בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לפני מספר שעות, כיכבה התמונה הבאה בעמוד הראשי של אתר הארץ:

מתוך "הארץ"

בתמונה נראים המשנה לראש הממשלה שמעון פרס ויושבת ראש הכנסת וממלאת מקום נשיא המדינה דליה איציק ברגע של מחווה ידידותית לאור הכרזתו של פרס כי יתמודד למשרת נשיא המדינה.

התצלום שנבחר, ודאי מתוך סדרה ארוכה של תצלומים מאותו אירוע, מזכיר במקצת רגע אינטימי. לרגע נדמה כאילו פרס ואיציק עומדים להתנשק פה אל פה, כלומר המחווה הידידותית נראית כמחווה רומנטית משהו.

צפיתי בתצלום ונזכרתי בצילום אחר שהופיע בסדרת התצלומים הנבחרים השבועית המופיעה באתר הארץ, אי שם מחודש פברואר האחרון:

מתוך "הארץ"

בתמונה מטקס החלפת ראש המטה הכללי האחרון, נראים בשני הצדדים ראש המטה הכללי היוצא רב אלוף דן חלוץ ושר הביטחון (שוודאי לא יהיה בתפקידו עוד זמן רב) עמיר פרץ, כאשר במרכז התמונה נראים ראש המטה הכללי הנכנס רב אלוף גבי אשכנזי וראש הממשלה הלא פופולארי (לפחות עם מודעות עצמית) אהוד אולמרט.

גם כאן, בבחירה מכוונת של רגעים רבים שנתפסו בעדשת המצלמה, נבחרה תמונה בה הפכו חילופי דברים בין אולמרט לאשכנזי למה שנדמה הולך להתפתח לנשיקה לוהטת באקט אוהבים הומוסקסואלי מרגש.

כאמור, אין מדובר בצירוף מקרים. מדובר בשעשוע של העורכים או אולי איזו מגמה מסוימת של העיתון, אין לי מידע מדוע בדיוק בוחרים דווקא את התמונות הללו ולא אחרות, אך זה כמעט ודאי שהבחירה קיימת ונעשית מתוך שיקולים כאלה ואחרים.

לפני מספר שנים, התייחסתי כבר לבחירות דומות של וואלה!. שם, במקום להציג את אנשי הציבור כזוגות אוהבים, בחרו להציג את הדמויות הידועות כחבורת גלמים בעלי מבט מפגר.

בכל מקרה, נחמד לראות מה עלה בגורלם של האנשים המוצגים בתמונות בזמן הלא רב שחלף מאז דצמבר 2003, עת פרסמתי את הקטע ההוא.

וכמובן, אין זו נחלתם הבלעדית של שני האתרים הללו.

כולם, כמדומני עושים זאת.

ואין זה בהכרח רע.

ואם נשוב לתמונה הראשונה, בא נראה זוג האוהבים הצעיר, אינני מעוניין לעמוד מאחורי הדברים שאני כותב, בעיקר משום שהם ניזונים משמועות רבות שיצא לי לקרוא ולשמוע, ולכן קחו את הפסקה הזו בעירבון מוגבל מאוד.

מי שדאג לקדם את דליה איציק בפוליטיקה, היה שמעון פרס, כאשר הסיבה לכך לא היה התרשמות מיוחדת מיכולותיה האינטלקטואליות של דליה, אלא משהו אחר...

לא לחינם, היא גמלה לו בנאמנות פוליטית, שהתבטאה בין היתר במעבר המשותף לקדימה.

פרט רכילות עסיסי אחר הנוגע לשמעון פרס והמרוץ הקרוב לנשיאות (את הקודם הוא הפסיד לאיש רב תאוות), הוא קשריו עם קולט אביטל שראו איזה פלא, גם היא רואה עצמה מועמדת לאותו תפקיד.

אותן שמועות, מדברות גם הן על קידום של אביטל במסגרת מערכת יחסים מסוימת שכללה הבטחות מצד שמעון לעזוב את סוניה. אביטל אגב, עד היום לא נישאה, ויש התולים את האשם במערכת היחסים הזו.

הדברים הללו הם בחזקת סוד ידוע, עניין שלא מדברים עליו ובאמת, ללא קשר לאמיתותו, נראה לי שהשיח עליו הוא לעניין והוא אינו אמור להוות שיקול במרוץ הנשיאות או בכלל.

דברים מהסוג הזה, הם עניינים הפרטיים של הנוגעים בדבר.

המקרה שעניין מסוג זה כן ראוי לדיון ציבורי, לטעמי, הוא כאשר שיקולים דומים מביאים למינוי אנשים לא ראויים, רק משום שהיו מוכנים לספק טובות הנאה מסוימות. מרגע שעבר זמן כה רב ולאנשים המדוברים הייתה הזדמנות להוכיח את עצמם, זה נראה לי לא רלוונטי.

ובכל מקרה, לשמעון פרס יש טעם רע. זה הכל.

Make Love, No War!

זנג סיאאיו (Zheng Xiaoyu), ראש מנהל המזון והתרופות הסיני נמצא אשם בקבלת שוחד בשווי כ-6.5 מיליון יואן (כ-3.5 מיליון שקלים) מחברות פרמקולוגיה (תרופות) על מנת שיקדם ויזרז את אישורן בסין.

גזר הדין שקיבל – עונש מוות.

בהקרבת אותו שעיר לעזאזל בסין, מאותתות הרשויות בסין לשני כיוונים – הן לצרכנים בסין, שידעו שיש מי שדואג שהשירות שמספקים להם עונה על קריטריונים מסוימים, בסטנדרט סביר ולא מושפע לרעה משחיתות אישית של אנשים אלו ואחרים שמנצלים את מיקומם במנגנון ; והן כלפי חוץ, שכן שחיתות היא אחד החסמים הגדולים שיש למשקיעים זרים, בין אם הם ארגונים בינלאומיים שמעבירים סיוע ומעדיפים שכספם לא ירד לטמיון ובין אם הם גורמים עסקיים שכאשר הם עושים עסקים, הם מעדיפים שיהיו כמה שפחות צינורות מטווחים שגוזרים קופונים לעצמם וביתם.

העובדה שאותו פקיד בכיר, אדם בן 62, ישלם בחייו, תאותת שהעניין נלקח ברצינות ובנוסף לשני הדברים שציינתי על האיתותים כלפי חוץ ופנים, גם יתר אנשי הבירוקרטיה הסינית יפנימו שייאלצו לשלם בעורם עבור שחיתות ולכן יחשבו פעמיים אם העניין שווה.

אין לי עניין מיוחד לבקר את הסינים. לדעתי, עונשים, כאשר הם כבדים מידי הם חדלים להרתיע ובעיקר מאבדים את היכולת ליצור היררכיה של עונשים.

במקרה הזה, אם על שוחד, גדול ככל שיהיה, אדם ייאלץ לשלם בחייו, מה יימנע ממנו לקחת גם לרצוח אנשים כאשר הוא יודע שהוא עומד להיתפס (זה מקרה קיצון, אבל גם האפשרויות הפחות חמורות לא מלבבות)?

זו הסיבה המרכזית, לדעתי, שהטלת עונשים דרקוניים אמנם מטילה אימה, אך היא עשויה להגדיל את חומרת העבירות המבוצעות וכך רב הנזק שלה על התועלת.

בכלל, עונשים בלתי הפיכים כמו עונש המוות, מעולם לא נראים בעיני מוצדקים.

ובכל זאת, הדרך אולי נראית לא נכונה, אך המטרה הסינית, מלחמה בשחיתות, נראית עניין מבורך שבישראל צריכים להתקנא בו.

כל אותם חבר'ה שמדברים עליהם כאשר זורקים לאוויר את הסיסמא הדי ריקה – "מושחתים נמאסם" (ריקה בעיקר מפני שנדמה כאילו איש אינו רוצה לעשות הנדון דבר, מלבד להתלונן), יחשבו פעמיים אם שווה לעשות בנכסי ציבור כבשלהם על מנת להיטיב עם מקורביהם.

אבל היי. אני סתם מפליג לי כאן בחלומות באספמיא.

יעבור עוד הרבה זמן עד שנתקרב לרמה של סין...

אגב, באותו עניין, אם כי אינני בטוח (לאור ניסיוני האישי) שבסין המצב טוב יותר, אתמול הרכבת מת"א לחיפה בלילה איחרה ביותר משעה...

אמא שלי לקחה את הרכבת מנתב"ג לחיפה ב-23:23 והייתה אמורה להגיע לחיפה ב-00:45.

הרציף בתחנת ת"א האוניברסיטה שליד גני התערוכה היה הומה אדם, עמוס כמו רציף בתחנת רכבת הודית, בשל פסטיבל טעם העיר שמתקיים שם.

כאשר הרכבת הגיעה לשם, לא היה מקום למספיק אנשים על הרכבת וביקשו מחלק מהאנשים לחכות לרכבת הבאה, שעה אחרי...

אותם אנשים לא הסכימו להישאר, בצדק לדעתי, שכן מדוע אדם פלוני אמור להקריב עצמו בהתייבשות על הרציף, עבור אדם אלמוני שהצליח להידחק אל הרכבת?

האם מישהו יפצה אותו על הזמן שנשרף?

האם מישהו בכלל מבטיח לו שבאמת תגיע רכבת שיהיה בה מקום עבורו בעוד שעה?

וכך, הרכבת לא זעה ולא נעה ולחיפה חוף הכרמל היא הגיעה בכשעה או שעה וחמש דקות איחור.

בנסיעות שמאחרות בצורה כה חדה, אפשר לדרוש החזר כספי, אם כי בשעה שתיים, אין עם מי לדבר בתחנת הרכבת.

המנהל כבר מזמן הלך לישון... אולי הוא חולם על מקומות בהם הרכבת באמת מתפקדת...

במקום שרכבת ישראל תיערך בהתאם ותאריך את הרכבות או מראש תדאג לספק קרונות קומתיים, כפי שסופקו כעבור שעה, הרכבת לא נערכה בהתאם וכאשר הליקוי נתגלה, לקח לרכבת זמן רב מידי לתקן אותו.

הרי קשה להניח שבשעה הזו היה עומס רכבות שלא אפשר היערכות זריזה, אם רק היה רצון כן לעשות זאת.

אינני מתכוון לטעון שהפרטת הרכבת תעזור, שכן במקרה כזה, הניסיון במדינות אחרות מוכיח שההשקעה בתשתית יורדת לאפס ומספר התאונות גדל.

קצת קשה לקיים תחרות אמיתית בין מספר גורמים במספר כ"כ קטן של מסילות ברזל ולכן נקבל חברה פרטית שלא תורמת דבר.

מה שכן יש לעשות, במקרה של הרכבת, הוא לדאוג שהחברה הציבורית תתפקד.

שמנהליה יהיו אנשים מקצוע, שיש יעדים ברורים שהם אמורים לעמוד בהם (בין היתר, לדאוג למנוע את הביזיון של ימי ראשון (כותרת שנייה כאן).

אם לא, שילכו הביתה. לא צריך להרוג אותם כמו בסין.

והשאר טמון בפרטים.

היומן שלי הראה שהיום היה אמור לחול יום הולדת ה-25 של דנה. אני לא בטוח אם הייתי מתקשר להגיד מזל טוב, אני רוצה להאמין שכן. סביר להניח שהייתי שולח הודעה באי מייל.

בכל מקרה, ללא משנה למה הייתי עושה, זה מעט לא אפשרי, כאשר היא אבודה במרכז אמריקה מזה כחודשיים.

אתמול צוין בסלובקיה מין יום כזה שמוקדם לילדים שנעלמו, כ-800 במספר.

אחד הדברים שמעיבים בימים אלו על יחסי יפן עם צפון קוריאה, נוסף על ניסויי טילים וניסויים גרעיניים שעושה האחרונה, הוא פרשיית חטיפת ילדים יפנים על ידי אנשי קומנדו צפון-קוריאנים על אדמת יפן.

בכלל, ברחבי העולם נסחרים (הסוכנות שמטפלת בכך באו"ם), ברגעים אלו ממש, לפחות כמיליון בני אדם לצרכי עבדות, זנות וכיוצ"ב.

גם לכמה אנשים, מפוקפקים לטעמי, בישראל יד ב"תעשייה" הזו.

וזו סקירה שאפילו לא מגרדת את קצה המזלג של היעלמויות אנשים בעולם.

הכמות הזו, היא בלתי נתפשת, לפחות על ידי, כך שבדרך כלל, כאשר אני שומע על אנשים שנעדרים ונעלמים, אני נוטה להתעלם.

רק שזה נהיה כה קרוב, כה מוחשי, כמו במקרה של ההיעלמות של דנה ביוקטאן, התופעה הכמעט אבסטרקטית הזו, מקבלת פנים מוחשיים.

פתאום מדובר באדם ולא באיזה שם ותמונה.

פתאום יש חיים מאחורי המילים.

ובכן, הם שם גם כשאני לא מכיר את האנשים. אולם איכשהו, הידע הזה מתמוסס והידיעה על היעלמותם, אם היא בכלל קיימת, הופכת להיות לא שונה בהרבה מעוד ספין שיצא מלשכת ראש הממשלה או הנפקה של חברה מסוימת בבורסה.

אני נזכר איך לפני מספר שנים, נודע לי במסגרת פעילות שאני עושה, על היעלמותה של נערה מחיפה, שמשום מה הוריה העדיפו שהסיפור לא יתפסם בכלי התקשורת.

אינני יודע מה עלה בגורלה, האם נמצאה לבסוף או שעקבותיה לא נמצאו, אולם מה שנחרט בזיכרוני מאותו אירוע היה שיש כל כך הרבה אירועים שאפילו לא זוכים להיות נשמעים.

ומבחינת ההמון, הם אפילו לא נשכחים, אלא הם פשוט בלתי קיימים.

כמו עץ שנופל ביער ואין איש שיישמע אותו, כזה הוא גורלם של כל כך הרבה אנשים, מיליארדים, שמסיימים את דרכם בקול רפה מבלי שרבים יידעו.

לא שהפרסום ההמוני תורם משהו (אלא אם הוא מסייע בחילוץ אנשים ממצוקה שלא היו נחלצים ממנה ללא הפרסום). אבל איך-שהוא הורגלתי, בצורה לא נכונה ודי מזיקה לטעמי, שדברים צריכים להגיע אל התודעה כדי להיות ממשיים.

אני צריך לכפות על עצמי פעמים רבות, להפנים שעל מרבית הדברים שמתרחשים, אינני שמעתי ולעולם לא אשמע.

ציירתי בראשי כל מיני תסריטים על מה שקרה לדנה. אף אחד מהם לא מדויק, שכן מעולם לא הייתי במקסיקו, אינני מכיר את כל האנשים המעורבים ובאופן כללי, אין לי שמץ של מושג מה קרה לה.

התמונות בראשי כל כך ברורות, אפילו שברור לי שאף תמונה אינה מייצגת דבר מלבד הרצון שלי למצוא פתרון פשוט לחידה שאינני יודע.

אף אחת מהתמונות לא גרמה לי לחייך, לא הותירה בי זיק של אופטימיות.

והיום, דנה אמורה הייתה לחגוג את יום ההולדת ה-25.

אולי היא חוגגת. גם זו אפשרות. מי יודע.

אני בכל אופן, חושב שזה יום הולדת מאוד עצוב.

קליפ של דנה

היוצרים שהביאו לכם את בריטני ספירס (אי שם בתחילת שנות התשעים, כאשר הופיעה במועדון מיקי מאוס), מביאים כעת את אחת הסדרות המצליחות של השנה ב"רצועה":

כן, כן. אנחנו רוצים שלום והם רוצים טרור.

בלה בלה, עם אלה לעולם לא ניתן יהיה להגיע לשלום.

אני העדפתי להתמקד בדמות המשעשעת של מיקי מאוס והקול המגוחך של מי שמדובב אותו בערבית.

כאילו בכל מיני ערוצי נישה ישראליים אין תוכניות מהסוג שמטפח ילדים לאהוד כל מיני דעות פשיסטיות משיחיות וכאילו הטלוויזיה הישראלית לא מטמיעה בילדים ישראלים כל מיני דעות שליליות כלפי כל מיני קבוצות שיהיה קשה לעקור אותן בהמשך, אם בכלל.

וחמור מזה, לעיתים נראה כי תעמולה שקרית, גסה ומתלהמת, פחות נוראה מכזו המתיימרת להיות אובייקטיבית ומאוזנת שמבנה תמונת מציאות מאוד מסוימת לצופים מבלי שאלה ירגישו.

אם יש לכם כוח וחשק, אתם מוזמנים לקרוא מחקר מקיף על זה כאן (קובץ PDF)

מה אוכל להגיד על חוף דור הבונים?

מקום כל כך מקסים שממש קרוב לחיפה.

הטיפ היחיד שאכתוב כאן הוא שלא חייבים לשלם על חנייה (23 שקלים למכונית, אם כי יש עוד כל מיני תעריפים שונים ומשונים כדי לבלבל את הלקוחות) ואפשר לחנות ליד פסי הרכבת, במיני חניון מסודר, במרחק של כעשר דקות הליכה מהחוף.

את השאר אפשר לקרוא כאן וגם כאן.

וכעת תמונות (לא באיכות גבוהה במיוחד, אבל סבירה בהתחשב במצלמה הבעייתית משהו)...