בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הפסקה...

כמו תמיד, אין לי מושג לכמה זמן, בטח כמה שעות או כמה ימים, אבל אני צריך קצת הפסקה, לפחות מהפורמט הזה...

אז להתראות אחרי החגים, לא ברור בדיוק מתי בדיוק אחרי החגים או בכלל באילו חגים מדובר, אבל, "יש לי יום יום חג", כך שאני לא דואג.

ולבינתיים אני משאיר פה תמונה של חתול ג'ינג'י חביב שצילמתי בחוף בת גלים בחיפה.

אלעד

אני סלבריטאי וחוק הפיקדון - השלכות שליליות

פעם שנייה שזה קורה, פעם שנייה שמזהים אותי אנשים שקוראים את בלוגי הקט על פי תמונה...
בפעם שעברה הייתה זו אנה (לא אנה חברתי) שבינתיים בלוגה הספיק להעלם שזיהתה אותי הולך ברחוב ואיחלה לי שירות מילואים נעים...
הפעם קוראת בשם מור זיהתה אותי ולראייה, חלון המסרים בצד או צילום המסך כאן למטה:

החלונמסרים

טוב, עכשיו כל מה שנותר לי זה לחכות למעריצות שיתנפלו עליי ברחוב ומוות ממנת הרואין בשירותים ציבוריים ואני סלבריטאי של ממש...

ולעניינו, כפי שאפשר להבין הלכתי עם אמי היום לקניון לב המפרץ שייחודו הוא שאחד הטילים הבליסטיים ששיגרה עיראק במלחמת המפרץ הראשונה נחת בו, בזמן שהיה בשלבי בניה מתקדמים ושבשנים האחרונות החליטו להפוך אותו למרכז תחבורה ציבורית, על ידי הקמת מסוף אוטובוסים לאזור הצפון, תחנת רכבת (ודיבורים עתידיים על רכבל לטכניון ולאוניברסיטת חיפה). קניון לב המפרץ קניון די נטוש, בשל מספר סיבות, אשר בין היתר בשל הרוויה בתחום הקניונים בחיפה (באמת, הבה נמנה את הקניונים והמרכזים המסחריים בחיפה - מרכז חורב, מרכז פנורמה, קניון חיפה, הגרנד קניון, הסיטי סנטר ובוודאי פיספסתי כמה מרכזים מסחריים קטנים, וזה כמובן מבלי להזכיר את הסטריפ מולים, אותם קניוני חוצות כמו חוצות המפרץ וקניונים של ממש הנמצאים לא רחוק מחיפה, למשל הקריון), בשל העובדה שהקניון מרוחק מהמרכז העירוני, בשל העובדה שמסוף האוטובוסים הסמוך לו נמצא מחוץ לשטח הקניון ולא משולב בו ובעבר, לפני שהוקם קניון קטן וחביב בנצרת עלית, הקניון המה באוכלוסיה ערבית מכל אזור הצפון ובעצם גם היום, עדיין הקניון מהווה מוקד משיכה לערבים רבים מכל האזור, למשל שפרעם, אשר באים לקניון, אשר מאוד נגיש מהאזור הזה ואין צורך להיכנס לחיפה על מנת לבקר בו (או למצוא אותו), דבר שחוסך פקקים והסתבכות מיותרת לבאים מצפון.
כן, אחת הסיבות המרכזיות שקניון לב המפרץ הוא קניון רפאים היא העובדה שהוא קניון שבשל שיקולים גיאוגרפים הפך לקניון ערבי, מה שמביא את האוכלוסיה היהודית להדיר רגליה מן הקניון ולחפש אלטרנטיבות אחרות שכאמור נמצאות במרומי הכרמל.
אגב, שלא יובן מדבריי שערבים מבקרים רק בלב המפרץ, גם הקריון נהנה מאותה קירבה גיאוגרפית לריכוזי אוכלוסיה ערבית מצפון הארץ וגם בשאר קניוני חיפה ניתן לשמוע ערבית ולהנות מיופיין של בנות עטויות רעלה, אם כי במידה פחותה.

בכל מקרה, הלכנו לקניון, בשל מטרה מאוד מסוימת, היא לא ממש חשובה ולכן לא אפרט אותה, בכל מקרה לאחר שעשינו מה שעשינו החלטנו לקפוץ לסופר למטה לקנות מספר מוצרים (בשלב הזה מור נכנסת במדי צופים, מציעה לנו לקנות מוצרים ולתרום אותם לנזקקים, מה שלא מדבר אל לבה של אמא שלי ולכן נגנז [בכל זאת, לעיתים נדירות אני הולך לקניות איתה, אז זה לא כזה נורא]).
אחרי מסע קניות מפרך, בו אמא שלי עברה על כל מחלקת הפירות ושאלה על כל מוצר שחלפה לידו "אתה רוצה?" (זה בערך כך בכל פעם שאנחנו יחדיו בקניות, מפני שבד"כ אני עורך את הקניות שלי בעצמי) ואני השבתי "לא", הגענו לקופות...

בקופות השתרך תור די ארוך, אך יחד עם זאת הוא התקדם במהירות. די מרגיז שכשעה לפני סגירת הסופר פתוחות בו רק שתי קופות, דבר שיוצר קצת לחץ, אבל ככה זה בסופרים בלי הרבה קהל - אם אין הרבה קונים, תיצור הרבה תור בקופה וכך תיווצר תחושה שיש הרבה קונים...
בכל מקרה, בדיוק כאשר הגיע תורינו להעביר מוצרים, הגיח אדם אשר היה לבוש סחבות, לא מגולח (אפילו ביחס אליי) ועל פי תוכן השיחה שלו עם הקופאית, הוא החזיר 30 בקבוקים בפיקדון בתמורה לכסף.
ידיו המטונפות ומראהו המוזנח, לא הותירו מקום לספק שמדובר באדם אשר מתפרנס מאיסוף בקבוקי משקה והחזרתם בעבור 25 אגורות לבקבוק (וגם פחיות כמובן).
באופן די מרגיז, נוכחתי לדעת שבסופר בלב המפרץ (נראה לי שכיום הוא מכונה מחסני מזון, אבל הוא עבר המון שמות בגלגוליו השונים, אז אני כבר לא בטוח) לא נותנים כסף מזומן בעבור הפיקדון, אלא מקבלים זיכוי לרכישה בחנות, מה שאילץ את האביון המסכן לקנות מנטוס (הוא גם חשב לקנות רד בול), על מנת שאת שאר הכסף יקבל במזומן כעודף.

כמעט מידי יום אני נתקל בכל כך הרבה אנשים אשר משליכים את הבקבוקים ופחיות המשקה ולא דורשים את הפיקדון עליהם, הואיל והסכום על הפיקדון הוא רבע שקל, סכום שאנשים רבים מתייחסים אליו בביטול, דבר פסול לדעתי, הואיל ובמצטבר מדובר בסכום לא מבוטל, מה גם שהמטרה בסופו של דבר היא המחזור ולא הסכום הכספי הפעוט.
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התופעה היא להעמיד את גובה הפיקדון לכדי מחצית מסכום המשקה אותו רוכשים (כלומר מחיר גבוה, לא מחיר באחוזים, כי הרי הבקבוקים הללו נמכרים במחירים מופקעים ושונים במסעדות) וכך לאנשים יכאב קצת יותר לא למחזר, בדומה אגב למנגנון המטבעות בעגלה, שכאשר היה בראשית דרכו, אנשים נאלצו להכניס שקל לעגלה ורק לאחר מכן הוחלף המטבע למטבע של חמישה שקלים.

באמת, בהזדמנות נראה לי שאציע את היוזמה הברוכה למחוקקים.

קצת רגישות לנכים

היום הלכתי בגרנד קניון בחיפה, הואיל ומדובר בערב חג השבועות, הקניון היה עמוס וכך גם המעליות שבו.
כשרק נכנסתי למתחם של המעליות, המורכב מהחניון, עמדו (טוב, לא בדיוק עמדו) שם שתי בחורות בכיסא גלגלים, אשר לאחת מהן הייתה צמודה מטפלת.
כאמור, המעליות היו עמוסות והואיל וחנינו לא בחניון הכי עליון ולא בהכי תחתון, כאש המעלית עצרה בקומה היא הייתה כמעט מלאה לחלוטין.
זה לא הפריע לאישה שהגיעה אחרינו להידחף למעלית מלאה, אשר עמדו בה אנשים שראו את שתי הבחורות בעגלות הנכים ולא חשבו לרגע לצאת ולתת להן להיכנס למעלית במקומן.

זה ממש הרתיח אותי, אולם בטרם אני הספקתי לפצות את הפה, אחת הנכות, המבוגרת מבין השתיים, כבר צעקה על אישה שנדחפה למעלית לפניה שמדובר במעלית של נכים, האישה הנלוזה אמרה "איפה כתוב?" (דבר שעוד יותר הרגיז אותי) ואז אני הצבעתי על המדבקה הכחולה עם ציור האיש והעגלה שהודבקה לפני המעלית ואמרתי "הנה" ובנוסף גם הרמתי את קולי וגערתי בה "וגם אם לא כתוב, את רואה שיש כאן שתי נשים בעגלות שאין להן שום דרך אחרת לעלות ואת נדחפת במקומן? אפילו אם לא היה כתוב כלום, זו חוצפה לא לתת להן להכנס ושאנשים לא מפנים להן את המעלית".
באמת הן נכנסו למעלית במקום אנשים שיצאו ולמעלית שבאה אח"כ, גם נשים עם עגלות נכנסו (ואפילו היה לי מקום).

חוסר ההתחשבות באנשים עם מגבלות גופניות בישראל הוא אחד הדברים שיותר מרגיזים אותי.
בד"כ כלל לא מתחשבים בנכים, לא רק בקצבאות, מה שגורם להם לעלות לירושלים (שבועות, שלושת הרגלים וכו') ולהפגין, אלא בא לידי ביטוי במבני ציבור לא נגישים, דלתות צרות שלא מתאימות לעגלות ועוד שלל מגבלות שהאדם המוגבל צריך להתמודד איתן יום יום, שעה שעה.
וכפי שהתחוור לי היום, גם כאשר מקומות כן מותאמים לנכים (והגרנד קניון לפעמים נראה לי כקניון לנכים בלבד, עם שפע מקומות החניה לנכים בו), האנשים לא מגלים התחשבות או רגישות כלשהי למצוקת הזולת.
הרי מי שלא מוגבל בתנועה, יכול לעלות דרך המדרגות הנעות (דרגנועים) הנמצאות במרחק הליכה קצרה משם.
עצלנות ואגואיסטיות, אלו שתי התכונות שיוצרות את המצב הזה ואני שמח שהייתה לי אפשרות לשנות את זה אפילו במיקרוקוסמוס הקטנטן שלי, אולם מצער אותי שבכלל זה צריך להגיע לכדי זה ולאנשים אין טיפת חוש צדק ומוסר, על מנת להבין זאת בעצמם.

לעם פשוט מגיע פלא פון Pשוט!

כן, שוב, חברת פלא פון שוב מנסה לשנות תדמית. לאחר שבעבר הייתה סתם חברת "פלא פון", אשר נודעה ברשת הסלולארית האנלוגית והמיושנת אשר אפשרה גניבת שיחות בקלות, דבר שנוצל על ידי רבים וחברת פלא פון התעקשה להתעלל בלקחותיה עד אשר קיבלה את האחריות לגניבות שבוצעו בשל אופי הרשת שלה ופיצתה את לקוחותיה שנפגעו. לאחר מכן הפכה להיות חברת "פלא פון נקסט" (NEXT) והקימה פורטל סלולארי לרווחת לקוחותיה, כחלק מעיצוב תדמיתה העתידנית הבאה לקראת הלקוח. במקביל, קצת יותר מאוחר, השיקה פלא פון מותג לצעירים תחת השם אסקייפ (ESCAPE), היינו בריחה, שם שהולם סלולאריים לצעירים.
כאמור, פלא פון, בדומה לזיקית המחליפה צבעים באופן תדיר, מחליפה את שמה וזהותה בפעם המי יודע כמה וכעת החברה תכנה עצמה P, בדומה לחברת האם שלה בזק המתהדרת בסמל עם האות הראשונה של שמה הלועזי B.
הסיבה שחברת פלא פון בוחרת באות P לשמש כסמל החברה, נובעת על פי הפרסומים מהרצון להיות חברה פשוטה, כזו המדברת לצרכן בגובה העיניים...
אמת, חשוב לדעת לדבר לקהל שלך בשפה שלו (חברת אורנג' [ORANGE] למשל הייתה החברה הראשונה שהשיקה טלפונים ניידים בשפה הרוסית, מה שהביא לה לקוחות רבים שעלו מחבר המדינות), אבל יש גבול לזלזול באינטליגנציה של הלקוחות...
אני חושב שלקוח ממוצע של פלא פון יכול לקרוא את השם המלא של החברה...
עוד מספרים, כי לעובדי החברה בתחום שירות הלקוחות חולקה חוברת חדשה אשר מנחה אותם כיצד לפנות לציבור הלקוחות, או יותר נכון כיצד לא לדבר ללקוחות, כלומר אילו מילים נחשבות מילים גבוהות ומסובכות מידי ללקוחות הרשת והן בחזקת מילים אסורות. דוגמא אחת, היא שאסור להגיד רינגטון (RINGTONE) אלא לומר צלצול.
אגב, האם כבר שמעתם על המילה החדשה, "שירצול" - היתוך למילים "שיר" ו"צלצול" אשר משמשת בעברית תחליף לרינגטון?
אבל כנראה גם שירצולים זו מילה מסובכת מידי ללקוחות פלא פון המאותגרים מוחית...

אגב, בטרם הספקתי לפרסם את הדברים, ראיתי שגם עידו לא אמין כתב על זה בחדר 404, אז אני שם לינק.

דרמה בערוץ הראשון

הערוץ הראשון בטלויזיה נמצא כבר שנים ארוכות בתהליך ארוך ומתמשך של גסיסה...
למעשה, מהרגע שמתחריו הפכו להיות קצת יותר קשוחים מערוץ המידל איסט והטלויזיה הירדנית (1+2) הרייטינג של הערוץ צנח פלאים ולמעט מספר פעמים בהם הערוץ מקרין משחק ספורט הנחשב פופולרי, הרייטינג של הערוץ מתחרה בגבורה רק נגד הרייטינג של ערוץ הקניות.

המלחמה האחרונה בין כתבת הערוץ אורלי וילנאי פדרבוש לבין מנכ"ל הערוץ הראשון יוסף בראל, היא פשוט עוד קרב קטן, קרבונצ'יק, במלחמה ארוכה על חופש הביטוי בערוץ, בו רבים מתלוננים על סתימת פיות ולקקנות לשלטון וכמובן, גם על כסף, שכידוע לא מצוי במיוחד בכיס הערוץ הראשון, על אף אגרת הטלויזיה השערורייתית בישראל, בה כל בעל מכשיר טלויזיה נאלץ לשלם למדינה מס, גם אם כלל אין הוא משתמש בטלויזיה.

על פי כתבת הרווחה וילנאי, שדרני הערוץ מקבלים רשימה מגבוה, את מי לראיין, למי לתת זמן מסך ארוך יותר, על פי שיקולים פוליטיים ולא על סמך שיקולים מקצועיים וענייניים.
לעומתה, מנכ"ל הערוץ בראל, טוען שוילנאי, חרגה מתפקידה ככתבת והתחילה לפרשן (והרי בערוץ הראשון לא אוהב שכתביהם מגדילים ראש), מה שלטענתו מעיד על חוסר אובייקטיביות, כי הרי כתב צריך להיות יצור חסר מוח שרק שואל שאלות ולא באמת מעבד את המידע שהוא מקבל כתשובה...
לכן הודחה על ידו וילנאי (וכעת היא בוודאי תעבור למתחרים מערוץ 2 או ערוץ 10), כי ככה הדברים האלה עובדים...

לדובב דביבון

האם לדובב דביבון יותר קל מאשר בעלי חיים אחרים, כי שמו קשור למילה לדובב, בדרך כלשהי?
או שמא אולי הכוונה בלדובב היא להפוך מישהו לדוב?

תנו לחיות וילה

הנה קישור לכתבה העוסקת בהצעת חוק מאוד יפה של מספר חברי כנסת משינוי, אשר מנסה לכפות על מגדלי בעלי החיים מתן תנאים מינימליים לחיות שהם מגדלים.
באמת חוק יפה, שאני מאמין שיעבור. השאלה היא רק מי יאכוף אותו?

קומונה זה לא רק לקומוניסטים

כולכם מוזמנים לקחת חלק בקומונת "מה המצב" שהקמתי בתפוז...
קומונה זה מין בן כלאיים שכזה, בין פורום לבלוג ויש בו סקרים, הודעות, שרשורים וכל מיני דברים כאלה.
הקומונה שהקמתי עוסקת בנושאים שונים על סדר היום ותקשורת ובעוד כמה דברים וכולם מוזמנים לבוא ולהשתתף בדיונים (בתקווה שיהיו כמובן) או סתם לקרוא, כל מיני מידע בתחומים שונים ומגוונים, בגרסה קצת שונה מזו של הבלוג.

וזהו, חג שבועות שמח ומאושר שיהיה לכולנו.
אלעד

חזירים הם חיות קדושות

אני חושב שעליתי על משהו...
זה לא סוד שיש חיות קדושות, לפחות עבור חלק מהאנשים. למשל ההינדים מאמינים שהפרה היא חיה קדושה, לכן אסור להרוג אותה (וכפועל יוצא של זה לאכול אותה) ובכלל, היא זוכה לחיים טובים בהודו.
מזכיר משהו?

נכון, חזירים עבור יהודים…
אסור לאכול חזירים, מכאן שגם אין טעם להרוג אותם, כי הרי למה להשקיע זמן בציד או בגידול של חיה שאינך יכול להרוג ולאכול על פי דתך.
כן, חזירים הם הפרות הקדושות של היהדות…
אז בפעם הבאה שאתם נתקלים ברחוב בחזיר, תנו לו את הכבוד הראוי!

נלחמים בספאמרים

שימו לב, שימו לב, אפשר ואף כדאי להלחם בספאמרים!
אפשר למשל להתקשר אליהם מחר על הבוקר, בעצם, למה לחכות למחר?
אפשר אפילו עכשיו והאתר הזה, שהגעתי אליו דרך הכתבה הבאה של עידו קינן וצביקה בשור במעריב ינחה אתכם כיצד לעשות כן.

מה הנוער חושב

הנתונים הסטטיסטים הבאים, מתוך סקר שנערך ל-515 בני נוער בגילאים 15-18, מעניינים...

43% מהנוער תומך בסרבנות (בין אם של פינוי התנחלויות ובין אם שירות בשטחים).
46% אחוז מבני הנוער בעד שוויון זכויות לערבים.
52% מהנוער מרגיש שהוא חלק מהמדינה.
73% אחוז מהנוער בישראל רואה את עתידו בישראל.
60% מבני הנוער מעוניינים במנהיגות חזקה.
43% תומכים בהגבלת חופש הביטוי של מי שנואם כנגד המדינה.
39% מהנשאלים הביעו אי שביעות רצון ממידת הדמוקרטיה בישראל.

שלושת הגופים שבני הנוער שהשתתפו בסקר נותנים בהם הכי הרבה אמון הם :
צה"ל.
בית המשפט העליון.
המשטרה.

כפי שכבר אמרתי, הסקר הזה מאוד מעניין, אפשר ללמוד ממנו המון ולנתח אותו בכל מיני דרכים.
פשוט אתייחס לכל נתון ונתון, זו נראית לי הדרך הנוחה לפרשן את הנתונים...

43% מהנוער תומך בסרבנות, הנתון הזה בהחלט אמור לעורר דאגה, כי משמעותו היא שכמחצית מבני הנוער רואים בסרבנות מעשה לגיטימי. אמנם נהוג להבחין בין סרבנות מטעמי נוחות אישית, סרבנות מטעמי מצפון וסרבנות מטעמי אידיאולוגיה והסקר לא הפריד בין הסיבות, אבל כאשר מחצית מבני הנוער רואים באי כיבוד החוק דבר לגיטימי, יש בעיה שיש לפתור, בין אם על ידי שינוי החוקים הקיימים ובין אם על ידי מתן חינוך לדמוקרטיה וכיבוד הכרעת הרוב, גם אם אין היא נעימה לפרט ואף עשויה להתנגש עם דעותיו.

46% אחוז מבני הנוער בעד שוויון זכויות לערבים, מה שאומר שלמעלה ממחצית בני הנוער בישראל, סבורים שיש במדינה הזו אזרחים ששווים פחות מהם, רק בשל גזע ולכן מגיעות להם זכויות שונות, פחותות משלהם, מפני שזוהי מדינתם של היהודים (בד"כ, אותם נערים, אוהבים לצטט חלקים ממגילת העצמאות אשר מדברים על כך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, תוך התעלמות מהיות מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, אשר במגילת העצמאות שלה נכתב במפורש שהיא תעניק שוויון זכויות לכלל אזרחיה). זה באמת מדאיג ומראה שצריך לשים יותר דגש על לימודי היסטוריה, למשל על מדינה אחת שנחשבה מאוד תרבותית, גרמניה שמה ובה בשנת 1935, באחת הערים החביבות בבוואריה, נירנברג שמה, חוקקו חוקים ששללו מיהודים זכויות אזרח רבות (באופן אירוני גם הזכות להתחתן עם גרמנים, בדיוק כפי שבישראל נשללת הזכות של יהודים ולא יהודים [ובכלל זה ערבים] לבוא בברית הנישואים).
כמובן, אנחנו עוד רחוקים רבות מנירנברג, אבל אל לנו לשכוח שגם גרמניה ראתה עצמה רחוקה מהזוועות שעוללה שנים ספורות לאחר מכן.

52% מהנוער מרגיש שהוא חלק מהמדינה. הנתון הזה מראה שעל פי הסקר, כחמישים אחוזים מהנוער לא רואה את עצמו שייך למדינה. שוב, לא ניתן לדעת במה זה בא לידי ביטוי, האם מדובר במורת רוח מהמצב הקיים, או תחושה של ניכור, הנובעת אולי מקשיי קליטה אצל עולים חדשים, תחושת קיפוח אצל עדות וקבוצות באוכלוסיה או שמדובר באטימות של משרד החינוך שכופה על הילדים תוכנית מסוימת, שהילדים שאינם טיפשים רואים שאינה עומדת בקנה מידה בינלאומי ולא מובילה אותם לשום מקום.

73% אחוז מהנוער בישראל רואה את עתידו בישראל, מה שאומר שכל נער רביעי חושב שלא יגור בישראל, לפחות במידה ותהיה לו אפשרות. הסיבות לכך יכולות להיות רבות, בין היתר המצב הבטחוני-מדיני הרעוע, המצב הכלכלי או סתם התמונה המצטיירת בתקשורת, לפיה בעולם הגדול הרבה יותר טוב מאשר בישראל...

60% מבני הנוער מעוניינים במנהיגות חזקה. זה מעיד לדעתי על כך שלפחות חלק ניכר מאותם 60% רואה במנהיגות הישראלית מנהיגות חלשה ורופסת, כזו שכבר לפני יותר מחמישים שנה הבטיחה להביא אותנו אל הארץ המובטחת, אך מאז המצב הבטחוני נשאר ירוד, השלום לא נראה באופק וכל זה בא על רקע פריחה שהתחוללה בישראל באמצע שנות התשעים, בתקופת ממשלת רבין השניה.
אמנם מנהיגות חזקה אינה בהכרח בלתי דמוקרטית, אבל מעניין אותי באיזו קלות יוותרו אנשים בישראל על הדמוקרטיה בתמורה למנהיגות שתבטיח להם מדינה יהודית חזקה. לצערי, אני חושש, לאור הדעות לגבי הלגיטימיות של הסרבנות וגם לגבי האחוז התומך בהגבלת חופש הביטוי (הנתון הבא), כנראה שרבים בישראל לא מכירים בחשיבות ובחיוניות הדמוקרטיה, ייתכן על רקע העובדה שגדלו במדינה דמוקרטית והם אינם מודעים בהכרח לצדדים השליליים של מדינה חזקה ובלתי דמוקרטית.

43% תומכים בהגבלת חופש הביטוי של מי שנואם כנגד המדינה. במילים אחרות, רבים מבין הנשאלים לא התביישו לומר שהם בעד סתימת פיות, אשר אינם בנות קול לפה של השלטון.
שוב אנו רואים כאן חוסר סובלנות וזלזול בערכי הדמוקרטיה (או דמוקרטיה מוגבלת, כזו המאפשרת הבעת דעה שהיא במסגרת הנורמות המקובלות).
עצוב לראות שלמעלה מארבעים אחוזים מבני הנוער חושבים שמי שמותח ביקורת על המדינה, ראוי למנוע ממנו לומר דברים דומים בהמשך.
חבל שאין הם רואים בביקורת משהו חיוני, וכן הם רואים בהשמעת הדעה שאינה דעת הרוב משהו שלילי.

39% מהנשאלים הביעו אי שביעות רצון ממידת הדמוקרטיה בישראל. מעניין כמה מבין אלו שמרוצים מהדמוקרטיה בישראל מוכנים לשלול זכויות מאחרים וכמה הם אנשים שמודאגים בגלל אותם אנשים שמוכנים לשלול את הזכויות.
מה שבטוח שאותם אנשים שמוכנים לשלול זכויות מערבים לדוגמא, היו מתנגדים לכך במידה והיו ערבים וכנראה שהיו פחות נלהבים למנוע ביקורת, אם מדיניות השלטון לא הייתה מקורבת מספיק לעמדתם.

באשר לגופים שהנוער שם בהם את מבטחו, אני משוכנע שלאחר שישרתו בצבא (אם ישרתו), דעתם באשר לגוף הזה תשתנה פלאים...
מעניין אגב שכל כך סומכים על המשטרה, כאשר החוקים במדינה נאכפים בצורה מאוד לקויה.

הסקר הזה אומנם נערך על נוער, אבל חשוב לזכור שאותם נערים ונערות יהיו בקרוב אזרחים, מה גם שדעתם מייצגת לדעתי דעות שנפוצות גם בקרב שכבות הגיל המבוגרות יותר.
קשה להקנות ערכים דמוקרטים במדינה עם פערים כל כך גדולים, פערים בדעות, פערים במצב הכלכלי, פערים בתחום החינוך ובכלל, לא כל קבוצות האוכלוסיה רואות במתן במה להשמעת דבריהן של הקבוצות האחרות משהו חיוני ואף הן רואות בו מטרד, שצריך לחיות איתו ויהיה רצוי להפטר ממנו ברגע שרק יהיה ניתן.

אריק שרון, ילד רע!

יש אנשים בוושינגטון שהביעו תרעומת על כך שראש ממשלת ישראל אריאל שרון הבטיח לבוש הרים וגבעות (או אולי פינוי הרים וגבעות) וטענו כי הוא מבטיח הרבה ולא מקיים בכלל.
גם בקרב הישראלים, רבים טוענים ששרון מבטיח הרבה ולא עושה כלום. אפילו מתפקדי הליכוד אמרו לו לחדול מתוכניתו המדינית והוא בשלו, אמר שימשיך בה.

אם שרון מבטיח לכולם הרבה ומקיים מעט, אם בכלל, נשאלת השאלה, מה הוא עושה שם?

תשובות אפשריות :
מטפל בכבשים.
רוכש איים ביוון.
מאיים על ילדיו שאם ידברו הוא יישב עליהם.

תשבץ, תשחץ, חגים ובעצם איך מחפשים בגוגל וביתר מנועי החיפוש

אחת ההטבות השוות ביותר למנויי פרו באתר ישראבלוג, היא היכולת לראות מהיכן היו הכניסות האחרונות לבלוג וכפועל יוצא של זה, גם לדעת מה אנשים חיפשו כאשר הגיעו לבלוג דרך גוגל.
אני מוכרח לציין שלפעמים הדברים שאנשים מחפשים נראים לי תמוהים, ותמוה עוד יותר מדוע הם מגיעים דווקא לבלוג הזה...
יחד עם זאת, אני מוכרח לציין שחלק גדול מהמחפשים מוצא בבלוג שלי מידע רלוונטי ואני שמח על כך וחלק מחפש מידע שקיים בבלוג, אבל לא היכן שגוגל הפנה אותם ותמיד צר לי שהם לא פונים אליי, על מנת שאפנה אותם (צר לי במידה, כי בכל זאת, זו בעיה שלהם ולא שלי).

בכל אופן, עיון בחיפושי הגולשים אחת לכמה זמן, מלמד אותי שחלק ניכר מהאנשים המחפשים מידע, לא יודעים כל כך כיצד לחפש...
למשל אנשים שמוסיפים הרבה סימני שאלה לחיפוש שלהם (כאילו זה מה שיגרום לגוגל למצוא את מבוקשתם ביתר יעילות) או האנשים השואלים את מנוע החיפוש (אשר כל מה שהוא עושה זה למצוא מילים המופיעות בטקסט ולסדר אותן על פי אלוגריתם מסויים של פופולריות, בעיקר לפי קישורים) שאלות אוויליות כמו "מה המצב?" או שאלות פרטניות להחריד, שבד"כ לא מופיעות כפי שהמחפש חשב שיופיעו....
אולי כדאי להכריח תלמידי בית ספר לעבור קורס בחיפוש באינטרנט (כמדומני ראיתי פעם בחנות אופיס דיפו ספרון אשר אמור ללמד את הקורא כיצד לחפש בגוגל או בכלל במנועי החיפוש ברשת), כנ"ל לגבי סטודנטים ואפילו למעסיקים במקומות העבודה כדאי לעודד את העובד לצאת להשתלמויות בתחום החיפוש בעידן פיצוץ המידע, בו המידע קיים בכל מקום, רק קשה לאנשים לאתר אותו (כמו באמרה המפורסמת "מרוב עצים לא רואים את היער").
בכל מקרה, הנה כמה טיפים למחפשים באשר הם. תשמשו במרכאות כאשר אתם מחפשים ציטוטים מדויקים, או צירופי מילים הגיוניים, כי זה מקטין את המוץ (אותם דפים לא רלוונטיים אשר מופיעים יחד עם הדפים שחיפשתם) וחישבו על מילים שעשויות להופיע בתשובה (ולא המון מילים שכנראה לא יופיעו, כמו שגילה מי שחיפש את זה) ונסו לחפש אותן בכמה וריאציות (לדוגמא אם אתם מחפשים מידע על בעל החיים החביב וומבט, חפשו מספר פעמים : וומבט וומבאט ווומבט לוומבט מוומבט הוומבט וכדומה וכמובן, אפשר לעשות הכל בחיפוש מתקדם אחד [תחת "לפחות אחת מהמילים"], כאשר נותנים לגוגל למצוא דפים אשר יש בהן מילה מסוימת, או אחרת, ו/או אחרת וכו').
ואם אתם מאלו שחייבים לנסח כל דבר בשאלה (כמו מי שחיפש את זה למשל), אז תשאלו את ג'יווס ולא את גוגל, כי גוגל לא עונה על שאלות...

דבר נוסף שרציתי לכתוב עליו ומופיע בכותרת, הוא החיבה של אנשים לחידונים, תשבצים ותשחצים למיניהם.
לפני כל חג אני מגלה שהיו כמה וכמה כניסות לבלוג שלי של אנשים שחיפשו תשבצים לאותו חג. זה היה ביום העצמאות, זה היה גם בל"ג בעומר, הרבה בזכות טקסט שכתבתי לפני כשנה וחצי בגנות העיסוק המונוטוני בתשבצים, שמפתח סוג אחד של חשיבה, זו שדורשת התאמת ההגיון של פותר התשבץ להגיון של מחבר התשבץ והכרה של כמות מוגבלת של מילים (לדוגמא, כל פותר תשבץ יודע שאנקול בשתי אותיות זה וו ומכיר הרבה שמות של ערים ונהרות באירופה, וזהו רק קצה הקרחון, אפילו המציאו בשביל האנשים האלה מילון מיוחד).

בימים האחרונים, למשל אני רואה מספר כניסות של אנשים המחפשים תשבצים לחג השבועות.
מעבר לעובדה שעל פי החיפושים אני יכול למשל לגלות דברים שעל סדר יומם של אנשים רבים (למשל, לפני הבגרות בספרות, פתאום נעשים המון חיפושים של אנשים המחפשים סיכומים לבגרויות על סיפורים של צ'כוב, שירים של נתן יהונתן ועוד כל מיני דברים או למשל המון חיפושים של תמונות עריפת הראש בעיראק [שאגב, לא קשה למצוא באתר הפורומים פרש]), אז לפעמים אני מנסה לעמוד על קנקנם של מי שמחפשים את מה שחיפשו והגיעו אליי, כמו, האם מי שחיפש תשבצים הוא חובב תשבצים, או מורה בבית ספר יסודי המחפשת פעילות לילדים שהיא מלמדת, או אולי מדריך בתנועת נוער מחפש מידע שימושי בתחום הפעלות לילדים.

אבל כל עוד הם לא פונים אליי, אני נשאר בסקרנותי.

וזהו להפעם.
au revoir
אלעד

וכמובן, המון מזל טוב לרעות החוגגת היום, ה-24 במאי את יום הולדתה ה-18 במספר...

כן יירבו!

מי מפחד ומי ממש מטורף?

הנה משהו שימושי ביותר. רשימה של פוביות (פחדים שלאו דווקא מבוססים על איום ממשי), סתם שתהיה...

לקוח מאת הספר הנפלא "הכובען המטורף ואייזק ניוטון" של דוקטור סטיבן ג'ואן, עמודים 90-96.

אגב, עד ימינו נספרו כ-267 פוביות אשר קוטלגו וניתנו להן שמות. פה מן הסתם יובאו רק חלקים מהן.

סינופוביה או קניינפוביה - פחד מפני כלבים (דוברמן, ראה הוזהרת).

המטופוביה - פחד מדם.

בלונופוביה (או גם אקוזופוביה) - פחד ממחטים ובעצם מכל עצם חד.

טריפנופוביה - פחד מזריקות.

פוביה דנטלית - אין הרבה מה להסביר, פחד מרופא שיניים.

נוסופוביה - פחד ממחלות.

אגורפוביה - בעת חוצות, או במילים אחרות פחד ממקומות פתוחים.

קלאוסטרופוביה - פחד ממקומות סגורים, או בעת סגור.

אקרופוביה - פחד גבהים.

אכלואופוביה - הפחד מפני חושך.

אסטרפוביה - פחד מפני ברקים (לא כולל אהוד ואהרון ברק).

ברונטופוביה או קראונופוביה - פחד מרעמים.

ארכנופוביה - פחד מפני עכבישים.

אופידיופוביה - פחד מפני נחשים.

רוטפוביה או מוסופוביה - פחד מפני עכברים או עכברושים.

אביופוביה - פחד מפני טיסות, כמו ההוא בשיר IRONIC של אלאניס מוריסט.

פוגונופוביה - פחד מזקנים (כמו הזקן של הרצל).

קלינופוביה - פחד ממיטות.

אוטופוביה - פחד מבדידות.

קנופוביה - פחד מחדרים ריקים.

ביבליופוביה - פחד מספרים (ההיפך מתולעת ספרים אני מניח).

פדיופוביה - פחד מילדים.

לבופוביה - הפחד מצד שמאל (אותי זה הצחיק ).

פונופוביה - פחד מטלפונים.

הומיכלופוביה - פחד מערפל.

אייסוטרופוביה - פחד ממראות.

כרומטופוביה - פחד מכסף (שטרות כסף למשל, לא המתכת)

פנתופוביה - פחד כללי מכל דבר...

פובופוביה - יש הטוענים שזה הדבר היחיד שיש לפחד ממנו - הפחד מהפחד עצמו.

יש עוד הרבה פוביות שלא הוכנסו לרשימה, חלק מהן אפשר למצוא ברשימה הזו שייני שליט"א...

אני בשוק (או רשימת 4 מובילי התרבות בישראל)!

מישהו מוכן להסביר לי כיצד לא התברגתי לרשימת 100 מובילי התרבות בישראל של YNET?
אפילו בן אדם מת כמו נתן יונתן נכנס למקום המאה ואני לא (אגב, לפני שנה הכניסו למקום המאה עוד אדם מת, חנוך לוין, כך שאם אמות השנה, אולי בשנה הבאה אשב על זרי הדפנה במקום המאה)...

תהיו רציניים רגע, כיצד מנכ"ל קשת (קשת בענן, המבצע ברפיח הרי כשל) הוא במקום הראשון?
עוד יותר מפליא כיצד צביקה פיק במקום החמישי, הרי כבר בשנות השמונים היו שמועות שהוא מת!

מה זה אומר עליי אם אני לא מכיר כמחצית מן האנשים אשר שמם מוזכר ברשימה?
שאני חסר תרבות?
שאני ברברי?

בחיי שאני בן תרבות!
אני שומע פינק פלויד, בטהובן, באך ועוד הרבה מוזיקה טובה של בני תרבות!
אני יודע על הדת הסינית יותר מרוב האנשים ברשימה, מכיר תרבויות קדומות ביבשת אמריקה ואפילו בארכיטקטורה יש לי מושג קלוש.
אני כותב שירים בעיקר למחברת, מספר סיפורים לעצמי, מנגן על השיניים, מצלם בוידיאו וגם במצלמת סטילס.
בחדר שלי תלויות תמונות סוריאליסטיות של רנה מאגריט ואומנות רנסאנס של ליאונרדו דה-וינצ'י ורפאל.
אפילו יש לי בלוג!
ובאשר לצביקה פיק, הרי אני והוא חברים טובים, אפילו נפגשנו בלונדון, ברחוב רג'נט, בזמן שהוא אכל גלידה!
אז איך לו מגיע להיות במקום ה-5 ולי לא מגיע לי להיות ברשימת 100 מובילי התרבות?
היא לא מייצגת כלום, לא אותי בכל אופן!

אני אייצר לי פה את רשימת 4 האנשים שמובילים את התרבות בישראל!

1. אינגריד
2. אלעד יאיר
3. יריב חבוט (ורק כי היה לו יום הולדת 31 היום)

4. העורך הלשוני של הבלוג

ו-YNET יכולים לשתות ממי הים של עזה!

אגב, כל הכבוד למשה הלוי, הידוע בכינוי הלמו שהגיע למקום ה-90, על אף היותו מובטל שכותב את אחד מאתרי הסטירה והביקורת הטובים יותר שקיימים ברשת הישראלית.

טוב, אני קצת מתרגש מזה שלא נבחרתי וגם מזה שנבחרתי למקום השני ובכלל, אנה מגיעה אליי עוד מעט, אז ניפרד כאן.

אלעד

(בעקבות הכתבה הזאת)

למר פורז שלום,

אתמול צוטטת ביום "כוח סביבתי" כמי שאומר "היום אפשר לחיות ברווחה גם במדינה צפופה, מפני שאפשר להבטיח את הרווחה על ידי נסיעה לחו"ל. מי שרוצה לראות אריות, נמרים, פילים וג'ירפות יכול לקנות טיול למקום כזה בכמה אלפי דולרים. זה לא פה וזה לא יהיה פה. מי שאין לו כסף, יכול לצפות בסרטים כאלה בטלוויזיה."

לעניות דעתי, שטחים פתוחים וטבע הינם הכרחיים לכל מדינה מודרנית הרוצה להעלות את רמת החיים בה. עם כל התענוג שבישיבה בפקקים בערים מצחינות – אני מוצאת עצמי זקוקה מפעם לפעם לטבע כדי ל"מלא מצברים". אינני היחידה, רבים ממכרי נוהגים כמוני.

קביעתך שאפשר, ואף צריך, להחליף טיול בטבע בסרט וידיאו הנה יותר ממקוממת. היא אף אידיוטית. התלבטתי רבות כיצד לענות לך והחלטתי להשתמש בשפתך שלך:

מדינה ישראל היא מדינה קטנה וצפופה שאינה יכולה להרשות לעצמה שרים אידיוטים. מי שבכל זאת רוצה להמשיך להיות אידיוט ולהנהיג יצטרך לעשות זאת במקום אחר – כגון במשחקים הוירטואלים במחשב.

אני ממליצה בחום על משחק ה – sims הנפוץ לאחרונה.

כולי תקווה שהבנת את עמדתי, אף שהוצגה בצורה סרקסטית.

בברכה וכו'.

אינגריד.