על פי הכתבה הזו מלפני ימים ספורים מאת ברק רביד בהארץ: "ישראל מאיימת: נפעל באופן חד-צדדי אם תכירו בפלסטין".
בקצרה, ישראל מנסה להתנהג כילד הולנדי שתוקע אצבע בסכר שנפרץ ולעצור את שטף ההכרה הבינלאומית במדינה הפלסטינית שבדרך.
מעבר לכל מה שאפשר לכתוב על ישראל הנרקבת מאז סוף שנות השישים של המאה הקודמת, לי דווקא זכור שבפעם האחרונה שהעצרת הכללית של האו"ם קיבלה החלטה על הכרה במדינה פלסטינית, בגבולות רחבים יותר, ב-29 (כ"ט) בנובמבר 1947, היהודים באזור, ישראלים לעתיד, יצאו בריקודים.
בכל אופן, חוסר הראייה ההיסטורית בישראל משווע. יש בה משהו טראגי בכך שבני מהגרים בני דת אחת מתיישבים לצד ילידים ומנשלים אותם מאדמתם בשל אותה זכות אבות היסטורית (אגב תוך כדי עלעול בקטע הזה של גורביץ הגעתי לקטע הזה, "זעקי ארץ אהובה" המתאר את הרשעות החוקית שבגזלת אדמות ערבים בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, שנכתב ב-1953 על ידי עזריאל קרליבך, עורך מעריב הראשון בתקופה שמעריב עוד היה עיתון ראוי לקריאה. אלו היו ימים בהם הרמטכ"ל משה דיין יכול היה לשאת נאום גלוי לב שכזה, בו הוא מבין את השנאה של היושבים במחנות הפליטים בעזה אשר מנושלים לנגד עיניהם, על קברו של רועי רוטברג). אך בנוסף גם אם התעלמנו מהעוולות היומיומיות משני צידי הקו הירוק ונקבל את זה שזכותם של יהודים לעשות ככל העולה על רוחם לשכניהם, אנו עדיין נשארים עם כרסום עצמי, מנגנון השמדה עצמית מזדחל של מדינה עם נטיות התאבדותיות.
כיצד יכולים אנשים כה רבים להשלות עצמם ששליטה על שטחים לא להם (שלא לדבר על אנשים העויינים אותם עקב כך) מעניקה להם ביטחון?
לא צריך הבהרות מצד מזכ"ל האו"ם באן קי מון כי הכיבוש הישראלי רע והבנייה בשטחים הכבושים מנוגדת לחוק הבינלאומי טהסכמים עליהם חתמה ישראל.
וזה לא שאם ישראל תיסוג מחר, יהפוך נמר חברבורותיו ויאהבו כולם את העם היושב בציון. אבל בהחלט תירוץ הכיבוש הציוני שאויבים אמיתיים שמועלים לדרגת צוררים ב"מציאות המתוגברת" של מכונת התעמולה הישראלית ייחלש. הכיבוש הישראלי מעניק רוח גבית לשונאי ישראל מטעמי שנאת ישראל גרידא. זולת גרעין קשה שוודאי היה שונא את ישראל בכל מקרה, רק משום שאנשים על פי רוב חייבים לשנוא מישהו או משהו, הכיבוש גורר אחריו ביקורת לגיטימית של אנשים שמבינים שיש משהו פסול בשלילת זכויות מאנשים באופן שרירותי (וזה מה שקורה בשטחים ובצורה פחותה בתוך ישראל הנחשבת לגיטימית בעיני רוב מדינות העולם). ומדוע לתת לארגונים כגון החמאס, חיזבאללה וחבריהם את הפריווליגיה לעמוד בצד הצודק שמתנגד לכיבוש הישראלי בשטחים במקום להותיר להם את המקום לו הם ראויים בין הכוחות החשוכים שאיש לא יצטער אם ייפלו?
אז נכון, הכרה במדינה פלסטינית לא תפתור בהכרח ירי טילים לעבר ישובים בדרום וסכנות אחרות. אבל היא תותיר ישראל חזקה בהרבה.
נכון, נסיגה מהגדה המערבית הכבושה ופינוי המתיישבים הלא חוקיים משם אינה פתרון לגזל שנערך לפני כן בתחומי הקו הירוק, אך נדמה שהגבולות של ישראל במשך מעט פחות מ-19 שנותיה הראשונות עד ה-4 ביוני 1967 (מעט פחות הואיל והגבולות הוכרו למעשה בהסכמי שביתת הנשק של 1949) הוכרו כלגיטימיים בעיני יתק הקהילייה הבינלאומית.
לכן, אם בריאל-פוליטיק אתם חפצים, גבולות ברי הגנה אתם רוצים, הגנו על הגבולות המוכרים על ידי יתר העולם, לא כאלו שיאפשרו את חלום הלבנסראום הרטוב.
זה משתלם ביטחונית, פוליטית (פוליטיקה בינלאומית. ברמה הלאומית או הלאומנית, נדמה שדווקא ההמון המשולהב מעדיף לעצום עיניים ולהצדיק עצמו בכל מחיר) וכלכלית.
אך מה הועילו חכמים בתקנתם? מה טעם בכתיבת דברים אלו פה?
את המשוכנעים ודאי אין צורך לשכנע. את קשיי העורף מעוררי הרחמים שמעדיפים לחשוב שהם חלק מקבוצה מובחרת רק בזכות היותם הם עצמם (ואלה הם רוב רובם המכריע של האנשים. הרי מי לא יעדיף לראות עצמו כחלק מקבוצה מובחרת או נבחרת ולא כחסר מזל שבא לאוויר העולם בחור סרוח?) לא אשכנע גם כן.
אינני עוסק כמובן בהצלת נפשות. צדיקים, אמיתיים ומדומים קיימים למכביר. אך כנאמר, "כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא".
אם הארתי את עיניו או עיניה של אדם אחד, היה שווה לשבת ולהקליד את הדברים האלו.
הבוקר, בעודי רוכב לעבודה, אי שם באזור Terenure, הרהרתי בביטוי הצרפתי je fais du vélo. לעברית הוא ודאי יתורגם כ"אני רוכב על אופניים". אולם הפועל Faire (או בהטיה בגוף ראשון ושני יחיד - Fais) אין משמעו לרכב אלא לעשות.
מדובר בקבוצה רבה של פעלים ופעילויות שבשפות אחרות קיבלו פועל משלהם, אך בצרפתית נאמרים ב-Faire. כל שפה ודרכה המיוחדת.
מיד נדדה מחשבתי לשפה העברית ולביטוי אני רוכב על אופניים.
בעודי מדווש להנאתי, חשבתי על השימוש שנעשה בשורש ר.כ.ב.
אני יכול לרכב על אופניים או לכל היותר על סוס. אך אם ארצה לרכוש או לשכור רכב פרטי, לא אוכל לרכב על או ברכב.
במכונית אוכל לנסוע או לכל היותר לנהוג.
כמובן, באנגלית ניתן לרכב על אופניים, Ride on Bicycle, אך כמובן כיאה לשפה שכמעט כל מילה בה יכולה להיות בשימוש כפועל (עוד בנושא באינטליגנט לייף של האקונומיסט, You've been verbed), חלקנו פשוט Cycle to work.
אופניים יכולים להיות דו-גלגל, Bicycle, אך גם Bike. ישנן מילים נרדפות נוספות, אך אלו השתיים העקריות.
ולא, אין כאן איזו פואנטה. לא מחשבות גדולות שלא יכולתם להסתדר בלעדיהן או מסכנות שלא יכולתם להגיע אליהן סתם כך.
רק מחשבות ביני לבין עצמי (ואולי מספר זניח של קוראים) על מילים, משמעותן והשימוש בהן.
למען ההגינות, לא באמת רציתי להיכנס לזה. מה הטעם להיכנס לוויכוחים תיאלוגיים או היסטוריים על ספרים ומגילות מפוברקים או לפחות כאלו שעברו עריכה כה מסיבית שקשר בינם לבין אירועים אמיתיים מקרי בהחלט.
ובכלל, פורים תמיד היה חג שמח וחביב עבורי. וכי מה יכול להיות רע בקרנבל או עדלאידע? תמיד, למעט כמה שנים בתיכון בהן הרגשתי בוגר מידי, אהבתי להתחפש.
זאת ועוד, מידי פעם כאשר אנשים מבחינים שאני נמנע משתיית אלכוהול ושואלים אותי אם אני לא שותה מתוך אמונה דתית, אני מסביר שעל פי היהדות דווקא מצווה לשתות ואף להשתכר, וכדוגמא אני מביא את פורים, שם מצווים היהודים להשתכר עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כמה הדיוטות זה אף מרשים והם מתלוצצים שהם מעוניינים להתגייר. עד שאני מסביר להם על מנהגים פרימיטיביים, ברית המילה היא אחד הפותחים את הרשימה, והם נמלכים בדעתם ונותרים באמונתם או חוסר אמונתם.
אולם אתמול אמא שלי כתבה לי חג שמח. אחרי שציינתי כי יום פטריק הקדוש בכלל חל יום קודם לכן, היא אמרה שהיא התכוונה ל"חג פורים הקדוש". השיחה שהתגלגלה הביאה אותי לכתוב את הקטע הזה.
שאלתי האם היא מתכוונת לחג בו עושים פוגרומים בגויים והיא מצדה היתממה.
הקשתי ושאלתי את אמי האם אי פעם קראה את מגילת אסתר. היא השיבה שכן. לא נראה לי.
בפרק שמונה במגילה מסופר כי "מרדכי יצא מלפני המלך, בלבוש מלכות תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן ; והעיר שושן, צהלה ושמחה וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". תוצאה לא מזיקה בהתחשב בכך שהצילו את המלך אחשורוש והרשע הגדול, המן, הוצא להורג יחד עם בני משפחתו. מצווה לשמוח ולזכור את היום ההוא, לא?
אך המשפט המסיים את הפרק מרמז על הבאות: "ורבים מעמי הארץ, מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם".
ואז הפרק התשיעיוהלפני אחרון, הקליימקס של מגילת אסתר שעבורו יושבים רבבות-רבבות יהודים בבתי הכנסת ומרעישים בכל פעם בה שומעים את שמו של הצורר.
לפתע "ישלטו היהודים המה בשונאיהם". הנה היהודים נשאו מבירא עמיקתא לאיגרא רמא והם החלו להרוג בלא יהודים.
בשושן הבירה רצחו היהודים בדם קר חמש מאות איש ביום אחד, אחדים מהם בני המן (נניח שזה מצדיק רצח), אך רבים ודאי היו עוברי אורח תמימים שכל חטאם היה שלא היו יהודים וליהודים ניתן כוח. למחרת הרגו היהודים עוד 300 איש.
אם מותם של 800 איש בעיר אחת לא נראה רב, בשאר הממלכה של אחשורוש, 127 מדינות מהודו ועד כוש, הרגו היהודים "חמישה ושבעים אלף" (75,000) נוכרים.
מסופר שהיהודים היו בגילופין אותה שעה, אך איזה בית משפט יקבל זאת כתירוץ?
על אף הכתוב שבתמצות לעיל, אמא שלי אמרה לי "רצוי שלא תהיה צדיק הדור". וכי מה הקשר בין "צדיק" למי שנחרד מחגיגת רצח המונים?
אמא שלי, בשכנוע עצמי שכן אותי היא תתקשה לשכנע, אמרה כי "זה רע להלחם ולהרוג אבל בודאי אתה מכיר את המשפט הקם להרגך השכם והרגהו". נו באמת. כיצד רצח רבבות גויים לאחר שכבר תואר כי היהודים הוכיחו כי הם בעלי הבית בחצר המלך ועל פיהם יישק דבר ולכן לא נשקפת להם כל סכנה ייחשב כהגנה עצמית?
לאמי הפתרונים. או שלא. הרי סביר להניח שלא העמיקה בנושא.
כמובן, אם רק היה מדובר בסיפור מקראי בדוי שנועד להאדיר את הביטחון העצמי של עם מדוכא על פי רוב, ניחא.
אך כבר היו מי שהחליטו לקיים את המצווה האמיתית של חג פורים כלשונה וטבחו בלא יהודים ביום ההוא. ברוך גולדשטיין שרצח ביריות 29 מתפללים מוסלמים ופצע למעלה ממאה אחרים בפורים התשנ"ד (1994) הוא אולי המפורסם שבהם בעת האחרונה.
תגידו מטורף מעורער בנפשו. אחרים רואים בוא רופא מהולל שעשה את המצווה עליו. ולראייה, קברו הפך עם השנים לאתר עלייה לרגל.
עם הרקע הזה, אני מניח שברור מדוע אני מעדיף לציין את יום פטריק הקדוש ולא את חג הפורים. לא שהסיפור של פטריק שנחטף מאנגליה על ידי סוחרי עבדים, ברח לצרפת, הפך בישוף באנגליה וחזר לאירלנד להפיץ את הנצרות (סרטון משעשע שמסביר את חייו ופועלו של פטריק הקדוש כאן) משכנע בקדושתו ובניסיו. אך עדיף המצעד של ה-17 במרץ, לראשונה נחגג בניו יורק בדיוק לפני 250 שנה אגב, מהעדלאידע היהודית שנחגגת במועד סמוך מידי שנה.
אם להתחפש, אני מעדיף את ליל כל הקדושים (Halloween) בסוף אוקטובר. גם כן חג עם רקע מטופש למדי, אם כי לפחות זוכרים בו את המתים ולא חוגגים רצח המונים.
ואף על פי כן, אני יודע שרוב החוגגים ודאי נבעתים מפוגרומים מסוג זה, היו עושים ככל יכולתם למנוע אותם ובוודאי לא היו משתתפים בהם. אנשים פשוט לא מודעים לסיפור המגילה או מדחיקים ומחפשים בנרות סיבה טובה לחגוג.
אז שיהיה למי שחוגג, חג פורים שמח! רק שלא ייהפך לחג פוגרום...
תחפושת החייזר/מפלצת שלי מליל כל הקדושים 2010 שזיכתה אותי בשובר על סך 25 אירו. בטקה עבדה על המסכה במשך שעות ארוכות... תודה בטקה, אוהב אותך!
ואפשר להתרשם מהגימור של המסכה ב-360 מעלות בסרטון הבא:
עדכון קצרצר מה-20 במרץ 2011
אמא שלי שלחה לי היום טקסט בנוגע לחג מבלי לציין את מקורו. זה לא נראה לי טקסט שהיא כתבה על אך שרק חתימתה התווספה באופן אוטומטי לאימייל. חיפוש זריז בגוגל העלה שהטקסט הועתק והודבק (בשינויי עריכה מתבקשים, כי אמא שלי לא הייתה מעוניינת שהטקסט ייכתב בלשון זכר) כמו עבודת הדוקטורט של קרל פון צו גוטנברג (שר הביטחון הגרמני שנאלץ להתפטר בשל כך לאחרונה) מהקטע הזה מהבלוג של ערן שטרן, "מנ"כל חברת 'יוצא מהכלל' העוסקת באימון אישי ועסקי (coaching) לאנשים פרטיים וחברות, יעוץ ויזמות עסקית".
ואם זו ההשראה ומקור הסמכות של אמא שלי ואפילו רק אם במקרה נתקלה בקטע ואין בה הבושה להעתיק ולשלוח טקסט רדוד ובנאלי שכזה, אזי בהחלט אנו יכולים להסכים שלא להסכים.
וכל יתר הדברים "הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס". אני אגב, לא מצאתי אזכור לסיפור המגילה בשאהנאמה. סיפורי מלכי פרס מרתקים וחשובים מכדי לעסוק בעם פרובינציאלי, מלכת אסתר ומרדכי היהודי.
שנה חלפה, שנה באה והנה, שוב, השבוע בו יום פטריק הקדוש נופל הגיע...
אם לפני שנה טרחתי להביא מספר תמונות מרהיבות מאירלנד של סוף המאה ה-19 שפורסמו על ידי ספריית הקונגרס, השנה לא אתהדר בנוצות לא לי ואביא תמונות שצילמתי בעצמי אשתקד.
בשיחה שקיימתי עם קולגות לגבי יום פטריק הממשמש ובא, יום חג לאומי בארצנו וברחבי תבל, הם אמרו שאירלנד היא כנראה המקום הגרוע ביותר לחגוג את היום, בהנחה ועברת את גיל 14 או 15. כאשר מגיעים העירה, דבלין, בסוף התהלוכה, הכל מלא לכלוך, זוהמה והמוני אירים שיכורים. הם אמרו שחגיגות יום פטריק עשויות להיות מעניינות אם אתה אירי החי בפזורה, למשל בארה"ב או אוסטרליה. אך בדבלין, אם להתנהג כדבלינאי חפצת, הישאר בבית ובקר בבית המרזח המקומי.
וכסימן להשתלבותי בחברה האירית, או משהו כזה, החלטתי עוד בטרם השיחה ההיא לא לקחת יום חופש ביום פטריק הקדוש (17 במרץ) השנה עד לצפות או להשתתף בעדלאידע המקומית. אחרי הכל, התשלום על עבודה בחגים שלא באמת נחגגים מפתה למדי.
אף על פי כן, בטקה ואני עדיין ננסה לספוג עד כמה שניתן מאווירת החג ביום הגדול בחוץ (Big Day Out) בכיכר מריון בסוף השבוע הבא. במהלך השנתיים האחרונות ההפנינג היה חביב וססגוני והנוף מהגלגל הענק היה נהדר, כפי שלמשל אפשר לראות בתמונה הזו.
אז אם אתם בדבלין השבוע - סיכוי קלוש אם כי אני לא צופה שינוי גדול בשנה הבאה ולכן אתם כבר יכולים להתכונן - אתם מוזמנים ליהנות מהפסטיבל. עוד פרטים באתר הרשמי כאן.
בכל מקרה, כך התהלוכה נראתה בשנה שעברה:
תזמורת כלי נשיפה
ילד אירי
החביתה בדרך
גוליבר
במידה והקומפוזיציה של התמונות שלעיל לא הרשימה אתכם, אנא התחשבו בכך שבו בזמן שצילמתי את התמונות הללו במצלמה שבידי הימינית, הסרטתי את הסרטונים הבאים בטלפון הנייד שבידי השמאלית. הם מסודרים בסדר כרונולוגי:
צועדים בקילט (Kilt)
הצבא האירי
תזמורת
בלבולי ביצים
עוד מהמצעד הססגוני
המשך המצעד
בתופים ובמחולות ונמלה ענקית
הסרטון הזה, כשבע דקות, זכה ביותר מ1,700 צפיות משום מה
אגב, קשה לכתוב על תהלוכות וחגיגות ולהתעלם מרעידות האדמה האימתניות שאירעו לאחרונה. הסרטון הזה בגארדיאן ממחיש את העוצמה שברעידה הגדולה שביפן וגל הצונאמי השוטף שבא אחריה. הבתים והמכוניות נשטפו כנמלים שילד מרושע החליט לשפוך עליהן מים. זה בהחלט מסביר מדוע מי שאתרע מזלו ונשטף על ידי הנחשול על פי רוב לא שורד. לא מדובר בשחייה חופשית.
ויתכן, כולי תקווה שלא, שהנורא מכל עוד לפנינו, בהתחשב במצב הכור הגרעיני בפוקושימה. ימים עוד יגידו, אך לפחות האירועים האחרונים ביפן, 66 שנים אחרי שהמדינה הייתה הקורבן הראשון (ובינתיים האחרון) למתקפת נשק אטומי, מסרסים את הטיעון שאנרגיה גרעינית היא נקייה ובטוחה. לא משנה מה נעשה, Shit Happens, וכאשר אסונות מתרחשים, אנו לא רוצים שיקרו בסביבה רדיואקטיבית.
בכרייסט צ'ארץ', ניו זילנד, שם גם כן ארעה רעידה חזקה שגבתה מחיר יקר, יש לי חבר מהימים בהם חייתי בסלובקיה, ג'רמי. ניסיתי ליצור איתו קשר כאשר נודע לי על האסון וחלפו מספר ימים עד שהוא חזר אלי. הוא היה בטיול מסביב לאי במשך כחודש.
לכשהתפנה לבסוף, החלפנו מספר מסרים. אחד המסרים שהעברתי לו כתגובה על האסון שפקד את העיר בה נולד ובה הוא מתגורר (ושוקל לעזוב בשל הבלגן) הוא שאירועים מהסוג הזה ממחישים עד כמה אנו שבריריים. רגע אחד אתה נמצא בביתך, במבצרך והופ, לא חולף זמן רב ואתה בלבו של אזור מוכה אסון. גל צונאמי, רעידת אדמה, הר געש, בצורת, גל קור (כמו זה שחווינו פה בינואר ובדצמבר 2010 וכתוצאה מכך שובשה אספקת המים למשך כחודש בעקבות אובדן מים מהצינורות שנסדקו) ויתר פגעי טבע יכולים לשנות את חייך במהירות בלתי נתפשת. להוסיף לאלה אסונות מעשה ידי אדם - מלחמות, אירועי טרור, כיבוש ומצור, רשלנות פושעת או ניהול כושל המייבשים מקורות מים (חישבו על ימת אראל שכמעט נעלמה או ים המלח והבולענים הסובבים אותו מאז מקווה המים החל להצטמק עם השלמת שכר דגניה) והשאיפה לנורמליות שתמיד דמתה לי כאנושית למדי נראית כעומדת כנגד כל הסיכויים.
לפני מספר שנים ניתחתי כיסוי אסונות טבע בעיתונות ישראלית במשך מספר עשורים. מעבר לתפיחת הכיסוי והעצמת הססגוניות בה הוא מתואר (אם כי להודות על האמת, הכיסוי הסנסציוני אינו חדש כלל ועיקר. בדקו למשל את כיסוי אסון הטיטאניק בעיתון "הצבי" של איתמר בן אבי באפריל ומאי 1912 [נגיש כאן]), יד אלוהים גם כן לא נפקדת מהדיווחים. הכתבות אולי לא מפנות את האצבע ישירות לבורא עולם, אך בהחלט התחושה שעולה מקריאת עשרות ואף מאות כתבות עליהן עברתי היא שאנו, הקטנים, אך ורק רגלים במשחק השחמט של מישהו גדול שיצר אותנו.
וזו גישה מוטעית. מעבר להנחת היסוד השגויה באשר למי שקובע את חוקי הטבע (אסונות עשויים לפגוע במוסלמים מאמינים, נוצרים מאמינים, יפנים וסינים מאמינים וכן, הייתה גם רעידה גדולה שזקני צפת כבר לא זוכרים אך בהחלט עשוי להכות ב"עם הנבחר" כך שמאמינים מכל הזרמים יתקשו לשכנע אותי שיש יד מקוונת באסונות הללו), מה שאסונות טבע מעבר לשליטת בני האדם מוכיחים זה שהיכולת של החברה האנושית להתארגן משחקת תפקיד משמעותי בתגובה לאסונות. היכולת לאתר מקומות מועדים לפורענות קיימת וכן היכולת לתקן תקנות המתחשבות בזעזועים אפשריים ולבנות בהתאם. מדינות מסודרות ורציונאליות עושות משהו עם זה. מדינות אחרות מקוות לטוב. לא מפליא שרעידת האדמה בהאיטי, מדינה כושלת, לפני כשנה יצרה כאוס אדיר בעוד הרעידה היפנית מנוהל תנוהל בצורה מיטבית.
בינתיים, סולידאריות אנושית ותכנון הם המפתח להפחתת הצער והכאב כאשר אסונות מתרחשים על הקליפה השברירית והנודדת עליה אנו חיים.
כיצד ביופיול, דלק ביולוגי, אולי פותר את הצורך בדלקים מאובנים (נפט וכו'), אבל אומר שקרקע שיכולה הייתה להיות מנוצלת לגידול מזון מבוזבזת על יצירת אנרגיה.
הידעתם שכדי להפיק ק"ג חיטה דרושים עד כ-2,000 ליטר מים? הפקת ק"ג בשק בקר, לשם השוואה, תבזבז כ-16,000 ליטר מים. עוד סיבה לדגול בצמחונות, אם באמת חיפשתם (מעבר לכך שמדובר גם בכך שהפרים והפרות צריכים לאכול יותר בשל פירמידת המזון ולכן גידול בשר גוזל יותר משאבי קרקע ובכלל, מי רוצה לאכול יצורים שיש להם אבא ואמא?). זאת ועוד על ניצול האדמה ויצירת זרעים מהונדסים גנטית בכתבה הזו.
עוד על שיטות יעילות יותר לגידול מזון (שעשויות להטיב פחות עם ה"מזון" כאשר המזון הוא בעל חיים) כאן.
בעולם המפותח ובעולם המתפתח נוהגים לבזבז כ-30 עד 50 אחוזים מהמזון המיוצר. במדינות המתפתחות בשל קשיים לוגיסטיים, היינו העברת המזון מהיצרן לצרכן בעוד בעולם העשיר אנשים פשוט קונים הרבה מזון בזול (באופן יחסי) וזורקים אותו. על כך כאן. לא סתם מטיפים לכם שתגמרו מה שיש בצלחת, כי יש ילדים רעבים באפריקה...
עד כמה פשוט להנדס גנטית תירס בהשוואה לחיטה אפשר לקרוא כאן. לפחות במובן מסוים החיטה קרובה אלינו יותר מאשר לתירס...
תזונה, אין משמעה אך ורק ספירת קלוריות. זה אולי פשוט, אבל אתם יכולים להיות מדושנים למדי ואף על פי כן לסבול מתת תזונה. אם אנו רוצים להאכיל את המשוטטים על הגלובוס, צריך לזכור גם את זה. על כך כאן.
לסיום, מעט על מה שעוד צפוי כאן ורשימת המקורות עליהם התבסס צוות האקונומיסט בהכנת הגליון כאן.
אתם גם יכולים לקנות כתבות בקובץ PDF אם תרצו באמצעות הקישור הזה.
זה רק חלק קטן מהגליון של השבוע שעבר. כל כך הרבה כתבות מרתקות שפחות או יותר ממלאות לי את רשימת הקריאה השבועית (אני תוהה מדוע הם מפרסמים מוסף ספרים. אם קוראים את האקונומיסט מתחילתו עד סופו, לא נותר זמן לקריאת ספרים!).
אני ממליץ בחום על קריאה באתר של האקונומיסט (מוגבל ל-5 כתבות מהמהדורה המודפסת בשבוע, אם כי, טיפ, אם תמחקו את הקוקיז, המונה יתאפס. אני מנוי, כי בהחלט שווה לתמוך בעיתונות איכותית בימים אלו ואני ממליץ לכם בחום להירשם גם כן).
כפי שפתחתי, האכלת העולם היא נושא מרתק. כל כך הרבה בורות קיימת בתחום ("מה, המזון לא מגיע מהסופרמרקט"? או לחילופין, "לא מעניין אותי איך מגדלים מזון" וכו') שזה כואב.
המוטו של העיתון הוא:
take part in a severe contest between intelligence, which presses forward, and an unworthy, timid ignorance obstructing our progress.
גליונות מהסוג הזה בהחלט חותרים לעבר המטרה המוצהרת.
קריאה נעימה.
אנדרטה לזכר קורבנות הרעב הכבד באירלנד באמצע המאה ה-19 בדבלין
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
