356 שנים לשלום ווסטפליה
היום, ה-24 באוקטובר 2004, אנחנו מציינים 356 שנים לחתימת שלום ווסטפליה (WESTPHALIA) ששם קץ למלחמת 30 השנים שהשתוללה באירופה.
העולם השתנה במעט ב-356 השנים האחרונות, גם שמות השחקנים הראשייים במגרש משקחי המלחמה של העולם השתנו, אולם נראה כאילו גם בימינו עדיין דת וטריטוריה הם עדיין שני מניעים עיקריים ליציאה למלחמה.
יותר מידי אין לי עניין להיכנס למלחמות המאה ה-17, סיבותיהן ותוצאותיהן, אבל פשוט חשתי צורך להזכיר את האירוע אני מציינים את יום השנה שלו היום ומי שמעוניין יכול לקרוא על כך בהרחבה בקישורים שהבאתי.
עיתונות ישראלית אחרת (ועל מה אנחנו חושבים)
רציתי להביא כאן קישור לידיעה מה"סיריאן טיימס" (עיתון הטיים הסורי) שדיווחה על כך שגורמים ישראלים משתלטים על עתיקות בבגדאד בירת עיראק, יחד עם גורמים אמריקנים. אבל משום מה הקישור של הכתבה מלפני מספר ימים מת, כך שחסכתי לכם קריאה על כך שיש דברים שבישראל מדווחים על דברים אחרים.
באמת, לעיתים נדמה כי על מנת לדעת באלו עמדות אדם דבק, כדאי לדעת איזה עיתון הוא קורא. בדומה למשפט "תאמר לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה", אפשר לטעון "תאמר לי מה הם מקורות המידע שלך ואומר לך מי אתה".
בכל מקרה יצא לי להרהר יותר מידי על המציאות בזמן האחרון. אתן דוגמא. לפני שבוע נפטר עוזי חיטמן. מרביתנו קראנו על כך או שמענו על כך במדיה, רובנו הבענו צער בדרך זו או אחרת על לכתו בטרם עת של אחד היוצרים המוכשרים במדינה.
עכשיו בהנחה ומהלך החיים היה אחר, עוזי חיטמן מעולם לא היה מתפרסם במציאות המקבילה בה בחרתי, מעולם איש לא היה שומע על עוזי חיטמן מעבר למכריו האישיים.
האם במידה כזו הייתם מביעים צער על מותו של חיטמן?
הרי מבחינתכם, רוב הסיכויים שמעולם לא היה קיים.
אך המציאות התפתחה בדרך אחרת, עוזי חיטמן כן היה קיים בתודעה של רובכם. לכן הידיעה על מותו עוררה בכם רגש מסויים.
או למשל, העיתונות מסיבה זו או אחרת הייתה מחליטה שלא לדווח על מותו של עוזי חיטמן מהתקף לב בגיל 52.
במקרה כזה, עוזי חיטמן לא היה מת בתודעה שלכם...
מבחינתכם עוזי חיטמן היה עדיין חי, שריר וקיים.
מבחינתכם היה עוזי חיטמן עוד אומן שהשתתק וירד מגדולתו.
דעתכם וסדר יומכם הוכתבו על ידי המידע שהועבר אליכם בתקשורת ואם המידע שונה, כנראה שסדר יומכם ומחשבותיכם היו שונות...
הסיבה שהרהרתי על הנושאים האלה, שאני מניח שרבים וטובים ממני היגגו בהם לפני, היא שיש דברים שאני מודע להם, מבחינתי הם כרגע מרכז העולם ומבחינת התקשורת הם לא נושאים השווים דיווח, או נושאים השווים דיווח, אך התקשורת נמנעת לפרסמם מסיבות שונות ומשונות (למשל, צווי איסור פרסום, חוסר עניין לציבור וכן הלאה).
לעיתים נדמה לי שנושאים חשובים שראויים לפרסום לא זוכים לתהודה הראויה, בזמן ששטויות כמו נישואיה/גירושיה של בריטני ספירס תופסים מקום יותר חשוב בתודעה הקולקטיבית.
ואם כבר דנתי בעיתונות בכמה שורות (לצערי, אין לי זמן להרחיב על כך כעת, אני מקווה להרהר בנושא מעל דפי אינטרנט אלה בעתיד) , הנה קישור לאתרו של ישראל שמיר, מי שמוגדר כעיתונאי ישראלי-רוסי בעל השקפות משלו על הקונפליקט הישראלי-פלשתינאי...
בין היתר תומך ישראל שמיר בזכות השיבה ועוד כל מיני רעיונות שנדחקו מלב הקונצנזוס הישראלי, או מעולם לא היו בו...
לעיתים נחמדה לקרוא מעט דעות שונות דעת המיינסטרים הישראלי, גם אם הטענות העולות שם מופרכות, או רק נשמעות מופרכות ומשוללות כל בסיס.
אני תומך בטרור?
בעלון המלגות של אגודת הסטודנטים, בין שאר הפרסומים המגוונים (הכוונה מעבר לפרסום על מלגות), מופיעה פרסומת שמעט הצחיקה אותי על כך שמי שקונה דיסקים מזויפים תומך בטרור.
להלן הטקסט מהפרסומת שנמצאת בתחתית עמוד מספר 7 שב"חוברת מלגות לשנת תשס"ה" :
"הידעת? הכסף של המזוייפים
הולך לשטחים וחוזר לפגוע בך.
דיסקים מזוייפים "מחבלים" בתרבות שלנו.
הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות (ע"ר)"
רגע, מי הם בכלל המחבלים או הטרוריסטים?
האם הכוונה אינה לאותם ברוני זכויות יוצרים המשליטים טרור ומאיימים על גולשי אינטרנט תמימים, המורידים מספר שירים על מנת לבחון את טיבם, בתביעות ענק?
אבל הרי בעצם קנייה של דיסקים מקוריים, ממנת את אותם ברוני זכויות יוצרים, שהם הרי טרוריסטים גדולים בהרבה מאלו שיורים על ישראל טילי קסאם, מתפוצצים בחוצות ת"א וירושלים ובכלל, מטרותיהם די דומות - זריעת בהלה ופאניקה בקרב אוכלוסיית תושבי ישראל, על מנת להשיג את מטרותיהם...
אחרי שאני קורא את הפרסומת הזו, אני מוכרח לציין שלפחות אם וכאשר תהיה גדר הפרדה, העלוקות האלה שמנסים לשבת על מצפון (שאין) למי שקונה דיסקים מזוייפים לא יוכלו לטעון שהרוכשים הפוטנציאלים ממנים טרור, כי הרי יהיה קשה להבריח דיסקים מזויפים מהשטחים, אם תהיה גדר הפרדה.
אז למה לא כל יום שבת?
מכירים את השיר "מי אוהב את השבת" או "למה לא כל יום שבת" שהאומנית חני נחמיאס שרה על הבמה כאשר הייתה בת 10?
נשאלת שם השאלה "אז למה לא כל יום שבת?"...
התשובה די פשוטה - אם כל יום היה שבת,לא היו אוטובוסים...
ומה היינו עושים אז, חיים בימי הביניים?
אולי השאלה שהייתה צריכה להישאל היא "למה בכלל יש יום שבת?", לפחות במתכונתו הנוכחית...
משיכה לתור
אתמול ערכתי קניות בסופר. שמתי לב למשהו מאוד מעניין...
קופות ריקות נשארות מיותמות, כי אנשים אוהבים לעמוד בתור...
אפילו אני, שועל קניות ותיק, שכתב את מדריך הטרמפיסט לסופר, נופל לעיתים באשליה האופטית ששורה בה עומדים אנשים רבים וממתינים לתורם, עדיפה על קופה ריקה שאין בה נפש חיה מלבד הקופאית.
הסיבה לכך די פשוט. במבט ראשון מתקבלת התחושה שהקופה הריקה בכלל סגורה. מין תחושה שכזו של "טוב מכדי להיות אמיתי", Too good to be true, כך שאנו מעדיפים לעיתים לבחור בסבל המתמשך של עמידה בתור ממושך, על פני הסיכון שנגיע לקופה אשר תתגלה כ"קופה לא פעילה"...
מעניין.
מגמה הפוכה
אחרי שבציבור החילוני מכוננת הרגשה כאילו מדינתנו הולכת ונופלת אט אט בידי גורמים דתיים חילוניים (ואני חושב שהביטוי הטוב ביותר לכך הוא ההצבעה המאסיבית למפלגת שינוי בבחירות האחרונות), כמו למשל בעיר ירושלים שבה נבחר בבחירות המוניציפאליות האחרונות ראש העיר אורי לופליאנסקי, ראש העיר החרדי הראשון של העיר.
מעניין לראות מגמה הפוכה, מגמת נטישת בתי כנסת בבירה החילונית של ישראל - תל אביב.
העיר ת"א הולכת ומתפנה מבתי התפילה היהודיים שבה. בתי כנסת בתל אביב הולכים ומתרוקנים ממתפללים ולעיתים, כך על פי הכתבה בעיתון "הארץ", נוצר מצב בו אין למתפללים מניין.
זה מזכיר לי ביקור באחד מימי שבת בבוקר, אוגוסט שנת 1996, בבית הכנסת בעיר ליל שבצפון צרפת.
אני ואבי עליו השלום ביקרנו בבית הכנסת המקומי מתוך סקרנות, לא מתוך אמונה רבה בבורא עולם.
לאחר שהגיעו מספר יהודים לתפילת יום השבת, חלקם במונית מפני שללכת ברגל לבית הכנסת קצת קשה כאשר אתה זקן בן 90 עם הליכון, התבקשנו אבא שלי ואני להצטרף לתפילה על מנת להשלים מניין, מפני שכמות המתפללים לא הגיע לעשרה מתפללים.
כמובן שהואיל והזיקה בינינו לדת אינה קיימת, סירבנו בנימוס והודינו על האירוח בבית הכנסת (טוב, לא ממש ארחו אותנו, אבל אמרו לנו יפה שלום).
המגמה הזו, על פי מי שהיה הרב הראשי לישראל והרב הראשי לתל אביב, הרב ישראל מאיר לאו, הייתה קיימת גם בניו יורק של שנות ה-60', כאשר כיום לטענתו קיימת מגמה הפוכה בעיר היהודית הגדולה בעולם, בה צעירים רבים פוקדים את בתי הכנסת...
הרנסאנס הזה של היהדות אולי מאפיין את ניו יורק, אבל נכון לעת עתה, בת"א, בירת התרבות החילונית הישראלית, אם קיימת מגמה כלשהי של חזרה לדת, הרי היא תמיכה בזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי שמוסדות מדינת ישראל דחקו לשוליים בשל לחץ של הקהילה האורתודוכסית בישראל.
הפתרון האוסטרלי (או האירוניה שבקריאה לא לפנות מתנחלים)
השר בני אלון מציע לטרנספר את הפליטים הפלשתיניים לאוסטרליה.
לא מדובר ברעיון חדש, למיטב זכרוני השר אלון כבר הציע בעבר להפוך את מדינת היבשת המרוחקת לבית הלאומי החדש של הפלשתינאים (והצעות על בתים לאומיים אחרים כבר עלו, כמו "ירדן היא המדינה הפלשתינאית" וכדומה)
אני רוצה רק להעלות כאן נקודה למחשבה, שאחד הקוראים העונה לשם נתי העלה בפני לפני מספר ימים באי מייל, על כך שרבים הם אנשי הימין אשר מפגינים בצורה נחרצת בימים אלו נגד פינוי ישובים, בשל סיבות אידיאולוגיות שונות.
אותם מתנחלים, טוענים שזה לא אנושי לפנות כך בבת אחת רבבות מתיישבים, רבבות אנשים שמצאו בגדה המערבית וברצועת עזה את ביתם.
הם מרבים לדבר על כך שפינוי של יהודים, גירוש יהודים לטענתם, הוא דבר שיביא לאסון.
מעבר למסע ההפחדה והדה-לגיטימציה שמנסים ליצור לתוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה אריאל שרון, יש מעט אירוניה והמון מוסר כפול בכך שהקריאות על כך שאסור לגרש אנשים, יוצאות דווקא מפי אותם אנשים שתומכים וקוראים לגירוש הצד השני, הפלשתינאים, לכל מקום שהוא לא כאן (אוסטרליה, מדינות ערב, הים התיכון וכדומה).
מדוע עלי להעדיף את חובשי הכיפה על פני האוכלוסיה הפלשתינית?
האם יש יתרון?
על פי מה שמדווחים עליו, חלקם של אותם מתנחלים, רואה בי רק כמי שממן אותו ומשפטים כמו "כולנו יהודים" ו"כולנו אותו עם" הם סיסמאות ריקות מתוכן, מפני שבאותו זמן הם מתכננים להם להתנתק מישראל ולהקים את "מדינת יהודה", מדינה יהודית של מטורפים שלא בוחלים בשימוש בטרור על מנת להשליט את משנתם (ובכך הם לא שונים בהרבה, אם בכלל, מארגוני הטרור הפלשתינאים).
וגם קרוב משפחתו של הבולדוג הבריטי - דוברמן, העלה את עניין הצעתו המטופשת של השר בני אילון...
על אוסטרליה
ואם כבר העלו את הצעת אלון שאינה הצעה חדשה במיוחד, להעביר את פליטי 1948 ו-1967 לאוסטרליה, מרצון או בכוח, בחרו ב-YNET גם להביא בסוף השבוע באופן אירוני, מדריך טיולים לאוסטרליה...
לא ברור אם הם פרסמו את המוסף במכוון באתו יום בו התפרסמה הכתבה על הצעתו של אלון, אבל כנראה שיצטרכו לשנות את המוסף במקצת, כי בוודאי יהיו כמה ישראלים שלא ירצו לטוס לאוסטרליה, אם יעברו לשם כל הפלשתינאים..
מעניין אגב אם הכתבה על התיירות באוסטרליה מופיעה גם בגרסה הערבית של YNET, הרי אני מניח שרוב הפליטים יעדיפו לקרוא אותה, על פני הגירסה המיועדת ליהוד...
ועד כאן להפעם.
אני שם תמונה של סינמטק חיפה שצילמתי לפני מספר ימים, בטרם הורידו את כל הכיסאות שתלו על קיר הבניין, דבר שקרה ביום שישי האחרון.
שבוע טוב ופורה לכולנו...
אלעד
סינמטק חיפה בשבוע שעבר, לפני שהורידו את הכיסאות
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
