בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

זהו, פוסט אחרון, לפחות לעוד הרבה מאוד זמן.
למה?
זה לא עניינכם (סליחה על הבוטות).

הדרך הכי טובה לוודא שלא תצליח לברוח מחדר נעול בבניין רב קומות היא להשליך את המפתח למטה, אז זה מה שאני עושה.
משנה את הסיסמא לסיסמא מספיק ארוכה ומסובכת שלא אזכור, כך שהאופציה לחזור תמיד תהיה קיימת, אם באמת ארצה...
חשבתי אגב למחוק את כל הבלוג, לא להשאיר לו זכר, אבל החלטתי שבאמת חבל, כי בכל זאת כתבתי כאן שנה וחצי ויש כמה פנינים בארכיון.

אז שלום ותודה לכל המגיבים והנכנסים לאורך השנה וחצי שהבלוג הזה היה פעיל.
שלום.
אלעד יאיר

(ואם אפשר להמנע מתגובות המנסות לברר מדוע ולמה או חלילה קוראות לי לחזור, אז אבקש להמנע מכך, במידת האפשר. תודה)

יומן חלומות

הואיל ולאחרונה החלומות שלי הופכים להיות מוזרים יותר ויותר ולא את כולם אני מנציח, החלטתי לנהל יומן חלומות. לשם כך קניתי לי מחברת עבת כרס וכבר היום זכרתי שביב מידע מחלום, אך החלטתי לוותר על הכתיבה.

הרעיון הוא שלאט לאט אני אתחיל לזהות את מערכת הסמלים האישית המלווה אותי בחלומותי ואוכל לפרשם טוב יותר (חלום פירושו זעקות של התת-מודע).
עוד יתרון של רישום החלומות הוא תיעוד, כך שבעוד כמה שנים אוכל להתרפק על העבר.

נראה לי גם שאנסה לחלום חלומות צלולים (Lucid Dreams), אותם חלומות בהם החולם מודע לעובדה שהוא חולם וכך הוא יכול לנתב את החלום על פי רצונו, דבר כיף למדי.

זכור לי שהייתי קטן, בערך בגיל שש, חלמתי שאני נוסע עם אמא שלי, אח שלי ואחותי באוטו, בין קרית מוצקין לקרית חיים, במפגש מסילת ברזל עם הכביש. המחסומים נסגרו, הרכבת התנגשה באוטו וראיתי את כל המחזה הזה במעין ריחוץ מהמכונית ואז תוך כדי חלום הבנתי שאני חולם חלום בלהות.

מעניין אם אצליח לשחזר את היכולת שהייתה לי שהייתי קטן יותר.

אתר על חלומות צלולים באנגלית

פורום חלומות צלולים בתפוז

על חלומות צלולים בנענע

בהצלחה לחולמים.
או you may say I'm a dreamer, but I'm not the only one..." כפי שאמר ג'ון לנון בשירו הנודע Imagine.

בדרכים

הסעתי היום את אמא שלי לעבודה ואח"כ המשכתי לסידורים. עברנו דרך פרויד, היה פקק כבר מצומת חורב, הסיבה – תאונה דרכים.
אנשים פשוט לא יודעים לנהוג.
בנס יש כל כך מעט תאונות דרכים...
כמה לא מוכשר צריך להיות כדי להכנס במעקה הבטיחות בצד הדרך בכביש פרויד?

המנגנון המופלא הזה – ההדחקה, זה שמאפשר לנו להמשיך לחיות בלי לחשוב על המוות, גם שהוא אורב מעבר לפינה ואנחנו יודעים את זה.
מי לא יודע שבמדינה הזו מתים מידי שנה בתאונות דרכים, יותר אנשים מבפיגועי טרור?
מי לא מכיר מישהו שנפגע בתאונת דרכים באופן אישי (ואם לא באופן אישי, אז מישהו שמכיר מישהו כזה)?
ועדיין, כלום, מאחורי ההגה יש חיות, לא אנשים, בהמות שבשביל להרוויח אולי דקה (שאח"כ הם יבזבזו על שטות בלתי חשובה אחרת) יהיו מוכנים לסכן את עצמם, את הנוסעים ברכבם ואת הסביבה.

אולי באמת הגיע הזמן שבמקום להוציא חוקים מטופשים כמו הארכת תקופת המלווה לנהגים חדשים (אפשר לקרוא על בעיות שנוצרות על כך אצל אלכס, על כך שזה לא יעיל אצל תהילה ולצפות במכתב לשר התחבורה אביגדור ליברמן שכתב עופר) יתחילו במשרד התחבורה (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) לחייב נהגים לעבור הכשרות נהיגה מיוחדות (במגרשי החלקה ובסימולטורים) במקום ריענון בו באים לכיתה בערב, מנמנמים ועוברים, יתחילו להעניש בחומרה עברייני נהיגה סידרתיים (ולא נשמע עוד על נהגי משאיות שהורשעו בעשרות עבירות תנועה והרגו מישהו) ובכלל, יתחלו לקחת את נושא התחבורה פה במדינה ביתר קצינות וכמובן יספקו אלטרנטיבה זולה ונוחה לתחבורה הפרטית, בדמות תחבורה ציבורית זולה, יעילה ולאורך כל שעות היממה וימות השבוע.

ועד אז, כל אחד ואחת מאיתנו מוזמנים באופן אישי להתבוסס בדמנו, כי הרי, מי באמת מאמין שזה יקרה לו...

אחרי זה המשכתי לקריית אליעזר, לחנות שאני תמיד קונה בה מכנסיים (מין סטייה כזו שלי, לפיה אני קונה בדיוק את אותם מכנסיים, רק בצבעים שונים [לפעמים גם זה לא], בדרך נסעה לפני משאית עמוסה בכלובים בהם היו דחוקים תרנגולי הודו...
מסכנים!
על אף שהיום יום די חם, הרוח עדיין קרירה, הם היו שם, ציפורניהם בקעו מהכלובים, נוצותיהם התעופפו ברוח.
באותה עת הם עדיין לא ידעו על הגורל האכזר המחכה להם - שחיטה (הם היו מפוטמים עד מאוד) והמצאות במצב קפוא (או מצונן) על אחד המדפים בסופר.
פשוט נורא לראות כיצד מעבירים עופות במדינתנו. עוד סיבה למה אני צמחוני.

אחרי המפגש הלא סימפטי עם העופות, עקפתי אוטובוס שעצר בתחנה. לאחר כמאתיים מטר, בעודי בנתיב השמאלי, עצרתי לאישה מבוגרת שעמדה לפני מעבר חציה. נהג האוטובוס שכבר הספיק לצאת מהתחנה, עקף אותי מימין, על מעבר החציה, תוך כדי זלזול מדהים בחוקי התנועה הבסיסיים ובחוקי ההגיון הבסיסיים עוד יותר.
אז אמנם אתמול במבחן הנהיגה של המדינה (אני אישית לא צפיתי, אבל הקלטתי לאנה, שנבצר ממנה לצפות בזה ומאוד רצתה, אז אני יודע את התוצאות) נהגי האוטובוס התגלו כנהגים שיודעים הכי טוב תאוריה. אבל הלכה למעשה, לחלקם מגיעה שלילה והרחקה מהמקצוע לשנים רבות!

לאור כל זאת ועוד המון דברים שלא ציינתי כרגע, אני שוקל ברצינות להתנדב למשטרת התנועה.
הבעיה היחידה שיש לי עם זה, שכנראה בסופו של דבר אם אתנדב לזה, אתעסק יותר מידי עם אכיפת מהירות באמצעות ממל"ז (אקדח לייזר) ואחלק דו"חות לאנשים שחטאם היחיד היה שעברו על המהירות המקסימלית המגוכחת הנהוגה בארץ, שאני מתנגד לה בכל תוקף.

הנה למשל כתבה מצויינת על כך שהמשטרה מעדיפה להתעצל, לעמוד עם ממל"ז ולהפליל "עבריינים" קלים במקום לטפל בעבריינים הקשים באמת, על מנת להרוויח כסף קל.

ותודה לאהוד מהמגדל שהפנה אותי לכתבה.

אז כנראה שלמשטרת התנועה, לא אתנדב בקרוב...

לכבוד פורים

רונה, (בעלת אחד הבלוגים המצחיקים ביותר) החליטה לעשות תחרות תחפושות, קיפוד כזה (בעלת אחד הבלוגים המצליחים ביותר בישראבלוג) הרימה את הכפפה והכינה כמה תחפושות משלה...

אז הנה, גם אני מכין פה תחפושות של בוב, לכבוד חג הפורים (ושוב ממליץ להסתכל בתחפושות של רונה ושל קיפ"כ, הן מושקעות בהרבה) :

בוב מתחפש למשה דיין

בוב מחופש למייקל ג'קסון (רק בלי להטריד ילדים)

בוב מתחפש לאיש שב"כ (בגירסה מעט שונה מזו של רונה)

וזהו להפעם, סוף שבוע טוב, שלום ותודה.
אלעד

(ואתם יכולים לקרוא בשירת הברבור על סבתות בסופר - זה משעשע כי זה אמיתי)

פנויים פנויות

אתמול, בטרם הלכתי לישון שמתי ברדיו 96 FM (אין לי מושג איזו תחנה זו) והאזנתי למוזיקה קלילה.
מידי פעם נשמעו פרסומות, זה לא הפריע לי במיוחד כי הן היו קצרות והמוזיקה נשמעה ככזו שתרדים אותי.
וכך, אחרי כמה שירים, האזנתי לפרסומת לשירות הכרויות טלפוני לפנויים פנויות.
הפרסומת התהדרה בכך שיש לחברה ("לאב יו" כמדומני) מעל 75,000 מנויים (מתוכם 30,000 נשים [האם זה אומר משהו עלינו הגברים?])  שאפשר להאזין להקלטות שלהם ומידי יום אלפים מהם יוצאים לדייטים.

אחד הדברים שהודגשו בפרסומת, הייתה העובדה שאפשר להאזין לאלפי הודעות של נשים וגברים מכל שכבות הגיל.
מעניין אם הם יוכלו להגשים את הפנטזיה הותיקה שלי לצאת לבליינד דייט עם פנסיונרית בת 140...
אם אפשר לבחור כל שכבת גיל, אז נלך על משהו קיצוני...
אה, בעצם המספר שהם ציינו היה באזור חיוג 068, מה שאומר שודאי עולה ממון רב להתקשר, אז כנראה שאוותר על התענוג.
חוץ מזה, אני לא באמת בנוי לקשר כזה...
(כאן היה יכול להיות אייקון מחייך, אבל חסכתי כסף על מנוי פרו)

ברוך בואך קיץ

היום היה יום חם מאוד (או כמו שהחזאים אוהבים להגיד "חם מהרגיל לעונה"). היה חם אפילו בהשוואה ליום קיץ טיפוסי באיסלנד.
אז זהו, סוף פברואר והקיץ החליט להגיע?
מוזר...
לפחות לעת ערב, הגיעו עננים והחל להתקרר.
אז כנראה שנאלץ לחכות עוד קצת עד הקיץ (אני באופן אישי כבר מחכה שיעבור)

נקמת ההמבורגרים

קיבלתי לאחרונה לאי מייל מצגת בה הוצגו שוורים הרודפים ומנגחים בני אדם.
לא יכלתי שלא לחשוב על הצדק הפואטי – נקמת הפרות בבני האדם, או נקמת ההמבורגרים.

אז הנה תמונה של המבורגר תמים למראה שליקטתי מאתר של איזו רשת מזון מהיר נורווגית ולאחריו 5 תמונות שבחרתי באקראי מהמצגת להתרשמותכם.
זהו כמובן השלב הראשון במלחמה הזו, להשבת כבודם האבוד של אותם בעלי חיים שנטחנים על מנת שבני האדם ישמינו ויעלו את רמת הכולסטרול בגופם.

המבורגר - גירסה טחונה לפרה

ונעבור לנקמת הדם בעקבות הרצח ההמוני...

ובחפשי בגוגל, נוסף על תמונות רבות של העיר המבורג בגרמניה, נתקלתי בשני דברים שמוחות חולניים העלו :
הדבר הזה עם קונוטציה לאיבר מין נשי והדבר החולני הזה שגבר החליט לעשות עם איבר מינו.
אני לא בטוח שזה מיועד לקטינים, אז ראו, הוזהרתם.

וכמובן, שמחפשים בגוגל, נתקלים בתמונות משעשעות, כמו ההמבורגר המשופם הזה...

ההמבורגר הכי משופם בעולם - מחליא (בעצם זה לכבוד פורים)

ועד כאן להפעם.
אלעד

ואולי לא היו הדברים מעולם

תודה לאלכס שהפנה אותי לכתבה הבאה, העוסקת בסיפור האמיתי של משה רבנו.
ובכן, מחקרים שנערכו (נזכיר את שמו של פרופ' בני שנון) מראים כי משה רבנו, היה על טריפ רע (או טוב, תלוי איך מסתכלים) כאשר ראה מחזות מוזרים כמו סנה בוער (עיוות זמן שגרם לדליקה קטנה של שיח להראות כמחזה ארוך ומלא חשיבות) או כאשר שמע כל מיני קולות מוזרים שאמרו לו לעשות דברים שונים ומשונים (אני אישית עדיין מאמין בתאוריה שכמה בני ישראל סוררים התחבאו מאחורי אבן גדולה וצעקו למשה כל מיני דברים והוא כתב אותם בכתב יתדות וכך נכתבו עשרת הדברים).

בכל מקרה, אפשר להסביר כך את מסעם של בני ישראל במדבר כמסיבת טראנס ענקית שנמשכה 40 שנה ולא כדרך להפטר מכל הדור החוטא שחי במצרים...

איזה יופי, כעת מצאנו הסבר, מסתבר שסמים הם בכל זאת התשובה...

ורק אזכיר עוד בדיחה נושנה ששמעתי לפני שנים רבות וקיבלתי היום באי מייל:
ש. מדוע נרקומנים אוהבים כדורסל?
ת. כי מקבלים שתי זריקות וכדור מהצד...

גורל

האם זהו צחוק הגורל?
שמו של נשיא מדינת ישראל (האיש המופלא שעשה את הבלתי יאומן [עלק] וניצח את שמעון פרס במירוץ לנשיאות) הוא משה קצב.
אחד התפקידים שנשיא המדינה לוקח בהם חלק, הוא עניין החנינה.
כן, תפקידו של נשיא המדינה הוא לקצוב את העונש.

ומה יותר מתאים מכך שאדם בעונה לשם "קצב" יהיה אחראי על קציבת עונשים?
כן, ללא ספק, זה היה ייעודו של האיש וכולנו מוכרחים להיות שמחים שיש לנו נשיא שהגשים את ייעודו בחיים!
אז מה אם שמעון פרס היה הרבה יותר מתאים להיות נשיא ונפל קורבן לקומבינות זולות?

גם אימהות מבריקות לפעמים

מה תגידו על זה?
קליפ מעולה!
שיר חביב!
תמצית של חוסר המהות בחיים בסרטון פלאש מעולה.

והקטע הכי חביב, שאמא שלי שלחה לי את זה באי מייל.
גם אימהות מבריקות לפעמים...

וזהו, עד כאן להפעם.
הפוסטים הופכים להיות קצרים והימים ארוכים...
מעניין, נכון?
אלעד

רקפות צולם ב-8/2/2004 מומלץ לראות את הפריחה המשגעת!

מתוך אריזת אורז סוגת אחד אחד שלם

מהשדות שבטבע,
מכל קצוות תבל,
בוחרים אנשי סוגת את הזנים
המובחרים ביותר. הם נשלחים
למפעל סוגת וגרגר גרגר נבחנים
בקפידה, תוך כדי תהליך ניפוי
ממוחשב מהמשוכלל והחדיש
ביותר בעולם.
ללא מגע יד אדם מועברים רק
הטובים והאיכותים מביניהם לתוך
אריזה חדשנית ונוחה. משפחת
סוגת שמחה להגיש לך עוד מוצר
מובחר ששנוצר מנסיון ומסורת
ארוכת שנים יחד עם חדשנות
טכנולוגית, מעניק לך ולמשפחתך
את התענוג שביצירה והטעם
הנפלא של כל תבשיל ותבשיל
עם אורז סוגת
בתאבון!

אכן, מילים מרגשות, זו הסיבה היחידה שכאשר אני מבשל אורז, אני משתמש באורז סוגת.
בלעתי בשקיקה כל גרגיר וגרגיר של הסיפור על אנשי סוגת שהולכים להם בשדות בכל קצוות התבל, רק כדי שמחשב סופר משוכלל ימיין את הגרגרירים והמובחרים שבהם, כמובן, יגיעו אלי באמצעות האריזה הסופר מודרנית...

אך, תענוג.
מעניין למה הם מתאמצים לכתוב דברים שכאלו על האריזה של אורז...
מצד שני, אני ישבתי והקלדתי את זה גם, אז מי יוצא כאן הדפוק?

(אה, אפשר לגלוש לאתר של סוגת)

אנשים רעים

אנשים רעים, או ליתר דיוק אנשים לא נחמדים, חכמים ואדיבים מי הם בעצם?
למעשה, כמעט כולם נופלים בקטגוריה הזו, מלבד אתם עצמכם כמובן.
אתם, אני, תלוי את מי שואלים, כולנו אנשים נפלאים וחביבים, לא?
אבל ההם, האחרים הם כל כך שונים מאיתנו, כאלה רעים, איך בכלל אפשר לסבול את ההתנהגות שלהם?

לכל אחד כאמור יש את "ההם" משלו, אבל המשותף שלכולם יש את הקבוצה שבה הם מכלילים עצמם ואת הקבוצה של "ההם", האחרים...

באשר לאנשים הרעים, הרי שהם גורמים לך להראות טוב. לא רק בהשוואה אליהם, שזה הדבר המתבקש, משום שאנו נוטים לעשות הערכה בכל צעד ושעל שאנו עושים ואנו עושים את אותן הערכות על בסיסי השוואתי יחסי.
דוגמא לאותה השוואה יחסית אפשר למצוא במה במכונה "אשליית קורנסוויט" לפיה אותו גוון אפור יראה בהיר או כהה יותר בהתאם לצבע שמשווים אליו (שחור או לבן).

[עוד על אשליות שכאלו בכתבה בקפטן אינטרנט]

הדבר הנוסף, שלדעתי הוא חשוב אף יותר בהתקלות שלנו עם אנשים רעים, הוא שההתקלות שלנו עם אותם אנשים הנוהגים בדרכים רעות (הם לא חייבים להיות רעים כמו ג'פאר באלאדין, מספיק שיש בהם תכונה שלא מוצאת חן בעינינו או בעיני הסובבים אותנו) גורמת לנו לשפר את דרכינו אנו. זה בעצם מאפשר לנו לקבל הדגמה חיה של כיצד לא רצוי לנהוג, ממה יש להמנע, כלומר הם בעצם מורי הדרך שלנו במהופך...

דוגמאות לאנשים רעים שכאלו קיימות בלי סוף, זה יכול להיות השכן המעצבן שלכם מהבית הסמוך שמרעיש עד מאוחר, דבר שאולי מרגיז אותכם בשלב הראשון, אבל מביא אותכם להכרה שהשמעת מוזיקה בעוצמה גבוהה בשעה מאוחרת של הלילה היא דבר פסול וכנראה אתם לא תנהגו כך.
אלו יכולים להיות סתם אנשי ריב ומדון שנכנסים לפורום באינטרנט או לבלוג ומשאירים תגובות לא לעניין המנסות לפגוע ולהעליב (למען האמת כתבתי את השורות האלה לפני שנודע לי על אותם אנשים שבאו והגיבו כפי שהגיבו בבלוג הדנדש של חבר הכנסת אהוד יתום). מי שרואה את זה, ברוב המקרים מפנים את הגועל בזה ויודע שהוא לא ינהג כך וישאיר הודעות עלומות ופוגעות.
הם יכולים להציק (ובזה אני מודה שאני חוטא לא אחת) מעבר לכמות המומלצת, לעצבן מישהו ולגרום לו להבין שהוא לא צריך להיות מציקן וטורדן (ובעקבות מישהו שהציק לי והטריד אותי, החלטתי לנסות לשפר את דרכי, לאחר שנוכחתי שלא נעים להיות בצד שמציקים לו).

כן, אנשים רעים עושים אותך לאדם טוב, לא רק בהשוואה אליהם, אלא גם במידה אבסולוטית, מפני שהם מלמדים אותך שלא ביודעין כיצד לנהוג או ליתר דיוק כיצד לא רצוי לנהוג...

אשליית קורנסוויט (או מה יותר אפור)

חחח זו לא מילה

יותר מידי, יותר מידי אני משוחח עם אנשים בתוכנות מסרים מידיים דוגמאת ICQ ו-MSN MESSENGER, כותב משהו משעשע (טוב, לפחות לדעתי) וזוכה לתגובה - "חחח" (לעיתים אני זוכה לתגובה ארוכה, רצינית ומפורטת בנוסח - "חחחחחחחחחחח").

אז אני מודיע כאן ועכשיו.
"חחח" זו לא מילה!
נמאס.
מי שרוצה, שיכתוב "צחקתי קשות", או "מתגלגל על הריצפה מרוב צחוק" או כל בליל מילים אחר שיראה לנכון.
מי שלא מעוניין, לשם כך המציאו את האמוטיקנים, אותם פרצופים קטנים שאמורים להביע רגשות...
אבל למה לרשום ח' כל כך הרבה פעמים?
במה חטאתי שמגיע לי ח'?

ציטוט קטן משיר בשביל מצב הרוח

Bright are the stars that shine
Dark is the sky
I know this love of mine
Will never die
And I love her

מתוך And I love her של ה-BEATLES (מוקדש לאנה אהובתי שהתגייסה לה היום, ואני מרגיש איך כמו אמא פולניה טובה אני ממתין כל הזמן לשיחת הטלפון הממשמשת ובאה)

וזהו, עד כאן להפעם.
אלעד