לפני שלושה חודשים מעריב ו-NRG פרסמו את הכתבה הבאה שהביעה זעזוע על ראיון מדומה עם היטלר שנכתב במדור סאטירה בעיתון סטודנטים קטן בשם "פרספקטיבי".
יודעי ח"ן שמעדיפים להישאר עלומים, מוסרים כי הסיפור הגיע למעריב לאחר שפורסם ברדיו חיפה, שם נלקח סיפור שהופיע במדור סאטירה של עיתון הסטודנטים תחת הכותרת "ראיון מדומה" (ניתן לקרוא אותו כאן) ונאמר שהוא זעזע סטודנטים רבים ול"ראייה" ראיינו סטודנטית אחת, רחלי דגון שמה, ש"במקרה" כותבת בעיתון אחר בקמפוס הרואה בעיתון שפרסם את הכתבה כמתחרה, שסיפרה כמה היא מזועזעת לכאורה. כדי להעצים ולנפח את הסיפור, לא בחל רדיו חיפה באמצעים ופנה אל יו"ר מוזיאון לוחמי הגטאות ושאל אותו, כפי הנראה מבלי שייקרא כלל את הכתבה, אם הוא מזועזע מכך שראיינו את היטלר והציגו אותו כבחור נחמד. כלום לא יביע רגשות זעזוע כנים לאחר שערכו בו מניפולציה רגשית והציגו את התוכן שלא בהקשר הראוי, כלומר חלק ממדור סאטירה, המותח ביקורת על "תרבות הרייטינג" (אשר אחד מ"מלכיה", לאחר שראיין את לאריסה טרימבובלר, אשת רוצח ראש הממשלה יצחק רבין – יגאל עמיר, אמר שהיה מראיין את היטלר אם היה יכול)?
סיפור ההתגלגלות והעומדים מאחוריו, לא באמת חשובים. הסיפור הזה נשכח עוד בטרם פורסם.
אם נשאל את שם אחד ממחזותיו של שייקספיר: "מהומה רבה על לא מאומה".
השורה התחתונה היא שמעריב כאמור פרסם כתבה המביע זעזוע לכאורה על כך שרואיין היטלר בעיתון סטודנטים והכתבה גם הופיעה ב-NRG.
והנה היום (או אתמול אם נרצה לדייק), כשלושה חודשים אחרי, במדור המחשבים, עושה NRG ראיון עם אותו צורר או עם אחד שכאילו יש לו אותו שם שחושף את המניע של הטוקבקיסטים הימנים המתלהמים. הרעיון מאחורי הראיון די דומה, ראיון פיקטיבי שעושה שימוש בהיטלר כדי להבהיר איזו נקודה בעייתית בהווה.
ומתי ראיון כזה מתפרסם? לכבוד יום הזיכרון לשואה החל היום.
מה השתנה בעצם?
האם אין טעם לראיין קוראי מעריב מזועזעים?
מה היה חושב, נגיד, יו"ר יד ושם, טומי לפיד, שהוא עיתונאי ותיק במעריב?
זילות השואה?
אהדה לאדולף היטלר בכך שמפרסמים ראיון עימו?
זה המקום אולי לציין שאני את דעתי לא שיניתי בנושא.
ראיון פיקטיבי עם היטלר בעיתון סטודנטים לא "זעזע" אותי (גם לא הצחיק אותי). כך גם ראיון פיקטיבי עם היטלר אחד ב-NRG לא זעזע אותי (ולא הצחיק אותי גם כן).
אולם מקומם אותי שאתר המתיימר להיות אתר רציני, מפרסם טקסט ברוח דומה לרוחו של טקסט נגדו יצא שלושה חודשים לפני כן.
האם מעריב שינה את עמדתו וסבור שכעת בסדר לראיין את היטלר, ראיון פיקטיבי כמובן?
או שמא הזעזוע העמוק מלפני שלושה חודשים, היה בבל"ת ומי שהכניס את הידיעה כלל לא זועזע מעצם הרעיון של ראיון עם היטלר (במדור סאטירה, כן?) והשיקולים בפרסום היו אחרים – רצון להגדלת הרייטינג על ידי ניפוח סיפור ואף יצירתו יש מאין?
שתי האפשרויות האלה, שהן לעניות דעתי היחידות הסבירות, לא מעודדות.
האחת אומרת שמדובר בגוף לא רציני, נטול חוט שדרה שמשנה את דעתו בהתאם לצרכים.
השנייה אומרת שמדובר בגוף ציני ומגעיל שלא בוחל בכל אמצעי להגדיל את כוחו.
אינני יכול להכריז שאפסיק לקרוא מעריב או לא אגלוש יותר ל-NRG מיוזמתי.
פשוט כי אינני עושה זאת בלאו הכי. לכתבה הראשונה על היטלר הגעתי כי שלחו לי קישור אליה, לכתבה הנוכחית הגעתי דרך "שמה".
אין לי מה לחפש ב-NRG.
אני מקווה שגם לכם.
ראיון עם היטלר שלא במעריב - מזעזע!
ראיון עם היטלר ב-NRG - מצחיק! (אגב, מעניין שזה הראיון העיתונאי הראשון מאז קום המדינה, אם כבר פורסם אחד מסעיר ומזעזע שלושה חודשים לפני כן)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
