בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בימים אלו אני קורא את הספר A Concise Introduction to World Religions של אלן סגל וחברים.

כאשר קראתי על דתם של בני שבט הדיאולה (Diola), כ-600 אלף איש החיים בסנגל, גמביה וגינאה ביסאו, משכה את עיני פיסת מידע קטנה בעמוד 26 של הספר.

לנשות הדיאולה תפקיד חשוב בחברה - גידול ילדים ושמירה על הספרה הביתית. אך כאשר מדובר בענייני מוות, אישה מהשבט תבקר בבית הקברות בפעם הראשונה רק ביום מותה. קבורה היא עניין לגברים ולכן נשים מודרות מבתי הקברות. באותו אופן, אגב, גברים אינם מבקרים בחדר הלידה. הנשים אחראיות על הלידה, הגברים אחראים על המוות.

דתות אפריקה הן באמת עניין מרתק. הכינוי פגאני, על פי רוב נאמר בטון מזלזל ומעליב, וחוטא לאמת כאשר הוא בא לתאר אותן. רוב האנשים שלא הומרו לאחת הדתות המונותאיסטיות הגדולות באפריקה, מאמינים ביישות גדולה שבראה (או ברא, זה משתנה מקבוצה לקבוצה) את העולם. ליישות יש ביטויים שונים בכל מיני אלים משניים ופחותי חשיבות שרק עוזרים לעניינים ארציים (מתי ירד גשם למשל אינו עניין לבורא עולם, אלא לשליחיו. נשמע הגיוני למדי). אם להודות על האמת, זה לא שונה בהרבה מהאמונה המונותאיסטית, לפחות כאשר זו באה לידי ביטוי בפולחן אבני כותל או עלייה לקברי צדיקים (או אם תרצו, הקפת הכעבה או פולחן צלמיות). אחרי הכל, המאמינים שואבים מאותם המקורות. בנוסף, כאשר הוצגו הדתות עם האל המופשט הכל-יכול, רוב האנשים העדיפו להתרכז בדברים המוחשיים והגשמיים, בתי כנסת, מסגדים וכנסיות, ספרי קודש, מזוזות וכולי.

ודאי לא הייתי נותן את הדעת לסיפור ההדרה של נשים בשבט הדיאולה, לולא הייתי קורא את המאמר הזה של גדעון לוי מספר ימים קודם לכן. המאמר מספר על הטרגדיה הנוראה שפקדה את משפחת שאער. חמישה ילדים נשרפו למוות בשנתם וכך גם אביהם, גיא שאער שניסה להצילם ונשרף למוות בעודו מנסה לחלצם. רק האם, אביבית, שרדה. במהלך הלוויה היא נותרה בביתה, "בהתאם להלכה".

בתוך טקסט תיאור ההספד של לוי מופיעה הקטע הבא:

בד בבד עלו, שוב ושוב, הקריאות ברמקול לסילוק כל הנשים מבית הקברות. בתחילה היה זה הכרוז שפקד: "כל הנשים החוצה בבקשה. כל הנשים, בלי יוצא מן הכלל. זאת ההוראה של האמא, שלא תהיה פה התערבבות". לקראת סיום הטקס, הוחרפה הנימה. בן המשפחה, קצין צה"ל בדרגת סגן, בעל חזות חילונית, נטל את המיקרופון לידיו ופקד: "נשים, בבקשה לא להיות פה. זה לא מקום של נשים. גיא ביקש זאת אישית. נשים החוצה, צריך לכבד את המקום". הסגן הצעיר סיפר שבהלוויה של דוד המשפחה, אחיה של אביבית, שנפטר לפני כחודש, אמר לו גיא: "כמה זה נפלא שאין נשים בבית הקברות". עכשיו תבע הסגן בשמו של גיא המת את הוצאתן של כל הנשים מהלווייתו שלו, כמשאלתו האחרונה. מעט הנשים שעוד נותרו בבית העלמין עזבו אותו נכלמות.

כמעשה אומן, גדעון לוי הבליעה את הפסקה באמצע הטקסט באמצעות שיטת הסנדוויץ' (ההתחלה והסוף מקובלים על הקורא ירא השמיים [ולראייה, המאמר קיבל לא מעט תגובות חיוביות מקוראים שעל פי רוב ודאי משאירים תגובות נאצה כנגד לוי כאשר הוא כותב דברים דומים על נפגעים פלשתינים] ובגוף הטקסט נאמרים הדברים הלא נעימים לאוזן).

נעמה כרמי התייחסה לבעיתיות שבהדרת נשים ממקום ציבורי, גם אם המקום הציבורי הוא בית עלמין ומדובר לכאורה בבקשתו של הנפטר שיש לכבדה.

אם מישהי סבורה שבית הקברות אינו מקום עבורה, זה בסדר. אם אביבית שאער סבורה שהיא חולקת כבוד לבעלה בכך שהיא לא מבקרת בבית המנוחות, זה בהחלט מובן ומי אנו שנשפוט.

אך כאשר נשים אחרות חושבות שביקור בלוויה הוא חשוב ויש מי שמפצירים בהן, שלא לומר כופים עליהן, לעזוב את המקום, בשם כבוד המת (המתים הרי לא יכולים לדבר אז אפשר לדבר בשמם. ומה עם הילדים המתים, האם גם הם לא היו רוצים לראות את האמא שגידלה אותם?), על איזה כבוד בדיוק מדובר?

לא מדובר במתן כבוד, אלא בביזוי המת. כפי שאמר בהקשר מעט אחר ג'ורג' קרלין, הם לא "פרו לייף" (בעד החיים) הם "אנטי נשים" (הסרטון כאן).

כמובן, אותם דורשי כבוד המת, עושים זאת בשם היהדות שמסמנת אותם, באופן לא מפתיע, כבני העם הנבחר.

עם נבחר? לפחות במדד היחס לנשים והאפשרות שלהן לפקוד בתי קברות, האל הכל יכול יתקשה למצוא את ההבדלים בין האמונה המזרח תיכונית שהתפשטה לה בעולם לבין המסורת המערב אפריקנית שהוזכרה לעיל. עם דמיון כה עז, איך אפשר לבחור? יהודים או דיאולים?

המקור להדרת הנשים יכול להיות שונה. למשל, החטא הקדמון, האישה שפותתה על ידי הנחש ופיתתה את הגבר במקרה אחד ואולי הרצון להפריד בין הלידה לה אחראית האישה למוות איתו מתעסקים הגברים במקרה האחר.

אך התוצאה אחת היא.

כמובן, ביות נשים (תרתי משמע) אינו מוגבל ליהדות או לדתם של בני הדיאולה. מזכירת המדינה (שרת החוץ) האמריקנית הילרי קילנטון השיבה לאחרונה לנערה צעירה בתוניס ששאלה אותה לגבי דעתה על לבוש חג'אב הנכפה על נשים כה רבות במילית הבאות (ציטוט מהאקונומיסט):

Why extremists always focus on women is a mystery to me. But they all seem to. It doesn't matter what country they're in. They want to control women. They want to control how we dress, they want to control how we act, they want to control everything about us.

תרגום שלי לעברית:

"השאלה מדוע קיצונים תמיד מתמקדים בנשים נותרת מיסתורית עבורי. אך נראה שכולם עושים זאת. אין זה משנה באיזו מדינה את נמצאת, הם רוצים לשלוט בנשים. הם רוצים לשלוט כיצד אנו מתלבשות, הם רוצים לשלוט כיצד מתנהגות, הם רוצים לשלוט בכל דבר הנוגע בנו"

אז בפעם הבאה שאשמע על דבר זה או אחר שקרה לבני העם הנבחר, אדמיין לי את בני הדיאולה ממערב אפריקה. הסיכוי שהם בני העם הנבחר די דומה לזה שהיהודים נבחרו.

אלעד

בית הקברות היהודי בדבלין

מעת לעת נתקל פלמוני במילה לועזית שאינו מכיר, אך במקום לטרוח ולחפש את משמעותה, הוא כותב מכתב נזעם על מצבה העגום של העברית אשר נדחקת על ידי לשונות זרות.

זה בדיוק מה שקרה לליאת אלקיים ("מדברים בעברינגליש", "הארץ" 20 באפריל 2012). בדומה לשאר המצקצקים, גם המצקצקת התורנית מבכה על מר גורלה של העברית, שכן שמות מותגים נכתבים ונאמרים באנגלית.

מדובר בתופעה עתיקת יומין שאינה מוגבלת לעברית. לשונות, כבני אדם, מתערבבות זו בזו, משאילות ומלוות האחת לחברתה כל אימת שהדוברים מרגישים שאין באמתחתם מילה או דרך טובה יותר לבטא את מחשבתם.

מחדשי השפה העברית הושפעו רבות משפות זרות אותן הכירו. כך העברית המודרנית מושפעת רבות ומשופעת במילים מצרפתית וגרמנית, נוסף על השפות הסלאביות, הגרמאניות והשמיות אותן דברו מחדשיה ודובריה הראשונים. כיום, בהשפעה אמריקנית, האנגלית היא פשוט נותנת הטון המרכזית. והס מלהזכיר שהמילים העבריות ה"טהורות" מקורן בשפות שקדמו לעברית.

זאת ועוד, בעוד דוברי עברית ישוחחו על הפיכה, חבריהם האנגלו-סקסים ידברו על המילה הצרפתית Coup d'etat (ויידעו לבטא זאת קוּ דֶטַה). בעוד הישראלים דוברי העברית יהרהרו ברוח הזמן, דוברי האנגלית יחשבו על ה-Zeitgeist (צייטגייסט) הגרמני. סביר שלא יחושו רגשי נחיתות בשימוש במילים זרות, אלא להיפך, ישמחו על העושר הלשוני שנפל בחלקם. יתכן ואלקיים לא מודעת לכך, אך גם באנגלית מילים רבות מושאלות מעברית. בנוסף, דוברי אנגלית ברחבי העולם משנים את האופן בו הם מתבטאים בשפתם, בהתאם ליחסי הגומלין שלהם עם דוברי שפות אחרות. הם לא מתרגשים מכך, אלא נהנים מכך.

מדוע אם כן לקטר על מצוקת העברית במקום להתענג על התופעות המרתקות שהביאה לעולם?

האם באמת יש חשש שדוברי עברית ינטשו בהמוניהם את העברית לטובת האנגלית או הספרדית?

אלקיים מזהה נכון אמת חשובה. "ישראל כבר מזמן אינה מדינה דוברת עברית. ישראל היא מדינה דו-לשונית". למרבה הצער, היא נכשלת להפנים כי בישראל שתי שפות רשמיות, עברית וערבית ולכן היא בהחלט נופלת להגדרה של מדינה דו-לשונית, אך לאנגלית אין צד בכך. באופן אירוני, דוברי העברית החרדים לכאורה לשפתם, עושים ככל יכולתם להכחיד את שפת האם של העם האחר (להם יש מדינות רבות עם דיאלקטים אחרים, אז למי איכפת?).

לאור איכות ההוראה הנמוכה של שפות זרות בישראל, אני בספק אם העברית תינטש בקרוב לטובת האנגלית. אמת, ביטויים לועזיים ימשיכו לשמחתנו להתווסף לעברית, אך בוגרי התיכון בישראל, יודעים מעט על שפות זרות, לא כל שכן שולטים בהן ברמה מספקת כדי לנטוש את העברית.

לסיום, אנקדוטה קצרה על שימוש במילים לועזיות. בתיכון, במסגרת תולדות עם ישראל (שם יומרני למקצוע העוסק בעיקר בתנועה הציונית מהמאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20) למדנו על "העלייה הבלתי לגאלית" לארץ ישראל. בתמימות של בן 16 או 17, שאלתי את המורה מדוע לא להשתמש במילה העברית ללגאלי ולדון ב"עלייה הבלתי חוקית" לפלשתינה. המורה, טובה לבון, מיד העמידה אותי במקומי והורתה לי להשתמש אך ורק בביטוי הלועזי. היא ידעה שלמילים יש כוח והביטוי שבחרתי יצרוב את הרושם הלא נכון בתודעתי הרכה.

קראתי את הידיעה על נער סיני בן 17 שמכר את אחת הכליות שלו כדי שיוכל לרכוש אייפון ואייפד.

אם להודות על האמת, מדובר בעסקה משתלמת למדי.

ראשית כל, אנשים לא באמת צריכים שתי כליות. הכליה הנוספת היא בהחלט לוקסוס שאפשר לוותר עליו ולתת לכליה הנותרת לעבוד קצת יותר.

בכלל, כשיש לך אייפד ואייפון, מכשירים כה חכמים, מי באמת צריך לעשות ספורט ולנקות את הגוף? אפשר לשבת בכורסא, להירגע ולתת לסירי (Siri) לעשות את העבודה הקשה בשבילך.

בכלל, תמיד אפשר לשאול את סירי היכן נמצא החצי השני שלך. אם התשובה לא תוביל אותך לאתר שידוכים, בהחלט יתכן ותגיע למפה שתציג לך את מיקום המושתל. יש לנו אפליקציה גם לזה...

שנית אורך החיים של מוצרי אפל אמנם לא ידוע כצד החזק של החברה (שיווק אגרסיבי שמוכר להמונים מוצר זהה על מנת שירגישו מיוחדים ונבדלים זה מזה, הוא-הוא היתרון היחסי של החברה), אבל הרי ידוע לכולנו שכליות מושתלות נוטות להיכשל במהירות. אם הן לא נדחות מיד לאחר ההשתלה, המושתל זוכה בעוד חמש שנים, מקסימום עשור.

מאידך, אמנם האייפד והאייפון יהיו מלהיבים כמו תואם IBM עם מעבד אינטל 286 בזמן שהכליה תמות, אבל כן, האייפד ודאי ישרוד יותר ממנה. אם לא יטחנו אותו בבלנדר, אבל הרי יהיו מי שינסו להשתלט על האיבר המושתל ולהכין כבד קצוץ גם כן. ואם להתחשב בזיהום האוויר בסין, הרי הוא ודאי משפיע על הכליה יותר מאשר על מחשב הלוח והטלפון החכם של אפל.

שלישית, תאמרו כי מדובר בילד, נער בן 17 שוודאי יתחרט בעתיד, אם לא הקרוב אז ודאי הרחוק על מעשיו. כמובן, היו רשעים והתעלמו מהתרומה הגדולה שעשה להצלת חייו של אדם אחר. שטפו את מוחו באמירות צבועות על דברים שאסור לעשות במקום לטפטף לו מחשבות חיוביות על תרומה לזולת. אל תתפלאו לאחר מכן שאתם מגדלים דור אנוכי של אנשים שחושבים רק על עצמם ולא על זולתם.

כן, לא רק שאין מדובר במשהו רע, אלא מכירת הכלייה בעבור נזיד עדשים, סליחה, מחשב לוח וטלפון חכם, היא מעשה הרואי ואצילי שיש לפאר, לרומם ולעודד.

או שלא. ברצינות, כיצד ניתן להיות כה מסנוור עד שתוותר על הכליה שלך בעבור מוצר שבעוד שנתיים יהיה שווה לעכוז, סליחה על הביטוי?

אני מניח שאם הסיפור, בהנחה והוא אמיתי (וממתי נאמין לכל מה שיוצא מסוכנות הידיעות הרשמית של סין? בהחלט יתכן ומדובר בתעמולה לצרכים אלו ואחרים. זאת ועוד, הואיל וסיפור דומה באופן מחשיד דווח כבר לפני כשנה, ביוני 2011, נראה כי מדובר בלא יותר מאשר אגדה אורבנית), לא היה מתפרסם, ודאי אותו נער, וואנג שם משפחתו, לא היה מגלה לעולם שהבחור איתו נהנה לעשות עסקים קיבל 220,000 יואן בעבור הכליה, מתוכם העביר 22,000, עשירית, לנער, כדי שיוכל לקנות את הגאדג'טים הנחשקים והיה שמח בחלקו בזמן שהוא משחק באנגרי בירדס או פעילות חשובה אחרת לשמה היה זקוק לאייפד ואייפון. אבל מרגע שהסיפור התפרסם ברבים או מהרגע בו נפתחה חקירה ונודעו עוד פרטים, לגלות שמישהו מכר בשר מבשרך ושילם לך רק 10% מהשווי בשוק ודאי מתסכל. הנער ודאי היה מוכר את הכליה בעצמו ללא צורך במאכר, מיטלמן שעושה קופה על חשבונו.

והסיכון בניתוח. אנשים מתים מניתוחים, גם הפשוטים בהם, כך סתם. נכון הדבר בבתי חולים מתקדמים ומסודרים, אך נכון הוא שבעתיים כאשר הפרוצדורה מתקיימת בקליניקה פיראטית על ידי רופאים שהכשרתם עשויה להיות בעייתית.

מוות הוא מחיר די גבוה על מנת ללמוד את הלקח שלא למכור עצמך בזול.

מהידיעה עושה רושם שהגיל של הנער הוא עיקר הבעיה. נערים עושים שטויות בגיל 17, חלקם מסיימים עם קעקוע או אמנות גוף אחרת, אחרים סתם עושים מעשים אותם יעדיפו להדחיק כעשור לאחר מכן. וחלקם מוכרים כליה כדי לקנות מוצרים חסרי ערך (לפחות היה קונה אוכל).

בהקשר אחר, תרומת כליה להצלת חבר יכולה להיחשב למעשה גבורה (אם כי על אף שמדובר במעשה אבירי, מעטים מוכנים להיות התורמים עצמם. ראוי למשל את העונה השלמה בה לארי דיוויד עשה ככל יכולתו כדי לא לתרום את הכליה שלו לחברו ריצ'רד לואיס). מכירת כליה כבר לא נחשבת למוסרית במיוחד, מעין גרסת תרומת האיברים של זנות. וכמו זנות, גם מכירת איברים עשויה להיחשב לטבו במקום אחד ולמנהג רווח וחוקי במקום אחר.

תפקיד ההורים הוא ללמד את הילד במרוצת השנים להבדיל בין טוב לרע, בין מעשה קונדס לשטות גמורה. במקרה הזה הורי הנער נכשלו. הוא לא פינוקיו שאך נוצר מבול עץ, אלא היה למניעים שהובילו נער בן 17 למכור את הכליה שלו בעבור מוצר צריכה מיותר למעלה מעשור וחצי להבשיל.

בנוסף, תפקיד הרשויות הוא לדאוג שאנשים רעים לא ינצלו את תמימותם של צעירים. במקרה הזה, הרשויות הסיניות כשלו ועיקר האשמה מוטלת על העבריין שהיה בחובות וניצל את הילד כדי לכסותם והשיטה הכלכלית שאמנם מעודדת על ידי המפלגה הקומוניסטית, אבל היא רחוקה מהאידאלים שלה.

אבל היי, העולם מלא באנשים שיעשו דברים מטופשים ממניעים אלו ואחרים. חלקם יירו עצמם מתותח כדי לבדר אנשים בקרקס, אחרים יעצרו את הנשימה שלהם ל-17 דקות כדי למלא שורה בספר השיאים של גינס. יש מי שימתינו שעות וימים להשקה של קונסולת משחק או מכשיר טלפון ויש מי שיינקו שיניים לכרישים.

נסו רק לא להצטרף לאספסוף, זה הכל.

ארנבי פסחא הממלאים את דבלין בימים האחרונים