בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

חוקי נהיגה חדשים לצעירים

החל מיום שני הקרוב, נהגים מתחת לגיל 21 לא יוכלו להסיע יותר משני נוסעים נוספים, אלא אם אחד הנוסעים הוא בעל רישיון נהיגה באותה קטגוריית רכב מזה חמש שנים.

הרעיון שעומד מאחורי החוק הזה, כפי שבוודאי אפשר לנחש, הוא שנהגים צעירים אינם אחראים ובימים בהם הם יוצאים לבילויים, כולם מתאגדים ברכב אחד ונוצרת קבוצת לחץ בתוך המכונית, הדוחקת בנהג לנסוע בצורה מסוכנת...

מבלי להיכנס לסוגיית האם החוק הזה מוצלח או לא (בגדול אומר שלא, כי הרי גם שני נוסעים נוספים יכולים להוות מטרד ואילו דווקא אולי הנוסע השלישי שיצטרף יהיה המתון המדרבן את הנהג לנהוג כחוק), אני חושב שיש משהו פסול במדינה שסומכת על אנשים שמגיל 18 יוכלו להחזיק נשק ולהרוג אנשים, אבל עד גיל 21, לא יוכלו להסיע יותר משני אנשים (אלא אם ברכב ישנו גם נהג שלו יש רישיון על אותו סוג רכב מזה יותר מחמש שנים...

אני בגיל 19, יכולים לקבל פיקוד על קבוצת חיילים רצחנית, המונה עשרות חיילים, בעלי כלי נשק מסוכנים בהרבה מרכב נוסע...

יש צביעות מסויימת במדינה שמונעת זכויות מסוימות מקבוצה מסויימת בו בזמן שהיא דורשת מהם דברים שעל אותו היגיון אפשר היה לפסול אותם.

זה מזכיר לי למשל את העובדה שאלכוהול ניתן למכור בארה"ב רק למי שמלאו לו 21 שנים, בעוד כבר בגיל 18 ניתן לגייס את אותו אדם לצבא...

כנראה הוא יהיה מאותם חיילים שלא שותים, או יותר סביר, הוא יהיה מאותם מיליארדים בעולם שעוברים על החוק, רק מפני שהחוק אווילי, מגוחך וגם אם לא קשה לעמוד בו, אין טעם לעמוד בו...

ולסיום, רק אתהה עוד לגבי החוק החדש, האם נהג טנק בחיל השריון של ישראל, שטרם מלאו לו 21 שנים, רשאי להסיע צוות טנק הכולל עוד שלושה אנשים מלבדו?

כי אם אכן קורה דבר כזה, "צה"ל הנפלא והאהוב" צריך לשלול את הרישיון לכל אותם נהגי טנקים עבריינים המשרתים בו...

איפה ואיפה

מעניין כמה פלשתינאים היו זוכים לטיסה לפריז כך סתם, אם היו מצוננים (או סתם היה להם חשש ללויקמיה), כמו יושב ראש הרשות הפלשתינית יאסר ערפאת.

זה לא סוד שהרשות הפלשתינאית שכמה מאז ימי אוסלו, הפכה להיות גוף מושחת, אשר בכיריו זוכים להטבות מפליגות, בעוד דלת העם מתמודדת עם עוני מחריד, אבל משום מה, כעת, כאשר מצבו של ערפאת הדרדר, משום מה היחס לו הוא זוכה בולט לעין. הרי תחילה בכלל רצו לפנות אותו לבית החולים ברמאללה, או לבית חולים אחר במזרח התיכון.

סמים את הבעיה על השולחן

בישראל כפי שוודאי אתם יודעים, סמים, מכל סוג, למעט אלכוהול וסיגריות, אינם חוקיים.

כפועל יוצא של זה, כל מה שתשמעו על סמים בישראל, יהיה שלילי, ללא כל תלות בסוג הסם.

מבחינת המחנכים בישראל, המעבירים שיעורים בנושא הסמים, מבחינת הרשות למלחמה בסמים ומבחינת רבים המושפעים מהם, דין סיגריה שגולגלו בה עלי קנאביס, כדין מזרק בו הוזרק הרואין היישר לווריד...

נכון, כל עוד חשיש ומריחואנה אינם חוקיים בישראל, יש להילחם באלו המפיצים אותם, אבל לדעתי נעשית טעות ממדרגה ראשונה בעצם העובדה שלא עושים שום הפרדה הסברתית בין "סמים קלים" ל"סמים קשים" (למעשה הטענה הרשמית היא ש"אין סמים קלים")...

כמובן, מסע ההפחדה עובד על חלק מהציבור וחלק ממשתמשי הסמים בפוטנציה אינו משתמש בסמים, אבל מספיק לחפש בגוגל "אחוז השימוש בסמים" על מנת להבין שמדובר בתופעה נרחבת (על פי האתר הזה, כ-300 אלף ישראלים משתמשים בסמים) ושכנראה קו ההסברה הנוכחי, לא בדיוק מרתיע את המשתמשים הפוטנציאלים.

הטענה שלי היא, שמניעת המידע האמיתי באשר לסמים, פוגעת ביכולת של הנער השוקל שימוש בסמים לשפוט. כל ילדותו מספרים לו על "הסמים הנוראים" שאם ייקח אפילו שאיפה אחת מסיגריה ירוקה יהפוך לנרקומן הבוזז דירות ושודד קשישות כדי לממן את המנה הבאה והנה, הגיעה השעה, אותו נער ניצב בפני האפשרות המפתה של גלגול סיגריה, בזמן כמה מחבריו כבר ניסו וגילו שהשד לא כל כך נורא, לא כל כך ממכר וגם ההשפעות של הסם עליהם, רחוקות מלהיות אותן השפעות נוראות עליהם סיפרו לו מאז ילדותו.

ואם ההשפעה של מריחואנה לא שלילית כפי שתיארו קודם לכן, ודאי גם ההשפעה של LSD, הרואין וקוקאין לא מזיקות, עובדה, בכל מגזין אופנה ניתן לקרוא על הקוקאין המחזיק רזות ויפות את אותן דוגמניות צמרת - סופר מודלס המהלכות בנון-שלנטיות על המסלול, מסוממות למחצה או לחלוטין.

בעצם, אי חשיפת מידע מדויק ורק-גוני, אלא רק מידע חד צדדי ושלילי בלבד, משמש כר נוח דווקא להרחבת והתפשטות תופעת הסמים, הרי הבורות מונעת מהמתמודד את הכלים המתאימים להתמודדות, בדומה אולי למגפית האיידס הפושטת בקרב שחורים רבים באפריקה, אשר אין להם כל מודעות באשר למין לא בטוח.

אז מה אני בעצם מציע?

מעבר לעובדה שאני מתנגד לשימוש בסמים, אך בו בזמן תומך בלגליזציה של סמים קלים, תחת פיקוח מתמיד מצד המדינה באשר לטיב הסמים והאוכלוסיה הצורכת אותם, דבר שיעלה את המודעות בקרב המשתמשים ויוריד את הזוהר שבעשיית דבר לא חוקי, אני סבור שצריך לנהוג בהגינות ולא לספר רק על הצד השלילי שבשימוש בסמים, במיוחד כל עוד שני סמים, לא פחות חריפים ומסוכנים מצמח הקנאביס, הם הלך חוקי בישראל (והכוונה אם זה לא ברור לאלכוהול וטבק).

לכן, אני מביא כאן קישור לכתבה שהתפרסמה במוסף הבריאות לסטודנט של הסאנדיי טיימס הבריטי. בריטניה מדינה בה מעמדם של הסמים הקלים הוא כזה, שהמשטרה לא תטריד משתמשים בסמים קלים בכלל, מפני שהסמים הקלים מוגדרים כבעלי מעמד של תרופה ללא מרשם.

הכתבה לא בהכרח משבחת ומהללת את נפלאות הסמים, אלא היא מסבירה מה ההשפעות המוכרות של סמים שונים, בעיקר על מי שמתכוונים להשקיע בלימודים...

מניסיוני האישי, לאחר שיחות רבות עם מי שהשתמשו בסמים שונים (בעיקר אלו שמעשנים), תוך כדי השימוש, בזמן שאחריו והרבה אחרי, אני מוכרח לציין שסיגריות מריחואנה משפיעות בצורה שלילית במיוחד על המעשנים אותן. דווקא אלו המעשנים אותם, נהיים רגועים, רדומים וחביבים להפליא...

ייתכן ויש להגביל בחוק כניסה למצבים מסויימים תוך כדי השפעת סמים, למשל איסור נהיגה לאחר עישון מריחואנה, בדומה לאיסור הנהיגה לאחר שתיית אלכוהול, אבל המצב בו מונעים באופן גורף את השימוש בסמים מסויימים, נראה לי פסול.

אני מקווה שמפלגות רבות ילכו בעקבות מפלגת עלה ירוק ויתמכו בלגליזציה של סמים.

על קנאביס מתוך ויקפדיה

פרידה לזמן בלתי מוגבל

וזהו להפעם.

הפעם האחרונה שאני כותב בחודש אוקטובר 2004. הפעם הבאה, כנראה תהיה בעוד די הרבה זמן מפני שבשבוע הבא אני נעלם מפני הציוויליזציה למשך כשבועיים, תוך כדי חירוף נפשי.

אז תאחלו לי בהצלחה (אפשר גם בלב) ואני עוד אחזור.

אלא אם אקפח את חיי בתקופה הקרובה.

אלעד

"זוג יונים" במרפסת ביתי בשעת בין ערביים

הטפה, הסתה ורצח

רצה הגורל (או עורכי YNET) ודווקא ביום בו מציינת מדינת ישראל 9 שנים להירצחו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, מתפרסמת באתר YNET ידיעה על כך שבאוניברסיטת תל אביב קם קול צעקה בשל פתיחת מסגד, בית תפילה מוסלמי, בכותלי מעונות הסטודנטים, על מנת שכאלף סטודנטים מוסלמים, יוכלו להתפלל בצוותא, בהתאם לאורך חייהם.

אני רוצה להדגיש שהרתיעה שעולה מן הכתבה לגבי פתיחת המסגד באוניברסיטת ת"א, בטוענה שהמקום יהווה במה להסתה, לא רק שאין לה הצדקה, כי הרי מי שמעוניין להפיץ תעמולה שטנית, יימצא כבר את הדרך, היא פשוט מרושעת ומציירת את הטוענים כנגד פתיחת המסגד האוניברסיטה כקנאי דת כוחניים.

ומדוע הזכרתי את רצח רבין בהקשר הזה?

ובכן, רב הטכניון, הרב אליהו זיני, היה ידוע בדרשותיו הקיצוניות, אשר גרמו להפנות כלפיו אצבע מאשימה באשר להסתה, עידוד ומתן לגיטימציה לרצח רבין.

נוסף על כך, לאחר הרצח נשא הרב דרשה ובה אמר "אין להתפלא על רצח רבין. הוא התעלם מרצונותיו ומשאיפותיו של ציבור כה גדול, במשך כה הרבה זמן, עד כי לא היה ייתכן שהרצח לא יתרחש" (הציטוט נלקח מכתבה של יוסי מזרחי בעיתון מעריב מתאריך לא ידוע).

זיני התנצל על דבריו ואף הגיש לנשיא הטכניון הבטחה בכתב שלא יחזור על הדברים בפומבי, מה שהשאיר אותו בתפקידו, אבל בהחלט לא מוחק את החרפה וכמובן את העובדה שהסתה דתית, קיצונית, אנטי דמוקרטית, אינה נחלתם הבלעדית של מסגדים, אלא גם בתי הכנסת אינם חפים ממנה ואף בית הכנסת, במוסד אקדמי מכובד כמו הטכניון, "זכה" לשמש במה להסתה.

האם זה אומר שרצוי להשאיר את בתי התפילה, יהודים, מוסלמים ונוצרים כאחד מחוץ למוסדות להשכלה גבוהה?

אני לא רוצה לנקוט עמדה, מה גם שאני לא בטוח שדעתי בעניין נחרצת, אבל ברור לי שבכל מוסד בו קיים בית כנסת, מן הראוי הוא, שאם קיימת דרישה, יש לאפשר הקמת מסגד, כנסיה או מקומות פולחן לבני כל דת אחרת, בהתאם לרוח מגילת העצמאות, אשר מציגה את ישראל כמדינה הדואגת לחופש דת ופולחן, עבור בני כל הדתות, לא רק יהודים.

ויפה עשו באוניברסיטת ת"א שבאו לקראת ציבור המוסלמים.

נדמה בכל פעם מחדש, כאילו הרבה מאוד אנשים סבורים שבמגילת העצמאות הישראלית נשכחה בטעות תוספת קטנה, לגבי העובדה שחופש הפולחן והדת, הנו רק לבני הדת היהודית (וגם אז, רק אם הם הולכים על פי הזרם האורתודוכסי [אורתו-דוסי?] ולא חלילה על פי הזרם הקונסרבטיבי או הרפורמי) ואילו בני הדתות האחרות, יכולים להאמין במה שהם רוצים, בתנאי שאנחנו לא יודעים מזה...

בסופו של דבר, אם כל אותם גילויי איבה כלפי מוסלמים לא יפסקו, אנו עשויים למצוא עצמנו כמו צרפת או גרמניה (הלוואי, לפחות בחלק מהמובנים) ונאסור על אנשים ללבוש סממנים דתיים במוסדות לימוד, מה שכמובן עשוי לפעול כחרב פיפיות גם עבור יהודים דתיים.

ביטוי לועזי מוכר

"יאללה ביי".

שמתי לב שהביטוי הזה, "יאללה ביי" די פופולארי?

אני מוכרח לציין שגם עבדיכם הנאמן חוטא בהשמעתו לעיתים...

כשחושבים על זה לעומק, מדובר בביטוי לועזי למהדרין...

יאללה - (קדימה או הלאה בערבית).

ביי - (להתראות, או שלום לצורך פרידה באנגלית).

כן, אני מגניב, מדבר לועזית ואפילו מערב שתי שפות שונות לשם כך - ערבית ואנגלית...

זה מזכיר לי שבעברי שכחתי כיצד מברכים בערבית בעת פרידה. לשם כך שאלתי את אחד הסטודנטים הערבים שלומדים איתי, אשר באופן מפתיע שמו היה מחמוד, "איך אומרים להתראות בערבית?".

מחמוד חשב, התלבט וכעבור מספר שניות, ללא כל היסוס אמר "ביי"...

כמובן שאפילו שאיני דובר ערבית רהוטה, ידעתי שיש ביטוי אחר.

כעבור כדקה ובעזרת דובר ערבית אחר הבנו כולנו שעל מנת להיפרד יפה בערבית (מעבר לצעקות אללה אכבר והתפוצצות באוטובוס), יש לומר "אילה ליכה".

אבל זה רק מראה שכאשר מדברים יותר מידי בשפה זרה, עשויים לשכוח מילים די בסיסיות בשפה שלך...

רגע, אבל מה עם המורים?

קראתי לפני מספר ימים את הכתבה הזו, מאת טלי יצחקי, העוסקת בנושא מאוד רציני וחשוב, אולי החשוב במדינת ישראל - החינוך, או יותר נכון, אלימות כנגד מורים, בעקבות אירועי אלימות כנגד מורים שדווח עליהם לאחרונה בתקשורת (מעשי האלימות כנגד מורים לכשעצמם, אינם דבר חדש במיוחד).

מורים ומחנכים מאשימים את כל העולם (ואחותו) באלימות הגואה בבתי הספר - משרד החינוך, מנהלי בתי הספר, הורי התלמידים, התלמידים, החברה הישראלית וכמובן, הם לא הזכירו, אבל גם אלוהים, שמת אי שם במאה ה-19 והפקיר את המורים האומללים לחסדיהם של התלמידים הרשעים...

שאלתי את עצמי, האם אולי נשכח אחד הגורמים...

נראה לי שהגעתי לתשובה - כן.

מה לגבי אשמת המורים בעובדה שהם נופלים קורבן לתלמידים?

רבאק!

אנשים מבוגרים, מחנכים בישראל, מנסים להטיל את האשמה על קטינים שמבחינה חוקית, לא חלות עליהם כל החובות והזכויות של אזרחים רגילים.

נכון, הם גם מאשימים את הורי התלמידים (וזו אשמה שיש בה ממש, כי הרי חלק ניכר מהאלימות, הילדים גוררים איתם מהבית, עוד בטרם החלה מערכת החינוך הישראלית את תפקידה) וגורמים אחרים שאינם התלמידים, אבל מדוע לא עולה אחריותו של המורה?

אמת, אין האדם שנעשים כלפיו מעשי אלימות אשם בכך, בדיוק כפי שהאשמה בנשים מוכות הוא הבעל המכה ולא האישה המוכה, אבל במקרה של מורים, מחנכים, מי שאמורים לעצב את דור העתיד, מי שלא מסוגל להשתלט על כיתה, לבודד ולטפל בגורמים מפריעים ושליליים, כנראה שתפקידו הוא לא במערכת החינוך, אלא על חוף הים, או בתורים הארוכים בלשכת התעסוקה...

כ"תוצר" של מערכת החינוך הישראלית, בוגר בית ספר תיכון חיפאי לשנת 1999, אני יכול להעיד ממקור ראשון שמורים רבים בישראל לא רואים בתפקידם שליחות, אין הם מחויבים למקצוע אותו רכשו ולכל היותר הם רואים בבית הספר "מקום עבודה". היו לי מורים שיכולתי להבחין ברצון שלהם לפתור בעיות, לעזור לתלמידים חלשים ואותם מורים בד"כ זכו להערכה ממני ומתלמידים נוספים, בעוד היו מורים שהפגינו זלזול בתלמידים, התנכלו לתלמידים (מי לא מכיר את המורים האלה שמתכסחים עם תלמידים על ציונים?) וגם כאשר היו עדים לגילויי אלימות, העדיפו לעצום עין ולא להתערב (באופן אישי זכיתי לראות מורה, כאשר הייתי בכיתה ט', אומרת "אני לא מתכוונת להתערב", כאשר תלמיד הרים כיסא לעבר תלמיד אחר).

במקרים האלה כאמור, המורה הוא לא הגורם לאלימות (גם אם המורה מתנכל לתלמיד, עדיין על התלמיד לשלוט בעצמו ולרסן את התנהגותו), אבל בהחלט אפשר לטעון כי המורים שוכחים שהתפקיד העיקרי שלהם, הוא לחנך ולדאוג שאותם גילויי אלימות לא יתרחשו ולא להתלונן כמה מצבם של המורים עגום...

אז אמת, יש להתערב במקרים של אלימות נגד מורים, על המשטרה לפעול בחומרה נגד עבריינות כנגד רכוש של מורים, כנגד אלימות פיזית ומילולית כנגד מורים (במקרים חריפים, לא כל תלמיד המסנן בשקט מילים כנגד מורתו הוא עבריין) ולהפוך את בתי הספר למקום שנעים לבוא אליו ולא למקום בו תלמידים ומורים חוששים לשלמות גופם וגורל רכושם, אבל יהיה נחמד אם המורים יזכרו שהתפקיד שלהם, בסופו של דבר, הוא גם לחנך למניעת עבריינות ופשע.

פרסומות או פורנוגרפיה של המוות

רובכם ודאי מכירים את הפרסומות הללו לאגד (אולי יש גם לחברת דן וחברות אוטובוסים נוספות), בהן רואים אנשים שמחים ומאושרים, נוסעים באוטובוס ולתשדיר מלווה בד"כ הסבר כמה האוטובוס הוא כלי תחבורה נהדר, שקט, נוח ואפשר להגיע באמצעותו ממקום למקום ללא כל דאגה.

אז פשוט נזכרתי באותן פרסומות לאחר שיצא לי לצפות בסרטון זוועה שהופץ לאחרונה על ידי משרד החוץ הישראלי (תודה לצוות "עין לציון צופיה", שהביאו קישור לצפייה בסרטון), אשר דומה לסרטון זוועה אחר שפורסם לפני כשנה, רק עם מוזיקה דרמטית המתנגנת ברקע ופיגוע תופת אחר.

תארו לעצמכם למשל שבמקום הפרסומות הרגילות של אגד, עם אותם אנשים שמחים, יראו באותם תשדירי פרסום את התעמולה של משרד החוץ המציגה אוטובוסים מפוצצים שמשרד וחלקי גופות חרוכות...

אתם חושבים שזה ימכור, או שכמות הנוסעים באוטובוסים בישראל תקטן?

באופן אישי, אני מניח שזה לא יעורר המון אהדה אצל מרבית נוסעי האוטובוס (שאני אגב נמנה בהם).

מעבר לכך, העובדה שמשרד החוץ הפך להיות "סוחר בשר", "משווק מוות", גוף שמצד אחד מתלונן שהצד הפלשתיני אכזר ומשתמש בתעמולה המנסה ליצור אמוציות בדעת הקהל המערבי ומצד שני לא בוחר לשחרר ולהפיץ באינטרנט סרטוני זוועה, לא מעניקה לישראל הרבה נקודות זכות...

אני בספק אם מישהו שדעתו כיום שלילית כלפי ישראל, הסרטון הזה ישכנע אותו להפוך להיות ציוני נלהב...

הרי תמיד הצד השני יוכל לטעון, שאנחנו מנפחים את גודל הזוועות, מעוותים את המציאות. הרי אנחנו אומרים בדיוק אותו דבר כלפי כל תמונת זוועה שמשחרר הצד הפלשתיני...

ולגבי הכל הצף, למה שיעדיף את תמונות הזוועה שמשרד החוץ מעניק לו ולא את תמונות הזוועה שהחמאס מציג בפניו?

מבחינת הצופה הניטראלי, הרי קשה מאוד לקבוע אם תמונה של ילדה בת 13 מרוססת בכדורי עופרת, מחרידה יותר מאשר יד מרוטשת ומפוחמת המשתלשלת ומתנודדת מחלון אוטובוס חרוך.

מי מרושע יותר?

איזה צד צודק?

על פי תמונות הזוועה קשה לקבוע.

אבל מי הנהנים מהתמונות הללו?

כנראה שאותם חובבי "פורנוגרפיית מוות", אשר נהנים לראות קוריאנים, אמריקנים ובריטים מתחננים לחייהם ואז נשחטים, על לא עוול בכפם, וראשם מוצג בגאווה אל על, אל אללה...

אולי כמה אנשים במשרד החוץ הישראלי שתמיד יוכלו לטעון "עשינו משהו נגד התעמולה הערבית".

סביר להניח שהרבה אנשים החברים בארגוני הטרור הלוחמים נגד ישראלים שוודאי חושבים "איזה יופי, היהוד עושים לנו את כל העבודה ומציגים אותנו כהרבה יותר נוראים ואימתניים ממה שאנחנו באמת".

ועם כל כך הרבה אנשים נהנים, למה באמת להתחשב בכבוד המת?

מדוע חשוב שלא להציג לראווה גופה של תינוק, או חלקי אברים של אנשים שמעולם לא ביקשו להיכלל בסרט התעמולה של משרד החוץ?

כיצד בדיוק, מעבר לסיסמא ריקה מתוכן, ישראל היא מדינה הומאנית?

במה בדיוק אנחנו נבדלים משכינינו שאנו מנסים להציג כחיות אדם?

למי שיש תשובה טובה, מעבר לחזרה על אותם גיבובים שהם לא רגישים למוות כמונו (על כך יהונתן גפן ענה בטורו האחרון), אשמח לשמוע ואולי לשנות את דעתי ולחשוב שוב שמדינת ישראל היא מדינה מוסרית, כי נכון לעתה, על פי מבחן התוצאה, בו חיילים ישראלים מבצעים וידוא הריגה לילדה בת 13, גובים מיסי מחסומים בצורה לא חוקית ויתר הסיפורים אשר זולגים אט אט, אני לא חושב שאנחנו טובים בהרבה מהצד שנגדנו, בטח ובטח שאנחנו לא מוסריים, כפי שאנו מנסים לטעון.

ומשחקון פלאש

אם כבר עסקנו במוות ואלימות מיותרים, אז הרשו לי להביא כאן קישור למשחק פלאש חביב של משפחת סימפסון, בו יורים בזומבים...

וזהו, עד כאן להפעם

טקסט לא הכי קל, אבל בהחלט מציאותי.

אלעד

356 שנים לשלום ווסטפליה

היום, ה-24 באוקטובר 2004, אנחנו מציינים 356 שנים לחתימת שלום ווסטפליה (WESTPHALIA) ששם קץ למלחמת 30 השנים שהשתוללה באירופה.

העולם השתנה במעט ב-356 השנים האחרונות, גם שמות השחקנים הראשייים במגרש משקחי המלחמה של העולם השתנו, אולם נראה כאילו גם בימינו עדיין דת וטריטוריה הם עדיין שני מניעים עיקריים ליציאה למלחמה.

יותר מידי אין לי עניין להיכנס למלחמות המאה ה-17, סיבותיהן ותוצאותיהן, אבל פשוט חשתי צורך להזכיר את האירוע אני מציינים את יום השנה שלו היום ומי שמעוניין יכול לקרוא על כך בהרחבה בקישורים שהבאתי.

עיתונות ישראלית אחרת (ועל מה אנחנו חושבים)

רציתי להביא כאן קישור לידיעה מה"סיריאן טיימס" (עיתון הטיים הסורי) שדיווחה על כך שגורמים ישראלים משתלטים על עתיקות בבגדאד בירת עיראק, יחד עם גורמים אמריקנים. אבל משום מה הקישור של הכתבה מלפני מספר ימים מת, כך שחסכתי לכם קריאה על כך שיש דברים שבישראל מדווחים על דברים אחרים.

באמת, לעיתים נדמה כי על מנת לדעת באלו עמדות אדם דבק, כדאי לדעת איזה עיתון הוא קורא. בדומה למשפט "תאמר לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה", אפשר לטעון "תאמר לי מה הם מקורות המידע שלך ואומר לך מי אתה".

בכל מקרה יצא לי להרהר יותר מידי על המציאות בזמן האחרון. אתן דוגמא. לפני שבוע נפטר עוזי חיטמן. מרביתנו קראנו על כך או שמענו על כך במדיה, רובנו הבענו צער בדרך זו או אחרת על לכתו בטרם עת של אחד היוצרים המוכשרים במדינה.

עכשיו בהנחה ומהלך החיים היה אחר, עוזי חיטמן מעולם לא היה מתפרסם במציאות המקבילה בה בחרתי, מעולם איש לא היה שומע על עוזי חיטמן מעבר למכריו האישיים.

האם במידה כזו הייתם מביעים צער על מותו של חיטמן?

הרי מבחינתכם, רוב הסיכויים שמעולם לא היה קיים.

אך המציאות התפתחה בדרך אחרת, עוזי חיטמן כן היה קיים בתודעה של רובכם. לכן הידיעה על מותו עוררה בכם רגש מסויים.

או למשל, העיתונות מסיבה זו או אחרת הייתה מחליטה שלא לדווח על מותו של עוזי חיטמן מהתקף לב בגיל 52.

במקרה כזה, עוזי חיטמן לא היה מת בתודעה שלכם...

מבחינתכם עוזי חיטמן היה עדיין חי, שריר וקיים.

מבחינתכם היה עוזי חיטמן עוד אומן שהשתתק וירד מגדולתו.

דעתכם וסדר יומכם הוכתבו על ידי המידע שהועבר אליכם בתקשורת ואם המידע שונה, כנראה שסדר יומכם ומחשבותיכם היו שונות...

הסיבה שהרהרתי על הנושאים האלה, שאני מניח שרבים וטובים ממני היגגו בהם לפני, היא שיש דברים שאני מודע להם, מבחינתי הם כרגע מרכז העולם ומבחינת התקשורת הם לא נושאים השווים דיווח, או נושאים השווים דיווח, אך התקשורת נמנעת לפרסמם מסיבות שונות ומשונות (למשל, צווי איסור פרסום, חוסר עניין לציבור וכן הלאה).

לעיתים נדמה לי שנושאים חשובים שראויים לפרסום לא זוכים לתהודה הראויה, בזמן ששטויות כמו נישואיה/גירושיה של בריטני ספירס תופסים מקום יותר חשוב בתודעה הקולקטיבית.

 ואם כבר דנתי בעיתונות בכמה שורות (לצערי, אין לי זמן להרחיב על כך כעת, אני מקווה להרהר בנושא מעל דפי אינטרנט אלה בעתיד) , הנה קישור לאתרו של ישראל שמיר, מי שמוגדר כעיתונאי ישראלי-רוסי בעל השקפות משלו על הקונפליקט הישראלי-פלשתינאי...

בין היתר תומך ישראל שמיר בזכות השיבה ועוד כל מיני רעיונות שנדחקו מלב הקונצנזוס הישראלי, או מעולם לא היו בו...

לעיתים נחמדה לקרוא מעט דעות שונות דעת המיינסטרים הישראלי, גם אם הטענות העולות שם מופרכות, או רק נשמעות מופרכות ומשוללות כל בסיס.

אני תומך בטרור?

בעלון המלגות של אגודת הסטודנטים, בין שאר הפרסומים המגוונים (הכוונה מעבר לפרסום על מלגות), מופיעה פרסומת שמעט הצחיקה אותי על כך שמי שקונה דיסקים מזויפים תומך בטרור.

להלן הטקסט מהפרסומת שנמצאת בתחתית עמוד מספר 7 שב"חוברת מלגות לשנת תשס"ה" :

"הידעת? הכסף של המזוייפים

הולך לשטחים וחוזר לפגוע בך.

דיסקים מזוייפים "מחבלים" בתרבות שלנו.

הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות (ע"ר)"

רגע, מי הם בכלל המחבלים או הטרוריסטים?

האם הכוונה אינה לאותם ברוני זכויות יוצרים המשליטים טרור ומאיימים על גולשי אינטרנט תמימים, המורידים מספר שירים על מנת לבחון את טיבם, בתביעות ענק?

אבל הרי בעצם קנייה של דיסקים מקוריים, ממנת את אותם ברוני זכויות יוצרים, שהם הרי טרוריסטים גדולים בהרבה מאלו שיורים על ישראל טילי קסאם, מתפוצצים בחוצות ת"א וירושלים ובכלל, מטרותיהם די דומות - זריעת בהלה ופאניקה בקרב אוכלוסיית תושבי ישראל, על מנת להשיג את מטרותיהם...

אחרי שאני קורא את הפרסומת הזו, אני מוכרח לציין שלפחות אם וכאשר תהיה גדר הפרדה, העלוקות האלה שמנסים לשבת על מצפון (שאין) למי שקונה דיסקים מזוייפים לא יוכלו לטעון שהרוכשים הפוטנציאלים ממנים טרור, כי הרי יהיה קשה להבריח דיסקים מזויפים מהשטחים, אם תהיה גדר הפרדה.

אז למה לא כל יום שבת?

מכירים את השיר "מי אוהב את השבת" או "למה לא כל יום שבת" שהאומנית חני נחמיאס שרה על הבמה כאשר הייתה בת 10?

נשאלת שם השאלה "אז למה לא כל יום שבת?"...

התשובה די פשוטה -  אם כל יום היה שבת,לא היו אוטובוסים...

ומה היינו עושים אז, חיים בימי הביניים?

אולי השאלה שהייתה צריכה להישאל היא "למה בכלל יש יום שבת?", לפחות במתכונתו הנוכחית...

משיכה לתור

אתמול ערכתי קניות בסופר. שמתי לב למשהו מאוד מעניין...

קופות ריקות נשארות מיותמות, כי אנשים אוהבים לעמוד בתור...

אפילו אני, שועל קניות ותיק, שכתב את מדריך הטרמפיסט לסופר, נופל לעיתים באשליה האופטית ששורה בה עומדים אנשים רבים וממתינים לתורם, עדיפה על קופה ריקה שאין בה נפש חיה מלבד הקופאית.

הסיבה לכך די פשוט. במבט ראשון מתקבלת התחושה שהקופה הריקה בכלל סגורה. מין תחושה שכזו של "טוב מכדי להיות אמיתי", Too good to be true, כך שאנו מעדיפים לעיתים לבחור בסבל המתמשך של עמידה בתור ממושך, על פני הסיכון שנגיע לקופה אשר תתגלה כ"קופה לא פעילה"...

מעניין.

מגמה הפוכה

אחרי שבציבור החילוני מכוננת הרגשה כאילו מדינתנו הולכת ונופלת אט אט בידי גורמים דתיים חילוניים (ואני חושב שהביטוי הטוב ביותר לכך הוא ההצבעה המאסיבית למפלגת שינוי בבחירות האחרונות), כמו למשל בעיר ירושלים שבה נבחר בבחירות המוניציפאליות האחרונות ראש העיר אורי לופליאנסקי, ראש העיר החרדי הראשון של  העיר.

 מעניין לראות מגמה הפוכה, מגמת נטישת בתי כנסת בבירה החילונית של ישראל - תל אביב.

העיר ת"א הולכת ומתפנה מבתי התפילה היהודיים שבה. בתי כנסת בתל אביב הולכים ומתרוקנים ממתפללים ולעיתים, כך על פי הכתבה בעיתון "הארץ", נוצר מצב בו אין למתפללים מניין.

זה מזכיר לי ביקור באחד מימי שבת בבוקר, אוגוסט שנת 1996, בבית הכנסת בעיר ליל שבצפון צרפת.

אני ואבי עליו השלום ביקרנו בבית הכנסת המקומי מתוך סקרנות, לא מתוך אמונה רבה בבורא עולם.

לאחר שהגיעו מספר יהודים לתפילת יום השבת, חלקם במונית מפני שללכת ברגל לבית הכנסת קצת קשה כאשר אתה זקן בן 90 עם הליכון, התבקשנו אבא שלי ואני להצטרף לתפילה על מנת להשלים מניין, מפני שכמות המתפללים לא הגיע לעשרה מתפללים.

כמובן שהואיל והזיקה בינינו לדת אינה קיימת, סירבנו בנימוס והודינו על האירוח בבית הכנסת (טוב, לא ממש ארחו אותנו, אבל אמרו לנו יפה שלום).

המגמה הזו, על פי מי שהיה הרב הראשי לישראל והרב הראשי לתל אביב, הרב ישראל מאיר לאו, הייתה קיימת גם בניו יורק של שנות ה-60', כאשר כיום לטענתו קיימת מגמה הפוכה בעיר היהודית הגדולה בעולם, בה צעירים רבים פוקדים את בתי הכנסת...

הרנסאנס הזה של היהדות אולי מאפיין את ניו יורק, אבל נכון לעת עתה, בת"א, בירת התרבות החילונית הישראלית, אם קיימת מגמה כלשהי של חזרה לדת, הרי היא תמיכה בזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי שמוסדות מדינת ישראל דחקו לשוליים בשל לחץ של הקהילה האורתודוכסית בישראל.

הפתרון האוסטרלי (או האירוניה שבקריאה לא לפנות מתנחלים)

השר בני אלון מציע לטרנספר את הפליטים הפלשתיניים לאוסטרליה.

לא מדובר ברעיון חדש, למיטב זכרוני השר אלון כבר הציע בעבר להפוך את מדינת היבשת המרוחקת לבית הלאומי החדש של הפלשתינאים (והצעות על בתים לאומיים אחרים כבר עלו, כמו "ירדן היא המדינה הפלשתינאית" וכדומה)

אני רוצה רק להעלות כאן נקודה למחשבה, שאחד הקוראים העונה לשם נתי העלה בפני לפני מספר ימים באי מייל, על כך שרבים הם אנשי הימין אשר מפגינים בצורה נחרצת בימים אלו נגד פינוי ישובים, בשל סיבות אידיאולוגיות שונות.

אותם מתנחלים, טוענים שזה לא אנושי לפנות כך בבת אחת רבבות מתיישבים, רבבות אנשים שמצאו בגדה המערבית וברצועת עזה את ביתם.

הם מרבים לדבר על כך שפינוי של יהודים, גירוש יהודים לטענתם, הוא דבר שיביא לאסון.

מעבר למסע ההפחדה והדה-לגיטימציה שמנסים ליצור לתוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה אריאל שרון, יש מעט אירוניה והמון מוסר כפול בכך שהקריאות על כך שאסור לגרש אנשים, יוצאות דווקא מפי אותם אנשים שתומכים וקוראים לגירוש הצד השני, הפלשתינאים, לכל מקום שהוא לא כאן (אוסטרליה, מדינות ערב, הים התיכון וכדומה).

מדוע עלי להעדיף את חובשי הכיפה על פני האוכלוסיה הפלשתינית?

האם יש יתרון?

על פי מה שמדווחים עליו, חלקם של אותם מתנחלים, רואה בי רק כמי שממן אותו ומשפטים כמו "כולנו יהודים" ו"כולנו אותו עם" הם סיסמאות ריקות מתוכן, מפני שבאותו זמן הם מתכננים להם להתנתק מישראל ולהקים את "מדינת יהודה", מדינה יהודית של מטורפים שלא בוחלים בשימוש בטרור על מנת להשליט את משנתם (ובכך הם לא שונים בהרבה, אם בכלל, מארגוני הטרור הפלשתינאים).

וגם קרוב משפחתו של הבולדוג הבריטי - דוברמן, העלה את עניין הצעתו המטופשת של השר בני אילון...

על אוסטרליה

ואם כבר העלו את הצעת אלון שאינה הצעה חדשה במיוחד, להעביר את פליטי 1948 ו-1967 לאוסטרליה, מרצון או בכוח, בחרו ב-YNET גם להביא בסוף השבוע באופן אירוני, מדריך טיולים לאוסטרליה...

לא ברור אם הם פרסמו את המוסף במכוון באתו יום בו התפרסמה הכתבה על הצעתו של אלון, אבל כנראה שיצטרכו לשנות את המוסף במקצת, כי בוודאי יהיו כמה ישראלים שלא ירצו לטוס לאוסטרליה, אם יעברו לשם כל הפלשתינאים..

מעניין אגב אם הכתבה על התיירות באוסטרליה מופיעה גם בגרסה הערבית של YNET, הרי אני מניח שרוב הפליטים יעדיפו לקרוא אותה, על פני הגירסה המיועדת ליהוד...

ועד כאן להפעם.

אני שם תמונה של סינמטק חיפה שצילמתי לפני מספר ימים, בטרם הורידו את כל הכיסאות שתלו על קיר הבניין, דבר שקרה ביום שישי האחרון.

שבוע טוב ופורה לכולנו...

אלעד

סינמטק חיפה בשבוע שעבר, לפני שהורידו את הכיסאות

ובכן, אני לא נמצא מספיק זמן בארץ על מנת לצבור יותר מידי תלונות וללקט יותר מידי אירועים שמרגיזים אותי, אבל הנה מקבץ מהימים האחרונים.

משפט חכם?!

ובכן, זו לא בדיוק תלונה, אבל קיים מונח בשם "מצביעים מסורתיים".

הרהרתי בו קצת, ברוח ימי טרום הבחירות הללו (הבחירות לנשיאות ארה"ב, בהן ישנן מדינות המצביעות מסורתית לרפובליקנים, בעיקר במרכז ארה"ב ומדינות המצביעות באופן מסורתי לדמוקרטים, במיוחד מדינות הענק [ניו יורק וקליפורניה] בשני חופי המדינה).

ומה בישראל?

יש מצביעים מסורתיים לליכוד, מצביעים מסורתיים לעבודה וכן הלאה.

אבל רגע, מצביעים מסורתיים, הם לא רק אלה שמצביעים למפד"ל (ואולי קצת לש"ס ולליכוד)?

אכן הגיתי משפט מבריק שמצידי שהמפלגה הדתית לאומית המתפוררת יכולה להשתמש בו כסלוגן בחירות :

"מצביעים מסורתיים יש רק במפד"ל"...

ואם מישהו כבר חשב על זה לפני, אני מתנצל מעומק לבי הקר...

אז כמה באמת עולות תמונות פספורט

החיים קשים, מה לעשות?

כל מספר חודשים אני צריך ללכת ולהצטלם שוב, על מנת לייצר עוד תמונות פספורט, לעוד תעודות שאני לא צריך...

אה כן, וגם כדי לחלק למעריצות המבקשות ממני לא אחת תמונת פספורט לשים בארנק (נו, אם אין כעת, בטח יהיו מתישהו, לא?)

לפיכך, החלטתי לערוך סקר קטן על מנת לבחון כמה אשלם עבור סדרת התמונות הבאה שלי...

החנות הראשונה אותה בדקתי, הייתה חנות הצילום באוניברסיטה. המחיר, תשעה עשר (19) שקלים חדשים בעבור שש (6) תמונות.

בחנות הצילום "פאפארצי" שברחוב שלום עליכם במרכז זיו, על מנת להצטלם ולקבל שש תמונות עלי לשלם עשרים (20) שקלים.

בחנות הצילום "פוטומאניה" מעברו השני של הכביש, רחוב שלום עליכם בנוה שאנן המחיר הוא עשרים וחמישה (25) שקלים בעבור שש תמונות...

טרם בדקתי במכלול בטכניון (אשמח אם מישהו יוכל להגיד לי)

אולם מדובר בשקלים בודדים, אבל מבחינת אחוזים, קיימים הפרשים של יותר מ-25% על אותו מוצר בדיוק.

כאשר שאלתי את העובד ב"פוטומאניה" (שלמיטב ידיעתי הוא גם הבעלים, אם כי אני מתבסס על זכרוני ולא שאלתי אותו האם הוא הבעלים של המקום) מדוע בחנות מעבר לכביש זה עולה 20 שקלים, הוא אמר "שאלה מצויינת". מיד הוא עבר לשלב שאני מכנה "שלב ההשמצות הבלתי מבוססות" ופצח ואמר "אבל בחנות ממול התמונות הן לא דיגיטאליות". ברור שמבחינת התוצר השני אין כל הבדל, הרי התמונה מודפסת מיידית, אבל הטיעון שלו היה לא נכון, מפני שגם בחנות ממול עובדים עם מצלמה דיגיטאלית ולכן אמרתי לו "אבל גם בחנות ממול הצילום הוא דיגיטאלי, כבר הצטלמתי שם בעבר".

מיד מאמירה לא מבוססת אחת, הוא עבר לאמירה שקרית אחרת שסתרה את אמירתו הראשונה - "בחנות ממול מדפיסים על נייר רגיל ולא נייר צילום" כמובן שגם זה לא היה נכון ואמרתי לו זאת ובשלב הזה, כאשר כל גיבובי השקרים שלו לא צלחו, הוא פשוט אמר שהמחיר הוא 25 שקלים וזהו ואני עזבתי את החנות.

בסופו של דבר או שאצטלם במכלול, או באוניברסיטה או שבכלל אצטלם עם המצלמה הדיגיטאלית בביתי ואדפיס את התמונה בעצמי (הכי זול).

אבל הנקודה היא שהפרשי המחירים גדולים ובלתי סבירים (לדעתי) ומעבר לכך, המוכרים בחנות לא ממצמצים כאשר הם מפזרים שקרים שכל כך קל להפריכם (רק לחצות את הכביש ולהיווכח שבחנות ממול מקבלים את אותו המוצר בדיוק במחיר של 80%).

כמובן שאני ממליץ לכל החיפאים שבינינו להדיר את רגליהם מפוטומאניה (סניפים במרכז זיו ובגרנד קניון) בשל היותם גם יקרנים (ועל זה ניתן לסלוח) וגם שקרנים (גם על זה ניתן לסלוח, אבל למה?) ולכלל תושבי ישראל אני ממליץ לא לרכוש שום מוצר במקום הראשון שאתם מוצאים...

חוסר מקצועיות בתחום המדפסות

המדפסת שלי התחילה לזייף לאחרונה, מה שהוביל אותי לשקול את החלפתה (כי הרי קנייתי מדפסת חדשה עולה כמו קנייתי שני סטים של ראשי דיו [אולם יש לציין שבדרך כלל היא מגיעה עם ראש דיו המכיל רק את מחצית מכמות הדיו של מיכל מלא]).

וכך נכנסתי לחנות אקדמון" באוניברסיטה, אותה חנות שמוכרת ספרים, כלי כתיבה ומוצרי מחשב במחירים לא זולים בכלל, במיוחד לסטודנטים וביקשתי מהמוכר הסברים לגבי מדפסות שאני עשוי להיות מעוניין לרכוש.

הוא הסביר והמליץ לי על מדפסות של חברת CANON, על הדגמים ip 1500 ו-ip 2000 ולאחר ששאלתי על ההבדלים בין הדגמים השונים הוא ניסה, איך נאמר, לסבן אותי ולהסביר לי שהכוונה ב-IP הוא הרזולוציה, כלומר לפי דבריו הרזולוציה של המדפסת עם המספר הגבוה יותר טובה יותר והתמונה איכותית יותר.

כמובן שלא התבלבלתי, מפני שהיחידה המציינת איכות תמונה הנה DPI (כלומר DOTS PER INCH או בעברית נקודות לאינטש) ולא IP, שהוא שם של דגם בו בחרה חברת קנון לכנות את המדפסות שהיא משווקת.

ציינתי את הידוע לי ושאלתי את המוכר מה הרזולוציה של המדפסת ב-DPI, היחידות המוכרות והוא לא ידע מה להגיד לי.

נאלצתי לקחת את קופסת הקרטון של אחת המדפסות ולבדוק בעצמי, על מנת לגלות מה הרזולוציה של המדפסת ועוד שאר פרמטרים טכניים שמעניינים אותי.

המוכר כאמור התגלה כלא מקצועי במיוחד ולא ממש מבין גם בתחום בו הוא אמור להבין. זה לא הפריע לו יותר מידי, על פי שיקול דעתי, שהוא לא מסוגל לתת את השירות שהוא אמור לתת.

אבל זה הוא לא סוף הסיפור. אתמול ניגשתי לסניף אופיס דיפו הקרוב למקום מגוריי.

מוכר אחר, בחנות שאמורה להחזיק בעלי מקצוע (או כך לפחות מערכת יצירת התדמיות מנסה לשווק את החנות)...

שאלתי את המוכר לגבי מדפסות, הפעם של חברת HP. שאלתי הייתה פשוטה, לגבי אלו מדפסות מאפשרות הדפסה אוטומטית דו-צדדית.

המוכר קבע בפסקנות שאין כזו אפשרות ואני, שלפני שניגשתי לחנות בדקתי את האתר של אופיס דיפו ובדקתי את האתר של HP, שאלתי אותו "אתה בטוח שאין, או שאתה חושב שאין".

הוא המשיך ואמר שלמיטב ידיעתו אין במדפסות של HP אפשרות להדפסה דו צדדית, אז ציינתי שכיום יש לי מדפסת HP  דגם 980  בו קיימת אפשרות של הדפסה דו-צדדית אוטומטית.

בטחונו של המוכר התערער מעט והוא שינה את גרסתו ל"אני יודע רק מה שכתוב פה" והוא הצביע על הפתקיות הקטנות המפרטות בקווים כלליים מאוד מה מכיל כל מוצר על המדף באופיס דיפו "ופה לא כתוב כלום על הדפסה דו צדדית".

במקרה ותהיתם, דגם 5652 של HP, אשר נמכר באותה חנות וכן דגמים נוספים של HP, כן מכילים אפשרות של הדפסה דו-צדדית אוטומטית, במגמה לחסוך נייר ולהקטין את נפחן של עבודות הדפסה.

טרם החלטתי אם לקנות מדפסת חדשה או פשוט להחליף את ראשי הדיו הקיימים ולקוות לנס (אולי הבעיה היא בראשי הדיו ולא במדפסת ואז אחסוך כסף אם רק אחליף את מיכלי הדיו ולא את המדפסת כולה), אבל אני את הדעה שלי לגבי המוכרים באותן שתי חנויות כבר גיבשתי (לא שהיו לי ציפיות גדולות מידי, אבל בכל זאת היתרון היחידי של הליכה לחנות, בה אתה יכול להתייעץ עם אנשי מקצוע במקום להזמין את המוצר במחיר זול יותר דרך האינטרנט, נמוג כלא היה)....

הנציגים שלי בעמותת הסטודנטים

תחילת שנת הלימודים היא תמיד זמן משובח בו הקמפוס מתמלא באנשים עם חולצות צבעוניות המנסים לשכנע אותך לבחור בהם להיות נציגי החוג בו אתה לומד.

אותם נציגי "תאים" שזה המונח האוניברסיטאי למפלגה, ידברו יפה וינסו לשכנע אותך מדוע הם עדיפים על נציגי התאים האחרים, כאשר בתכלס, אין הבדל, מפני שאיזה בדיוק ייצוג צריך הסטודנט הממוצע שנציגים שונים יעשו בצורה אחרת?

בסופו של דבר אותם נציגים באגודת הסטודנטים מקבלים משכורות ומטפלים בכספים ונוסף לכך חלקם רואים בחברות באגודת הסטודנטים קרש קפיצה לבריכת הפוליטיקה הארצית ותו לא.

הידיעה של הדברים הנ"ל לא מנעה ממני לשוחח עם מי שמתמודד להיות נציג אחד החוגים בהם אני לומד באגודת הסטודנטים מטעם "תא לביא", שהוא התא המזוהה עם מפלגת הליכוד.

לאחר שיחה קצרה על המקראות (עליה תקראו בהמשך) ועל הדרך המכוערת בה העניינים מתנהלים, הצגתי בפניו את העובדה שאני לומד בשני חוגים שונים, באותה הפקולטה, כאשר שני קורסי חובה מתנגשים לי ונופלים באותה השעה בדיוק, כך שאני נאלץ לבחור את אחד הקורסים ולהשלים את האחר באמצעות צילום החומר מחברים.

אמרתי לו שבתור נציגי באגודת הסטודנטים, זה מסוג הדברים שהוא וחבריו צריכים לטפל בו ולא "למי יש חולצות יפות יותר" ומי מוכר מקראות בחמישה שקלים פחות.

תשובתו, באופן לא מפתיע, הייתה "יש דברים שאנחנו לא יכולים לעשות בנוגע אליהם כלום"...

מן הסתם תשובה זו לא סיפקה אותי ואמרתי לו "אין דבר כזה 'לא יכול', יש 'לא רוצה' או 'בא לי לעשות דברים אחרים כעת'".

מן הסתם ברור שהרבה יותר כיף לשבת על כס נציג החוג באגודת הסטודנטים, לקבל שכר, לארגן קצת שעשועים להמונים ובעיקר לשבת ולא לעשות הרבה (או שאולי ללמוד, באמת תהיתי האם יש לאנשים הללו שמתרוצצים כל היום בדשא ובין הכיתות השונות, זמן ללמוד), מאשר ללכת ולפעול מול גורמי האוניברסיטה ואנשי הפקולטות והחוגים השונים על מנת שאלה יספקו פתרון הוגן וסביר לתלמידים שיוכלו באופן תיאורטי לבקר בכל שיעורי החובה אליהם נרשמו.

הרעיונות לא חסרים - הבניית המערכת בשיטת מסלולים, בדומה למשפטים באוניברסיטת ת"א, מתן קורס בעייתי בשני מועדים שונים הניתנים לבחירה או חלוקת כרטיסי צילום על בסיס שבועי לאותם קורסים שהסטודנט נאלץ לפספס בגלל העצלות או חוסר היכולת של מרכיבי המערכת לספק פתרון סביר לסטודנט.

אז כאמור הואיל והמועמד אמר לי שאין בכוונתו לנסות להיאבק על הדברים החשובים באמת עבורי, אלא סתם לקחת את קולי והואיל והנציג של אותו תא כבר משמש ביחד עם נציג תא אחר כנציג החוג בארגון הסטודנטים, החלטתי לא להצביע לתא הזה או לתא השני שיש לו כיום נציג בארגון.

אני רק מתלבט אם לנסות להסביר את עמדתי זו גם לחברים אחרים בחוג או פשוט לתת לעניינים לרוץ, כי הרי לא משנה מי ייבחר, בסופו של דבר, מבחינתנו אין כל הבדל.

חובבנות בתחום המקראות

אם כבר נגעתי באגודת הסטודנטים, הרשו לי לספר לכם משהו שאם הוא לא היה מרגיז אותי והיה נוגע אליי, ודאי הייתי מוצא אותו כמאוד משעשע...

יש מין מושג כזה שנקרא "מקראה". מדובר בחוברת אשר אמורה להכיל את כל חומר הקריאה הרלוונטי לקורס מסויים.

בד"כ את המקראות לקורסים השונים רוכשים דרך משרדי אגודת הסטודנטים או נציגי החוג באגודת הסטודנטים.

כאשר רציתי לקנות מקראה מסויימת  דרך אגודת הסטודנטים, אמרה לי הבחורה בדלפק שכדאי לי לקנות את המקראה דרך נציגי החוג, מפני שדרכם המחיר יהיה זול במעט (דבר תמוהה, הרי עצם החברות באגודת הסטודנטים אמורה להקנות לי מקראות במחיר זול ומסובסד כביכול, אז מדוע דרך הנציגים אני אמור לקבל מחיר זול יותר?)...

כך אכן עשיתי, פניתי אל נציגי החוג מתא מסויים שבאו והודיעו בפני כל הקורס שהם מוכרים מקראה מסויימת ושילמתי להם בעבור שתי מקראות מסוימות במחיר של 55 שקלים.

קיבלתי את אחת המקראות, אך הואיל והשניה לא הייתה ברשותם, הם ביקשו ממני להמתין מספר שעות או יום לכל היותר, עד אשר אקבל את המקראה הנוספת.

בינתיים, חלפו מספר דקות וראיתי את נציגי התא השני מחלקים את אותן מקראות, רק עם עטיפה בצבע שונה, הצבע של תא הסטודנטים שלהם, וכאשר שאלתי אם אוכל לקבל את המקראה הנוספת מהם, הם אמרו שהם גוף שונה ולכן הם לא יכולים לתת לי את המקראה, אלא אאלץ לקנות אותה. שאלתי לגבי המחיר והתברר לי שעבור שתי המקראות, אשלם 34 שקלים, במקום 55 שקלים.

זה ממש הרגיז אותי!

עצם העובדה שקיימים שני מחירים שונים, שכל אחד מציג עצמו כנציג עמותת הסטודנטים הרשמי והמוסמך למכירת המקראות, העובדה שהם עומדים אחד ליד השני, מציעים את אותו המוצר בשני מחירים שונים, במקום לדאוג ביחד די קוממה אותי.

מיד ניגשתי לנציגי התא הראשון (והיקר) ממנו קניתי את החוברת ושאלתי מדוע המחיר גבוה יותר.

זכיתי לתשובה די מתחמקת על כך שנציגי התא השני לקחו את המקראות שלהם, צילמו ומוכרים את אותה מקראה (דבר שהוא אפשרי, אבל הואיל וכל החומר במקרה ניתן להורדה בחינם מהאינטרנט, אני בספק אם היה להם צורך לעשות זאת). לאחר מכן אותו נציג גם הוסיף שהמקראה של התא שלהם מכילה יותר חומר (דבר שגם הוא לא נכון, שלא נאמר שיקרי, מפני ששניהם מביאים את המאמרים שבסילבוס של אותו מרצה).

להגיד שכעת אני חושב שנציגי התא שמוכר בזול יותר את אותן המקראות בסדר?

נהפכו!

במקום שיפעלו ביחד, יציגו את המידע כפי שהוא וימכרו במחיר אחיד, שני התאים הנ"ל הציגו את עורם האמיתי - חבורה של חובבנים שעניינם הוא לא רווחת הסטודנט (כמה צפוי), אלא רווחתם האישית ומאבקים פנימיים מטופשים.

עניין המקראות וגם עניין אי פתרון בעיית מערכת השעות עליו כתבתי לפני כן, הביאו אותי כאמור למסקנה שלשני התאים שנציגיהם מכהנים כיום, לא אצביע וכנראה אצביע לתא המזוהה עם המפלגה המועדפת עליי, אם אצביע בכלל.

במילקי עדיין יש ג'לטין (או מכתב נוסף לשטראוס)

לפני כשנה התפרסם בעיתונות סיפור ההתכתבות שלי עם חברת שטראוס בנוגע לג'לטין במילקי.

הרבה רעש נוצר סביב העניין ולאחר זמן מסויים חברת שטראוס הבטיחה להוציא בקרוב מילקי ללא ג'לטין...

עד סוף הקיץ הקרוב (שהיה וחלף) הבטיחה חברת שטראוס להוציא את הג'לטין מהמילקי ולשווק מילקי נטול ג'לטין...

הקיץ כאמור חלף, אני העברתי אותו מחוץ לגבולות ישראל וכשחזרתי, בקניות הראשונות שערכתי בסופר, הצצתי ברשימת המרכיבים שעל גבי אריזת המילקי, לראות האם הג'לטין מעצמות הבקר עדיין מהווה חלק מרשימת המרכיבים...

לצערי התשובה חיובית, כך שהחלטתי שזה לא בסדר שחברה בסדר גודל של שטראוס, מצהירה שבכוונתה לשווק מוצר מסויים עד תום הקיץ ולא עומדת בהבטחתה, במיוחד כאשר מדובר במוצר שאמור להוות פתרון לצמחונים כמוני שרוצים ליהנות ממעדני חלב ללא עצמות של פרות בפנים...

אז כתבתי לחברת שטראוס מכתב תזכורת קטן, על מנת לראות מה התחדש בעניין והנה המכתב :

שלום רב.

בעקבות כתבה שקראתי די מזמן בעיתון ידיעות אחרונות (הכתבה בקישור הבא :   http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2887050,00.html   ) בה הבטחתם שעד סוף הקיץ האחרון תשיקו מילקי ללא ג'לטין יש לי מספר שאלות.

הקיץ כאמור חלף, כעת אנו בעיצומו של הסתיו והמעדן מילקי, עדיין מכיל ג'לטין...

אשמח אם תיידעו אותי האם באמת צפוי לצאת בקרוב מילקי נטול ג'לטין לטובת צמחונים ואנשים המקפידים על כשרות, או שהכתבה ההיא הייתה אך ורק גימיק תקשורתי על מנת להרוויח זמן בו ישכח מרבית הציבור את העובדה שאתם מפזרים "עצמות גרוסות של פרות" בתוך מעדן החלב הנמכר שלכם?

אשמח לקבל את תשובתכם בהקדם. אלעד יאיר חיפה

אם וכאשר אקבל תשובה משטראוס, אשמח להביא אותה כאן...

וזהו, אלו רק מספר תלונות שהספיקו להצטבר אצלי לאחרונה על כל מיני דברים.

נקווה שלפחות חלקן יבוא על פתרונן.

אלעד

השנה 1936, ברלין, בירת הרייך השלישי הגרמני מארחת את המשחקים האולימפיים.

השנה 2008, בייג'ינג, בירת רפובליקת העם של סין מארחת את המשחקים האולימפיים.

שבעים ושתיים שנים מפרידות בין האולימפיאדה הידועה לשמצה בברלין בירת גרמניה שהייתה בזמנה אירוע המשחקים האולימפיים הגדולים לבין האולימפיאדה המתקרבת אלינו בעוד פחות מארבע שנים בבייג'ינג בירת סין.

שבעים ושתיים שנים ועל אף הזמן הרב שחלף וחרף ההבדלים בין שתי האומות המארחות, אני מאתר מספר קווי דמיון בין המשחקים האולימפיים של אז לאלו של שנת 2008.

ב-2008 כמו ב-1936, אלא אם יתרחש שינוי מפתיע במשטר בסין (יתכן ומותו של זיאנג זמין, האיש ששולט בסין או של נשיא סין, הו ג'ינטאו [HU JINTAO] עשויים להביא לשינוי קיצוני בתפישה הסינית ובהתנהלות המדינה המאוכלסת בעולם [אני מניח שאם הייתי בוחר לרשום מיושבת, היה ניתן לפרש זאת גם בהיותה המדינה המאוכלסת ביותר, אבל גם המדינה שמדיניותה היא השקולה ביותר ולכן בחרתי במילה מאוכלסת ולא מיושבת]), הרי שקיימים מספר מאפיינים דומים בין אולימפיאדת ברלין לאולימפיאדת בייג'ינג.

שתי המדינות, גרמניה של שנות השלושים וסין של העשור הראשון של המילניום השלישי, אינן מדינות דמוקרטיות.

גרמניה של 1936 נפלה לידי המשטר הנאצי שלוש שנים לפני כן, בשנת 1933, כאשר הרפובליקה הסינית מבוססת כמשטר בלתי דמוקרטי מאז הכרזת הרפובליקה על ידי מאו טסה דונג בראשון באוקטובר 1949.

שני האירועים - אולימפיאדת ברלין ואולימפיאדת בייג'ינג, אמורים היו או יהיו האירועים המרהיבים, הגרנדיוזיים, המרשימים והמושקעים שנעשו עד תקופתם.

שתי המדינות, סין דהיום וגרמניה דאז, הנן מדינות בעלי רצון להתרחב על חשבון שכיניהן. גרמניה שתכננה ובסופו של דבר פלשה וכבשה את שכנותיה מכל עבר וסין שמאיימת במשך שנים לקחת את השליטה על האי טיוואן, כבשה את טיבט ומנסה לזרוע אימה על שכנותיה.

סין בימינו, כמו גרמניה של אז, הנה מדינה ששמירה על זכויות אדם היא ממנה והלאה. בין אם אלו הוצאות להורג של מתנגדי משטר והטלת משטר פחד על האזרחים ובין אם מדובר בהדגשת הערכים הלאומיים יתר על מידה (אבל זה לטעמי האישי בלבד), מה שמוביל לגזענות.

היום כמו אז, רואה המדינה המארגנת את המשחקים, את אירוח כקרש קפיצה תעמולתי אדיר, אשר יעזור לשנות את דעת הקהל העולמית כנגד המדינה.

אם זו גרמניה הנאצית שלקראת המשחקים האולימפיים של 1936 דאגה להצניע את הגזענות הרובצת בחובה, על ידי הסרת שלטי תעמולה גזעניים (כנגד יהודים בעיקר) שהיו עשויים לעורר את דעת הקהל בעולם ואם זו סין שיותר מארבע שנים לפני יריית הפתיחה למשחקים ממרקת את העיר, מלמדת את ההמון (או מיליונים מנציגיו) אנגלית והורסת רובעים שלמים של בירת סין על מנת לבנות מתקני ספורט, גנים ציבוריים ומתקני אירוח לספורטאים הצפויים להציף את בירת סין ב-2008.

ולמה בעצם ניגשתי לכתוב את הדברים האלה, כעת כאשר המשחקים האולימפיים של אתונה נשכחו, במשחקים של ברלין הם עוד אירוע בהיסטוריה שהביאה למלחמת העולם השניה וחוץ מכמה מיליוני אנשים בסין אף אחד לא באמת מתרגש עדיין מהאולימפיאדה הצפויה בבייג'ינג?

ובכן, בביקורי האחרון בסין, שמעתי לא אחת תיאוריה מעניינת (ובודאי שאינה מבוססת) על כך שלאחר שסין תרגיש יותר ביטחון לפעול כמדינה חזקה, דבר שייקרה ודאי לאחר טקס הנעילה של האולימפיאדה בשנת 2008, על מנת לחסוך פרובוקציות שיגררו אי נעימויות לצוות הדיפלומטי הסיני ברחבי העולם, תפעל סין בכוח על מנת להשיב לתחומה את האי הטיוואני הקטן והשורר. למען יראו וירעו, למען ידעו כולם ש"אסור להתעסק עם סין"...

הדמיון (המפחיד משהו) למקרה הגרמני והידיעה שסין בוודאי לא תהיה שמחה בחלקה לאחר סיפוח טיוואן למדינת האם, אלא תשאף להגדיל את שטחה, כוחה ויוקרתה, מעוררים מחשבות שאולי אינן סימפטיות.

אין ספק שהמשחקים האולימפיים היוו מאז ומעולם הרבה מעבר לספורט - מנוף כלכלי ופוליטי בידי המדינות המארחות (יש צורך להזכיר את הזינוק האדיר בסיאול של אחרי 1988, ברצלונה של 1992 ושאר המדינות שאירחו את המשחקים לפני כן וגם אחרי כן?). השאלה היא האם מדובר בניצול לגיטימי ותמים, או בניסיון להסיח את הדעת ממעשים אחרים, נעימים הרבה פחות מהפרכת יונים בטקס פתיחה מרגש וריצות למרחקים שונים.

אני מניח שימים יגידו.

הסיבה שהחלטתי אגב לכתוב את הדברים הנ"ל דווקא כעת ולא לדחות אותם למועד מאוחר יותר, הם כמובן העובדה שרק לפני פחות מחודש עוד הייתי בבייג'ינג בירת סין ועקבתי אחר ההכנות לקראת המשחקים האולימפיים העתידיים והעובדה שלפני מספר ימים ראיתי את הסרט "היטלר - קריירה" אשר מספר על השלבים בבניית הקריירה של היטלר, המפלגה הנאצית והתהליכים אשר הובילו לפרוץ מלחמת העולם השניה, אשר הייתה אחראית באופן ישיר על מותם של עשרות מיליונים ברחבי העולם, פציעתם של עוד עשרות מיליונים וסבל עד אין קץ למאות מיליונים אחרים אשר חוו את טראומת המלחמה וסבלו עד יום מותם, חלקם עדיין חיים איתנו ונושאים איתם את הצלקות שהותירה המלחמה הנוראה מכל.

בסרט, בין יתר עשרות ומאות האירועים שהובילו למלחמת העולם השניה, מוצגים גם המשחקים האולימפיים של ברלין בשנת 1936, כאשר אני מוכרח לציין שהמראות מאז, אשר לא הייתה זו הפעם הראשונה שאני רואה אותם, נוסף על המראות שראיתי והדברים ששמעתי בסין, הציתו בי את הניצוץ והביאו לחיבור הזה, "מברלין עד בייג'ינג".

ובאותו הקשר, נקודה קטנה של נוסטלגיה, מי לא זוכר (או יותר נכון שמע, כי אחרי ככלות הכל רובנו לא זוכרים יותר מידי אירועים מ-1936 באופן ישיר) את זכייתו בזהב של ג'סי אוון (Jesse Owens), האפרו-אמריקני שזכה בזהב והיטלר לא היה מוכן להעניק לו את המדליה, בהיותו שחור, מה שסותר את תיאורית הגזע הארי העליון שהנאצים כל כך ניסו לטפח.

האירוע הפך לאחד הסמלים הבלתי נשכחים של אולימפיאדת ברלין והמשחקים האולימפיים בכללותם.

מעניין אם יהיו לנו אירועים דומים גם בביג'ינג.

אתרים רלוונטיים

אנטישמיות והמשחקים האולימפיים של 1936

האתר הרשמי של המשחקים האולימפיים בברלין

האתר הרשמי של המשחקים האולימפיים בבייג'ינג

ג'סי אוון בזינוק לזהב

תמונה שצילמתי בחזית המוזיאון הלאומי של סין ליד "כיכר טיאן-מן" בספטמבר 2004