הניתוק
להלן תמליל שיחת טלפון שהתנהלה אתמול בשעות הערב המוקדמות :
בחורה מעברו השני של הקו': "שלום אפשר לדבר עם יאיר XXX (אמא שלי - א.י) או בעלה (אבא שלי שנפטר לפני כשלוש שנים - א.י)?"
אלעד : "אי אפשר"
בחורה מעברו השני של הקו : "הם לא נמצאים?"
אלעד : "חלקם לא נמצאים, חלקם לא נמצאים איתנו לעולם"
בחורה מעברו השני של הקו : "..." (שתיקה רועמת וניתוק)
ואני רציתי לשאול אותה במה אוכל לעזור לה...
ברור שהעמדתי אותה במצב לא נעים...
אבל היא התחילה...
"אמרנו בלי לערב הורים"... 
בכל מקרה, זו לא הפעם הראשונה שכאשר מבקשים לשוחח עם אבא שלי, אני אומר "הוא מת" ומנתקים לי בפרצוף...
האין זה מעליב?
הרי ברור למי שהתקשר אליי שהוא עשה שטות, מעשה בל ייעשה, שבירת טאבו, שיחה על בן אדם מת...
אפשר לחשוב, הרי זה טבעי שאנשים מתים, לא?
אני מכיר כמה אנשים שמאחלים ומייחלים למותם של כל אותם טלפנים למיניהם...
למעשה, אחרי התנהגות כזאת, שחזרה לא אחת ולא פעמיים, בה מנתקים לי בפרצוף אחרי שהתקשרו אלי וגזלו מזמני (הלא כל כך יקר, אבל תיאורטית, הם לא אמורים לדעת מזה), מעליבה ופוגעת.
יש דרכים אחרות (שגם אותן זכיתי לשמוע) לסיים שיחה שכזו.
בין אם בקשת סליחה (על מה, לא בדיוק ברור), בין אם אמירת דברי הבעת צער (לא משכנע במיוחד, אבל יותר מנומס מניתוק בפרצוף) ובין אם סתם פיזור כמה מילים ניטראליות כמו המדיניות השוויצרית ב-700 השנים האחרונות ופרידה מנומסת.
חבל.
בכל מקרה לא הייתי נותן להם שקל!
השכנוע
"אין שכנוע טוב יותר משכנוע עצמי" (אני, אתמול בשעות הבוקר המאוחרות)...
אתמול ביקרתי את הרופא. לא, אין לכם ממה לחשוש, לא חטפתי איידס בסין או באפריקה, אפילו לא מלאריה, שפעת או פרקינסון.
למעשה, אני בריא יותר מסופרמן (ז"ל מזה מספר ימים).
אז למה בעצם הלכתי לרופא?
לעשות כל מה שחייל טוב עושה (ואני אפילו לא חייל, בטח שלא טוב) ולהפעיל את הרופא לקראת מה שהוא התאמן לו במשך שנים ארוכות - חתימה על טפסים.
אז בקרוב אני מתחיל להתאמן בטאי צ'י, אותה אומנות לחימה סינית (בחיי, כל בוקר מיליוני סינים מתאמנים בטאי צ'י בגנים ציבוריים, ראיתי זאת במו עיניי) שהאימונים לה איטיים להחריד וחוזרים בה על אותן תנועות שוב ושוב, באופן מונוטוני להחריד, עד אשר הגוף מתרגל לתנועות.
אז כעת יש לי אישור מיותר שהדוקטור מאשר לי להתאמן טאי צ'י ואם פתאום יקרה לי משהו מהאמונים הבלתי מפרכים בעליל, אפשר יהיה להצביע על הרופא המסכן כאשם, כי הרי הוא חתם על האישור...
והרי מה הוא מבין?
אם לא הייתי מספר לו על מגבלותיי הגופניות (למשל, ידעתם שאינני מסוגל לעוף?), אין שום סיכוי שהוא היה יודע משהו על מצבי הגופני.
בכל מקרה, עברנו יחדיו על ביקוריי האחרונים במרפאה זו, בה אני מטופל מאז כיתה ו'.
הרופא שאל אותי היכן הייתי בעשר השנים האחרונות, מלבד לפני שלושה חודשים כאשר באתי לקחת תרופות (שלא הזדקקתי להם, אבל סחבתי בתרמיל בסין) ואני השבתי שלא הייתי חולה.
למעשה, גם כאשר אני חולה, אני לא רואה חשיבות רבה מידי לביקור אצל הרופא, כי הרי הריפוי הוא לא מיידי והוא פשוט תקופת ההחלמה הדרושה לגוף.
כך שבפועל, רופא משפחה, מעבר להיותו ספק אדיר של אישורי ימי מחלה, לא עושה יותר מידי (ולא, אין בכוונתי לזלזל)
בזמן שישבתי לי והמתנתי לתורי לראות את האיש שאמור לרפא אנשים, שאלתי את הפקידה לגבי בדיקות זמן (אותן בדיקות שאני דוחה כבר מספר שנים)...
שאלתי "כל כמה זמן צריך לעשות בדיקות דם?" והיא השיבה "אחת לכמה שנים".
ב"תום לב" שאלתי אותה "פעם ב-23 שנים זה מספיק?"...
אז המשכתי והוספתי לספר על היותי צמחוני (מה שמגדיל את חשיבות ההמלצה לערוך בדיקות דם אחת לתקופה) ועל כך שבפעם האחרונה שאזרתי אומץ להזמין תור לבדיקת דם, בשעת האמת, כאשר ראיתי את המזרק והמבט המרושע בעיניו של מי שתכנן לגזול את דמי, ברחתי מהמרפאה ולא הצליחו להחזיר אותי לשם עד עצם היום הזה...
לאחר מכן הוספתי שאני מרגיש מצוין, אני לא עייף (כלומר לא עייף מעבר לנורמה), לא מרגיש חלש (אני רץ יותר מחמישה קילומטרים די בקלילות אחת ליומיים או שלושה) ואפילו לענייני ויטמין B-12 אני דואג מידי פעם.
אני לא יכול לדעת בוודאות האם האחות באמת השתכנעה מדבריי, או סתם הנהנה עם ראשה על מנת לסמן לי "עזוב אותי בשקט יא חתיכת דגנראט", אבל אני את עצמי שכנעתי וכעת הסרתי מרשימת הדברים שאני צריך לעשות את עריכת בדיקות הדם...
לפחות עד שאפול על הרצפה חסר כל כוח לזוז, באשמת המחסור בחומרי בניין חיוניים לגוף שבדיקת דם פשוטה יכלה לגלות שהם אינם.
(או איזאנגי [IZANAGI], אבי האלים [לפחות על פי המיתולוגיה היפנית], למה בראת אותי כזה פחדן?)
אז אלוהים קיים או לא קיים?
יש איזה משהו כזה, אולי שמעתם על כך, מין דבר כזה שאנשים מהרהרים עליו כבר די הרבה זמן...
אלוהים.
אז לכאורה נראה כאילו "אלוהים" (ידוע גם כ"השם", "אלוקים", "השם יתברך", "אדוני", "ה'" [כנראה מהתקופה שהוא עבד בשב"כ] ועוד שלל כינויים אשר חלקם אסורים אפילו בכתב) הוא תירוץ מצוין ל...
לכל דבר בעצם...
מי ברא את העולם?
אלוהים כמובן.
בגלל מי לא ניחשתי נכון את תוצאות הגרלת הלוטו?
אלוהים כמובן, הוא לא רצה...
למה אין שלום?
כי זהו רצונו של אלוהים...
לא משנה מה היא שאלתך, הרי בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, תגלה ש"אלוהים" עשוי להיות תשובה נכונה עבור כל דבר, בשל הפשטנות שבעניין.
ועל זה נאמר "על כל שאלה תשובה"...
הבעיה היא שאני לא בטוח שתמיד אלוהים זו התשובה הפשטנית ביותר...
לפחות לא עבור כל השאלות...
למה אנשים מתים?
למה הייתה השואה?
למה אנשים שונאים אחד את השני ויש כל כך הרבה רוע בעולם?
נכון. גם במקרים הללו אפשר לבוא ולהגיד "זה אלוהים וזה רצון האל", אבל במקרים האלה לבוא ולטעון "זו הוכחה נפלאה שאין אלוהים", נשמע הרבה יותר הגיוני מאשר לטעון שקיום אל רחום וחנון מצדיק דברים שאלה, לפחות בעיני...
אז אמנם למסקנה האם קיים אלוהים או לא, לא הגעתי, אבל לפחות כעט אני בטוח שיש יותר ראיות לכך שאלוהים לא קיים...
דאב
מי שעוקב אחר הבלוג הזה מספיק זמן, ודאי זוכר שלפני כשנה סיפרתי על כך שחברת DOVE (אוהב בעברית דאב) הנה חברה מרושעת אשר עורכת ניסויים בבעלי חיים ולא רק זאת, היא גם מנסה להונות את הקהל הרחב על ידי הדפסת הכיתוב "לא נוסה על בעלי חיים" על גבי חלק ממוצרי החברה (כנראה החלק שלא נוסה על בעלי חיים), גם כאשר ידוע שהחברה עצמה כן עורכת ניסויים בבעלי חיים.
ובכן, כבר מזמן רציתי לכתוב זאת, פשוט חיכיתי לזמן המתאים וכהוא בושש לבוא, החלטתי לפרסם את הגיגיי כעת...
אין זה פלא שחברה המתכנה דאב היא חברה מרושעת אשר עורכת ניסויים בבעלי חיים!
דאב = כאב וצער...
לדאבוני חברת דאב היא חברה נתעבת שעורכת ניסויים בבעלי חיים.
לפחות השם של החברה בעברית (תודות לעובדה שבד"כ אין אנו משתמשים בניקוד), הולם אותה מאוד.
על חודו של יוד
אני לא חושב שהויכוח המתנהל בימים אלה על שאלת האיות של המילה אירו (EURO) באירופה הוא עקר, אבל ברור שהוא לא הדבר הכי חשוב באיחוד האירופי.
בסיפור הוא כזה...
עד חודש מאי השנה, הורכב האיחוד האירופי מחמישה עשר מדינות, בעלות שפות שונות, כאשר בכולן פרט ליוונית, מערכת הכתב היא מערכת הכתב הלטינית.
לפיכך, הוחלט שצורת הכתיב של המטבע האחיד תהיה אחיד ותורכב מהאותיות EURO, כאשר בכל שפה המילה נהגת על פי כללי השפה (למשל, באנגלית שמו של האירו הוא "יורו", בגרמנית "אוירו" וכן הלאה) הרלוונטית, למעט ביוונית, אשר בה משתמשים בכיתוב היווני, באותיות מקבילות לאותיות הלטיניות.
אולם החל מחודש מאי השנה, האיחוד האירופי התרחב, מה שהביא לאיחוד עוד מספר שפות אשר גם הן משתמשות במערכת הכתב הלטינית, אולם הן ממשפחת שפות אחרות, כמו השפות הסלאביות בהן משתמשים בצ'כיה, סלובקיה וסלובניה, או השפה האירופית שדומה רק לשפה הפינית באירופה, מה שמכתיב צורת כתיב מעט שונה לאותה מילה.
נכון לבינתיים, ייקח עוד זמן עד אשר אותן מדינות חדשות יצטרפו לגוש האירו, אותן 12 מדינות מ-15 החברות הישנות באיחוד (למעט בריטניה, שוודיה ודנמרק), כך שבינתיים שאלת שמו של המטבע בשפתם, פחות רלוונטית, למעט אולי חתימת החוקה האירופית בסוף אוקטובר הנוכחי.
חוקים גרמניים
לאחרונה, כפי שודאי כל מי שעוקב מידי פעם אחרי חדשות חוץ, עלה בצרפת עניין חוקיותה של רעלה או כיסוי ראש אחר במוסדות חינוך במדינה החילונית.
רבים בעולם המוסלמי ובכלל צעקו חמס, על כך שהמדינה הצרפתית כופה על נשים לפעול בניגוד לצו אמונתם, בבואם לבוא ללמוד או ללמד במוסדות חינוך מטעם הרפובליקה החמישית של צרפת.
הפעילות האנטי מוסלמית בצרפת אמנם תפסה כותרות רבות, אך צרפת אינה בודדה במערכה.
במדינת באדן - וירטמברג שבגרמניה, קבע בית המשפט המחוזי כי ההחלטה שהתקבלה בפרלמנט של אותה מדינה, לפיה על נשים ייאסר ללכת עם כיסוי ראש בבתי ספר.
המשמעות של ההחלטה היא לא רק שנשים מוסלמיות יחויבו להסיר את רעלתן, אלא שגם נזירות, המלמדות בבתי ספר, יאלצו להסתובב מעתה במתחם בית הספר ללא הלבוש הצנוע...
החוק התקבל בעקבות מורה ממוצא אפגאני שרצתה ללמד באחד מבתי הספר, לא התקבלה בשל כיסוי הראש שנהגה ללכת איתו ולאחר מכן תבעה את בית הספר על כך.
אז כפי שניתן להבין, הפוליטיקאים הגרמנים הזדרזו לחוקק חוק, בלי לחשוב על המשמעויות שלו, לאחר פירוש שונה של בתי המשפט.
כמובן שגם בישראל לא חסרות דוגמאות לכך, למכביר.
ממחר מתחילים ללמוד רוסית
הבוקר כחצי שעה לאחר שהתעוררתי, נשמע צלצול בדלת ביתי.
פתחתי.
לבית נכנסו שתי בחורות בגיל העמידה שאמא שלי הזמינה לנקות את הבית (ע"ע עוזרות).
אמא שלי הזמינה אותן לשעה שמונה וחצי, אבל השעה הייתה שבע וחצי.
ניסיתי להסביר להן שאמא שלי עדיין לא בבית, אך לצערי נתקלנו בהפרעה קלה בתקשורת - הן דיברו רק רוסית...
בסופו של דבר בעיה גדולה לא נוצרה מכך, ואמא שלי הגיעה הביתה כשלושת רבעי השעה לאחר מכן.
הרי לא באמת צריך לדעת לדבר עברית כדי לשטוף עברית.
מצחיק שהן לא יכלו להבין משפט פשוט כמו "היא חוזרת בעוד רבע שעה" או "היא חוזרת בעוד 15 דקות", אבל לשאול "איפה יש סמרטוט קטן?" הן הצליחו...
לאחר מכן, כמה שעות לאחר מכן, הלכתי לקניות ובסופר, ליד המקרר של מוצרי החלב, פצחה איתי בשיחה ברוסית קולחת גברת מבוגרת.
לאחר שנראיתי כלא מתייחס, היא שאלה אותי האם אני מדבר רוסית (ברוסית כמובן, אבל לפחות את המשפט הזה הצלחתי להבין, הרי ככלות הכל, אני גר בישראל).
השבתי ברוסית קולחת "נייט", כלומר לא.
ברגע שהשבתי ברוסית, נראה לי שבלבלתי אותה מעט, כי מצד אחד תשובתי הייתה שלילית, אבל מצד שני, עניתי ברוסית...
היא חזרה לבחון את הגבינה והמשיכה לשאול עוברים ושבים האם הם מדברים רוסית...
לאחר מכן, עוד הוספתי משפט נוסף שאני יודע להגיד ברוסית שמשמעותו "אני לא מבין רוסית".
הואיל והוא ארוך, אני מניח שהיו לי בו מספיק שגיאות על מנת שהיא תבין שאני לא באמת מדבר רוסית...
פעמיים ביום...
פעמיים ביום, ביום ממוצע, גיליתי שאם הייתי מדבר רוסית, זה היה יכול להוסיף המון.
בחיפה, עיר עם 70,000 עולים מבריה"מ לשעבר, מתוך אוכלוסיה בת 270,000, אני סבור שדי חשוב לדבר רוסית...
אז הנה משימה עבורי...
ללמוד רוסית!
סביר להניח שלא אעמוד במשימה הזו. אבל היי, אני אבקש מאנה מעט עזרה, או שבכל יום נלמד משפט חדש, או משהו כזה...
טוב, אני מעט עצלן...
אז כנראה נתחיל ללמוד רוסית החל ממחר (או היום שאחרי, או בעוד כמה שנים)...
דע את כוחך
"הפגנת המאה" התקיימה אתמול כמעט מבלי שהורגשה. מיליונים (ואף לא רבבות) לא צבאו על רחובות מדינתנו והכל התנהל על מי מנוחות...
"הפגנת המאה" לא באה לציין כמובן את עצם היותה ההפגנה החשובה של המאה ה-21 (או של שנת 2004 ואף לא של חודש אוקטובר 2004), אלא את היותה פזורה במאה מוקדים שונים ברחבי ארץ ישראל השלמה והמפולגת (מפולגת מבחינת תפישות עולם כמובן).
במקום כחצי מיליון מפגינים להם פיללו המתנחלים, פקדו את מאה ההפגנות ברחבי הארץ אלפים בודדים של מתנחלים שרובם ודאי שייכים לגרעין הקשה של הפנאטים שאוהב לעשות הרבה רעש, אבל כוחו לסחוף המונים, כפי שהתגלה אתמול, די מוגבל, אולי למעט יכולתו המרשימה להשניא עצמו על יתר המגזרים באוכלוסיה...
מילותיו של בנצי ליברמן, יושב ראש מועצת יש"ע על ההפגנה היו "צריך להבין שהרבה יותר קשה לבוא ל-100 הפגנות מאשר להפגנה אחת גדולה. ועדיין בעיני זו הצלחה גדולה".
משעשע משהו, נראה כאילו ליברמן מנסה להמציא את הגלגל מחדש...
אני לתומי חשבתי שהרבה יותר קל לבחור את אחת ההפגנות הקרובות למקום ביתך ולהגיע אליה, מאשר לעלות לירושלים מקל קצוות הארץ...
אבל אני לא מאשים את בנצי ליברמן בתירוץ מטופש, הרי מה יש לבחור להגיד?
"כל עם ישראל" שמאחוריו, אותם אלה שרוצים להחזיק בגוש קטיף, קבר רחל, בית לחם ועזה, הם קבוצה קטנה של סהרורים ותו לא אשר מצטיינים בגניבת דקות מדיה יקרות, בשל המראות המוזרים והמשונים של חלקם.
אז בפעם הבאה שהמתנחלים מספרים שכל העם מאחוריהם ואם לא יענו ל דרישותיהם, "יהיה פה בלגאן", זכרו שהם מייצגים כמה אלפי אנשים, לכל היותר כמה רבבות ולגבי שאר האנשים בישראל, הם רוצים לחיות בביתם בשקט - אם מתנחלים או בלעדיהם...
וזהו, עד כאן לסוף שבוע זה.
אני מצרף תמונת פרחים לשבת שצילמתי באחד המנזרים בסיאחה, שבמחוז גאנזו שבסין.
ההשראה מהמלוכסנת הרחוקה.
אלעד
פרחים לסוף השבוע
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
