| 2/2003
אלברט איינשטיין
אתמול באוטובוס הייתי עד לדבר מוזר במקצת.
תחנה אחריי עלה בחור שמזכיר במקצת את איינשטיין במראהו...
זה אומר שיש לו שיער לבן בעיצוב לא ברור ושפם תואם.
האיש לבש כובע מצחייה ומעיל בוקרים (COW BOYS).
היו אלו שעות הבוקר והאוטובוס היה די מלא, על אף שהוא היה אוטבוס מתקפל.
הוא נעמד אחרי הקיפול של האוטובוס, פשט את שתי ידיו לצדדים, כך שלא ניתן היה לעבור אותו.
בתחנה שלאחר מכן, עלתה חיילת, שרצתה לעבור אחריו, על מנת לדבר עם חברה שלו.
היא אמרה לו "אתה יכול לזוז" ואלברט איינשטיין נתן לה לעבור ומיד לאחר מכן עבר לאזור האקורדיון שבמרכז האוטבוס.
הוא מילמל לעצמו כל מיני דברים שמתוכן הצלחתי לקלוט עד כמה הוא ממורמר מזה שהחיילת ביקשה ממנו לזוז.
הוא ליחשש לעצמו שמי היא חושבת לעצמה שהיא וחיכה את מילות ונימת החיילת כאשר ביקשה ממנו לזוז.
האיש, ככל הנראה, הוא חולה נפש.
נשאלת השאלה באיזה שלב יש להרחיק את חולי הנפש מהחברה.
האם צריך להפריד בכלל חולי נפש מאנשים הבריאים בנפשם.
כיצד בכלל ניתן להגדיר האם אדם שפוי או לא (חלק מחבריי אינם שפויים למיטב הבנתי וגם אני לא תמיד נוהג על ההיגיון המתבקש).
לאחורנה עלו בי מספר הרהורים בנוגע לתנאים שבהם מוחזקים חולי נפש.
רציתי לבקשר במוסד לבריאות הנפש ולראות את התנאים בהם הם חיים ואת הקשיים איתם מתמודדים האנשים שבמוסדות הללו.
אני מניח שמתיישהו אני אעשה את הצעד המתבקש ואף אלך לבקר באחד המוסדות הללו.
עוד בעיה שקיימת עם חולי הנפש, היא כאשר אנשים מבצעים עבירה, כמעט ברוב המקרים הם טוענים לאי שפיות ובחלק מהמקרים הם יוצאים לחופשי כעבור זמן קצר...
האם ניתן לטעון שבן אדם שרוצח, הורג, קוטע את חייו של מישהו אחר, יכול להיות שפוי?
אז איפה בדיוק עובר הקו, היכן מותחים את הגבול?
בנושאים הקשים, ברוב המקרים אנחנו מעדיפים לא לגעת.
אנחנו מעדיפים להדחיק אותם, לתת למישהו אחר להתעסק איתם, או לדחות אותם לאחר כך.
אני מניח שלאף אחד לא יהיו תשובות לכל השאלות שלי.
אבל בהחלט אני חושב שהן יכולות להיות שאלות שפותחות דיון בעניין יחס החברה לחריגים.
| |
הפורים הראשון בלי אילן רמון
נכנסתי היום לטויס אר אס הסמוך לאזור מגוריי.
בחנתי תחפושות לחג הפורים הממשמש ובא. לא שאני מתכוון להתחפש, אבל תמיד נחמד לראות את להיטי השנה הקרובה, על מנת שאני לא אהיה מופתע בחג עצמו.
בין שלל תחפושות, של שוטרים (למה לעזאזל?!) ושל חיילים (לא מספיק שהם יתגייסו גם ככה בעתיד?), משך את עיניי בגד אחד קטן וכתום...
הייתה זו תחפושת של אסטרונאוט. כל בעל היגיון, מבין שמדובר ב"תחפושת אילן רמון" האסטרונאוט הישראלי הראשון בחלל.
במידה ורמון היה מסיים את משימתו בהצלחה, אולי הייתה זו תחפושת מוצלחת. אכן עדיף להתחזות לאסטרונאוט מאשר לשוטר (לפחות על זה לא מקבלים קנס), אבל קולומביה התרסקה וריסקה איתה גם את האסטרונאוט הישראלי.
לכאורה, לא אמורה להיות בעיה עם הערצה לאדם שמת והיה גיבור, אולם אני חושב, שאדם כמו רמון, שהותיר מאחוריו ילדים קטנים, הוא לא האדם שנכון להתחפש אליו זמן כל כך קצר לאחר מותו...
אסביר את עצמי בדוגמא:
לא הייתי רוצה להיות הילדה של אילן רמון, שכל ילד חמישי מסביבי יתחפש לאבי המנוח שזה עתה מת בתאונה מחרידה!
צר לי שסיטואציה זו לא עלתה בראשם של מעצבי התחפושות שמבחינתם רק הגדלת ההכנסות ממכירת תחפושות קובעת...
בכלל, כל עניין התחפושות בפורים הולך ותופס מימדים תעשייתיים בשנים האחרונות.
בכל שנה הארץ מתמלאת בהארי פוטרים קטנים, סופרמנים, פוקימונים, טלטאביז ועוד.
עוד דבר שראיתי שביקרתי היום בחנות התחפושות, היה תחפושות של "מלאך" ושל "שטן" שבנוסף לכנפיים, לקילשון ולקרניים, סופק איתם בגד גוף חושפני. כמו שאומרים, "הילדות של היום, הן לא הילדות של פעם".
התחפושות הקנויות, שגם היו לפני למעלה מחמש עשרה שנים (למיטב זכרוני), הולכות ותופסות נתח נכבד מסך התחפושות שנראות בחוצות ישראל, על חשבון התחפושות המקוריות תוצרת-בית, שהופכות אותנו לפריטים אינדיבידואלים ולא חבורה של צרכנים הבוחרים מתוך מספר מצומצם של אפשרויות...
גם את פורים הפריטו!
שערוריה.
אלעד
| |
 טעם החיים
חזרתי עכשיו מביקור טעימות של אוכל חתונה בגן ארועים באזור כפר ויתקין.
הלכנו אבא של חבר של אחותי, אח שלי, אני ואחותי וחבר שלה על מנת לסעוד את ליבנו בתירוץ של להתרשם, איל האוכל באותו אולם ארועים.
הסעודה החלה בשעה שבע בערב ונמשכה שלוש שעות וחצי, בעיקר כי הארוחה הוגשה במקביל לארוע שהתנהל בגן הסמוך (עליו השקפנו דרך חלון שלאורחים בארוע נראה כמראה - משהו כמו מסדר זיהוי במשטרה או סתם חתונה בגן חיות).
אחותי, אמורה להתחתן ב-30 ביוני, כנראה, במקום אחר...
אבל כמו במשפט המפורסם : "נותנים לך תקח, מרביצים לך תברח", באנו ואכלנו את עשרות המנות שהוגשו לנו.
אחותי ואני צמחוניים, ולכן התנזרנו מקרוב לחצי מהמנות שעיקרן היה בשר ודגים (ועוד עוגה אחת שהחילה ג'לטין ואחותי לא עלתה על זה, אבל אני ואח שלי כן)...
גם מה שכן אכלתי, מילא את בטני העדינה. זה היה בעיקר תוספות ושלל קינוחים.
חזרנו הביתה, אני ואח שלי, עייפים, שבעים ומרוצים.
אני מניח שעכשיו אני לא אוכל שבוע...
בעצם, אני כבר מתחיל להיות רעב, אז כנראה שלא אעמוד במשפט הנ"ל...
אז המלצה שלי, אם אתם מתחת לקו העוני בשלב זה של חייכם, תתחזו לזוג העומד להתחתן ותחרשו על אולמות וגני האירועים שארצנו הקטנטונת התברכה בהם!
יש סיבה למה כל מנה בחתונה עולה מאות שקלים...
אז שיהיה במזל טוב, כל ששון וכל שמחה, כל חתן וכל כלה.
אלעד
| |
ביום הכי קר בשנה (+סיפור על מוות בעינויים [+יש ממשלה])
"גשם כיסה את אספלט הכביש, ביום הכי קר בשנה..."
אז כמו בשירה של נורית גלרון, שכתב אביב גפן, אתה פה חסר לי, היום היה היום הכי קר שהיה לנו עד כה השנה.
אולי מחר יהיה קצת יותר קר (אם יתממשו התחזיות).
יצא לי לראות את תחזית מזג האוויר ואני חייב לציין שהחזאים מאושרים, לפחות כאילו הם ייצרו את השלג שיורד בירושלים (המכונה מעורב ירושלמי).
אני מבין שזה מאוד משמח אותם כאשר לשם שינוי יש התאמה בין התחזית למציאות, אבל כמה מאושר אפשר להראות מגג בניין אולפן הטלויזיה?
גם קצת ירדו עלינו, תושבי מישור החוף, שזוכים לרק כ-10 מעלות צלזיוס בלילה, כאשר בירושלים הטמפרטורה המקסימלית עתידה להיות 3 מעלות...
אני מניח, שתושבי שטוקהולם, צוחקים על כל הירושלמים, שכאשר יורד אצלהם שלג פעם בכמה שנים, סוגרים את העיר, וכולם יוצאים לחופש...
באמת אני מניח, שזה היה פוגע בתוכנית הלימודים בכמה מארצות סקנדינביה ומחוזות צפוניים של קנדה ואלסקה...
ובלי קשר לקור העז שפקד אותנו, קרה לי היום ארוע, איך נאמר, לא נעים בכלל...
כהרגלי (המגונה, אני מוכרח לציין), התווכחתי היום עם כל מיני אנשים, והפעם החלטתי לעסוק בסוגייה הפלשתינאית עם כמה ממקריי ובין השאר הסברתי שאל לנו לראות באופן חד צצדי בחינוך שהפלשתינאים מקנים לילדיהם כגורם העיקרי לסיכסוך, אלא צריך להבין שגם במערכת החינוך הישראלי, לא חסרות (או דווקא כן חסרות) התייחסויות לנקבה הפלשתינית, לגירושים ולמעשה זוועה כאלו ואחרים שחוללו המתיישבים היהודים שהיו מיעוט בארץ עד קום המדינה.
שגם במפות בית ספר שאני למדתי בהם, לא רק שלא הופיע פלשתין, אלא שהוצגו כל השטחים מהירדן לים (כולל עזה והגדה) כשטח ישראלי לכל דבר, וכמובן שאינני מזכיר את מפת המדינה בימים בהם 12 השבטים חנו משתי גדות הירדן שכולנו למדנו להכיר.
בכל אופן, לאחר שחזרתי והדגשתי שגם הצד שלנו לא בסדר (ובאמת שלא ניסיתי להוריד מהפלשתינאים את חלקם במלחמה שמתנהלת כיום ביננו לבינם), החלה אחת הנוכחות לבכות שהפלשתינאים הם רוצחים ושכך היה החינוך של אלה שרצחו את סבא שלה...
אני מניח שאתם מבינים את המצב הבלתי נעים שנקלעתי אליו, שאני מניח שלא השתווה לצער שבזיכרון שהנושא שדיברתי עליו העלה בה...
אבל ככה זה, כאשר מישהו ממשפחתך הקרובה נהרג מסיבה כל כך טיפשית. הרי לא נפסיק לדבר על מכוניות, רק מפני שאולי לאחד הנוכחים היה קרוב שנהרג בתאונת דרכים.
דווקא פתרון הסכסוך בין העמים (גם אם עדיין הוא לא נראה באופק), יוכל למנוע את הצער שלה ושל עוד משפחות רבות בקרב שני העמים.
ואם כבר בענייני שלום עסקנו, היום נודע כי הולכת ומסתמנת ממשלה חדשה בישראל.
בממשלה הקרובה, את מקומם של החרדים, יתפסו שינוי.
הממשלה הקרובה הולכת ומסתמנת כממשלה ימנית.
על פניו, הדבר לא נראה כרגע כמנבא בשורות טובות בענייני השלום (אף כי לעולם אין לדעת, למרות שאני בספק ששלום בין ממשלה ימנית בישראל למדינה פלשתינאית מוחלשת ומושפלת יחזיק מעמד לאורך זמן).
יחד עם זאת, בענייני דת ומדינה, זו הממשלה הראשונה מאז קום המדינה (אם אינני טועה), שלפחות אחת מהמפלגות החרדיות, לא חלק ממנה או תומכת בה...
נוצר מצב מעניין שבו אולי קיים סיכוי שסוף סוף יפתחו את הסכם הסטאטוס קוו ויבינו שמה שהלך כאן לפני למעלה מחמישים שנה, לא כל כך רלבנטי למציאות בישראל 2003.
הסכם הסטאטוס קוו היה טוב בזמנו, אך כיום, לדעתי, יש צורך לבחון מחדש את יחסי המדינה והדת. ברור שהמצב כיום, בו יש אלפי פסולי חיתון, אלפי אנשים שמשרתים בצה"ל, אך אינם נחשבים כיהודים בעוד יהודים אחרים נהנים מהטבות מפליגות ולא משרתים בצה"ל, התחבורה הציבורית, כמעט משותקת בשבתות ועוד מגוון רחב של נושאים שאולי התרגלנו לחיות איתם, אך בהחלט זה לא אומר שהם תקינים...
אז שיהיה לממשלה החדשה שתושבע בקרוב המון בהצלחה
וחורף (עוד מעט אביב) נעים וחמים לכולם
אלעד
| |
פאנץ' ליין
ביום שישי, התלוותי לחברתי וביקרנו במסיבת גיוס של שתי חברות שלה שהתקיימה בפאנץ' ליין (שורת המחץ) שזה מין מסעדה שהמלצרים בה שרים עם מיקרופון במאין הופעה שכזו (יש המכנים מקום שכזה בשם דאנס בר).
נוסף על אוכל יקר, שכנראה אמור לממן את הזימרה שמסביב, המקום התמלא בחבורה של אנשים מבוגרים, שיכולים בקלות להיות הוריי ואף הורי הוריי, שבהתחלה שרו עם המלצרים ואחר המשיכו בריקודים סוערים, על הריצפה ואף על השולחנות.
כאשר אני וסיון, ניסינו לצאת מהמסעדה, כל אחד מאיתנו חווה התנגשות עם לפחות חמישה ישבנים, עגולים, מלאים ומבוגרים...
אני חייב לציין שכל המעמד היה די פתטי, לפחות בעיני.
מוזר לי אלו דברים גורמים לאנשים להיות שמחים. קצת רעש ואנשים שקופצים מולם, גורמים לאנשים לשכוח את צרותיהם...
לחם לעניים. ברומא, השתמשו בקרבות גלדיאטורים - אנשים שהלכו מכות עד מוות, אחד עם האחר ועם חיות טרף שונות ומשונות, על מנת לשעשע את ההמונים...
אנשים זקוקים לבידור, בכל מחיר ולעיתים פשוט אפשר לחשוב שזה כל מה שחשוב בחיים...
אז אני מניח שאתם מבינים שלא ממש נהנתי, אפילו שזה ודאי קשור לזה שבאתי מראש בגישה שלילית...
כנראה אני צריך שהשפה והמקום לא יהיו עברית וישראל על מנת שאני אוכל להנות מבידור טוב, כי בחו"ל אני די נהנה...
בכלל, אין כמו מוזיקת ג'אז טוב לשחרור הנשמה ועילוי הנפש...
אה, וכן נהנתי מדבר אחד - בדרך החוצה מהמסעדה, ראינו בחור, די מבוגר עם שיער אפור מתולתל שהזכיר מאוד את בריאן, הגיטריסט המופלא מלהקת קווין...
אז בכל זאת יצא מכל הסיפור משהו טוב...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
