בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

חדשות רעות לעומת חדשות טובות

אתמול הובאו למנוחות שלושת חיילי צה"ל שנהרגו לפני מספר שנים בהתקלות עם כוחות חיזבאללה וגופותיהן נחטפו.
אחרי כשנתיים של חוסר ודאות ושנה לאחר שנקבע שהם מתו והם הוכרזו כחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע, שבו ביום חמישי בנים לגבולם, לצערנו בארון.

לא אתיחס יותר מידי למשא ומתן שנוהל על הבאתם והמחיר שישראל נאלצה לשלם, בעיקר מפני שהנושא כבר נדון כמעט מכל זוית אפשרית.
כן אגע בנקודה שנראתה לי מעט מוזרה.
בשיחה שנהלתי שלשום עם מכרה ותיקה שמזמן לא דיברתי איתה, בישרתי לה על משהו משמח בחיי האישיים. היה זה כזכור יום בו ארע פיגוע תופת באוטובוס בירושלים והובאו לישראל גופות החיילים החטופים.
היא אמרה לי שהיא מאוד שמחה לשמוע סוף סוף בשורות משמחות באותו יום (והיה זה בשעה 23:30) ואני שאלתי אותה, האם היא לא חושבת שהיו עוד דברים משמחים באותו יום.
משום מה, ההתיחסות שלה ולדעתי של עוד רבים אחרים להחזרת גופות החיילים היא כאל ארוע עצוב.
זה נראה לי מאוד מוזר, מפני שידוע שהחיילים מתו מזה זמן רב, אז נכון, אולי בני המשפחות קיוו לנס, לכך שפתאום בניהם שהיה ידוע בוודאות שנהרגו יהיו בחיים.
תמיד טוב לקוות, אמונה היא דבר שיכול לעזור, אבל מפני שהיה ברור שטוב הם לא יצאו מהארוע וכנראה אינם עוד בין החיים, ארוע החזרת הגופות הוא דווקא ארוע משמח, מפני שהוא הביא לסיומה תקופה ארוכה של חוסר ודאות ושל געגוע עז.
כעת, יוכלו בני המשפחות לפקוד את הקברים של הבנים שנפלו.

ושמגיעים הרוגים עושים מסיבה - מסיבת עיתונאים

ביום חמישי הזדמן לי לצפות בטלויזיה, בדיוק בשעה בה נערכה מסיבת עיתונאים, בה נישאו דברים לזכר החיילים ההרוגים והחזרתם ארצה.
מבין כל הנאומים, צפיתי בנאום של שר הביטחון שאול מופז ושל הרמטכ"ל רא"ל משה (בוגי) יעלון וגם לא בשלמותם (בכל זאת, לא חובב טלויזיה מושבע אנוכי).
צפיתי בנאומים, שניהם קראו מדפים מילים יפות, אפשר לומר מילים מרגשות שבהחלט יכלו לגרום להזלת דמעה וחיזוק הרגשות הפטריוטים אצל אלו ההולכים שולל אחרי נאומים חוצבי לבבות.
הנאומים היו כתובים בצורה טובה מאוד, אבל ההקראה, איך נאמר, הייתי מעדיף שהייתה נעשית על ידי אנשים אחרים, למשל קריינים כמו דן קנר או חיים יבין.
האם תפקידו של שר הביטחון הוא להקריא מדף את שמות כל השבויים והנעדרים?
האם הרמטכ"ל צריך לדקלם כמה צה"ל הוא צבא חזק ושהדמעות הזולגות הן דמעות של גבורה ולא של חולשה?

אני חש הרבה יותר הערכה לאנשים שנואמים את אשר על לבם (ואולי נעזרים בנקודות מוכנות מראש) מאשר אנשים שבאים ומקריאים דברים שספק אם הם ישבו וכתבו אותם.
בכלל, עושה רושם שלהיות רמטכ"ל או שר ביטחון לא שצריך להבין יותר מידי  בעניינים צבאיים או מדיניים, כי הרי כפי שניתן לבחין בטחון היא לא בדיוק התחושה שחשים מרבית אזרחי ישראל שהם עולים על אוטובוס (בהנחה שהם מעיזים לעלות על אחד כזה)...
נראה כאילו רמטכ"ל או שר ביטחון, נבחר על פי היכולת שלו לעמוד מול קהל ולהקריא מהדף בלי להתבלבל.
כי הרי לא היינו רוצים לראות שר ביטחון המקריא מדף, מתרגש ומתבלבל, כאילו היה ילד בבית הספר היסודי הניצב לראשונה על במה בטקס חסר חשיבות.
אנחנו רוצים שר ביטחון שיודע להקריא כמו שצריך!

מיהו בעצם טננבוים?

נוסף על שלושת החיילים החטופים, במסגרת העיסקה הוחזר גם אלחנן טננבוים, אלוף משנה במיל' שהוחזק על ידי חיזבאללה.
אלחנן טננבוים הואשם כמי שהגיע ללבנון מרצונו החופשי, מתוך רצון להרוויח כסף מעסקים בלתי חוקיים - סמים. להגנתו טען טננבוים כאשר הגיע, כי הוא הגיע ללבנון על מנת להשיג מידע הנוגע לרון ארד (איזה איש אמיץ המוכן לסכן את עצמו בשליחות מטעם עצמו על מנת להשיג מידע בנודע לאדם שנחטף כ-15 שנים לפני כן ולא ידוע דבר על גורלו) וגם להתעשר קצת בדרך...
אז עכשיו הבחור נמצא בחקירות אינטנסיביות, אשר בסופן, בתקווה, תתגלה האמת, או לפחות התמונה סביב חטיפתו תתבהר.
אבל בינתיים, מישהו צריך לתחקר את אלחננן טננבוים, על שם משפחתו!
שמעתי גירסאות סותרות - בחלק מהמקומות נכתב טננבוים, במקומות אחרים נרשם טננבאום.
אז מי הוא האיש המסתורי הזה שאפילו לגבי שם משפחתו, לא התגבש קונצנזוס?!

ועוד קצת פרטים על הצפוי (באמת) בחקירתו של טננבוים אפשר לקרוא כאן.

הכסף מדבר - הפעם כנגד המלחמה

מסמך חדש שנחשף בעיראק, מגלה כי נשיא עיראק המודח סדאם חוסיין שיחד בכירים ברוסיה וצרפת באמצעות חוזי נפט שמנים החל משנת 1997.
כזכור, לפני המלחמה בראש מחנה המתנגדים ליציאה למלחמה בעיראק, ניצבו צרפת ורוסיה, אשר ביקשו לתת למדינה בראשות הרודן האכזר סיכוי, זאת בניגוד לעמדה האנגלו-אמריקנית שגרסה שיש לצאת למלחמת חורמה בעיראק, עד לנפילת הרודן, כפי שאכן קרה.

כאמור, לא תמיד הסיבות המוצהרות הן החשובות, ארה"ב ובריטניה פעלו בעיקר משיקולים כלכליים (כזכור עיראק מדינה עשירה בזהב השחור) ושיקולים פוליטים פנימיים, כמו הרצון של בוש להשלים את המשימה שהחל בה אביו ולהציג מלחמה ללא פשרות בטרור ומממניו.
זכור לי נאום של ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר מלפני המלחמה, בתקופה בה הרוחות בבריטניה נשבו כנגד יציאה למלחמה, בו אמר בפני הפרלמנט הבריטי שהדבר אשר מנחה אותו בשיקוליו הם האינטרנסים של העם הבריטי. כן, האינטרנסים של בריטניה עומדות לנגד עיניו של ראש ממשלת הוד מלכותה, לא של עיראק...
מצדו השני של המתרס, כאמור, נצבו צרפת ורוסיה שבאופן גלוי טענו שצריך להעניק לעיראק סיכוי ויש למנוע את הסבל הכרוך במלחמה מהעם העיראקי (מעניין מה לגבי הסבל של הצ'צ'נים או הסבל של המעורבים במלחמות המטופשות של צרפת בצפון אפריקה, עד אשר הוענקו לקולוניות הצרפתיות בצפון היבשת השחורה עצמאות), אבל כאמור, מאחורי הצהרות השלום והאחווה, עמד אינטרס כלכלי נרחב.

בפשטות, אפשר לומר שאמריקנים והבריטים רצו לרכוש השפעה בשדות הנפט העיראקים, בעוד הרוסים והצרפתים לא רצו לוותר על ההשפעה שהשיגו.
לכאורה, מלחמה לשחרור עיראק הדיקטטורית המאיימת על שלום העולם, למעשה מלחמה מאוד אופיינית בהיסטוריה, על כסף גדול...

והשאלה היא לא מי ניצח, אלא מי הפסיד, והתשובה היא בבירור העם היושב בעיראק, מדינה אשר כיום מפולגת, מפוררת והאנרכיה והאנדרלמוסיה שולטים בה.

הכסף מדבר - הפעם בעד מיקרוסופט

חברת מיקרוסופט הזמינה סקרים אובייקטיבים לגמרי המשווים בין שרתים המבוססים על לינוקס לכאלו המבוססים על מערכת ההפעלה חלונות של מיקרוסופט.
באופן "מפתיע" כל אותם סקרים "אובייקטיבים" שמיקרוסופט הזמינה, הצביעו על העובדה שמערכת ההפעלה החינמית, יותר יקרה מזו של ענק התוכנה מרדמונד...

כמובן, אין כל קשר לכך שמיקרוסופט ממנה את הסקרים, הרי מדובר בתאגיד תמים שכל אשר ענייניו להציג מחקרים אובייקטיבים לרווחת הציבור (שיוכיחו שמיקרוסופט הכי טובים, אלא מה?) ולא למשל להרחיב את המונופול המבוסס והשמן של החברה.
כאמור, הכסף מדבר ובמקרה של שרתים המשמשים חברות עיסקיות, מדובר בכסף גדול, הרבה יותר מהשוק הביתי, גם מפני שהוא משפיע על השוק הביתי.

מועמד חילוני - לא בארץ החופשיים

הנה קישור לדבריו של יהונתן גפן ממוסף סוף השבוע במעריב, המספרים על כך שבארה"ב, מי שמעוניין להיות נשיא, כדאי לו שיבקר בכנסיה מידי יום ראשון ויצרף את אלוהים למסע הבחירות שלו, למשל בנאומים המספרים על כך שהוא מאמין שאלוהים לצדו וכו'...
על פי מה שאני יודע וקראתי על ארה"ב, מדובר באחת המדינות השמרניות בעולם מבחינה דתית. כ-50% מתושבי ארה"ב מבקרים אחת לשבוע בכנסיה, כמות שאין מקבילה לה בעולם המערבי והיא מתקרבת בגדול לאיראן.
אין משהו רע באמונה דתית או באנשים מאמינים, אבל לדעתי, מידת ההתאמה של אדם לכהן במשרת מושל העולם (שזה פחות או יותר מה שנשיא ארה"ב עושה או מתיימר לעשות), לא נמדדת בכמות הפעמים שהוא מכניס את אלוהים לנאומיו...
זה אולי עשוי להעניק לו תדמית מוסרית (אם כי לא בצדק, כי היו במהלך ההיסטוריה מאמינים רבים שביצעו פשעים מחרידים), אבל זה בהחלט לא נושא מרכזי.

 
החיים זה כאן (בקרוב כבר לא)

אתמול ביקרתי את סבתא שלי בבית האבות והנה כמה אנקדוטות משעשעות :

טרמפ

סבתא שלי מתגוררת במחלקה לתשושי נפש, מה שאומר שמרבית האנשים המתגוררים איתה הם חולי אלצהיימר או סנילים מסיבות שונות ומשונות.
בעודי עומד ומדבר עם סבתא שלי, ניגשה אלי קשישה אחת (לא הייתי בטוח אם היא מדיירות המחלקה או סתם באה לבקר מישהו) וביקשה ממני טרמפ...
כאמור, לקחת או לא לקחת, זו השאלה. השבתי לה לאן אני נוסע והיא אמרה שהיא צריכה למקום אחר (כנראה המקום בו התגוררה בטרם עברה  לבית ההורים).
אני מניח שגם אם היא הייתה אומרת שהיא  תשמח להצטרף אלי לטרמפ (והיא אגב גם הציעה לשלם לי, לא ברור מאיזה כסף, ואמרתי לה שתבקש שיזמינו לה מונית), הייתי בודק עם האחיות לראות אם היא מתגוררת במחלקה או סתם מבקרת...

כמו בכלא

השעה שביקרתי בבית האבות הייתה שעת ערב. הקשישים בדיוק היו עסוקים באכילת ארוחת הערב, דבר שגרם לי לשים לב לכך שהם אוכלים את ארוחת הערב עם כף בלבד.
בלי סכין, בלי מזלג, אמורים הקשישים לאכול גם עוף, גם פירה תפוחי אדמה או אטריות וגם את הלפתן בסיום הארוחה...
האם באמת חוששים בבית האבות שאותם קשישים ינסו לפגוע בעצמם באמצעות כלים חדים?

(למען ההגינות, אומר שהאנשים שם לא שפויים במאת האחוזים ולא בהכרח שולטים במה שהם עושים והם עשויים לפגוע בעצמם, אפילו בטעות)

אין עבודה - קשה קשה

משעשע לשמוע את סבתא שלי מדברת על זה שהיא רוצה לעבוד (היא בת 92) ושקשה...
זה מזכיר משהו, לא?
ובאותו עניין, למי שאין תגובות וכניסות בבלוג, מוזמן להשתמש בכפתור של מי שאומרת קשה קשה באדיבות טיני (או בגירסה המודרנית יותר, AMY)

אחות של סבא נפטרה

ולאחר הסיפורים המשעשעים מבית האבות, יש גם סיפורים פחות סימפטיים.
אתמול, נפטרה אחותו הגדולה של סבא שלי ז"ל, אשר הלך לעולמו לפני כשנה וחצי.
בת 94 וחצי הייתה במותה.

עוזרות זה דבר מעצבן!

אחת לכמה זמן (שבוע, שבועיים ואף יותר) מגיעה אלינו הביתה עוזרת חביבה.
היא באמת חביבה ואני לא כותב את זה מתוך התחנפות מחשש שהיא או בני משפחתיה יקראו, כי היא לא יודעת קרוא וכתוב והיא אלמנה ללא ילדים...
בכל מקרה, בחדרי, יש שני פחים - האחד לפסולת רגילה והשני פח פלסטיק כחול בו אני אוגר נייר שאחת לכמה זמן אני זורק לפח הניירות.
אבל מה, כנראה שלעוזרת שלנו קשה להבין שאם יש שני פחים ובאחת מהם יש רק ניירות, אז יש סיבה שהוא שם.
לאחר שהיא ניקתה את החדר שלי (אני מוכרח לציין שבכל פעם שאני מרשה לעוזרת לנקות את החדר, אני מצטער, מפני שתמיד הן עושות בלגאן, כך שאני מעדיף לנקות את החדר שלי בעצמי), גיליתי שפח הניירות שהיה מלא פתאום התרוקן.
מיהרתי לסלון וגיליתי שהעוזרת עירבבה בין הניירות לבין שאר הזבל :(
את מה שהיה אפשר להציל מזיהום כדוה"א הצלנו, את מה שאי אפשר היה כי הוא היה מהול בזבל כבר לא. :(
הסברתי לעוזרת על ההבדל בין פח ניירות שהולכים למחזור לבין שאר הפסולת, אני מקווה שהיא הבינה, אם כי אני בספק.
ואני אפילו לא יכול לשים על הפח שלט שמדובר בפח ניירות ואסור לזרוק, כי היא לא יודעת לקרוא...
אני מקווה שלהבא היא תזכור, בכל מקרה, אני מתכוון להזכיר לה מהיום הזה והלאה, לפני כל פעם שהיא נכנסת אליי לחדר.

רגע של עברית

מי לא מכיר את השם העברי של תוכנת ה-ICQ - איציק?!
אז מסתבר שגם ל-DVD יש שם עברי - דוד!

מה הצעד הבא, איזה מכשיר או תוכנה זה אברהם?
פלאפון- יהפך לפיליפ?
סטריאו יהפך לסטס?
מדפסת לדפי?
טלויזיה לטלי?

לאן נגיע, אני שואל את עצמי.
זה היה רגע של עברית.

הבזק לונדון, אמסטרדם וברלין

אחד מהדברים האופיניים לערים תיירותיות גדולות הוא החולצות בחנויות המזכרות לתיירים.
(I Love NY עם לב מלבב), או למשל I survived Jo'burg and I love it (הכינוי ליהונסבורג [Johannesburg], בירת דרום אפריקה השורצת פשע) ועוד שלל חולצות עם כיתובים האופייניים למקום.
מה שמעניין, זה שגיליתי שביקרתי שלוש פעמים (לפחות) בעיר החטאים...
בטיול האחרון בלונדון שמתי לב לחולצה : Good boys go to heaven, bad boys go to London (או בתרגום חופשי ילדים טובים הולכים לגן עדן, ילדים רעים הולכים ללונדון).
אולי הייתי משועשע מזה, אבל בדיוק את אותה חולצה ראיתי בברלין, רק ששם החוטאים הגיעו לבסוף לברלין.
למעשה, גם בברלין לא ממש שועשעתי, כי עוד באמסטרדם נתקלתי בחולצה הזו...

אולי אני אכין חולצה "ילדים טובים עולים לגן עדן, מושחתים עולים לירושלים"?
יש קונים?
אני אפילו אשים תמונה של הכנסת, כדי שהכוונה תהיה ברורה :)

נפלאות גוגל

חיפשתי בגוגל תמונות של תאומים סיאמיים (siamese twins) והגעתי לאתר הבא...
כל מילה מיותרת, המוח האנושי מחליא ומעוות!

פטריוטיות מזוייפת ולא מוצדקת

בכתבה הבאה במעריב מנסים לשכנע אותנו למה כדאי לשלם הרבה כסף על מחשב נייד בארץ מאשר לקנות אותו בזול בחו"ל.
לשם גילוי נאות, אספר שאח שלי חשב לקנות מחשב נייד בביקור האחרון שלו בארץ, מפני שבאנגליה המחיר של מחשבים ניידים (ובעצם כמעט כל דבר) הרבה יותר יקר מישראל (אם כי שם גם מרוויחים הרבה יותר).
בסוף הוא לא קנה, אלא חבר שלו יביא לו מארה"ב בקרוב, שם המחיר באמת זול, בניגוד לארץ.
בכל מקרה, לא באמת ברור לי מה מניע את מי שכתב את ההמלצה לקנות מחשבים ניידים בארץ לכתוב אותה, כי הרי אפילו לא מדובר במוצר כחול לבן, אלא במחשבים המיוצרים במזרח הרחוק...
האם זה נכתב מטעם יבואן או שניים שמודאגים מהעובדה שהרבה מאוד אנשים מעדיפים להביא מחו"ל בזול מחשב נייד ולא לקנות אותו בארץ?
כנראה שכן.

בכל מקרה, דווקא המחשב הנייד שבר את שיאי המכירות בישראל בשנה שחלפה, בעיקר בסופה. נכון, מחשב נייד זה באמת דבר מדליק המאפשר מוביליות וגמישות בעבודה ואפילו בימינו אפשר להתגבר בקלות על אורך החיים הקצר של הסוללה וקיימים פתרונות טובים לתקשורת אלחוטית לשם חיבור לאינטרנט, אבל בדקתי מחירים של מחשבים שולחניים לעומת מחשבים ניידים והמחיר של מחשב נייד כפולים משל מחשב שולחני מקביל פחות או יותר!
וזה בלי להתחשב בעובדה שמחשב שולחני יש גמישות רבה יותר בבחירת החומרה ועל אף השיפור בניידים, עדיין למחשבים השולחניים החדשים יתרון על המחשבים הניידים החדשים.
וכמובן, חשוב להזכיר את שוק מחשבי הלוח, שכנראה יחליף בעוד מספר שנים את המחשבים הניידים. נכון, התחליפים למקלדת לא תמיד נוחים (ואני יכול להעיד על זה מהשימוש בפאלם, שאפשר להתרגל אליו, אבל הוא פחות נוח בצורה משמעותית ממקלדת ועכבר), אבל אני משוכנע שיתגברו על הבעיות בשנים הקרובות.
לכן, בינתיים נראה לי שאשאר עם מחשב שולחני, או לפחות אחזיק במקביל גם מחשב שולחני וגם מחשב נייד (אם וכאשר אצטרך אחד כזה)

המוהל (חסר ה...) רחמים

אני מניח שחלק מהאנשים שיצפו בסרטון הבא, של המוהל רחמים, לא יבינו על מה אני מתלונן.
הרי מדובר בטקס ברית המילה, טקס שיהודים מקיימים שנים רבות והוא קיים גם בדתות אחרות ובקרב אנשים לא דתיים.
יש אפילו שטוענים שמדובר בדבר בריא, כי לאנשים ערלים יש סיכוי גבוה יותר לחלות בכל מיני מחלות בדרכי השתן.

אולי הייתי מאמין לטענה שברית מילה היא דבר כל כך בריא, לולא הייתי יודע בוודאות שבעולם יש מאות מיליוני ערלים שחיים טוב, חיים מצויין, ללא מחלות באיבר המין ולמען האמת יש סיכוי לא רע בכלל שהם נהנים יותר בעת מגע מיני.
מעניין אם יקום מישהו ויטען שתלישת הציפורניים ברגל בריאה ועשויה למנוע ציפורן חודרנית, כמה אנשים ילכו בדרכו של האיש...

אני מזמין אתכם לקרוא דברים שכתבתי בעד ונגד ברית המילה וכן את הסיפור "לנשק ליחזקאל ת'תחת" המדגים בצורה יפה מאיפה מנהגים בלתי הגיוניים צצו.

"ישראל היא עדיין מדינה דמוקרטית שבה ההיגיון והצדק שולטים"?

הכתבה הזו מהארץ כמעט והדהימה אותי!
רק כמעט, כי הרי יודעים שהדברים האלה מתרחשים בישראל כל הזמן, אבל חשבתי שעושים אותם רק לבני מיעוטים ולא גם ליהודים החברים בארגוני שמאל...
מסתבר, ששירות הביטחון הכללי (השב"כ) עוקב אחרי מאות פעילי שמאל, לאו דווקא רדיקלים במיוחד, אלא פשוט כאלו שחברים בארגונים כנגד הקמת גדר ההפרדה, תנועת סרבני השטחים או שהשתתפו במפגשים עם פלסטינאים וכאשר הם למשל באים לנמל התעופה בן גוריון, הם מעוקבים במשך שעות לבדיקות בטחוניות חריגות, כאילו היו מחבלים מסוכנים, דבר אשר גורם להם לפספס לא אחת את טיסתם ולקנות מכספם כרטיס טיסה נוסף...
כמו כן, הדירה של דובר ארגון הסרבנים נפרצה ונגנבו ממנה מסמכים הקשורים לפעילות הארגון בלבד וכאשר התלונן במשטרה נאמר לו שלא נמצאו טביעות אצבעות (מה שמראה, ביחד עם העובדה שכסף לא נגנב שכנראה הפורצים האלמוניים פעלו מטעם המדינה) וכן מחשבים ניידים של פעילי שמאל מוחרמים בשדה התעופה, לעיתים למספר ימים עד שבועות, לעיתים לצמיתות ואפשר לקרוא בכתבה על עוד מקרים מזעזעים של חדירה לפרטיות, בשם בטחון המדינה (אני אישית ישבתי וקראתי את כל הכתבה והזדעזעתי לחלוטין, מפני שהיום זה קורה לאנשים אחרים, מחר זה עשוי לקרות לי ובעצם לכל אחד אחר).

המעקב של גופי הבטחון אחר אזרחי המדינה מדאיג. השירותים החשאיים נועדו להגן על כלל אזרחי המדינה ולאפשר קיום יציב ונטול הפרעות של השלטון הנבחר על ידי העם, שהוא הריבון במדינה.
מה שנעשה במקרים המתוארים בכתבה, הוא פגיעה מכוונת כנגד אנשים אשר כל מה שרצו הוא לפעול במסגרת הדמוקרטית ולהביע מחאה לגיטימית כנגד העוולות שלדעתם גורם השלטון.
נוסף על המגמה המוצהרת של חשיפת קשירות קשר ותאי טרור, יש כאן מגמה להפחיד אנשים, להראות להם "מי הבוס", להזכיר להם שלא כדאי לפעול כנגד הממשלה הנבחרת וזה לדעתי חמור.
נכון, קשה להוכיח ששירותי הביטחון לא פועלים רק במסגרת תפקידם (אם בכלל התפקיד מוגדר כהלכה) וקשה להוכיח שהבדיקה הבטחונית שנמשכת שעות וכוללת הפשטת הנבדקים בנוכחות אנשי ביטחון לא חיונית על מנת למנוע ארוע טרור במטוס, אבל צריך להיות תמים כדי לא לחשוב שיש יד מכוונת בדבר, נוסף על רשעות וחוסר סובלנות הקיימת כלפי מי שדעותיו שונות.

אני שואל עצמי את השאלה, האם גם אני צריך לחשוש מפני עיכובים בטיסה הבאה שלי מפני שהצבעתי מרצ או כי אני חושב שגדר ההפרדה מטופשת?
אני לא פעיל באף ארגון שמאל חתרני (או לא חתרני), וההפגנה האחרונה שהשתתפתי בה הייתה עצרת לזכרו של רבין לפני מספר שנים, אז אני מקווה שלא...
אבל מי יודע...

ואחרי שקוראים דברים כאלה, לא קשה להבין מה מניע אנשים טובים כמו א' (ולא, הוא לא בשב"כ, הוא סטונד לרפואה בעברית) לכתוב שנמאס להם לחיות במדינה הזו.
צדקו המרגלים שנשלחו לתור את הארץ בספר במדבר - אכן "ארץ אוכלת יושביה"
אני גם תוהה אם עתידי כאן..
האופציות פתוחות, למשל אוסטרליה.

זהירות ההשתנה מסוכנת

אין לי הרבה להגיד על כך ששני אנשים, במקומות שונים בארץ, אחד בן 25 (ושמו אביחי המוכר יותר כקרוספייס מנהל פורום הסדרה 24 בתפוז [ותודה ליואב שהביא את העניין לידיעתי]) והשני בן 70, בערך באותו זמן יצאו מהמכונית להשתין ומצאו את מותם בתעלה סמוכה...
רק תזהרו בפעם הבאה שאתם יוצאים להשתין, זה עלול להיות קטלני...
(ואגב, אין כמו להשתין על שלג - תנסו!)

ועד כאן להפעם.
היום ה-31 בינואר, אח שלי חוגג היום יום הולדת 30, הוא נמצא כעת בנורווגיה, בביקור אצל חברים, אז אפילו לא איחלתי לו מזל טוב.
אם כי בשבוע שעבר, שביקרנו אותו בלונדון, הבאנו לו במתנה ספר, גרביים ונעלי בית.
מחר מתחיל גם חודש פברואר, שהוא החודש האחרון בשנה, בהנחה ועדיין לוח השנה הרומאי העתיק היה הלוח הנהוג :)
שיהיה חודש שמח לכולם.
אלעד

"מי שעייף מלונדון, עייף מן החיים, שכן יש בלונדון כל אשר החיים יכולים לתת" אמר הסופר הבריטי סמיואל ג'ונסון עוד במאה ה-18 וגם בראשית המאה ה-21, לונדון היא אולי העיר שהכי כיף לשהות בה!
בכל מקרה, כמובטח, הנה פוסט סיפורי לונדון, בעקבות הטיול שאנה ואני ערכנו שם לכבוד יום הולדתה. לא בסדר כרונלוגי בהכרח, אם כי נעשה ניסיון לשמור על סדר מסויים.

סלבריטי

הבטחתי סלבריטי, סופרסטאר, מגה סטאר?
אז זה היה צביקה פיק...

מעשה שהיה כך היה...
היינו בדרכינו להמליס, אנה, אח שלי ואני, כאשר אח שלי פתאום אמר תראו כמה האיש הזה דומה לצביקה פיק.
במבט נוסף, התברר שהאיש הוא אכן צביקה פיק.
צביקה התנשק עם איזו מישהי שצעירה ממנו בכעשרים עד שלושים שנים (מחליא).

הוא אכל גלידה ואז אמרתי לאנה שתצלם (מזכרת סלבריטאים :).
אנה התביישה מעט וכך אני נבחרתי למשימה...
צילמתי את צביקה פיק אוכל גלידה, כאשר על מנת להסוות את עצמי, עשיתי כאילו אני מצלם גם דברים אחרים (לכן התמונה לא ממש מפוקסת).

מיד לאחר מכן, התחילו הבדיחות...
אח שלי אמר שצביקה פיק בלונדון כדי להרים מיוזיקל ענק - "מרי לו" (בטח יעלה בין ווטרלו לבייקרלו :)

ואז התחלתי בשרשרת בדיחות צביקה פיק הנודעת :

אני : "צביקה, צביקה, אני המעריץ הכי גדול שלך, יש לי את כל האלבומים שלך"
צביקה פיק : "אה, זה אתה"

אני : "צביקה, מתי יוצאת ההסעה להופעה הבאה שלך?"
צביקה פיק : "מתי נוח לך?"

וכמובן, היו עוד כמה בדיחות מוכרות בסגנון.

ולכל מי שחשב שהסלבריטי שפגשנו היה רובי וויליאמס, אלטון ג'ון ואף הפט שופ בויס, צביקה פיק הרבה יותר נחשב באירופה :)
ויוה לדיוה... :)

צביקה פיק - סלבריטי אוכל גלידה בלונדון

סיפורי שדה התעופה נתב"ג 2004 (פחות טוב מנתב"ג 2000)

זיהוי ביומטרי יכול להיות מצחיק

כבר די הרבה זמן אני מחזיק בכרטיס המאפשר לי לדלג על החתמת הדרכון בכניסה וביציאה מהארץ ובמקום התהליך המייגע של עמידה בתור, אני פשוט שם את היד על סורק, מחכה שתודפס פיתקית קטנה ועובר...
הרבה יותר פשוט, הרבה יותר נוח.

אבל מה, מסתבר שלא לכולם זה כל כך פשוט ונוח.
הנה למשל, משהו שלא חשבתי שיכול לקרות (כלומר, תאורתית כן, אבל לא חשבתי שזה באמת יקרה ושעוד אני אחזה בזה).
עמדנו בדלפק על מנת שאנה תרשם לשירות הנחמד הזה שחוסך בעיקר את התור הגדול בחזרה לארץ, לפני אנה נרשם זוג, יחסית מבוגר...
לאחר שסיימו להרשם, הלך הזוג המאושר לנצל בפעם הראשונה את הכרטיס החדש והנוצץ שקיבלו, הם העבירו את הכרטיס, שמו את ידם בסורק כף היד, אך אבוי נתקעו שני בני הזוג בין שני השערים (כאן אצין בכמה מילים שמעבירים את הכרטיס על מנת לעבור שער, מניחים את כף היד לזיהוי, לוקחים אישור ואז נפתח שער נוסף, על מנת שלא יסתננו אנשים שלא עברו בדיקה).

הסיבה, הם החליפו את הכרטיסים ביניהם, כלומר הבעל השתמש בכרטיס של האישה והאישה בכרטיס של הבעל ומן הסתם, אותן טביעות אצבעות לא היו להם...

מה עשה זוג החכמים שלנו?
בזמן שהם כבר תקועים בין שני השערים, כאשר אין סיכוי שהמכונה תזהה אותם, הם החליפו את הכרטיסים והרי השימוש בכרטיס כבר נעשה, אז הם ניסו להעביר שוב את הכרטיס.
אין טעם לציין שזה לא עבד, נכון?

בשלב הזה, לאחר מספר דקות שהיו תקועים וזעקו לעזרה, באה העובדת של משרד הפנים שהנפיקה להם את הכרטיסים וחילצה אותם, באמצעות כרטיס מאסטר או משהו כזה שפתח את השערים ואיפשר להם סיבוב שני, הפעם עם הכרטיס הנכון.
היא הגיע בדיוק ברגע המתאים, מפני שחששתי שהשלב הבא יהיה שהזוג מחלם יכרות כל אחד את יד ימינו ויעביר לבן/בת הזוג, על מנת להצליח בזיהוי הביומטרי...

ובאמת שאנה ואני לא היינו עומדים, מסתכלים וצוחקים עליהם, אבל משום מה החליטו בנתב"ג להציב רק שלוש עמדות כאלה ביציאה מהארץ, כאשר שתיים תפס הזוג ואת העמדה השלישית תפסה עוד מישהי שלא מסתדרת עם הטכנולוגיה המסובכת של הנחת היד ומעבר...
אז השתעשענו לנו, לפני הטיול בדיוטי פרי, החנות ההיא שמשלמים בה הרבה כסף ואפילו לא לרווחת הציבור על ידי מיסים, אלא רק לרווחת הבעלים של החנות...

חדר העשן

למי שלא יודע, בקצוות של הטרמינל (או בשפה העממית "אולמות בית הנתיבות") יש שני חדרים עגולים, מעוצבים בצורה חללית משהו (לטעמי) המשמשים פינות עישון למעשנים הממתינים לטיסה (כידוע, בימינו אסור לעשן בטיסות ולכן הסיגריה שלפני הטיסה עשויה להיות גורלית).
אז הכל טוב ויפה, אבל דווקא את הטיסה שלנו החליטו למקם ליד החדרון הזה. כמות המעשנים רבה ושמירה על החוק אצל מרבית המעשנים אינה ערך עליון וכך גם זכינו לנשום המון עשן סיגריות של אנשים שהחליטו להגיע עד לפינת העישון הסגורה, על מנת לעשן לידה וגם המון עשן מהחדר עצמו, עבר דרך חרירים קטנים בחדר, בדיוק למקום בו ישבנו, דבר שגרם לי לקום ולהגיד לאנה שאנחנו עוברים משם ובאמת עברנו לשבת כמה עשרות מטר משם, במקום בו העשן לא אפף אותנו מכל עבר.

טיסה לאנטליה

בזמן שישבנו על הריצפה, רחוק מפנית המעשנים, צפינו בקבוצה של ישראלים שנרשמו (דרך השטיח המעופף כמדומני) לנופש באנטליה, אבל מסיבה כלשהי הטיסה שלהם התעקבה במספר שעות (כיאה לטיסת שכר [צ'ארטר]) והאנשים הזועמים החלו להקים קול צעקה.
אישה אחת, כנראה ידענית גדולה, קבעה בפסקנות ששדה התעופה באנטליה פתוח ולכן עובדים עליהם בעיניים שלא מאפשרים למטוס שלהם להמריא...
איש אחר, קולני במיחד, החל לצעוק שהוא ושאר הנוסעים לא מוכנים לטוס (אוי לא, רק לא זה), כמובן שהיו אחרים שאמרו שהם כן רוצים לטוס והם לא מצטרפים לחרם.
היה עוד אחד, שניכר שיש לו חוש הומור מפותח, שהחל לצחוק על כל האחרים והעיר הערות ציניות.
למותר לציין שהייתי בעד האיש האחרון.

כיצד זה נגמר בסוף, אין לי מושג, כי לאחר מספר דקות, היינו צרכים לעלות למטוס.

במטוס

איכות של טיסה נקבעת על פי מדדים רבים שלא אציין את כולם, אבל אזכיר את אורך הטיסה, הבידור במטוס, הארוחות, צוות הדיילים, איכות המושבים וכן הלאה.
אמנם לא בכל הפרמטרים הטיסה הזו הייתה מהמשובחות שחוויתי (טסנו עם חברת ישראייר), האוכל לא היה משביע רצון ביאכותו, מה גם שבכל פעם הייתי צריך להזכיר להם שהזמנתי מנה צמחונית, בניגוד לאלעל לדוגמא שם דואגים להביא לי את המנה הצמחונית כמה דקות לפני שבכלל מגישים לשאר באי המטוס את הארוחה.
המטוס עצמו גם לא היה מהאיכותיים שטסתי בהם, בואינג 757 שנקנה מאלעל (ואפילו לא טורחים להסתיר זאת והסמל של אלעל הוא מוטיב חוזר במטוס) ועם מסכים ישנים עם איכות תמונה ירודה.

אבל מה, זו הייתה הטיסה הכי טובה שהייתה לי בחיים, ולא רק מפני שהיא חלתה בכמה רמות על כל טיסה אחרת שהייתה לי בפרמטר החשוב ביותר - האדם איתו אתה טס.
כן, הטיסה עם אנה הייתה הטיסה הטובה ביותר בחיי (עד כה)!

נחיתה רכה ופיספוס רכבת

נחתנו בגייטוויק, נמל התעופה השני בגודלו מבין חמשת נמלי התעופה של לונדון (יותר מישראל, לא?). כמובן שהוא הרבה, אבל הרבה יותר גדול מנתב"ג...
אחרי הליכה (כמעט) אינסופית בנמל התעופה הגענו לביקורת הדרכונים.
היה תור ארוך, אבל הוא התקדם בזריזות ולא עשו לנו שום בעיות בכניסה.
מסקנה : לבוא לאנגליה בזוגות ובטופס הכניסה למדינה, יש לתת כתובת מדוייקת בבריטניה ולא כמו אותם אנשים שבאו איתנו ולא ממש ידעו לאן הם נוסעים...

לאחר ביקורת הדרכונים, תפסנו רכבת פנימית לטרמינל השני, שם נמצאת תחנת הרכבת (כבר מתחיל להמאס לכתוב כמה טוב באנגליה לעומת ישראל, אבל אני עדיין מחכה לרכבת לנתב"ג) ממנה היינו אמורים לנסוע לתחנת הרכבת ליד ביתו של אח שלי.
קנינו כרטיסים לרכבת האחרונה שהייתה אמור לצאת חמש דקות לאחר מכן, אבל עד שהגענו לרציף ועד שהצלחנו לברר איזה רציף בדיוק, כי היו שם הרבה רציפים ובכל רציף המון רכבות שעברו, עברה השעה היעודה של הרכבת האחרונה... :(

הפעם הלכנו לקופה, ביקשנו להחליף את הכרטיס לרכבת המהירה שנוסעת לתחנת ויקטוריה בלונדון.
את הרכבת הזו לא פיספסנו ופגשנו את אח שלי בויקטוריה ומשם לקחנו אוטובוס לבית שלו, מרחק עשרים דקות נסיעה איטית ושלווה באוטובוס.
כמובן שישבנו בקומה השניה, כיאה לתיירים... :)

הבית של אח שלי

אח שלי גר בארמון קטן!
טוב, אולי זו הגזמה, אבל אח שלי גר בבית ויקטוריאני יפהפה ולי ולאנה היה חדר ממש מגניב משלנו.
באמת, אלא אם היינו הולכים למלון יוקרה (וגם שם לא הייתה בהכרח ערובה לזה שכך אכן יהיה), אני לא חושב שיכלנו לקבל תנאים יותר טובים.
והמקלחת מעוצבת בטוב טעם והכל שם כל כך יפה. וגם לא קר, כי יש חימום של הרצפות ועוד שלל דברים שהם כל כך בנאלים במקומות מסויימים בעולם וכל כך נדירים במחוזותינו (זה לא שלא ראיתי חימום מתחת לרצפות בישראל ולא שלא ראיתי בתים יפים בישראל, פשוט כמעט כל השכונה של אח שלי ניראית ככה).

אני הרגשתי כאילו אנחנו בירח דבש, רק בלי החלק של הנישואין לפני... :)

שופינג למאיון העליון

בבוקר המחרת קמנו מוקדם יחסית, קנינו כרטיס נסיעה לכל היום ולקחנו אוטובוס מהדירה של אח שלי  לבית הכלבו המפורסם והיקר הרודס.
אח שלי סיפר לנו על ה-SALE בחנות שהגיע ליומיים האחרונים שלנו והלכנו לחפש מציאות.
אח שלי הפילו הציג ארנק שהוא קנה במחיר מציאה (משהו כמו 30 פאונד, שזה כ-250 ש"ח)...

אז ניסינו את מזלנו, הסתובבנו בבית הכלבו המפואר, אבל אפילו חוטיני נטול בד שנמכר לרגל סוף העונה במחיר זול, עלה בחנות הזו 10 פאונד, שזה כ-80 ש"ח, כלומר הרבה מאוד כסף, לזוג תפרנים ישראלים...

רחוב אוקספורד

מהרודס לקחנו רכבת תחתית אל עבר רחוב אוקספורד המפורסם, שם שוטטנו לנו בין כל מיני חנויות, חיפשנו פאנל לסלולארי של ידיד של אנה (פאקין' 10 פאונד), קנינו לאנה בושם נדיר שכבר שנים לא ניתן להשיג בארץ (וזו מתנת יום ההולדת שלי לאנה) ובכלל, ספגנו אווירה לונדונית.
מתישהו במהלך היום, גם נכנסו לחנות של דיסני (שאני רואה חנות דיסני, אני חייב להכנס) וקניתי כמה גרביים.

אני וסאלי (מפלצות (ע"ר)) בחנות דיסני

London Eye, הפרלמנט וכנסיית ווסטמינסטר

מאוקספורד נסענו לתחנת ווטרלו ממנה היינו אמורים להגיע ללונדון איי, הגלגל הענק של חברת בריטיש איירוויז שנמצא על גדות התמזה, אבל שהגענו גילינו שהוא בשיפוצים של חודש...
אז התיישבנו לאכול ארוחת צהריים שקנינו לפני כן במרקס אנד ספנסר על ספסל לגדות התמזה. מולינו, מעט שמאלה יותר בווסטמינסטר עמד הפרלמנט הבריטי עם השעון המפורסם - "הביג בן" שצילצל מידי כמה זמן.
סיימנו לאכול והלכנו על גדות הנהר, חלפנו ליד האקווריום שבכניסה אליו יש מכונית המשמשת כאקווריום קטן. לא נכנסנו מפני שאני כבר הייתי באקווריום של שני האוקיאנוסים בקייפטאון וגם אנה וגם אני היינו במצפה התת ימי באילת...
המשכנו ועברנו ליד תערוכת ציורים של אחד האומנים החביבים עלי, הסוריאליסט סלבדור דאלי. אולם מפני שהיינו קצרים בזמן והואיל ואנה לא חובבת סוריליזם מושבעת כמוני, ויתרנו (נו, תמיד יש את הביקור הבא בלונדון, אני לא דואג) והמשכנו אל עבר ווסטמינסטר (שם כאמור ניצב בניין הפרלמנט וכן נמצאת כנסיית ווסטמינסטר, בה מושבעים מלכי אנגליה).

התבוננו על בניין הפרלמנט מבחוץ, צפינו בכרזות מחאה כנגד הפעילות של בריטניה בעיראק ועוד שלל שלטים המעידים על כך שאנגליה היא מדינת משטרה...
משם המשכנו אל עבר הכנסיה (Westminster Abbey), נכנסנו בשעריה והסתובבנו בכנסיה הגדולה והמרשימה שעומדת על תילה, עוד מהתקופה בה לא הייתה קיימת הכנסיה האנגליקנית באנגליה אלא הקתולית, כלומר לפני שהנרי השמיני החליט להעמיד עצמו בראש הכנסיה, על מנת שיוכל לקבוע עם מי להתחתן ומתי...

הכיסא עליו מוכתרים מלכי בריטניה בכנסיית ווסטמינסטר

אחד ממלכי בריטניה המפורסמים בחנות הצעצועים המליס

המוזיאון הבריטי

בערב פגשנו את אח שלי במוזיאון הבריטי.
לפני שהוא הגיע, נכנסנו לחנות המוזיאון, שם קנינו לי ספר מיתולוגיות עב כרס (שודאי מתישהו יגיע תורו ברשימת הספרים הממתינים על המדף על מנת שאקרא אותם) ולאח שלי שביום שבת הזה חוגג יום הולדת 30, קנינו מתנה ספר בישול בסגנון עתיק (יווני עתיק, מצרי עתיק וכן הלאה), כיאה לחובב בישול שכמותו (נוסף על זה, קנינו לו בשלב מוקדם יותר באותו היום גרביים של בארט סימפסון, כי הוא חובב מושבע של הסידרה). חשבתי גם לקנות ספר המלמד קריאת כתוב חרטומים (הירוגליפים), אבל החלטתי שהסיכוי שאני אשתמש בזה בשנים הקרובות, הוא קלוש ביותר, אז ויתרתי.
לאחר שנפגשנו עם אח שלי, הסתובבנו עוד במוזיאון, צפינו באבן הרוזטה (אותה אבן שחורה בה נכתב טקסט בהירוגליפים, יוונית ועוד איזו שפה, יתכן אשורית, אבל אני לא בטוח) שבזכותה פיענח הצרפתי שמפוליון את כתב החרטומים, התבוננו באוצרות שהבריטים שדדו במרוצת השנים מרחבי האימפריה שלהם, בעיקר ממצרים וכמובן ראינו מומיות בגירסאות שונות, חלקן כרוכות בתחבושות ואף מונחות בסרקופגים (ארונות קבורה) ואחת שהוצאה מהתחבושות ובה נראה אדם שנפטר לפני 6,000!

התבוננתי על האיש הזה דקות ארוכות, קצוות השיער, השיניים, הציפורניים, כל כך אנושי, אבל כל כך לא.
קרוב ל-6,000 שנים הוא שכב במנוחה במצרים, עד שהגיעו אנשים, לקחו אותו, הוציאו אותו מהתחבושות בהן בחר להקבר, חשפו אותו, כמעט במערומיו והניחו אותו בתוך ארון זכוכית על מנת שכל העולם יוכל לבוא ולראות אותו.
בסדר, הוא לא היחיד, גם לנין, מאו צה טונג והו צ'ה מין ואחרים זכו לכבוד הזה (אגב, הויאטנמים לא ממש יודעים כיצד משמרים גופות, אז בכל שנה הם מוציאים אתהוצ'ה מין מהמאוזילאום ושולחים אותו לטיפולים ברוסיה), אבל אצלהם זה היה מבחירה.
אני לא חושב שזה מקדם את המדע שהוא שם, אלא אך ורק מספק את יצר הסקרנות שאל אנשים שרוצים לראות כיצד נראית מומיה מתחת לתחבושות...

ובזה בערך נגמר היום הראשון של הטיול שלנו, בערב עברנו דרך מסעדת טייק אוואי הודית, קנינו אוכל ואכלנו בדירה של אח שלי ובילינו ערב נהדר בחדר הויקטוריאני שלנו :)

נוטינג היל, דאנג'ן וליל כל הגשרים

בבוקר המחרת לקחנו אוטובוס לנוטינג היל, שם טיילנו בשוק פורטבלו.
מדובר ברחוב ארוך, ארוך מאוד בו יש המון דוכנים והוא מחולק על פי אזורים - עתיקות, שוק מזון, שוק פשפשים וכדומה...
הלכנו לאורך השוק, אני קניתי כובע צמר, מפני שהכובע הקודם שלי אבד ואת כובע הפליס שלי אני לא מחבב במיוחד ואנה קנתה נעלי דוק מרטינס שחורות כדי שיהיו לה נעליים לצבא.
אני שקלתי לקנות נעלי אולסטאר צבעוניות במיוחד, אבל תג המחיר שעמד על כמאתיים שקלים (כפליים מנעל אולסטאר רגילה בארץ) הרתיעה אותי כך שנכון לעתה עדיין ברשותי רק זוג אולסטאר אדומות וזוג נעליים שחורות.

לפני מספר שנים יצא לאקרנים סרט בשם נוטינג היל, מעולם לא ראיתי אותו וכך גם אנה.
אבל אז עברנו ליד חנות (חנות ספרים או מפות או משהו כזה) שאח שלי אמר שהופיעה בסרט, אז כיאה לזוג יפנים שכמותנו, מיד צילמנו את החנות, כדי שתשאר מזכרת, לא?
מי יודע, אולי ביום מן הימים נצפה בסדרט ונגיד - "היינו שם".

מנוטינג היל לקחנו רכבת לתחנת הלונדון ברידג' אשר סמוך לה שוכן הדאנג'ן, מרתף העינויים של לונדון.
מדובר ב"אטרקציה תיירותית" בה מוצגות בובות שעוברות עינויים והוצאות להורג, כמיטב המסורת הבריטית ומסופרים סיפורים על ג'ק המרטש ועוד כל מיני אנגלים אכזריים לאורך ההיסטוריה, כאשר הכל מלווה בשחקנים ושחקניות שמידי פעם מנסים להפחיד את הקהל.
כמובן, אם אתם הולכים לדאנג'ן, מומלץ להצטרף לקבוצה בה יש נערות צעירות הדוברות את שפת המקום (אנגלית) על מנת שיבינו מה נאמר, אך גם יפחדו, יצרחו ויעצימו את החוויה... :)
בכל מקרה, באחד החדרים בדאנג'ן, היה דרוש מתנדב, על מנת שיודגמו עליו שיטות עינויים.
אני תמיד שמח לעזור ומיד הרמתי את היד והצעתי עצמי לשבת על סד העינויים, כאשר הבחור הבריטי החביב החזיק מוטות וצבטות ארוכים, שבד"כ היו בטמפרטורה לוהטת ושימשו לתלישת הלשון ועוד שלל דברים ששמחתי שהוא הדגים רק באופן יבש ובאמצעות הסבר מילולי.
בשלב מסויים, הוא ביקש שאצעק כדוגמא לקורבן עינויים, ניסיתי בכל כוחי, אבל אני לא מסוגל לצעוק בקול חזק, במיוחד כאשר הדבר מתועד במצלמת הוידיאו שלי (שאח שלי לקח ממני לפני שנלקחתי לעינויים) וכך הבחור נאלץ להציג עוד כלי עינויים אחד, והוא שאל אותי האם אני יודע למה הוא משמש...
ישר הבנתי שזה אמור לשמש לתלישת, אמממ, איך נאמר, הדבר שהכינוי העממי שלו נקלח ממה שהתרנגולות מטילה...
אבל לא היה נעים, אז לחשתי בתמימות "לתלוש לי את הלשון?!"
הוא השיב שלא, אז הצבעתי במבוכה אל עבר אזור המפשעה והוא השיב שאני צודק ואז שוחררתי לדרכי (כמעט כמו טננבוים :) .

ביזבזנו די הרבה זמן על הביקור בדאנג'ן, בעיקר כי חיכינו כשעה בתור, נוסף על הסיור עצמו שהיה למעלה משעתיים.
הלכנו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת בשוק אוכל סמוך, רוב הדוכנים כבר נסגרו כך שאכלנו תפוח אדמה עם רוטב (הצמחונים בינינו, שזה אני עם שעועית והקארניבורים עם בשר).
הלכנו לגשר לונדון (אותו גשר מפורסם שעל פי השיר נופל), גשר מכוער שהדבר הטוב ביותר שאפשר להגיד עליו שיש ממנו תצפית יפהפיה על הטאואר ברידג', הגשר המהודר והמפואר עם הכביש המתרומם.
הצטלמנו קצת, אלב חצובה לא הייתה, כך שהתמונות יצאו די גרועות, הלכנו ברגל לאורך התמזה עד לטאואר ברידג', שגם מקרוב הוא באמת יפהפה.
משם נסענו בתחתית לדוקלנד (ארץ הרציפים), משום מה היה חפץ חשוד באחת התחנות, אז הרכבת לא המשיכה ליעדה הסופי והתעקבה.
אז לא רק ישראל מוכת טרור ופחד...
הגענו למקום בו היינו אמורים לקחת מונורייל מעל הרציפים, אבל, כמו בלונדון איי, גם המונורייל היה בשיפוצים וכך נאלצנו לשוב כלעומת שבאנו, לא לפני שנכנסנו לסופר וקנינו חבילת גלידת בן אנד ג'ריס שוקולד פאדג' שכמעט וסיימנו לזלול ברכבת ואת המעט שנותר אכלו למחרת....

אני מודד כובע בשוק פורטבלו

V&A ותפילת יום ראשון

ביום המחרת, הוא גם היום האחרון לטיול שלנו היו חגיגות ראש השנה הסיני בלונדון.
אבל לפני שנסענו לחגיגות בכיכר טרפלגאר (Trafalgar square), נכנסו למוזיאון ויקטוריה ואלברט (או בקיצור V&A), שם לקחנו חלק בסיור שניסה להציג את ההילליטים של המוזיאון הנפלא הזה, המציג אומנות ואמנות מכל רחבי העולם.
הסתובבנו ליד אמנות סינית, יפנית, וקוריאנית (שבכניסה לחלק שלה במוזיאון רשום שמדובר בחסות של סמסונג כיאה לחלק הקוריאני), עברנו ליד האגף של האומנות האיסלאמית, שסגור לרגל שיפוצים עד 2006, עברנו בגלריה של יצירות של רפאל שהמלכה ויקטוריה (אשר על שמה ובעלה שמת בצעירותו קרוי המוזיאון) החליטה לתת למוזיאון על מנת שיוצגו לציבור והן עד היום רכוש בית המלוכה, צפינו בתצוגת מיטב האופנה האנגלית, של תקופת המלכה ויקטוריה, לפני למעלה ממאה שנים וסיימנו בחלק של המוזיאון המוקדש לחיקויי יצירות אומנות מפורסמות מרחבי העולם, דבר שהיה פופולארי בימים עברו וכיום הוא נדיר בעולם, כי הרי אנשים מעדיפים את האותנטי על פני החיקויים שנראים בכלל לא רע.

בקיצור, מוזיאון נפלא שמומלץ בחום לבקר בו, אם צריך לבחור רק מוזיאון אחד או שניים בעיר הזו, עם מאות המוזיאונים שבה...

מהמוזיאון הלכנו לכנסיה הסמוכה, כנסיה קתולית (בניגוד לרוב הכנסיות באנגליה שהן אנגליקניות כאמור) והאזנו למיסה של יום ראשון.
היה נחמד, זה כיף ללכת לכנסיה מידי פעם ולשמוע את השירה ונגינת העוגב...
הבעיה היחידה שהמוזיקה הנפלאה מהולה בקישקושים מצד הכומר שמשום מה החליט להסביר למה המוסלמים טועים בגישה שלהם ועל כך שהאלוהים של כולם הוא אותו אלוהים...
(לא תמיד זהיתרון להבין את הדברים שאנשים אומרים, לעיתים הם ממש שטותיים)

אנה ואני בכניסה ליד V&A

ראש השנה הסיני

מהכנסיה התניידנו לכיוון כיכר פיקאדילי אשר ממנה המשכנו רגלית לכיכר טראפאלגאר.
כבר בכיכר פיקאדילי, אפשר היה להבחין בנהר של מלוכסני עיניים (צהובים בפי ההמון) שהסתובבו כם בלון אדום המציין שהשנה הסינית החדשה הגיעה (בטח כי סין קומוניסטית או משהו כזה)...
משם הלכנו בצ'יינה טאון של לונדון ליד מלא מסעדות סיניות ובאחד הדוכנים שנפתחו שם, קנינו ארוחת צהריים.
לא חילקו שם אוכל בחינם, למעשההיה תור די גדול, אבל אנשים הצטופפו בתור רק כדי לקנות את פלא העולם - נודלס מוקפץ עם ירקות וסטאי (שיפודי עוף).
אחרי שעמדתי די הרבה בתור וראיתי סינים נדחפים לפני ומעבירים עשרת מנות אחורה לבני משפחתם (והרי יש המון סינים בעולם) ואחרי שראיתי כיצד בריטי אחד מקלל בנימוס (הוא השתמש במילה IDIOT) ילד סיני קטן שבאמת העביר המון מנות למשפחתו הענפה (למה באנגליה לא מגבילים את הילודה של הסינים לילד אחד למשפחה? :) הגיע תורי.
הזמנתי ארבע שיפודי עוף (בשביל אח שלי ואנה) ושתי מנות של נודלס (אחת לי והשניה לשני הטורפים) ב"מחיר מציאה" של 10 פאונד. 80 שקלים וזה למשהו שנחשב זול ועממי...
לונדון עיריקרה בטירוף, כבר אמרתי?

ואחרי האוכל, הגיע הזמן לחגיגות, הגענו לכיכר טראפלגאר ושם על במה רחוקה, לצלילי מוזיקה סינית עממית, סינית קטנה עשתה תרגילי אקרובטיקה, אשר קללו בין היתר עמידת ראש תוך כדי איזון עשר מנורות  (בסגנון חנוכיה) עם נרות דולקים.
זה היה מרשים, רק חבל שעמדנו כל כך רחוק, שנאלצתי להתבונן בה דרך מסך הטלויזיה במצלמת הוידיאו שלי, על מנת להבחין בפעלולים שהיא עשתה.

אני מוכרח לציין שהתאכזבתי, ציפיתי לדרקונים, תהלוכות ססגוניות ובסוף היה נחמד, אבל את הדרקונים שלי, כנראה אאלץ לראות בבייג'ין...
יתכן והיו גם דרקונים וחגיגות מסורתיות, אבל לנו לא יצא לחזות בהם...

אוכל סיני (בתמונה ניתן להבחין בי בצד ימין מצטופף בתור)

פינת הנואמים

לאחר ראש השנה הסיני ומעט לפני שהיינו אמורים לתפוס את הטיסה שלנו, נסענו להייד פארק קורנר (Hyde Park Corner), שם מידי יום ראשון נישאים נאומים חוצבי לבבות מפי...
ובכן, מפי כל מי שבא לא להגיד משהו.
בדומה לעסק של בלוגים, כל אחד יכול לבוא להייד פארק ולהגיד את אשר על לבו.
רוב האנשים מצטיידים בסולם או כיסא, על מנת שיהיו נישאים מהאנשים אליהם הם מדברים ומתחילים "לזיין את המוח" על נושאים שונים, בעיקר על דת ומעט על פוליטיקה.
"ישו הוא התשובה", "מוחמד הוא הפתרון", אלו בערך הנושאים החמים, דובר גם מעט על הדרך המרקסיסטית ועוד כמה נושאים ברומו של עולם.
סביב התמהוניים שמדברים שם, מתאסף קהל רב (עשרות אנשים מסביב לכמה נואמים מובחרים) שמאזין להם ומתקיף את הנואמים בשאלות.
דרך דמוקרטית נפלאה לטעמי, אם כי הרבה לא יוצא מזה, למעט אולי שעשוע של כל מיני קשישים ותמהוניים שמגיעים לשם וכמובן התיירים שבאים לצפות באטרקציה.

נואם מוסלמי בפינת הנואמים בהייד פארק

Piccadilly circus

אוקיי, אותי זה הצחיק שנוסף על הפירוש קרקס למילה CIRCUS אפשר לתרגם אותה גם לכיכר וצומת.
כל פעם שקראתי את השם כיכר פיקדילי באנגלית, נזכרתי ב-FLYING CIRCUS של מונטי פייטון...

ושהיינו בכיכר עצמה, עלתה בי תמונה של אוסטין פאוארס בשנות ה-60' עם המון צבעים פסיכודלים...
למה?
שאלה טובה.

עיר אפורה!?

אומרים שלונדון עיר אפורה, אומרים שהיא עיר גשומה.
למעשה שעזבנו את הארץ ירד מבול ושהגענו ללונדון מזג האוויר היה מצויין, בערב של היום הראשון לטיול מעט טיפטף, אבל מדובר בזרזיפי גשם דקים ובלתי מורגשים.
ביומיים האחרים, השמש האירה לנו במשך היום והיה מזג האוויר נפלא לטיולים.

עיר גדולה

לונדון עיר ענקית!
לוקח יותר משעה להגיע מצד לצד באמצעות תחבורה ציבורית יעילה...
ככה זה בעיר שהייתה בירת העולם, יש לה מסורת רבת שנים והיא איחוד של הרבה מאוד ערים שנבלעו בה במרוצת השנים והפכו לשכונות.

עיר יקרה

לונדון עיר מאוד יקרה!
והפאונד (או הליש"ט) הוא המטבע בעל הערך הגבוה ביותר בעולם, מה שאומר שהכל מאוד יקר, אבל המחירים המוצגים במטבע המקומי נראים מאוד נמוכים.
זה אפילו מפתה אנשים, לחשוב שהמוצרים שהם רוכשים זולים.
זה גם מביא למצבים לא נעימים, כמו אותו מוכר שהתנצל לפחות חמש פעמים שלא היה ברשותו מטבע של פני (אגורה בריטית) להחזיר לאנה כעודף.
1 פני = 8 אגורות.
בישראל אין מטבע של אגורה ובד"כ מעגלים את הסכום, באנגליה, כל פני נחשב...
(בסוף, ויתרנו לו על הפני, הוא יחזיר לנו בפעם הבאה שנקרה שם :)

עיר עניה

כאשר יצאנו מתחנת ויקטוריה, אחד הדברים הראשונים ששמים לב אליו, זה כמו האנשים הישנים ברחוב, בפתחי חנויות.
זה לא מראה חדש, המראות זכורים לי ממקומות נוספים באירופה ובגירסה אף פחות סימפטית מאפריקה וגם בישראל נתקלתי לא אחת באנשים הישנים בגנים ציבוריים.
זה מטריד ומעורר תהיות באשר לעוני, עושר ומה שביניהם.

עיר מקסימה

מעבר לחוויות שאפשר לכתוב עליהם, יש משהו מיוחד באווירה הלונדונית ששום מילה ואף המון מילים לא יתאר, פשוט צריך לשהות שם זמן מה, בשביל להבין מה מושך את המבקרים בלונדון שוב ושוב, כמו מגנט...
אולי אלו הרחובות ההומים בכל ימות השנה, מזג האוויר הנוח השורר בעיר רוב הזמן (גם שגשום, הגשם חלש וא מזיק).
פשוט, אם יש רשימת ערים שחייבים לבקר בהן, לונדון היא אחת מהן, זה ללא כל צל של ספק.
אני מבין את אח שלי שגר שם ואת ההורים שלי שגרו שם לפני שלושים שנים במשך שנה.

תירוצים מטופשים בישראל

אנה ואני טסנו בין ה-22 ל-25 בינואר (למעשה נחתנו בישראל כבר בוקר ה-26 בינואר).
לאמא שלי היה יום הולדת ב-24 בינואר.
אחרי שחזרנו, אמא שלי התלוננה באחת הדרכים מטופשות ביותר ששמעתי בחיי!

אמא שלי אמרה, שמפני שסגרתי את הדוד החשמלי, לא היו לה מים חמים להתקלח ביום ההולדת...
זה הגיוני...
לא היה יותר הגיוני שהיא למשל, תבדוק אם הדוד עובד...
הרי הרבה יותר קל להאשים מישהו שטס יומיים לפני...
מה, שהיא תאשים את עצמה על כך שהיא לא פותחת את הדוד ולכן אין לה מים חמים?
אני טס ליומיים והבית מתפרק...

הגיון

אני מניח שרוב האנשים מכירים את זה, אבל בכל זאת, אני רואה לנכון לציין שבמדרגות הנעות (דרגנועים) המובילים לתחתית יש שילוט המבקש ממי שרוצה לעמוד להצטופף בצד ימין.
ההגיון הוא שמי שרוצה לעמוד עומד בצד ימין ומי שממהר או סתם רוצה ללכת במדרגות הנעות יוכל לעבור בחופשיות בצד שמאל.
כל כך פשוט, כל כך הגיוני, למה בישראל תמיד אנשים חוסמים את כל רוחב המדרגות (אני מדבר מנסיון של שנים בקניונים)?

שיר לסיום

אני רוצה להביא כאן לסיום את מילות השיר Streets of London שבוצע בין היתר על ידי שיניד אוקונור :

Have you seen the old man, in the closed-down market
kicking up the papers, with his worn-out shoes?
In his eyes you’d see no pride, hand held loosely by his side
yesterday's papers, telling yesterday's news

So how can you tell me, you're lonely
and say for you the sun won’t shine?
Let me take you by the hand,
and lead you through the streets of London
I'll show you something, to make you change your mind

Have you seen the old girl, who walks the streets of London
dirt in her hair, and her clothes in rags?
She's no time for talking, she just keeps right on walking
Carrying her home, in two carrier bags

So how can you tell me, you're lonely
and say for you the sun won’t shine?
Let me take you by the hand,
and lead you through the streets of London
I'll show you something, to make you change your mind

In the all-night cafe, at a quarter past eleven
same old man sitting there, on his own
Looking at the world, over the rim of his tea-cup
Each tea lasts an hour, then he wanders home alone

So how can you tell me, you're lonely
and say for you the sun won’t shine?
Let me take you by the hand,
and lead you through the streets of London
I'll show you something, to make you change your mind

Have you seen the old man outside the Seamens mission
memorie fathing, with the medalreabbons that he weares
In our winter city, the rain cryes little pitty,
For one more forgoten hero, and a world that doesn´t care

So how can you tell me, you're lonely
and say for you that the sun doesn't shine?
Let me take you by the hand,
and lead you through the streets of London
I'll show you something, to make you change your mind

ומי שלא הספיק לו (יש כאלה?!) מוזמן לקרוא את מה שהיה לאנה להגיד על הטיול שלנו. החלק הראשון של דבריה מופיע כאן והחלק השני מופיע כאן.
ועד כאן סיפורי לונדון ינואר 2004.
ודאי החסרתי הרבה, חלק במודע וחלק בודאי ללא כוונה.
אני מניח שמידי פעם עוד אכתוב כמה מילים על הטיול הזה שאני מוכרח לציין היה אחד הנפלאים שעשיתי.
אלעד

מחפשים משמעות ?

כל כך לא כיף לחיות שהמטרה היחידה בחיים היא החיים עצמם!

אז יש כאלו שמנסים לחפש משמעויות במקומות רחוקים, בגרמי השמיים ובכל מיני המצאות שונות ומשונות, אבל אם בוחנים את הדברים טוב, למשל ע"י התבוננות בטבע, מגלים שאנחנו לא שונים הרבה מחיות ומה בדיוק המשמעות שלהן?
למצוא את הארוחה הבאה?
להתרבות?
אז משמעות החיים היא לאכול ולעסות סקס?

לא יודע, אבל איכשהו זה נראה לי חסר פואנטה, חסר מטרה, חסר חשיבות ובהחלט אני לא רואה כיצד העולם היה מפסיד לולא הייתי מגיח לאוויר העולם או בכלל, אם מחר המין האנושי יחדל להתקיים...

יש נשק?

מטען חבלה התגלה היום בחניון בתת קרקעי בקניון עזריאלי בת"א.
לא, אין מה לדאוג, לא הרעים (ע"ע פלסטינאים) הניחו אותו שם, אלא הטובים (ע"ע העולם התחתון הישראלי).
והרי ידוע שכאשר ישראלים מניחים חומרי נפץ, אנחנו הרבה יותר סלנים, מפכ"ל המשטרה מכריז מלחמת חורמה בעבריינים והחיים חוזרים למסלולם...

וזה מחזיר אותי שוב לנקודה שאני מציין בכל פעם שאני חוזר מביקור בקניון - השומרים בקניון, לא יצליחו לזהות מטען חבלה גם אם מישהו ינופף בו מול העיניים שלהם...
אני מבטיח לכם שאם אני ארצה לפוצץ קניון, אני לא אשים את המטען באופן גלוי בתא המטען של המכונית ואני אפילו לא במושב האחורי של המכונית, כי גם שם בודקים לפעמים, אם לשומרים מתחשק.

וזה מחזיר אותי לקניות של אתמול, בהן השבתי לשומרת ששאלה אותי אם יש לי נשק "השעה רבע לשבע".
מה הקשר?
באמת שאין קשר, אבל על שאלה טיפשית, עונים תשובה טיפשית...

אזכרה

היום נערכה האזכרה במלאת שנתיים למותו של אבא שלי.
הנוכחים לא רבים, לא טרחנו לפרסם מודעות הקוראות לאנשם לבוא להלוויה, אפילו לא התקשרנו להודיע לאף אחד ולמעשה, גם לאלו שזכרו שאבא של נפטר בינואר, לא אמרנו מתי מועד האזכרה.
רב או חזן לא היה (ברוך השם), בקושי זר פרחים אחד שהביאה בת דודתה של סבתא עיטר את הקבר. אמא שלי לא זכרה להביא נר נשמה מהמלאי שהיא אוגרת בבית (ואני לא טרחתי להזכיר לה, כי אני לא רואה בכך חשיבות).
עמדנו שם, כאשר כמעט כל מה שעשינו היה לספר בדיחות. העברנו דאחקות על בן דוד שלי שחזר בתשובה ועל כיתוב משעשעים על מצבות (למשל, ידעתם שבחלקה ליד הקבר של אבא שלי קבור שרק?

בכל מקרה, לפני האזכרה התלבטתי אם לבוא או לא, הרי אני כבר הייתי במקום לפני עשרה ימים, כאשר חלפו שנתיים מאז התאריך הלועזי.
בסופו של דבר בחרתי ללכת, במיוחד כדי לחסוך ביקורת משפחתית, שגם ככה לא חסרה.

בלוג TV מתחמם (ולכן מתפשט)

אז כאמור בתפוז יצאו לאחרונה עם בלוג TV, כפי שכבר כתבתי לפני 11 ימים.
כבר בפעם הראשונה שראיתי את זה, לאחר מספר דקות הבנתי שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשר לאדם הממוצע שיושב ובוהה במסך המחשב להתחרות בהפקות הטלויזיה הגדולות והמושקעות.
הסייג היחידי לכך היה, איך לא - סקס...

וכאמור, כפי שהיה צפוי, קמו לא מעט "בלוגרים" (אם אפשר לכנות אנשים היושבים מול QUICK CAM ומנהלים צ'אט וידיאו) שהחלו להתערטל, לאונן ואף לקיים יחסי המין, הכל כמובן לזכות במעט דקות התהילה שלהם, או בלשון העממית - "רייטינג".
אז אוקה חביבתנו, כבר כתבה שהצעד הבא של אנשים הדורשים תשומת לב, יהיה "כדור לראש" בשידור חי, הרי זה עשוי למכור אף יותר מסקס.
הרי אנשים עם בעיות לא חסרים, המדיום קיים ולצערנו, הוכח שקהל של חוליגנים שעשויים לעודד בהקשות נמרצות על המקלדת אנשים לעשות דברים שהם עשויים להצטער עליהם בדיעבד קיים.

עוד בענייני ההתערטלות בבלוגי הטלויזיה של אתר תפוז ועל ההתממות של מנכ"ל תפוז, אפשר לקרוא בכתבה הבאה שפורסמה בהארץ.
ושוב, אני מבין שהמילה בלוג הופכת אט אט להיות פופולרית יותר ויותר, אבל באמת קשה לי להבין מה הקשר בין TV BLOG ל-WEB LOG, היינו יומן רשת.

כמעט ונפגענו

"עכשיו כבר מותר לגלות" נכתב במעריב, שלפני מספר ימים היה עשוי לפגוע בכדור הארץ אסטרואיד.
על פי המסופר, דבר פגיעתו הצפויה של האסטרואיד (שהיה עשוי ליצור מכתב קטן במידה ויפגע בכדור הארץ, סכנה לא גדולה במיוחד, בהתחשב בעובדה שהאזורים המישבים בכדור הארץ מועטים ורוב הסיכוי שהאסטרואיד היה פוגע באזור לא מיושב, מה גם שלבסוף הוא בכלל פיספס את כדור הארץ) הועבר לרשויות ונשמר כסוד על מנת שלא לעורר פאניקה בציבור.

אז הכוונה יפה, לא ליצור בהלה מיותרת בקרב הציבור, למעשה, יתכן והמטרה הזו אף הושגה, כי הרי מרבית האנשים כלל לא שמעו על האסטרואיד.
אבל נשאלת שאלה חשובה הנוגעת לזכות הציבור לדעת.
אם יש סיכוי טוב שמחבר כולנו נמות, אין זו זכותנו לדעת מכך?
נכון, סביר להניח שאם אנשים ישמעו ידיעה על אסטרואיד שיפגע בכדוה"א, סביר להניח שהדבר הראשון שיזכרו בו, זו התאוריה על כך שהדינוזאורים נכחדו מפגיעת גוף שמיימי שכזה...
זה יעורר בהלה, אנשים יקנו מוצרי מזון, אולי גם יתאבדו או כל מיני דברים משונים שכאלה שאנשים עושים שהם חושבים שקץ העולם קרב...

אבל האם אין זו זכותם של אנשים לדעת את "האמת" או לפחות מה שנחשב כאמת, כי הרי האמת משתנה ללא הרף ואין מישהו שאפשר להצביע עליו ולומר "הוא יודע את האמת" (לפחות לא את זו המוחלטת).
אז אולי הפעם הפאניקה הציבורית נמנעה, אבל תהיו בטוחים שאני סומך כיום פחות (לא שלפני זה סמכתי עליהם יותר מידי) על השלטונות, הרי אולי מחר יהיה משהו שכן חשוב שאני אדע והם יחליטו להסתיר זאת ממני ומהציבור בכלל (והרי דברים כאלה קורים כל הזמן ומידי פעם הם נחשפים, קם קול צעקה שנשכח וחוזר חלילה).
ואולי, מי יודע, באמת מסתירים מאיתנו חייזרים, כפי שטוענים בסדרות כמו תיקים באפילה או בסרטים כמו היום השלישי, כי הרי לא רוצים להכניס אותנו לפאניקה, נכון?
ובידיעה על האסטרואיד הזה קיבלנו הוכחה ניצחת לכך.

אזהרה נגד שוד

לפני שבוע בדיוק, שמעתי מחבר ללימודים סיפור, ממש לא סימפטי שאני רואה נכון לפרסם כאן, על מנת שקורבנות פוטנציאלים ישימו לב, הן למקרה הזה והן לדומים לו...
כמובן, אתם רשאי לספר על זה למכריכם בכל דרך, על מנת שלא יפלו קורבן לתחמנויות שכאלו.

ומעשה שהיה כך היה...
לאישה אחת (קרובה בדרך כלשהי למי שסיפר את הסיפור) נגנב התיק (לא זוכר היכן זה היה בדיוק, סליחה שזה נשמע סיפור חסר כבר מהתחלה, אבל אני מעדיף להגיד שאני לא יודע, מאשר להמציא).
בכל מקרה, עוד באותו יום (או לכל היותר למחרת), התקשרה אל אותה אישה שנגנב לה התיק אישה נוספת שאמרה לה שהיא נורא מצטערת, אבל לה יש תיק דומה, היא התבלבלה ובטעות לקחה את התיק של האישה האומללה.

הן קבעו להפגש זמן קצר מאוחר יותר, במקום מוסכם, על מנת שאותה אישה טובת לב שמצאה את התיק תוכל להחזיר את התיק האבוד לאישה שתיקה אבד.
האישה הראשונה הגיעה למקום המפגש, חיכתה לאישה שהתקשרה על מנת להשיב לה את האבידה, אך האישה משום מה לא הגיעה...
לאחר כחצי שעה, אולי קצת יותר, התייאשה האישה מהברז שהאישה שהתקשרה עם הבשורות בפיה דפקה לה וחזרה אל ביתה.

כאשר הגיעה לביתה, נדהמה לגלות שדירתה רוקנה מכל חפצי הערך שהיו בה...
כן, אותה אישה נפלה קורבן למעשה נוכלות מבריק!

אני מביא את הסיפור הזה, רק כדי להמחיש שלא צריך להיות תמימים, יש לבחון בחשדנות נחמדות של אנשים ובמידה ומקרה כזה יקרה גם לכם, אל תאבדו את הראש, תפנו למשטרה וכמובן, אל תשכחו להחליף את המנעול בבית...
ושוב, ממש לא נעים.

ובאווירה חמורת סבר זו, אסיים את דבריי.
סיפורי לונדון כנראה מחר, אם לא מחר, אז לכל היותר ביום שישי וכמובן שעם הסיפורים, אפרסם גם תמונות שאח שלי שלח לי היום באי מייל וגם אנה הספיקה לצרוב לי אתמול וכמובן, כולם ידעו מי הוא אותו סלבריטאי בעל שעור קומה שפגשתי בממלכה המאוחדת.
אלעד

הוט

 היום הבוקר התקשר נציג של הוט (חברות הכבלים המאוחדות) ורצה לדבר עם סבתא שלי או בעלה (שני הבעלים שהיו לה מתו די מזמן) כדי לשאול למה התנתקנו (הייתה תקופה שהכבלים בבית שלי היו רשומים על שם סבתא שלי, כאשר היא התגוררה אצלנו וכך זכינו להנחת פנסיונר, המגיעה לה כחוק).
השבתי שהיא לא נמצאת, שאנחנו לא מעוניינים לחזור להתחבר לכבלים ללא כל קשר למבצע התורן שהם מציעים ושלמען האמת הוא די מציק לי. שאלתי כיצד יוצאים מרשימת הניג'וסים שלהם והוא אמר שאין אפשרות (הוא אמר משהו על "אין אפשרות כזאת במערכת).
חוצפה, נכון?

כל חודש בממוצע מטרידים אותי (או את בני ביתי), אחרי שאמרנו בפירוש שאנחנו לא מעוניינים להיות לקוחות שלהם...
בקרוב אציע למספר חברי כנסת להעלות הצעה ברוח דומה ל"רשימת אל תתקשר אלי" האמריקנית, כי זה בלתי נסבל.
זה שאבא שלי עשה טעות לפני כעשר שנים והתחבר לחברת הכבלים, לא אומר שאני צריך שיטרידו אותי בטלפון כל הזמן במשהו שאני בכלל לא מעוניין בו.

להגר לאוסטרליה

מי אמר שוואלה לא מספקים מידע מהימן (אני)?

אבל גם אתר החדשות הגרוע ביותר, מתעלה על עצמו לפעמים והנה, הוא מספק מידע חשוב על אפשרות הגירה לאוסטרליה.
לגזור ולשמור!
(מעניין אם הם צרכים כותבתי בלוגים בעברית שם...)

לידיעת הזהירים

קונדום הוא אחד מאמצעי המניעה הנפוצים ביותר. נוסף על היותו מקטין בצורה דרסטית את הסיכוי להכנס להריון בלתי רצוי, הוא גם מגן מפני מחלות מין, אשר המוכרת בהן היא האיידס.
יש כאלו שההגנה הגבוהה מפני הריון לא רצוי לא מספקת אותם (בד"כ זוגות בתחילת דרכם) והם מעדיפים להשתמש בשיטת "אם לא יועיל אז לא יזיק" ומשתמשים בשרשרת הגנות - גלולות + קונדום + שלל שיטות סבתא. ואם כבר קונדום, אז למה לא להשתמש בבטוח ביותר - EXTRA SAFE (או SAFE PLAY אם מתחילים לזרוק) המכיל קוטל זרע.
ובכן, מסתבר כי קונדם  עם קוטל זרע מעודד מחלות מין (או כך לפחות מחקרים מגלים)...
השימוש בקונדום עם קוטל זרע פוגע בתאים המגינים בנרתיק ועשוי לעודד את ההדבקות במחלות מין, דוגמאת איידס.
אז לא תמיד מה שנראה הכי בטוח, הוא בהכרח הכי בטוח.
(וכאמור, יתכן מאוד והמחקרים האלה יתגלו כמוטעים, כפי שקורה במקרים רבים)

נותן ומקבל

אם מישהו נותן שוחד, אז מישהו מוכרח לקבל, לא?
אז למה מאשימים רק את מי שנותן?
אם דוד אפל נתן לראש הממשלה שרון שוחד (או לפחות בכך הוא מואשם, כי הרי אדם חף מפשע עד אשר הוכחה אשמתו), האם אין זה מצביע על כך שראש הממשלה קיבל שוחד (כאמור מתן שוחד, לא נסיון למתן שוחד)?!

מנגד שרון לא רוצה להתפטר (אולי בצדק, אולי לא).
אני יכול להבין שראש הממשלה לא צריך לקפוץ לדום לאחר כל הטחת ביקורת שמישהו משליח לעברו, אבל במידה וראש הממשלה עבר על החוק והוא יודע מכך, מן הראוי שיחזור לחוות השקמים.

ועוד באותו עניין, ראשי הממשלה לשעבר ברק ונתניהו, הואשמו גם כן בעבירות כספים שונות בענייני בחירות.
אז או שקיימת הדרדרות מוסרית נוראה, בעקבותיה כל בכיר במדינה (והרי ראש הממשלה, בפועל הוא הבכיר בממשלת ישראל והוא הראשון מבין נבחרי הציבור) פועל שלא כחוק בענייני כספים או שהחוק הקיים לא מתאים ובלתי מתאים למציאות הקיימת.
הנושא לדעתי, ראוי לבדיקה, כי באמת לא נעים לראות ראש ממשלה מואשם בפלילים, גם אם הוא לא בדיוק ראש הממשלה החביב עלייך.

מיקרוסופט התעצבנו - אותי זה הצחיק

חברת מיקרוסופט - תאגיד התוכנה הגדול בעולם המגלגל מיליארדים, החליטה לתבוע בחור קנדי צעיר בן 17, העונה לשם מייק רואו  שהקים אתר אישי העונה לשם "מייק רואו סופט".
אולי את מיקרוסופט זה עיצבן, אבל אותי זה ממש הצחיק.
אז מה הם חושבים להם שם במיקרוסופט, שהאתר של הילד הזה ימוטטאת אימפריית הרשע (סליחה, מונופול) שלהם?
על פי השמועות, החברה הציעה לבחור עשרה דולרים בעבור הדומיין (כתובת האינטרנט) שרכש כחוק, מייק הצעיר ראה את ההצעה כמעליבה ודרש עשרת אלפים דולרים בעבור האתר.
כסף קטן בעבור החברה, כסף גדול (כנראה) עבור הילד.

אמנם מיקרוסופט מעסיקה עורכי דין במשרה מלאה המתעסקים כל היום בלהגן על חברת מיקרוסופט התמימה מהאישומים שהיא מונופול ולאיים בתביעות על חברות קטנות שלא פועלות על פי חוקי המשחק המיקרוספטי, אבל עדיין, לא חבל על הזמן והכסף שהם ישקיעו בתביעה "מיקרוסופט נגד מייק רואו סופט"?

סין - צרפת

נשיא סין הו ג'ינטאו מבקר בצרפת לרגל 40 שנים לכינון היחסים הדיפלומטים בין המדינות.
במקביל לביקור התארגנו בפריז חגיגות ראש השנה הסינית (אני אישית הייתי באלו בלונדון ביום ראשון, היה אוכל טוב, מופע חביב שראיתי בכיכר טפלגאר, אבל ציפיתי ליותר).

"כינון יחסים בין מדינות ופיתוח קשרי תרבות וכלכלה עם מדינה גדולה זו, אינם אמורים לגרום לנו לשתוק בעניין היעדר הדמוקרטיה בסין" אמר ז'אק לאנג שהיה בעבר שר בממשלת צרפת.
מעניין מה יש לו להגיד בענייני איסור חבישת הרעלה במדינתו שלו...

למכירה בתולים במצב טוב

סטודנטית בת 18 בתולה מוכרת את בתוליה ב-ebay...

(על מנת לממן את הלימודים כמובן)
בתולה, כן בטח, הא?
ולחשוב שיש אנשים שהספיקו להציע כבר עד 10,000 ליש"ט (כשמונים אלף ש"ח)...

כלומר, אנשים יקנו כל דבר!

ממקורות יודעי דבר ארגון טרור איסלאמי כבר הציע סכום נאה מפני שנגמרו לו הבתולות שהוא מציע למתאבדים (ועוד מתאבדת בריטית, זה בכלל שווה :)

פוסט מעולה על ניסויים בבעלי חיים

יפה שיש אנשים שעוד איכפת להם...
אני ממליץ לקרוא את הדברים, כי נושא הניסויים בבעלי חיים מסוכם כאן בצורה מצויינת עם המון קישורים רלבנטים.
אמנם את רוב הדברים בנושא אני כבר יודע, אבל תמיד מופתעים לגלות דברים חדשים...
(אגב, הגעתי לפוסט הזה די במקרה, דרך קישור בפוסט הזה של שייני)

פמיניזם

ואם כבר בענייני המלצות לקריאה עסקינן, אז הנה כתבה על תביעה שהוגשה כנגד פזית בניזרי שכתבה בוואלה ביקורת על הסקסיזם שיש בפרסומת ובתכובה זכתה לתביעה מצד הפרסומאי אודי פרידן.
בכתבתה, כתבה פזית על כך שרוב הנשים משחקות לידי הגברים (אני לא בטוח שזה כל כך נכון, כי מדובר במשחק דו כיווני, בו כולם משחקים לידי כולם) וכדוגמא נתנה את הפרסומת לתפוזינה, בו האישה משחקת קשוחה למראית עין, רק כדי להוות סמל סקס לגברים.
הדבר קומם את יוצר הפרסומת, כי הרי בינינו, מי אוהב ביקורת?
אבל להגיש תביעה, סתם כי מישהו כתב עליך (או ליתר דיוק על הדברים שיצרת) את דעתו, שכוללת דברים לא יפים?
אני שמח שבית המשפט דחה את התביעה על הסף.

ועד כאן להפעם.
יום הולדת 19 שמח לאנה!
אלעד

לשוב אל מדינת עולם שלישי

חזרנו מלונדון.
היה נפלא, היה משובח, היה מעולה אצטרה אצטרה...

לצערי, אין לי ממש זמן להעלות את החוויות בכתב כעת, אולי בעתיד...
רק אספר בכמה מילים שבין החוויות הלונדוניות שלנו, היה כלול מפגש עם סלבריטי עולמי, סופרסטאר ענק, אחד האנשים הידועים בעולם המוזיקה האירופית שפגשנו ברג'נט סטריט ותמונת פפ'רצי אותנתית שלו אוכל גלידה תפורסם כאן בהמשך (יש למה לצפות :)
כמובן ששאר האטרקציות הלונדוניות, אוטובוסים דו-קומתיים, רכבות תחתיות, מוזיאונים, שופינג וכן חגיגות ראש השנה הסיני היו גם היו, אבל, כאמור, הכל ייכתב, אם ייכתב, לא כעת.

מוזר אגב לחזור למדינת העולם השלישית הזאת.
אנחנו עשרות שנים אחורה מבריטניה (וגם שם יש אנשים המניפים שלטים המספרים על כך שבריטניה היא מדינת משטרה אצטרה אצטרה)...

בינתיים, מי שמעוניין, יכול לקרוא כתבה על לונדון מאת אח שלי שהתפרסמה אתמול במעריב.

וכעת לשני קטעים שהתחלתי לכתוב עוד בטרם טסתי ולא הספקתי להכניס לבלוג :

HI

האם רק אני קיבלתי מלא הודעות באי מייל, תחת הנושא המפתה HI שכידוע מכילות וירוס?
בכלל, עזבתי את המחשב לכמה ימים ושחזרתי תיבת האי מייל התמלאה בדי הרבה פרסומות במקרה הטוב ווירוסים במקרה הרע...
מה הקטע עם וירוסים לעזאזל?
בסדר, שלחתם פעם אחת, גילינו שזה וירוס, צחקנו, נהנו, יפה.
פעם שניה, התחיל להעיק, אבל ההודעה נמחקה ישר.
בפעם המאה זה כבר מרגיז...

מה הטעם?
מי שיש לו אנטי-וירוס, מגלה את הדברים האלה ולא קורה למחשב שלו כלום.
מי שלא, אז למה בעצם לגרום לו נזק, מה הוא עשה?

למה שמתכנתים מוכשרים (או סתם ילדים קטנים אשר משנים בקצת וירוסים קיימים) לא ינצלו את הידע שלהם על מנת לעשות דברים טובים, למשל לייצר תוכנות מתחרות באלו של תאגיד הרשע (סליחה, מיקרוסופט)?
העולם דפוק והוא ללא כל צל של ספק משפיע גם על עולם המחשבים...

וחידוד מבריק שלי בעקבות אחת התגובות :

אני מעדיף לקבל HI באי מייל מאשר HIV בקיום יחסי מין :)

מטריות הכנתם?

הנה משהו מלפני שטסתי ובדקתי את מזג האוויר שיהיה בארץ ישראל הקרירה והגשומה, בזמן שאני אהיה בלונדון הידועה בהיותה "עיר יבשה"
ב-YNET סיפרו על רוחות בעוצמה של 100 קמ"ש שהיו צפויות והמליצו להכין את המטריות.
אולי עובדים בעבורם חזאים טובים, אבל מטריה ורוח הנושבת בעוצמה של 100 קמ"ש הם לא שני דברים שמסתדרים טוב ביחד...

ועד כאן להפעם.
שלום, תודה ואחווה

אלעד

רוחות עזות - המלצת YNET קחו מטריות

מה קורה למטריה ברוח עזה