| 9/2008
The God Delusion Delusion
מזמן לא כתבתי ביקורת ספר שקראתי ולכן אולי מוטב שאכתוב כאן ביקורת על ספר שקראתי מזמן. כלומר באופן יחסי, כי סיימתי לקרוא אותו לפני בערך חודש. למרבה המזל, תוך כדי הקריאה, רשמתי לעצמי הערות ולכן אתייחס אליהן.
הספר: The God Delusion מאת ריצ'ארד דוקינס (Richard Dawkins). ראיתי שלא מזמן הוא תורגם לעברית תחת השם "יש אלוהים?" (מחטיא מעט את המשמעות של השם המקורי, אבל לפחות קצר וקולע).
המהדורה שקראתי היא באנגלית משנת 2006 ושאלתי אותה מהחלק בספריית האוניברסיטה בברטיסלבה ששמור לשגרירות ארה"ב.
אם ארצה להיות תמציתי, אומר שלא אהבתי את הספר. לא שהיו לי אשליות וציפיות מהספר. בדיוק באותו אופן שספרות המנסה להוכיח את קיום האל, זו המנסה להפריך את קיומו גם כן נראיתי מגוחכת מעט בעיני.
אלה גם אלה, משרתים אותו דיון סרק.
לא שכתיבה פופולארית היא רעה. מדען אחר שאת ספריו אני מחבב יותר הוא סטיבן
ג'יי גולד (שהלך לעולמו לפני שנים מספר) ובספרו Bully for Brontosaurus
שאני באמצע בימים אלו, הוא מסנגר על המדענים ש"מלכלכים את הידיים" בכתיבה
פופולארית, בכך שהם מביאים את המדע להמונים ובכך מעשירים את כלל האנושות
ובאותה הזדמנות גם בונים ומסקרנים את דור המדענים הבא.
דוקינס, כדי לשרת את מטרתו, פותח בהגדרה, מצומצמת למדי, של הנושא אותו הוא מתכוון לתקוף. פחות או יותר, הוא מתכוון רק לאלוהים במתכונת שמוצגת על ידי מרבית הדתות המונותאיסטיות הגדולות (עם העדפה לנצרות משום שאותה הוא מכיר הכי טוב לטענתו) כמי שברא את העולם בהתאם למעשיות התנ"ך.
נו, חוכמה גדולה. הדברים הללו הופרכו במשך שנים על גבי שנים, כך שמה שדוקינס תורם לכל היותר הוא ספר נוסף שמציג את הנושא ופשוט הודפס בשנים האחרונות. כמובן, הוא תורם גם לכיסו, אני מניח, כי הרי הוצאת ספרים, גם אם היא לא מה שהייתה פעם, היא עדיין עסק.
אלוהים, אם יוגדר כמי שהוא מחוץ לחוקי הטבע, כאחד שלא משתתף בכללי המשחק המוכרים, לא יכלל ההפרכה של דוקינס. והרי זו בדיוק מה שמחזיק את אותם מאמינים. גם אם כל דבריו של דוקינס נכונים (ועל פניו נראה שרובם פחות או יותר זורמים עם כיוון האמת), הם מועילים ככוסות רוח למת אם מטרתו היא אכן להוכיח שאין אלוהים.
דוקינס מצטייר מהספר כגיבור קטן למדי. הוא אמנם מציג את עצמו לכל הפחות כאביר - אדם הנלחם באותם "פרימיטיבים" המנסים להחזירנו לחשכת ימי הביניים (לאחרונה בטקה העירה את תשומת לבי לגבי הביטוי הזה. ימי הביניים, The Dark Age, הם אותם ימים בהן פרחו באירופה מונומנטים שעד היום מעוררים התפעלות. חישבו על ימי הביניים בפעם הבאה שאתם מבקרים בכנסייה גותית למשל).
כל מטרתו היא לא חלילה למכור עוד ספר על ידי דיון עייף בשאלה שדשו בה שוב ושוב.
הוא רק רוצה להראות למסכנים שכלואים תחת השפעתה הדורסנית של הדת (לא חשוב איזו מהן) ש"יש אפשרות אחרת". כאילו מרבית האנשים לא יכולים לפקוח את עיניהם ולראות שיש עוד דרכי חיים ורק הספר של דוקינס עומד בינם לבין הגאולה.
אולי זה השלב בו אתייחס להערות שכתבתי לעצמי מידי פעם על הספר. סידרתי אותן כך שההערות השליליות וההערות החיוביות תופענה בנפרד.
נתחיל בהערות השליליות (או אם להיות חיובי גם בהן, הביקורת הבונה):
דוקינס, כמדומני באקספוזיציה, מספר על הדברים הרעים שהדתות הביאו לעולם. נסו לדמיין, כבשירו של לנון, עולם ללא דת.
אחת הדוגמאות המשעשעות המציגות כיצד הכותב לא הסיק את המסקנה המתבקשת מדבריו שלו הוא סיפור מעשיהם של הטליבאן באפגניסטן.
דוקינס מציין שבאותו עולם מדומיין ללא דת, הטליבאן לא היו מפוצצים את פסלי הבודהא העתיקים, רק בשם קיצוניות דתית.
זה נכון וסביר. אולם מצד שני, אני מניח שבעולם נטול דת לחלוטין, פסלי הבודהא לא היו מפוסלים מלכתחילה. הרי הם הוצבו שם לצרכי פולחן דתי אחרי הכל.
יתכן והנקודה הועלתה משום שדוקינס, בהתאם להגדרתו את הדת, תופש את הדת רק כדבר פרקטיקולארי, מונותאיסטית ולא מבין שמדובר באחד הפנים שיש לדת, כחלק מתרבות מסוימת.
לאחר מכן, דוקינס מביא רשימת מדענים ש"באמת, אבל באמת" היו אתאיסטים, גם אם בפועל הם דיברו על אלוהים ואף היו דתיים. אינשטיין למשל, סמל למדען הרי, אם תבחנו את דבריו לעומקם, תגלו שהיה למעשה אתאיסטים, גם אם בחר להתייחס לאלוהים. כל המדענים בעבר? אתאיסטים. הרי אתם יודעים מי כלא את גליליאו בערוב ימיו...
ניוטון למשל, אם רק הייתם מציבים אותו כיום, לא רק שהיה מחליף תספורת, אלא גם היה בוחר בסגנון חיים חילוני ודרך חייו כאדם דתי (למען האמת, אני סומך בנושא על דוקינס. לא יצא לי להכיר את אייזק ניוטון באופן אישי) נבעה רק בשל העובדה שחי במאות ה-17 וה-18 ורצה להתקבל כמדען בעל שם.
לי זה נראה ניסיון עלוב להיתלות על תהילתם של אחרים. הרי אם המדענים, החכמים הגדולים, בעיקר המפורסמים והידועים שבהם, בתוך תוכם הם אתאיסטים, ולכן אם אין לכם זיקה למדע, כדאי שתסמכו עליהם שהם יודעים במה הם מאמינים (או לא מאמינים).
אם האיכות של המדענים לא הספיקה כדי לשכנע אתכם שכדאי להיות אתאיסט, הרי הכמות ודאי תשכנע אתכם...
רוב המדענים כיום הרי הם אתאיסטים. תסמכו על דוקינס שהוא מציג סטטיסטיקה לפיה רוב רובם של אנשי האקדמיה באנגליה הם אנשים לא מאמינים. מה, אתם רוצים להיות חלק מהמיעוט הבור (ועדיין, מאוד קשה להיות לא מאמין בימינו ולכן דוקינס הוא גיבור שמוכיח שאפשר אחרת).
לא תיתכן בספרו של דוקינס, מציאות הפוכה לזו שבתקופתו של ניוטון. אם אז, היה חשוב להצהיר על אמונתך ואדיקותך כדי לא להיות מושמץ ברבים, הרי כאשר העולם מלא באנשים מסוגו של דוקינס (באקדמיה כאמור, לפי דוקינס, הם הרוב), מי יהיה המדען שיצהיר בריש גלי שהוא מאמין? לפי דוקינס, בודדים ואותם הוא דואג להגחיך.
לא רק את המדענים, כי אם גם את המדע דוקינס מגייס להוכחתו שאמונה באלוהים היא נחלתם של טיפשים.
המאמינים מוצגים על ידו כטיפשים, פתיים או סתם מאמינים מתוך נוחיות (בניגוד לאתאיסט הגיבור). העולם מחולק ל-Monist, מדענים למשל ולאדם הפשוט, ה-Dualist (עמוד 180) הדומה לילדים שלא התבגרו.
מי ירצה להימנות עם האנשים הפחות מפותחים בחברה, על פי ההגדרה הזו?
קטונתי מלבקר את כותב "הגן האנוכי" בענייני מדע בכלל ואבולוציה בפרט. אולם בכל זאת, תוך כדי קריאה, מתקבל הרושם שדוקינס עוזב כמה מההבנות של מדע האבולוציה לפי דארווין.
"anting must be 'for' something" (עמ' 164) - דוקינס מתייחס להרגל של כמה ציפורים שתרומתו לא בהכרח ידועה.
איך שאני מבין תורשה, תכונות ופעילויות, בהחלט יכולות להישמר "סתם", כל עוד הן לא מפריעות.
נכון, יתכן מצב שבו תכונה מסוימת של בעל חיים תעזור לו. למשל צבע בהיר ישמש כהסוואה בסביבה בהירה. מצד שני, ישנן תכונות שיכולות להשתנות וכל עוד הן לא מפריעות הן שם. לא כל דבר בהכרח תורם.
נכון, אנחנו עוסקים בהשרדות של המתאים ביותר, אבל המתאים ביותר יכול לבוא בכל מיני צורות ועם כל מיני תוספות של מוסיפות ולא גורעות.
למען הסר ספק, במקומות אחרים בספר, דוקינס כן מגלה הבנה בתורשה (וטוב שכך), למשל בדיון על Genetic Drift בעמוד 189 - גן הנפוץ ב"מזל", כאשר הוא מדבר על האבולוציה של השפה (ומכאן הדת באופן דומה).
הנקודה היא שדוקינס אינו בהכרח עקבי ומלא בסתירות עצמיות כחלק ממטרתו להוכיח שאין אלוהים וכדאי גם לכם להיות אתאיסטים (חלילה אל תהיו אגנוסטים, הם גם גרועים, כי הם פשוט לא יודעים. האתאיסטים יודעים גם יודעים שאין במה להאמין).
בהמשך (עמודים 262-272), דוקינס מדבר על ה-Zeitgeist (בלי להוקיר כבוד להגל). הוא מציג את ההיסטוריה כמעין דבר המתקדם על ציר לעבר כיוון חיובי (גם אם ישנן בעיות נקודתיות בדרך).
לא שהוא היחיד. רבים וטובים לפניו כמובן האמינו שהמין האנושים הולך לאנשהו (שהוא לא אבדון).
אני באופן אישי לא בטוח שיש התקדמות. תמיד ישנה אשליה של החיים בהווה שהם במצב טוב יותר מהדורות שקדמו להם. אולי זה פועל יפה ברמה האישית, כשאתם משווים את עצמכם לסבתא שחיה בתקופת הצנע.
אולם במה התרבויות של היום טובות בהכרח מאלו שקדמו להן?
זה עניין של מזל וגיאוגרפיה. פעם ביוון היה טוב, אח"כ ברומא היה טוב והיום פשוט במערב טוב. לכל תרבות יש את יתרונותיה וחסרונותיה וההצגה של התקדמות היא לכל היותר אשליה מתוקה, תפיכה עצמית על השכם לצורך ההרגשה הטובה.
בנקודה אחרת בספר, דוקינס מספר שאתאיסטים לא נלחמים על דעתם בחירוף נפש, בשונה למשל מאלו המאמינים. אף אתאיסט לא יפוצץ עצמו באוטובוס בשם אללה למשל.
גם אם נתעלם לרגע מאיזו קטסטרופה חילונית שעשתה שמות במאה העשרים, אני עדיין סבור שגם אי אמונה היא אמונה. מרגע שפלוני מביע את דעתו, בעצם גם לפני, אז כן, הוא מאמין.
מלחמות הדת מהן סולד דוקינס, היו בעיקר על שליטה של קבוצות. הדת הייתה חשובה בהן בעיקר כשמה של קבוצת הכדורגל אותה אוהדים. הן היו בעיקר על מי ישלוט על איזו קבוצת אוכלוסיה. לכן לייחס את זה להפרכת קיומו של אלוהים והרצון לבטל את הדתות רחוקים שנות אור אחד מהשני.
וכעת אסיים עם הנקודות שלא אהבתי בספר, בעמוד 282, דוקינס מעיר שספרי מדע מתוקנים כל הזמן, בעוד ספרי הקודש נשארים קפואים כשהיו.
מעניין איך הוא הגיע לזה.
נכון, הדת בעיקר מתבססת על סגידה לכל מיני שטויות שנכתבו בעבר. כל סיפור סבתא הוא דברי אלוהים חיים.
מצד שני, כל הזמן נחקקות הלכות דתיות חדשות. מהיכן בדיוק צמחה הרפורמה והכנסיה הפרוטסטנטית, אם הדת היא היא תמיד כאבן?
נכון, המדע לכאורה משתפר. מצד שני, גם הדתות הולכות ו"משתפרות" על פי רוב. אפשר גם לומר שהן הצליחו לצמצם את עצמן לאלוהים אחד יותר מידי ותו לא.
אם נחזור למדע, הרי רוב האנשים לא בדיוק הולכים ובודקים את העובדות המוצגות בספרי המדע, רוב האנשים כלל לא מודעים למרבית התיאוריות הקיימות ב...(בחרו כל ענף במדע שתחפצו) והם רואים במדע משהו "קדוש" שאנשים חכמים מתעסקים בו. לא סתם מופיעים בצהובונים מחקרים "מדעיים" השכם וערב. ההמון אוהב את זה.
בכך, מה ההבדל בין המאמינים בדארווין (האלוהים של דוקינס, אם לשפוט על פי הספר) לבין המאמינים בבתולה מריה?
עניין של טעם וריח.
אך כמובן, לא הכל שחור. גם שעון מקולקל מציג את השעה הנכונה פעמיים ביממה וגם בספר של דוקינס אפשר למצוא נקודות אור.
למשל, בים של "אמונה" ובורות שעדיין קיימים בעולמנו, טוב שיש מי שמציג באופן די מלומד את החסרונות הקיימים בדתות הממוסדות.
נכון, לעיתים הוא מקצין במעט בכדי להדגיש את הנקודות שלו, אך יש בנקודות הללו מן האמת וחשוב שיש מי שיציג אותם, גם אם באובססיביות משהו.
הוא צודק שחוקים דתיים רבים, בין היתר מוות לכופרים בפקיסטן או לממירים את דתם באפגניסטן (גם אחרי תקופת הטליבאן), הם מרושעים, לפחות על פי הסטנדרטים הרווחים כיום.
בנוסף, מידע פעם הוא מעלה נקודות מעניינות, כמו למשל שורשים של כל מיני מילים באנגלית. מסתבר שזה לא מספיק חשוב עבורי, כי אני לא מצליח להיזכר באף דוגמא קונקרטית, אך תוך כדי הקריאה, היו רגעים שנהניתי ללמוד על מקורם של כל מיני דברים שלא הייתי מודע אליהם.
דוגמא נוספת היא מחקר של הפסיכולוג George Tamrin בתוך Hartung, על סיפור יהושוע וכיבוש העיר יריחו, שלא נאמר השמדת, רציחת האנשים החיים בה והשמדת השלל (למעט מתכות יקרות, אותן בזזו הכובשים). הסיפור הוצג לשתי קבוצות ילדים בישראל, פעם אחת כמות שהוא עם בני ישראל הכובשים את ארץ כנען ופעם אחרת כאשר שמות הדמויות הוחלפו, כך שלמשל יהושוע הפך לגנרל לין הסיני וכן הלאה. לאחר מכן, נשאלו הילדים עם הכיבוש והמעשים היו מוצדקים או לא. בקצרה, הילדים שהוצגה בפניהם הגרסה התנ"כית המקורית, הביעו תמיכה עקרונית במעשי השמדת העם, בעוד ילדים מאותה סביבה גינו אותה כאשר היא התרחשה בסין.
דוקינס מעלה שאלות חשובות, כמו למשל "מי תכנן את המתכנן" (אותו "מתכנן תבוני" מתאוריות התכנון התבוני [Intelligent design] מפסבדו-תיאוריות המנסות להתחרות בזו של דארווין) שבעצם אומרת שאלוהים מוצג כתשובה, אבל הוא בעצם יוצר שאלות גדולות יותר מאלו שהוא בא לפתור.
פרק 7 בספרו של דוקינס, מוקדש להפרכת הכתוב בספרי הקודש. אמנם זה נעשה בעבר וספרו של דוקינס לכל היותר מהווה סיכום של דברים ידועים. אך בכל זאת, תמיד נחמד לקרוא על האל הרחום והחנון שהפך את אשת לוט לנציב מלח, רק משום שהעזה להביט לאחור, דרך עקדת יצחק ועוד יתר מעשי שחיטה המובעים אלינו בספר המוסר הכלל האנושי.
דוקינס מתייחס בעמד 325 לספור על הקרבת קורבנות אדם, ילדות צעירות, בקרב תרבות המאיה (אני בטוח שהם לא האמינו באל אחד כל יכול, אבל נניח לזה) ואומר שקביעת עובדות בפני ילדים היא פשע. כך גם למשל מילת נשים.
הוא כמובן צודק בכך שיש בעיה לגבי מידת הבחירה של ילדים.
מצד שני, כשאני חושב על "סתם" ילדים שגדלים בחברת הצריכה הקיימת, אני תוהה אולי מוטב לילדים פשוט להיוולד בפלנטה אחרת וזהו.
ואם יש משהו אחד שבגללו אולי שווה לקרוא את הספר או אם לחילופין אתם מעוניינים לעלעל בספר בספרייה העירונית לזמן קצר, זה החלק האחרון בפרק האחרון - "אם כל הבורקות".
הרעיון הוא לא דווקא דיכוי הנשים בעולם האסלאמי, אם כי גם לכך הוא מתייחס, אלא לעובדה שאנו רואים את העולם רק דרך ספקטרום צר שמאפשרים לנו החושים שלנו.
התיאור שלו של הנתפש והבלתי נתפש, מרתק.
חוסר היכולת שלנו להבין עד כמה באמת קטן האטום (כשזבוב באיצטדיון) ואיך הוא בדיוק נראה.
כיצד נראה עולם בו העין רואה אורכי גל אחרים או האוזניים "רואות" למעשה את הדרך (אם נתייחס לסונאר של העטלפים).
ועוד שלל דוגמאות נחמד שמראות שכאשר דוקינס מעוניין, הוא יכול להציג נושאים סבוכים בצורה מרתקת.
אם אסכם, אני לא ממליץ לקרוא את הספר.
מוטב שתקדישו את זמנכם לקריאת ספרים אחרים. כאלו שבאמת מצליחים להוכיח משהו או סתם כתובים בצורה מעניינת יותר מנסים להוכיח עניינים כה ברורים ולהיות "פיקנטיים", רק כדי למכור.
אלעד
סתם תמונה שצילמתי בפראג בסוף השבוע שעבר
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
