בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מכתב לראש עיריית חיפה

בראש ובראשונה, הואיל וברחוב שלי נעשות עבודות שיפוצים נרחבות (השמועות שהתחלתי להפיץ זה עתה מדברות על ביקור סמוי של האפיפיור בחיפה, אשר יעבור ברחוב), הנעשות מסביב לשעון, הרעש בלתי נסבל ולישון אני אתקשה מאוד, החלטתי לכתוב מכתב לראש העיר שיסביר לו את מצבי העגום:

ראש עיריית חיפה מר יונה יהב היקר שלום

שמי אלעד יאיר ואני מתגורר ברחוב XXXXXX אשר בקרבת הטכניון.
מאז נבחרת לראשות העיר לפני כשנה, הרחוב עבר סדרה של שיפוצים, אשר כללה סלילת הכביש והמדרכות, הריסתם, סלילה חוזרת של המדרכות והכביש שגררו טרחה רבה לדיירי הרחוב (בהם אני ומשפחתי), בין היתר סגירה של הרחוב לשעות ממושכות, רעש, אבק, בעיות חניה, חסימה של החניות הפרטיות ועוד כהנה וכהנה.

אבל אני מבין את הצורך של העירייה לדאוג לכלל התושבים ולדאוג לנוחיות בטווח הארוך, גם אם הדבר פוגע בטווח המיידי בתושבים. לכן לא התלוננתי בפעמים הקודמות שהרחוב שלי נמצא בשיפוצים מתמשכים במשך שבועות ארוכים, על אף שהרגשתי כאילו אני גר ברחוב הנמצא בכפר נידח בלסותו ולא ברחוב מרכזי בעיקר מודרנית בישראל בשנת 2004.

אבל הלילה, הלילה בין ה-28 לאפריל ל-29 בחודש, לאחר שלפני יומיים התחילו שוב עבודות שיפוץ ברחוב, בפעם המי יודע כמה, אני נחרד לגלות רעש טרקטורים, משאיות ועבודות הריסה ברחוב, בעבודות שיפוצים ליליות...
כבר לא מדובר במטרד של היום, כעת עבודות השיפוצים של הרחוב הפכו לסיוט הלילה שלי, הן מפריעות לי לישון וחמור מכך, יש לי תחושה שאין זה הלילה היחיד שאני ודיירי הרחוב נדיר שינה, בגלל הרצון להפוך את רחובXXXXXX בחיפה לרחוב הכי משופץ בעולם!

האם לעיריית חיפה אין איזו תוכנית מתאר לפיה עובדים, על מנת לא לחזור ולשפץ את אותו רחוב שוב ושוב (על פי מוקד 106 אליו התקשרתי, העבודות הלילה נעשו באישור לשכת ראש העיר, כלומר בידיעתך המלאה)?
האם אין עוד רחובות לשפץ בעיר ואין שעות אחרות לעשות כן?
זו חלמאיות לשמה, מדובר בבזבוז כספי ציבור (בכסף שהושקע בסלילה והריסת הכבישים והמדרכות ללא כל צורך, השכם וערב, אפשר היה להקים גן ציבורי, או חלילה להוסיף כיתות לימוד) ויצירת מטרד שבהחלט היה ניתן להקטין במחשבה תחילה ותכנון נכון!

לסיום, לקראת השיפוץ הבא, שאני מקווה שתמנע (אבל כנראה שלא, כי הבירוקרטיה החיפאית חזקה משנינו), הרשה לי להציע לך הצעה שאי אפשר לסרב לה מר יהב היקר.
תושבי רחוב XXXXXXXX למודי סבל ויודעים מטרדים מה הם.
מדוע אם כן, שבשיפוץ הבא, לא יותקנו במבואות הרחוב שלטים המעידים על היותו של הרחוב, הרחוב הכי מושקע בעולם?
זה ודאי ימשוך כמה תיירים יפנים וייצור עוד אטרקציה בחיפה, מעבר לגנים הבהאיים.

בתקווה שזהו השיפוץ האחרון בעשור הנוכחי ובתקווה שמחר בלילה השיפוצים יפסקו, אסיים את מכתבי ואלך למצוא משהו אחר להתעסק איתו, כי לישון, אני לא ממש יכול.

אלעד יאיר

מעניין מה תהיה התשובה...

הלקוח תמיד צודק - במיוחד כאשר נציגת השירות אהבלה

יש לי ביטוח שיניים. לא שרציתי, אבל איכשהו זה הגיע אליי דרך העבודה של אמא שלי, לפחות עד שנת 2009 (חישוב מהיר מראה שזה לעוד הרבה שנים).
כך לפני כשבוע הלכתי לרופא השיניים לבדיקה שגרתית וניקוי אבן שן, אך אבוי, גיליתי שהוא הפסיק לעבוד עם חברת הביטוח (שלטענתו שוחטת רופאי שיניים) ולכן נמנעתי בשלב ההוא מטיפול, עד אשר אברר את העניינים עם חברת הביטוח.

אחרי "החגים" יום העצמאות ויום הזיכרון, בהם חברת הביטוח הייתה בחופש, התקשר עבדכם הנאמן (טוב, לא ממש נאמן, אבל כתיבת הבלוג הזה היא עבדות לשמה), לחברה, שם נאלץ להקיש בתחילת השיחה את מספר תעודת הזהות שלו ולהמתין כחמש דקות, כאשר מידי פעם הוא שומע הודעה מרגיזה : "מיקומכם בתור הוא 1, זמן המתנה משוער כשתי דקות".
לאחר שנציגת השירות כבר התפנתה לדבר, היא ביקשה לספר לה שוב מה מספר תעודת הזהות שלי (ואני כהרגלי כאשר הכפילות הזו מתרחשת, אומר שהתבקשתי להקיש את המספר בפתיחה, אבל כרגיל בסוף אני נשבר וחוזר על המספר בשנית), כתובתי, תאריך הלידה שלי ועוד כל מיני דברים שאפילו הבנק לא שואל כאשר הוא רוצה לברר את זהותי...
הסברתי לה את המצב, לפיו רופא השיניים כבר לא עובד איתם ושאלתי האם הם מכסים הוצאות (אני מניח שזו שאלה בסיסית שודאי נשאלת רבות) היא השיבה באופן תמוהה שלא, אבל היא הלכה לברר.
נאלצתי להמתין שוב כחמש דקות, הפעם לצלילי מוזיקה קלאסית מרגיעה (לפחות זה), עד אשר היא חזרה אלי עם התשובות שמגיעים לי בדיקה אחת בשנה ושלושה ניקויי אבן שן (מתי בדיוק כל כך הרבה אבנית מספיקה להצטבר?).

השיחה הייתה הרבה יותר ארוכה והנציגה הרבה פחות מיומנת ומקצועית מכפי שזה נראה לאור הפסקה הקודמת, אבל, תסמכו עליי, זו לא הבחורה שהייתם רוצים להעסיק כעובדת בשירות לקוחות.

אנחנו מאפיה של מזון?

ליושב ראש הכנסת רובי ריבלין נמאס לראות כיצד הבשר לכנסת מגיע רק מספק אחד שאושר על ידי הכשר בד"ץ מהדרין מיוחד במחיר מופקע.
הוא פנה לרב הראשי מצגר, על מנת שזה יטפל בעניין וידאג להכניס עוד מתחרים ולהוריד את המחיר השערורייתי, אבל הרב הגדול, לאחר זמן מה בו הוא בדק את הנושא לעומקו, הגיע למסקנה המתבקשת - מחיר המזון המוגש במזנון הכנסת סביר ולכן אין שום צורך לפעול בנושא...
טוב שהוא לא הוסיף ואמר "אבל מה איכפת לכם, במילא הציבור הפראייר משלם ולא אתם"...

זה היה עשוי להיות משעשע, אבל המקרה במזנונה של כנסת ישראל מדגים בצורה פנטסטית את האבסורד בכל נושא הכשרות במדינה.
בקצרה, אספר שה"כשרות" כפי שמוכרת לנו כיום, התפתחה במרוצת השנים. מאיסורים פשוטים בתנ"ך על אי אכילת גדי בחלב אמו (מטעמים הומאניים) והימנעות מאכילת יצורים שאינם מפריסים פרסה ו/או מעלים גרה, הגיעו במרוצת השנים לפלפולים מפולפלים שלעיתים מגיעים לכדי אבסורד של ממש, על מה מותר ואסור לאכול, באיזה הפרש זמן מותר לאכול כל דבר ועוד כל מיני דינים לגבי חמץ בפסח (כידוע בני ישראל לא אכלו ספגטי במדבר ולכן יש להמנע מאכילת פסטה בפסח וכדומה).

בזמן שעם ישראל ישב בגלות (ויש הטוענים כי משום שבית המקדש השלישי טרם נבנה, הננו עדיין בגלות), שימשה הכשרות אמצעי כלכלי חשוב, לפיו יהודים היו רשאים לקנות מוצרי מזון כמעט אך ורק מיהודים (ואם לא מיהודים, אז מגויים שהעסיקו יהודים ש"ישגיחו" שהכל כשר), דבר שהשאיר את הכסף בקהילה.
כך כל קהילה יהודית, על מנת לדאוג לפרנסתה, דאגה לרכוש רק מוצרי מזון שיוצרו בפיקוח אנשיה, דבר שכאמור עולה כסף, כי הרי משגיחי הכשרות ושולחיהם זקוקים להתפרנס ממשהו, כי הרי משמיים, לא באמת יורדים מן וסליו...
עם השנים קהילות יהודיות פיתחו קשרים זו עם האחרת ועם גויים, עסקים שרצו למכור מזון ליהודים היו צריכים למכור ראשית כל את נשמתם למשגיחי כשרות ומהוראות פשוטות בתנ"ך שעיקרן הומניזם, התפתח עסק המגלגל עשרות מיליונים בשנה.

עם השנים קמה מדינת ישראל, התפתח מוסד הרבנות הראשית והיא שאחראית על כשרות מטעם המדינה.
כשרות זה לא רק לא לאכול חזיר או צ'יזבורגר...
כשרות זה גם לקנות ירקות רק מחקלאים שמשמידים עשירית מהיבול כי אין בית מקדש (והרי למה לתת לעניים?), כשרות זה גם לקנות יין רק מיקבים של יהודים, כי אלכוהול זר לא נאה לך, כשרות היא משחת שיניים, כשרות היא דבק על בולים, כשרות היא הרבה כסף שהרבה אנשים משלמים, בלי שבהכרח היו מעוניינים בכך.
אבל כידוע לכל עולל, אין כשרות אחת, אין דרך אחת נכונה למצוא איזה מוצר "נכון" ואיזה לא.
כידוע, "איש באמונתו יחיה" וכשיש עסק משגשג אז הרבה אנשים מנסים לחקות את ההצלחה וכך זוכים אנו לראות הכשרי בד"ץ שונים, למהדרין, גלאט, חת"ם סופר ועוד שלל שמות שעיקר מה שהם מראים זה למי הולך הכסף וכמה...

עוד דבר שכל אדם בר דעת, לאו דווקא בוגר אחד החוגים לכלכלה יודע, זה שכאשר אין תחרות ויש רק ספק אחד, הספק יכול להפקיע מחירים, בשל היותו מונופול. לעומת זאת, כאשר קיימת תחרות, מי שמרוויח הוא הצרכן, בעוד הסוחר נאלץ להתגמש על מחיר נמוך יותר (וכן על איכות גבוהה יותר, כי לצרכן יש עוד אופציות, אבל במקרה של כשרות, המילה איכות לא ממש משחקת תפקיד, לפחות לפי דעתי).
במקרה של הכשרות בכנסת, ברור לכל הדיוט שעצם העובדה שרק ספק מזון אחד מספק את המזון והוא מקבל הכשר רק ממוסד אחד, המחיר הנקוב גבוה בהרבה ממחירו הריאלי בתנאים של תחרות.
סליחה, כמעט לכל הדיוט, כי הרב מצגר כנראה לא מבין את זה, או שלחילופין הוא מבין ומקטין ראש, במחשבה שאולי יהיו מי שיבלעו את הסברו המצוץ בשקיקה.
בהכשר היותר רחב, של כשרות, הרי שה"מאפיה" שיש לרבנות בענייני כשרות (שמספיקה לרוב האנשים, למעט קבוצות שלהן יש גילדה משלהם), גורמת לכל מוצר שאנחנו קונים בסופר להיות יקר במספר אגורות, לכאורה סכום פעוט עבור כל קנייה, אבל בסופו של דבר זה מצטבר לסכומי עתק שכפי שניתן לראות רובנו עומדים בהם, אבל זו אינה השאלה, מפני שאין זה מוצדק לשלם ולו מיל אחד מיותר.

קיימות אלטרנטיבות, לא מושלמות, אבל בהחלט לא רעות. רשתות חנויות כמו "טיב טעם" ו"מעדני מזרע" וכן חנויות קטנות כמו "האחים מרסל" בנשר מוכרות מוצרי מזון לא כשרים. למרבה הצער, בד"כ מדובר בבשר, שכן הכשרות כפי שהוסבר לפני כן, לא רק פוגעת בכיס, אלא לא מאפשרת אכילת בעלי חיים מסוימים כמו חזירים, שרימפס וכדומה (וכן בשר כשר לא מומלח [כנדרש עבור כשרות, שריד לימים בהם מקררים לא היו בנמצא] שנחשב בריא יותר).
אפשר למצוא בחנויות הללו עוד מוצרים לא כשרים, כמו כיסוני תפוחי אדמה וגבינה שאינם מוצרי בשר, אבל גם באותם מקומות שאינם כשרים, מוצרי מזון נמכרים בד"כ לאחר שעברו בדרך החתמה ברבנות, שעיקרה היה שלשול מספר פרוטות לאנשים שאפשר היה להימנע מלשלם להם, מפני שאינם נחוצים להבאת המוצר לצרכן.

אז כאמור, פרשת הבשר במזנון הכנסת אולי משעשעת, אבל פרט לעובדה שכל אחד מאיתנו משלם עוד טיפ טיפה בעבור המזון של חברי הכנסת, הדבר מצביע על בעיה הרבה יותר אקוטית שלצערי לא רבים מודעים אליה ויש לתת עליה את הדין.

הפתרון אגב שאני חושב עליו, הוא שלתאגידי המזון בארץ, יהיה ליין לא כשר, נוסף על הכשר, דומה לליין הכשר שיש לחברות בחו"ל.
כך מי שירצה לשלם יותר עבור מוצר כשר, יוכל לעשות כן ולדעת שהוא תרם למשגיחי כשרות ומי שירצה, יקבל מוצרים דומים (נוסף על עוד מגוון רחב של מוצרים שכיום לא ניתן לשווק בשל בעיות כשרות) במחיר נמוך יותר, כי בינינו, רוב העולם, לא ממש מתרגש אם אין למוצר כשרות.

זכרו, גם מילקי קיבל הכשר, בעבור כסף...

עוד בענייני כשרות אפשר לקרוא באתר חופש.

אינטרנט מהיר?

בזק מתגאים בכך שבקרוב הם יספקו שירות גלישה מהיר באינטרנט במהירות של עד 2 מגה ביט (כן, מגה ביט, לא מגה בייט, כלומר הרבה פחות מהיר ממה שאתם חושבים, אבל עדיין בסדר).
2 מגה ביט זו כאמור מהירות ההורדה. באשר למהירות העלאה של המידע, כלומר באיזה קצב מידע נשלח מהמחשב שלכם לעולם הגדול, בזק מסתפקים ברוחב פס מקסימלי של 96 קיי ביט, כלומר כ-1/20 מאשר קצב הקבלה...

על פי בזק, הסיבה לכך נעוצה בעובדה הפשוטה שאין לכך דרישה...
שקר!
לפחות על עצמי אני יכול להעיד לא פעם שאני צריך פס רחב יותר לשליחה, כאשר אני שולח למשל סרטונים לאח שלי (שכל הזמן שואל למה הקבצים שאני שולח עוברים אליו כל כך לאט) או לחברים, הקצב האיטי מגביל מאוד את מהירות השליחה, שלא נאמר תוקע לחלוטין את המחשב...

אין דרישה?
בדיוק כפי שלא הייתה דרישה לאינטרנט מהיר עד שהתחילו לספק אותו!
ולחשמל לפני שהוא הומצא...
בקיצור, בהנחה והמחיר יהיה סביר, אני מוכרח לציין שיש דרישה לאינטרנט עם מהירות שליחה נורמלית.
ושאנשי בזק לא ינסו להאכיל אותנו לוקשים!

אפרטהייד

זה לא סוד שלא קל להגר ממדינה למדינה, במיוחד ממדינה נחשלת למדינה מערבית (או לפחות מדינה שמתקרבת לזה).
בעיות הקליטה אינן באות לידי ביטוי רק בדור הראשון, אלא גם בצאצאים ובצאצאי הצאצאים. זה קורה עם יוצאי צפון אפריקה בצרפת, עם תורכים בגרמניה, היספאנים בארה"ב ובכלל, מהגרים ובניהם בד"כ נדחקים לשוליים, עם קשיים רבים להסתגל לסביבה החדשה, הן מהבחינה התרבותית והן מבחינות אחרות.

ובכן, גם עולי אתיופיה בישראל לא יוצאים מן הכלל הזה, הישגיהם הלימודיים נמוכים מהממוצע הארצי, הן במיומנויות בסיסיות והן בזכאות לבגרות.
כמובן שהאשם בכך הוא במשרד החינוך, שלא נערך בהתאם על מנת לסייע לאוכלוסיה החלשה, המגיעה ממדינה אפריקאית נחשלת.

אחת מדרכי הטיפול באוכלוסיה האתיופית, כך על פי הכתבה בידיעות, היא הפרדתם של התלמידים ממוצא אתיופי לכיתות מיוחדות רק להם. במיוחד לאור צבע העור של העולים מאתיופיה, קשה שלא לחשוב על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה או בימי ההפרדה בארה"ב בימים אפלים בהיסטוריה, בהם שחורים אולצו ללמוד במוסדות חינוך אחרים, שרמתם הייתה נמוכה לאין שעור מזו של בתי הספר של הלבנים.
כמובן שבאותם ימים נטען שרמת החינוך במוסדות השונים, דומה ללבנים ולשחורים, אבל המציאות כאמור הייתה שונה.
במקרה הישראלי, האתיופים שלומדים בכיתות נפרדות, לומדים חומר ברמה נמוכה יותר מבני גילם בכיתות הרגילות, בד בבד עם זה שהמגע שלהם עם שאר החברה הישראלית מצטמצם ובמקום שהחברה ילידת הארץ והעולים ממקומות אחרים ימשכו את החבר'ה האתיופים להישגים, נותנים להם להישאר בנחשלותם.

כמובן שהעמדה הרשמית של משרד החינוך מכחישה את הדברים, מדברת על אינטגרציה, על הישגים אדירים ונתונים מעודדים לגבי האוכלוסיה האתיופית, אבל מדוע שנאמין לדברים הללו, כאשר המדינה מעדיפה לזרוק דם של אתיופים, מאשר לבדוק אותו, כאשר הם באים לבדוק דם ושרת החינוך היא לימור לבנת (אולי זה טיעון מעט ילדותי, אבל כל עוד האישה הנבערת הזאת עומדת בראש המערכת שאמורה להיות החשובה במדינה, אי אפשר לצפות ליותר מידי ממשרד החינוך, למעט אולי שיפור השכלת המורים על ידי שליחתם ללימודים לתארים גבוהים זריזים בשלוחות אוניברסיטאות עלומות).

ועד כאן דברי, יתכן האחרונים לחודש אפריל 2004.
אלעד

אהבת אח

אין כמו אהבת אח לאחותו, לפחות בדרך כלל...
הנה למשל נער בן 15 שכבר בגיל מופלג, בו הוא נכנס לעול המצוות, הוא הבין שצריך להתחיל לצבור ניסיון מיני.
מה עושים?
פשוט וקל, בשביל מה אבא ואמא עשו אחות, שמונה שנים קודם לכן?
כן, צדקתם, הילדה נולדה כדי שהנער "יוכל לצבור ניסיון מיני"...

והואיל ומדובר בכזה אח מסור, האם יש מישהי מקרב הקוראות הצעירות שמעוניינת בבן 15 עם ניסיון?
ואם לא הוא, אז אפשר לנסות את החבר שלו, כי הנער רצה לצבור גם ניסיון באורגיות, לכן הזמין את חברו (או שאולי הוא היה חבר טוב והציע לו את אחותו לניסיון, לפני שהוא מציע לה נישואים, כי הרי מי ירצה להתחתן עם ילדה שמגיל 8 אנסו אותה, הרי ודאי יש לה טראומות...)

הייתי מאחל לנער הזה שיילך להזדיין, אבל במקום אאחל לו שיכרתו לו את אבר המין.

רפרוף

אני קורא הרבה כתבות עיתון, הרבה פוסטים בבלוגים והרבה הודעות בפורומים ושמתי לב למשהו. הרבה פעמים, כאשר אני מעוניין לקבל התרשמות כללית, בטרם אחליט אם אקרא או לא אקרא קטע מסויים, אני קורא את הקטע במהירות, ברפרוף ולעיתים, כאשר אין לי כוח להתעמק, או סתם הקטע נראה לי משעמם, אני לא קורא אותו.

אבל פתאום הבנתי משהו. זה ממש לא יפה!
הרי אנשים יושבים, מתאמצים, משקיעים וכותבים (או יוצרים, לעיתים מדובר בדברים שאינם טקסט כתוב) דברים, משקיעים ממיטב זמנם ובסוף אף אחד, או רק מעטים קוראים את הדברים שכתבו באותה מידה של רצינות, שהם ישבו וכתבו.
זה לא סוד שכתיבת דברים, בד"כ, גוזלת הרבה יותר זמן מאשר קריאה של אותה כמות של דברים (וזה כמובן משתנה בהתאם להכנות שהכותב עורך בטרם כתב, לפעמים מדובר במחקר של שנים, לפעמים מדובר בהגיגים שעלו זה עתה מהראש).

אוף, אני מרגיש רע כשאני קורא קטע ברפרוף, כי יש לי מין תחושה של זלזול, של אי מתן כבוד לחומר שאנשים השקיעו בו זמן ומחשבה.
מצד שני, אם אשקיע את כל זמני בקריאה מעמיקה, לא אסיים לעולם, כי כמו כולנו, גם זמני שאול.

מעשי כשפים

ואם כבר ברפרוף עסקינן, יש טקסטים שמצווה גדולה לעבור עליהם בלי להתעמק - הכוונה כמובן להורוסקופים.
לכבוד יום העצמאות, פורסמו במעריב תחזיות אסטרולוגיות לשנה הקרובה (מוזר, יום העצמאות, לא ראש השנה, אבל, אם אפשר להביא את דברי עכו"ם, אז למה לא?). קראתי את השורות הראשונות והספקתי להבין במה מדובר...
לאור ליקוי החמה שהתרחש בשבוע שעבר אנחנו צריכים להיזהר....
כן, זה היה סימן משמיים, שאסור לקבל החלטות גורליות...
אין לי בעיה עם אנשים שמאמינים בדברים הללו, אבל פשוט זה מאוד מזכיר לי תרבויות שהוכחדו לפני כמה מאות שנים באמריקה על ידי הספרדים (והן היו שריד לתרבויות קדומות יותר באותה יבשת שנכחדו בעצמן), וסגדו לשמש (שהיא אגב, אם תהיתם, השמש החמישית), הירח ושאר איתני הטבע.
שוב, אין לי דרך להוכיח שזה לא נכון, במיוחד לאור הכלליות וההסתייגויות בתחזיות הללו, אבל טוב שמקבלי ההחלטות לא מסתמכים על מעשי הכשפים האלה...

אצטנן (או משחק מילים מתוחכם לטננבוים)

אני קורא את "החשיפה המדהימה" של הרמטכ"ל רב אלוף משה (בוגי בוגי) יעלון לפיה אלחנן טננבוים, מי שהיה שבוי בידי חיזבאללה והוחזר לארץ בעסקה שנויה במחלוקת, כמעט ולא חשף סודות צבאיים חשובים ומשום מה אני לא ממש משתכנע מדברי הרמטכ"ל.

על פי הכתוב, טננבוים, גיבור ישראל, "הונה" את החיזבאללה בכך שמסר להם תמהיל אינפורמציה נכונה והרבה אינפורמציה שקרית.
האם מישהו העלה את האפשרות, של הפוך על הפוך, לפיה טננבוים הונה דווקא את חוקריו הישראלים, בכך שאמר שלכאורה הוא לא מסר מספיק אינפורמציה?
הרי כפי שהוכח, אלוף המשנה הזה לא בחל בשקרים ותרמיות כדרך חיים...

עוד משהו מרגיז בכתבה, זה העובדה שטננבוים ורשויות מדינת ישראל הגיעו להסכם לפיו טננבוים ישתף פעולה עם חוקריו ובתמורה לא יואשם על כך שנסע למדינה עויינת על מנת לבצע עסקת סמים.
בסוף הפושע הנתעב הזה עוד יקבל את אות המופת, על כך שנסע על מנת להונות את האוייב ועסקת הסמים המפוקפקת תשכח.
אבל מגיע לו, קולונל במיל'...

איזו בובה (מפחידה)

הסתובבתי קצת בשכונת הדר, אזור עם מלא חנויות בגדים ודוכני שאוורמה.
אז על דוכני שאוורמה אין לי יותר מידי מה להגיד, מלבד העובדה שיש משהו מוזר בלשפד חיה, לתת לה להסתובב ואז לגרד אותה עם סכין ולהחשיב את זה כמאכל...
כפי שטובים ממני אמרו "אני מעדיף שלאוכל שלי לא יהיו הורים" ושאוורמה לא בדיוק עומדת בקריטריונים (ואיכשהו, תמיד כאשר אני עובר לידם, המוכרים בחנות מציעים לי לקנות אצלם, גם כאשר אני נמצא עשרה מטרים מהם, ככה זה כשיש הרבה תחרות, מנסים למשוך כל לקוח...

ולעניינינו, חנויות הבגדים. ובכן, בחנויות בגדים רבות, מוצבות בחלון הראווה וברחבי החנות בובות, המשמשות להדגים כיצד יושבים הבגדים על גוף (רצוי גוף פלסטיק חטוב ולא גוף אמיתי ממוצע).
ובכן, כאשר הבטתי מבעד לזגוגיות וראיתי בובות, לא יכולתי שלא להיזכר באירועים שפקדו את צרפת באמצע שנת 1789...
כן, הייתה זו המהפכה הצרפתית, בה נערפו ראשים רבים של אנשים, הרבה פעמים על לא עוול בכפם.
כך גם בחנויות בגדים רבות, נחרדתי לראות בובות שראשיהן הוסרו, גפיהן העליונות היו באורך מיניאטורי, בזמן שהישבנים שלהן נותרו מוצקים וחטובים...

אם הדבר הזה אמור למשוך אנשים לחנות (והרי מדובר בחלון הראווה, החלון שאמור להציג לעולם את החנות ומה שהיא מוכרת), אז לפחות לגביי, זה השיג מטרה הפוכה...
אני פוחד מרוחות רפאים הלובשות בגדים ססגוניים ומנסות לחסל אותי...

טוב שההגה בידיים של אגד, עכשיו תעיפו את הנוסעים

טוב, טלויזיה אני לא ממש רואה, בטח של פרסומות, אבל יצא לי לחזות בפרסומת החאפרים של אגד בקולנוע.
אז נצא מנקודת הנחה לא נכונה שהשתכנעתי שאכן נהגי אגד הם עילוי כה גדול, רק כדי שהם לא יהוו תירוץ מדוע לא כדאי לנסוע באוטובוס.

ובכן, לפני מספר ימים, מיהרתי לאוטובוס, שזה עתה נכנס לתחנה, בה עמד שבר כלי מהיחידה לאבטחת אוטובוסים.
פתאום, משום מקום, הוא שאל אותי "מה נשמע?"
השבתי לו שהכל בסדר, ומיד גם הוספתי "אני נראה כל כך חשוד שהחלטת לשאול אותי מה נשמע?".
הוא אמר לי "מה פתאום, אסור להיות מנומס" ועניתי לו "במדינה שלנו אין טעם להיות מנומס, במיוחד אם אתה איש אבטחה" והמשכתי להסביר שיצורים שכמותו לא פועלים לשם נחמדות.
כאמור, אין אוטובוס, אין מאבטחי אוטובוסים נודניקים (ובחיי, מי שמכיר אותי, יודע שאני הבן אדם האחרון שאתפוצץ באוטובוס. יותר מתאים לי נגיד להיות רוצח סדרתי...)

בכל מקרה, באוטובוס עצמו, היה חם, חם מאוד, כיאה לארץ מהסהר הפורה ולכן פתחתי חלון, אחרי שאחד הקשישים שישבו מלפני סגר חלון לידו והרגשתי תחושת מחנק.
תחנה לאחר שפתחתי את החלון, עלתה לאוטובוס והתיישבה לפני גברת, מבוגרת שהחליטה לסגור את החלון.
החלטתי לנהוג בסובלנות ולא להגיב, עד שאחרי מספר תחנות הרגשתי את עגלי הזיעה מתחילים לנטוף (נו, לא באמת, אבל היה לי חם) וכיצד אחוז הפחמן הדו חמצני מתחיל לעלות ולעבור את אחוז החנקן (לא אפשרי שתיווצר סתם ככה כמות של פחמן דו חמצני שתעלה על החנקן, אבל לא נהרוס את הסיפור).
אז פתחתי את החלון ואז האישה ניצבה בפני דילמה.
כאשר היא עלתה לאוטובוס, היא לכאורה באה למקום חדש, סגרה את החלון וקבעה עובדה בלי לשאול אף אחד וזהו.
אבל ברגע שאני והיא כבר ישבנו, החוקים משתנים ואז סגירת החלון מצידה, תהיה חוסר התחשבות (ונתקלתי כבר בכל כך הרבה נשים שניהלו איתי קרב טיטנים במשך כל הנסיעה, בו החלון נפתח ונסגר לפחות חמש פעמים).

אז טוב שההגה בידיים של אגד ושאפשר לסמוך על הנהגים, אבל עם כל הכבוד לנהגים בחולצה האלגנטית, מי שאנחנו יושבים לידם רוב הנסיעה אלו שאר הנוסעים ולא הנהגים, כך שעדיף לנסוע עם נהג חאפר אחד ופחות נוסעים מרגיזים, מאשר עם נהג איכות אחד וארבעים קשישות נרגניות...

מבצע תולי

לפני כשבועיים לקחנו את החתולה שלי לוטרינר.
לקחת את תולי לוטרינר זה אחד המבצעים הלוגיסטים היותר מורכבים שאפשר להיות בהם...
ראשית כל, ברגע שהיא רואה את ארגז הנסיעות, היא יודעת שצריך לברוח...
היא נהיית אגרסיבית, דבר שמחייב לבישת ביגוד ארוך והיא מתחבאת בכוכים קטנים בבית.
צריך למנוע ממנה גישה לחדרים, שם היא יכולה להתחבא מתחת למיטות ובסוף לדחוק אותה לאיזו פינה ואז לתפוס אותה...

אבל זה החלק הראשון...
אחריו, צריך להציב את ארגז הנסיעות במצב מאונך, כי אם הוא מאוזן, היא פורסת את רגליה הקדמיות בכל הכוח ולא מאפשרת לדחוק אותה לתוך הארגז הצפוף. מזל שעל הרגליים האחוריות, היא לא שולטת בכזו מיומנות...
נראה לי שבפעם הבאה שנצטרך לקחת אותה לווטרינר, פשוט נירה עליה חצי הרדמה וזהו...
הרבה יותר פשוט!

אצל הווטרינר היו עוד כמה חתולים וכלבים, למשל חתול פרסי לבן, שעקב היותו פרסי לבן, הוא חירש (פאק גנטי).
אני מניח שיצא לכם לפגוש אנשים שהאזינו למוזיקה עם אוזניות וכאשר הם דיברו הם צעקו, כי הם לא שמעו את עצמם, נכון?
אז אותו דבר חתולים, אם הם לא שומעים את עצמם, יללות הכאב והסבל שלהם, כאשר הם מקבלים זריקה, הוווליום הרבה יותר גבוה מאשר היה לו היו שומעים את עצמם.
הקול של הפרסי הזה הרעיד את המרפאה!
זה היה נורא, כאב הסבל, כאילו בעוד רגע החתול המסכן ייפח את נשמתו.

מזל שבשלב מסויים הוא נרגע מעט...
אבל לא רק הוא, גם החתולה שלי דמתה יותר לאריה מאשר לחתול!
אם בבית היא ניסתה כל דרך אפשרית להתחמק מכניסה לכלוב, הרי שבמרפאה של הווטרינר, היא כלל לא רצתה לצאת...
שוב הפכנו את הארגז לכדי מצב אנכי, רק הפעם הפוך, על מנת "לשפוך" את החתולה החוצה.
הייתי צריך להחזיק אותה בזמן שהווטרינר נתן לה את החיסון השנתי, נשרטתי מעט ביד, לא נורא, אני כבר רגיל.
נוסף על הזריקה, הווטרינר נתן לה כדור נגד תולעים שאנחנו לא מסוגלים לתת לה, כי היא יורקת אותן כל הזמן...
כן, גם הפעם היא ירקה אותו, לפחות חמש או שש פעמים, אבל בסוף היא בלעה אותו והעלתה קצף מגעיל מהפה....
צער בעלי חיים, אבל לפחות עכשיו היא לא תיילל מכאב שנגרם מכל מיני טפילים...

פרו ורבו או פרו-טקציה ועוד שלל מילים המכילות פרו...

כפי שניתן לראות, בלוג זה, זכה להיות בלוג פרו באדיבותה הרבה של אינגריד (שאם היא לא תחזיר את הכסף שבסופו של דבר אני הוצאתי, היא תמצא עצמה מהר מאוד מפוזרת בכל פחי הזבל של רעננה).
גם אני יכול לספר כעת בגאווה על אנשים שחיפשו המבורגר צמחי, מיקרופוסט (שם שאני המצאתי לאתר הבלוגים הדמיוני של מיקרוסופט), אלכסנדר פושקין, מה המצב, תנובה  ירושלים רוממה, המניפסט הקומוניסטי תקציר, דלפי פיגוע, יהורם גאון כל הכבוד לשר, מחיר מנוי עיתון ידיעות אחרונות, מלחמת העצמאות, הגיגים ליום העצמאות, רק בישראל שיר הפתיחה, משאית מנוע תאוריה, מלחמת העולם השניה, קזבלן, תחנת רדיו גלגלץ, neuschwanstein, צבאיות מקלחות, טרמינל 3 נתב"ג, מדוע נכתב ההמנון, ההמנון איטליה, מפלים בשוויץ, איקאה, מעדני חלב סויה, מחלבות טרה, מילקי, שטראוס  והאזורים  שנמצאים  בה, שטראוס  והמיקום  שלה (מישהו הבין שפה זה המקום לחפש על שטראוס), להקת הדלתות בארץ, פתרון חלומות, עטים, תמונות של "מלכודות עכברים", מתיחות בטלפון, הדורבנים  שעה, סין מעצמת על, תמונות גרמניה, כן הנשרים אוסטריה, אח אנשים מתים, תמונות יום הולדת, סרטון ליום העצמאות, צ'כיה- רפורמה, נישואים אזרחיים +איטליה, רהיטים ילדים, עוני גלובליזציה, בך+יוהן+סבסטיאן, תמונות דוכני רחוב, ימי חופשה חופש חתונות ועוד כל מיני דברים בגוגל והגיעו לבלוג הזה.
אפילו MSN לא טמנו ידם בצלחת והביאו לשערי בלוג זה את מי שחיפש שם עולם הסקס של ענת...

כל זה כאמור (ועוד) ביום אחד...
אומרים שכל הדרכים מובילות לרומא, אבל כנראה שהן מובילות בעצם לכאן...

ומה שיפה שאחר כך מספרים לנו שאם אתה מחפש במנועי החיפוש האלה, סביר להניח שמה שתמצא, זה מה שאתה מחפש...
כן, בטח, עולם הסקס של ענת זה כאן...
מה שכן, אם מישהו צריך המלצות על המבורגרים צמחיים, אז קפואים ניתן להשיג של טבעול, אבל הוא מכיל רכיבי ביצה ושל זוגלובק טבע, שאמור לא להכיל ביצה. טעמתי את שניהם, נראה לי שיותר אהבתי את של טבעול. יש המבורגר לצמחונים גם תחת שם המותג סופר קלאס, אשר ניתן להשיג רק ברשתות מסויימות, אבל זה לא הפסד גדול, הוא ממש נורא!
עוד המבורגרים צמחיים נפלאים הקיימים בשוק, הם אלו המוגשים במסעדות. למשל בהרצליה פיתוח, במסעדת אגדיר, נוסף על המבורגרים עשויים פרות טחונות, ניתן למצוא המבורגרים לא רעים בכלל מפטריות...
ויש עוד כמה מסעדות המציעות מאכלים צמחוניים מהסוג הזה, פשוט אני באמת לא חיית מסעדות, אז אני לא זוכר את שמות כל המקומות וסביר להניח שגם אינני מכיר את כולן.

בכל מקרה, עוד משהו שהפרו חושף בפני הכותב הוא רשימת המנויים.
אינני מכיר את כל המנויים על פי אי מייל, אבל מבין הרשימה הארוכה של האי מיילים, בלט אי מייל מסויים ומוכר...
האי מייל של אמא שלי...
איזו חוצפה!
יש בעולם הזה שלושה אנשים שאינם מוזמנים לקרוא את הגיגי - אמא שלי, אח שלי ואחותי.
מיד מחקתי אותה מן הרשימה כמובן (עוד אפשרות נפלאה), בלי לחשוב פעמיים.

בסדר, היא החליטה לעשות מנוי, לא היה רצוי שהיא תגיד לי שהיא עשתה דבר כזה?
אלף בית של נימוסים (דבר שלא קיים בלקסיקון שלה).
להגיד שזו הפתעה גמורה, קצת קשה לי, במיוחד לאחר שכבר לפני מספר חודשים, גיליתי שהיא קוראת בבלוג והיה לי חשד כבד שהיא גם עשתה מנוי.

דורי מת!

דורי מת...
זה היה יכול להיות עצוב, אבל אני מצאתי את האתר הזה מאוד משעשע....
זה מה שקורה כשמאזינים לשיר בשפה שלא ממש מבינים.
אז אל תשכחו לשים קצת ווליום לשמוע את השיר.
ואלכס, תזהר שבקרוב זה לא יהיה אלכס מת...

מרוב עצים לא רואים את היער

ביום העצמאות, שזה בעצם היום בבוקר יצאנו אנה ואני לטיול בכרמל, באזור המוחרקה.
לשם כך חיפשתי אתמול באינטרנט מעט מידע על המקום. האם אתם מכירים את המשפט מרוב עצים לא רואים את היער?
אז מרוב הסברים, לא ממש רואים את המפה...

בכל מקרה, במוחרקה, בין הרבה שלטים אשר אוסרים להדליק אש במקום הקדוש (בו אליהו הנביא הוכיח לעם ישראל, כיצד האלילים השונים שהביאה איזבל אשת אחאב לארץ אינם אמיתיים ואינם יכולים להבעיר אש ורק יהוה צבאות, הוא האל האמיתי), הדליקו עשרות אנשים מנגלים, כי בכל זאת, יום העצמאות היום ואיך אפשר לא להדליק שם מנגל?
התיישבנו קצת וצפינו על נופו של עמק יזרעאל, עד אשר נפתח המנזר וטיילנו בו מעט (באמת שמדובר במקום פצפון שאין הרבה מה לעשות בו, מלבד להתרשם מהנוף הנפלא של העמק שמעט הוסתר באובך שהיה היום, תודות למנגלים ומזג האוויר השרבי וגם יש בו פסל חביב של אליהו הנביא הורג את נביאי האלילים).

וזהו, עד כאן דברי ימי פורענות אלו...
אלעד

 (מיתרונות הפרו)

החל מהערב הזה עד מחר בערב מציינים ברחבי הארץ את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל והחל מערב המחרת חוגגים את יום העצמאות של מדינת ישראל.
עצב ושמחה באים בזה אחר זה, כחלק בלתי נפרד, כמו שני צדדים של מטבע שלא ניתן להפריד.
לא סתם נקבע כי יום הזיכרון ויום העצמאות יבואו זה אחר זה, כמו יום לאחר לילה, לעולם אין הם נפגשים, אך כל מי שצופה במחזה לא יכול שלא להתרשם מהעוצמה של שעות הדמדומים ובין הערביים.

החיים במדינה אשר עצמאותה נקנתה בהרבה דם, יזע ודמעות, אשר במלחמת השחרור שלה איבדה כ-1% מכלל האנשים שחיו בה (וכמובן רבים עוד יותר היו הפצועים והנפגעים במלחמת השחרור), יוצרים הכרח לשלב בין השמחה לעצב. מידי יום אנו נאלצים להפריד בין הכאב הפרטי והקולקטיבי, לשמחה האישית והקבוצתית שצצים ועולים מידי יום.
בניגוד לחגים יהודיים, בהם לעיתים יש מצווה לשמוח, אין מצווה דומה לשמוח ביום העצמאות ובכל זאת, קשה שלא לראות את השמחה בערב יום העצמאות בקרב הילדים עם ספריי הקצף והפטישים, שרק בבוקר עמדו דום והקריאו את שמות הנופלים בבית ספרם.

הרבה קלישאות נאמרו על יום הזיכרון והדרך שלנו לזכור את הנופלים, הנה למשל אחת : "אנחנו עם אשר האנדרטות שהקים לא היו אף פעם אנדרטות ניצחון. האנדרטות שלנו - כולן - חקוקים עליהן שמות הנופלים" - זהו ציטוט של הרמטכ"ל לשעבר דוד אלעזר (אפשר למצוא עוד הרבה ציטוטים בנושא כאן).
לצד כל הקלישאות, אני מניח שרבים שמעו על פאשלות כאלה ואחרות של צה"ל בדרכי הטיפול בנופלים ובני משפחותיהם. בין היתר, אפשר להעלות את כל הויכוח שהתנהל בזמנו בין כותלי בית המשפט, באשר לכיתוב על מצבות של חללי צה"ל, שעד אז היה ולאחר המערכה המשפטית, הותר לבני משפחות חללים להוסיף כיתוב אישי, נוסף על המצבה הצה"לית הסטנדרטית. אין זה סוד כי לא תמיד בני המשפחות שהפקידו את גורל יקיריהם בידי צה"ל מרוצים מדרכי הטיפול של הצבא בהם ובגורל יקיריהם. בין אם מדובר בנעדרים כמו חללי קרב סולטן יעקב והנווט השבוי רון ארד, שמידי פעם אנחנו שומעים על תלונות המשפחות בדרך הטיפול של מדינת ישראל בניסיון לברר מה עלה בגורל יקיריהם ובין אם מדובר במשפחות חיילים שנפטרו בנסיבות שאולי היה ניתן למנוע בצבא או פשוט לא מרוצות מדרך הטיפול של משרד הביטחון בהן.

בלי רצון לקבוע האם הטיפול שנעשה הוא נכון או מספיק, כי הרי לא באמת ניתן לקבוע מה היא "דרך הטיפול הנכונה" ואף פעם אין מספיק, כי תמיד ניתן לעשות יותר, יש משהו שמפריע לי בטקסי יום הזיכרון. חללי יום הזיכרון, רובם היו בנופלם אמנם חיילים (למעט שוטרים ואנשי זרועות הביטחון הלא צבאיות), אך מעבר לעובדה שהיו חיילים, הם היו אנשים, בשר ודם שקיפחו את חייהם בדמי ימיהם. אחד הדברים המדהימים בבני אדם, הוא ללא ספק אינספור הדרכים שיש להם להביע את רגשותיהם. יש מי שבוחר להביע את רגשותיו בציור או בשיר, יש מי שיפקוד את קבר יקירו, יש מי שיישב בבית ויבכה ויש מי שילך לים לבכות (וכן הלאה...). אבל הטקסים הרשמיים של המדינה, הם תמיד אותם טקסים, אותם שירים מתנגנים, אותם טקסטים מוקראים, הנצחת המוות הופכת למשהו מאוד מסוים שעשוי להביא לניכור. האם השמעת שתי צפירות, היא באמת הדבר שדרוש על מנת שנעריך את האנשים שנפלו תוך כדי הגנת ישראל?

עוד על הבעייתיות שבטקסי יום הזיכרון השבלונים, בכתבה הזו.

יום העצמאות

כל הארץ דגלים דגלים

קראתי, את תגובתם של מספר חברי כנסת ערבים על הדרישה להניף את דגל ישראל על רכב השרד של חברי הכנסת בסמוך ליום העצמאות.
מעבר לעובדה שאני סבור שמדובר בדרישה צודקת, שרכב שממומן מכספי מדינת ישראל, לשימוש של איש ציבור המייצג אזרחים ישראלים, במוסד ציבורי ישראלי ראוי שיהיו בו סמלים של מדינת ישראל, אז מוזר לי שחברי הכנסת הערבים מותחים ביקורת על כך שמדובר בנכבה של הערבים. לא, חלילה, אני חושב שראוי לאזכר את האסון של הפלסטינאים, פשוט התאריך שנבחר לציון יום הנכבה הוא ה-15 במאי, התאריך הלועזי בו הוכרזה עצמאותה של ישראל, כך שעצם העובדה שלמשל חבר הכנסת ואסל טאהא מחשיב את התאריך העברי, על פי לוח השנה היהודי כיום הנכבה מעט תמוהה. מעבר לזה, כנראה שמעולם הוא לא ביקר ביום העצמאות בחיפה, בו כל הילדים הערבים מתרוצצים במרכז הכרמל עם פטישים ותרסיסי "שלג" שנאסרו לשיווק ושימוש על פי חוק כבר לפני שנים, שמחים ומרוצים. בחיי שלא ראיתי שום סימן לנכבה בעיניים שלהם!

אבל לא רק תגובות של חברי כנסת ערביים יוצאות נגד ההחלטה, גם חברי כנסת יהודים, יהודים "יותר טובים ממני" (וכנראה גם ממך קורא/ת יקר/ה) לא מוכנים לשים על הרכב שמומן מכספי משלם המיסים הישראלי את דגל ישראל. למשל חבר הכנסת ליצמן, חושב שיש דגלים חשובים יותר (בזה אני מסכים איתו), כמו למשל דגל אי אכילת חמץ בפסח (בזה אני דווקא לא מסכים איתו)...

אז אולי על מנת לפתור את הבעיה, כל מי שרוצה יוכל לנופף בדגל שהוא רוצה?
הקהילה ההומו-לסבית תניף את דגל הגאווה ביום העצמאות, הקהילה הדרוזית (שחגגה היום את חג נבי שועייב, מזל טוב) את דגלם הצבעוני (הדומה פלאים לדגל הקהילה ההומו-לסבית), המתנחלים יניפו את דגל ארה"ב (כי הרי רובם בעלי אזרחות אמריקנית, לא?) הערבים את דגל פלסטין וליצמן יניף את "דגל אי אכילת החמץ בפסח" וכולם יהיו מרוצים?

וברצינות, מנהג הנפת הדגלים נראה לי מאוד אינדיוידואלי, כך שלכפות על אנשים להניף אותם, במיוחד אם הדגל מסמל משהו שהם לא מאמינים בו נראה לי מיותר ואף פוגע.
יחד עם זאת, במקרה של רכבים המשמשים אישי ציבור, אני חושב שבדומה לרכבי שגרירים וקונסולים המייצגים את ישראל ומשתמשים ברכב הנושא את דגל ישראל, לפחות באירועים רשמיים, גם רכביהם של חברי הכנסת ושרים, צריכים לשאת את דגל ישראל, לפחות בבואם לייצג את כנסת ישראל, כגוף של מדינת ישראל.
אבל, שאלו יהיו הבעיות שלנו עם חברי הכנסת...

לשים על המכונית, או לא לשים?

סטטיסטיקה

כל שנה בראש השנה ויום העצמאות אנחנו זוכים לקבל סטטיסטיקה על אוכלוסיית מדינת ישראל.
כל שנה באופן מפתיע, המאזן הדמוגרפי נשמר, הרבה בזכות הגירה ופלאי סטטיסטיקה המציגים כל לא ערבי (וגם בדואי, צ'רקסי או דרוזי) כיהודי וכך העם היהודי מתעצם.
כמובן, אפשר להודות גם לחבר'ה החמודים שלא מאפשרים ליהודים וערבים להתערבב, (ואני יודע שיכעסו עלי על ההשוואה והיא לא לגמרי חופפת, אבל נו, שיהיה...) "חוקי נירנברג" תוצרת ישראל בגרסת לייט (גרסת לייט על שום הרבה גזענות בנוגע לקשרים בין יהודים לערבים, על אף שנעשה ניסיון אמיתי להעניק לבני מיעוטים שוויון זכויות חוקי, כל עוד יישארו בעמדת נחיתות ולא יוכלו להיטמע לחלוטין בבני ישראל), לא מאפשרים ליהודים להתחתן עם לא יהודים על אדמת ישראל, ולסטטיסטיקה חשיבות מכרעת, כי רוצים שהיא תראה יפה...

הנה ירושלים, כבר שנים מספרים לנו על היותה העיר הגדולה בישראל, כיאה לבירת המדינה.
אז נכון, בירושלים מתגוררים 692 אלף איש, אבל מתוכם 228 אלף ערבים שרואים עצמם פלסטינאים לכל דבר, עוד רבבות חסידים שלא רואים עצמם קשורים למדינת ישראל (ע"ע ליצמן והדגל), שלא לדבר שחלק מתושביה של ירושלים הם תושבי "שכונות" שהתווספו במרוצת השנים ל"עיר שחוברה לה יחדיו", שנמצאות רחוק מאוד מירושלים עצמה, רק כדי להגדיל את כמות האנשים בבירה.
בת"א אמנם מתגוררים "רק" 364 אלף תושבים, אבל הם באמת תל אביבים ולא רמת גנים או בת ימים שנקראים תל אביבים רק לצורך הסטטיסטיקה.

שמחה ועצב

ולסיום, אני רוצה להביא כאן שני שירים, הראשון ודאי מאוד מוכר, במיוחד מאז יצא באלבום "האחר" של ברי סחרוף והוא ריבונו של עולם, שיר שנכתב במלחמת יום הכיפורים על ידי בארי חזק שנפל באותה מלחמה.

השיר השני נכתב על ידי רעות מירושלים שאחיה יואב נפל בלבנון בהיתקלות עם מחבלים לפני חמש וחצי שנים והוא מאוד נגע ללבי ולכן בחרתי לפרסם אותו.

ריבונו של עולם/בארי חזק

אנא הגבר עוצמת אותותיך
כאן אני לא שומע , לא יודע
האם שוב תקעת פרח ברזל בדש האנטנה?
אתה עדין כל כך
למה אתה כה רכרוכי?
למה אתה תמיד אזרחי?
האם אני נשמע היטב? עבור,
גם אתה נשמע קטוע..
אתה נשמע פצוע,אתה
בעמק מאורגן היקיפית
הרים וכינרת אחרת.
אנא הודע עוצמת אותותיך
במכ"ם לא רואים את פנייך
מדוע אינך מזוחל"ם?
מדוע אינך נלחם?
האם לשלוח אלייך סיור ממונע?
אני מלא אמונה, שלא יגיע ולא יחזור
פצע שחור.. פצע שחור..
אנא החלש עוצמת אותותייך
אמירי הברושים לעת ערב לשווא לואטים שמך
וכוכב הצפון הבודד
אנה ינווט את צבא עגלותייך , לאן?
הוא יוביל בהם את? אנא עצום את עינייך
עכשיו אני שומע, רות
אתה יכול סופית למות
אב שכול אני כבר לא מרגיש
דמעות החורף עלייך יגידו קדיש.

אחות שכולה/רעות

אני אחות שכולה.
אבל לפני זה, אני מליון דברים אחרים
אני זאת עם השיער הארוך וגומות החן
אני זאת שצוחקת מכל בדיחה, אפילו שהיא הבדיחה הכי מטומטמת בעולם.
אני זאת ששונאת ללמוד,
אבל רוצה להוציא ציונים טובים.

אני אחות שכולה.
אבל לפני זה, אני מליון דברים אחרים.
אני זאת שאוהבת לשיר ולרקוד
אני זאת ששמה מוזיקה פול ווליום באוטו בשביל הפוזות
אני זאת שמסיימת תיכון עוד מעט.

אני אחות שכולה.
אבל לפני זה, אני מליון דברים אחרים.
אז למה, ביום הזיכרון
פתאום אני אחרת
פתאום לא יודעים מה להגיד או איך להסתכל בלי לפגוע
פתאום קשה להיות לידי
ולא רואים את כל הדברים האחרים...
ורואים רק דבר אחד-
אחות שכולה?

ועד כאן להפעם
אלעד

טרנספר מרצון

קראתי את הכתבה הזו ב-YNET, לפיה כרבע מבני הנוער במגזר הערבי שוקלים להגר מהארץ, לטובת עתיד טוב יותר ולא יכולתי שלא לתהות, האם התוכנית של תנועות הימין, כמו מולדת והיורשת - האיחוד הלאומי, לטרנספר מרצון הולכת לצאת אל הפועל...

בכל מקרה, הסקר, מראה תוצאות די חיוביות, בכל הקשור לחשיבות שבני נוער ערבים רואים בחינוך הגבוה ולחברה מערבית. בתקווה שאין אלו רק משאלות לב, אלא רצון כן ואמיתי ללכת ולרכוש השכלה וגלישה באינטרנט שלא מסתכמת בהורדת תמונות וסרטי פורנו, הרי שמדובר במגמה חיובית.

עוד דברים שניתן ללמוד מהסקר, זה העובדה שכחמישים אחוזים מבני הנוער הערבים מגדירים עצמם חילוניים (ואני מניח שמבין הלא חילוניים, רבים לא אדוקים יותר מידי באמונתם) ולמעלה משישים אחוזים לא רואים בעיה בקשרים רומנטיים לפני הנישואים.

אגב, הנתונים מובאים כאן לטובת מי שחושב שיש שוני גדול בין החברה הערבית לחברה היהודית, לפחות בתפיסה.

1 ג'יגה

ב-31 במרץ 2004 קרה דבר בעולם המחשבים. חברת גוגל הציעה שירות אי מייל בנפח 1 ג'יגה בייט (1024 מגה בייט) בתמורה לכך שיוכלו לסרוק את המידע באי מייל של הלקוח, על מנת שיציעו לו מידע עסקי.
מאז גוגל יצאו בהצהרה, שנחשבה כהלצת 1 באפריל, פתאום מספר חברות יצאו בהצהרה שיפתחו תיבות אי מייל בנפח ג'יגה, האחרונה היא חברת וואלה הישראלית.
אני מניח שמה שנשמע היום המון, ייחשב די עלוב בעוד מספר שנים, אבל בכל זאת, הסטנדרט הזה, יתחיל אפקט דומינו אשר בסופו תיבות הדוא"ל של כולנו תגדלנה.

אני רק מקווה שלא זה הפתרון המיוחל לבעיית דואר הזבל החריפה, כי אמנם זה עשוי לפתור בעיות של התפוצצות תיבות הדואר מעודף זבל שתופס את החלק הארי של התיבה, אבל בהחלט, על פי המודל המצטייר, של פרסומות בתמורה לנפח, נראה שלאנשים שייהנו מהתיבות בעלות הנפח הגדול, תהיה בעיה של סינון הזבל, מוץ שיהיה קשה מאוד לברור מהתבן.

משחק מילים של דוברי ערבית

אתמול ביקרתי בכפר הדרוזי השכן - דלית אל כרמל. בין כל החנויות שמוכרות שטויות מזרחיות לתיירים למסעדות הדרוזיות (כן, אני יודע, כפר דרוזי, לא ציפיתי שפתאום אמצע את מסעדת שנגרילה, גן העדן האבוד, אבל בכל זאת, קצת גיוון לא יכול להזיק), הבחנתי במסעדה שהשלט שלה משך את עיני - מסעדת מסעוד...
אכן משחק מילים נהדר!
תחשבו על זה, לסעוד במסעדת מסעוד סעודה מפוארת...
מעניין אם יש מסעדה כזו בכפר הדרוזי בגולן מסעדה...
אם לא, בהחלט זה יכול להיות עסק רווחי (ואם יחזירו את הגולן, אז נוכל להשיג את רווחי השלום עם סוריה אני מניח)...

בכל מקרה, את הטיול ערכתי באופן ספונטני עם דנה (היה בלוג במשך שנה אחת בדיוק ונסגר), היה נחמד ושמנו לב שבנות העדה הדרוזית, נוהגות להתלבש בקפידה, בניגוד אלינו, חיפאים מרושלים שכמותנו.
בקיצור היה נחמד ואני בתקווה שבשבוע הבא יהיה לי זמן לטייל קצת בדרום הארץ, התוכנית אזור ים המלח ואולי המשך למצפה רמון.

מדינה פיצוץ

בצפון קוריאה קיפחו את חייהם אלפי בני אדם, בפיצוץ שארע מהתנגשות רכבות אשר נשאו חומרים כימיים (או חומר נפץ), בסמוך לתחנת רכבת בצפון המדינה, בקרבת הגבול עם סין.
על פי הדיווחים (למשל זה או זה), שעות ספורות לפני כן עבר במקום מנהיג צפון קוריאה קים יונג איל, בשובו מסין (על פי הסיפורים, אם אינני מבלבל אותו עם מנהיג אחר, קים יונג איל לא חש טוב בטיסות ולכן את מסעותיו המדיניים [הלא רבים במיוחד בהתחשב במצבה המדיני של ארצו] הוא עורך בנסיעות, גם אם הן ארוכות).

לא ברור בשעת כתיבת שורות אלה האם קיים קשר בין נסיעתו של יונג איל לפיצוץ ובכלל, הואיל וצפון קוריאה היא אחת המדינות עם המשטרים האפלים והטוטליטרים מכולם, אז הדיווחים בכלל מתקבלים מדרום קוריאה, השכנה האויבת מדרום. על מנת להבין את האבסורד, תארו לכם שיתרחש פיצוץ רכבות מסתורי בצפון סוריה, בקרבת הגבול עם תורכיה והדיווחים היחידים שיתקבלו בעולם יהיו דיווחים של כתבים ישראלים...

בכל מקרה, כנראה שמדובר בפיצוץ גדול, אני מניח שאם זה היה קורה במדינה מערבית, ישר הייתה מופנית אצבע מאשימה לאל-קעידה, רשת הטרור העולמית אשר הפכה למילת קסם מאז ה-11 בספטמבר 2001.

מסוכן להיות מאבטח

לא מספיק המאבטחים צריכים לעשות עבודה מתישה הכוללת עבודה של שעות בעמידה ממושכת בשמש הקופחת ובגשם השוטף, ביודעם שלא רק שהם לא מונעים פיגוע ממחבל שודאי לא ייכנס בכניסה הראשית, לא מספיק הם מקבלים שכר מינימום, צריכים ללבוש בגדים מגוחכים ובסופו של דבר למצוא עצמם מתפוצצים במקום שלא בהכרח יש להם כסף לשלם בו, עכשיו הם גם צריכים לחשוש מעוד דבר...

הנה מאבטח בקוסמוס בקריות, נדקר על ידי שני תושבי עכו, עובדי מוסך, לאחר שהוא ביקש, רחמנא ליצלן, לבדוק את הרכב של בעל המוסך.
בטח בישראל הם יקבלו עונש קל כמו 100 שעות עבודה למען הציבור...
אני אישית הייתי מכניס אותם לעשר שנים בכלא (הרי הם באו במיוחד לדקור את הבחור המסכן, לא בהתקפת עצביםבלתי נשלטת ובכלל, מי מסתובב עם סכין?), סוגר את המוסך לצמיתות ובא לציון גואל.

אגב, הם לא הסתפקו סתם בדקירה, אלא הציגו עצמם כאשר הגיעה המשטרה כ"עדי ראייה" ומסרו גירסה שקרית.
על זה, אולי מגיע להם עוד חמש שנים בפנים, או בעצם אם נקביל זאת לעונשים שמקבלים פוליטיקאים המשבשים מהלכי חקירה - כלום!
ואם להם מגיעות כ-15 שנה בכלא, הרי שלבעל המוסך ששלח אותם, מגיע בערך פי שלוש זמן בכלא, כיאה לראש ארגון פשע!
נשמע קיצוני?
אם לא ינהיגו חוקים כאלה (וכמובן ידאגו לאכוף אותם ולהטיל את העונשים), לא נגיע רחוק.

מוח של אפרוח (או אמא בלי ראש)

אמא שלי טסה הבוקר לפורטוגל, לכן היא הזמינה "פלא חו"ל", השירות בו גם פלא פון הופכת לחברת GSM, או ליתר דיוק היא מעניקה מכשיר GSM שישמש את לקוחותיה בחו"ל.
את ההזמנה עושים מראש וכך גם אמא שלי עשתה.

שעה 6:30 בבוקר, מעיר אותי צלצול טלפון (טוב, מודה, החתולה שלי העירה אותי חמש דקות לפני, על מנת שאבוא לצפות בה אוכלת, אבל כבר כמעט חזרתי לישון בשש וחצי), מעברו השני של הקו נשמעת אמא שלי בהיסטריה האופיינית לה (וכאן רק מי שמכיר אותה יכול להבין, כל השאר מוזמנים לדמיין) ואומרת "אלעד, שכחתי לקחת את הפלא חו"ל" (יתכן והציטוטים לא מדויקים, כי הייתי מטושטש במקצת) והיא שאלה אותי אם היא יכולה עדיין לגשת לקחת, כי הטיסה בעוד חמש דקות.
לתומי, חשבתי שהיא בטרמינל (כן כן, בית נתיבות, קפצו לי), אז אמרתי לה שתנסה להספיק לגשת לדוכן של פלא פון, כי לא יצאו בלעדיה (כן כן, ישראלי, קפצו לי).

מסתבר, שהיא לא נזכרה בזה בעודה בטרמינל, אלא שהיא כבר ישבה במטוס. אמרתי לה "עזבי, לא יתנו לך לצאת מהמטוס", מה שלא הפריע לי לשמוע אותה צועקת לדיילות בהיסטריה ושואלת אם היא יכולה עוד להספיק לקחת את הסלולארי (רגע, משהו לא מסתדר לי, היא טסה באיבריה וצעקה בעברית, טוב, אולי נשאל אותה בהזדמנות)...

היא ביקשה ממני להתקשר לפלא פון לבטל את ההזמנה שלה (דבר מיותר בהתחשב בעובדה שהם עושים את זה אוטומטית אם לא לוקחים את המכשיר, סתם שתדעו או שאני אדע בפעם הבאה, הרי סביר להניח שהיא תעשה זאת שוב) ולהודיע לבת של חברה שלה ולשלוח אי מייל לבן שלה בנורווגיה.
הייתי "סופר נחמד" והצעתי להתקשר לבת שלה בו במקום, כדי להעיר גם אותה, כי הרי "מאוד חשוב" שתדע את המידע הזה...
אמא שלי התחילה לצעוק לי "לא לא, אל תעיר את דורית", אז אמרתי לה "למה לא, למה שרק אני אתעורר?".
בכל מקרה, לא הייתה לי כוונה להתקשר, סתם רציתי להעביר איזו נקודה, לפיה לא איכפת לה להטריד אותי ואחרים כן...

טוב, לפחות לא נשמע ממנה שלושה שבועות!
הוריי.
מישהו בא לחגיגות העצמאות המורחבות?

מעכשיו גם אצלי בבית

כסת"חניקים, נמאסתם

מרדכי ואנונו, מרגל האטום שיצא מהכלא השבוע לאחר 18 שנים בפנים, באשמת הסגרת סודות הגרעין של ישראל לעיתונות הזרה, פנה אל גורמים נורבגים, על מנת שיסייעו לו לעזוב את ישראל.
טוב, אין לי מושג עד כמה חמורים פשעיו של האיש, אני מניח שבזמנו, היה לטכנאי הזה מידע שישראל לא רוצה לחשוף, אבל חלפו עשרים שנה, אני מניח שהרבה השתנה כאן מאז ואם לא אז זה עצוב...
מישהו זוכר אילו מחשבים היו לפני עשרים שנה?
נכון, כבר לפני יותר מ-35 שנים הגיעו לירח ולפני כ-60 שנה כבר היה נשק אטומי, אבל בכל זאת, התקדמנו קצת מאז, גם בטכנולוגיה וגם היכולות של ישראל, כנראה השתפרו וואנונו שהיה מבודד שנים רבות, לא ממש בקיא ב"סודות החמים" של ישראל...
חוץ מזה, מעבר לזמן שחלף שהופך את המידע שיש בידו ללא ממש רלבנטי לגופי מודיעין מתקדמים שיכולים לעשות משהו, אפשר למצוא המון מידע באינטרנט, למשל הנה כאן יש מידע כללי על תכנון פצצות גרעיניות, פה תוכלו לקרוא על הנשק הגרעיני של ישראל וכאן, שוד ושבר, תצלומי לווין של מתקנים רגישים בישראל.
לא, אינני מסגיר שום סוד מדינה, הגעתי להכל בחיפוש פשוט בגוגל, מדובר באתר של איגוד המדענים בארה"ב (תרגום חופשי שלי מאנגלית), או בקיצור FAS.
אז אולי לא הכל אמין (מודה, אפילו לא קראתי הכל), אבל זה ודאי יותר טוב ממה שואנונו יכול לספר.

אבל מה, מדינת ישראל או שמעוניינת לנקום בואנונו האיש, על מנת להרתיע אחרים (אחרי שרואים מה עובר עליו, אמנם יהיו עוד מרגלים רבים, אבל הם יהיו מתוחכמים יותר מאשר לרוץ לעיתונות הבריטית עם הסיפור שלהם), או שסתם מכסת"חת (מכסה את ישבנה) כדי להפגין שרירים, בדרך בה היא מטפלת באויביה (החלשים, כי מהחזקים היא סופגת הרבה, לא תמיד עם תגובה הולמת משיקולים שונים).

תושבים ותיקים

הבוקר טיילתי במערות האדם הקדמון (שמורת נחל מערות) באזור המועצה האזורית חוף הכרמל.
לא הייתי שם קרוב לעשור והואיל ומדובר באתר כל כך קרוב לבית, שבתור חבר "מטמון" לא עולה לי להיכנס אליו ולו פרוטה שחוקה אחת, החלטתי שזה פשע לא לבקר בו.

הצטרפתי לקבוצה של עובדי בית חולים העמק בעפולה (כן, עפולה מעצמה גרעינית והולכים לבנות אופרה בעפולה, מצחיק) ולעוד שני אנשים שהגיעו באופן פרטי כמוני לסיור מודרך בן קצת יותר משעה על המערות והאנשים שחיו שם.
די מעניין לראות כיצד מפרידות רק כמה רבבות שנים בינינו לבין מלקטים וציידים שישבו במערות.
זה כל כך שונה מ"ההישגים" שהמין האנושי הגיע אליהם מאז.
בימים אלו אני קורא ספר מעניין על תרבויות קדומות ביבשת אמריקה ולאחרונה קראתי ספר על הדת הסינית, שני ספרים שמציגים בצורה חביבה למדי את ההתפתחות השונה של אנשים בכל מיני מקומות.
מדהים כיצד תנאי סביבה שונים, עיצבו תרבויות שונות, אשר אם היו קרובות אחת לשנייה השפיעו זו על זו ואם לא, הן התפתחו בדרכים שונות לחלוטין.

לשם דוגמא, שלושת הדתות העיקריות בסין הן הקונפוציוסיזם בקרב המעמדות המשכילים והדאואיזים והבודהיזם (שיובא מהודו). אולם מעבר לשלוש הדתות הרשמיות האלה, שיש אנשים המאמינים באלים של כמה מהן, ישנה דת עממית סינית, אשר לה אלים ייחודיים לכל מקום, חלקם היו אנשים אמיתיים בעבר שלאחר מותם הפכו לאלים.
לעומת זאת, במערב, התפתחה מאמונה באלים האחראים לגרמי השמיים, אמונה באל אחד שהוא זה שברא את העולם ושולט באיתני הטבע.
ואם כבר הזכרתי את יבשת אמריקה, אז שם, חלק מהאלים דרשו קורבן אדם, חלק היו צמחונים, הם היו הכלאות של חיות (למשל נחשים, פומות וכדומה) ושם ניתנו דגשים שונים מאשר בסין, במזה"ת ובכלל...

וכל זה, מתקשר לעובדה, שבסה"כ, על פי אמונתי, המבוססת בעיקרה על יסודות מדעיים, אשר במקרה הזה הונחו על ידי צ'ארלס דארווין, בני האדם, בסופו של דבר התפתחו התפתחויות שונות, בהתאם לתנאי הסביבה שהשתנו (מזון, טמפרטורה, מים וכו') ובהתאם לעקרון הברירה הטבעית, לפיו המתאימים ביותר שורדים.

יתכן ויחולו שינויים בדיעה הרווחת באשר למוצא המינים, אבל לפחות אין זו אמת אחת, קבועה ויחידה שמישהו מנסה להכתיב, בהתאם למה שסיפרו לו לפני כן וכאמור, בכל מקום סיפרו את הסיפור בגרסה מעט שונה, אז למי להאמין?

אפילו לגבי מי כתב את התורה, קיימות מספר גרסאות, אשר הדתית הרשמית מדברת על משה רבנו.
אך הואיל וזה לא נכתב במפורש בתנ"ך וניכרים סגנונות כתיבה שונים, מנסה בלדד השוחי (כן, ההוא מספר איוב) להשיב על השאלה.

מה שנכנס חייב לצאת

ערכתי היום קניות, אחרי הביקור בנחל מערות. השלל שלוש שקיות המכילות מוצרי מזון שונים.
מעבר לעובדה שלא יכולתי שלא לחשוב על כמה התרחקנו מאז יושבי המערות, על כך שמוזר שהמוצרים הטריים נחלו תבוסה למוצרים הארוזים, אפילו בתחום הירקות בו ניתן למצוא כל דבר משומר, קפוא, מיובש או סתם מקורר, חתוך וארוז בתוך שקית, חשבתי לעצמי על הזבל שאנחנו מייצרים.
חלק ניכר ממנו מורכב מאריזות פלסטיק ומתכת בהן היו מוצרים שאכלנו.
בכל מקרה, אותו זבל, הוא תוצר של דברים שאנחנו מביאים הביתה מהסופר. אז למה בעצם צריך שקיות זבל מיוחדות?
בהנחה והשקיות של הסופר לא נקרעות (והן כן לפעמים, אבל אפשר להשתמש ברובן בד"כ), הרי שכמעט ולא צריך שקיות זבל ייעודיות וניתן להסתפק בשקיות של הסופר...
מוזר שעדיין השקיות הגדולות נמכרות...
אם זה לא היה עומד בסתירה להגיון, הייתי משוכנע שזבל יכול להיווצר יש מאין!

אתגר אישי

לסיום, אבקש מהקוראים לנסות משהו.
תשננו "מדינת ישראל היא מדינת חוק" ונסו שלא לצחוק...
למצליחים מובטח פרס, יכולת להגיד דברים שהם לא מאמינים בהם בלב שלם בלי למצמץ.

שיהיה לכולם סוף שבוע קסומסום.
אלעד

ובכן, לפני מספר שבועות שמעתי שעבדו על דוד שלי, אדם בן למעלה משבעים. התקשר אליו אדם שהציג עצמו כעובד בזק וביקש ממנו  לחייג איזה מספר, דודי חייג וכך בוצעו על חשבונו שיחות רבות.
לא חשבתי שכל כך מהר זה יגיע גם אליי...

היום, בשעה 12:49, חייג הטלפון בביתי ממספר שהשיחה המזוהה זיהתה כ-09-8995409 (בדיקה שערכתי הראתה שלא מדובר במספר ביתי רשום, אז אני משער שאולי מדובר בטלפון ציבורי).
מעברו השני של הקו נשמע קול, עם מבטא ערבי או מזרחי בינוני עד כבד, של אדם שהציג עצמו כעובד של בזק ...
הוא טען שיש לי בעיה בקו (מוזר, בזמן הזה גלשתי ב-ADSL ודיברתי איתו בלי הפרעות מיוחדות) ועל מנת שהם יוכלו לבדוק אותה, אני צריך לחייג איזה מספר והוא ביקש ממני שארשום אותו...
נדמה לי שזה היה *70...
לא ממש רשמתי, כי כבר הכרתי את הטריק (וכעת אני מצטער שלא רשמתי, זה היה עשוי לעזור).
אמרתי לו, "אוקיי, תודה" והוא ביקש שאחזור על המספר, חזרתי ואמרתי "תודה" וניתקתי...

מיד התקשרתי לבזק, 199.
דיברתי עם אחת העובדות שסיפרה לי שזה טריק מוכר (בד"כ מחייגים 72 ואז מספר, כלומר עקוב אחרי) ואם  זה חוזר, כדאי שאתלונן במשטרה ובפעם הבאה ארשום את המספר.

בכל מקרה, אינני מתייאש בקלות, לכן חייגתי 100, למשטרה ושאלתי האם בתור משטרת ישראל הם מטפלים בניסיונות לגניבת שיחות.
הפנו אותי למוקד בחיפה, בטלפון 04-8354444, שאלתי אם הם עובדים 24 שעות ביממה והמוקדנית של 100 השיבה לי שכן.
התקשרתי, לא ענו (כנראה שאחת בצהריים היה מחוץ לטווח של 24 השעות שביממה), אחרי כמה ניסיונות החלטתי לוותר, כי בלאו הכי לא רשמתי את המספר והבדיקה שלי העלתה שהמספר לא רשום על שם אף אחד.

אבל החלטתי להביא כאן את ההודעה הזו, מפני שאם גם אני וגם דוד שלי נופלים קורבן לגנבים ערמומיים שכאלה, ושמעתי כבר על עוד מקרים, כנראה שמדובר בתופעה נרחבת.

אז אם מתקשרים אליכם, עובדים של בזק, הדואר וכו', אל תהססו להגיד "אני מעוניין לבדוק אם אתה לא מתחזה", זה אמור להרתיע את המתחזים ובכל מקרה, 199 יאשרו אם מדובר באדם שלהם.
עוד מקרים שהבנתי שקיימים מפי המוקדנית של בזק, אלו אנשים שמתקשרים בשיחת גוביינא, מספרים על תאונה או על אשפוז בבית חולים, אנשים מקבלים את הגוביינא ואז עובדים עליהם. במקרה הזה מומלץ לחשוב פעמיים לפני שאתם מקבלים שיחת גוביינא ממישהו שאתם לא מכירים.

ולמה באמת צריך את זה, היום בעידן שאני מדבר עם אח שלי באנגליה חינם דרך האינטרנט ועלות התקשורת באופן כללי כל כך נמוכה?
ראשית, אציין שדוד שלי התבקש לחייג 72 (עקוב אחרי) ולמספר סלולארי. לאחר שהוא התלונן במשטרה, אחרי שרשם את המספר, סופר לו על מספר מקרים, על עבריינים שיושבים בכלא ומחפשים כיצד לקצץ עלויות במכשיר הסלולארי, מבלי הצורך להרגיש לבד.
כמו כן, אין לי מושג מה אמינות המידע, אבל יתכן וגניבת השיחות נועדה על מנת לטשטש עקבות, של כל מיני אנשים שפוחדים שגורמי הביטחון עוקבים אחריהם, דוגמת ארגוני טרור.

בין אם עבריינים או טרוריסטים, אין סיבה שגם אתם ובני ביתכם תפלו קורבן להונאה טלפונית.
לכן, אני ממליץ לכולכם, להעביר את המסר לכמה שיותר אנשים, בין אם באי מייל, בין אם בבלוג שלכם או אפילו סתם בשיחות חולין שאתם מנהלים.
כמובן, יש עוד עשרות תרגילי עוקץ שונים ומשונים שצריך להיזהר גם מהם, אבל, ככל שאנשים יכירו יותר טריקים, יש סיכוי טוב שידעו כיצד להתמודד גם עם מקרים חדשים ולא מוכרים.
בימינו, חשדנות לא מזיקה, כפי שנאמר "תאמין באלוהים, אבל אל תשאיר את האוטו לא נעול"...
אלעד