בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

גם את הטקסט הבא כתבתי באוקטובר האחרון. ספציפית, ב-9 באוקטובר 2005, בבקתת עץ הממוקמת אי שם במערב חצי האי הבלקן, בערב סתווי וקריר במיוחד בכפר ז'בליאק שבמונטנגרו.

הטקסט הכתוב

בלחיצת כפתור אחת קטנה, נפתח צוהר לשבריר שנייה ואור פוגע בחיישן פוטו-אלקטרי ויוצר תמונה.

באופן דומה, 24 תמונות בשנייה יוצרות סרט, אליו מתווסף גם פס קול.

התהליך כל כך פשוט, שנדמה שכל פעולה אחרת, ובכלל זה הכתיבה, קשה ממנה.

אם נתעלם לרגע מכך שלעיתים דווקא הדברים הקשים, הם אלה הממלאים אותנו סיפוק, נותר לתהות מה החשיבות של קריאה וכתיבה, בעולם בו בלחיצת כפתור אפשר להעביר הרבה יותר מידע ששעות רבות של כתיבה לא יצליחו להעביר.

הרי הכתיבה, מעצם היותה היא מוגבלת – מוגבלת לשגיאות הקלדה וכתיב, מוגבלת מבחינת פרק הזמן אשר לוקח ליצור טקסט כתוב יש מאין, מוגבלת מבחינת היכולת להעביר את כוונת הדובר, הנימה שבדבריו, הטון ועוד מאות דקויות שסימני פיסוק, רבים ומגוונים אשר יהיו, לא יצליחו להעביר, כי הרי מגוון הקולות האנושי עצום וזה הקיים מחוץ לספרה האנושית אף רב ממנו.

רשמקול פשוט, בן כמה עשרות שנים, טוב מכתב ידו של החכם באדם (בהנחה, לא מובנת מאליה, שכתב היד יובן), לפחות במובנים מסוימים.

סרטון מטופש ככל שיהא, טוב עשרות מונים מטקסט שעבר עשרות הגאות.

לפחות על פי קנה המידה שהוזכר לעיל.

אז מה אם כן יש בו, בטקסט הכתוב, שגרם לכה רבים להחשיב אותו כ"עליון" על פני מדיה אחרים?

אני מניח שאותה "הילה", אותה הנאה מפרי שהושג בזיעת אפיים, היא שהופכת את הטקסט הכתוב לדבר נשגב מכל קלטת וידיאו שנוצרה אי פעם.

גם אם מדובר בסרט שהוא יצירת מופת, לעומת הקליפ האחרון של אומנית פופ ממוסחרת.

באופן אישי, אני מתנגד לפולחן המילה הכתובה והערצת משחקי המילים וחידודי הלשון, גם אם באופן אישי אני "חוטא, לא אחת בשעשועי לשון ו/או גרפומניה מוגזמת.

בסופו של דבר, הייתי מוכן לוותר על הכתב, לוא ניתן היה להעביר את הידע האגור ללא קריאה, כשם שהייתי מוכן לוותר על אכילה אם יכולתי שלא להרגיש רעב ולהיות מוזן בדרך אחרת וכשם שסביר היה כי הייתי מוותר על החיים, לוא ניתן היה "לחיות" בלעדיהם.

יתכן ואני משעמם עד דמעות, יתכן ואף סביר, כי דעותיי הן דבר כה משעמם עד שאיש לא מתעניין בהן.

אבל ברצינות, מה הטעם בפעולה הארוכה, המשעממת והמעייפת של קריאה, של חזרה לא מדויקת על פרי מוחם של אנשים אחרים, אם ניתן להעביר את אותו הדבר בדיוק, גם ללא מעבר על סבך הסימנים הארוך הזה, אשר בד"כ ניתן היה לוותר על רובו ובכל מקרה, כה רבים הם המשתמשים באמצעי הזה שנועד להעביר תוכן, גם כאשר אין כל תוכן שהם מעוניינים לקבל או להעביר.

עד כאן הדברים שכתבתי באוקטובר.

נכון שקיימים יתרונות לטקסט כתוב, בין אם נשתמש בדוגמאות מעולם המחשוב בו הטקסט נסרק במהירות ויכול להיות מאוחזר בין רגע ובין אם נתרפק על היסטוריה כתובה שלמה מאלפי השנים האחרונות.

אולם בסופו של דבר, כל אותם הילולים ושבחים לטקסט הכתובה, מקדיש את האמצעים ולא את המטרה ומהללים את הקנקן ולא את תוכנו.

זה לפחות מה שאני חושב, כאשר אומרים לי שקריאת ספרים זה דבר חשוב והוא מפתח את המחשבה, ואני לא חושב כך משום שאני לא קורא ספרים.

אלעד

נכתב בקומה השנייה בבית זה

אחרי הקטע הקודם על הבלקן שפרסמתי לפני כחצי שעה, להלן עוד טקסט שכתבתי באותו הטיול. הפעם אחד שכתבתי בעיר קוטור שבמונטנגרו, בביתה של הקשישה החביבה שבביתה לנתי.

הקטע עוסק בחוסר המשמעות שבחיים בכלל ובצילום בפרט.

הטקסט נכתב ב-10 באוקטובר 2005.

קטע ללא כותרת

ישבתי לי היום בעיר עתיקה מוקפת חומה, יעד תיירות די פופולארי, אם יותר לי לשפוט.

שעה ארוכה צפיתי בהמוני תיירים, הבאים לצפות בכנסייה עתיקה, מן המאה ה-12, אם אאמין למדריכה של אחת הקבוצות או מהמאה ה-11, אם אאמין למדריך הטיולים שברשותי. מה זה חשוב בעצם?

היו שטיילו בקבוצות גדולות, מאורגנות עם מדריך או מדריכה. היו שטיילו בזוג, בליווי מקומי דובר אנגלית או לא. והיו גם כמה בודדים, כמוני.

רוב המטיילים היו מבוגרים אפורי שיער. אך גם צעירים יותר היו בין הפוקדים את המבנה העתיק, שבאותה מידה בה נבנה לפני כאלף שנה, יכול היה להיבנות בשנה שעברה כ"אטרקציה תיירותית". הרי מי בכלל שם לב כאשר כל מבנה עובר שיפוצים אחת לתקופה, ולא מעטים הם הפברוקים.

כמעט לכל המבקרים, כמוני, היו מצלמות ומצלמות וידיאו.

אני סבור שלא היה מביניהם איש שלא צילם את "הפלא הארכיטקטוני" הזה, אשר כמוהו פזורים אלפים ברחבי אירופה.

הוֹ, מה רבות הן התמונות של אותו מבנה, מעשה ידי אדם, השוכבות באלבומים רבים כאבן שאין לה הופכין, אם מישהו בכלל טרח להדפיס את התמונה ולתייק אותה בתוך אלבום.

כמה שנים עוד יזכו אנשי גיל הזהב, שצילמו איזה מבנה אבן, להתענג על לחיצת הכפתור שלהם?

את הילדים, הנכדים והנינים, הרי בלאו הכי התמונות לא תעניינה.

הצילום הוא הרגל, הרגל מגונה, שאני באופן אישי גם נוהג על פיו, על אף שברגעים אלו ממש ברור לי שמדובר בהבלי הבלים, מין תעשייה שכזו שהתפתחה לה, בצורה גאונית יש לציין, על מנת שבני אדם יקנו מוצר שהם לא צריכים וישתמשו בו עד אשר הם ימאיסו את עצמם לדעת, בין אם כלפי מושא הצילום ובין אם כלפי הקורבנות שיאלצו לצפות בצילומים הללו. גם אם הקורבנות יחשיבו עצמם ככאלה שאוהבים להצטלם או כאלה שאוהבים לצפות בתמונות.

הרגל כידוע, הוא דבר הניתן לשינוי, גם אם קשה להיפטר ממנו.

אך נראה כי כמו דיאטה לאדם גדול ממדים, אני אפסיק לצלם החל ממחר, בעצם החל מבעוד שבועיים וחצי, כאשר אסיים את טיולי זה.

או אולי, "עד שהמוות יפריד בינינו". המוות שלי, כי כאשר המצלמה מתה, מתקנים או קונים חדשה. זאת כבר הוכחתי לעצמי זה מכבר.

הכנסייה המדוברת (סליחה אם הרסתי למישהו תמונה דמיונית שונה והפכתי את הטקסט לפחות מופשט)

את הקטע הבא, כתבתי ב-6 באוקטובר 2005, כאשר הייתי על הרכבת מהעיר ניש בסרביה לעיר בר במונטנגרו, בעקבות שיחה שהייתה לי עם בחור בולגרי, ארכיטקט במקצועו, שכבר כתבתי עליו בסוף הקטע על בולגריה והבטחתי שאביא את הדברים שכתבתי בעתיד.

הבלקן כחבית נפץ

פעם, לפני שנים רבות, ישבו באזור הבלקן האילירים.

היום, כך מאמינים, צאצאיהם הם האלבנים. למעלה מ-50% מהאלבנים מוסלמים ולכן זכו ליחס מועדף מהתורכים, כאשר אלו היו בעלי השפעה בבלקן ולכן אין כמעט עם שלא שונא את האלבנים באזור הזה.

עוד קבוצה אתנית שכולם אוהבים לשנוא, הם הצוענים.

אם אתאר לישראלי כל-שהוא מי הם הצוענים, הדרך הפשוטה ביותר לעשות כן תהיה "הבדואים של אירופה".

את כספם הם עושים, כך לפחות סיפרו לי בבולגריה, מזנות, פשע וכסף שמקבלים מהממשלה על ילדים ואי-עבודה.

הם כהי עור, כך שההשוואה באמת קלה.

לא בדיוק ברור מהיכן הגיעו. אולי ממצרים, אולי מהודו.

מה שבטוח, שאין להם שפה כתובה ושפתם מתערבבת עם שפת המקומיים.

חוץ מהאלבנים והצוענים, חיים בבלקן תורכים רבים, אשר נותרו כאן מתקופת האימפריה העותומאנית.

במקרה, של קוסובו, חבל אוטונומי בן כשני מיליון תושבים ששייך ליוגוסלביה (סרביה-מונטנגרו), התורכים המוסלמים, יזכו להקים מדינה מוסלמית בחצי האי הזה.

המדינה הזו שבדרך, שכרגע בחסות האו"ם, תהיה המדינה המוסלמית השלישית בבלקן, אחרי תורכיה (תורכים) ובוסניה-הרצגובינה שהיא מדינה שהרוב בה מוסלמים, אך הם סלבים שבשלב מסוים המירו את דתם לאסלאם והם אינם אילירים או תורכים.

דת כאמור משחקת תפקיד מרכזי באזור הזה של אירופה. היא למשל הביאה להמצאת הכתב הקירילי, כאשר הכנסייה האורתודוכסית של הסלבים, התפצלה מזו היוונית, האימפריאליסטית יותר.

עמים שהיו תחת השפעת הכנסייה האורתודוכסית הסלבית, משתמשים בכתב הקירילי, בעוד אלו שדתם אחרת, משתמשים בכתב אחר, כמו הקרואטים הקתולים, המשתמשים בכתב לטיני.

אפשר לצרף לבלגן הזה את העמם המגיאריים שהתיישבו בהונגריה ולהם שפה משלהם.

אבל זה אולי לפעם אחרת.

מה שהיה פעם יוגוסלביה, הוא היום סרביה-מונטנגרו (שאר המדינות לא מכונות יוגוסלביה כיום), כאשר האנשים במונטנגרו שהם מאותו עם ואותה דת כמו אלו בסרביה, רואים עצמם עצמאיים ולכן למשל משתמשים באירו כמטבע ולא בדינר ומנסים לגלות כל סממן עצמאות אפשרי מהשכנה הגדולה מצפון.

אם נסכם, יש לנו תורכים מוסלמים, סלבים אורתודוכסים, קתולים ומוסלמים (בטח יש עוד זרמים), אלבנים, קוסוברים, בולגרים, סרבים, קרואטים, יוונים, צוענים, מקדונים (שהבולגרים רואים בהם בשר מבשרם) ועוד רבים אחרים שיחדיו מהווים חווית נפץ שמידי פעם הובילה לסכסוכים ועוד תוביל ודאי לרבים בעתיד.

עד כאן הדברים שכתבתי אז.

כמובן שהיה מדובר בחיבור קצר שנועד להוות תקציר עבורי, שיסכם במקצת את הבלגן של הבלקן.

יתכנו בו אי דיוקים, שכן נסמכתי בעיקר על הנרטיב הבולגרי של אותו בחור עימו דסקסתי במשך מספר שעות באנגלית שזורה בביטויים בגרמנית מידי פעם (כאשר הוא נתקע).

אני יודע שהוא לא ממצה ומערבב כמה דברים (למשל הפרדה לסלבים על פי דתם ומיד לאחר מכן אזכור בולגרים, סרבים, קרואטים ומקדונים בנפרד, כאשר הם בעצמם סלבים, היא הפרדה לא טובה לדעתי).

אבל לעניות דעתי הוא מתאבן לא רע לכל מי שרוצה להציץ מעט לאזור באירופה שמצד אחד הוא כה מלא קבלה של השונה וסובלנות דתית מדהימה ומצד שני כל כך רווי מתח שרק מחכה להתפרצות הבאה שלו, כמו הר געש רדום.

מבחינתי, זו היא אולי הפסגה של הטיול שערכתי באוקטובר האחרון.

אלעד

ילדה צוענייה בסופיה, בירת בולגריה

ילדה יושבת בחזית מבנה קומוניסטי בעיר קוטור, מונטנגרו

לפני מספר ימים אנוכי (והמוני בית ישראל) קיבלתי את פנקס התשלומים של ביטוח לאומי (להלן ביטו"ל מידי פעם, כי זה משעשע אותי).

כמו תמיד, גיליתי עד כמה אני לא אוהב את ביטוח לאומי, גוף שמטרתו העיקרית היא חליבת כספים מאנשים כמוני והעברתם לאנשים אחרים.

הפעם היחידה שאני זוכה לראות כספים מביטוח לאומי, היא כאשר אני מקבל תשלום על מילואים.

בכל מקרה, מעבר לביקורת הלגיטימית על גוף מסואב, שלוקח יותר כספים מאנשים שלא עובדים מאשר כאלו שעובדים (כאשר אני עובד, בד"כ התשלום שאני מעביר לביטוח לאומי קטן יותר, בשל חלקיות המשרה) ודי מציק לי באופן כללי (היש צורך שאספר שלא עזרו הפניות שלי לאחר שהשתחררתי שיתחילו לשלוח לי פנקסי תשלום, עדיין הם ניסו לקנוס אותי על כך שלא פניתי אליהם [דבר מטופש בפני עצמו, כי אם לא פונים אליהם, בלאו הכי הם כבר פונים אליי, אז לשם מה אני צריך לפנות אליהם אם כבר יש להם את הפרטים שלי בלאו הכי?] או שאספר על כך שהם שולחים פנקס שדה-פקטו מכריח אותך לשלם להם תוך כשבוע וחצי, מבלי להתחשב בהיות אנשים עסוקים בדברים אחרים זולת ביטו"ל ועוד שלל סיפורים מעוררי צמרמורת על המוסד השנוא במדינה?), שמתי לב שזה כאב ראש גדול יותר לשלם לביטו"ל אם כן עובדים, אבל לא ברצף, מאשר אם לא עובדים כלל.

לא. זה לא באמת קשה לסמן באילו חודשים עבדתי והמעסיק שלי שילם עלי ביטו"ל ובאילו לא.

זה מעיק ולא מאפשר תשלום באמצעות הוראת קבע (כלומר הוראת קבע עדיין אפשרית, אבל כל הפואנטה ל לשכוח מהנבלות נאבדת, כאשר צריך לשלוח להם הצהרות על חודשים בהם עבדת, כדי שיחזירו לך את הכסף.

וכמובן המחשבה שביטו"ל ישלחו יד לחשבון הבנק שלי, מעוררת בי חלחלה.

וכפי שהבנתם מהכותרת, מאז ומעולם (טוב, מאז שהשתחררתי) טענתי שביטו"ל הם השטן!

בד"כ הייתה זו תחושת בטן שלי.

אולם בפנקס האחרון, שמתי לב שיש דברים בגו!

להלן סריקתו:

השמים אתם לב לדבר החשוד?

לא?

הנה שוב התמונה, כאשר הדגשתי את הדבר החשוב...

שימו לב!

תיבת הדואר של ביטוח לאומי בת"א היא 666,666.

ברי לכל כי המספר המייצג את השטן, נציג הרוע בעולם הוא 666.

האם מדובר בצירוף מקרים שתיבת הדואר של הביטוח הלאומי היא פעמיים סמלו של השטן?

או שאולי, אשמדאי, מקורב לביטוח לאומי...

זה מסביר המון דברים.

אז בפעם הבאה שאתם זועמים על ביטוח לאומי, אל תתרגשו יותר מידי.

אחרי הכל, מדובר בזרועו הארוכה של השטן.

ונגד כל השדים, אין בדיוק מה לעשות.

אולי לענוד שום או משהו.

אין לי אשליות לגבי תפישת הבוחר היהודי בקרב המפלגות הערביות.

רובן ככולן רואות בציבור היהודי ציבור גזען שלא יצביע למפלגות ערביות, רק משום שהן מפלגות ערביות.

למעשה, יש חצי מן האמת בכך. יהודים, ברובם הגדול, לא יצביעו למפלגות ערביות, אולם לא כולם יעשו כן בגלל גזענות (סביר להניח שחלק כן), אלא כי המפלגות הערביות הן מפלגות סקטוריאליות שפועלות לטובת סקטור מסוים ומה לעשות, הציבור היהודי לא נכלל בסקטור הזה.

דווקא בכיוון ההפוך, קיימת מגמה בקרב חלק מהציבור הערבי, להצביע למפלגות הציוניות.

אני מניח שאותו גרעין גזען באשר הוא, קיים בחברה הערבית כמו בחברה היהודית. אך אלו שאינם בוחרים על פי גזע, דת ולאום, כן מוצאים במפלגות היהודיות מענה לפחות לחלק מהבעיות שלהם. וכמובן, אפשר לקשר בין הצבעה למפלגות ציוניות במקום למפלגות ערביות, למחאה ומיאוס שיש לציבור הערבי בישראל בפוליטיקאים שלהם שבמקרים רבים לא מייצגים את האינטרסים של כמיליון ערבים החיים בישראל והם אזרחיה, אלא כשלושה-ארבעה מיליון ערבים החיים מחוץ לגבולות ישראל ואינם בוחרים בהם ונראה לעיתים שהם מאושרים מהקיפוח שהאוכלוסייה הערבית נפגעת ממנו, שכן הוא לכאורה מצדיק את קיומם.

לכן, על אף חוסר האשליה שיש לי לגבי המפלגות הערביות ומה שיש להן להציע לבוחר היהודי, דובר העברית כשפה ראשונה או שפה עיקרית, החלטתי לראות בכל זאת מה יש למפלגות הערביות להציע.

ראשונה, נבחרה מפלגת בל"ד.

באתר האינטרנט שלה, שהוא באופן לא מפתיע על טהרת השפה הערבית, יש סרטון משעשע (בערבית כמובן) בו נראה גמל המתלונן שרוצים שהוא יצביע לציונים, אבל הוא לא חמור, הוא גמל ולכן הוא לא יצביע (תרגום חופשי בו נעזרתי באחת מקוראות הבלוג שהיא דוברת ערבית כשפת אם).

האתר מציע חלק בעברית. אולם למרבה הצער, חלק זה ריק מתוכן.

לזכותם אומר שלפחות יש קריצה לדוברי העברית, אולי הייתה מחשבה לפנות אל דוברי העברית ואולי מעולם לא התכוונו להעביר אינפורמציה לבוחר דובר העברית. אבל לפחות יש מקום שיועד לשפה העברית.

עוד חלק שאינו בערבית, הוא החלק באנגלית, המפרט את שורשי הבעיות הערביות-פלשתיניות-ישראליות כפי שאנשי המפלגה מבינים אותן. באותו חלק כתובים עיקרי המצע של המפלגה שעם חלקם אני נוטה להסכים (חתירה לשוויון של החברה הערבית, השוואת תקציבים לפיתוח ישובים ערביים ועוד), לגבי חלקם אני אמביבלנטי (הכרה בערבים כמיעוט אתני הזוכה למעמד אוטונומי למשל) ולגבי חלקם אני תוהה אם אי פעם יתקיימו (זכות השיבה, הקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים וכו').

מה שאני מתקשה לראות בבל"ד, וזו נראית לי סתירה פנימית גדולה מאוד, כיצד הרצון למדינה פלשתינית משתלב עם רצון להשתלבות הערבים בישראל. אני כמובן מדמיין מיעוטים שונים באירופה, הפזורים במדינות שונות כמיעוטים לאומיים, אך דווקא בשל הקרבה הגיאוגרפית, אני באמת מתקשה לראות מדוע הצעות ברוח הצעתו של אביגדור ליברמן על חילופים טריטוריאליים בהם ערבים ישראלים יעברו עם אדמתם לפלשתין (שתקום), לא מתקבלות בברכה על ידם, אם אינם רואים עצמם משתלבים בישראל, אלא מקימים מדינה בתוך מדינה, כאשר יש להם מדינה ממש ליד.

ואם נחזור לאתר של בל"ד, לפחות גרסה באנגלית קיימת, שאפשר יהיה להבין במה מדובר. אבל חבל שאין גרסה בעברית. אה. כמעט שכחתי לכתוב כי האתר של בל"ד נראה מצוין גם בפיירפוקס.

אתר בל"ד (לתמונה מוגדלת)

המפלגה השנייה שבחרתי להתמקד בה היא מפלגת חד"ש.

למפלגת חד"ש יש אתר בעברית עשוי לתפארת. לרגע אפשר לשכוח שמרבית מועמדיה הם ערבים, באופן הרבה יותר גדול משיעורם באוכלוסייה, מה שגורם לי להתייחס אל המפלגה כמפלגה ערבית ולא מפלגה יהודית-ערבית כפי שהם נוטים לספר על עצמם. האתר אמנם לא גדוש בתוכן, אך הוא על טהרת העברית, כך שכמעט ניתן לשכוח שמדובר במפלגה אשר רוב בוחריה הם ערבים. אבל, אי שם למעלה, מופיע שם המפלגה בערבית. לחיצה על הכפתור מפנה לאתר אחר של חד"ש, שונה בעיצובו (ובניגוד לזה העברי, הוא נראה זוועה בפיירפוקס) ובכתובתו בשפה הערבית.

האתר הערבי של חד"ש כאמור שונה לחלוטין מזה בעברית. בין אם בשם המתחם (דומיין), בין אם בעיצוב ובין אם בכמות התוכן, הגדולה בהרבה.

מה שמאוד הפריע לי באתר הערבי של חד"ש, הוא העובדה שבניגוד לאתר בעברית בו מצאתי קישור בערבית לאתר בשפה הערבית, לא מצאתי בו קישור בעברית לאתר בערבית.

יתכן והייתה זו הבושה בחלק היהודי של המפלגה (כלומר שמות ותמונות המועמדים מופיעים, אך יש ניסיון להצניע את הפנייה לבוחר דובר העברית) ויתכן שסתם חוסר מחשבה (אם כי אני בספק).

נוסף על כך, הייתי מצפה ממפלגה שקוראת לשוויון של כלל האזרחים, הגשמת צרכיהם וכדומה, לפנות בשפתם גם לקהילה לא קטנה של דוברי רוסית בישראל ואולי להציע אשנב לרעיונות המפלגה בשפה האנגלית.

אך אולי הבוחרים הרוסים מאסו בקומוניזם ואינם חובבים גדולים של הציבור הערבי וההשקעה בשפה האנגלית לא כדאית.

אתר חד"ש בעברית (לתמונה מוגדלת בשקל תשעים)

אתר חד"ש בערבית (לגרסה מוגדלת)

האתר השלישי שסרקתי הוא האתר (הצהוב להחריד) של מפלגת "תע"ל" של חביבנו, הדוקטור אחמד טיבי.

בניגוד לאתר של בל"ד (של עזמי בשארה אגב) אין ולו קריצה לדוברי העברית.

האתר נראה זוועה אף יותר בפיירפוקס.

אתר תע"ל (גרסה מוגדלת)

רציתי גם לבדוק איך נראה האתר של הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית וחברים, כלומר אתר מפלגת רע"מ.

לא הצלחתי למצוא את אתר המפלגה בגוגל ועל פי אתר הבחירות לכנסת ה-17, כנראה שגם אין להם אתר כזה (מצד שני, על פי האתר הזה גם לבל"ד אין ועובדה שמצאתי).

יש עוד מפלגות ערביות. יש בהן אפילו אינפלציה, מה שודאי הרגיז לא מעט בוחרים ערביים, על כך שנציגיהם לא הצליחו להתאחד, מה שיוביל לבזבוז קולות ערביים.

חלק מהציבור הערבי בישראל לא מכיר בלגיטימיות של המדינה ולא רץ ומצביע בבחירות לכנסת (למשל הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית).

מכל וכל, כפי שזה נראה לי, גם אלו שרצים לכנסת, לא באמת מתעניינים בציבור דובר העברית בישראל. אין לי עם כך בעיה. הרי זכותם לדאוג לעצמם ולאור קיפוח שאין להתעלם ממנו השורר במגזר הערבי, אני בהחלט יכול להבין מה האינטרסים שמניעים אותם, לפחות בתיאוריה.

מה שבטוח, שלכל אחת מהמפלגות הללו, אתקשה לתת את קולי, לא בשל גזענות חלילה (בחיי, אפילו בבחירות באוניברסיטה הצבעתי לנציגה ערבייה, כחלק מהעדפתי להצביע לנשים), אלא כי מבחינתי מדובר בקול מבוזבז לנציגים שלא יעשו למעני כלום, כולל המאמץ המינימאלי לפנות אליי בשפה שאני מבין.