב המשמש לאימון אסטרונאוטים לסביבה חסרת מעלה-מטה, ניסיתי הליכת ירח (לא זו של מייקל ג'קסון, אלא הליכה במתקן עם גומיות המושכות אותך מעט כלפי מעלה, דבר המדמה הימצאות בסביבה בה מסתך נמשך כלפי מטה בשישית ממשקל, בדומה למצב על גבי הירח) והיה נחמד.
אח"כ הלכתי למוזיאון המדע של הונג קונג, שם מעבר להסברים השונים על כל מיני פטנטים שונים, ניתן היה לנסות לשכב על מיטת מסמרים...
כן, כפי שאמר פעם פאקיר (אותו אחד השוכב על מיטת מסמרים) ידוע - "אין דבר כואב - מלבד ההליכה לבית הספר", אכן השכיבה על מיטת המסמרים לא כואבת, מפני שכל המשקל מתחלק על הגוף.

לאחר מכן נסעתי אל COMPUTER GOLDEN CENTRE, שוק ענק למוצרי מחשב שונים ומשונים (הלהיטים בימינו הם אביזרים שונים ל-USB, כמו מאווררים ומנורות בכעשרה שקלים). קניתי כרטיס זיכרון למצלמה (בכל זאת, חודשיים בסין זו תקופה המעמיסה על כרטיס זיכרון קטנטן ובודד של 256 מגה בייטים).

לאחר מכן המשכתי למקדש WONG TAI SIN, מקדש המשלב את אמונת שלושת הדתות העיקריות בסין (בודהיזם, תאואיזם [מוכר גם כדאואיזם] וקונפוציוסיזם).
הואיל וזה היה המקדש הראשון בו ביקרתי (מתוך כה רבים), כל עניין הקטורת והמוזיקה הדתית נראה לי חדש ומלהיב וכל עניין הסגידה לפסלים נראה מאוד מעניין.
בערב הפלגתי בשקיעה לצפות באי הונג קונג בשעות היפות.

יומי הרביעי בהונג קונג, ה-18/7/2004, נפתח בהפלגה לאי לנטאו, האי עליו נתקעתי יומיים קודם לכן. ביקרתי במנזר PO LIN והעפלתי לפסלו של הבודהא הגדול. הנוף הנשקף מהאי מרהיב - עשרות איים קטנים ומוריקים, מים כחולים והרבה שמש, מה שהשכיח את העובדה שנמצאתי באחד האזורים היותר צפופים בעולם, מהבחינה האנושית.
במנזר אכלתי גם ארוחה צמחונית (כמו כולם), כאשר בשולחן איתי ישב זוג הודי ומשפחה סינית.
אמנם לא הייתה זו לי הפעם הראשונה בה אכלתי עם מקלות אכילה סיניים, אבל הפעם ניסיתי לעשות זאת נכון, כפי שכתוב ספרים (אולי זה לא כתוב, לא יודע, אני לא מבין סינית), מה שגרם לעובדה שהיכולת שלי להכניס אורז אל פי הייתה מוגבלת מאוד.
בכלל, כל הטקס שמסביב לשולחן (הטבלת כלי האכילה במים רותחים, שתיית תה ועוד כהנה וכהנה), היה זר ומוזר לי. ניסיתי לחקות את בני המשפחה הסינית, אך אני משוכנע שנראיתי מוזר ומגוחך, לפחות על פי המבט של הילד הקטן, שלכל הדעות, הסתדר עם הצ'ופסטיקס טוב עשרות מונים מעבדיכם הנאמן.
נו, לפחות ההודים הללו היו גרועים ממני, כך שלא הייתי הכי גרוע בשולחן.

לאחר שחזרתי מלנטאו, עליתי במדרגות הנעות (דרגנועים, אסקלטורס, מה שתרצו) מסנטראל עד לאמצע ההר.
לכאורה נשמע מלהיב, אבל התכלס, מדובר בהרבה גרמי מדרגות נעות, אחד אחרי השני ולא במסוע ארוך, כך שלא ממש התלהבתי מהשימוש בו עצמו.
אח"כ הסתובבתי מעט באזור המכונה בפי המקומיים SOHO, וירדתי למטה בדרכים פתלתלות, אשר חשפו בתים שנראים די מוזנחים מבחוץ, עד אשר מגלים את מכוניות היוקרה החונות תחתיהם. ככה זה בהונג קונג, הבניה לגובה לא מאפשר לבנות יותר מידי אחוזות פאר, אלא בתים סטנדרטים, גם לאנשים מהמעמד הבינוני-גבוה.
עוד הספקתי לבקר מעט בגן החיות והגנים הבוטנים וכך הסתיים לו יומי הלפני אחרון, לפני היציאה אל סין הגדולה.

את יומי החמישי בהונג קונג ביליתי ב-OCEAN PARK, פארק השעושועים הנמצא על האי הונג קונג שהוא ללא ספק אחד מפארקי השעשועים היותר יפים שראיתי וביקרתי בהם.
זה לא המתקנים המאכלסים את שני המפלסים שבו (המחוברים ברכבל אשר חוצה הר כדי לחבר אותם), אלא נוף האיים המדהים הנשקף, אשר הופך את רכבת ההרים לרכבת ההרים המדהימה ביותר שנסעתי בה.
בערב פגשתי את ויויאן (למען האמת, זה השם האנגלי שלה, השם הסיני שלה הוא קה יאי - בסין נהוג להעניק להרבה אנשים גם שם אנגלי, לפחות בתקופת בית הספר, למען יצליחו לבטאו יושבי המערב), מתכתבת של אח שלי מזה שנים, אכלנו במסעדה סינית ואח"כ ישבנו בסטארבאקס.

זהו, למחרת בשעות הצהריים כבר הייתה בידי הויזה והייתי על הרכבת למחוז גואנדונג שבסין.
אבל על זה כבר אכתוב בפעם אחרת.
אלעד

האי הונג קונג - מבט מ-TSIM SHA TSUI

האם רק אני חושב שהכיתוב "I'm lovin' it" על החולצה שקרי?

פסל הבודהא היושב מברונזה הגדול בעולם - LANTAU ISLAND

מקדש PO LIN

אחת מרכבות ההרים ב-OCEAN PARK - שימו לב לרקע האיים