| 7/2003
hysterical come back
קצת פחות מארבעה ימים אחרי הודעת הפרישה הדרמטית (שמראש, כמו בכל סרט הוליוודי, העניקה לי את האפשרות לחזור בענק), הנה נשברתי ואני כותב פוסט ומודיע חגיגית שיבואו עוד רבים אחריו (אם כי בקצב סביר שניתן לעמוד בו).
אז באמת, החל מהיום, או ליתר דיוק החל ממחר, חיי הופכים להיות גיהנום עלי אדמות, אני הולך להיות נטול זמן פנוי לחלוטין וכנראה שהרבה פוסטים לא תראו ממני (על אף שאם אתם שמים לב בכמה חודשים הקרובים שאני כותב יותר מידי, אני מפציר בכם, תעשו לי "נו נו" ותצקצקו חזק כדי שאני אפסיק להטריד את האנושות ולהסיח את דעתי שלי).
אז הואיל ויש לי עוד כמה שעות בהן אני יכול להתבטא בחופשיות, בלי נקיפות מצפון, אני אכתוב על כמה דברים שהטרידו אותי, הציקו לי, שיעשעו אותי או סתם בא לי לכתוב עליהם:
מישהו מקשיב לי (וגם על חיי סטודנטים בימים אלו)
לפני מספר ימים כתבתי מכתב לראש עיריית חיפה החדש על כך שאני מעוניין שבחיפה תהיה תחבורה ציבורית כמו בברלין (בהשפעת הטיול לגרמניה) וכבר היום זכיתי לתגובה שפירסמתי כתגובה לפוסט שפירסמתי.
עכשיו אני מעוניין לכתוב בשלב יותר מאוחר היום מכתב לשר האוצר, מר (ומר זה כינוי הולם, כי הוא בהחלט לא מתוק) בנימין נתניהו ולשר הכפוף לו (שזזה ממש תפקיד דפוק להיות סנג'ר של שר) שטרית על הרעיון ה"מבריק" שלהם להעלות את שכר הלימוד לסטודנטים.
כאשר קראתי על זה בעיתון לפני מספר ימים, מיד חשבתי שאני מעוניין לכתוב על זה בבלוג, אבל אז גיליתי שפרשתי (וזה היה עוד רמז קטן מדוע עלי לחזור), אז הנה אני כותב, מדובר בשערוריה!
כיצד ניתן בכלל להעלות על הדעת להעלות את שכר הלימוד (ואני שמעתי את שטרית מדבר על 30,000 בשנה) ולומר שהעניים יסובסדו על ידי העשירים.
בתור אחד שקרוב בימים אלו לתחום, אני מוכרח לציין שהקריטריונים לקבלת המלגות השונות, הם בעיקר ע"פ הסטטוס הכלכלי של הורי הסטודנט, ומספר המלגות אינו אינסופי, כך שיש רבים שבקשתם למלגה נדחית.
גם בקרב אותם "בני עשירים מפונקים" קיימים כאלו שלא רוצים טובה מהוריהם ומעדיפים לעבוד ולממן את עצמם, גם אם יש ביכולת הוריהם לממן אותם.
האם אותם סטודנטים, אשר לשני ההורים שלהם יש משכורת, להדרדר לזנות על מנת לממן את לימודם?
כי הרי בכל מקצוע אחר, בכמות שעות העבודה המצומצמת שסטודנט צריך לעבוד בה על מנת להתפרנס וגם ללמוד, הסטודנט כנראה יצטרך לוותר על לימודים, על מנת לשלם את שכר הלימוד המרקיע שחקים, את שכר הדירה (כי הרי הוא לא רוצה לגור עם ההורים אחרי גיל 21), את המזון (רעיון טוב לחסוך וגם לרדת במשקל), ובואו לא נשכח הוצאות שוטפות על לימודים (כלי כתיבה, צילומים ומה לא).
בקיצור, אני מרחם דווקא על מי שיש לו גם אבא וגם אמא, שעובדים שניהם במשרה מלאה והוא רוצה לגלות מידה מסויימת של עצמאות - לאיש הזה, אין שום יכולת להצטיין בלימודיו ואני בספק אם הוא גם יצלח לגמור אותם במסגרת הזמן הנורמלית לסיום התואר...
אני אגב מצבי טוב, כי "לשמחתי" גם אין לי אבא (פוטנציאל אדיר לבעיות בבית ומלגה) ובכלל, אבא שלי ז"ל, היה מרצה בטכניון, כך שלפחות הלימודים האקדמאים ממונים לי בכמה שנים הבאות...
אבל אני ממש מתעצבן על חברי, שאני רואה איך המדינה שלנו אט אט מנפצת להם כל חלום לעתיד טוב, על מנת לשמר ולהנציח הווה מחורבן שלא עוזר לאיש.
אני משוכנע שאם באמת חשוב לצמד החמד הזה ממשרד האוצר ובכלל לאנשי הממשלה (בדגש על החבר'ה של שינוי) להבחר שוב, הם לא יתנו ידם להצעה המגוכחת הזו, במיוחד על רקע הועדה שהחליטה להפחית בתוך חמש שנים את שכר הלימוד בחצי (ל-7,500 ש"ח) וששכר לימוד דיפרנציאלי (היינו איש איש, ישלם על פי יכולתו) הוא דבר גרוע שלא מומלץ ליישום.
אז היום בערב אני עתיד לכתוב מכתב לשני השרים וכנראה גם לעוד כמה נציגי שינוי ומרץ שעשויים להסכים איתי ולהוות את הלובי (שדולה) שלי ושל כל הסטודנטיםבכנסת.
ממש חם כאן!
בבריטיות אופיינית, אתלונן על מזג האוויר שהוא צרת רובנו בימים אלו.
רוב היום אני שוהה בבועה הסימפטית הנקראת מזגן. כאשר יצאתי היום החוצה, מזג האוויר המהביל פשוט התיש אותי.
החום והלחות של מישור החוף, הם בלתי נסבלים בעליל (אני אישית יכול להעיד על החום והלחות של פתח תקווה, בני ברק, רמת גן, תל אביב וחיפה אשר בשטחן המוניצפלי שהיתי היום), אחרי הליכה של חמש דקות, אתה מתחיל להרגיש כאילו אתה רץ מרתון בתנור שכבר הגיע לחום מקסימלי...
המפלט היחידי, כפי שכבר ציינתי הוא המזגן.
ונניח שהיה מדוב רק ביום, אבל בלילה אותו הדבר, המזגן חייב לעבוד מסביב לשעון על מנת לגרש מהבית את המים החודרים פנימה עם האוויר הלוהט...
לפחות בירושלים, כאשר יורד הערב, אפשר לטייל בחוץ יותר מחמש דקות בלי להרגיש את החולצה ספוגה במים של עצמך...
באירופה למשל, גם בימים הכי חמים, כאשר הולכים בצל אז נעים (פה אפילו בצל בא לי למות) ובערב תענוג ואפילו קריר...
ולחשוב שטוענים שכדור הארץ מתחמם...
ובהקשר של החום, ביום שישי ביקרתי עם סיון במשתלה בצומת ירקונים, אם לפני רגע, סיפרתי שבחוץ חם, במשתלה חם פי מאה (לפחות באזור החממה שהוא חלק הארי של המשתלה), או לפחות קצת יותר חם.
אם יש מקצוע שלא הייתי רוצה לעסוק בו, אחרי "להיות ג'יגולו, עבודה במשתלה בישראל הייתה העבודה הזו...
איך אפשר לעבוד בתוך חממה?!
הרי אי אפשר לאכול שוקולד בהפסקת הצהריים...
בכל אופן, חוץ מהבעיה הלוגיסטית של השוקולד, שאפשר להתגבר עליה באמצעות מקרר, העבודה עצמה היא סיוט, כך שאני מודע לזה שהקיטורים שלי הם כאין וכאפס לעומת אותו מוכר במשתלה כשמקלל את הבורא בכל ערב שהוא בא הבייתה, עייף ומיוזע (בדגש על מיוזע כמובן)....
יעדים (או אולי הגדרה עצמית)
בלוג, יומן רשת, יכול להכתב בהרבה מאוד דרכים ואינספור רעיונות יכולים להיות רשומים בו.
חשבתי, בעקבות החזרה שלי (אחרי הפרישה הממש קצרה), אולי לנסות להגדיר ולאפיין את הבלוג שלי, כפי שאני רואה אותו וכפי שהייתי רוצה שהקוראים יראו אותו.
אז במסגרת השרגון (מילה מגניבה לשינוי וארגון) וברוח 14 הנקודות של וילסון (אשר עוסקות בעקרון ההגדרה העצמית) הנה הגדרתי לבלוג שלי:
נתחיל משם הבלוג, הדבר שאמור להעיד על אופיו, שם הבלוג "מה המצב" (ללא סימן שאלה) אמור ליצור כפל משמעות - גם השאלה הכל כך סתמית שמחליפה את האימרות "מה שלומך", "מה קורה" ועוד רבות אחרות, המשמעות השניה, לה אני מייחס יותר חשיבות, היא הניסיון של הבלוג להתייחס למציאות ולנסות לקבוע מה המצב.
אחרי ההבהרה הזו, אנסה להסביר כי לבלוג הזה כוונה להיות בלוג אקטואלי במידת האפשר (כלומר לדבר על נושאים אקטואליים, בדגש כמובן על אלו שמעניינים אותי, הכוונה בבלוג אקטואלי היא להעלות נושאים מסויימים ולנסות לדון בהם בצורה אובייקטיבית (שכמובן אינה אפשרית בצורה מושלמת) ולעיתים רק מהזוית שלי.
נוסף הבלוג מהווה במה שלי לפרסם את הארועים והמקרים בחיי הפרטיים שאני רואה לנכון לפרסם, הן בשל עניין מסויים שעשויים לגלות בהם חלק מהקוראים, הן משום שאני חש צורך לפרוק עול מעלי ולעיתים סתם כדי להעלות דברים משעשעים ואבסורדים בחיי ובמציאות שאני (ושאר הקוראים) חיים בה.
אלו מטרותיו העיקריות של הבלוג שלי, להווה במה לנושאים אקטואלים, נושאים אישיים וכןלנסות לשכנע את מי שמעוניין בצדקת דרכים (במקים שיש לי דרך).
טוב, אז אחרי "הצהרת הפרטיות" הזו, שאני מקווה שעזרה להבין מה אני רוצה (בהקשר של הבלוג בלבד), אני מקווה שהדברים קצת יותר ברורים.
סוף סוף משהו טוב לשמוע ברדיו
בכל מקרה, לכבוד החזרה החגיגית, אני רוצה להאיר את תשומת לב הקוראים לתחנת רדיו נפלאה שיצא לי לשמוע בקביעות בשני הביקורים האחרונים שלי בגרמניה (לפני שבוע ולפני שלוש שנים וחצי) ועכשיו אני קצת מקשיב לה באינטרנט.
מדובר בתחנה בסגנון של גלגלץ, רק יש פחות שירים קיטשיים ואין את התשדירים האלו שגורמים לי לרצות לדרוס את ההוא שמדבר נגד תאונות דרכים...
אז אם לא איכפת לכם לשמוע קצת גרמנית (ואני יודע שזה מרתיע כמה אנשים, כך שאני חש חובה להזהיר), תגלשו לאתר של באיירן 3 (דריי - drei) ותשמעו דרך האינטרנט, זה ערוץ יותר טוב מכל מה שניתן לשמוע בארץ...
אני בזוית שלא הכרתי
ועוד בהקשר הגרמני, בין התמונות מגרמניה, מצאתי את התמונה הבאה, שאח שלי צילם אותי בבית סוני.
אז חוץ מהטלויזיות הממש מגניבות שרואים בתמונה, שלא משתוות לזו שאח שלי ואני קנינו לאחותי בארץ מתנה לחתונה, גיליתי שאני נראה לא רע בזוית המאוד מאוד מעניינת הזו...
מממ, עכשיו אני מבין את אותה פיזיוטרפיסטית שלפני כשנה הטרידה אותי מינית והכריזה בפני בנוכחות מתמחה "יש לך ישבן מעוצב" (טוב, אולי זו לא הייתה הטרדה מינית, אבל זה היה קצת מפדח).
אז אני מצרף את התמונה המדוברת ומאני מביע תקווה שיהיה לי זמן בחודשים הקרובים...
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
