שטחיות
אני לא רוצה להישמע מתנשא ואני גם לא חושב שכל שיחה ודיון המתנהלים ברחבי המרחב הקיברנטי צריכים להיות מעמיקים ובנושאים שברומו של עולם.
אבל לעיתים הצצה בכל מיני פורומים וצ'אטים באינטרנט גורמת לי לתהות עד כמה רבים בדורנו הם אנשים רדודים להפליא.
לא, אין בכוונתי להתרפק על העבר ולטעון ש"פעם הכל היה יותר טוב", כי הרי ברור לי שיהיה זה חטא גדול לאמת.
בדורנו, כמו בכל הדורות שקדמו, קיימים אנשים חכמים ומבריקים, אנשים טיפשים להחריד והרבה מאוד אנשים הממוקמים אי שם באמצע, בין שני הקצוות הללו.
פשוט מאוד קל לגלוש לכמה בלוגים, לכמה פורומים ולראות שיחות, המנוהלות שעות על גבי שעות בנושא...
בנושא כלום!
הנה בימים האחרונים מצאתי עצמי מנהל שיחות מרתקות על מערכות כתב בעולם. כל כך הרבה סוגי כתב הומצאו בעולם. מערכת הכתב הלטינית, היוונית, הקירילית, הסנסקריט, הירוגליפית, קליגרפית, כתבי קשרים וחבלים (של האינקה) ועוד כל כך הרבה מערכות כתב שהתפתחו בנפרד או עם השפעה הדדית, במקביל או בתקופות שונות על ידי אנשים שונים ברחבי העולם.
לא שזה הנושא הכי חשוב בעולם, באמת שלא. אבל מדובר רק בנושא אחד שלדעתי הוא מעניין ויצא לי לנהל עליו שיחות בימים האחרונים, יחד עם עוד כל כך הרבה נושאים אחרים, מרתקים לא פחות.
וכאשר אני נכנס לכל מיני פורומים, אני רואה אנשים מנהלים שיחה על התנאים בהם בחנו את ה-iPod כדי להשיג את אורך חיי הסוללה הרצוי ולא מתוך סקרנות מדעית, אלא כדי להרוויח עוד שתי דקות בטרייה בהאזנה הבאה.
וזה עוד אחד הנושאים שהם כן בעלי עניין, בניגוד לנושאים בחדרי צ'אטים, כמו "יש כאן כוסיות בנות 14 מראשון?"...
בחיי אדם - צה"ל לא חוסך (או שכן...)
כפי שאני טורח ומדגיש בכל הזדמנות, הרעיון מאחורי גדר ההפרדה אולי חביב (אם נתעלם לרגע מהבעיות החברתיות והכלכליות שהוא יוצר בצד הפלסטינאי), אבל העלות שלו אסטרונומית ולא פרופורציונאלית באשר לתועלת שתופק מהגדר לכשתקום.
אבל כאמור אני בדעת מיעוט במדינתנו האהובה, אשר כל פוליטיקאי יכול לעשות בה ככל העולה על רוחו (כולל בניית ג'קוזי מכספי משרד הפנים ואחר כך להאשים את בית המשפט ברדיפת ספרדים) בהנחה שקיים קשר, אפילו עקיף ביותר, לביטחון המדינה.
בישראל, התירוץ להשקעת מיליארדים (כעשרה אחוזים מהתל"ג) בצבא ובמערכת הביטחון מידי שנה, בטוענה המגוחכת ש"אין חוסכים בחיי אדם" (מגוחכת, מפני שעושים מעשים רק למראית עין, במקום לנסות לפתור את הבעיות האמיתיות וארוכות הטווח), הוא תירוץ מאוד פופולארי.
לכן נראה לי מעט תמוה שצה"ל מסרב להשקיע בפרויקט הנאוטילוס, מערכת הלייזר ליירוט קטיושות (וגם טילי קסאם ועוד כל מיני מערכות נשק עם שמות בלתי חשובים בעליל).
אבל כשחושבים על זה, לא מדובר באמת במשהו מוזר, אלא ברצון הישראלי לחסוך ולתת לאמריקנים לעשות את כל העבודה ולהשקיע את כל הכספים ובסופו של דבר, כאשר המערכת תהיה מבצעית, יוכל גם צה"ל ה"קטן", הלא מקצועי וזולל התקציב לרכוש את המערכת.
ובינתיים, מצטלמת הרבה יותר יפה בתקשורת, השקעת הכספים בגדר שלא עוצרת בעצם שום דבר...
למה להשקיע בכבישים או בחינוך, אם אפשר לבנות דברים בלתי שמישים, בתירוץ של חיי אדם?
"כסדום היינו, לעמורה דמינו"
עצוב, אך לגמרי לא מפתיע לקרוא על "חשיפת YNET" בעניין "מס המחסומים" ובזיזת הרכוש בעת פשיטות בשטחים בכלל ובחברון בפרט.
נכון שבכל פעם ופעם דואגות הרשויות בישראל לספר לנו על היות צה"ל הצבא המוסרי בעולם ("צבא מוסרי", איזה אוקסימורון משובח). אבל בכל פעם ופעם אנו שומעים על עוד תקריות בהן חיילי צה"ל מתעללים בפלשתינאים, גוזלים את רכושם, מכים אותם שלא לצורך או מבצעים וידוא הריגה לילדה בת 13.
נכון שאנחנו יכולים ולהמשיך לדבר על אמות המוסר הגבוהות שלנו, על היותנו צודקים ורגישים לחיי אדם ופגיעה באחרים. אבל מה בדיוק אנחנו עושים לשם כך?
מילים לחוד ומעשים לחוד.
נכון, אני מניח שרובנו אנשים נפלאים בכל סיטואציה ומצב. אני משוכנע שכולנו אנשים נפלאים בתנאים מסויימים. אבל כאשר זה מגיע לרמת החייל בשטח, אפילו למפקדיו ושולחיו, אנו נתקלים לא אחת בחיילים ומפקדים שלוקחים את החוק לידיים, במו ידיהם הם מבצעים נקמה כשהם משוכנעים שעם שלם יושב בבית ותומך בהם. לא חייל אחד ולא שניים מחליטים שבשל שנאה לאנשים שהם לא ממש מכירים (מעבר לכוונות הרובים), מותר לעשוק את אותם "אויבים", לדרוש מהם תשלום על כך שהם רוצים לנהל את חייהם באופן נורמלי.
כפי ששר המשפטים יוסף טומי לפיד כבר אמר על מראות הנגלים לעינינו מידי פעם מהשטחים, אשר עבור אנשים מסויימים הם מציאות יומיומית, שהם מזכירים לו את סבתא שלו בתקופת השואה.
"כסדום היינו, לעמורה דמינו" (ישעיהו, פרק א', פסוק ט')
אז מה בדיוק מבדיל אותנו מאותם עמים בלתי נאורים שאנו כל כך מנסים לבדל את עצמנו מהם?
אני מניח שכלום.
אפילו בשאר אל אסאד, רופא העיניים מדמשק מצהיר בגלוי שהוא מנהיג שוחר שלום (על מילותיה של אינגריד בנושא הצהרתו המרגשת של בשאר אפשר לקרוא כאן)
לגבי מס המעבר, אני רק רוצה באותה הזדמנות להזכיר את העובדה שחיילנו המחרפים את נפשם מידי ים במלחמה חסרת מטרה, זוכים לקבל פחות מאלף שקלים עבור זה מידי חודש. התשלום הזעום והסיכון הכרוך במשימות אותם הם ממלאים, במיוחד על רקע תנועות סרבני מצפון ומשתמטים מהשירות הצבאי על רקע נוחות אישית או ניצול הפטור הקליל ששר הביטחון מעניק למגזרים שלמים, הוא גם סיבה לכך שאותם חיילים לא רואים פסול, או רואים פסול ומתעלמים מכך, בגביית "מס מעבר" במחסומים.
וגם הפוליטיקאים לא נותרו אדישים.
על דילמות בעולם האסלאמי
אני מניח שאולי מספר קוראים יהיו מופתעים, אבל לא כל המוסלמים הם אותו דבר...
שומו שמיים, חלקם רואים בעין לא יפה את העובדה שקומץ קיצוניים שמפרשים את ההלכה האסלאמית שלא כהלכה ויוצאים למסעות טרור בעולם...
בדיוק באותו אופן שאנחנו לא תמיד הכי מוסריים, כך ישנם בעולם מוסלמים רבים שגם הם מזועזעים מאותן התקפות טרור נפשעות.
אז תקראו את הכתבה ב"הארץ" (או יותר נכון וואלה), זה מעניין.
עוזבים את חיפה
בחיי שאני לא מבין למה צעירים עוזבים את חיפה.
בינינו, לא באמת כזה רע פה, יש מקומות בילוי, חופים, יערות, מקדש בהאי, כמה מוסדות להשכלה גבוהה מהטובים בארץ. אפילו מרכז פיתוח של אינטל שלאחרונה המציאו בו את טכנולוגיית ה"סנטרינו" וה"דותן" ולפני כמה שנים את ה-"MMX" ובכלל, חיפה על המפה.
בכל מקרה, יונה יהב חושש מכך שחיפה, בת 270 אלף התושבים תאבד בקרוב את מעמדה כעיר השלישית בגודלה בארץ לראשון לציון, או במילים אחרות, הוא רוצה עוד תקציבים...
תמונות שצילמתי אתמול בחיפה
The victory
משעשע לראות איך אחרי כל נאום, כל עימות וכל אירוע, מוכרז מנצח זה או אחר במרוץ לנשיאות ארה"ב.
אינני נביא כמובן וגם אני אאלץ להתאזר בסבלנות כדי לגלות מי ינצח בבחירות הבאות בארה"ב וינהיג את המדינה המגדירה עצמה כ"מנהיגת העולם החופשי", אבל אני משוכנע שאם יהיה זה ג'ורג' בוש הצעיר, הרי שאת קרי, לא ממש יעניין שהוא זכה בעימות השלישי (וקודמיו)....
תאגידים רב-לאומיים
לפני מספר ימים, בעודי עובר הדרכת מחשבים חסרת כל תרומה אמיתית ("כאן לוחצים אנטר", "מפעילים את האקספלורר על ידי לחיצה על האייקון הקטן והכחול עם האות e" וכן הלאה...), גלשתי להנאתי באתר התוכן הנפלא "האייל הקורא" ונחשפתי לכתבה מרתקת ודיון פורה מיד לאחריה, בעניין היקר ללב כולנו - הגלובליזציה והשתלטות התאגידים הרב-לאומיים.
הואיל והכתבה באמת מצויינת, פשוט אביא קישור לכתבתה של איריס יער-אדלבאום.
מילות פרידה מאדם יקר
לסיום, עניינים מנהלתיים, אני רוצה להיפרד מהעורך הלשוני של הבלוג שבמשך חודשים ארוכים קרא כל קטע וקטע ושלח לי תיקונים לגבי טעויות הקלדה ושגיאות כתיב וניסוח.
אביתר שמתחיל ללמוד באוניברסיטת ת"א ביום ראשון הקרוב, עזר לבלוג להגיע לרמות לשוניות שהבלוג לא הכיר בעבר.
כעת, כפי שאני מניח ניתן היה לשים לב מאז חזרתי לארץ, הבלוג החל בנסיגה לשונית חמורה ובוודאי אפשר למצוא טעויות הקלדה ושגיאות כתיב (שגיעוט קטיו) רבות, אז אני מתנצל בפני הקוראים, מפני שאין לי זמן וכוח לעבור על כל הפוסטים שאני כותב ולחפש שגיאות.
אז תודה רבה לאביתר ואני רוצה להקדיש לו, לאות הוקרה וידידות שתי תמונות של יונה שצילמתי היום מחלון ביתי.
ועד כאן להפעם.
אלעד
יונה על השיש במרפסת
עפה לה היונה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
