בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לתנועת הליכוד יש סיסמת בחירות חדשה:

"חזק מול החמאס - רק הליכוד נתניהו".

תודות ל"מוסיף", הנה לכם גם סטיקר (בתקווה שזהו אכן הסטיקר):

(זה עזר לי לדעת איזו גרסה נכונה של "הארץ" או של YNET. מסתבר שזו של "הארץ". חבל שאתר הליכוד בשיפוצים כל כך סמוך לבחירות, לאור זה שלאחרונה הם העלימו במכוון את שרון ותירצו זאת בכך שהם משפצים את האתר [תמונה להמחשה בסוף הקטע])

מילא, הטענה (טענה בניגוד לטיעון, היא אמירה שאין לה ביסוס ואין ניסיון להוכיח אותה) המגוחכת שרק נהנתניהו, האיש והסיגר הבוער בכיס, חזק. הרי דווקא בימים אלו, ראוי להזכיר שהיה זה נהנתניהו שחתם על הסכם חברון.

מילא, הניסיון המגוחך לרמוז שדווקא מהטלת פתק מחל ועוד מחל ועוד מחל (ותודה לבגין), תבוא הישועה.

אבל המשפט הזה "חזק מול החמאס - רק הליכוד נתניהו", הוא אפילו לא משפט בעברית!

באמת המפלגה המצומקת הזו, שנתניהו, הוא-הוא מי שצימק אותה (ושרון קצת עזר לנפח אותה), משלמת עבור הדבר הזה?

האם יש קופירייטר שמקבל כסף בעבור הסיסמה המגוחכת הזו?

הסיסמה הזו אפילו גרועה מהשלטים המנסים להציג את חביתוש פרץ כמנהיג...

"חזק מול החמאס"

היכן סימני הפיסוק?

פסיק ונקודה. אולי אפילו סימן קריאה.

זה יכול היה לעזור.

פרגמנטים של משפטים, זה מה שיש לאנשי התקשורת של מפלגת הליכוד.

כמה מילים שחוברו להן יחדיו בצורה סניטטית.

"רק הליכוד נתניהו"?

האם הליכוד הוא שמו הפרטי של נהנתניהו, אחרי שביבי ובנימין כבר התיישנו, כפי שהציע מוסיף (המתארח בגלוב של יובל דרור)?

או סתם מחברי הסיסמה הליכודניקית, לא ממש יודעים איך לחבר משפט תקין בשפה העברית?

ואולי, חלילה, הם מזלזלים בבוחרי הליכוד, החליטו שיש מגבלה רצינית של מילים שהם מסוגלים להפנים.

אולי הם חשבו להם שבוחרי הליכוד בלאו הכי לא מדברים בלשון תקינה ויקנו את הסיסמה הזו.

וכך צמצמו, בהתאם ל"תיאוריית המידע" את כמות המידע עד המינימום האפשרי להבנת המסר.

כך הם פני הדברים, כאשר מדברים בסיסמאות ריקות מתוכן, סיסמאות הנהגות במוחיהם של קופירייטרים בינוניים.

אז אם במקרה, אתם דוברים עברית, יודעים לנסח משפטים תקינים ולהעביר מסר ברור, בליכוד צריכים אתכם!

אחרי הכל, איך שזה נראה לאור התוצאות, לא צריך כישורים רבים לעבודה...

אתר הליכוד נכון לשעת כתיבת הקטע

אתמול, ערכתי מארב מוצלח לילדים בטויס אר אס (חנות אשר משום מה החליטו להפוך את האות R בה ל-Я שזה ברוסית YA, שזה "אני", מה שתמיד הצחיק אותי, כלומר מאז שהתחלתי לקרוא רוסית והכרתי את המילה).

אה. אני לא פדופיל (או לפחות אני אחד בהכחשה). לא ניסיתי לפתות את הילדים או ליצור איתם קשר, שלא נאמר מגע.

סתם עמדתי כעשרים דקות בכניסה לחנות והתבוננתי באנשים והילדים היוצאים מהחנות ונכנסים אליה.

ככה זה, כאשר אנשים שאתה קובע איתם מאחרים ברבע שעה ואתה אדם שכמעט תמיד מקדים בחמש דקות.

החלטתי לנצל את הזמן כאמור להתבוננות. מין משקיף כזה מהצד, בכל החלל הזה שבין האופיס דיפו לטויס אר אס, בגרנד קניון.

שמתי לב למשל, שעבור ערבים, חיפה היא מעין מיני-מכה. מין אתר עלייה לרגל, אליו עולים כדי לבקר בקניונים, הם-הם המקומות הקדושים.

כאילו בלב לב המפרץ, יש איזו אבן שחורה שיש להקיף ובאמצע הגרנד קניון יש מקום הראוי לפולחן.

חיפה היא בירת מחוז פרובינציאלית, אליה מיטב הכפריים זורמים.

הם לובשים את מיטב מחלצותיהם, סוודרים מצמר קשמיר ומעילים מפרוות אנגורה, כדי להיראות במיטבם, ביריד הגדול המתרחש בעיר הגדולה, מידי יום, משעות הצהריים המוקדמות עד שעות הערב המאוחרות, הן שעות פתיחת הקניון.

בעודי מהרהר בהבדלים בין עיר מחוז רומית דוגמת פלובדיב שבבולגריה לפני כאלפיים שנה, לעומת חיפה של 2006, שמתי לב שאותם אנשים, באמת רואים בהליכה לקניון אירוע.

אירוע חגיגי שמתלבשים אליו בלבוש מהודר. אירוע שכל המשפחה, או לפחות חלק נכבד ממנה, נוטל בו חלק.

נכון. עבורם, הביקור בקניון מצריך נסיעה של שעה קלה ולא הליכה חפוזה של כרבע שעה, כפי שהדבר עבורי.

אבל גם אם הקניון היה רחוק יותר, לא הייתי מתלבש בצורה מיוחדת בעת ביקור בו.

אני זוכר, מכר ותיק, היה רואה בקניון מין מקום כזה, אליו צריך להתלבש באופן מיוחד (בג'ינס וחולצת T נאה. אך אלו היו הסטנדרטים שלו להופעה נאה).

בכל זאת, כנראה שמדובר באנשים מסוים, ולא נגיד בבני לאום מסוים או אנשים שגרים רחוק מהקניון.

אני חושב שמדובר באנשים, הרואים באשליה הזו, המכונה קניון, מעין מקדש.

אם כאשר מבקרים במקדש, מכבדים את האלים בבגדים צחורים או ססגוניים, הרי אם הקניון הוא מקום מקודש, אזי גם בו, צריך להתלבש בהתאם לקוד לבוש מסוים.

ואולי, צריך לעשות רושם טוב על הזולת.

אותו מכר למשל, שיווע באותה תקופה לבת זוג. הייתכן ומטרת הלבוש הייתה לא סגידה לאלוהי הקניון, אלא ניסיון להרשים את בנות המין השני?

ואולי הליכה למקדש בביגוד מסוים, היא ניסיון להראות לאחרים, עד כמה אתה מאמין ושם לב לפרטים הקטנים, או במילים אחרות, ניסיות להרשים את האנשים האחרים.

והרי זהו תפקידם של הבגדים, מעבר לפונקציה של ויסות חום הגוף.

ואותם אנשים הבאים לקניון, באים כאמור בחבורות, כפי שציינתי. יתכן כמובן שאלו שיקולי לוגיסטיקה, אך אפשר כמובן להניח שכל הילדים רואים בקניון איזה מקום קסום, בו ניתן להגשים כמעט כל פנטזיה, בתנאי שאבא יכול לשלם את תג המחיר הנקוב (בהנחה ומקפידים על החוק ומציגים מחירים).

וכך, בשלב מאוחר יותר, אחרי שצפיתי בילדים יוצאים ובאים מהחנות, חלקם מדברים ערבית, חלקם ברוסית ואפילו ילדים חמודים שדיברו מנדרין (טוב, בהחלט יתכן והם דיברו ניב סיני אחר. אני מתקשה להבדיל ביניהם), מצאתי עצמי מתהלך בתוך חנות הצעצועים הגדולה.

מכוניות צעצוע עם תג מחיר של תשעה שקלים, עומדות סמוך למכוניות מהודרות עם שלט רחוק, שעלותם, כך נכתב, היא למעלה מחמש מאות שקלים.

פאזלים, משחקי לוח, בובות.

בובות דינוזאור, בובות צבי הנינג'ה, בובות ספיידרמן, בובות באטמן ועוד שלל בובות, לכל אחת תג מחיר אחר, אשר לא בהכרח משקף עלות ייצור כל-שהיא, אלא בעיקר כמה יהיו מוכנים הורים לילד לשלם, לו רק יפעיל הילד מעט לחץ.

ובעודי עומד שם, באחד המעברים, מצביע על צעצוע אחד עם תג מחיר תלת ספרתי המתחיל בספרה 2 למי שאיתי, ואומר שהצעצוע נראה נפלא, ילד אחד קטן, כבן שלוש או ארבע, מיד החל לצעוק לאימא שלו שהוא רוצה את זה.

אימא שלו אמרה לו שזה יקר.

"לדעתי, צריך לאסור על ילדים להיכנס לחנויות צעצועים" אמרתי והסברתי שכך יימנע המון לחץ על ההורים וכיסם, מצד הילדים.

האם של הילד, אמרה שאני צודק.

היא ודאי הרהרה (או שאני נותן לה יותר מידי קרדיט) במשך כמה שניות, על עולם אידיאלי, בו לילדים אסור להיכנס לחנויות צעצועים וכך ההורים שלהם שולטים בכמות הצעצועים של ילדיהם וטיבם.

הרי ילדים בד"כ רוצים כל דבר. אני הייתי כזה. כך נדמה לי.

אני מניח שבאותו רגע, לו הדברים שלי היו בעלי יותר תוקף במציאות, ודאי הייתי הופך להיות החלום של כל אם לילד.

אותה אישה אגב, קנתה לבסוף צעצוע אחר באותו מחיר.

יש דברים שאי אפשר לשנות.

האזנתי לי לשיר Sunday Bloody Sunday של U2, כאשר חשבתי לי שהנה, היום יום ראשון, מחר ה-30 בינואר, כלומר 34 שנה לאותו יום ראשון ארור (כן, בעברית זה נשמע רע), ב-30 בינואר 1972, כאשר צנחנים בריטים טבחו במפגינים לא חמושים בעיירה דרי שבצפון אירלנד.

תהיתי, האם לכתוב על זה בכלל (בכל זאת, 34 שנים זה לא משהו עגול ואפילו כתבה בהארץ שהעלתה את השאלה אם ישראל והחמאס יכולים ללמוד מהמקרה הצפון-אירי לא מצדיקה התייחסות).

אחרי הכל, עברו כמה חודשים מאז צפיתי בסרט (המצוין, יש לציין) בלאדי סאנדיי, בסינמטק, והאירוע (כלומר אירוע הצפייה, לא האירוע האירי מלפני שנולדתי), כבר לא ממש בולט באופן חד בזכרוני (אם כי עדיין מידי פעם, אני מעלה תמונות מהסרט שהותיר בי רושם עז, גם אם ברור שהוא מאוד חד-צדדי לטובת המפגינים האירים, במקרה הזה [נו, בכל זאת הבריטים הרגו שם אנשים לא חמושים, אם כי למדתי שאין שחור ולבן, אפילו במקרה הזה]).

אבל תמיד נראה לי חשוב להזכיר שסכסוכים דתיים, לאומיים וגזעיים, הם לא רק מנת חלקה של ישראל.

הפלא ופלא, אפילו לא צריך ערבים כדי שיהיו מהומות (אפילו שכבר עמדתי בקצרה על כך שלא כולם אותו הדבר ולא כולם מחרחרי מלחמה).

אולי זו הסיבה שמצאתי את דרום אפריקה מרתקת וגם סכסוכים אחרים בעולם, תמיד מרתקים אותי.

הם תמיד נותנים זיק של תקווה שאולי גם כאן יהיה טוב יותר יום אחד.

הם תמיד מלמדים אותי, שעד כמה שחלק מהאנשים רואים כאן את עצמם חלק מעם סגולה (או לחילופין בני הדת הנבחרת של אללה) ואת יריביהם כחיות צמאות דם (או לחילופין כובשים ציונים רעים), מה שהופך את הסכסוך שהם חלק ממנו לייחודי ומיוחד, בסופו של דבר, בכל מקום שיציבו בו אנשים, ללא קשר לשפתם, דתם וכדומה, תמיד הם יסתכסכו (בין אם על משאבים ובין אם סתם על שליטה וכדומה).

והייחודיות של בלאדי סאנדיי?

טוב. ידוע כי המילה Bloody היא מילה שגורה באנגלית בריטית. מסתבר שהרבה אירועים בהיסטוריה זכו לשם בלאדי סאנדיי:

אירועי אלימות בלונדון בשנת 1887.

יום עקוב מדם במלחמת הבורים השנייה, ב-1900.

טבח בסנט פטרבורג ב-1905.

אירועי אלימות בדאבלין ב-1913.

וגם ב-1920.

אחד בפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה.

ועוד אחד במצור על ווארשה, שבוע לאחר מכן.

וגם באלבמה, ב-1965, בהקשר זכויות אדם בארה"ב.

אז כמובן שזה ב-Derry ב-1972, שמחר נציין 34 שנים להתרחשותו, הוא רק עוד Bloody sunday...

עם כל כך הרבה ימים העונים לשם הזה, אין פלא שרבים מחיילי צבא ההגנה לישראל, מספרים על מה שמכונה "שביזות יום א'".

כעת נותר רק לתהות מדוע אומרים "I hate mondays" ולא "I hate sundays" (טוב, זה ברור. מאותה סיבה שזו שביזות יום א' ולא שביזות יום שבת, אלא אם מקבלים מקוצרת).

להלן מספר תמונות שנלכדו משידורי הטלוויזיה בסביבות השעה אחת לצהריי יום ראשון, ה-29 ביונאר 2006, עת לווית "זקן המקובלים" הרב יצחק כדורי.

ראשית, הכתוביות של הכבלים הבטיחו פרפר נחמד.

אני מוכרח לציין שזו האפיזודה הביזארית ביותר בסדרה.

הבחור ממד"א בחזית בתפקיד שבי, אגב...

ומה אתם יודעים. ג'ודי ניר מוזס שלום (בתקווה שלא שכחתי אף שם) מביטה למעלה, במה שהתברר כשידור הלווית הרב כדורי.

איזו צניעות!

ראו איזו פאה נהדרת היא לובשת. או שזה טבעי (סתם, אני מוכרח לציין שהשיער, הוא הדבר היחיד שמגניב בה)?!

מעניין האם היא מחפשת את הרב בשמיים או שהיא סתם דופקת פוזה "לא אופיינית" של אישה טיפשה.

זה רק אני, או שסילבן וג'ודי באמת נראים עצובים?

אפשר לספר לילדים שקורה שאנשים מתים בטרם עת, בדמי ימיהם, ככה קצת אחרי גיל 100?

משה קצב, נשיא מדינת ישראל.

איזו אישיות...

או שלא.

בהנחה וכדורי נולד בעיראק וקצב באיראן, אפשר לטעון שאם היו נלחמים, הייתה זו גרסה נוספת של מלחמת 1980-1988, בין איראן לעיראק?

ובכן ילדים, ג'ודי ניור מוזס שלום, איבדה את אורי כהן-אהרונוב.

עיזרו לג'ודי למצוא אותו.

בין הפותרים נכונה, יוגרל קמע הכמהה ל(הכנס התחכמות אחרת).

הוריי!

נמצאה האבידה. ושבו בנים לגבולם...

בזמן שידורי פרפר נחמד בערוץ 1 אגב, שידרו את דו"ח בריאות בערוץ 10.

גם כאן, עיזרו לנו למצוא את נועה קולפ (רמז, אין לה כובע שחור)...

לסיום, שומו שמיים, ראו נא מה קורה בחדר של חני, בזמן הלווית זקן המקובלים...

הייתכן וחני היא פרוצה, העובדת בשוק הפרוץ של לובשי השחורים?

מדאיג, מדאיג מאוד.

וללא קשר להלוויה, ראו איזה חיקוי נהדר דפק פרידמן בארץ נהדרת, ביום שישי האחרון...

מדובר כמובן באבו טיר, מי שהוצג בארץ נהדרת כחובב מסיבות, בצורה משעשעת למדי.

אבו טיר, שנודע בשל זקנו הג'ינג'י, הסביר מדוע הוא צובע את זקנו, כפי שמופיע בנענע.

אם לו לא מפריע להיראות כך בציבור, אז מדוע שלי זה יפריע?

פשוט, קשה, קשה להתעלם מהצבע הכתום, המשמש גם את "האויב הציוני" (כלומר רק את המתנחלים) ואת המהפכה הכתומה באוקראינה.

חברת Orange, לא חוסכת באמצעים, על מנת למכור לנו "תוכן שיווקי" או פרסום סמוי, כפי שהוא ידוע בשמו הפחות ניטראלי...

ואם נסיים בכדורי, אחת התגובות הראשונות לידיעה על מותו שפורסמה אתמול ב"הארץ", הייתה שהוא היה זקן עובדי האלילים ועוד כל מיני הערות עוקצניות (ולדעתי לא שנונות).

אני בהחלט לא חושב שזה היה במקום. אבל מה שבטוח, שאותם קמעות, בהחלט מצטיירים כעכו"ם.

אחרי הכל, לא עבר מספיק זמן מאז היהדות עברה לפולחן של אל אחד, א-מורפי ובלתי מוחשי, כדי שיהודים יאמינו בדברים קצת יותר רוחניים ופחות גשמיים, ולכן אנו רואים אנשים המקדשים אבנים, מקדשים מבנים ומקדשים ערים, כאשר הם שוכחים שמה שבעצם חשוב, על פי האמונה שלהם, הוא קידוש השם.

בדרך כלל אני לא מפרסם כאן שירה שכתבתי. אם וכאשר אני מפרסם, הדברים מופיעים בבמה (וגם לא תמיד, יש שירים שאני שומר לעצמי או למי שהקדשתי לו/לה את השיר).

את השיר הבא, התחלתי לכתוב לפני מספר חודשים, כתגובה לאותם אנשים דוגמתים, שהחליטו שמבחינתם, "כל הערבים" אותו הדבר, כולם רעים (וכן הלאה) ולכן לא יהיה אף פעם סיכוי לשלום.

למותר לציין שאני מסתייג מדרך המחשבה הפשטנית הזו, שלדעתי האימרה המייצגת אותה הכי הרבה, היא האימרה של ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר (שכמדומני הוא אמר אותה, בהקשר של ועידת מדריד, אם כי יתכן ואני טועה): "הים אותו הים והערבים אותם ערבים".

אני מפרסם אותו, בעיקר כי לאור תוצאות הבחירות לרשות הפלשתינית, קראתי לא מעט תגובות על כך ש"אין פרטנר", על "חמאסטן" (משל היינו בלב הקווקז) ועל כך שהפלשתינים הוכיחו שפניהם לטרור (בניגוד לישראלים שהוכיחו שפניהם לשלום כאשר בחרו בשרון ב-2001 ו-2003?).

אני בספק אם השיר (אם ייקראו אותו בכלל), ישפיע על אותם אנשים הרואים עולם מונוליטי בשחור ולבן.

אבל אני חושב שהוא מאפשר להבין במידה זו או אחרת את עמדתי באשר לרבים בישראל, הרואים בכל העולם הערבי (או למצער הפלשתינים) מקשה אחת.

להלן השיר:

הים אותו הים הערבים אותם ערבים

הערבים אותם ערבים,

הים אותו הים.

אמר יצחק שמיר,

אמר ונעלם.

יצאתי לבדוק האומנם.

האומנם ערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו הים.

פגשתי ערבים מרחבי העולם.

סודנים כהי עור,

לבנונים עם עיניים בצבע ים.

כל אחד דיבר במבטא אחר,

אחדים אף דיברו בעברית.

חלקם התפללו לכיוון מכה,

אחרים עלעלו להם בברית.

חלקם היו ליברלים,

אחרים דבקו במדיניות ג'יהאד.

חלק היו עטויים בחליפות,

אחרים רק בגלבייה או סתם בד.

אם כן הערבים אינם בהכרח אותם ערבים.

אך אולי הים הוא אותו הים?

אז יצאתי לבדוק. לבדוק האומנם.

התחלתי בים שממערב.

שלושים מעלות בקיץ,

שש עשרה בחודש מארס.

פעם כינו אותו Mare Nostrum,

הים שלנו בלשון הרומאים.

באנגלית בת זמננו הוא Mediterranean,

כי הוא נמצא בין כמה יבשות, ספק היו איים.

בעברית שמו "התיכון" כי הוא באמצע כמובן,

ובתורכית אומרים בכלל, כי הוא הים הלבן.

הרחקתי ובדקתי, אולי ימים אחרים הם אותו הים.

הפלגתי למקומות שונים וחיפשתי,

אולי המשפט היה בכל זאת חכם.

ימים אחדים בעבעו מרוב חום,

ובאחרים צפו קרחונים בבוהק לבן.

חלקם היו מלאים בקצף אוקיאנוס,

ובודדים היו צלולים כקריסטל.

אם כן, לאלו מסקנות הגעתי, שואלים אתם.

האם הערבים אותם ערבים?

האם הים הוא אותו הים?

לחלוטין לא.

אבל כשחושבים על המשפט הטיפשי שאמר שמיר,

מבינים שלא כל מה ששמיר אמר היה חכם!