בזכות ארכיון הסרטים הלאומי הבריטי, נחשפתי למספר לא קטן של סרטונים מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים המתארים סצנות מחיי היומיום ברחבי בריטניה, האימפריה הבריטית וגם מעוד כמה מקומות אליהם הגיעו מטיילים בריטים.
אחד מהם מתאר מראות שגרתיים בלונדון בשנת 1903.
שגרתיים ב-1903 כמובן. ניתן לראות אנשים, רובם ככולם ילידי המאה ה-19, מתהלכים מבלי לדעת שעשור לאחר מכן תפרוץ המלחמה הנוראה ביותר שפרצה עד, מלחמת העולם הראשונה. לו היינו מצלמים את הסצנה היום, מי יודע מה תלד שנת 2021...
אני משוכנע שאותם שחקנים מכוח היותם עוברי אורח, לא שיערו שמאה ושבע שנים לאחר מכן, רבבות אנשים יתבוננו בשבריר זעיר מחייהם בהתפעלות...
ואכן, כל כך הרבה השתנה. אם יצא לכם לבקר בלונדון לאחרונה, ודאי שמתם לב שרוב רובם של האנשים כבר לא חובשים כובעים לראשם על מנת לסמל את מעמדם (ואגב כובעים, הכובעים הכהים של 1903, התחלפו בכובעים בהירים כעשור לאחר מכן).
נשים בורגניות לא מתהלכות ברובן עם מטריות ושמלות מגונדרות.
את האוטובוסים האדומים (אני משער שהם היו אדומים. בוודאי אוכל להגיד שבשנות העשרים האוטובוסים של לונדון היו אדומים, אבל הסרטון הזה הוא בשחור לבן) כבר לא גוררים סוסים...
עשור לאחר מכן כבר שלטו הרכבים הממונעים, אבל ב-1903 הסוס שימש ככלי תחבורה עיקרי, במושכו כרכרות. זיהום האוויר ממכוניות לא היה חריף כמו זה מבתי החרושת, אבל המדרכות ודאי הדיפו צחנת צואת סוסים.
פקקי התנועה ב-1903, כפי שניתן לראות היו בעיה גם ב-1903, ללא מכוניות. ולאחרונה בטקה הזכיררה לי לאחר שקראה ספר על ההיסטוריה של דבלין, כי החל מהמאה ה-16 דבלין הייתה פקוקה למדי ומתכנני העיר נאלצו להתאים את העיר לתנועה העולה וגודשת עוד הרבה לפני שהומצאה המכונית, כך שאלו שמתלוננים על התחבורה בעירנו כיום, לא שונים בהרבה מאבות אבותיהם...
מידי פעם, כאשר אני מתבונן בתמונות ילדותי, אני מתחיל לקלוט עד כמה זקנתי. בתמונות פורים ישנות, אי שם מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים, כל המכוניות נראות כה מוזרות. בקליפי מוזיקה משנות ילדותי התסרוקות היו מזעזעות, לפני ש, כך נדמה, המציאו את הג'ל לשיער בשנות התשעים...
ומאז ששמתי לב לכל השינויים הללו, לפני שנים מספר, מידי פעם אני טורח לתעד מראות עכשוויים. ובכן, אין לזה ערך כעת וכפי הנראה לעולם לא יהיה.
אולם מי יודע, אולי מתישהו, זה יצליח להעלות חיוך בפני אנשים שאת פרצופם לא אוכל לדמיין ובשפתם לא אוכל לתקשר.
ואגב, גם הפיקציה של שנת 1903 הייתה יפהפיה למדי, כפי שניתן לראות בסרטון עליזה בארץ הפלאות משנת 1903, הרבה לפני שוולט דיסני חשב ליצור סרט מצוייר.
אלו היו ימים בו סרטים וסרטונים היו יותר כהצגות תיאטרון. התלבושות המהודרות והמשחק ודאי היו מרהיבים עבור הילדים בעשור הראשון של המאה הקודמת, כפי שהם עשויים לעניין ילדים מהמאה העשרים ואחת.
לאחר שקראתי איזה מאמרון אתמול ב"הארץ", טרחתי לכתוב תגובה. לפעמים אני לא מצליח להסביר לעצמי מהיכן הרצון להגיב לכל דבר שטות שמן דהוא כתב. עד שתתפרסם במדור מכתבים למערכת, הנה תוכנה:
שלל טענות הוצגו על ידי ירון גוטליב בעד ההצעה להעניק זכות בחירה לישראלים
החיים בחו"ל ("דברים שרואים משם", 14.2), את רובן ככולן כמדומני ניתן לסכם
בעול "מס" השירות הצבאי ש"תרם" לחברה הישראלית
כמובן, על מנת שלא להצטייר כמיליטריסט גולה, מוסיף גוטליב גם
סטודנטים, שוהים בחו"ל עד חמש שנים ומזכיר שההחלטה להגר הינה זמנית במקרים
מסוימים. בנוסף, הוא גם מסביר על הבדלי הזיקה בין יהודי הגולה לישראלי
הגולה, להם זיקה "מוחשית הנסמכת על היכרות אישית מעמיקה".
על הזמניות שבמעבר אפשר לערער או להרהר. הרי טיבם של הסדרים זמניים
להיות קבועים וגם הנצחי סופו להשתנות. ההיסטוריה של התנועה הציונית ומדינת
ישראל רווייה בדוגמאות לכך. ספק אם ההיכרות המעמיקה תונחל לילדי המהגרים
אשר יוכלו להחזיק בדרכון ישראלי. ספקני אם גוטליב ירצה להנחיל מבחן בידיעת
הארץ כתנאי להצבעה.
לא ברור גם מדוע ממקם שבתו בצרפת עדיין טורח להזכיר את עול שירותו
הצבאי כגושפנקה לזכות הצבעה. גם אנוכי כמותו כנראה, מילאתי את חובת השירות
הצבאי. לו הייתי פטור, ודאי הייתי פטור כחוק, בהסכמת הרשויות המוסמכות,
ולכן אין קשר בין שירות צבאי לזכות הבחירה, כפי שאין קשר בין שמיטה לסיני
וטוב שכך.
מה שגוטליב - והוא מייצג רבים בישראל ובקרב ישראלי העולם - נכשל להבין
הוא שמניעת האפשרות להצביע בחו"ל אינה כשלילת זכות ההצבעה, שודאי היה שמח
לממש על אלו שלא שירתו בצבא הישראלי לו רק היה מוצא קריטריונים חוקתיים
לכך. היא בעיקרה שאלה כלכלית: מי יישא בעלות ההצבעה של אותם אזרחים -
משלמי המסים בישראל או המתגוררים בחו"ל שמעוניינים להצביע.
זכות ההצבעה המוקנת מכוח אזרחות או תושבות (במקרים מסוימים), טוב
שתישמר לאלו המוכנים להגיע לישראל על מנת להצביע בדיוק כפי שקולו של מי
שלא טרח להגיע לקלפי אינו נספר. הערך באפשרות להצביע בנציגויות ישראל
בחו"ל קטן מהנזק העלול להיגרם בשל סיבוך הליך ספירת הקולות כגון הצבעות
כפולות וזיופים או האפליה בין ישראלים המתגוררים בסמוך לנציגות ישראל לאלו
שאינם.
לסיום, אם להרחיב את זכות ההצבעה בישראל, הרי מוטב להכיל בקהל
המצביעים אנשים שמתגוררים בישראל ואינם מיוצגים כיום, למשל עובדים זרים
המתגוררים שנים רבות בישראל. אלו קשרו את גורלם בישראל וראויים להשמיע את
קולם, לפחות בעניינים הקשורים לחיי היומיום ברמה המוניציפאלית. לישראלים
השוהים בחו"ל, שערי ישראל נשארים פתוחים וזכות ההצבעה נותרת בעינה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
