| 8/2008
פרוסת לחם
מזג האוויר מעט משוגע. יום חם, יום קר ובין לבין מפרידה סופה עזה או לחילופין כמה שעות של שמש קופחת.
זה רק הופך את הבחירה של הנעליים בבוקר לקשה יותר. המטריה גם ככה תקועה לה בתיק.
בכל מקרה, במשך שנים החדירו למוחי שכאשר משחררים פרוסת לחם מרוחה, הלחם כמעט תמיד יפול על הצד המרוח.
ובכן, לפחות בשתי הפעמים האחרונות שלחם מרוח נפל לי, פעם אחת הוא נפל על הצד הנקי ופעם אחרת, באמת כנגד כל הסיכויים, פרוסה נגוסה נפלה על הצד, החלק הקשה של הלחם.
קחו את זה בחשבון שאתם מחשבים את ההסתברות שפרוסת לחם תיפול על צד מסוים. זה בטח עובד גם עם מטבעות.
אבל את מי זה בעצם מעניין?
בימים בהם רוסיה פולשת לשכנתה הגיאורגית/גרוזינית, אולימפיאדה שנויה במחלוקת (סוג של)מתנהלת בבייג'ינג ומחירי הלחם גם ככה בזינוק מתמיד, מדוע חשוב בעצם על איזו צד נופלת הפרוסה?
ובכן, הסיבה היא כמובן שאם תמיד נבחר להתמקד רק בדברים ה"חשובים", נמצא עצמנו מתעסקים אך ורק בשטויות. החשוב של היום הוא הפרטים הקטנים שרק מעטים יטרחו לזכור מחר.
סוגיית הצד עליו תנחת פרוסת הלחם מאידך, תעסיק את מוחם של רבבות רבבות אנשים עוד במשך שנים.
אם בכל זאת אתייחס לאי אלו משחקים אולימפיים, נכון לשעת כתיבת שורות אלה, זכינו בשלוש מדליות זהב ומדליית כסף אחת. אנחנו כמובן זה הסלובקים.
לא שאני באמת רואה את עצמי סלובקי. בעוד כמה חודשים ממילא אגור במקום אחר ולא בברטיסלבה.
פשוט, טקס הפתיחה, בו חזיתי בערוץ 2 הסלובקי, גרם לי להרהר בכמה עניינים.
ההערות של הפרשנים שהפריעו ליהנות מהטקס, עסקו באופן צפוי ודי דומה לזה בישראל, במדינות השונות.
המדינה הזו זכתה בכך וכך מדליות. במדינה הזו טובים בענף הספורט הזה  או אחר.
הנה, כאן תוכלו לראות את ראש הממשלה הרוסי, הנשיא האמריקני וגם את הנשיא האהוב שלנו, איוואן גשפרוביץ, שמעון פרס, תלוי איזו מדינה תבחרו.
הקיטש הלאומי עד לאומני הזה, נראה אבסורדי.
למשל, הנה צועדת לה מדינה בשם "סין טייפה" שאולי מוכרת לכם יותר כטיוואן. היו ימים שהיא תפסה את מקומה של סין במועצת הביטחון, עד שגורשה בבושת פנים מהאומות המאוחדות.
וכי מה זה משנה מאיזו מדינה מגיע האדם העומד על דוכן המנצחים?
האם מדליה שזכה בה פלוני מאוזבקיסטן מעידה במשהו על מישהו באוזבקיסטן זולת המתמודד/ת ואולי המאמנ/ת?
לכל היותר, מעידה רשימת המדינות והמדליות המסודרות על פי מעידה על כמות הכספים הנזרקת על "ספורט מקצועני" במדינה זו או אחרת. השנה (ולמעשה בשנים האחרונות) היה זה תורם של הסינים לשפוך כספים רבים שהיו יכולים לשמש לשיפור תשתיות במערב המדינה. מצד שני, בהתחשב בשטויות האחרות שהמדינה הסינית מוציאה עליהם, מדובר בטיפה בים סין הדרומי.
המשחקים האולימפים, מין רעיון של החייאת רוח יוון אבודה בעידן אימפריאליסטי בשלבי המאה הי"ט, היו ברוחם, לפחות כך קראתי בספר היסטוריה על התקופה ( כמדומני היה זה עידן האימפריות של אריק הובסבאום), מין חגיגה ספורטיבית למעמד הביניים, אנשים ממדינות מתורבתות שנפגשים אחת לארבע שנים במין פסטיבל ענק שבמרכזו תחרות ספורטיבית.
מה עניין שמיטה להר סיני?
בין זה לבין הכספים שנזרקים על מנת לקצץ עוד מאית שנייה בריצה למאה מטרים או שחייה לחמישים, אין דבר.
"הרוח האנושית". שיהיה.
לכן, כאשר חברים מספרים לי שהם מאוכזבים על כך שאף אחד מהמתחרים שמתמודדים תחת דגל ישראל לא זכו במדליה, אני מחייך לי מתחת לשפם.
ואם היו זוכים, מה היה זה נותן?
באופן אישי, אני מתקשה לחוש גאווה על דברים שעשיתי. כשנותנים לי מחמאות, בד"כ אני שותק נבוך.
לכן, נראה לי אבסורד לחוש גאווה על משהו שאין לי כל קשר אליו.
אתמול הייתי שם, היום אני כאן, מחר שם ומחרתיים אחדל. זהו.
זו נראית לי שעה מתאימה לחזור להתעסק בפרוסות לחם או סתם בהנאה מהדברים הקטנים.
אלעד
Novy Most
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
