|
קטעים בקטגוריה: From China in love.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מי צריך כליה כשיש אייפד?
קראתי את הידיעה על נער סיני בן 17 שמכר את אחת הכליות שלו כדי שיוכל לרכוש אייפון ואייפד.
אם להודות על האמת, מדובר בעסקה משתלמת למדי.
ראשית כל, אנשים לא באמת צריכים שתי כליות. הכליה הנוספת היא בהחלט לוקסוס שאפשר לוותר עליו ולתת לכליה הנותרת לעבוד קצת יותר.
בכלל, כשיש לך אייפד ואייפון, מכשירים כה חכמים, מי באמת צריך לעשות ספורט ולנקות את הגוף? אפשר לשבת בכורסא, להירגע ולתת לסירי (Siri) לעשות את העבודה הקשה בשבילך.
בכלל, תמיד אפשר לשאול את סירי היכן נמצא החצי השני שלך. אם התשובה לא תוביל אותך לאתר שידוכים, בהחלט יתכן ותגיע למפה שתציג לך את מיקום המושתל. יש לנו אפליקציה גם לזה...
שנית אורך החיים של מוצרי אפל אמנם לא ידוע כצד החזק של החברה (שיווק אגרסיבי שמוכר להמונים מוצר זהה על מנת שירגישו מיוחדים ונבדלים זה מזה, הוא-הוא היתרון היחסי של החברה), אבל הרי ידוע לכולנו שכליות מושתלות נוטות להיכשל במהירות. אם הן לא נדחות מיד לאחר ההשתלה, המושתל זוכה בעוד חמש שנים, מקסימום עשור.
מאידך, אמנם האייפד והאייפון יהיו מלהיבים כמו תואם IBM עם מעבד אינטל 286 בזמן שהכליה תמות, אבל כן, האייפד ודאי ישרוד יותר ממנה. אם לא יטחנו אותו בבלנדר, אבל הרי יהיו מי שינסו להשתלט על האיבר המושתל ולהכין כבד קצוץ גם כן. ואם להתחשב בזיהום האוויר בסין, הרי הוא ודאי משפיע על הכליה יותר מאשר על מחשב הלוח והטלפון החכם של אפל.
שלישית, תאמרו כי מדובר בילד, נער בן 17 שוודאי יתחרט בעתיד, אם לא הקרוב אז ודאי הרחוק על מעשיו. כמובן, היו רשעים והתעלמו מהתרומה הגדולה שעשה להצלת חייו של אדם אחר. שטפו את מוחו באמירות צבועות על דברים שאסור לעשות במקום לטפטף לו מחשבות חיוביות על תרומה לזולת. אל תתפלאו לאחר מכן שאתם מגדלים דור אנוכי של אנשים שחושבים רק על עצמם ולא על זולתם.
כן, לא רק שאין מדובר במשהו רע, אלא מכירת הכלייה בעבור נזיד עדשים, סליחה, מחשב לוח וטלפון חכם, היא מעשה הרואי ואצילי שיש לפאר, לרומם ולעודד.
או שלא. ברצינות, כיצד ניתן להיות כה מסנוור עד שתוותר על הכליה שלך בעבור מוצר שבעוד שנתיים יהיה שווה לעכוז, סליחה על הביטוי?
אני מניח שאם הסיפור, בהנחה והוא אמיתי (וממתי נאמין לכל מה שיוצא מסוכנות הידיעות הרשמית של סין? בהחלט יתכן ומדובר בתעמולה לצרכים אלו ואחרים. זאת ועוד, הואיל וסיפור דומה באופן מחשיד דווח כבר לפני כשנה, ביוני 2011, נראה כי מדובר בלא יותר מאשר אגדה אורבנית), לא היה מתפרסם, ודאי אותו נער, וואנג שם משפחתו, לא היה מגלה לעולם שהבחור איתו נהנה לעשות עסקים קיבל 220,000 יואן בעבור הכליה, מתוכם העביר 22,000, עשירית, לנער, כדי שיוכל לקנות את הגאדג'טים הנחשקים והיה שמח בחלקו בזמן שהוא משחק באנגרי בירדס או פעילות חשובה אחרת לשמה היה זקוק לאייפד ואייפון. אבל מרגע שהסיפור התפרסם ברבים או מהרגע בו נפתחה חקירה ונודעו עוד פרטים, לגלות שמישהו מכר בשר מבשרך ושילם לך רק 10% מהשווי בשוק ודאי מתסכל. הנער ודאי היה מוכר את הכליה בעצמו ללא צורך במאכר, מיטלמן שעושה קופה על חשבונו.
והסיכון בניתוח. אנשים מתים מניתוחים, גם הפשוטים בהם, כך סתם. נכון הדבר בבתי חולים מתקדמים ומסודרים, אך נכון הוא שבעתיים כאשר הפרוצדורה מתקיימת בקליניקה פיראטית על ידי רופאים שהכשרתם עשויה להיות בעייתית.
מוות הוא מחיר די גבוה על מנת ללמוד את הלקח שלא למכור עצמך בזול.
מהידיעה עושה רושם שהגיל של הנער הוא עיקר הבעיה. נערים עושים שטויות בגיל 17, חלקם מסיימים עם קעקוע או אמנות גוף אחרת, אחרים סתם עושים מעשים אותם יעדיפו להדחיק כעשור לאחר מכן. וחלקם מוכרים כליה כדי לקנות מוצרים חסרי ערך (לפחות היה קונה אוכל).
בהקשר אחר, תרומת כליה להצלת חבר יכולה להיחשב למעשה גבורה (אם כי על אף שמדובר במעשה אבירי, מעטים מוכנים להיות התורמים עצמם. ראוי למשל את העונה השלמה בה לארי דיוויד עשה ככל יכולתו כדי לא לתרום את הכליה שלו לחברו ריצ'רד לואיס). מכירת כליה כבר לא נחשבת למוסרית במיוחד, מעין גרסת תרומת האיברים של זנות. וכמו זנות, גם מכירת איברים עשויה להיחשב לטבו במקום אחד ולמנהג רווח וחוקי במקום אחר.
תפקיד ההורים הוא ללמד את הילד במרוצת השנים להבדיל בין טוב לרע, בין מעשה קונדס לשטות גמורה. במקרה הזה הורי הנער נכשלו. הוא לא פינוקיו שאך נוצר מבול עץ, אלא היה למניעים שהובילו נער בן 17 למכור את הכליה שלו בעבור מוצר צריכה מיותר למעלה מעשור וחצי להבשיל.
בנוסף, תפקיד הרשויות הוא לדאוג שאנשים רעים לא ינצלו את תמימותם של צעירים. במקרה הזה, הרשויות הסיניות כשלו ועיקר האשמה מוטלת על העבריין שהיה בחובות וניצל את הילד כדי לכסותם והשיטה הכלכלית שאמנם מעודדת על ידי המפלגה הקומוניסטית, אבל היא רחוקה מהאידאלים שלה.
אבל היי, העולם מלא באנשים שיעשו דברים מטופשים ממניעים אלו ואחרים. חלקם יירו עצמם מתותח כדי לבדר אנשים בקרקס, אחרים יעצרו את הנשימה שלהם ל-17 דקות כדי למלא שורה בספר השיאים של גינס. יש מי שימתינו שעות וימים להשקה של קונסולת משחק או מכשיר טלפון ויש מי שיינקו שיניים לכרישים.
נסו רק לא להצטרף לאספסוף, זה הכל.
ארנבי פסחא הממלאים את דבלין בימים האחרונים
| |
רטרו לסין ואיסור אכילת הציפור עטלף
רטרו לטיול בסין
הסיפור העמוד מאחורי האופן בו הגעתי לקליפ הבא הוא מעניין. לפחות הוא מעניין אותי.
אז ככה, אתמול, החלטתי לבדוק כמה משלמים על שירותי טלפוניה ניידת בהודו. לצורך כך, גלשתי לאתר של וירג'ין מובייל הודו, רק על מנת לקבל מושג. המחיר לא באמת חשוב, גרושים, אם הגרוש היה עדיין מטבע סחיר. הנקודה היא שתמונות הצעירים היפים באתר ההודי, היו שונות מתמונות הצעירים היפים באתרי חברות הסלולאר במערב, להן אני מוגבל.
באופן טבעי, כאשר אוכלוסיית קהל היעד שלך מונה למעלה ממיליארד הודים, הדוגמנים שתבחר לצורך קידום המכירות באתר שלך, יהיו הודים. והודים, מה לעשות, שונים מעט במראם מהאוכלוסיה הלבנה המהווה את הרוב במדינות המערב.
מפה לשם, באופן אימפולסיבי למדי, התעורר בי חשק לצפות במוזיקה הודית. בין היתר בגרסה בוליבודית משעשעת של ברק אובאמה:
וכך התחלתי לחפש מוזיקת עולם, שירה מיפן וקוריאה, שאנסונים צרפתיים (הידעתם כי מייק ברנט, מעבר להיותו ישראלי, גם ביצע שירים בעברית?) וכן מוזיקה סינית. ואז, הו אז, נזכרתי בשיר חביב עלי שהתנגן לו נון-סטופ כאשר ביקרתי בסין (יולי עד אוקטובר 2004). השיר, Superstar, לא ידעתי מי המבצע (להקת שי). אז פשוט ערכתי חיפוש, מצאתי ופשוט והוצפתי בנוסטלגיה...
ואם בא לכם לעשות קריוקי עם קליפ המכיל כתוביות בפין יין (התעתיק הלטיני לסינית) את מוזמנים:
חסילונים ועטלפים
באחד הפרקים של סיינפלד, מישהי יהודיה מסרבת לאכול לובסטרים שקריימר מוצא, שכן לובסטר אינו כשר. בטקה שאלה אותי מדוע ולא ממש ידעתי להסביר. אני יודע שרוב דגת הים כשרה והשרצים והסרטנים אינם כשרים, אבל מקור האיסור האווילי הזה, לא ממש היה זכור לי (הוא לא מפורסם כ"גדי בחלב אמו" שהפך להיות הפרדת חלב ובשר, משל החלב לא הגיע מבטנה של מי שתהיה בשר מאוחר יותר).
אז ערכתי חיפוש קצרצר ביאהו! והגעתי לאתר הנפלא הבא, "אלוהים שונא שרימפס" השם לו למטרה להוציא את פירות הים מהחוק בקליפורניה, אשר בעמוד הראשי בו נראה מפגין מנופף שלט המפנה ללויטיקוס (הלא הוא ספר ויקרא), פרק 11, פסוקים 9 עד 12, שם אלוהים אוסר על הרוצים ללכת בדרכו לאכול כל מיני מאכלי ים. המשכתי לקרוא ומפה לשם, הגעתי לפסוקים ט"ז עד כ', שם אלוהים מסביר לבני התמותה אלו עופות אסורים להם למאכל. בין היתר, בפסוק י"ט, מוזכר העטלף כשרץ עוף...
טוב, בורותו וצרות עולמו של הסופר המקראי ידועה. גיאוגרפיה מקראית למשל, מוגבלת בהיקפה בהרבה מזו המוכרת לנו כיום, שכן כותבי ספר הספרים, פשוט היו מוגבלים בחופש תנועתם ולא כתבו יותר מידי על מקומות לא ידועים להם. אל תצפו לקרוא על דרום אמריקה למשל בתנ"ך, כי היא פשוט חלק מהלא נודע. באותו אופן, גם עטלפים, בשל היותם בעלי כנף, חייבים להיות עופות. האם האבולוציה יכולה לייצר יונקים מעופפים? אבולוציה? מה זה לעזאזל? זו המצאה של המאה ה-19 שגם במאה ה-21 לא ממש מקובלת על יודע ח"ן.
בכל מקרה, פואנטה של ממש אין. רק נקודה או שתיים למחשבה. אלעד
| |
כיצד נלחמים בשחיתות
זנג סיאאיו (Zheng Xiaoyu), ראש מנהל המזון והתרופות הסיני נמצא אשם בקבלת שוחד בשווי כ-6.5 מיליון יואן (כ-3.5 מיליון שקלים) מחברות פרמקולוגיה (תרופות) על מנת שיקדם ויזרז את אישורן בסין.
גזר הדין שקיבל – עונש מוות.
בהקרבת אותו שעיר לעזאזל בסין, מאותתות הרשויות בסין לשני כיוונים – הן לצרכנים בסין, שידעו שיש מי שדואג שהשירות שמספקים להם עונה על קריטריונים מסוימים, בסטנדרט סביר ולא מושפע לרעה משחיתות אישית של אנשים אלו ואחרים שמנצלים את מיקומם במנגנון ; והן כלפי חוץ, שכן שחיתות היא אחד החסמים הגדולים שיש למשקיעים זרים, בין אם הם ארגונים בינלאומיים שמעבירים סיוע ומעדיפים שכספם לא ירד לטמיון ובין אם הם גורמים עסקיים שכאשר הם עושים עסקים, הם מעדיפים שיהיו כמה שפחות צינורות מטווחים שגוזרים קופונים לעצמם וביתם.
העובדה שאותו פקיד בכיר, אדם בן 62, ישלם בחייו, תאותת שהעניין נלקח ברצינות ובנוסף לשני הדברים שציינתי על האיתותים כלפי חוץ ופנים, גם יתר אנשי הבירוקרטיה הסינית יפנימו שייאלצו לשלם בעורם עבור שחיתות ולכן יחשבו פעמיים אם העניין שווה.
אין לי עניין מיוחד לבקר את הסינים. לדעתי, עונשים, כאשר הם כבדים מידי הם חדלים להרתיע ובעיקר מאבדים את היכולת ליצור היררכיה של עונשים.
במקרה הזה, אם על שוחד, גדול ככל שיהיה, אדם ייאלץ לשלם בחייו, מה יימנע ממנו לקחת גם לרצוח אנשים כאשר הוא יודע שהוא עומד להיתפס (זה מקרה קיצון, אבל גם האפשרויות הפחות חמורות לא מלבבות)?
זו הסיבה המרכזית, לדעתי, שהטלת עונשים דרקוניים אמנם מטילה אימה, אך היא עשויה להגדיל את חומרת העבירות המבוצעות וכך רב הנזק שלה על התועלת.
בכלל, עונשים בלתי הפיכים כמו עונש המוות, מעולם לא נראים בעיני מוצדקים.
ובכל זאת, הדרך אולי נראית לא נכונה, אך המטרה הסינית, מלחמה בשחיתות, נראית עניין מבורך שבישראל צריכים להתקנא בו.
כל אותם חבר'ה שמדברים עליהם כאשר זורקים לאוויר את הסיסמא הדי ריקה – "מושחתים נמאסם" (ריקה בעיקר מפני שנדמה כאילו איש אינו רוצה לעשות הנדון דבר, מלבד להתלונן), יחשבו פעמיים אם שווה לעשות בנכסי ציבור כבשלהם על מנת להיטיב עם מקורביהם.
אבל היי. אני סתם מפליג לי כאן בחלומות באספמיא.
יעבור עוד הרבה זמן עד שנתקרב לרמה של סין...
אגב, באותו עניין, אם כי אינני בטוח (לאור ניסיוני האישי) שבסין המצב טוב יותר, אתמול הרכבת מת"א לחיפה בלילה איחרה ביותר משעה...
אמא שלי לקחה את הרכבת מנתב"ג לחיפה ב-23:23 והייתה אמורה להגיע לחיפה ב-00:45.
הרציף בתחנת ת"א האוניברסיטה שליד גני התערוכה היה הומה אדם, עמוס כמו רציף בתחנת רכבת הודית, בשל פסטיבל טעם העיר שמתקיים שם.
כאשר הרכבת הגיעה לשם, לא היה מקום למספיק אנשים על הרכבת וביקשו מחלק מהאנשים לחכות לרכבת הבאה, שעה אחרי...
אותם אנשים לא הסכימו להישאר, בצדק לדעתי, שכן מדוע אדם פלוני אמור להקריב עצמו בהתייבשות על הרציף, עבור אדם אלמוני שהצליח להידחק אל הרכבת?
האם מישהו יפצה אותו על הזמן שנשרף?
האם מישהו בכלל מבטיח לו שבאמת תגיע רכבת שיהיה בה מקום עבורו בעוד שעה?
וכך, הרכבת לא זעה ולא נעה ולחיפה חוף הכרמל היא הגיעה בכשעה או שעה וחמש דקות איחור.
בנסיעות שמאחרות בצורה כה חדה, אפשר לדרוש החזר כספי, אם כי בשעה שתיים, אין עם מי לדבר בתחנת הרכבת.
המנהל כבר מזמן הלך לישון... אולי הוא חולם על מקומות בהם הרכבת באמת מתפקדת...
במקום שרכבת ישראל תיערך בהתאם ותאריך את הרכבות או מראש תדאג לספק קרונות קומתיים, כפי שסופקו כעבור שעה, הרכבת לא נערכה בהתאם וכאשר הליקוי נתגלה, לקח לרכבת זמן רב מידי לתקן אותו.
הרי קשה להניח שבשעה הזו היה עומס רכבות שלא אפשר היערכות זריזה, אם רק היה רצון כן לעשות זאת.
אינני מתכוון לטעון שהפרטת הרכבת תעזור, שכן במקרה כזה, הניסיון במדינות אחרות מוכיח שההשקעה בתשתית יורדת לאפס ומספר התאונות גדל.
קצת קשה לקיים תחרות אמיתית בין מספר גורמים במספר כ"כ קטן של מסילות ברזל ולכן נקבל חברה פרטית שלא תורמת דבר.
מה שכן יש לעשות, במקרה של הרכבת, הוא לדאוג שהחברה הציבורית תתפקד.
שמנהליה יהיו אנשים מקצוע, שיש יעדים ברורים שהם אמורים לעמוד בהם (בין היתר, לדאוג למנוע את הביזיון של ימי ראשון (כותרת שנייה כאן).
אם לא, שילכו הביתה. לא צריך להרוג אותם כמו בסין.
והשאר טמון בפרטים.
| |
מה אומרים כשמתעטש עליכם קוריאני?
הייתה לי איזו שיחה מתווכת-סקייפ עם מישהי קוריאנית.
בסיום השיחה רציתי לראות כיצד עלי לברך אותה לשלום בשפתה. עברו כבר שנתיים וחצי מאז ביקרתי בקוריאה אז שכחתי.
חיפשתי ותוך שניות ספורות הגעתי לאתר הזה שמספק שיחון שימושי בקוריאנית.
אין פשוט מלהיפרד לשלום בקוריאנית:
안녕히 가세요!
או בתעתיק לאנגלית:
An-nyŏng-hi ga-se-yo!
רפרפתי על עוד כמה ביטויים שימושיים בקוריאנית, עד אשר הגעתי למה שצריך להגיד כברכה לאחר שמתעטשים (בעברית – לבריאות):
באנגלית:
Bless you (when sneezing)
ומה בתרגום לקוריאנית?
(No reaction, as if nothing happened)
או בעברית: "אין תגובה, כאילו שום דבר לא קרה".
אותי זה שעשע עמוקות.
בפעם הבאה שאבקר בקוריאה, אני כבר אדאג להתעטש על עוברי אורח תמימים מבלי שהם יוכלו לפצות פה...
ליחצו על התמונה כדי לראות בגודל המקורי
| |
כמה רע בארה"ב, כמה טוב בצפון-קוריאה
צפיתי שלשום בכ-35 הדקות שהסרטתי בדרום-קוריאה, לפני כשנתיים וחצי. איכשהו, כמה שעות לאחר מכן, מצאתי עצמי מתבונן ב-Youtube בכל מיני סרטונים העוסקים בשכנתה מצפון – "הרפובליקה הדמוקרטית של קוריאה" הידועה גם כצפון-קוריאה.
הסרטים הראשונים שצפיתי בהם, בין אם דיברו אנגלית ובין אם קוריאנית (שלא הבנתי, אבל התמונות היו ברורות), הציגו את צפון-קוריאה כגיהינום עלי אדמות. נראו בהם אנשים קופצים מעל גדרות, זוחלים תחתיהן, מורעבים, מסוממים, מוכים על ידי שוטרים ועוד מראות לא נעימים. על פי רוב, על מנת להעצים את תחושת הזוועה, צורפה מוסיקה בעלת נופח דרמטי, כדי שהצופה הנבון כבר יידע מה לחוש ויבין את גודל הסלידה שאמורה להיות לו לקוריאה הצפונית והמטר האכזר שלה. דוגמא לסרטון כזה כאן.
די מהר התחלתי לחשוב לעצמי, לאור מה שאני מכיר מסיטואציות אחרות, שתמונות מהסוג הזה תמיד נתונות למניפולציות. הן לא בהכרח מייצגות דבר של ממש במציאות, אפילו כאשר הן לא מבוימות, כי הרי תמיד ניתן לטעון שמדובר ביוצא מהכלל המעיד על הכלל.
זה היה די צפוי שעיקר הסרטים שהגעתי אליהם יציגו את צפון קוריאה באור שלילי. אבל אז הגעתי לסרטון הבא שעונה לשם "Capitalist "America", Socialist Korea" ומתיימר להיות סרט דוקומנטארי אובייקטיבי המשווה בין ארה"ב הקפיטליסטית הפושעת המפרה זכויות אדם בשיטתיות לבין המדינה הסוציאלית השמה את האדם במרכז בהתאם לעקרון ה-Juche (עליו הסברתי בעבר, בהקשר של לוח השנה) – צפון קוריאה.
הסרט מציג מחזות קשים מארצות הברית של אמריקה הכוללים אלימות ופשע (בדגש על אלימות זרועות אכיפת החוק, בדגש על אלימות נגד שחורים) והפגנות נגד הנשיא בוש, כאשר ביניהם שזורים כחוט השני מחזות מרהיבי עיניים ומשובבי נפש של החיים הטובים בצפון קוריאה (שהם לעניות דעתי משעשעים מאוד, בעיקר לאור המוזיקה הקלילה, הצבעוניות היתרה, האנשים המשועשעים ואווירת סרטי התעמולה הקומוניסטיים).
על פניו, נדמה לי שמדובר בבדיחה רעה. במונחים ישראלים, ניתן לדבר על סרטון שיטען כמה נהדר היה בגרמניה הנאצית וכמה רע בישראל כיום.
נדמה לי שמדובר באיזה סרטון שמישהו שמתנגד לנשיא ג'ורג' בוש או למדיניות ארה"ב ואורך החיים האמריקני בכלליות יצר והעלה לרשת, על מנת להציג בצורה סאטירית עד כמה החיים באמריקה חלולים ואלימים. צפון קוריאה נבחרה לפיכך כהנגדה משום שהיא מייצגת את הרוע ולכן מה שיותר רע מהרע הוא ממש רע.
אבל כמובן, ישנה האפשרות שאני טועה ומי שיצר את הסרטון אכן חושב ומאמין שצפון-קוריאה היא מקום טוב, בעוד ארה"ב היא מקום רע. לא טרחתי להעמיק בהררי הטקסט המלווים ולעשות גנאולוגיה לסרטון. זה פשוט לא משנה במיוחד מבחינתי. למי שירצה, יש גם בלוג, עמוס בחומר טוב בנושא מאת יוצרי הסרטון.
מה שאהבתי בסרטון, בין אם הוא "אמיתי" ובין אם לאו (והוא הרי אמיתי, לפחות בדבר הממשיות שלו – צפיתי בו, הוא שם), היה השימוש באותן טקטיקות אשר עושים בהן שימוש לעיתים תכופות על מנת ליצור דמוניזציה ליריבים.
באופן יותר ספציפי, התעמולה שעושים כנגד המשטרים בכמה מדינות, אשר צפון קוריאה ביניהן (סין היא עוד דוגמא מצוינת, אך לא אתייחס אליה כעת).
בכל פעם שצפון קוריאה מוזכרת, היא מוזכרת בהקשר שלילי. בשנים האחרונות בנושא הגרעין וייצוא הטילים והנשק בכלל (אם כי הנושאים שאינם גרעין מעט הוזנחו לאור ההתפתחויות בגרעין. פעם עוד התרגשו כשהם שיגרו טאיפו דונג מעל יפן), אך גם כל הקשר שאינו צבאי הוא בהכרח רע.
משטר שמדכא את אזרחיו, בין אם בעבודות כפייה ובין במחנות ריכוז. הגבלות תנועה חמורות, מחוץ למדינה כמובן ובתוכה עצמה. ניסויים בבני אדם. הוצאות להורג של מתנגדי משטר ושימוש בתאי גזים. חטיפות (די ישנות) של נערות יפניות מחופי יפן באמצעות כוחות קומנדו ימיים. ועוד כהנה וכהנה סיפורי זוועה המובאים שאמורים להוביל את הקורא המערבי המתעניין הרואה עצמו כבעל צלם אנוש לכדי זעזוע.
כתוצאה מהזעזוע הזה כבר אמורים לנבוע הדה-לגיטימציה לה זוכה המשטר הקוריאני, כי הרי מי יכול לתמוך במשטר שנוהג באופן כה שרירותי?
הסיבות אגב, לרוב לא מצוינות. על פי רוב הצופה/קורא/מאזין לסיפור הזוועה אמור להסיק לבד שהרוע נובע מתוך עצמו ולעיתים פשוט מדובר בשיגעון של קים ג'ונג איל שמתואר כסדיסט חסר תקנה שכל עניינו הוא עינוי בני כמו.
אין אני רואה עצמי כסנגור של צפון-קוריאה. מעולם לא ביקרתי בה (לצערי) ואני משוכנע שגם אם הייתי מבקר בה, התמונה שהייתה נגלית לנגד עיני ודאי לא הייתה "המצב האמיתי" במדינה. כי מה לעשות, גם אם לא היו הגבלות התנועה על המבקרים הזרים במדינה (ואלה קיימות להחריד, זאת אני יודע ממקור ראשון, אדם אשר שוחחתי איתו בדיוק כאשר שב משהות בקוריאה הצפונית), הרי מי יכול היה להבטיח לי שלא ניתן היה להסתיר דברים זוועתיים? הרי לא כל תייר שמגיע לישראל, בהכרח נתקל במחסומים צהליים, כפי שלא כל אדם המבקר באפריקה בהכרח רואה את שיכוני העונים האינסופיים והעוני המחריד ועוד אינספור דוגמאות שכל עניינן להסביר שמראה עיניים עשוי להטעות ובכל מקרה, אין העיניים יכולות לראות הכל.
כך, גם קטעים במהדורות חדשות, פסקאות בעיתון וסרטונים ב-Youtube לא נותנים לי תמונה מלאה לגבי מה שקורה. נהפכו, הם ודאי מציגים תמונה מעוותת לחלוטין.
והסרטון על ארה"ב הרעה וצפון-קוריאה הטובה ממחיש זאת בצורה פנטסטית – לא משנה את מה אתה מציג, חשוב איך אתה מציג זאת. לא משנה איזו מדינה בחרת להציג, חשוב יותר מה בחרת להציג.
יכולות להיות סיבות רבות להצגת צפון-קוריאה כמקור הרשע.
סיבות פוליטיות, הן של מהפוליטיקה הדרום-קוריאנית והן מזו האמריקנית. כאשר עשרות מדינות לחמו בצפון-קוריאה בראשית שנות החמישים של המאה ה-20, תחת דגל האו"ם בראשות צבא ארה"ב, צפון-קוריאה לא הייתה בדיוק איום צבאי רציני ולא התעמרה באזרחיה, לפחות לא באופן קשה יותר מאשר היפנים אשר מעול כיבושם קוריאה בדיוק השתחררה. היה נוח להציג את הצפון בראשות קים איל סונג כרע בתעמולה המערבית, בעיקר כי הם תמחו באידיאולוגיה ה"לא-נכונה" ורצו להפיץ אותה בכל חצי האי הקוריאני. באותם ימים עדיף היה לתמוך במשטר המושחת משהו בדרום, בראשות Syngman Rhee, כי הוא פשוט לא היה קומוניסטי.
עם נפילת הקומוניזם במרבית המקומות בהם עיצב את המשטר, פשוט היה צריך להמשיך את קו התעמולה הקיים. זה אפילו היה קל יותר, ללא הגב הסובייטי בצירוף ההוכחה שהמשטר בקוריאה הוא רע, כי הוא ניזון מהאידיאולוגיה של בריה"מ שבהכרח הייתה רעה (כי הרעים תמיד מפסידים, לא?).
סיבות אחרות יכולות להיות כלכליות. החלשה של קוריאה, פירושה יותר הגדלת הסיכוי ליצירת עוד אזורים כלכליים מיוחדים שמספקים כוח עבודה זול ללא מעט גורמים כלכליים.
סיבה נוספת היא התחושה הטובה שזה יוצר אצל מי שמפיץ את החומר האנטי-צפון-קוריאני. יש רוע? אנחנו נגדו אז אנחנו טובים! הרוע הזה ממש-ממש גדול? מעולה, אנחנו ממש מתנגדים ומצקצקים, אומרים כמה זה נורא ואף אומרים שצריך לעשות משהו.
בין הסיבות הללו ואחרות לבין מה שמתרחש בפועל בקוריאה אין ולו קשר קלוש. כלומר יש הרבה קשרים לכאורה, ברוח "אין עשן בלי אש". אבל כפי שהם יכולים להעיד על זוועות נוראיות שקיימות בקוריאה הצפונית, הם יכולים להעיד על מספר מצומצם של מקרים שנופחו בשל כל מיני צרכים כאלה ואחרים.
כתבתי דברים ברוח דומה כבר בעבר.
הבעיה הגדולה, כמדומני היא חוסר זרימת המידע החופשית. עצם העובדה שהצפון-קוריאנים לא מוכנים שמקומות החשודים שמתבצעות בהם כל מיני פעולות אפילות שהוזכרו לעיל, יהיו מפוקחים. קריאה בהיסטוריה של המדינה המעניינת הזו, מסבירה מהיכן נובע החשש הזה. אבל ההבנה שלי לא בהכרח אומרת שאני מקבל את חוסר השקיפות.
מאידך, עצם הסירוב לא מעיד בהכרח שמסתירים משהו. ע"ע סדאם חוסיין שלא הסתיר נשק בלתי קונבנציונאלי ועל אף זאת התנגד לביקור פקחי או"ם, מסיבותיו הוא שלקח איתו לעמוד התלייה.
אני חושב שרק אחרי שהות של כמה חודשים בסין ושיחות עם חברי טים, הבנתי שאולי החיים במשטרים שמתוארים כאפלים לא כל כך רעה כפי שמציגים אותם.
ובכן, הם לא נהנים מחופש הביטוי לו אני זוכה. אבל כשאני חושב על כך, בכל פעם שאני כותב קטעים מהסוג הזה בבלוג, אני חושש מאיזה שירות ביון שיאשים אותי בתמיכה במדינת אויב (אני מניח שניתן לראות זאת בכל מיני הסתייגויות שאני מוסיף), כך שחופש הביטוי שלי די מוגבל גם הוא (וכלל לא התייחסתי לכך שחופש הביטוי לא מוגבל כלל כאשר הוא מתנגש בעוד כל מיני זכויות). גם אני, אם ממש אחרוג מהנורמות המקובלות עשוי למצוא עצמי באיזה חדר חקירות לא סימפטי או מוסד חולי רוח לא חביב.
נכון, לא חייתי כאזרח מבטן ומלידה בדיקטטורה נוראה, אבל מהתרשמותי הצלחתי להבין שאם מסגלים אורך חיים מסוים, אנושי לגמרי, אפשר לחיות במקומות הללו. אז נכון, הענישה על עבירה על החוק עשויה להיות יותר חמורה במקומות מסוימים וגם החוקים עצמם פחות גמישים, אבל זה לא שאני חי במין אוטופיה אנרכית העומד כניגוד מוחלט להיררכיה הדיס-אוטופית של אותם מקומות אפלים.
בסופו של דבר, נדמה לי שלא פחות חשוב מהיכן בעולם נולדת והיכן את חייך אתה חי, יש אלמנט של "מזל" או "מזל-ביש".
נכון, חברות מסוימות מנסות לצמצם את הפערים האפשריים הללו עד כמה שניתן, בעוד אחרות ינסו לשמור על משטר קסטות המנציח מעמדות מהלידה ועד המוות.
אך בכל חברה קיים אלמנט של חוסר שוויון ולעיתים עדיף מין ראש לשועלים מאשר זנב לאריות.
אז צפון-קוריאה היא לא מקום "טוב" או "רע" לחיות בו. זה תלוי במי אתה ומה הן ההליכות שסיגלת לעצמך.
גם בצפון-קוריאה חיים אנשים. והמשטר שם. הוא רע, כי כל משטר הוא רע והאנשים המרכיבים אותו ינסו לצבור עוצמה רבה ככל שניתן.
כלום ינהגו אחרת, כל עוד הם יכולים?
| |
דפים:
|