בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

ובכן, הואיל ואין לי חברים וירטואלים (ואם יש, אני פשוט לא מודע לכך), אף אחד לא הזמין אותי לכתוב חמישה דברים.

לא נורא. ה' כבר יעניש אותם, כי הוא הרי עובד אצלי ואם אני כותב שהוא יעניש אותם, אזי הוא בהכרח יעניש אותם, בעולם הזה (אם יקרה להם משהו, זו תהיה ההוכחה) או בעולם הבא (ואת זה לכו תוכיחו).

בכל מקרה, הנה חמישה דברים שוודאי לא ידעתם...

1. על אף שהפלישה (טוב, זו לא פלישה, הרי הצ'כוסלובקים הזמינו את ברית וארשה לסייע באופן מיידי וכך להיכנס לשטח מדינתם ולהשיב את הסדר על כנו, כי הרי איפה נשמע כדבר הזה, לעודד את חופש העיתונות ולחשוב על מערכת רב מפלגתית בדמוקרטיה עממית?) של הרוסים (ושות') כונה "אביב פראג", סלובקיה שיחקה תפקיד מרכזי ואף נהרגו בה 19 מתוך 72 ההרוגים במאורעות הדמים של 1968.

2. אלכסנדר דובצ'ק (Alexander Dubček), המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה היה בעצם סלובקי ולא צ'כי. אגב, הוא נלקח ל"חקירה" במוסקבה בעקבות האירועים, כי זה הרי לגיטימי לקחת ל"חינוך מחדש" ראש מדינה סורר. והיי, אמרנו, הצ'כוסלובקים הזמינו כוחות זרים להושיע אותם...

3. "עסקת הנשק הצ'כית" מ-1955, בה המצרים תכננו לרכוש נשק מזרחי (מזרח אירופי, נו, במחילה מכבוד של יוצאי עדות המזרח, שחלק ניכר מהם בכלל יותר מערביים מחלק מהאשכנזים – אל תסמכו על גיאוגרפיה) ובין היתר כדי למנוע את מימושה, יצאה ישראל (יחד עם צרפת ובריטניה) למבצע קדש/מלחמת סיני/משבר סואץ/מבצע רוקטיר (Operation Musketeer)/מלחמת 1956, הייתה עם צ'כוסלובקיה. הווה אומר, הביטוי שהשתרש הוא שגוי ויש לומר "עסקת הנשק הצ'כוסלובקית".

4. בסלובקיה מיעוט הונגרי של כ-10%. הם נמצאים בעיקר בדרום ומזרח המדינה ומעוניינים לתלוש חלקים מסלובקיה לטובת הונגריה. הם לא נוהגים לדבר סלובקית או שהסלובקית אשר בפיהם רצוצה. במובן מסוים, מצאתי דמיון בסכסוך הסלובקי-הונגרי לזה היהודי-ערבי (רוב במדינה שהיא מיעוט בסביבה, היסטוריה משותפת לא סימפטית ועוד דברים שלא זו השעה להרחיב בהם).

שניהם אגב נראים לי סכסוכים טפלים שנובעים מהתפישה הדיכוטומית של אנשים, כלומר זה "שלי" או "שלך", אבל אין דבר כזה "שלנו". דווקא כאשר מתבוננים ביחסים עכורים רחוקים, אפשר לגלות תובנות על הדברים הקרובים יותר.

5. סלובקיה וסלובניה הן שתי מדינות שונות, על אף שרבים נוטים להתבלבל (לפעמים שגריר של אחת המדינות מתארח היכן-שהוא ומנוגן ההמנון של המדינה האחרת, מצב מביך ללא צל של ספק). סלובקיה הייתה חלק מצ'כוסלובקיה כאמור, בעוד סלובניה חלק שנקרע מיוגוסלביה לאחר שהתפרקה. שתיהן הצטרפו לאיחוד האירופי ב-2004. רק סלובניה הצטרפה בינתיים לגוש האירו, בינואר השנה, וכך הפכה למדינה ה-13 באיחוד שהצטרפה לאיחוד המוניטארי.

סלובקית (slovenčina) וסלובנית (slovenščina) הן שתי הלשונות הסלביות המודרניות היחידות שהמשמעות של שמן באותה שפה היא "סלבית".

וכעת, אחרי שאתם יודעים 5 עובדות מרתקות על סלובקיה, אתם ודאי יכולים לישון יותר טוב בשקט את שנת הצהריים שלכם!

Dovidenia!

טלפון סלובקי של השטן (ככה כתוב, תקראו [טוב, מדובר באחד משחקני ההוקי-קרח הטובים בסלובקיה שמפרסם במקרה הזה ביטוח])

אנוכי משתטח על סלעי קודש בהרי הטטרה הסלובקים

עוד תמונות ועל הפעם האחרונה שהייתי בסלובקיה - כאן.

לא יצא לי לצפות בנאום של הנשיא בשידור חי (בכל זאת, מסיבת יום הולדת היא דבר חשוב יותר לפעמים. אל תאמינו לשקרים של התקשורת, שאומרת שכל המדינה צפתה).

אבל באיחור של יומיים, גם לי יצא.

ותודה לרשות השידור.

תחילה, חשבתי אם בכלל שווה להטריח את עצמי לכתוב על ענייניו של הנשיא קצב. אחרי הכל, דעתי לא חשובה במיוחד ובכל מקרה, אין לי אי אילו תוספות משמעותיות לדברים שכתבתי. מה גם שהתזמון מעט מלאכותי, אם חושבים על זה. היה אולי ראוי להגיב מיד לאחר המעשים שביצע או אולי אחרי שהורשע. כעת, עדיין לא הוגש נגדו כתב האישום.

אבל בכל זאת, התחלתי לכתוב. נמלכתי בדעתי. מחקתי. והנה, אני כותב שוב. אני לא בטוח למה.

הבעיה הגדולה עם הנאום של קצב היא לא שהנאום שלו שקרי, בדיוק כפי שהבעיה היא לא שהוא אמת צרופה. הוא מכיל גם מזה וגם מזה, מה שגורם לבלבול ומצריך נקיטת משנה זהירות כאשר בוחנים את הדברים בו.

דמגוג טוב יודע להשתמש בכלי הזה במיומנות. פיזור חצאי נתונים, ערבוב אמת ושקר על מנת לשכנע את קהלו. אני לא בטוח אגב שקצב הוא דמגוג טוב, קיים סיכוי לא רע שהוא סתם שרלטן או טיפש.

לזכות קצב

הנקודה שלדעתי עומדת לזכותו של קצב וכאילו נשכחה, היא שכל אדם בישראל הוא זכאי עד שהוכחה אשמתו.

נכון, מידי פעם מבהירים שעדיין הוא לא נמצא אשם, למעשה אף טרם הוגש נגדו כתב אישום, אבל על אף זאת, כפי שהשיח נראה בשלב זה, נקודת המוצא היא שקצב אשם. יתרה מזאת, זה לא רק שמניחים, באופן לא מוכר כאמור, שהוא אשם עד שיוכיח חפותו, אלא כשאני קורא את מרבית החומר המוגש לקהל הקוראים בעניינו, האווירה שעולה היא אשם ואין סיכוי שיוכח אחרת...

זה משהו שמאוד מפריע לי ולטעמי אין תירוץ לא בחומרת המעשים המיוחסים לו, לא בטיב הראיות לדברים שלכאורה ביצע.

אלו לא רחמים שיש לי או אין לי כלפי משה קצב. זה גם לא קשור למה שהוא עשה או לא עשה.

מדובר במשהו הרבה יותר מהותי, הרבה יותר בסיסי – הזכות של כל אדם במדינה להתהדר בתואר זכאי אלא אם נקבע על פי דין שהוא אינו כזה.

כפי שאני רואה זאת, חזקת החפות לא משחקת תפקיד עבור אותם רבים החורצים את דינו של קצב. זה בולט בוודאי בכל מיני כתבות עיתון שקראתי, אך המראה רווח גם בציטוטים של אישים פוליטיים, מהכנסת והממשלה (כולל למשל ראש הממשלה, שרת החוץ ועוד כמה).

מהפגיעה הזו בזכותו של כל אדם בישראל, לרבות קצב, ליהנות מהיותו חף מפשע (ולא, גם אם כולכם "יודעים" בוודאות שהוא אשם, הזכות הזו לא ניטלת או ניתנת להפקעה בטרם משפט), נגזרת פגיעה נוספת, שהיא באופן מיקרי חקוקה בחוק יסוד: חופש העיסוק, לפחות במהותו.

יצא לי לשמוע ולקרוא כל מיני דרישות הדורשות את התפטרותו של הנשיא, בשל התהליך המתקיים נגדו (בסופו של דבר, נכון לשעת כתיבת שורות אלו, לנשיא אושרה נבצרות זמנית, כלומר הוא ממשיך להיות נשיא, אם כי בפועל יו"ר הכנסת תחליף אותו, השם ירחם עלינו).

הנימוקים לכך היו שונים ומגוונים, אך העיקריים בהם נבעו מכך שהדורשים היו משוכנעים באי-חפותו (כי הרי, "אין עשן בלי אש") או לחילופין מזה שאין הוא יכול להמשיך בתפקידו הרם בסיטואציה אליה נקלע (שלא נאמר כלא עצמו לתוכה).

בעניין חזקת החפות כבר דנתי, והסברתי מדוע אני רואה בפגיעה השרירותית הזו (הרי דין ראשון האזרחים, כדי אחרון האזרחים) פגע רע שאם אנו מוותרים עליה בכזו קלות כאשר דנים בעניינו של קצב, סופה שהיא תחזור, לפחות לחלקנו, כבומרנג.

באשר להפרעה לתפקוד הנשיא, כמדומני יש לו מספיק עוזרים, בעלי תפקידים רבים נאלצים לפעול בסביבה מלחיצה ולטפל במספר רב של נושאים שעומדים על הפרק ובכל מקרה, מצאתי אירוני למדי שחלק מאלו ששמעתי שמודאגים מיכולת הנשיא למלא את תפקידו, רואים בתפקיד הנשיא תפקיד מיותר בלאו הכי (אך לא זה ענייננו כרגע).

עוד נקודה שעומד לזכותו של קצב, גם היא מתקשרת לכך שבנאומו של קצב פוזרו לא מעט אמיתות ידועות, הוא עניין השיפוט התקשורתי.

אם לפני רגע הבעתי תרעומת על כך שחזקת החפות נעלמה ונאלמה כלא הייתה, הרי היא נעלמה בעיקרה במציאות התקשורתית והשיח הסובב סביבה. באופן פורמאלי, ואני מניח שלפחות מערכת המשפט מקפידה על כך, חזקת החפות קיימת.

בטריבונאל התקשורתי, אין צורך בהקפדה יתרה על דיני ראיות, פרוצדורת ידועות המאפשרות לכל הצדדים הנוגעים בדבר להביא את דבריהם ולהשמיע את טיעוניהם, אלא אפשר להסתפק ב"תגובה" ואפילו במשפטים נוסח "עד לשעת פרסום הידיעה, לא נתקבלה תגובה". העיקר שניסינו...

מה שחשוב, ויסכים איתי ודאי כל עורך עיתון ראשי, הוא גודל הסיפור, גודל הסקנדל או גודל השערורייה.

וברי לכל שעדיף נשיא אנס על נשיא בועל תוך ניצול יחסי מרות, עדיף נשיא בועל בהסכמה אסורה על נשיא מטריד מינית וכמובן, עדיף נשיא מטריד מינית על פני נשיא חף מפשע.

נשיא אפרורי, כושל ומשעמם, היה לנו כבר שש שנים. הבו לנו מעט אקשן!

תמיד כמובן אפשר יהיה להצטדק בטיעונים (הלגיטימיים לגמרי) של זכות הציבור לדעת, הבאת הדברים בשם אומרם ודומיהם.

כבר לא לזכות קצב

עד כאן הצגתי את הדברים שיאמרו לזכותו של קצב בפה מלא, דברים שכלל לא קשורים למקרה הפרטני שלו, שאת פרטיו אינני מכיר, אינני בקיא מהם מעבר למה שקראתי ושמעתי, אלא נכונים מהיכרותי את החומר.

כעת, הגיעה הזמן להגיד גם דברים אחרים.

ראשית, לגבי תלונתו על התקשורת וחריצת הדין הבלתי מוסמכת והבלתי אחראית, שכאמור הייתי מוכן לאמץ את דבריו (אם היה יודע להתנסח מעט יותר טוב), הרי היא לא ייחודית למקרה של מר קצב.

הנה למשל סיפורו של מקרה אחר, ודאי כואב לקורבן בו לא פחות מאשר לקצב, בו רופאה בקופת חולים נפגעה כתוצאה מפרסום שגוי ב-YNET שהתבסס על אי-מייל שרשרת, בו נכתב שאותה רופאה רשמה על טופס אישור מחלה של חולה, באותיות לטיניות, שהחולה מבלבל את המוח, הוא בריא כמו שור ועוד כמה דברי חוכמה, שהתבססו על זיוף (משעשע יש לומר) שנעשה בתוכנה לעיבוד תמונה.

הסיפור כמובן כוסה לאחר מכן בעוד כמה אמצעי תקשורת, למשל ערוץ 10 וקופת חולים כללית, המעסיקה של הרופאה, אף החלה בהליכים להדחת הרופאה הסוררת, בעקבות התלונה בעיתון. הרי לא יעלה על הדעת שמה שנכתב באתר של "העיתון של המדינה" לא נכון, נכון? במקרה שלה, הסיפור הסתיים טוב, אחרת יתכן ולא היינו שומעים עליו. מי יודע.

בשבוע האחרון יצא לי לשמוע לאחרונה מפי מקור ראשון, אדם יקר ואמין, על אחד ממלונות חיפה שהתארחה בו קבוצת נשים שהחליטה להחליף חיתולים מלאי צואה בלובי של המלון והתבקשה בצורה יפה לעשות זאת בפינת ההחתלה הסמוכה, כדי לא להפריע ליתר האורחים, המתארחים גם כן באותו מלון, בשהותם. לאחר חילופי דברים שהפכו קולניים וסירוב של הנשים, הן התבקשו כמדומני לעזוב את המקום.

הסיפור הפך כמובן לשערורייה מאין כמותה, מלון שגירש בברוטאליות נשים שכל רצונן היה להניק. מי לא יתרעם על סיפור כזה?

גם במקרה הזה, צד אחד הפך למפלצת, כאשר האמת לא חשובה, אלא חשוב יותר הסיפור העיתונאי המצמרר ומקפיא הדם (אגב, באופן אישי, אני חושב שהמלון היה צריך לאפשר לנשים גם להחליף את החיתולים שם, אבל אני לא חושב שהמדיניות שלו פסולה לגמרי ובכל מקרה, מניעת הנקה, עד כמה שהבנתי מהצד שהותקף בעיתון, לא הייתה שם).

יצא לי גם להיות באופן אישי חלק מסיפור על גוף שאני חלק בפעילותו שנלקח, הוצא מהקשרו, נופח, סולף, נעשו בו מניפולציות כדי להעצים את רגשות הקהל (רגשות של עוינות וזעם כמובן) של אותם גופי תקשורת שהתעסקו בו.

במקרה הזה, כאשר נשמרה זכותה התגובה (והיא לא נשמרה תמיד, רק לעיתונאים שרצו לעשות שקט למצפונם, כי הרי הם עיתונאים טובים, לא?), התגובה הובאה לעיתים באופן חלקי ובכל מקרה התווספו לה פרשנויות שהיו אמורות לא להטיל צל של ספק מי הרע בסיפור.

אין זו אגב "מחלה" האופיינית לגוף תקשורת זו או אחר, היא נובעת מקונבנציות העבודה, מתחרות עזה על מקורות מועטים במטרה לזכות בסקופים או זוויות מקוריות, משכר שהולך ונשחק ועוד שלל סיבות.

זו אפילו לא "מחלה" ישראלית. הנה למשל דוגמא אנגלוסקסית, שם הפך מדען שחקר את תופעת ההומוסקסואליות בכבשים למפלצת שחור על גבי לבן.

בסאנדיי טיימס הלונדוני פורסם בטעות שהמדען "ריפא" טלה הומוסקסואל בעזרת טיפול הורמונאלי, מה שלכאורה עשוי לסלול את הדרך לפתרון להומוסקסואליות בבני אדם (כאילו זו מחלה לאהוב אנשים).

בעזרת ארגונים דוגמת PETA (המקבילה מעבר לים של "אנונימוס"), זכה המדען לתשומת לב רבה ורבבות תגובות, עוינות משהו (נוסח "רוצח בעלי חיים שפל", "אני מקווה שתישרף בגיהינום" ו"בבקשה, תמות").

אין לי יומרה לקבוע את צדקתו של אותו מדען, אך אין ספק שהפרסום השלילי משהו, הפר במשהו את שלבתו.

וזה כמובן רק קצה קרחון הדוגמאות, שרק נועד להסביר שכל מי שעיניו פקוחות, יכול להיות מודע לעוול שבחריצת הדין התקשורתית. קצב, כפי שאפשר להבין, איננו ה"קורבן" הראשון, איננו האחרון ובוודאי לא היחיד.

לכן מעט קשה לי לקבל את הטענה של קצב לפיה הוא קורבן כמעט יחיד לרדיפה תקשורתית.

אינני מקבל (מבין מדוע, אני דווקא כן) את השלכת הרפש שלו לכל עבר, כאילו הוא היחיד שאי פעם דווח עליו בתקשורת בצורה לא מחמיאה (לא רוצה לתת רעיונות, אבל היה פעם שר, אברהם עופר שמו, שבעקבות קצת לחץ אף ירה בעצמו).

"הרדיפה" שלו באה מעצם זה שהכניס את עצמו, בידיעה צלולה, לפוליטיקה ולכיסא נשיא המדינה. מזה שבחר בעצמו לגשת ביולי 2006 לגשת ליועץ המשפטי לממשלה ולהגיש תלונה על ניסיון סחיטה (שהתגלגלה כפי שהתגלגלה).

התקשורת, נכנסה כאן לא משום התנכלות אישית לאיש, אלא בשל תפקידו ובשל הסיפור שהיה לה שהמקור הראשון לה היה נשיא עצמו, לפחות זו הגרסה הרשמית.

בציטוט מטופש שאינני זוכר מהיכן הוא נלקח, "מי שנכנס למטבח, שלא יתפלא שחם לו".

מעבר לכך, ההשתלחות חסרת הרחם של קצב בתקשורת (שכאמור אפשר להבין מהיכן היא באה. מי כן יאהב לקרוא בכל מקום דברים רעים על עצמו?), יצרה הסחת דעת מתפקידה החשוב של התקשורת – יידוע הציבור בנוגע למה שמתרחש.

אם יש מידע, המגיע מנשיא המדינה בראש ובראשונה, לגבי שערורייה במוסד שתפקידו ייצוג המדינה, אין זו זכותה של התקשורת להיכנס לתוכו, אלא זו חובתה!

כלום מה מצפה קצב להשיג בנאום השנאה שלו?

לרמוז שתפקיד התקשורת מתמצא בסיקור ידידותי ואוהד של אישי ציבור, כמו בכלי התקשורת בכמה מדינות עם משטרים טוטאליטריים?

זה שיש גרעין לא מבוטל בטענה של קצב לפיה התקשורת חורגת כבר זמן רב מהמודל של "אחריות חברתית", השתלחותו של הנשיא, בצורה כללית (גם "ערוץ 2" הרע שמכפיש אותו, ודאי כולל מעט אנשים טובים ועושה לעיתים עבודה טובה. לא?). "התקשורת, התקשורת, התקשורת". לו היה אומר "התשקורת", הייתי עוד עשוי להשתכנע שמדובר במטיף דתי דוגמת הרב אמנון יצחק ולא בנשיא.

דווקא מנשיא (אם כי מקצב מעולם לא היו לי ציפיות רבות) במדינה דמוקרטית, הייתי מצפה שיכיר ויוקיר את תפקידה החשוב של התקשורת, שהוא גם העברה לציבור של עניינים שעל סדר היום (ונשיא שנחשד באונס אכן עונה לעניות דעתי לקריטריון הזה) וגם ניסיון לחקור (אם כי שוב, תחקירים אלו יכולים להיות בעייתיים, משום שלא תמיד הם חושפים את התמונה השלמה, מה שעלול לפגוע במושא התחקיר).

שלא לדבר על רמזים על התקיפה של עוד כמה וכמה מוסדות ציבוריים בישראל, שהיה מוטב שהאיש שבאופן סמלי מייצג אותם, היה חושב לפני שהוא משמיץ אותם ומאשימם ברדיפה לא עניינית (המשטרה למשל, שרוצה למצוא חן בעיני התקשורת, שהוא כמובן מהלל אחרי שהוא מכפיש).

יתכן כמובן שאכן רודפים אחר קצב, יש כאן קונספירציה ענקית שנובעת מכך שנבחר יוצא איראן, אדם מזרחי, למשרת נשיא המדינה (אל תספרו לו שגם יצחק נבון היה ספרדי).

מצד שני, האשמתו של קצב כמות כה רבה של אנשים, הירייה לכל כיוון, מביאה לכך שקצב הוא בחזק הפוסל שבמומו פוסל.

אני מסכים עם קצב שצריך לחשוד בכל מידע שעובר בתקשורת. מצד שני, באותה מידה, ראוי לזכור שהנשיא, גם הוא צד בעניין (ועוד איזה צד) ולכן מוטב שאנו, "אזרחי ישראל", נחשוד גם את דבריו.

הרי אין זה ראוי שאנשים ברי דעת, יאמינו לאדם, רק משום שהוא נשיא וטוען שהוא ישר. נכון?

זאת ועוד, במקרה של הנשיא קצב, לא רק שהוא בחר לתקוף לא מעט גופים כחלק מקו ההגנה התקשורתי שלו, הוא בחר לעשות זאת, כאמור, בצורה מטונפת.

מי שמתעסק בבוץ, גם הוא מתלכלך. כאשר הנשיא מספר כמה כל מיני גופים מלוכלכים, מי ערב שגם בו לו דבק איזה רפש?

הרי הוא נישא ליצור תדמית של אדם, אדם פגיע. אדם פגיע כזה, יהא תפקידו אשר יהא, חי בתוך סביבה מסוימת ומושפע ממנה. הסביבה שהנשיא צייר ותיאר אינה נוצצת ובוהקת וכאמור, סביר להניח שהוא הושפע ממנה.

לפחות את תדמית הקריזיונר, יהיה קשה לקחת ממנו. לו היינו מחליפים את מילות השטנה שלו במילים "קילו בשלוש שקל", הוא היה יכול להיות בסטיונר נהדר בשוק ססגוני.

למרבה הצער, הוא נשיא המדינה. לא בסטיונר.

אינני מומחה גדול בזיהוי אמת ושקר, אבל מי שמנסה להשתמש באתוס שלו (שאינו חזק בעיני רבים בלאו הכי) ומבקש שההמונים יאמינו לו, רק משום שהוא חוזר פעמים רבות שהאמת נמצאת אצלו ורק אצלו, אל נתפלא אם הוא מנסה להסתיר משהו. יתכן מאוד וגם הוא שמע על מילותיו של שר תעמולה מסוים במרכז אירופה של שנות השלושים והארבעים שטען שאם חוזרים על שקר הרבה פעמים, אנשים מאמינים בו. וגם אם לא, התקשיתי להשתחרר מהתחושה שזה שהוא צעק בבקשה שיאמינו לו חזור והדגש, תוך כדי נפנוף ידיו (וזה לא קשור לדעתי לתעמולה אנטי-נשיאותית, אין לי נגדו דבר ומבחינתי, באמת ובתמים, הוא זכאי כל עוד לא הורשע בדין, וגם אם יורשע, אני מחמיר עם עצמי וטוען שיתכן ותיפול טעות והוא יואשם על לא עוול בכפו. היו דברים מעולם).

מעבר לדברים שהנשיא אמר, קיימים הרי ודאי הדברים שהוא לא אמר.

למשל, כאשר הוא דיבר על הרדיפות של אנשים אותו, באותה מידה קיימת אפשרות שגם הוא רדף אחרים (וכך אכן נטען).

כפי שהוא טוען שהתנכלו לו, ניסו אולי לסחוט אותו, קיימת אפשרות, שאם ניקח את הדרש של דברי קצב ולא נאמין לכל מה שאומרים לנו (גם לא קצב) היא אפשרית, שגם קצב נטל חלק במעשים לא יפים, דוגמת הכפשת שמן של מתלוננות.

למעט העובדה שהמשיך להכפיש כמה וכמה מהמתלוננות, דבר טבעי כאשר מתגוננים, לא שמעתי בנאומו דברים עליו ואנשים מטעמו שנהגו בחוסר הגינות כלפי אנשים אחרים.

לא ציפיתי לשמוע זאת, אבל חשוב לא להתעלם גם ממה שלא היה בנאומו שקבל על חד-צדדיות, אבל המשיך בצדדיות (ויש שיאמרו בצדק, הרי ב"רומא, התנהג כרומאי")

בנוסף, הנשיא דיבר על פרוג'קטורים המכוונים לנחקרים בחדרי משטרה, חקירות נוראיות, דברים מסמרי שיער.

גם במקרה הזה, אני נוטה להאמין שגם אם הנשיא הגזים (או המעיט) בדברים, יש בהם בסיס מסוים של אמת.

אני רק שואל עצמי, אם כך אכן רואה את הדברים נשיא המדינה, מדוע לא טרח לעשות דבר לפני כן?

סביר הרי שלא מהיום הראשון הוא הבחין בפירות הבאושים עליהם התלונן, בתקשורת, ברשויות אכיפת החוק.

נשיא המדינה הוא אמנם תפקיד פורמאלי בישראל, תפקיד ייצוגי ולא מעשי. אך מוקנות לנשיא זכויות וסמכויות רבות, כמי שעומד בראש המדינה.

מדוע למשל לא בחר לצאת, לפני שלכאורה נטפלו אליו, למאבק ההרואי אליו יצא ב-24/1/2007?

מדוע לא בחר להציג לציבור את תחלואי מערכות הצדק, את עוולות התקשורת ויתר הדברים עליהם הלין בשידור חי, בטרם הם נגעו אליו?

אם אתה יודע שבמדינתך מתבצעים "טיהורים" סטליניסטיים, מדוע אתה ממתין עד שאתה תהיה קורבן הטיהור הבא, נשיאי קצב?

איך כנשיא, שחי בעמו, יכולת לתת לרשויות החוק ולתקשורת, לפגוע בכל כך הרבה אנשים, מבלי שנקפת אצבע (טוב, אולי חננת רבבה מהם לאחר מעשה, אך זו לא חוכמה גדולה), עד אשר הדברים נגעו בך, נשיאי קצב?

נדמה לי שראוי להשאיר את השאלות הללו פתוחות, כאשר הקורא הנבון יוכל להשיב עליהן בעצמו.

סיכום ביניים

לסיכום, סיכום ביניים, כי הרי הפרשה לא הוכרעה ומהבחינה הזו, העובדה שבחרתי להתייחס למקרה קצב כעת מקרי לגמרי, אכתוב שהעניין מורכב.

הוא מורכב, בלי קשר לשאלה אשם או לא אשם, אנס או לא אנס. העניין מורכב, והוא בעיקרו אספקלריה לחברה שעושה רושם שהיא די רקובה.

מוסד הנשיאות אמור להוות סמל.

ככזה, נראה שהוא ממלא את תפקידו בצורה נאמנה למדי.

אין ברצוני לעסוק בט"ו בשבט הממשמש ובא בעוד כשבועיים. לי מספיקה נטע אחת קטנה ואין לי צורך בפסטיבל נטיעות שלם. באתים שברצוני לעסוק בהם, לא עושים שימוש על מנת לחפור גומות בקרקע, אלא דווקא לחפור מנהרות.

קראתי לפני מספר ימים בגארדיאן על רצח של עיתונאי סיני צעיר,  לאחר שכתב על תנאי הבטיחות המחפירים משהו במכרות שבמחוז Shanxi.

אין בכוונתי לנסות לשפוט האם אכן מדובר ברצח פוליטי המנסה להשתיק ביקורת על המחוז העני והמושחת או האם הכתב נרצח משום שהוא ניסה לסחוט הבעלים של המכרה המסוים (לא שזו הצדקה לרצח, אבל קטונתי).

המידע שיש לי בנושא כה מועט מכדי שאוכל להסיק משהו על גרסאות הצדדים ובכל מקרה, אין זה משנה מבחינתי מי צודק ומי לא.

אני גם לא קונה את הגרסה של לא מעט אנשים שמנסים לטעון שסין היא מקור הרוע בעולם. גם לא לאחר הפלת הלווין. הבעיה עם נשק במערכת הבין-לאומית, כפי שאני מבין אותה, היא הפעלתו, לא עצם השגתו (אם כי אם נשפוט על פי היחס לאיראן למשל, הרבה פעמים הבעיה היא בעצם השגת סוגים מסוימים של נשק לגורמים מסוימים). זכותם של הסינים להרתיע גורמים אחרים מלתקוף אותם, הלא כן?

מה שכן ברצוני להתייחס אליו זה הנתון שעלה בכתבה, לפיו בשנת 2006 נהרגו במכרות הפחם בסין 4,746 בני אדם.

לפני שנתיים, התייחסתי לנתון דומה שפורסם בטיים מגזין (שאגב, התאגיד מאחוריו מפטר בימים אלו כ-300 עובדים – התייעלות). נדמה לי שזה היה בטיים מגזין ולא בטיימס כפי שכתבתי אז.

אז פורסם כי בשנת 2003 (כלומר שלוש שנים לפני כן) נהרגו במכרות בסין 6,434 אנשים, על פי הנתונים הרשמיים (הנתונים הלא רשמיים דיברו על פי 4 מזה).

לכאורה, אפשר לדבר על ירידה דראסטית בכמות ההרוגים בשלוש השנים שחלפו (אם כי אני מוכרח לציין שזה בעירבון מוגבל, משום שהנתונים שהבאתי אז הם משני מגזינים שונים ובכל מקרה, בשני המקרים, אני לא בטוח לגמרי מהיכן שאבו אותם). אפשר גם לדבר על כך שמדובר בשבריר מכלל האנשים החיים בסין.

כפי שכתבתי אז, כך גם היום, עצם העובדה שאני יושב אלפי מילין משם וצורך את המוצר שנקרא חשמל, מביאה לכך שיש לי אחריות, גם אם עקיפה למדי, למותם של אלפי אנשים במכרות אי שם.

בדיוק כפי שבכל פעם שאני נכנס למכונית או אוטובוס, אני מגדיל במעט את אחריותי למותו של נפילתו למוות של פועל, אי שם, על אסדת קידוח נפט אי שם בים הצפוני.

לולא אני ושכמותי, האנשים הללו לא היו פועלים כפי שהם פועלים.

ואין זה משנה, כפי שכבר כתבתי לפני שנתיים, אם אותם אנשים מקבלים על כך תמריץ כספי.

זה לא עוזר להם כאשר הם מתים וגם אלו שלא מתים, אבל מבלים שעות רבות בתוך האדמה כאילו היו מתים-חיים, אגב שאיפת רדון.

למרבה הצער, אין לי איזה פתרון, בטח שלא פתרון פלא זריז.

הדבר היחיד שבאפשרותי לעשות הוא לפחות להתעניין, לזכור שבכל פעם שאני לוחץ על מתג חשמל, אני תורם לאותה תעשייה שחורה.

ולקוות שאם מספיק אנשים ידרשו אנרגיה נקייה יותר (רוח, שמש וכדומה), פחות אנשים יאלצו לרדת למעמקי האדמה משל היו חפרפרות.

כמובן, תהיינה אז בעיות אחרות. עדיין תהיינה מספיק סיבות לרצוח עיתונאים בסין...

ואם לא פחם יהיה המחצב הבעייתי, אז יהלומים ומרבצים אחרים ישמשו עילה לשליחת אנשים אל מעמקי האדמה בעודם חיים.

כל מיני זוועות שהיו קיימות בראשית עידן המהפכה התעשייתית והביאו לצמיחת תנועות סוציאליסטיות, לא באמת נעלמות. רק עשו להן מיקור חוץ...

"רחוק מהעין, רחוק מהלב".

מעניין כמה זמן ייקח עד שיהיה מספיק כדאי לנצל אנשים על הירח...

מחברון ועד רפיח (בעצם להיפך)

ואם כבר עסקתי בחפירות ובמכרות במזרח אסיה, מדוע לא להתקרב יותר, למזרח התיכון, למעשה ממש קרוב – רצועת עזה.

אז כפי שכל מי שמתעניין אף באופן כללי ביחסי ישראל והפלשתינים, יודע שאחד הדברים שמדאיגים את הצד הישראלי הוא הברחות הנשק מהצד המצרי של רפיח לצד הפלשתיני (כמה שגבולות מלאכותיים יכולים לייצר דברים מעניינים).

כן, גם חטיפת חיילים ישראלים ופיצוץ מוצבים ישראליים עומדים על הפרק כאשר דנים בחפירת אותן מנהרות, אך עיקר המנהרות, אם אינני טועה, משמש להברחות אל תוך הרצועה המסוגרת, בשנים האחרונות בעיקר הברחות של אמצעי לחימה.

למי שמעוניין להרחיב מעט את אופקיו בנושא, הכתבה הזו בגארדיאן מביאה כמה נתונים מעניינים.

300 דולרים עבור רובה, דולר אחד לכדור למשל, אלה הסכומים בהם מדובר.

לשם השוואה, משק בית (וכידוע, משקי הבית בעזה גדולים) עזתי ממוצא מכניס בין 116 ל-232 דולר בחודש. בשקלים, זה יוצא בין 500 ל-1,000. רובה אחד, יכול לפרנס משפחה אחת לא רע למשך חודש...

באופן די דומה לכורי הפחם בסין, כורי היהלומים באפריקה, כורי האוראניום בקנדה (שם מפיקים הכי הרבה אורניום מידי שנה, במידה ותהיתם) ויתר האנשים שמתחפרים כדי לשפר את מצב הכלכלי, כך נערים (על פי רוב נערים) פלשתינים מתחפרים בחולות הרכים של עזה, שכפי שהם נוחים לחפירה, כך גדולה הסכנה שיתמוטטו.

האוויר נכנסה למנהרות הצרות הללו בעיקר באמצעות מאווררים.

במקרה של המנהרות העזתיות, התוצאה היא סמים, סיגריות, תחמושת ונשק שמגיעים לרצועת עזה. בחלקו נעשה שימוש נגד ישראל, ברובו, כך נוצר הרושם בימים אלה, נעשה שימוש ל"צרכים פנימיים"...

אם ננסה לרגע להתעלם מכל מיני סטיגמות על רעים וטובים בסיפור (והרי כאלו לא חסרות, אין צורך לחזור עליהן כעת), הרי ברור שמהמצב הקיים, יש לא מעט מרוויחים, הן במצרים, הן בעזה והן בישראל.

אינספור יריבויות אנושיות מנוצלות בצורה די מכוערת על ידי לא מעט בעלי עניין.

אני מניח שמשקיף היפותטי מהצד, שאין לו צד בעניין (וצד לא חייב להיות אהדה לצד זה או אחר, אלא גם היכרות עם נושאים דומים ממקומות אחרים. הואיל ואין כאלה, המשקיף היפותטי לגמרי, בעוד אלו הקיימים בדרך כלל מוטים לצד זה או אחר), היה מסתכל בכל הצדדים השקועים בבוץ (שלא נאמר משהו בעל צבע דומה, אך מסריח יותר) ומתפלא כיצד הם לא יכולים להתרומם מאותו מבוי סתום.

אם תרצו, דבר מקביל, ושוב אנו חוזרים לאנרגיות נקיות, ימצא משקיף מהצד שיתבונן בתושבי כדור הארץ שמודאגים מהשינויים האקלימיים, אך עיקר המעשים שלהם הם תלונות וקיטורים.

הלוואי כמובן ואני אתבדה ותוכניות לצמצום פליטת פחמן דו חמצני אשר מהן יש לא מעט בימינו, אכן יניבו פרי.

ואם כבר דנתי בצדדים שאוהבים להתקוטט בינם לבין עצמם, השבוע, באופן מקרי לגמרי ונטול הקשר (כי הרי הסרטון צולם לפני כחצי שנה), התפרסם סרטון ה"שרמוטה".

כפי שכתבתי, עיתוי הפרסום סתמי למדי, יכול היה להתפרסם סעוד שבוע, יכול היה להתפרסם לפני חודשיים.

אך עדיין, הוא גרר עימו לא מעט גינויים ותדהמה מבוימת.

מלבד הניסיון להציג כחיית אדם את יפעת אלקובי, אותה תושבת חברון שאמרה ל-רג'אא אבו-עיישה בת ה-16 (על פי התיאור הזה של בצלם) או ה-19 (אם נשפוט על פי העדות הזו שנתנה בגיל 17, לפני שנתיים) את מה שאמרה,  וכפועל יוצא מזה לעשות ד-הומניזציה לכל התושבים היהודים בחברון (וכמובן, לצורך ההוכחה, מספרים לנו בדברי הפרשנות שאלו לא הדברים הקשים שהמתנחלים עושים, אלא פשוט שם הייתה מצלמה ובמקרה גם עמד חייל צה"ל ולכן הרעש סביב הסיפור, אבל במציאות, המתנחלים רעים יותר), אני מוצא בסרטון הזה, כפי שהוא הוצג טעם לפגם, זאת מכמה סיבות:

ראשית, מבחינה כרונולוגית, הסרטון מתחיל כאשר מישהי, כפי הנראה רג'אא צועקת "היא רוצה לסגור אותנו בבית" ואז אלקובי אומרת "כנסו לבית...".

כמובן, כל אדם סביר יכול להסיק שהבחירה להתחיל שם, אינה מקרית ומשרת מאוד את מי שהפיץ את הסרטון (בצלם).

יתכן כמובן שאלקובי ניגשה אליהם כך, ללא סיבה נראית לעין, רק כחלק מתוכנית גדולה להתנכל לערבים באשר הם ערבים. תיאור כזה יתאים למה שניסו להמחיש בסרטון והוא גם מתאים לשנים של תעמולה נגד כל המתנחלים בחברון ולכן סביר להניח שהצופה יקבל אותו.

באותה מידה, יתכן ונעשתה התגרות מצד בני המשפחה הפלשתינית שעוררה את חמתה של יפעת, מה שהוביל אותה לנהוג כפי שנהגה (והידיעה שיש שם חייל העניקה לה ביטחון לאיים בידיעה שלא יעונה לה כל רע בטווח הזמן הקרוב). במידה והייתה התגרות כזו היא לא צולמה או נחתכה בעריכה ולצופה אין כל אינדיקציה לגביה.

נכון, כל סרטון צריך להתחיל מתישהו, אך נקודת הפתיחה של הסרטון הזה, בלשון המעטה מעט מחשידה.

במיוחד כאשר ידוע שאת מצלמת הווידיאו קיבלה אבו-עיישה מארגון בצלם, במיוחד כדי להנציח את אותם מעשים.

כמובן, אין זה מציג באור חיובי במיוחד את אלקובי, אבל זה בהחלט מספק הסבר הגיוני יותר לרשעות.

שנית, בצורה שלא ברורה לי, בפרשנות לסרטון ששמעתי או קראתי עד כה, שמעתי בעיקר תלונות כנגד הבריונות של היהודייה וניבול הפה שלה ועצתה לבני המשפחה לשבת ב"כלוב".

מצד שני, בצפייה בסרטון ראיתי שמצד המשפחה הערבייה נאמר "לכי לעזאזל" ו"כלבה", בהיסטריה רבה וללא פרופורציה לגודל ה"זוועה" שביצעה המתנחלת.

במקרה הזה, אין לי טענה לגבי מידת ההיסטריה של דרת הבית. כל אדם לוקח את הדברים כפי שלוקח, אך נראה היה לי שיש כאן משחק אל מול המצלמות.

מלבד זאת, עצם הקללות תוך כדי צילום, אגב האקט המשפיל של יריקה על אלקובי (שכמובן מותר לעשות, כי הרי כבר הפכנו אותה ללא-אנושית, כמו יתר המתנחלים), מעורר בי את החשד שכבר ציינתי קודם, שהסרטון לא "התחיל" ב"כנסו הביתה", אלא כלל גם התגרות מצד המשפחה הפלשתינית.

האם זה מצדיק אלימות וקללות?

בוודאי שלא, אך כמדומני אלה נסיבות מקלות, כפי שאני מבין זאת.

שלישית, הסיפור נטול הקשר רחב (מלבד כמובן מה שרוצים שנדע – חיה לה משפחה בשלווה, היא נאלצה לבנות רשת כדי לגונן על עצמה מידויי האבנים של המתנחלים (כי הרי ברי לכל שהמתנחבלים היהודיים המציאו את זריקת האבנים ולראייה, בתנ"ך נכתב שדוד יידה אבן על גוליית, שהיה פלישתי... ברור מי התחיל, נכון?).

במקרה הזה, הסיפור נטול ההקשר משרת את המשפחה הפלשתינית המסכנה, באופן דומה למדי שמתנחלי גוש קטיף לממשל הוצגו על ידי מקורביהם כאומללים הנזרקים מבתיהם, ללא האופן בו הגיעו לבנות את בתיהם.

בהקשר רחב, כוונתי, במידה וזה לא ברור, לא לחמש הדקות שלפני צילום הסרטון, אלא לכל מיני נקודות לאורך ההיסטוריה שקדמו לסצנת ה"שרמוטה". מאורעות תרפ"ט? כיבוש 1967? איניתפאדות? טבח במערת המכפלה?

איפה האירועים האלה ועוד רבים אחרים בכל הסיפור הזה?

"בראשית הייתה שרמוטה"? כנראה שלא.

כפי שזה נראה לי, כמי שאין לו אהדה מיוחדת לצד זה או אחר (אם כי מבחינה אתנית, אני מקושר לצד אחד), הסיפור הזה יותר מידי מורכב מכדי להציגו כ"פשעי הכיבוש" או "רשעות המתנחלים" או איך שלא ינסו לקטלג זאת.

כאשר נסעתי לבקר בחברון לפני שנה, התרשמתי שיש שם כמה צדדים די אומללים ורוויי שנאה. לא רק אחד. לכל אחד מהם, יש גם סיבה מצוינת להרגיש ולהדגיש את צדקתו ולהתעלם מהרגשת הצדק של הצד השני.

באופן דומה שאותה משפחה מסוגרת לה במה שנראה ככלוב, כפי שנטען לצרכי הגנה, ראיתי בדרכי לחברון (ובאופן כללי, גם בתוך גבולות הקו הירוק) הרבה ישובים יהודיים מסוגרים בגדרות תיל, מחשש לפעילויות עוינות מצד השכנים הערביים.

אפשר כמובן להתעלם מכך ולהגיד "אלה מתנחלים עבריינים", אבל כאמור זה קיים גם באזורים הנתפשים כשטח ריבוני ולגיטימי של מדינת ישראל.

תחושת הפחד של יהודים רבים מפני ערבים, לא קטנה כמדומני מזו של אותם אנשים המספרים על פחדם מפני "צבא הכיבוש" או "המתנחלים".

אז כמובן, אפשר לצקצק כאשר רואים את התמונות של הפשעים של צד זה ולראות את הרשעות של הצד האחר.

אבל בניסיון להתרחק מכך מעט, אני בעיקר רואה הפחדה הדדית, שבאופן דומה בצורה מחשידה למה שמתרחש בעזה, יש בה מרוויחים מהמצב.

רמז: חלקם ישראלים, חלקם פלשתינים וחלקם לא קשורים במישרין לשני הצדדים, אבל הם גורפים מכך הון.

יש לא מעט אנשים, גם אם הם לא יודו בכך ואפילו אם הם לא מודעים לכך, שיהיה להם רע ומר אם פתאום מחר תושבי חברון היהודים והערביים ילכו מחובקים ברחובות, תושבי עזה לא ירכשו נשק וכולם ינסו לתעל את מרצם בצורה קונסטרוקטיבית במקום דסטרוקטיבית.

על אף שבעולם שהולך לקראת אינטגרציה גלובאלית ושבירת גבולות, אין למשחקי הכוח הללו משמעות רבה. אבל הם מאפשרים ללא מעט אנשים להתפרנס מכך יפה.

ואם נשוב לרגע במחשבתנו לחברון, הרי אני לא רואה בתקרית האחרונה אירוע מיוחד או אירוע שמלמד אותי משהו, מלבד זה שהוא הגיע לתקשורת.

מאידך, אני גם לא רואה בהתיישבות היהודית בחברון איזה הישג נאה שצריך לשמר בכוח הזרוע.

בדיוק באותה אופן שההימצאות הישראלית מזה 40 שנה בשטחים הכבושים/מוחזקים/משוחררים (הקף/הקיפי את התשובה הנכונה בהתאם להשקפותייך הפוליטיות) אינה הישג גדול, לאור המחיר הרב שישראל משלמת על החזקתם (אם זו דעת הקהל וההנהגה במדינות ערב, במדינות המערב ובמדינות אחרות, אם זה המחיר החברתי הפנימי שישראל משלמת בצמיחת גל משיחיסטים-פשיסטיים או סתם דורות של אזרחים-חיילים שרואים את שכניהם מבעד לכוונות רובים, אם אלו לא מעט אנשים שנהרגו או נפצעו כדי לשמר את המצב, אם זה המחיר הכלכלי שצריך לשלם כדי להחזיק את השטחים הללו ואם זה כל מחיר אחר שצועק שהעלות [בכל מישור] רבה על התועלת).

ונדמה לי שבדברים אלו אסתפק לבינתיים.

שבוע טוב...