| 1/2003
מחשבות והרהורים על עצם קיומנו
לפני מספר ימים ישבתי ברכבת וראיתי נער קורא את הספר "הארי פוטר" באנגלית.
הוא לא הראשון שראיתי עושה את זה.
חשבתי לעצמי, איך כולם בכל התקופות ניסו לחכות אחד את השני.
כולם קוראים את הארי פוטר, אם אפשר אז באנגלית, כי זה יותר שווה.
כולם בשלב זה או אחר של חייהם שומעים מוזיקת פופ (Popular music) ורובם המכריע גם סולד ממנה מאוד אחרי.
חלק ניכר טס בשלב זה או אחר של חייו למזרח הרחוק או דרום אמריקה, ואלו שלא שוקלים את זה ואז בוחרים לעשות דברים אחרים...
זה מתחיל כשאתה ילד.
לאחרונה יצא משחק בשם ביי בלייד או משהו דומה.
שיחקתי אותו עם בן דוד של חברה שלי, הוא לא ממש כיף, אבל כמעט כל ילד משחק בזה...
אותו הדבר היה עם הפוגים ויורשיהם (שלאחריהם הייתי מבוגר מכדי לשחק בזה בדומה למוזיקת הפופ שציינתי קודם).
קלפי המוטרפים, חבורת הזבל ודומיהם...
שיגעון הטמגוצ'י, פלא פונים, פלייסטיישן וכדומה.
תוכניות מסויימות בטלוזיה כמו קומדי סטור, סיינפלד וכל פעם השיגעון התורן...
תמיד מגדירים זאת בעיתוני סוף השבוע, כשגעון החדש שתפס את המדינה, בדיוק אחרי שהלהיט על סף יציאה מהשוק...
כמו בסיפור על הקוף שחיכה את מה שהאדם עשה, כך כאן האנשים מחכים אנשים אחרים.
זה נכון בלבוש, זה נכון ברכב הנמכר וזה גולש כמעט לכל תחום בחיינו...
גם מי שמנסה להיות חריג וייחודי, בעצם חוזר על הרבה מאוד אחרים שעשו זאת לפניו...
אי אפשר לברוח מזה!
גם אני, כמו כולנו, דומה לכל השאר...
גם אם אני מדחיק את זה מידי יום.
גם אם אני בטוח שאני אותו יוצא דופן, חכם, מצחיק ומבין הכל יותר טוב מכולם, אני צריך להיות רציונאלי ולהבין שאני סתם עוד אחד מיותר משישה מיליארד בני אדם שחיים פה על הגלובוס (כולל אילן רמון שטס כמה עשרות קילומטר מעלינו וזה נחשב כבר מקום אחר, הרי לא עברנו אף פסיק אחד מגודלה של הגלקסיה, שלא לדבר על היקום).
נגזר עלי לחיות לתוך הבינוניות שכולנו חיים בה.
כל החיים המעניינים שאנשים מפתחים לעצמם, הכל סתם אשליה, אילוזיה מתוקה של איך הם היו רוצים שהחיים שלהם יהיו.
הוליווד באמת עוזרת לזה, אבל בסופו של דבר כולם הולכים לשירותים (חוץ מטום קרוז, הוא הרי מושלם).
כולם נפצעים, כולם ימותו יום אחד...
אולי לזאת היתה הכוונה שהכל קבוע מראש, כי בסופו של דבר כולנו נמות ובאמת הכל ידוע מראש...
לא משנה כמה ננסה להאריך את חיינו, כמה ננסה למצוא להם משמעות (אלוהים ברא, האלים יצרו, אבולוציה ועוד), לבסוף אין לנו כל מטרה...
חבל
שיהיה לכולם סוף שבוע מתקתק.
לא יצא לי לכתוב בו לצערי, אז נתראה בשבוע הבא שיצא בחודש הבא...
כבר עבר לו חודש ינואר של שנת 2003...
אגב, פרשת השבוע פרשת משפטים, העוסקת בין השאר בעבד עברי שיוצא לחופשי אחרי שש שנים לכל היותר אלא אם הוא מעוניין להמשיך ואז מרצעים לו את האוזן וגם אז הוא משתחרר בשנת היובל...
מעניין מה היה קורה אם חוקי התנ"ך היו מיושמים במציאות?
באיראן וסעודיה, שם מיישמים את חוקי האיסלאם, זה לא ממש נראה טוב...
אז כפי שכבר אמרתי, סוף שבוע נעים!
אלעד
| |
ברד, מטריה וגופות
אתמול יצאתי מהבית בסביבות השעה שש וחצי בבוקר.
הסתכלי מהחלון והקרקע היתה יבשה.
ירדתי למטה וכאשר הייתי כבר למטה החל טיפטוף.
עד מהרה התחלף הטפטוף והפך לברד...
יש יתרון מסויים כשהולכים בברד,
לא כל כך נרטבים, כי המים קפואים...
חשבתי גם על משהו קטן על מטריות...
הן ממש לא יעילות!
הרגליים תמיד נרטבות, הן תמיד מתקפלות כלפי מעלה ונשברות ובכלל הן רק מפריעות...
אז למה לעזאזל הן קיימות?!
למה אנחנו הולכים איתן?
לא יותר פשוט לקנות מעיל שמכסה גם את הרגליים?!
לעיתים המזוכיזם עובר כל גבול...
למרות שאני חושב שמטריה זה דבר ממש מגניב להלוויות...
תמיד שאני חושב על הלוויה, אני חושב על יום גשום, קר, אנשים עם חליפות ועניבות, מעילים כהים וארוכים ומטריות שחורות גדולות...
ואז מגיע רכב שחור וארוך...
ואגב, למי שלא היה, בארץ, הלוויות של יהודים לפחות לא נראות ככה...
בא איזה דתי מעצבן שגוזר לך את החולצה (בהנחה שאתה קרוב משפחה של הנפטר).
בדרך כלל ממש חם (למרות שהלוויה של אבא שלי היה קר וגשום).
אין את הדשא והאווירה המיוחדת של בתי קברות נוצרים...
בהלוויה של אבא שלי, אני זוכר שהלכנו במורד ההר עד לחלקת הקבר והחזן שר כל כך נורא שהתבדחתי עם אחותי שיזהר כדי שלא יעיר את אבא שלי...
בלוויה של סבא שלי לעומת זאת, היה חם ואני זוכר בוודאות שהרגל של סבא שלי עפה לעברי בסיבוב...
זה היה אחד הרגעים הפחות נעימים...
נאלצתי להדוף אותה בעדינות בלי שהשיירה מאחור תשים לב...
בלוויה של סבתא שלי, היה חזן חדש, אז הוא לא ממש ידע להגיע לקבר, אז הוא חתך דרך כמה קברים, כך שאני ובן דוד שלי נאלצנו שנינו ביחד להרים אותה במקום שתשאר על העגלה עם הגלגלים...
ככה זה, הלוויות בארץ, הן לא ההלוויות של חו"ל...
ובאמת אין לי מושג איך גלשתי מברד לגופות...
אלעד
| |
היום שאחרי
בפעם הבאה אני אצביע לליכוד...
למה?!
תמיד מי שאני מצביע לו מפסיד...
אני זוכר את הבחירות הקודמות איך הצבעתי ברק ועוד באותו הלילה הוא נאלץ להתפטר מהנהגת העבודה...
סתם.
מעניין לראות איזו ממשלה תצמח לנו.
הרי לפיד רוצה להכנס עם העבודה ובלי הדתיים, העבודה לא רוצה להכנס בשום אופן, שרון רוצה ממשלת אחדות עם דתיים ובקיצור יש כאן המון המון אינטרסים שמתנגשים...
חוץ מזה, היה לי היום יום די חביב, לא כל כך עמוס, הספקתי לעשות הרבה דברים שתכננתי.
בערב ישבתי וחיכיתי לאוטובוס, ואז בא איש זקן שבקושי הלך, זזתי הצידה על מנת שהוא גם יוכל לשבת. הוא בחן את שני המושבים שנותרו ריקים משמאלי, מישש אותם עם היד לבדוק שאינם רטובים או מלוכלכים, והחליט לשבת איפה שאני ישבתי.
הוא ודאי חשב, וואו, מושב מחומם...
החוכמת חיים הזאת של הקשישים.
בחנתי היום ספרי טיולים למזרח בחנות למטייל במשך יותר משעה...
אני עדיין מתלבט לגבי הטיול שאני מתכוון לערוך שם עוד חודשיים...
אני מאוד רוצה לבקר בסין ונפאל. אולי ביפן, אולי בבהוטן, אולי בהודו ואולי עם רכבת דרך מוגוליה אני אסע למוסקווה...
הכל עוד פתוח, עדכונים בהמשך...
בטח אחליט על משהו בימים הקרובים ואז ודאי אשנה שוב את דעתי...
אני כל כך לא החלטי...
אז זהו בינתיים
אלעד
| |
את מי בחרתי?! איך הגעתי לשם?
היו לי רגשות מעורבים בקשר לבחירה, אני חייב להודות.
בימים האחרונים היו לי התלבטויות אם להצביע לעלה ירוק כהצבעת מחאה על כך שאינני מאמין לאף אחד מהמפלגות שכבר בכנסת או להצביע למרץ שמאז כינון ממשלת שרון עמדו באופוזיציה, כלומר הם היוו למעשה את האלטרנטיבה לממשלה הכושלת של אריאל שרון.
היום בבוקר החלטתי, שמתוך עיקרון, לא אצביע בכלל ובכך אביע את מחאתי הפוליטית.
אחר כך, בחור בשם מרק, שכנע אותי שכדאי לי להצביע, לא משנה כרגע איך הוא שכנע, וחשבתי שאלך להצביע ואכניס למעטפה פתק של קנ (קנביס, האותיות של עלה ירוק).
עמדתי מספר דקות מאחורי הפרגוד, התבדחתי עם חברי ועדת הקלפי, הרמתי שני פתקים, אחד של עלה ירוק, אחד של מרץ ובסוף זכיתי להארה.
אינני צרכן סמים. מעולם לא עישנתי אפילו סיגריה (למעט שאכטה מסיגר שהיתה נוראה לטעמי).
אני לא חושב שאני אשתמש אי פעם בסמים ולכן, על אף שלדעתי התרת השימוש בסמים הקלים, תחת פיקוח, היא חשובה, הבנתי שמפלגת עלה ירוק, גם אם תעבור את אחוז החסימה, לא תצליח להעביר את החוק אלא רק תשנה את המעורבות.
בנוסף, למפלגת עלה ירוק אין מצע מדיני מפורט כמו מרץ ואינני מכיר את המועמדים שלה (אל אף שאני מכיר את שמו של בועז וכטל וצפיתי בסרטון המראה את כל המועמדים במקומות הראשונים במפלגה).
למרץ לעומת זאת, יש משנה מדינית סדורה יחסית, ואני אפילו מסכים לה בגדול (ולעיתים אני אף מקצין את דעותי מחברי מרץ).
אז גם אם הם עוד מפלגה של חברי כנסת, לפחות הם היו מספיק הגונים בשביל לשבת באופוזיציה ולא לזחול לממשלה בראשות הליכוד, בראשות אריק שרון, שמשום מה שכחו את הדברים שנעשו תחת תפקידו כשר ביטחון בעת מלחמת לבנון.
האיש הישר וההגון, שעל פי השמועות (שנראות מבוססות במקרה זה) הטעה את בגין, ראש הממשלה, בקשר לעומק הכניסה ללבנון (40 קילומטר שהתרחבו עד ביירות).
אותו ראש ממשלה שרק לאחרונה עלה שמו של בנו (שגם מועמד בליכוד וכל מי שהצביע ליכוד בחר גם בו) ואף שלו בהקשר לשוחד ושחיתות.
אז כנראה שלמרות הפתק שלי, מרץ ישבו באופוזיציה.
לפחות אני יודע שמרץ ישבו באופוזיציה ולא יצטרפו לכל ממשלה שתקום ואחר יצפו לקבל את אמון הבוחר למשל על ידי כך שיחליפו את ראש מפלגתם כמו העבודה ועמרם מצנע.
נושא אחר שגם קשור לבחירות:
תחבורה ציבורית (איך לא, אני)
קמתי הבוקר בעשר דקות איחור (לא אופייני לי במיוחד), החלטתי כי בשל העובדה שהיום שבתון, אני יכול לחכות לקו 904 שמגיע מאזור הבית בחיפה לת"א.
חיכיתי, בשש וארבעים האוטבוס לא הגיע...
בשבע ועשרה, האוטובוס לא הגיע...
הואיל וכבר שני אוטבוס בוששו להגיע, רצתי מהר לתפוס את קו האוטובוס שמגיע לרכבת אחת לשעה.
תפסתי אותו בדיוק בשניה שהוא הגיע.
וכך הגעתי לתחנת הרכבת חוף הכרמל.
הרכבת, היתה מפוצצת באנשים, כנראה כי כולם נזכרו שהם גרים בחיפה, אבל בעצם מצביעים במרכז...
על "רכבת השואה" שעליתי עליה, ישבתי על הריצפה.
היה לי הרבה זמן לקרוא את ספר ההיסטוריה השמן של המאה העשרים, שאני קורא כבר חודשיים וסיימתי רק שני שלישים ממנו.
למה היה לי זמן?
כי הרכבת היתה מאספת!
זה הכי נורא!
כמו ביום שישי, הרכבת עוצרת בכל התחנות...
כמובן שמנהליה החכמים של רכבת ישראל, החליטו להחמיר את רוע הגזרה והחליטו שרכבות ביום הבחירות יסעו מחיפה לת"א אחת לשעה במקום שתיים עד שלוש רכבות בשעה ביום שתיקונו...
כמובן, כפי שכבר סיפרתי קודם לכן, הרכבת היתה מפוצצת עד אפס מקום.
אנשים דרכו על אנשים, אך כולם היו מרוצים, כי אנשים מוכנים שהמשק יפסיד כמה מיליארדים, כדי שלהם יהיה יום חופש בתשלום!
תחי הדמוקרטיה הישראלית!
ציונות מודל 2003...
| |
תשובות לשאלון השבועי - או יחסי משפחה ממון
אמא בישלה לך ארוחה שאינך לטעמך. מה את עושה?
זה קורה בתדירות כל כך גבוהה שאני בדרך כלל זה שמבשל לעצמי...
(אגב, זה בדרך כלל סיני)
ידיד שלך סוחב הביתה המון שקיות מהסופר. את מציעה לו עזרה?
בדרך כלל כן.
סתם כדי להראות נחמד...
הגיע יום הולדתך, ואת רואה שלא קיבלת מהמשפחה את המתנה שרצית. את:
השנה ביקשתי לא לקבל מתנות.
אני לא מאמין במוסד הזה שנקרא מתנות יום הולדת.
מתנה אפשר להביא מתי שרוצים וחוץ מזה, מה שאני רוצה אני יכול לקנות לעצמי...
יצאת לסיבוב קניות עם אמך וראית לפתע חולצה מהממת, שאמך מסרבת לבזבז עליה כסף. את:
מצדיק אותה!
אביך החליט לתת לך את כרטיס האשראי שלו, כדי שתקני לעצמך את מערכת הסטריאו שרצית. את:
לא לכולם יש אבא! צריך לנסח את השאלה בצורה יותר פוליטקלי קורקט עבורי.
אם נחזור לתקופה שהוא חי, אז אני חושב שזה ממש חוצפה אם מאפשרים לאנשים לקנות בכרטיס אשראי של אחרים!
הגעת עם המערכת החדשה הביתה. מה עכשיו?
אני אשים דיסק של ה-DOORS או סתם מוזיקת ג'אז או בלוז.
את יושבת מול הטלוויזיה, וכולם צופים במשהו שאין לך עניין בו. מה את עושה?
קם והולך לעשות דברים אחרים או קורא או כל דבר שלא קשור.
בכלל, למה לראות טלויזיה?!
ולסיכום, את ממש ממש רעבה, אין אף אחד בבית. איך תשביעי את עצמך?
אם אני ממש רעב, אז אני אכין לעצמי משהו מהיר.
אם יש לי קצת סבלנות, כוח ותושיה, אני אכין ארוחת גורמה עם כמה מנות...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
