בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מאח שלי שמעתי שחברת אל על החלה לנגן על עצבי לקוחותיה ובמקום להשמיע מוזיקה קלה בזמן העלייה למטוס החלו להשמיע לבאים את תפילת הדרך(!). כתבה על השמעת תפילת הדרך בטיסות והתנצלות החברה והסבר שמדובר ביוזמה אישית של רב החברה ב-Ynet.

הפעם האחרונה שטסתי עם אל על, כמדומני, הייתה ב-2007. העובדה שאני מגיע אל (או יוצא מן) ישראל לעיתים נדירות משחקת תפקיד בתדירות הנמוכה. אם הייתי מבקר בישראל מאז הפעם האחרונה שהייתי שם לפני למעלה משלוש שנים, אולי הייתי עושה שימוש בשירותיה של חברת אלעל. בין 2007 ל-2010 חברות אחרות הציעו כרטיס זול יותר כאשר טסתי לבן גוריון.

לפני כעשור הצטרפתי למועדון הנוסע המתמיד של החברה, שם קצת מוזר בהתחשב בזה שטסים עם אל על, לא נוסעים. לא עשיתי בחברות במועדון שימוש רב, כך שגם המילה מתמיד לא ממש מתארת אותי. ואף על פי כן, חברות במועדון היא עניין סמלי. אינני סתם לקוח מזדמן של החברה, אלא יש בינינו יחסים ארוכי טווח. יחסים הם עניין שאמור להביע אמון וכבוד הדדי.

לכן, כאשר חברת אל על מאפשרת השמעת תפילות יהודיות לנוסעיה, מדובר בעניין שאינו לרוחי. האמון שלי בחברה נפגע ואני חש שאין מכבדים אותי. גם אם כל הנוסעים היו יהודים אורתודוקסים (והם לא. זה הרעיון בטיסות בינלאומיות), מטוס הוא מרחב ציבורי ואין לכפות על עוברי אורח האזנה להטפה דתית.

לדעתי האישית קמעות מסוג זה הם דברי הבל, מילים ריקות מתוכן.

אם מישהו מעוניין למלמל אותם בלבו באופן אישי מתוך אמונה שזה ישמור עליו מצרה, שיבושם לו. אם אדם פרטי היה מנסה לשכנע אותי בנחיצותה של תפילה זו או אחרת ומדקלם לי אותה הייתי חושב לעצמי שהוא נודניק טרחן, אך מנחם עצמי בכך שלפרט יש זכות לנסות לשכנע את האחר.

אך כאשר חברה מסחרית משמיעה דברי הבל מסוג זה, אני בוחר לא לעשות שימוש בשירותיה. אם באל על חושבים שזו אסטרטגיה עסקית נבונה, אשריהם. בהצלחה. התרשמותי מטיסות ל/מישראל בחברות זרות היא שהעובדה שיש לחברת אל על רב, הם לא טסים בשבת וכל האוכל במטוס כשר היא לא ערובה לשימור לקוחות יהודים דתיים. אלה בוחרים בשירות הזול/טוב מבין שלל האפשרויות.

אני, על כל פנים, לא רוצה להיות מקושר אליהם, גם אם הקשר שלי לאל על הוא עניין סמלי כמו חברות במועדון לקוחות.

זאת ועוד, השימוש בנימוק שרב החברה, יוחנן חיות, פעל על דעת עצמו בהשמעת תפילת הדרך לכל הנוסעים אינו תירוץ. אם אכן כך הדבר (ואין זה מובן מאליו. מדוע ולמה לרב החברה יש גישה להקלטות המושמעות לנוסעים?), מדובר במחדל חמור השקול להשתלטות טרוריסט על הטיסה. יתכן והשתלטות טרוריסט על מטוס נראית מסוכנת יותר לשלמות גופם של הנוסעים כאן ועכשיו. אך להשתלטות סמכות רוחנית בשקל על המרחב הציבורי השלכות ארוכות טווח, פסיעה נוספת בהפרת הסטטוס קוו ביחסים בין דת לפרט.

לפיכך ביקשתי מהחברה להפסיק את חברותי במועדון. כוונתי היא להימחק ממאגר הלקוחות שלהם באופן מוחלט, לא רק להיות מוסר מרשימת הדיוור (דבר שכבר עשיתי מזמן). מדובר באקט סמלי, שכן לא הכנסתי לקופת החברה אגורה שחוקה בשש וחצי השנים האחרונות. כתבתי לשירות הלקוחות של מועדון הנוסע המתמיד של אל על את הדברים הבאים:

שלום רב,

לאחרונה התבשרתי שבטיסותיכם מושמעת לאחרונה תפילת הדרך.
הגם שאני מבין שאין מדובר במדיניות רשמית של חברת אל על, אלא ביוזמה אישית של רב החברה, אינני מעוניין להיות מקושר לחברה שלא מצליחה למנוע מעשי חבלה מסוג זה.

לפיכך, אני דורש מכם לבטל את חברותי במועדון הנוסע המתמיד מיד.

אם וכאשר יפוטר רב החברה, יוחנן חיות ולא יוחלף אשקול את חברותי בשנית.

בברכה,
אלעד יאיר

אם וכאשר אקבל את תגובתם אפרסם אותה כאן. אם אתם חברים במועדון הלקוחות של אל על וחושבים שאין זה ראוי להשמיע לנוסעים גיבובי שטויות כמו תפילת הדרך, אתם מוזמנים לבטל את חברותכם גם כן.

עדכון 16 בינואר 2014

חשבתי להרים צלצול לאל על ביום ראשון הקרוב על מנת לדרוש בשלומה של פנייתי. למרבה ההפתעה (בכל זאת עבר רק חודש פחות שבוע מאז שהתלוננתי), הבוקר התקבלה התגובה הבאה מאל על:

מר יאיר היקר,

אנו מודים לך על פנייתך למועדון הנוסע המתמיד של חברת אל על ומתנצלים על העיכוב במענה.

בהמשך לפנייתך, נושא זה טופל במסגרת הנהלת החברה.

השמעת תפילת הדרך הוסרה מייד כשנודע לנו על קיומה ונשמח באם תשקול את בקשתך בשנית.

במידה ותחליט בכל זאת לבטל את חברותך במועדון, נענה לבקשתך.

אשמח לעמוד לשירותך בכל עת,


הדס פלוטקין

מועדון הנוסע המתמיד,

חברת אל על.

אציין שבסוף ההודעה הקצרה שנשלחה אלי הופיעו מספר טלפון (טלפון – 03-9771111, שלוחה 2), פקס (המצאה חדשה שטרם התרגלתי אליה. אני עוד עובד עם יוני דואר) ואתר החברה. אין זה אשמת הכותבת שהם בחרו במערכת CRM גרועה שלא מאפשרת מענה ישיר לאימייל. אך היא בהחלט יכולה הייתה לתת את כתובת האימייל שלה.

בצר לי, בחרתי באפשרות היחידה שנותרה לי להתכתב עם החברה דרך האינטרנט באופן שיאפשר העתקה והדבקה של הדברים לכאן. התחברתי לאתר המנויים של החברה ופניתי אליהם שוב תוך מתן מספר הפנייה הקודמת. השבתי להם את הדברים הבאים:

שלום רב,
בהמשך לתגובתכם לפנייתי הקודמת, אציין כי תגובתכם לא השביעה את רצוני.

הפסקת השמעת תפילת הדרך בטיסות היא אמנם צעד בכיוון הנכון. אך כלל לא ברור מדוע היא הושמעה מלכתחילה.

למיטב הבנתי, מדובר היה ביוזמה פרטית של רב החברה, יוחנן חיות. מדוע מקבל הרב, איש בעל תפקיד רוחני, גישה למערכת הכריזה של המטוס שהיא עניין בטיחותי מובהק?!

כשבתגובתכם, המנוסחת בלשון זהירה, אתם מציינים שהתפילה הוסרה כאשר ״נודע״ לכם על קיומה, מה פשר הדבר? האם אין לאחראים על כך באל על מושג מה מתחולל תחת כנפם? הרי אין מדובר בפעילות חיצונית שלפתע התגלתה על ידי החברה, אלא בפעולה מודעת של גורמים באל על עצמה.

בפנייתי המקורית לכם, דרשתי מכם לבטל את חברותי במועדון הלקוחות של אל על מיד. תשובתכם כלל לא סיפקה אותי. לא טרחתם לציין מה עלה בגורל הרב שהגניב את תפילת הדרך לטיסות.

נותר לי רק להניח שהוא עדיין עובד החברה, שכרו עדיין משולם מכספם של לקוחות החברה ולי אין עניין בפרנסת אנשים מסוג זה שלא בוחלים בקידום משנתם הרוחנית גם במחיר חבלה במערכת הבטיחות של מטוסים.

כאמור, אנא בטלו את חברותי במועדון הנוסע המתמיד של אל על. גם אם אין בעצם החברות תמיכה פיננסית של ממש באל על, יש בה תמיכה רוחנית בה אינני חפץ.

אם וכאשר ישובו אלי מאל על, אביא את הדברים כאן.

עדכון מה-27 בפברואר 2014

זה לקח קצת זמן. אך אתמול קיבלתי את האימייל הבא מחברת אל על:

אלעד שלום רב,

בהמשך לפנייתך החוזרת בנושא הפסקת השמעת תפילת הדרך בטיסותינו, צר לי על אכזבתך מתשובתנו. ניסיתי להשיגך טלפונית

אולם ללא הצלחה.

ההחלטה להשמיע התפילה התקבלה על ידנו משיקולים שונים, ובאותו אופן הוחלט להסירה.

אני שבה ומצרה על מורת הרוח שנגרמה לך בעקבות זה.

לבקשתך, חברותך במועדון הנוסע המתמיד בוטלה.

במידה ותשנה דעתך אשמח לעמוד לשירותך.

בכבוד רב,

מיכל ברק

קשרי לקוחות אל על

אז זהו. באופן רשמי אינני ״לקוח״ של אל על או ״חבר״ במועדון הנוסע המתמיד שלהם. למרבה השמחה, יש אלטרנטיבות. אם למשל אינכם מרוצים מכך שאגד מאפשרים הפרדה בין נשים לגברים באוטובוסים, איזו חלופה עומדת לרשותכם זולת רכב פרטי או אופניים?

בכל מקרה, תם ונשלם הרומן שלי עם אל על.  אם ״שיקולים שונים״ מובילים אותם לשמוע בעצת הרב, שיבושם להם. הם עסק פרטי וככזה, כך מספרים לנו, הם יודעים הכי טוב מה טוב עבורם.

לאחרונה יצא לי לנהל בטלפון שיחה ארוכה, ארוכה מידי, במהלכה נשאלתי על ידי הבחור מצדו השני של הקו, קיי שמו, מה הדבר הכ יקר שרכשתי מימיי.

השיחה התנהלה כלהלן (בתרגום שלי מאנגלית):

קיי: מה הדבר הכי יקר שקנית?

אלעד: לא יודע. אני לא קונה דברים יקרים.

קיי: קנית דירה?

אלעד: לא קניתי דירה.

קיי: מכונית?

אלעד: לא, לא רכשתי מכונית.

קיי: מחשב נייד?

אלעד: לא, לא ממש קניתי מחשב נייד.

קיי: אתה רוצה להגיד לי שאין לך מחשב?

אלעד: בוודאי שיש לי מחשב, אך לא קניתי אותו. תן לי רגע לנסות להיזכר.

(לאחר הרהור קצר ושתיקה מצדו האחר של הקו המשכתי)

אלעד: נדמה לי שזה היה כרטיס טיסה.

קיי: כרטיס טיסה?!

אלעד: כן, זה הדבר הכי יקר שקניתי.

קיי השמיע צליל לא ברור ומבולבל.

זה המקום לציין כי מי שחי באירופה בימינו רואה בכרטיסי טיסה מוצר זול למדי, אך אני טסתי לפני כעשור מישראל לסין וזה, כפי שהיה נדמה לי במהלך השיחה, היה הדבר היקר ביותר שקניתי.

בשלב הזה הוא התייאש ולצורך ההיפותזה שלו, שעד עתה לא ברורה לי (וכפי הנראה גם לו. אבל אם הבנתי נכון הוא ניסה לשכנע אותי שבקניית מוצרים גדולים וחשובים אבחר במוכר רציני עם מוניטין ולא אחפש את הזול ביותר. זה כמובן לא נכון לגבי כרטיסי טיסה שרוכשים, טסים ושוכחים), הוא הניח שאני מעוניין לקנות אייפד. תוך כדי התגלגלות המונולוג שלו, על כך שכולם מוכרים את אותו המוצר, אך אני אמור לבחור לקנות מהמוכר שנראה לי הכי נחמד ומסביר פנים (כך!) הוא השתמש לסירוגין במילים אייפד ואייפון. קשה להאשים אותו. בסופו של דבר, ההבדל ביניהם זניח. כפי שקראתי בתגובה לכתבה על קו המוצרים החדש שלהם, מאז השקת האייפון הראשון, כל מה שאפל עושים הוא לשווק את אותו המוצר בגדלים שונים. ובכלל, אייפון יקר יותר מאייפד, כי קשה ויקר למזער טכנולוגיה והרי עלות החומרים זניחה (וכמובן, אפל לא המציאו שום דבר באופן כללי).

לצערו של קיי, לא הסכמתי עם התיאוריה שלו. אם המוצר, המחיר והשירות, כלומר האחריות, זהים, אזי אין לי עניין במוכר. למען האמת, אם המוכר חביב בצורה מחשידה, זה מדליק אצלי נורת אזהרה.

זה הזכיר לי כי כשנה קודם לכן נכנסתי לחנות סוני בסטיפנס גרין. המוכר, סאני, ניסה לשכנע את בטקה ואותי לרכוש מחשב נייד וניסה לזרז את ההחלטה שלנו באומרו שהדגם הזה לא יישאר במחיר הנוכחי לזמן רב וכי רק יחידות בודדות נותרו במלאי. השבתי שהוא צודק לגמרי, שכן ככל שנמתין יותר, כך המחשב שנקנה יהיה מהיר יותר וכפי הנראה זול יותר, לפחות בכל הקשור למחיר ביחס לביצוע. כתבתי בקטע הזה על סאני מסוני. מה שלא יכולתי לנבא בעת כתיבת השורות הללו הוא שהחנות תפשוט את הרגל זמן קצר לאחר מכן, על אף שלטענתם היא הייתה בין 50 העסקים המצטיינים באירלנד לשנת 2008. סאני, אם כן, נאלץ למצוא עבודה חדשה כי לא היה איש מכירות מוצלח. למען ההגינות, הם סגרו כמדומני את רוב, אם לא כל, חנויות סוני בדבלין, כך שהסיבה כנראה גדולה עליו וקשורה למיתון המתמשך, לירידה בערך המותג סוני או בעיה של היבואן.

נחזור לקיי. אולי שווה לציין כי בשנת 2004 דווקא כן רכשתי מחשב חדש מכספי, אך קיי במפורש שאל האם קניתי לפטופ. ואת זה מעולם לא קניתי. גם אם המחשב שקניתי אז היה מעט יקר לזמנו, כי רציתי לערוך עליו סרטי וידאו, במחיר של כ-4,000 ש"ח, כ-800 אירו, אפילו לא הגעתי לסכום בן ארבע ספרות ולכן אני מתקשה לראות בזה מוצר יקר. מה גם שבניגוד למחשבים ניידים המורכבים על ידי היצרן ונמכרים כמקשה אחת, המחשב הנייח שלי הורכב מחלקים על ידי בן דודי ולאחר מכן פשפשתי בקרביו והוספתי לו חלקים (כתבתי על זה כאן תחת "מחשב נייד - עוד מוצר צריכה"). את המחשב הנייד הנוכחי עליו נכתבות שורות אלו, קיבלתי לא מזמן במתנה מאח שלי. הואיל והוא רכש מחשב חדש, אין לו מה לעשות עם המחשב הישן ואם ימכור אותו יקבל בעבורו לכל היותר 200 פאונד. זה המקום להודות לו מקרב לב, כי זה חסך לי כמה מאות אירו על קניית מחשב.

כפי שאתם מבינים מעצם זה שטרחתי לכתוב על השיחה, יצא לי להרהר עליה מעט מאז התנהלה. לעיתים יש צורך בשיחה עם אדם סתום בלום ומשעמם להחריד כדי להביא עצמך להרהר על דברים שלא היית דש בהם לולא השיחה.

ובכן, על המובן מאליו, כלומר מה באמת המוצר היקר ביותר שקניתי מעולם, כבר כתבתי בטוויטר. אחת לזמן מה אני קונה זעפרן, תבלין נהדר לפאייה ועוד כמה מאכלים שמחירו על פי משקל גבוה מזהב!

זה הופך את הזעפרן על חוטיו האדמדמים-כתמתמים לדבר היקר ביותר שרכשתי מימיי. וללא ספק אחד הטעימים שבהם!

בנוסף הרהרתי על מחשבי לוח וטלפונים חכמים. נכון לשעת כתיבת שורות אלו, אינני מחזיק באף אחד מהם, אם כי יצא לי לבחון את שניהם מספר פעמים. הם הרי בכל מקום.

מעט קשה להתעלם מהם בשל מכונת השיווק המשומנת המקדמת אותם. אלו פרסומות משעשעות או לחילופין כאלו המציגות לקהל המטרה מציאות בה החיים נהדרים יותר עם האפשרויות החלומיות שמחשבי לוח או טלפונים חכמים מעניקים. אלו כתבות שמדווחות חדשות לבקרים על המכשירים החדשים שיוצאים, היתרונות, החסרונות, כמה הם נהדרים ואיך הם בהשוואה למתחרים דומים, במה שנראה לכאורה כביקורת ניטראלית, אך נובע ומושפע מהכספים האדירים שמושקעים כדי לקדם את המוצרים. אלו כתבות שמדברות על אפליקציות חדשות, הדגמות של מפות דיגיטליות ושירותים אחרים מבוססי מיקום והאפשרות להתחבר לאנשים שייקרים לך בכל עת. כל השקת מוצר זניח זוכה לכותרת במוספי הטכנולוגיה, המחשבים והאינטרנט וכל דור חדש הדומה להפליא לקודמיו זוכה לידיעה חדשותית של ממש. על פי המציאות המתוארת על ידי בעלי העניין, הסיבה היחידה שאני יכול לדמיין חיים ללא טלפון חכם או טאבלט היא שטרם רכשתי אחד.

לעיתים מוצגים כמובן סיפורים נגדיים, כגון התמכרות לטלפונים חכמים (ו"תופעה" של התמכרות קיימת לכל דבר), פלישה לפרטיות והפקרתה, גניבת זהויות ושאר סיפורי אימה והסברים מלומדים. אך אלה כטיפה בים וגם הם נועדו לכל היותר להעלות מודעות לשימוש זהיר במכשירים, חלילה לא לגרום לכם לשחות נגד הזרם. כנאמר, גם פרסום שלילי הוא פרסום ובלבד שיאייתו את שמך נכון.

שטף המידע הזה והפרסום הבלתי פוסק מבלבל למדי והוביל אותי לבחור שלא לבחור, לפחות לפי שעה.

חשבתי להצטרף לקהל מעריצי אפל כי היה די נחמד לנסות את הגאדג'טים שלהם. אבל המכשירים שלהם רצופים בבעיות (מפות, קליטה באייפון 4, התחממות האייפד 3 ועוד), המחיר שהם גובים עבורם הוא שערורייתי, קיימות הגבלות דרקוניות של אפל על אופן השימוש במכשיר (שניתן לפרוץ במחיר פגיעה באבטחה) וגם זכור לי ממכשיר אייפוד ישן שמרגע שקונים את אחד המכשירים שלהם, לא חולפים חודשים ספורים עד שהמכשיר הופך מיושן, הסוללה גוועת לאיטה ואמורה לקנן בך התחושה שאתה צריך לקנות מוצר חדש, של אפל, איך לא.

אז חשבתי להצטרף לקהל מעריצי מערכת ההפעלה אנדרואיד מבית גוגל (אגב, שמתם לב שהמשמעות של המילה אנדרואיד היא רובוט דמוי אדם, בעוד הסמל שלהם הוא רובוט ירוק שאינו אנושי כלל ועיקר?). אבל אז ראיתי הסרטון המשעשע הזה על השירותים של גוגל וחזרתי בי. סרטון האנימציה לוקח את עניין המעקב אד אבסורדום, אולם ויתור על הפרטיות הוא לא עניין של מה בכך. כאן יש הסבר מצויין מדוע. לאחרונה גיליתי גם שבמקרים רבים אני מרוצה מתוצאות החיפוש של דקדקגו יותר מאשר אלו של גוגל (ויש בו המון פונקציות מגניבות). למרבה הצער, בעברית התוצאות עדיין לא טובות דיו. אך אלו לא רק פרסומות ופגיעה אפשרית בפרטיות. לפחות עד כה, כל מכשירי האנדרואיד שבדקתי לא הרשימו אותי במיוחד. אחרי שקראתי ביקורות נלהבות על מכשיר מסויים, תמיד אחרי התנסות קצרה הממשק נראה לי איטי ומגושם.

וזה לא שמוצרי אפל בהכרח טובים יותר. אם זה לא ברור, בקרב הטיטאנים בין אפל לגוגל, אני לא שותף לאף צד. לכולם יש יתרונות וחסרונות ובסופו של דבר מי שמעוניין לקנות אחד המוצרים שלהם ייאלץ לבחור. אני שמח שלפי שעה אינני "נאלץ" לעשות את הבחירה הזו שהיא כמובן איננה אילוץ. אפשר לחיות חיים טובים ושלמים ללא אף אחד מהם, כולל המתחרים הנשכחים העונים לשם בלקברי של חברת רים (מכשיר שהפך מכינוי ל"סמרטפון" לשם נרדף ל"סמרטוטפון"), מערכת ההפעלה של מיקרוסופט שטרם המריאה וקשה לנבא מה עתידה והקינדל פייר שתפקידו המרכזי הוא להכניס את החנות המקוונת של אמזון אל בין הידיים ובכלל, הוא מבוסס אנדרואיד.

ברם הדיון על מה הוא הטלפון או המחשב האולטימטיבי הוא דיון לא מעניין משתי סיבות. בראש ובראשונה מדובר בדיון סתום, משום שלכל אחד העדפות שונות ודגשים אחרים ולכן המוצר האידיאלי עבור פלוני אינו הדבר האידיאלי עבור אלמוני. שנית, מה שעשוי היה להיכתב עכשיו, ייראה מיושן בעוד מספר חודשים. אי שם במעבדותיהם, עובדים בחברות הללו על קו המוצרים הבא. לא רק שהמכשירים הבאים יהיו מהירים ו"חכמים" יותר, יש סיכוי לא רע שהם יעבדו באופן שונה לגמרי מזה שהם עובדים בו היום. אם כן, זה לא רק מסך גדול וחד יותר אלא אולי מכשיר ללא מסך בכלל היוצר תמונה הולוגרפית בחלל החדר או אשליה במוח (ואולי כשלב ביניים משקפיים למציאות מתוגברת אשר אבטיפוס שלהם כבר הוצג על ידי גוגל). אחרי הכל, עם כל ההסברים הנלהבים על הדור הנוכחי של המחשוב הנייד, המוצרים הללו, מחשבים, הם כה גדולים ומגושמים גם כעת, כך שיש מקום רב לשיפור ובאופן אולטימטיבי להעלימם ולהופכם לחלק אמיתי ממרקם החיים, לא איזה גוש פלסטיק או שגשוגת מתכת עם מסך זכוכית שהיום נחשב לקדמת הטכנולוגיה ומחר יראה מיושן כמו מחשבים משנות התשעים של המאה הקודמת.

דיון מעניין יותר יעסוק בשאלה כללית יותר, כפי שהיטיב לנסח אותה המשורר חיים חפר עליו השלום: "מה בסך הכל צריך בן אדם בשביל לחיות"?

ככר אחת של לחם?

כד אחד של יין?

אהבה?

ובכן, אפשר להתנזר מלחם ומיליוני אנשים בעולם לא שותים משקאות חריפים, כך שאמנם זה לא הופך את תשובתו של חפר לשגויה, אולם אם הציפייה הייתה לענות על השאלה מה הכרחי עבור אדם כדי לחיות, שתי התשובות הראשונות הן בהחלט מותרות. הייתי גם מכניס את האהבה לקטגוריית הלוקסוס שאפשר להסתדר בלעדיו, גם אם מוטב שיהיה בנמצא. אך מיד הזכרתי לעצמי שלמילה אהבה פירושים כה רבים שאחדים מהם ודאי הכרחיים. בניגוד ללחם ויין, שני מוצרים ברי קיימא, אהבה היא מושג מופשט. ללא אהבת ההורה לילד, בהחלט יתכן והילד לא יחיה זמן רב, לפחות ללא אהבתם של זרים. לכן, ניתן לאהבה ליהנות מהספק ונכניס אותה אחר כבוד לרשימת הדברים ההכרחיים לחיים, הדברים שאדם צריך כדי לחיות.

מה עוד, אם כן, צריך בסך הכל בן אדם בשביל לחיות?

אם זה טרם ברור, זו שאלה המעסיקה אותי קצת יותר מאיזה מחשב לוח צריך בן אדם לקנות בשביל לחיות. התשובה לשאלה האחרונה הרי ברורה - אף אחד.

חיים חפר טעה כאשר הכריז שאדם זקוק ללחם ויין. אך כמובן, הוא השתמש בלחם כסמל למזון ובכך הוא לא טעה. לחם בפני עצמו אינו מספיק לתזונה מאוזנת ויש צורך בפירות, ירקות, אגוזים, דגנים נוספים, וקטניות על מנת לקבל את חומרי הבנייה להם הגוף זקוק. גם נוזלים הם הכרחיים, אם כי לא יין אלא מים, צריך האדם כדי לחיות.

לא כל מה שאפשר להכניס לפה הוא דבר שהאדם צריך. בשר למשל, אינו נופל תחת הקטגוריה הזו. יש אנשים שבוחרים לאכול בשר מנימוקים אלו ואחרים, אולם מיליוני צמחונים וטבעונים בעולם מוכיחים כי אפשר לחיות שנים ארוכות מבלי לגזול את חייהם של אחרים. גם ממתקים למיניהם, לא זאת בלבד שאינם נחוצים, הם אף מזיקים לשיניים, ללבלב ובכלל, מומלץ לאדם להתנזר ממתקים בשביל לחיות, לפחות לאורך זמן ועם פחות מחלות. עוד על פירמידת המזון והתפריט המומלץ מוטב שתקראו מפי מומחים. אך קחו גם את דבריהם בעירבון מוגבל, שכן ההמלצות באשר למה כדאי ובריא לאכול משתנות כתלות בזמן, במקום ובמי ששואלים.

גם בין דברי המאכל והשתייה שהגוף כן צריך, אין חובה לצרוך את כולם. בהחלט אפשר לבחור באחדים על פני אחרים ולהרכיב תפריט מגוון להפליא, הכל על פי הטעם. הייתי מסכם את כל האמור בשלוש הפסקאות האחרונות כמזון, הכולל גם שתייה.

מה עוד צריך בן אדם?

מזג האוויר ההולך ומתקרר בחוץ כבר נושק לנקודת הקיפאון. רוחות חזקות, גשמים ויתר פגעי מזג האוויר נותנים אותותם. מכל אלו צריך הגנה. במקומות אחרים, שמש יוקדת וחומם המתיש של ימי הקיץ גם הם מצריכים מענה. מאז שאבותינו נטשו את מולדתם האהובה באפריקה, הרוויה עצים בצילם אפשר לחסות ואקלים חמים ונוח כל ימות השנה, עושה רושם שיש לנו צורך בלבוש.

עם השנים אנשים העניקו פירושים שונים ללבוש. יש הרואים בלבישת בגדים אקט של צניעות. אחרים רואים בבגדים שהם לובשים צו האופנה או אמירה חברתית שלהם אודות עצמם. אבל כל הפירושים הנלווים הם רק הסברים משניים להסבר העיקרי. נסו להתהלך ללא בגדים למשך זמן מה. סביר להניח שגופכם יתרגל למשבי רוח קלילים, אך שהייה ממושכת בשמש תצרוב את עורכם וירידה חדה בטמפרטורה תכריע את המערכת החיסונית. אנשים לא יכולים לחיות ללא בגדים, לא משום שצניעותם תיפגע, אלא כי בריאותם תיפגע. אם תחליטו ללבוש שמיכה, פונצ'ו, שמלה או מכנס, זה עניין של טעם והתאמה לאקלים. אך כדי לחיות, בין אדם צריך בגדים שיגנו עליו מהסביבה העויינת.

צורה אחרת של הגנה שהגוף האנושי זקוק לה היא מחסה. מערות יכולות לשמש לצורך מסתור, אך למרבה הצער, מספרן מוגבל ולכן בני אדם החלו לבנות צורות מחסה אחרות בדמות בתים. גם במקרה זה קיים מגוון עצום, מבקתות בוץ וקש שעדיין תוכלו למצוא במקומות שונים, דרך בתי מגורים צרים, ארמונות ועד סטיות שנוצרו ובינן לבין מתן מענה לצורך אנושי קשר רופף למדי, למשל אותן טירות חול, מגדלי הענק שנבנים בכמה ממלכות ונסיכויות נפט ערביות. אך מבלי להיכנס לדיונים על טעם אדריכלי טוב ורע, אין ספק שהביגוד הוא הכרחי, אך בהחלט לא מספיק כדי להגן על האדם כאשר מזג האוויר קפוא, החום בלתי נסבל, הגשם והשלג יורדים ללא הרף, רוח פרצים מנשבת וכן הלאה. בית, הוא ללא ספק נדבך מרכזי בקיומו של האדם.

אם כן, עד כה העליתי שלושה דברים שצריך בן אדם כדי לחיות:

מזון ושתייה

בגדים או כיסוי גוף אחר

מחסה, מסתור או בית

והייתה גם האהבה שאולי אפשר לתמצתה לכדי מישהו שיידאג לאדם כאשר הוא פגיע, בילדותו, בזקנתו או בעת מחלה.

אפשר להעלות על הדעת עוד דברים חיוניים לאדם. חשבתי על ספרים, מוזיקה, אומנות, תרבות ומדעים. אך על כל אחד בנפרד אפשר לוותר והוא עניין של בחירה. עושה רושם שהמצאות רבות בנמצא נוצרו בשלב זה או אחר כדי למצוא תעסוקה לאנשים שלא היו נחוצים עוד לייצור, כלומר עם כל היתרונות והעושר שבתרבות היא בעיקר נועדה להפיג את השעמום האנושי. והמדע אמנם משפר את איכות החיים או לחילופין מזיק עד סיכון המין האנושי, אולם הוא בהחלט לא הכרחי לצרכי קיום, אלא הכרחי לקיום המין האנושי כמות שהוא, אפשרות שהיא רק אחת מיני רבות.

ואם בתרבות וידע עסקינן, מה לגבי אמצעי תחבורה כגון מכוניות, אופנויים, אוטובוסים, מערכות הסעת המונים ועוד. הם הרי מאפשרים מסחר ושגשוג. אפשר לדבר על הזכות לחינוך, הגשמה עצמית, חירות ועוד כל מיני רעיונות נשגבים שוודאי לא ארצה לוותר עליהם, אך הם בהחלט מותרות, בהתחשב בכך שבפסקה הקודמת ויתרנו על תרבות ומדע משום שאינם הכרחיים לקיום, אלא לכל היותר עבור קיום טוב יותר.

ובכן, אם הכרנו בכך שהאדם זקוק בסך הכל למזון, בגדים, מכסה ומישהו שיידאג לו בשעות משבר וכאשר הוא פגיע, אלו הדברים הבסיסיים ביותר שאסור להפקיע ממנו. הם שקולים לזכות לחיים, כי מרגע שנלקחו במוקדם או במאוחר ייגמרו החיים.

נדמה לי שבשלב הזה אעצור משום שמחשבותיי החלו לנדוד למחוזות אליהם אינני חפץ להגיע, לפחות לפי שעה.

בכל מקרה, אין לאדם צורך במה שהרברט מרקוזה וחבריו שקדמו לו כינו צרכים כוזבים (False Needs). למרבה הצער, נדמה שעבור רבים הצרכים הכוזבים הם הצורך היחיד ולו רק משום שמטפטפים להם ללא הרף שזה מה שמפריד בינם לבין חיים של ממש, מלאים סיפוק ואושר.

כפי שכבר כתבתי בנוגע לצורך כוזב אחר - עישון, יש אנשים המספרים כי התחילו לעשן משום שחיפשו דרך להפיג את השעמום. מהיכרותי את עצמי, אם הייתי מתחיל לעשן מתוך שעמום, זה היה הופך אותי לאדם משועמם עם סיגריה.

מי שאושרו ואף קיומו תלויים בסיפוק חיצוני, כנראה לעולם לא יימצא את האושר ואף קיומו לא משמעותי.

פראג - אוגוסט 2012

בהמשך לקטע הקודם על עצלנצח, המלבוש שאתם לא באמת צריכים (שלא נאמר באמת לא צריכים), הקטע הזה יעסוק בעוד פריט חסר תוחלת שניתן לרכוש ומבטיח לשנות את חייכם.

הפעם מדובר ב"למעלה" (אם כי ודאי הייתי מתרגם זאת כ"קוּם" כפי שודאי יצא לכם לשמוע מפי אלו שביקשו להשקים אתכם בבוקר. אוקי, אקרא למכשיר קום) של חברת עצמלתעות (עצם + מלתעות או Jawbone אם אתם מעדיפים את שם החברה באנגלית).

בניגוד לעצלנצח, Forever Lazy, מכשיר לואוטק שהוא לא יותר מפליס, פה מדובר בפריט לבוש אחר, מכשיר שאמור להיות בקדמת הטכנולוגיה.

מדובר במין צמיד או גורמט בלשון הערס המצוי שעונדים מסביב לאמת היד.

אז מה זה עושה? ובכן, סרטוני הוידיאו ודאי יסבירו זאת טוב ממני.

הנה הסרטון הראשון:

אתם יושבים במשרד חסרי תנועה כל היום? האם לא שכחתם משהו?

אה, כן, לזוז!

הוויברטור מסביב לזרוע שלכם ירטוט מעט ויזכיר לכם לקום ולהתנועע במשרד.

איך לא חשבו על זה קודם?

אך חכו, זה לא הכל!

הנה עוד סרטון:

אתה שוכב על המיטה פרקדן? חולם את החלום החמישי שלך הלילה והגיע הזמן להתעורר?

אתה לא יודע כמה זמן לישון וצריך השקמה, אבל השעון לא מעיר אותך?

קום יגיד לך מתי, מממ, לקום...

שכחו מהצלצולים המרגיזים, מעתה התעוררו ביקיצה טבעית באמצעות צמיד לא טבעי בכלל שזז על היד.

אבל זה עוד לא הכל. אתם יושבים?

את יושבת לאכול. אבל איזה אוכל את אמורה להכניס לפה?

מדוע לסמוך על תחושת הבטן (או ידע על תזונה הנגיש לכל מי שמעוניין) אם אפשר להסתמך על תחושת הזרוע?

אפ כבר ירטוט באופן שיגיד לכם אם מה שאכלתם טוב עבורכם.

בפעם הבאה שאתם חושבים שכואבת לכם הבטן, חישבו טוב. אם זה לא רוטט, זה לא כואב. או משהו כזה.

וכמובן, לא מדובר בסתם צמיד שעונדים על יד ימין. לא ולא!. מדובר במכשיר המתמשק עם האייפון (iPhone) שלכם באמצעות בלוטות' (Bluetooth או שן כחולה).

הרי אנשים לא קונים סתם מכשירים חסרי תכלית בימינו אם הם לא כוללים אפליקצייה לטלפון החכם שלהם. טלפונים חכמים, אחרי הכל, הם לאנשים טיפשים (סליחה, מדובר בהכללה גסה הרחוקה מהמציאות, אך אם אפשר להשתעשע עם המילים, מדוע לא בעצם?!).

עם קום על היד לא ישכנע אתכם כמה הוא נחוץ ואיך לא יכולתם להסתדר בלעדיו, הרי האפליקציה בטלפון שלכם כבר תוכיח לכם באותות ובמופתים או למצער באותיות ומספרים כיצד איכות החיים שלכם השתפרה פלאים.

שוב, אולי ישנם אנשים שבאמת צריכים את זה ובאמת מדובר במוצר שישנה את חייהם ולא סתם גימיק שייעלם כלעומת שבא.

אולם עד יד (ללא צמיד) על הלב (הלא מנותר לבינתיים), זה באמת מוצר מטופש. אם אתה לא מבין שמידי פעם צריך לקום, להפסיק לבהות במסך, לזוז וכן הלאה, שום רטט שבעולם לא יזיז אותך. אם יש לך בעיות שינה, ודאי לא צמיד יפתור אותן. אם יש לך בעיות אכילה, מומלץ להפסיק לצרוך מוצרי חלב או כל דבר אחר שאתם עשויים להיות אלרגיים אליו ולהיוועץ ברופא. לא באפליקציה לאייפון!

יש רק לקוות שזה לא יחשמל את המשוגעים לדבר שירצו לבדוק עד כמה האמבטיה שלהם מוסיפה לבריאות...

אלעד

הבהרה: אני לא מקבל כסף על כתיבת הקטע הזה (או בכלל). אם הייתי מתבקש לקבל תשלום בעבור הפרסומת הבאה הייתה מסרב.

ואחרי שהבהרנו את הכתם השחור הזה...

צפו בסרטון הבא והתמוגגו:

אני מניח שכל מילה מיותרת. לא ברור לי מה פתטי יותר, המוצר, Forever Lazy - אוברול עשוי פליס - או האופן שבו משווקים אותו במשך שתי דקות.

אני מניח שהאופן בו המוצר משווק מנצח.

החימום עולה כסף, המאבק בשמיכה מטופש (גדולה מידי, קטנה מידי וכו')...

לכן הפתרון הוא עצלנצח (התרגום שלי, תודה). המוצר שלא תבינו כיצד הסתדרתם בלעדיו לפני כן.

היתרונות של הבגד המכוער הזה נטחנים עד דק בסרטון. כמה אפשר לדבר אוברול?!

הסרטון הזה עלה ליוטיוב לפני כשנה. אני לא יודע עד כמה תפס. אני בטוח שיהיו מספיק אנשים שעשויים לרכוש את זה (מי יודע, אחרי הכל זה רק עוד בגד, אין בזה משהו רע באופן אינהרנטי) ואולי אף יהיו אלו מנהיגי דעה (ותודה לאליהוא כ"ץ על המושג הזה. עוד על מנהיג דעה כאן) המראים להמון מה נכון.

זה עבד עם קרוקס (Crocs) שעל אף המראה המגושם הפכו ללהיט לפני מספר שנים. לפתע, כפכף גומי צבעוני עוזב את החוף או המקלחת, מרחב המחייה הטבעי שלו, וננעל על רגליהם של רבים בכל מקום, משרברב ועד רופא חדר ניתוח.

אז למה לא בעצם?

ואולי זה רק העידוד להיות "עצלנים", שהופך ממשהו שיש להתבייש בו (או לפחות לא להצהיר עליו בראש חוצות) למושא גאווה, מין עץ שצריך להשקות על מנת שיגדל וייפרח, הוא שצרם לי.

ושוב אני מוצא עצמי מתרגם קטע שכתבתי במקור לטובת עמיתים דוברי אנגלית, לאחר שלפייסבוק לא מתאים שקטעים (שנכתבו בתמצות מרגיז) נפרשים לאורך 506 תווים ולא עד 420.

המקור:

I bought a lemon muffin for second breakfast today. As I open the pack I realise it is best before 11 May.
I come to the lady and ask to replace with a fresh cake. She goes and check with the kitchen manager.
They both come and the latter says it's okay. They get many, freeze them and get it defrost when needed.
I say I don't want to eat something that expired two months ago. She says It's best before May 2011.
Now I understand that when my father used to call me Douche, it was not for Eladush...

ובקצרה בעברית:

קניתי מאפין לימון לארוחת בוקר שנייה היום. בעודי פותח את האריזה, אני שם לב שזה טוב עד 11 במאי.

אני ניגש למוכרת ומבקש להחליף בעוגה טרייה. היא הולכת להתייעץ עם האחראית על המטבח.

שתיהן חוזרות בעוד האחרונה טוענת שזה בסדר. הם מקבלים מאפים רבים, מקפיאים אותם ומפשירים בעת הצורך.

אני אומר שאינני רוצה לאכול משהו שפג תוקפו לפני חודשיים. היא אומרת שזה טוב עד מאי 2011.

כעת אני מבין שכאשר אבא שלי כינה אותי דוש, הוא לא התכוון לאלעדוש.