זה לא שחדשות מגיעות לממלכה המאוחדת יותר לאט ולא שהבבל"ט המקומי על מחלת הפה והטלפיים ממש מעניין אותי.
פשוט היו לי כמה עיסוקים בימים האחרונים. תודה לממציאי ה-VOIPשמאפשרים לגור בנוריץ' במזרח אנגליה ולנהל שיחות עם אשדוד בדרום ישראל במשך שעות, לצרכי עבודה כמובן.
וגם את סופשי השבוע צריך לנצל לצרכי טיול, קיט ונופש, כך שבסוף השבוע האחרון היינו ב-Peak District (שעליו ודאי אכתוב שיהיה לי כוח להוריד את מרבית התמונות למחשב) והיה נהדר.
ודווקא רציתי לכתוב כמה מילים על הקשקושים של שר הביטחון וחבריו שצריך להחזיר את הבושה ל"משתמטים".
אז הנה, באיחור קליל. הרי לזמן אין באמת חשיבות, הרי אני לא אמור להתאים אותי לספין זה או אחר של מי שרוצה להגדיל את תקציב משרדו או לזכות ברווח אחר ובהתאם לזה משחרר את הודעותיו לעיתונות ונואם נאומים בטקסי אזכרה לפרשנים צבאיים.
למה בעיית כוח האדם לצבא לא קיימת
אז נתחיל.
יש כמובן את הבבל"ט הרגיל על זהות המשרתים. מי כן משרת, מי לא משרת, אילו קבוצות אוכלוסיה, אילו סוגי אנשים. היה גם מי שהרהר על המספרים השונים ומשמעותם.
אז בעניין הזה, מי שמתלונן שרבים לא מתגייסים, צריך לשאול את עצמו, רצוי בכנות, האם אכן הוא ממש את כל פוטנציאל הגיוס שלו.
אם הוא יעשה בדיקה אמיתית, הוא יגלה שרבים וטובים, מיטב הנוער הישראלי (לא רק היהודי-ציוני וכמה מהקבוצות שמשתפות איתו פעולה לצרכיהן) לא משרתים, משום שהם "בני מיעוטים". היה אפשר לשלב אותם בצבא, אבל אינטגרציה כזו, יותר משהיא סיכון ביטחוני למישהו היא לא עניין שלמישהו בממשלה בישראל יש בו עניין (הרי ערבים יכולים לשרת בצבא, ראו את צבאות המדינות סביבנו. הבעיה היא שזה יחייב, רחמנא ליצלן, לתת להם משקל פוליטי, כלומר גם להזרים כספים למקומות מהם הם באים, אבל גם להתחשב יותר בדעתם, אם הם נגיד לא סבורים שמלחמה באויב הערבי הרשע מצפון היא מלחמת אין ברירה).
יש כמובן את החרדים שדנו בהם לא מעט על פי מה שקראתי, קבוצה לא מבוטלת (מה היו הנתונים, 11% מקרב הלא מתגייסים? אל חשש, זה יגדל וזה לא משהו רע בהכרח, רק צריך לקחת את זה בחשבון שבוחנים האם לפתור אותם מחובות אזרחיות), הנהנית מפטור גורף כמעט, בחסות חוקי הכנסת, משירות צבאי או שירות אלטרנטיבי.
לא מדובר על נטורי קרטא (שאגב כתבה יפה עליהם ועל החרדים בירושלים בכלל, הייתה לפני כמה ימים בגארדיאן) שמבחירה לא משלמים מיסים, לא נושאים תעודות זהות ישראליות ולא נתמכים בשירותי המדינה, אלא מדובר באזרחים לכל דבר שאמורים על פי ההיגיון הבריא גם ליטול חלק בחובות וגם ליהנות מהזכויות שהמדינה מעניקה לאזרחיה (ואלה כידוע, הולכות ומצטמצמות). פריווילגיות להם הם זוכים כמו גם גריעה מזכויות האזרח שלהם הם בגדר אפליה על בסיס שיקול שאינו מתקבל על הדעת בחברה דמוקרטית - על סמך אמונה דתית.
חרדים אם כן, הם מקור לא רע לכוח אדם שיכול לשרת בצבא והבחירה לא לגייסם היא בחירה מודעת.
נשארנו עם עוד כמה חולים, חולים מדומים נוסח גיבורו של מולייר, פגועי נפש, פגועי נפש למשמע המילה "צבא" ואנשים השוהים בחו"ל שהם המחצית השנייה של היהודים (שהם כאמור רק חלק מהאוכלוסיה הפוטנציאלית).
את השוהים בחו"ל צריך לברך ולו רק בשל התושיה הרבה שלהם והחזון - היכן לא מוטב להתגורר (רמז, הקטע הזה עוסק בסיבה אחת, מצוינת, למה לא כדאי להתגורר במקום ההוא, אלא לכל היותר להתגעגע אליו מרחוק כשמדברים ולצחקק כאשר חושבים על זה).
לגבי החולים האמיתיים, לפחות חלקם יכולים להתגייס. פגשתי לא מעט מתנדבים בשירותי הצבאי, והפטור שקיבלו, כך לפחות על בסיס התרשמותי הבלתי מקצועית, נבע בעיקר מהרצון של רופא צבאי להתנער מהמחוייבות המשפטית הכרוכה בנזק שעלול להיגרם להם ומהמחוייבות הרפואית שעולה מעל לסכום מסוים שהצבא מוכן להשקיע. לראייה, חלק ניכר מהם מתנדב, כאשר הצבא מסיר מעצמו אחריות וכולם שמחים.
נותרנו עם המדומים. אם את האמיתיים אפשר לגייס, אפשר כמובן את המדומים. הרי אם מחלה אינה דרך לצאת מהצבא, הרי אין טעם לזייף את המחלה כדי להשתחרר. לכל היותר על מנת לקבל הקלות בשירות, אבל אלו דברים שחיילים עושים בכל מקרה.
אם כן, נראה כי לפני שמתלוננים שיש בעיית כוח אדם, רצוי לנסות לנצל בצורה טובה יותר את ה"משאבים" הקיימים.
בעיות, אם קיימות, הן נקודתיות. למשל חוסר מוטיבציה לשרת ביחידות קרביות, כי הרי למה למות בעבור החלטות אוויליות של פוליטיקאים (או לפחות כפי שמצטייר בתקשורת, שהיא בעיקרה מתלהמת, בהתאם לחברה בה היא פועלת)?
אפשר לפתור אותן הן בתמריצים כספיים למשרתים ביחידות הבעייתיות. פתרון עדיף הוא להפסיק לכבוש שטחים כמו ב-XONIX ולשלוט על אנשים אחרים נטולי זכויות אזרח וכך להקטין את המטרות הגרנדיוזיות של הצבא עם התקציב הגדול ביותר בעולם ביחס לתמ"ג לנפש.
בעיה כאמור, אני לא רואה.
למה בכלל לא צריך שירות חובה
בפסקה הקודמת, התחלתי לרמוז באשר ל"פתרון" הרצוי לבעיות הלא קיימות של הצבא הישראלי.
הסברתי שכגודל המשימות, כך גודל המשאבים שיש להקצות ולכן הקטנת המשימות, משימות שאיש לא צריך לקחת, יקטין את גודל הצבא הדרוש, יקטין את התקציב הדרוש ובאופן כללי, יעשה לאנשים במדינת ישראל, למעט אולי כמה אנשים שעושים רווח בתעשיות הצבאיות ובמערכת הביטחון, רק טוב.
יתכן ובחלק הראשון, נוצר רושם מוטעה של תמיכה בצבא גדול ושירות צבאי לכולם ולא כך הוא.
החלק ההוא נועד להסביר מדוע הבעיה בעניין הגיוס היא וירטואלית, מכשיר שמשרת מספר מטרות ובהן הגדלת תקציב הביטחון, התנגחות בקבוצות שונות (אנשים מערים, ערבים, חרדים וכיוצ"ב) ובקצרה לחזק את הספרטניות הישראלית.
אולם נשאלת השאלה מדוע בכלל לקבל את הנחת היסוד שיש צורך בצבא גדול, "צבא העם" (או "צבא חצי העם" או "צבא 70% מהעם")?
אני נזכר שפעם, כפרפרזה לג'ון פיצג'ראלד קנדי שאמר "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, תשאל מה אתה יכול לעשות למען המדינה", אמרתי "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, תשאל למה בכלל קיימות מדינות" (באמת, כאשר מדינה, מעשיר למטרה מסוימת או מספר מטרות, חדל מלתפקד לשם המטרות לשמן הוא קיים, רשאים האזרחים להתמרד נגד כך [ואני חוזר על דבריו של ג'ון לוק, ב"על הממשל המדיני", לא המצאתי פה משהו חדש]).
גם במקרה של הדיון על האם יש מספיק מתגייסים או לא, יש הסחה מהשאלה המעניינת יותר - האם בכלל יש צורך בכל אותם מתגייסים.
הדיון הזה, מכניס אל הנחות היסוד מין אקסיומה שחובה שכולם ישרתו וממנה יוצאים לדיון בשאלה האם אכן כולם משרתים.
אבל למה בכלל לקבל כמובן מאליו שכולם צריכים לשרת?
ברוב מדינות העולם, לא קיים שירות חובה. שירות החובה, אם אינני טועה, הונהג לראשונה בימיו של נפוליאון.
מדינת הלאום החדשה, הייתה זקוקה לצבא הלאום במקום צבאות שכירי החרב. העם הוא הריבון והעם הוא הנלחם...
הצבא הזה אגב, היה גם זה שצרכי חייליו סופקו ("הצבא צועד על קיבתו" וכו').
אז איך דיון, בשל כל מיני איומים קיומיים הכוללים שתי מדינות ערביות איתן יש לישראל הסכם שלום, עוד כמה מדינות ערביות חלשות יחסית שאין לישראל שלום ואיום איראני (או מקבילה לו בעבר) שגיוס חובה כלל לא משנה לפתרון מוצלח שלו, מסירים את השאלה הזו מהפרק?
מעטות המדינות שכלל אין להן צבא. נראה שבשלב הזה ישראל לא יכולה להצטרף למועדון המובחר הזה.
אך במרבית המדינות הנאורות (וגם פחות נאורות), השירות הצבאי הוא עוד עיסוק, עיסוק אחד מיני רבים. כפי שלא כופים על אדם לעבוד במכבי האש, שירותי רפואת החירום או המשטרה, כך לא נהוג לכפות על אנשים לעסוק במשימות צבאיות.
אלמנט הכפייה, שנראה שהתקבל בישראל כמובן מאליו, הוא אלמנט המתאים למיליציות חמושות שפושטות על כפרים ומגייסות לשורותיהן ילדים, לא למדינות מאורגנות ומסודרות.
הוא מעניק לריבון כוח כמעט בלתי מוגבל למעשה, בכך שהוא מאפשר לו לכפות על אנשים לעסוק בפעילות שאין הם רוצים בה המסכנת את חייהם ובה הם נדרשים לציות עיוור לאותו ריבון או באי כוחו.
בזמן הזה, הם מקבלים שכר רעב בתנאי תעסוקה שבמקרים רבים מוציאים שם רע לסדנאות היזע בעולם השלישי.
וכל זה בזמן שהריבון שכופה עליהם זאת, מתנער מאחריותו כלפיהם, מוכר את נכסיו, הם נכסיהם שפחות ממחיר העלות, מוריד את רמת שירותי הבריאות לה הם זוכים ומניף את נס האגואיזם על פני הדאגה לכלל.
בזמן שהסולידריות היא דבר שמבקשים מהפרט להעניק, אך ספק אם מוכנים להעניק לו אותה בשעת הצורך.
בחברה בישראל, כזו שמקדשת את האינדיבידואליזם והמטריאליזם, שירות צבאי בכפייה, שירות צבאי נטול תגמול, נראה תלוש מהמציאות כמעט כמו שלג בלב הסהרה.
האיום הקיומי שלכאורה מצדיק זאת, הוא כזה שכפי הנראה המאויימים בו לא היו מודעים אליו, לולא היו אינטרסנטים שדואגים להזכיר להם אותו כל הזמן.
ולכן, נראה שאין טעם של ממש בשירות הצבאי בכפייה.
אלו שמשרתים, ראויים לקבל את התגמול הכספי על עבודתם, הזמן שהם משקיעים והסיכון שהם נוטלים.
הנה, כאן בבריטניה, שירות החובה מייצג מיעוט כמעט מבוטל ממהלך השנים בהם קיימת הממלכה (מוסד מיותר ומטופש, אך על כך בפעם אחרת).
הצבא נאלץ באמת להתאמץ כדי לגייס את אנשיו.
לכן כוח האדם יקר, ולא רק כסיסמא חלולה וריקה מתוכן כמו בצבאה של איזו מדינה מזרח תיכונית.
הצבא נאלץ להציג עצמו כאטרקטיבי (הו, מסכנים האומללים שאכן מאמינים בכך) ובכל אופן להציע שכר הולם לחייליו.
ראו לדוגמא את נוריץ'. בדרך מגדלן ליד Anglia Square, ישנה לשכת גיוס הנראית כמו עוד אחת מהחנויות הרבות באזור:
כפי שניתן להבחין, בחזית בחרו להבליט את המשכורות, הלא רעות בכלל שהחייל בצבא הבריטי מקבל (למקרה ותהיתם פעם כמה מרוויח חייל בצבא הבריטי, נכון לאוגוסט 2007):
כפי שניתן לראות, כבר מיומו הראשון, החייל הבריטי מקבל 32 פאונד (תכפילו בכ-8.5 ותקבלו את הסכום השקלים) מידי יום.
טוראי מקבל כבר כ-40 פאונד מידי יום ביומו.
סמ"ר כ-75 פאונד מידי יום.
בצד ימין המשכורות השבועיות, למי שמעדיף את זה ככה.
טורי בריטי מקבל בשבוע כ-300 פאונד, למעלה מפי 30 מחברו בישראל.
בריטניה אמנם מדינה יקרה, אבל לא פי 30 מישראל...
זה לא שבמחיר הזה חיילים לא מתים, מקבלים תסמונות פוסט טראומטיות ועוד כל מיני דברים שקורים שנכנסים לכל מיני "משימות" חסרות שחר בעיראק ואפגניסטאן, אבל שיקולי ניצול כוח האדם הופכים להיות בעלי משקל רב יותר וצריך לחשוב פעמיים לפני ששולחים חיילים לצרוב תודעה.
בשלב הזה, אעצור.
נראה לי שכל בר דעת יכול לעשות את השיקולים שלו ולהחליט האם הוא מעדיף להיות שכיר חרב בכפייה ללא תמורה בישראל, או במקום אחר שמעניק תמורה לחייליו. או אולי לא להיות שכיר חרב בכלל. יש אנשים, שמה לעשות, תורמים יותר שלא בביגוד אחיד בעל צבע מגעיל.
מי שרוצה לגייס את כולם, אולי ראוי שגם ישלם לכולם (מעבר לפתרון הבנאלי שהצאתי בהתחלה - באמת לגייס את כולם).
ועכשיו, אפשר אולי להתפנות לדיון בבעיות אמיתיות.
אלעד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
