| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 7/2008
Leto
הימים, ימי הקיץ.
בבקרים, אחרי שאני יורד מהאוטובוס החשמלי, ממתין לאלקטריצ'קה (חשמלית), בדיוק באותה השעה, אני רואה בדיוק את אותו זוג, הוא לבוש בחליפה, היא גם כן במשהו שמזכיר בגד מכובד.
כפי הנראה הם הולכים לבית המשפט הסמוך.
השגרה הזו של הבוקר. אותם פרצופים, אותם הנופים.
מוזר שכפי הנראה בעוד כמה חודשים כל זה ייפסק.
אני אוהב את ימי הקיץ.
בשבוע האחרון היה גשום, קריר ונעים.
אולם בשבועות שקדמו לכך, כאשר היה חם, לעיתים בצורה בלתי נסבלת, גם כן מצאתי את הקסם שבאווירה.
חשמלית מתקדמת בעצלתיים במסילתה. הנהג, יושב מקופל בתוך תאו עם דלת פתוחה, חולצת כפתורים פתוחה, מכנסי חאקי קצרים, סנדלים ומאזין לטרנזיסטור המנגן מוזיקה ישנה.
התמלאתי תחושת סן פרנסיסקו בשנות העשרים, על אף שהמוזיקה שהתנגנה הייתה משנות השישים ולעיתים סתם להיטים סלובקים עכשוויים.
אבל לא הכל ורוד, אגב סן פרנסיסקו (וקראתי באקונומיסט האחרון שבמצעד הגאווה בבודפשט השכנה, פוצצו אנשי ימין את המצעד. הו, לאומנים הם טיפשים בכל לאום ומקום).
כשחוזרים לברטיסלבה מטיול באזורים קצת יותר ירוקים (ולא שחסר כאן ירוק), האף מתמלא במין צחנה נוראה, שילוב של ביוב, אלכוהול, שתן, עשן סיגריות וזבל.
והזמן מתנגן לו במהירות.
בין שחייה באגם, טיול אל מערות קרח או סתם עוד יום שמגיעים בבוקר למשרד ראשונים ועוזבים אחרונים ורואים איך עוד יום התבזבז לו.
c'est tout.
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
