בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הטפה, הסתה ורצח

רצה הגורל (או עורכי YNET) ודווקא ביום בו מציינת מדינת ישראל 9 שנים להירצחו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, מתפרסמת באתר YNET ידיעה על כך שבאוניברסיטת תל אביב קם קול צעקה בשל פתיחת מסגד, בית תפילה מוסלמי, בכותלי מעונות הסטודנטים, על מנת שכאלף סטודנטים מוסלמים, יוכלו להתפלל בצוותא, בהתאם לאורך חייהם.

אני רוצה להדגיש שהרתיעה שעולה מן הכתבה לגבי פתיחת המסגד באוניברסיטת ת"א, בטוענה שהמקום יהווה במה להסתה, לא רק שאין לה הצדקה, כי הרי מי שמעוניין להפיץ תעמולה שטנית, יימצא כבר את הדרך, היא פשוט מרושעת ומציירת את הטוענים כנגד פתיחת המסגד האוניברסיטה כקנאי דת כוחניים.

ומדוע הזכרתי את רצח רבין בהקשר הזה?

ובכן, רב הטכניון, הרב אליהו זיני, היה ידוע בדרשותיו הקיצוניות, אשר גרמו להפנות כלפיו אצבע מאשימה באשר להסתה, עידוד ומתן לגיטימציה לרצח רבין.

נוסף על כך, לאחר הרצח נשא הרב דרשה ובה אמר "אין להתפלא על רצח רבין. הוא התעלם מרצונותיו ומשאיפותיו של ציבור כה גדול, במשך כה הרבה זמן, עד כי לא היה ייתכן שהרצח לא יתרחש" (הציטוט נלקח מכתבה של יוסי מזרחי בעיתון מעריב מתאריך לא ידוע).

זיני התנצל על דבריו ואף הגיש לנשיא הטכניון הבטחה בכתב שלא יחזור על הדברים בפומבי, מה שהשאיר אותו בתפקידו, אבל בהחלט לא מוחק את החרפה וכמובן את העובדה שהסתה דתית, קיצונית, אנטי דמוקרטית, אינה נחלתם הבלעדית של מסגדים, אלא גם בתי הכנסת אינם חפים ממנה ואף בית הכנסת, במוסד אקדמי מכובד כמו הטכניון, "זכה" לשמש במה להסתה.

האם זה אומר שרצוי להשאיר את בתי התפילה, יהודים, מוסלמים ונוצרים כאחד מחוץ למוסדות להשכלה גבוהה?

אני לא רוצה לנקוט עמדה, מה גם שאני לא בטוח שדעתי בעניין נחרצת, אבל ברור לי שבכל מוסד בו קיים בית כנסת, מן הראוי הוא, שאם קיימת דרישה, יש לאפשר הקמת מסגד, כנסיה או מקומות פולחן לבני כל דת אחרת, בהתאם לרוח מגילת העצמאות, אשר מציגה את ישראל כמדינה הדואגת לחופש דת ופולחן, עבור בני כל הדתות, לא רק יהודים.

ויפה עשו באוניברסיטת ת"א שבאו לקראת ציבור המוסלמים.

נדמה בכל פעם מחדש, כאילו הרבה מאוד אנשים סבורים שבמגילת העצמאות הישראלית נשכחה בטעות תוספת קטנה, לגבי העובדה שחופש הפולחן והדת, הנו רק לבני הדת היהודית (וגם אז, רק אם הם הולכים על פי הזרם האורתודוכסי [אורתו-דוסי?] ולא חלילה על פי הזרם הקונסרבטיבי או הרפורמי) ואילו בני הדתות האחרות, יכולים להאמין במה שהם רוצים, בתנאי שאנחנו לא יודעים מזה...

בסופו של דבר, אם כל אותם גילויי איבה כלפי מוסלמים לא יפסקו, אנו עשויים למצוא עצמנו כמו צרפת או גרמניה (הלוואי, לפחות בחלק מהמובנים) ונאסור על אנשים ללבוש סממנים דתיים במוסדות לימוד, מה שכמובן עשוי לפעול כחרב פיפיות גם עבור יהודים דתיים.

ביטוי לועזי מוכר

"יאללה ביי".

שמתי לב שהביטוי הזה, "יאללה ביי" די פופולארי?

אני מוכרח לציין שגם עבדיכם הנאמן חוטא בהשמעתו לעיתים...

כשחושבים על זה לעומק, מדובר בביטוי לועזי למהדרין...

יאללה - (קדימה או הלאה בערבית).

ביי - (להתראות, או שלום לצורך פרידה באנגלית).

כן, אני מגניב, מדבר לועזית ואפילו מערב שתי שפות שונות לשם כך - ערבית ואנגלית...

זה מזכיר לי שבעברי שכחתי כיצד מברכים בערבית בעת פרידה. לשם כך שאלתי את אחד הסטודנטים הערבים שלומדים איתי, אשר באופן מפתיע שמו היה מחמוד, "איך אומרים להתראות בערבית?".

מחמוד חשב, התלבט וכעבור מספר שניות, ללא כל היסוס אמר "ביי"...

כמובן שאפילו שאיני דובר ערבית רהוטה, ידעתי שיש ביטוי אחר.

כעבור כדקה ובעזרת דובר ערבית אחר הבנו כולנו שעל מנת להיפרד יפה בערבית (מעבר לצעקות אללה אכבר והתפוצצות באוטובוס), יש לומר "אילה ליכה".

אבל זה רק מראה שכאשר מדברים יותר מידי בשפה זרה, עשויים לשכוח מילים די בסיסיות בשפה שלך...

רגע, אבל מה עם המורים?

קראתי לפני מספר ימים את הכתבה הזו, מאת טלי יצחקי, העוסקת בנושא מאוד רציני וחשוב, אולי החשוב במדינת ישראל - החינוך, או יותר נכון, אלימות כנגד מורים, בעקבות אירועי אלימות כנגד מורים שדווח עליהם לאחרונה בתקשורת (מעשי האלימות כנגד מורים לכשעצמם, אינם דבר חדש במיוחד).

מורים ומחנכים מאשימים את כל העולם (ואחותו) באלימות הגואה בבתי הספר - משרד החינוך, מנהלי בתי הספר, הורי התלמידים, התלמידים, החברה הישראלית וכמובן, הם לא הזכירו, אבל גם אלוהים, שמת אי שם במאה ה-19 והפקיר את המורים האומללים לחסדיהם של התלמידים הרשעים...

שאלתי את עצמי, האם אולי נשכח אחד הגורמים...

נראה לי שהגעתי לתשובה - כן.

מה לגבי אשמת המורים בעובדה שהם נופלים קורבן לתלמידים?

רבאק!

אנשים מבוגרים, מחנכים בישראל, מנסים להטיל את האשמה על קטינים שמבחינה חוקית, לא חלות עליהם כל החובות והזכויות של אזרחים רגילים.

נכון, הם גם מאשימים את הורי התלמידים (וזו אשמה שיש בה ממש, כי הרי חלק ניכר מהאלימות, הילדים גוררים איתם מהבית, עוד בטרם החלה מערכת החינוך הישראלית את תפקידה) וגורמים אחרים שאינם התלמידים, אבל מדוע לא עולה אחריותו של המורה?

אמת, אין האדם שנעשים כלפיו מעשי אלימות אשם בכך, בדיוק כפי שהאשמה בנשים מוכות הוא הבעל המכה ולא האישה המוכה, אבל במקרה של מורים, מחנכים, מי שאמורים לעצב את דור העתיד, מי שלא מסוגל להשתלט על כיתה, לבודד ולטפל בגורמים מפריעים ושליליים, כנראה שתפקידו הוא לא במערכת החינוך, אלא על חוף הים, או בתורים הארוכים בלשכת התעסוקה...

כ"תוצר" של מערכת החינוך הישראלית, בוגר בית ספר תיכון חיפאי לשנת 1999, אני יכול להעיד ממקור ראשון שמורים רבים בישראל לא רואים בתפקידם שליחות, אין הם מחויבים למקצוע אותו רכשו ולכל היותר הם רואים בבית הספר "מקום עבודה". היו לי מורים שיכולתי להבחין ברצון שלהם לפתור בעיות, לעזור לתלמידים חלשים ואותם מורים בד"כ זכו להערכה ממני ומתלמידים נוספים, בעוד היו מורים שהפגינו זלזול בתלמידים, התנכלו לתלמידים (מי לא מכיר את המורים האלה שמתכסחים עם תלמידים על ציונים?) וגם כאשר היו עדים לגילויי אלימות, העדיפו לעצום עין ולא להתערב (באופן אישי זכיתי לראות מורה, כאשר הייתי בכיתה ט', אומרת "אני לא מתכוונת להתערב", כאשר תלמיד הרים כיסא לעבר תלמיד אחר).

במקרים האלה כאמור, המורה הוא לא הגורם לאלימות (גם אם המורה מתנכל לתלמיד, עדיין על התלמיד לשלוט בעצמו ולרסן את התנהגותו), אבל בהחלט אפשר לטעון כי המורים שוכחים שהתפקיד העיקרי שלהם, הוא לחנך ולדאוג שאותם גילויי אלימות לא יתרחשו ולא להתלונן כמה מצבם של המורים עגום...

אז אמת, יש להתערב במקרים של אלימות נגד מורים, על המשטרה לפעול בחומרה נגד עבריינות כנגד רכוש של מורים, כנגד אלימות פיזית ומילולית כנגד מורים (במקרים חריפים, לא כל תלמיד המסנן בשקט מילים כנגד מורתו הוא עבריין) ולהפוך את בתי הספר למקום שנעים לבוא אליו ולא למקום בו תלמידים ומורים חוששים לשלמות גופם וגורל רכושם, אבל יהיה נחמד אם המורים יזכרו שהתפקיד שלהם, בסופו של דבר, הוא גם לחנך למניעת עבריינות ופשע.

פרסומות או פורנוגרפיה של המוות

רובכם ודאי מכירים את הפרסומות הללו לאגד (אולי יש גם לחברת דן וחברות אוטובוסים נוספות), בהן רואים אנשים שמחים ומאושרים, נוסעים באוטובוס ולתשדיר מלווה בד"כ הסבר כמה האוטובוס הוא כלי תחבורה נהדר, שקט, נוח ואפשר להגיע באמצעותו ממקום למקום ללא כל דאגה.

אז פשוט נזכרתי באותן פרסומות לאחר שיצא לי לצפות בסרטון זוועה שהופץ לאחרונה על ידי משרד החוץ הישראלי (תודה לצוות "עין לציון צופיה", שהביאו קישור לצפייה בסרטון), אשר דומה לסרטון זוועה אחר שפורסם לפני כשנה, רק עם מוזיקה דרמטית המתנגנת ברקע ופיגוע תופת אחר.

תארו לעצמכם למשל שבמקום הפרסומות הרגילות של אגד, עם אותם אנשים שמחים, יראו באותם תשדירי פרסום את התעמולה של משרד החוץ המציגה אוטובוסים מפוצצים שמשרד וחלקי גופות חרוכות...

אתם חושבים שזה ימכור, או שכמות הנוסעים באוטובוסים בישראל תקטן?

באופן אישי, אני מניח שזה לא יעורר המון אהדה אצל מרבית נוסעי האוטובוס (שאני אגב נמנה בהם).

מעבר לכך, העובדה שמשרד החוץ הפך להיות "סוחר בשר", "משווק מוות", גוף שמצד אחד מתלונן שהצד הפלשתיני אכזר ומשתמש בתעמולה המנסה ליצור אמוציות בדעת הקהל המערבי ומצד שני לא בוחר לשחרר ולהפיץ באינטרנט סרטוני זוועה, לא מעניקה לישראל הרבה נקודות זכות...

אני בספק אם מישהו שדעתו כיום שלילית כלפי ישראל, הסרטון הזה ישכנע אותו להפוך להיות ציוני נלהב...

הרי תמיד הצד השני יוכל לטעון, שאנחנו מנפחים את גודל הזוועות, מעוותים את המציאות. הרי אנחנו אומרים בדיוק אותו דבר כלפי כל תמונת זוועה שמשחרר הצד הפלשתיני...

ולגבי הכל הצף, למה שיעדיף את תמונות הזוועה שמשרד החוץ מעניק לו ולא את תמונות הזוועה שהחמאס מציג בפניו?

מבחינת הצופה הניטראלי, הרי קשה מאוד לקבוע אם תמונה של ילדה בת 13 מרוססת בכדורי עופרת, מחרידה יותר מאשר יד מרוטשת ומפוחמת המשתלשלת ומתנודדת מחלון אוטובוס חרוך.

מי מרושע יותר?

איזה צד צודק?

על פי תמונות הזוועה קשה לקבוע.

אבל מי הנהנים מהתמונות הללו?

כנראה שאותם חובבי "פורנוגרפיית מוות", אשר נהנים לראות קוריאנים, אמריקנים ובריטים מתחננים לחייהם ואז נשחטים, על לא עוול בכפם, וראשם מוצג בגאווה אל על, אל אללה...

אולי כמה אנשים במשרד החוץ הישראלי שתמיד יוכלו לטעון "עשינו משהו נגד התעמולה הערבית".

סביר להניח שהרבה אנשים החברים בארגוני הטרור הלוחמים נגד ישראלים שוודאי חושבים "איזה יופי, היהוד עושים לנו את כל העבודה ומציגים אותנו כהרבה יותר נוראים ואימתניים ממה שאנחנו באמת".

ועם כל כך הרבה אנשים נהנים, למה באמת להתחשב בכבוד המת?

מדוע חשוב שלא להציג לראווה גופה של תינוק, או חלקי אברים של אנשים שמעולם לא ביקשו להיכלל בסרט התעמולה של משרד החוץ?

כיצד בדיוק, מעבר לסיסמא ריקה מתוכן, ישראל היא מדינה הומאנית?

במה בדיוק אנחנו נבדלים משכינינו שאנו מנסים להציג כחיות אדם?

למי שיש תשובה טובה, מעבר לחזרה על אותם גיבובים שהם לא רגישים למוות כמונו (על כך יהונתן גפן ענה בטורו האחרון), אשמח לשמוע ואולי לשנות את דעתי ולחשוב שוב שמדינת ישראל היא מדינה מוסרית, כי נכון לעתה, על פי מבחן התוצאה, בו חיילים ישראלים מבצעים וידוא הריגה לילדה בת 13, גובים מיסי מחסומים בצורה לא חוקית ויתר הסיפורים אשר זולגים אט אט, אני לא חושב שאנחנו טובים בהרבה מהצד שנגדנו, בטח ובטח שאנחנו לא מוסריים, כפי שאנו מנסים לטעון.

ומשחקון פלאש

אם כבר עסקנו במוות ואלימות מיותרים, אז הרשו לי להביא כאן קישור למשחק פלאש חביב של משפחת סימפסון, בו יורים בזומבים...

וזהו, עד כאן להפעם

טקסט לא הכי קל, אבל בהחלט מציאותי.

אלעד