בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

חמוד המוטי אלמוז הזה והעמדות הפסבדו-שוייצריות (היינו ניטראליות לכאורה) שהוא משתף עם העולם בפייסבוק.

אינני עוקב אחרי הבחור בפייסבוק (למעשה, אינני מתחבר לפייסבוק בחודשים האחרונים וגם לפני זה לא ממש עשיתי ברשת החברתית שימוש נרחב), אלא הגעתי לזה מהדף הראשי של נענע והכתבה הזו, כי ישראבלוג גיהק ורציתי לבדוק האם מדובר בבעיה כללית באתר. אבל אם כבר נתקלתי בדברים, מדוע אשמור את מחשבותיי עליהם לעצמי?

לא אערוך כאן ניתוח מעמיק לטקסט, אם כי יש כאן כמה פנינים שמעידות על תפיסת עולם מעוותת, גם אם מובן מהיכן היא נובעת. למשל, הצגת צה״ל כ״מכנה משותף״ של החברה הישראלית (אשר כידוע, לא כוללת את מרבית החרדים והערבים). או שימוש במילים ״חגיגה של דמוקרטיה״ לתיאור הוויית הצבא שמהגדרתו הוא היררכי ובלתי דמוקרטי. ו״באותה נשימה״, לא אתייחס להלבנת פניהם האלמוניות של חיילי 8200 שלושה רבעים מהם, אליבא דאלמוז, לא ״שייכים באמת למעגל העשייה״, סתם חיילי ״מעטפת״ (כידוע, השירות הצבאי אמור להיות שווה בתיאוריה, גם אם בפועל הוא בנוי על פי מדרגים שונים ומשונים. אך עוד נחזור לכך בעוד רגע קט) שאין להתייחס לדבריהם ברצינות, מין ארחי פרחי שכאלה המתהדרים בנוצות לא להם, מש״קי ממטרות מגלילות או משהו כזה.

אז מה היה כאן לפי אלמוז?

״ניצול השירות הצבאי להבעת עמדה פוליטית״. כך!

הפשט די ברור. כאשר אדם מביע עמדות פוליטיות, אין זה ראוי כי יעשה שימוש בתפקידו (או תפקידה) הצבאי. אם פלוני יוצא נגד פעילות של צה״ל בשטחים הכבושים (או המוחזקים אם תתעקשו) מזה כמעט חמישים שנה, אסור לו לספר כי היה טייס (או סתם איש צוות אוויר), לוחם חי״ר או איש מודיעין אלמוני הפועל בשושו. לא. זה ניצול ציני שעיקרו לקטוף לעצמו מין יוקרה שהצבא שתל בו ברוב חסדו.

אפשר לקחת זאת צעד נוסף. על מי ששירת בצבא אסור בתכלית האיסור לעשות שימוש בשירות הצבאי כדי למנף הצלחה בכל תחום שהוא. אם השתחררת מ-8200 (או יחידות טכנולוגיות שונות), אין זה ראוי שביום שחרורך מהצבא ייפתחו בפנייך דלתות שלא היו נפתחות בפני מי שטחן שמירות בתותחנים או גולני. יש המשרתים שלוש שנים (ויותר) ויוצאים עם מקצוע מבוקש בשוק האזרחי. ויש המבזבזים שלוש שנים, מהמיטב של שנותיהם, מבלי לזכות בהוקרה הראוייה. כמובן, אם מתמזל מזלם והם לא נופלים בעת מילוי תפקידם כתוצאה ממלחמה שלא בחרו.

משנתו של מוטי אלמוז בדבר שימוש בשירות הצבאי, אם לסכם, היא שעליו להסתיים כאשר מחזירים ציוד ואין זה ראוי לעשות בו שימוש פוליטי. ולא יהיה זה בלתי סביר להניח שכל שימוש בשירות הצבאי כדי לקצור רווחים לאחריו הוא פסול.

לצערו של אלמוז, סודיות הנובעת מאופיו של שירות המודיעין לא מאפשרת לו לספר על פעילות יחידה 8200. "אם רק יכולתי לספר פירור מעשייתכם לא הייתי נדרש לשום טיעון שיבהיר עד כמה חמורים הדברים". אם רק יכול היה לספר מה עושה היחידה, לא היה נדרש לשום טיעון שמבהיר כמה חמורים ״הדברים״, כלומר הצהרה של חלק (קטן) מחיילי ומילואימניקי היחידה על סירוב לשרת משום שהם מרגישים ששירותם מאפשר לצבא עשיית מעשים שאין הם מסכימים עמם.

ואלמוז יודע על מה הוא מדבר. הוא מתקשה בבניית טיעונים ולכן הוא מתחנן לאפשרות לספר צ׳יזבטים במקום להציג טיעונים לוגיים משכנעים. לכל היותר הוא זורק כמה טענות, למשל כי רובחותמי המכתב האלה שייכים ל-8200 רק באופן מעטפתי, אין הם בלב העשייה. לפחות חלקם. זאת אומרת שלפחות עשרה חיילים מהיחידה, מספר לא מבוטל, נמצאים בלב העשייה וסבורים שהם תורמים למעשים לא מוסריים. זה אמור להיות טיעון נגד כותבי המכתב? ובכלל, מה זה משנה מה עשו בשירותם ב-8200? פענחו אותות ומופתים, תרגמו שיחות ומאמרים או סתם שטפו אסלות וכיורים. מה זה משנה? כולם הרי אזרחים שווים בחברה דמוקרטית...

אז זהו. שלא. זה מוביל אותי להתייחס למה שהביא אותי לכתוב שורות אלו. כאשר אלמוז כותב בזלזול ״ניצול השירות הצבאי להבעת עמדה פוליטית״, אין הוא מתכוון לכך שהתהדרות בשירות צבאי יוקרתי כדי לטפס בסולם הפוליטיקה הישראלית היא עניין רע. ממש לא. שיתקן אותי דובר צה״ל אם אני טועה, אך בראש סדר יומו של מוטי אלמוז לא עומדת על הפרק מלחמת חורמה בפוליטיזציה של הקצונה הבחירה בישראל או במיליטריזציה של המערכת הפוליטית הישראלית.

האם אי פעם יצא מוטי אלמוז נגד גנרל זה או אחר שאך פשט מדיו ומיד התפקד למפלגה זו או אחרת ונבחר בשל ״הרקוד הצבאי״ שלו? מה בדיוק עשה אלמוז כדי להעניש מאות, כנראה אלפים של אלופים ורבי אלופים, גם תתי אלופים ואם זה משנה גם אלופי משנה שהתראיינו בערוצים אלו ואחרים וקראו לפעול בדרך זו או אחרת מתוקף היותם גנרלים וקולונלים במילואים? מדוע יש לנהוג איפה איפה, לראות בעיין לא יפה דגי רקק המביעים דעה מסויימת ונוקטים פעולה מסויימת ולעצום עיניים מול הבעיה המהותית שהיא שכל טמבל שטיפס בסולם הדרגות הצבאיות הופך באופן אבטומטי למומחה לעניין ביטחון ואסטרטגיה ומביע את עמדתו הפוליטית בנוגע לכל עניין על סדר היום?

בצה״ל רואים בחומרה את זה שבעלי מצפון נוקטים פעולה המחבלת בנרטיב של צבא העם הבלתי פוליטי. אך כאשר הצבא דורש להגדיל את התקציב על חשבון יתר משרדי הממשלה, אין זה פוליטי כלל ועיקר. מדובר בניתוח אובייקטיבי של המציאות. כאשר בכירים בצבא מקדמים את משנתם (הסכם שלום, העמקת המלחמה או נחיצות הגדל תקציב הביטחון), זה מקובל ובסדר. אך כאשר סתם חפ״שים וקצינים זוטרים מנסים להצביע על כך שמשהו רקוב בממלכה, אלה ציניקנים שמנצלים את השירות הצבאי. זהו שירות צבאי שאגב נכפה עליהם, בניגוד לאותם אנשי צבא בכירים שבחרו בשירות הארוך, רובם ככולם בידיעה ברורה שלאחריו ייזכו להשפעה פוליטית או למצער לתפקיד נוח בחברה ציבורית גדולה.

עולם ציני, מעוות והפוך מצייר אלמוז, ובו אלו הפועלים על פי צו מצפונם מתוארים כזדים שיוענשו בחומרה, בעוד אלו שרוקחים ימים כלילות בקלחת הפוליטית בעודם במדים ומיד לאחר שהם פושטים אותם, אם כי לעולם אין הם משתחררים מהצבא (אפילו באופן רשמי הם נותרים במיל׳), הם אלו הנורמטיבים שיטפלו משמעתית בראשונים.

אז ניצול של השירות הצבאי להבעת עמדה פוליטית זה רע? כנראה, אם כי כאשר חברה מגייסת בכפייה, אין זה הוגן לדרוש מאלו שנכפה עליהם לא לעשות שימוש במעט שהרוויחו ביושר במהלך שירותם כפוי הטובה. אך האם למוטי אלמוז יש בעיה עם זה? ממש לא. אלא אם זה לא משרת את המטרה שלשמה הוא מקבל משכורת וביום מן הימים תאפשר לו להביע את דעתו הפוליטית כמי שהיה בעבר דובר הצבא.

אירוני. ואגב, אני לא יודע עד כמה מומחה התקשורת מספר 1 של צה״ל מודע לאופן בו פייסבוק עובד, אך כאשר מפרסמים פוסט בפייסבוק, הרשת החברתית מציינת אם קטע מסויים עבר עריכה לאחר הפרסום המקורי ואם כן מה היא. הקטע של מוטי עבר עריכה קלה. הנה הגרסה המקורית:

התוכן זהה כמעט מילה במילה לקטע המקורי שפורסם. רק מילה אחת נשמטה מהקטע המקורי ואלמוז חש צורך עז לערוך את הקטע ולהסיר אותה. הוא קרא את הקטע שכתב, היה מרוצה מספיק כדי להשאיר אותו כמות שהוא, עם כל הבעיות שאת חלקן ציינתי, על הצביעות והכסילות שבו. עם אלו לא הייתה לו בעיה.

מה המילה שהסיר בעריכה, שלא מופיעה בצילום המסך הראשון? ״העליון״. בקטע המקורי נכתב ״ואנחנו בצה״ל, עד למפקדו העליון, רואים זאת בחומרה...״. זה משום מה הטריד את אלמוז ושונה זמן קצר לאחר מכן ל״ואנחנו בצה״ל, עד למפקדו, רואים זאת בחומרה...״.

האם זה כי רק אחד היושב במרומים הוא העליון? האם נעשה כאן ניסיון ליצור עמימות מודיעינית ולא להכווין לרמטכ״ל (או שר הביטחון או מי שלא יהיה המפקד העליון של הצבא)?

בכל מקרה, מה שבטוח שגם אם מדיה חברתיים נתפסים על פי רוב כקלילים וקטעים בהם נכתבים כלאחר יד, העריכה מעידה שמוטי אלמוז הקדיש לקטע לא מעט מחשבה, לא גחמה של רגע. דובר צה״ל לא מצטייר ממנו כאדם מבריק במיוחד או כנה באופן יוצא דופן. ואני כמי ששירת ב... יכול להעיד. סתם, הדבר היפה כאן הוא שאין זה משנה מי אני ומה אני, ישראל מלאה באנשים שהדבר היחיד שמעניק תוקף לדבריהם הוא שירות צבאי שנעשה קודם לכן. דובר צה״ל, כמו כל איש פרסום ושיווק סוג ג׳, לא מעוניין בחקר האמת או עשיית צדק, אלא רק להציג את המוצר החלוד אותו הוא מייצג, הצבא הישראלי, כצבא מוסרי, חכם, Winner, שורותיו אחודות והכניסו כאן עוד עשרות קלישאות שנשמעות וכל מטרתם לכסות ערוות מציאות עגומה למדי.

יכול להיות שזה הרצון שלי לרכוב על ההצלחה של מחשב הלוח של החברה ששווה הכי הרבה כסף כיום שמביא אותי לכתוב את הקטע הזה. לשון אחר, אם אתה רוצה קוראים, רוצה רייטינג (כמו דודו טופז שחי עבור הרייטינג ומשזה נלקח ממנו, הסתבך ובסופו של דבר שם קץ לחייו. הנה ראיון מרתק עמו שניהל רינו צרור מעט לפני מות טופז) הרי אתה מוכרח להזכיר את חברת אפל (או פייסבוק או גוגל), על מנת שידבק בך אבק כוכבים ואולי תזכה במעט מתהילתם (במקום בו אני מגיע ממנו צורת חיים זו מכונה טפילות או למצער סימביוזה, שכן כפי שהעיתונאים מרגישים שיימשכו קוראים/צופים/מאזינים על ידי אזכור ענקי טכנולוגיה, כך אותם ענקים בונים עצמם מתהילה הנבנית באמצעות תקשורת המונים אוהדת).

יותר סביר שבדיוק מהסיבה שציינתי לעיל, מעט קשה לברוח מ"הידיעה המרעישה" על מחשב הלוח השלישי שמוציאה אפל, האייפד החדש (The new iPad) שמשום מה מכונה אייפד 3, כנראה מחרושת הקדימונים והשמועות לקראת להשקת המכשיר (בקרוב ידקלמו את השם שאפל קבעה, אני מניח). כך למשל נכתב בז'ורנל ופחות או יותר בכל אתר חדשות אליו נכנסתי.

כן, אני יכול לפתוח במקום ספר (בימים אלו אני עסוק בקריאת קובץ סיפורים קצרים של ג'יימס סטיפנס, אבל לא ממש מתחשק לי לפתוח אותו כרגע) או למצוא עיסוק אחר, רחמנא ליצלן, שלא דורש לוח אם וחיבור למרשתת. אבל אני לא, והאייפד החדש רודפני כרוחו של בנקו במקבת.

כפועל יוצא של האובססיה בכל הנוגע למוצר אפל, מילים רבות תשפכנה לריק על ביקורת המוצר. כמה הוא נפלא, מרגש, חדשני וכיוצא באלה. או לחילופין כמה הוא דומה לקודמו. עד לדבר הגדול הבא, בערך בעוד יומיים. אז מדוע בכלל לטרוח?

ובכן, על מנת לחלוק את התהות שלי על הפרסום בו נתקלתי באתר האירי של אפל (הואיל ומדובר בפרסום גנרי, אני סמוך ובטוח שהאתר האמריקני מכיל את הפיצ'ר אליו אתייחס בעוד רגע קט וגם האתר בעברית יתורגם בעוד שנתיים וחצי).

הנה התמונה לשיפוט הקוראים:

מדובר בצילום מסך מהעמוד הבא שוודאי ישתנה בעוד מספר חודשים, לכל היותר שנה.

בתמונה נראית השוואה בין המסך של אייפד 2 (משמאל) למסך האייפד החדש. ניתן להעביר את זכוכית המגדלת, שאמורה להגדיל פי 3.5, לאורכו ולרוחבו של הדף.

ואז, שוד ושבר, הרזולוציה של האייפד 2 נראית כה אומללה בהשוואה לתצוגת הרטינה (Retina) המדהימה של האייפד החדש!

כל זה יכול היה להיות טוב ויפה. קראו לזה אבולוציה, רבולוציה (או כפי באפל בחרו לכנות זאת, Resolutionary. אבל אין זה משנה את העובדה שעל מנת למכור את המוצר החדש, מכונת התעמולה של אפל מכפישה מוצר שהיא עדיין מוכרת בחנויות ולא במחיר זול במיוחד.

ישנם שני תסריטים אפשריים להשוואה הזו:

א. ההבדל בין המסכים לא משמעותי. לא לחינם צריך זכוכית מגדלת על מנת לראות את ההבדל בין המכשירים. במילים אחרות, השיפור-לכאורה מיותר ולא מורגש בעין בלתי מזוינת.

במקרה הזה, מי שמאמין שמחשב הלוח החדש היה מוצר טוב יותר מהקודם הוא נאיבי.

ב. ההבדל כן משמעותי. בתסריט הזה, כפי שרמזתי, אפל מודה שמה שהציגה עד אתמול כמחשב הלוח המעולה בעל התצוגה המדהימה הוא למעשה גרוטאה, עגלה בעולם של מכוניות מרוץ. וזה עדיין מוצר הדגל שהם מוכרים בחנויותיהם עד להשקת המכשיר החדש באירלנד בעוד כשבועיים.

במקרה הזה מי שהאמין שהמחשב הישן היה מוצר טוב טעה וסביר מאוד שגם הפעם אין המצב שונה. אני מוכן לשים את כל יוקרתי על כף המאזניים ולהצהיר שבעוד שנתיים האייפד החדש לא יהיה מוצר הדגל של אפל. הם יימכרו מחשבי לוח חדשים יותר (האייפד החדש 2? אייפד 3? אייפד 4? מי יודע. לעיתים נדירות עד כה הם גילו יצירתיות בבחירת השם - האייפד הראשון היה חריג במשחק מילים לאייפוד שקדם לו במספר שנים - ועניין השם הוא בחירה בין מספר מצומצם של תבניות מוכרות. קשר להאשים אותם בזה, שכן מדוע להחליף סוס מנצח?).

אוקי, שיפורים טכנולוגיים צצים כל הזמן או למצער האפשרות לנצל טכנולוגיות קיימות לייצור המוני בזול. לפיכך הגיוני שכעת אפל תוכל להציע מכשיר עם מסך חדש במעט, חיבוריות מהירה במעט, מעבד עם מעט יותר ליבות שיוכל לבצע מעט יותר חישובים בשנייה כאשר מריצים עליו אפליקציות, בעיקר משחקים. אבל מדוע לשווק את המחשב כמוצר מהפכני? אמרו בבקשה כי מדובר במוצר דומה עם שיפורים קלים ומתבקשים לאור ההשינויים שחלים בתעשייה כל הזמן. לשון אחר, בין אם אפל תרצה או לא, אין זה אפשרי לייצר אייפד עם מעבד  486 למשל, כי לא מייצרים אותו מזה למעלה מעשור.

המחיר של מוצרי אפל, אגב, הוא עניין של החלטה שיווקית, משהו שבקושי מושפע מעלות הייצור, המחקר והפיתוח וכדומה. מחשבים, מחשבי לוח, טלפונים חכים ומוצרים דומים מחברות אחרות עולים פחות, הרבה פחות, גם כאשר אינם נופלים מ, ואף עולים על מוצרי אפל. אפל מבטיחים מוצרים שפועלים בהרמונה, ניחא, ומכירת מוצר יוקרה בעבור תשלום פרימיום.

הצרה היא שכאשר מדובר במוצר צריכה להמונים שכמעט כל אחד ואחת יכולים להרשות, אין מדובר במוצר אקסקלוסיבי, אלא באופנה מטופשת, תלבושת אחידה שאוחזים ביד על מנת להראות ולהיראות.

אני ודאי לא הראשון לומר זאת, אבל מוצרי אפל, כולל האייפד החדש, הם הסמל העכשווי לקונפורמיזם. לא מדובר במשהו קוּל. אל נא תאמרו חובבי אפל, אמרו קונפורמיסטים.

באותו עניין, אשתף את הקוראים בכך שלאחרונה בטקה ואני שקלנו לקנות מחשב נייד חדש. אולי בשל כך הלהט לכתוב על הנושא הנדוש הזה שנדמה לי מרתק ככתיבה על דגמי מכוניות (יש כמה אנשים שאוהבים את זה וממש חשוב להם המפרט הטכני של כל דגם מכונית שיוצרה אי פעם. עבורי מדובר במוצר אחיד היורד מפס הייצור. אם אתם חושב שיגואר מייצרים מכוניות יוקרה, הן אמנם עולות הרבה כסף ביחס לערך המוסף שהמכונית נותנת, אך בפעם האחרונה שבדקתי יגואר הייתה שייכת לחברת טאטה מוטורס ההודית, זאת שייצרה את המכונית המתלקחת הזולה בעולם).

לא אלאה אתכם בהשוואות שערכתי, בביקורים בחנויות (אהבתי במיוחד את הביקור בחנות של סוני בסטיפן גרין, שם מוכר בשם סאני [סאני מסוני, הוא פשוט נולד לתפקיד!] הסביר לנו על מחשבים משל היינו בגן חובה, מבלי לטרוח לברר מה רמת הבקיעות שלנו בנושא). אומר שדנתי עם אורי בסוגיה והוא אמר שבמקום לקנות לפטופ, עדיף שאקנה מחשב לוח, לניידות, ומחשב שולחני לבית, שכן הם זולים בהרבה ממחשבים ניידים.

באשר למחשב השולחני, הסברתי לו, אין לי מקום לכך בבית. דרוש ריהוט מיוחד שאמנם היה נהוג לרכוש בעבר ("שולחן מחשב", אך, אלו היו ימים), אבל למרבה השמחה אין לי בהם צורך כיום. יתרה מזאת, לעיתים נוח שהמחשב נייד, אפשר להעביר אותו מחדר לחדר, להשתמש בו להרצאות, להמשיך לעבוד בו למשך מספר שעות גם כאשר החשמל פסק ואפילו, חזיז ורעם, לסגור אותו, לקפל אותו ולא לראות מחשב.

באשר לטאבלט, אמרתי לו, מדובר במוצר שמתיישן מהר מידי. האייפד החדש הדגים זאת שוב. אם תקנה את המכשיר המתקדם ביותר, בעוד שנה יהיה כבר מי שידאג לגרום לך להרגיש שנתקעת עם מוצר איום והדרך היחידה להיחלץ מכאביך היא לקנות את הדגם החדש. אם תקנה מכשיר שלא נמצא בחזית, הרי שתחיש את התהליך הנ"ל במספר חודשים.

בכלל, יתכן וזו רק ההרגשה שלי, אבל מחשבי הלוח הם לא חידוש כה מרנין, אלא מדובר בטלפון נייד "חכם" עם מסך גדול יותר וכפועל יוצא, מגושם יותר. אם הטלפונים החדשים, על סטרואידים, נראים גדולים מידי לכיס (כיס שמתרוקן על מנת לפנות להם מקום, למרבה השמחה, כאשר משלמים עליהם מאות אירו), אזי מחשבי לוח הם בגודל של לפטופ קטן ללא מקלדת.

רק מה, הם לא מאפשרים, לפחות כיום, את השימושיות הוורסאטילית של מחשב נייד. לא לחינם צריך להוריד אפליקציות, מיליארדי אפליקציות, לטלפונים ניידים עם מסכים בשלל גדלים. הסיבה המרכזית לחלק ניכר מהאפליקציות היא שאתרי האינטרנט הרגילים לא מותאמים למכשירים הללו כהלכה ולכן יש צורך בתוכנה ייעודית. על הדרך, לעיתים, מוצעים מספר פיצ'רים מיוחדים לנייד, שירותי מיקום או לפחות גישה מהירה לשימושיות שמציעה האפליקציה.

ובכן, על פי התחזיות והאופן בו מתפתחים הדברים, נראה שמחשבי לפטופ לא יישארו עמנו זמן רב. יכול להיות שהם יישארו שם כמוצרי נישה, אומרים למתכנתים, כותבים ועוד כמה עובדי משרד הזקוקים למקלדת, בעוד ההמון יצרוך את תוצרתם דרך מכשירים דקיקים (מעין טלוויזיה להמונים [טאבלט] לעומת אולפן למעטים[לפטופ]).

הנה חלונות 8 אמורה לרוץ על מחשבים (שולחניים וניידים) ומחשבי לוח וטלפונים כאחד ולהדביק את הפער בין שתי קטגוריות המוצרים.

וייתכן כי פיקוד קולי או קריאת מחשבות יחליפו את המקלדת. הקלדה היא עניין מסורבל מידי לרבים וגוררת לא מעט טעויות שיכלו להימנע. יחד עם זאת, אני מתקשה לראות עצמי כותב את הקטע הזה על ידי הכתבה למיקרופון זעיר, ולו רק בשל כל השינויים והעריכות שאני עורך ללא הרף. אבל היי, אני משוכנע שיהיה קל להתרגל לזה כפי שבמידה מסויימת נולדתי עם מקלדת ביד.

נכון למרץ 2012, נדמה לי שמחשב נייד עדיף על מחשב לוח. האחרון מוגבל אך במעט מהמחשבון המדעי עתיר הפונקציות ששימשני בתיכון. הראשון הוא מחשב שמאפשר המון פעולות לצרכן הביתי, למדען, לסטודנט, לעובד המשרד ובעצם למי לא?

וגם אם לפי שעה לא מסתמן מתחרה דומיננטי לאייפד של אפל, זה עוד יבוא. אם לא מחר, אז מחרתיים. אסיים בציטוט המיוחס לאברהם לינקולן:

You can fool some of the people all of the time, and all of the people some of the time, but you can not fool all of the people all of the time.

אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן, וכל האנשים חלק מהזמן, אך לא את לא ניתן לרמות את כל האנשים כל הזמן.

תיהנו מהמפכה המדומיינת!

אגב, תוספת כשעה אחרי פרסום הקטע, הנה סרטון המסכם בדקה וחצי את השקת האייפד החדש.

In 20 March 1869, Jules Verne published the first part of his famous "Twenty Thousand Leagues Under the Sea" ("Vingt mille lieues sous les mers" my dear French friends who never know the English terms but heard about every French piece of culture :D). "Around the World in Eighty Days" ("Le tour du monde en quatre-vingts jours") was published in 1873.

3 May 2010, and I am proud to announce that this is the first part of my "20,000 words in 30 days". A true story about a student who wrote four papers - ~7000 words, ~4500, ~ 5500 and ~ 4500 (yep, it is more than 20,000 genius) - in roughly one month (gross). Submission of all due on the very same day...
Please do not expect this story to be continued.

בעשרים במארס 1869, פרסם ז'ול ורן את הקטע הראשון בספרו המפורסם "עשרים אלף מיל מתחת למים". "מסביב לעולם בשמונים יום" יצא לאור ב-1873.

שלוש במאי 2010 ואני גאה להודיע שזה הקטע הראשון של "20,000 מילים ב-30 ימים". סיפור אמיתי על סטודנט שכתב ארבע עבודות - ~7000 מילים, ~4500, ~ 5500 ו-~4500 (כן, זה יותר מ-20,000 גאונים) בפחות או יותר חודש (ברוטו), תאריך ההגשה של כולם בדיוק באותו היום.

אנא אל תצפו להמשך הסיפור.

(מה שהתחיל כהודעת פייסבוק לא יכול היה להתפרסם שם, עקב מגבלה של מקסימום 420 אותיות, כאשר הקטע (באנגלית) מכיל 717).

(שלא לחשוב מה היה קורא לו רציתי לצייץ את הקטע בטוויטר).

(כבר הזכרתי בעבר שאני מעדיף את פורמט הבלוג על הפורמטים הנכים)...

אנוכי צולל באילת, מרץ 2003. אז לא היו לי מילים בכלל...

מישהו יודע איפה כפתור ה-Snooze של צופרי האזעקה?

העירו אותי ב-5:50, וזה הטריד כל כך עד שירדתי למקלט...

זה מוקדם, רבאק!

מישהו התבלבל, כי אני לא מוסלמי ואני לא צריך לקום לפג'ר 

הפעם הצפירה הייתה זמן די ארוך לפני שנשמעו קולות הפיצוצים.

או ששגרו מרחוק יותר.

או ששגרו לעוד מקומות, כדקה לפני, כך שהזמן שהיה לנו להגיע למקלט היה ארוך יותר.

טוב.

חזל"ש (שקשושה קרה) ולישון.

אלעד