בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

כשמפסיקים לכתוב בבלוג במשך תקופה, החזרה פתאום מוזרה. אם היא בכלל מתרחשת.

זה לא ששכחתי כיצד כותבים. אפילו עברית טרם הספקתי לשכוח (וכפי הנראה, זה לא יקרה בקרוב).

אבל בכל זאת, זה מרגיש קצת מוזר לשבת מול המחשב ולהתחיל לתקתק על גבי המקלדת לתוך תיבת טקסט.

מה אכתוב? שאתמול בבוקר בקו 9, הגיע רק קרון אחד ולא שניים, כך שהחשמלית לרוז'ינוב הייתה ממש עמוסה?

אפילו אותי זה לא ממש מעניין.

שבסוף השבוע נסענו לנמסטובו, להורים של בטקה ששכרו קוטג'?

אני כבר בן בית שם, אפילו שיצא לי לבקר רק פעמיים. אני מצליח לשעשע את אמא של בטקה בסלובקית צולעת משהו.

בסלובקית, כמו בלא מעט שפות בעולם שהן לא עברית, היררכיה.

אל תאמינו למה שאומרים לכם על כך שכל בני האדם נולדו שווים. הם לא.

אם הם נולדו לפניכם, צריך להתייחס אליהם בנימוס (כמובן, בתנאי שההפרש משמעותי).

כך, נוצר מצב שאדם מבוקר יברכם לשלום ב-AHOJ, בעוד אתם תצטרכו להשיב בדוברה דיין.

על פניו זה נשמע פשוט. זה באמת לא מסובך.

אבל איכשהו, אני תמיד מצליח לבחור את הצירוף הלא מתאים.

לאנשים מבוקרים אני אומר צ'או, בעוד מאנשים בני גילי אני נפרד ב"דובידניה" שמעלה חיוך על שפתותיהם.

אבל אני לא מאשים את עצמי בטעויות הללו, כמובן. הכי קל זה להאשים את הנסיבות.

כשההורים של בטקה מברכים אותנו בצ'אוצ'ייה ובטקה משיבה בצ'אוצ'ייה, זה אך טבעי שאני אפרד מאבא שלה ב"צ'או...

לא?

ההורים של בטקה חייכו, בטקה הזעיפה פנים ואמרה לי שאנחנו כבר לא באיטליה ואני לא יכול להיפרד מכל אדם כך סתם בצ'או...

שאר הדברים הם אישיים מידי והבלוג הזה כבר כמה שנים לא ממש מתפקד כיומן אישי.

מי שצריך לדעת מה קורה איתי, פחות או יותר יודע.

בכלליות אפשר להגיד שאני אפילו מופתע לטובה עד כמה כל הדברים מתקתקים כמו שעון והולכים חלק. כולי תקווה שזה עוד יימשך.

אגב, לקרוא חדשות מהארץ זה די משעמם.

פה תאונה בתאילנד עם י-ש-ר-א-ל-י-ם שנהרגו, כאילו תאונות בלי ישראלים זה לא עניין מצער.

שם לקרוא את ויכוחי הסרק על שעון החורף שהוקדם לכבוד יום כיפור (נושא חביב על שטרסלר. אני באופן אישי חושב שאם זה עוזר להרבה אנשים, אז למה לא [אם כי המטרה של החג היא לענות את עצמך, אז שהצמים יסבלו]). אותן רוטינות חוזרות על עצמן כל הזמן.

אני מבין שטוב למחזר נייר, אבל למה למחזר את מה שמודפס עליו?!

חובה לחבוש קסדות ברכיבה על אופניים, כי איזה חבר כנסת (שלא אזכיר את שמו כדי שלא יופיע במנועי החיפוש, אבל הוא מהליכוד וזה אומר הכל) רוצה ששמו יוצמד להצעת חוק מטופשת שתופיע בעיתון.

ועוד כל מיני דברים שכאלה.

אני מעדיף את הסלובק ספקטטור.

טוב.

אין לי איזה צורך מיוחד לכתוב. לפחות לא כרגע.

כמו שעיתונים לא ממש מחדשים, גם אני לא בדיוק מחדש במשהו למישהו.

הגיעה השעה לשנת חורף.

Dovidenia

אלעד

שלכת בטטרה המערביים