| 7/2003
החתונה של רון ורינת
זהו, אחותי נשואה מזה כמה שעות.
אז אנסה לספר כמה מן החוויות...
תלבושת
הואיל ואינני מהאנשים המחשיבים ביותר לבוש, מצאתי את עצמי בוחר בגדים רק היום בצהריים, חשבתי ללבוש חולצת כפתורים משובצת עם שילוב צבעים מזעזע, אבל הבעיה הייתה שקניתי כבר לפני חודשיים בדרום אפריקה עניבה (בעשרה שקלים) של צ'רלי בראון, חבורתו וסנופי, והיא הייתה נבלעת בצבעים של החולצה, אז לבשתי סתם חולצת תכלת בהיר.
לבשתי את המכנסיים השחורים, אלה שאני לובש תמיד בארועים חגיגיים, כי מה לעשות, אני איש של מכנס אחד, כלומר יש לי הרבה מכנסיים, אבל את כולם רכשתי באותה חנות, כולם באותה גזרה בדיוק וההבדל היחידי הוא בצבע (ויש לי עוד כמה טרנינגים שמאז שהתחלתי ללכת עם הדגמ"חים, אני כבר לא מרבה להסתובב איתם ועוד איזה ג'ינס אחד, שבאופן עקרוני, אני לא סובל ללכת עם ג'ינסים [לוחץ במקומות מסויימים שלא כיף שהם נלחצים], אבל הוא איכשהו בסדר).
בתור נעליים, לבשתי את נעלי האולסטאר האדומות, בעיקר משום שאני מתנגד ללבישת מוצרי עור (ועל אף שעוד נותרו לי נעלי עור מהתקופה הרעה של לפני שהפכתי לצמחוני, כשנתיים אחורה מהיום, אני לא חושב שאני צריך ללכת איתם בארועים רישמיים) וכל הנעליים שיש לי שאינן עשויות מעור הן אולסטאר אדומות, אולסטאר שחורות ששכחתי אצל סיון, ניו-בלאנס מסדרה 800 (שאינה עשויה מעור), סנדלים ונעלי בית, כך שהאולסטאר היו הדבר הכי קרוב שיש לי לנעליים חגיגיות.
כך שמצאתי את עצמי הולך לחתונה של אחותי עם עניבה אדומה עם סנופי וחברים, חולצה תכלת, מכנסיים שחורים ואלסטאר אדומות ובתור בונוס, שיערי שכרגע באורך מזוויע, שהוא מתולתל ואין לי כ"כ מה לעשות איתו בשלב זה, סודר בצורה חצי מנופח, באורך שווה.
בהתחלה זכיתי לביקורת שלילית, רובה ככולה מבני הדודים, בניה של אחותה התאומה של אמא שלי.
הם ידועים כאנשים קנאים וצרי אופקים, אחד מהם בין יותר משלושים, כך שאין לי הרבה מה לומר לו, השני נורמלי באופן יחסי, אבל אני לא מייחס חשיבות רבה לטעמו בצו האופנה והשלישי הוא כשמו של אותו סרט צרפתי משובח "אידיוט מושלם", הוא קטן ממני בשנה ואני לא מדבר איתו.
אחרי שעברתי את המשפחה של, איך לא, אימי, זכיתי להרבה ביקורות חיוביות מצד חברותיה של אחותי ששיבחו מראה הסבנטיז המצויין שיצרתי ובעיקר את העניבה המעולה (ששוב, עלתה עשרה שקלים, כמה שאני גאה בעצמי).
גם סיון אהבה את המראה, הואיל ונגשנו רק בארוע, כי כל אחד בה מביתו, היא סיפרה לי שהיא ואחותה עסקו כל הדרך בספקולציות מה אני אלבש...
מתנות וברכות
הדברים שהבאתי לאחותי ובעלה בם:
פסל עץ של שני חתולים מתנשקים - ראיתי אותו בג'פרי'ס ביי בדרום אפריקה באחת החנויות והבנתי שאני רוצה להביא אותו לחתונה של אחותי יותר מחודשיים אח"כ...
קניתי אותו ושמרתי על העניין בסוד. כאשר אחותי שאלה אותי, מה הבאתי לה מדרום אפריקה, השבתי לה ששמפניה, שתפתח בחתונה, וסה"כ זה נראה אמין, כי באמת הבאתי שמפניה, רק שהבאתי אותה לאור בקשה של אח שלי, אחרי שהוא הפציר בי ללכת לעשות סיור יינות.
בכל אופן, לאחותי יש חתולה, לנו בבית יש חתולה שקיבלנו, רק כי לפני יותר מעשר שנים, זו הייתה הדרך היחידה של אבא שלי לשכנע אותה ללכת ללמוד רפואה בעתודה (דבר שבסוף היא לא הלכה אליו, כי היא אמרה שהיא לא רוצה להיות רופא בכלל בריאיון קבלה), דבר שלא מנע ממנה את רצונה להיות עו"ד ובעלת חתולה...
ח"י שקלים - אויש, אני יודע, למי שלא מבין את השנינות שבדבר, אני לא מאשים אותו, הכל לזכר סבא שלי, שהיה קמצן גדול (סליחה, חסכן) והביא לנכדים ח"י שקלים לימי הולדת ולחגיגות מיוחדות כפולות שונות ומשונות של ח"י שקלים (למשל ח"י שקלים כפול 13 לבר מצווה וכדומה).
דודה שלי, אחותה הגדולה של אמא שלי הביאה לברית של בן של בן דוד שלי לפני קצת יותר משנה סכום כסף השווה לשמו בגימטריה (שירן).
אני המלצתי להם לקרוא לולד הבא בתור "תותית", ככה הם יזכו לסכום נכבד יותר...
אז עכשיו, אחרי ההסבר על הרקע המשפחתי, אתם מבינים שלהביא שיק עליו כתוב 18 ש"ח - שמונה עשר (ח"י) שקלים בלבד, זה משעשע...
מעניין אם היא תפדה את הכסף או תמסגר ותתלה...
רק ימים יגידו.
ברכה - כבר בדרום אפריקה קניתי ברכת חתונה, כי אלו בארץ שיגרתיות מידי.
על הברכה הוספתי כמה קישקושים שבשל לחץ זמן לא ממש יצא לי לחשוב עליהם.
כך יצא שהברכה יועדה לרונת (שילוב מוזר של רון ורינת שיצא לי בטעות, אחרי שהתחלתי לכתוב רונ במקום רון.
אגב, אני מוכרח לציין שאני כותב יותר מידי בפאלם פיילוט, דבר שגרם לי לסגל לעצמי כתב מוזר ועוד יותר חמור, שכחתי איך לכתוב את האות תו בכתב יד, כי בפאלם היא נכתבת כקו אופקי מימין לשמאל ובהמשכו קו יורד.
הואיל וכתבתי את הברכה בחיפזון, כתבתי כל מיני שטויות כמו עד שהמוות יפריד בינכם או לפחות עו"ד וכל מיני דברים כאלו...
בסוף גם חתמתי, השפעת ההזמנות לחתונה "מאחלים..." ואז בין השאר הכנסתי את שמו של אבי ואת הכיתוב ז"ל, כי זה תמיד נראה לי מור שעל ברכה לחתונה כתוב כאילו מתכבד להזמין אותך מישהו שכבר מת...
מתחת לחופה - מבכי לדחקות
אז עמדנו מתחת לחופה, איכשהו אני ואח שלי לא לבשנו כיפות והזכרים מהמשפחה השניה (שבתום הטקס הקצר הפכה למשפחתנו) כן לבשו.
אז הרב החל לשאת את הנאומים הרגילים, להסביר להדיוטות על כמה נפלא וחשוב להשיא יהודים ומדוע אנו העם הנבחר, בשלב מסויים הוא ציין איזה שטות על זה שאבא שלי מלווה אותנו מהשמיים (ואני לתומי חשבתי שהשארנו אותו קבור בבית העלמין בחיפה) וזה גרם לי להזיל כמה דמעות (לעזאזל, יש נושאים שאני רגיש בהם) אשר הייתי צריך לעצור, כי סה"כ לא נעים לבכות מול קהל (אלעדים בוכים בסתר).
החופה הייתה ממש יפה, מעל הים, בדיוק לאחר השקיעה, כאשר השמיים נצבעו בצבעים פסטלים מדהימים!
נראו מעט עננים באופק, דבר אשר הוסיף המון ובאמת זו הייתה החופה המרשימה ביותר שראיתי (לא שראיתי כל כך הרבה וכזכור אני משוחד כי מדובר באחותי).
בשלב מסויים אמא שלי התבקשה להסיר את הכיסוי מעל ראשה של אחותי, דבר שגרם לי בפרץ ספונטיות למלמל משהו בסגנון של "רגע, זו בכלל לאה", הרב שמע את זה ואמר "זו לא לאה, זו רחל".
לדעתי זה היה מאוד משעשע, אני מניח שלא הרבה אנשים בקהל שמו לב לשנינות שבסיפור שבזכותו יש לעם היהודי ארבע אמהות ושלושה אבות (ואני חשבתי שלכל אדם יש אב ואם אחת).
תחושת ריחוק (וגם איך היה האוכל)
בכלל, אני חייב לציין, באופן מוזר שאמנם הייתי נוכח בארוע, אבל הוא היה מאוד מרוחק וזר לי, לא חשתי התרגשות מיוחדת מהחתונה, לא מהחופה, לא משבירת הכוס וגם זה שראיתי את אחותי עם שמלת כלה, לא עזר לי להפנים את העובדה שמדובר בטקס הנישואין שלה, כי סה"כ זה נראה לי סתם עוד בגד.
מוזר, לא צפיתי שזה יקרה, אבל יכול להיות שזה קשור לעובדה שאחרי החופה ולפניה, הייתי עסוק בלהיות אלטה סיטר (כמו בייבי סיטר, רק לזקנים) עבור סבתא שלי, שהחליטה לשגע את כל הסובבים אותה במהלך הארוע בשאלה הנצחית - "איפה התעודת זהות" (זה מן עניין כזה של אנשים סנילים, לחפש כל היום דברים חסרי משמעות וכאשר הם מוצאים אותם, להחביא שוב, לחפש עוד פעם וחוזר חלילה...).
בכלל, העסקתי את עצמי רוב הזמן עם האוכל, היה רביולי ממולאים בתרד, ריזוטו עם פטריות ועוד כמה שטויות שהיו שם בגלל אנשים כמוני וכמו אחותי שאומרים "אני אוכל גוויות על גופתי המתה".
בקינוחים היו עוגות מצויינות, בעיקר עוגת השוקולד, גלידה, שעל אף שהייתה כשרה םרווה, טעמה היה טוב וסופלה (שזה מין מוס שוקולד מריר וחמים שכזה).
לסיכום, אציין שהייתה חתונה מהיותר יפות שראיתי (ושוב, אני די חסר ניסיון בתחום) ואני מניח שכל מה שנותר לי זה לאחל שיהיה לאחותי ולבעלה הרבה מזל.
בדרך חזרה
אני חייב לציין שהנהיגה בכבישי גרמניה קצת השפיעה עלי ומצאתי את עצמי נוהג בדרך חזרה הביתה במהירות גבוהה בהרבה מהמותר בכבישי ארצנו. אבל אחרי כמה דקות, הבנתי שאני לא רואה את הסימונים של הכביש, הבורות ובכלל, מדובר בכביש גרוע (ופה עוד קוראים לכביש החוף כביש מהיר) וירדתי למהירות של כמאה עד מאה ועשרה קמ"ש.
באזור מרכז חורב, ראיתי שני נערים מנסים לתפוסטרמפ. ודאי אתם מכירים את השיטה המקובלת של לעמוד על המדרכה ולהושיט יד עם האצבע המורה (זרת) כלפי הכביש (בשאר העולם האגודל מופנה כלפי מעלה). אמיצי הלב גם יורדים אל הכביש ומחרפים את נפשם על מנת להגדיל את הסיכוי למצוא מישהו שיסכים לקחת אותם.
אבל הנערים שראיתי, לא פעלו באחת משתי השיטות שתיארתי לעיל, הם פשוט ניגשו למכוניות ברמזור וביקשו טרמפ.
כמובן שזו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בזה, אבל אני חושב שזו כבר ממש חוצפה והטרדה. תקראו לי אדם רע, אבל זכותי לא לקחת באותו שלי אנשים ואני לא צריך שיבואו ויעשו לי פרצוף מתחנן בחלון ולא שיבואו אנשים ואני אצטרך לתרץ להם תירוץ כלשהו מדוע אני לא מוכן לקחת אותם...
טוב, אני אלך לי לישון כעת, כי השעה ממש מאוחרת ואני כבר עייף וצריך להתחיל להתרגל לישון בשעות סבירות (אל תדאגו לקימה, אני קם בעוד ארבע שעות, בשבע בבוקר).
אז לסיום, רק אברך על החודש החדש שנכנס, חודש יולי, על שמו של הקיסר הרומי הדגול, אשר נרצח באומרו את המשפט המפורסם "הגם אתה ברוטוס (ET TU BRUTE).
אוף, אם הייתי נולד קצת קודם (טוב, הרבה שנים קודם), אולי היה על שמי חודש. אולי אני אכין לוח שנה חדש, או סתם אשנה את אחד משמות החודשים.
אני חושב שנובמבר יהיה מצויין - חודש אלעדוס, או אלעדי. למי צריך לפנות בנושא, לאו"ם?
טוב, אני מתחיל באמת לכתוב שטויות של שעת לילה מאוחרת, אז לילה טוב.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
