במדור העסקים של האקונומיסט של לפני שלושה שבועות (אני בבקלוג של שבועיים) הופיעה הכתבה הבאה תחת הכותרת The case against globaloney.
הכתבה מסכמת את ספרו World 3.0 של פאנקאג' גמוואט (כפי הנראה טעיתי בתעתוק. באנגלית שמו הוא Pankaj Ghemawat).
הכתבה - ואני מניח שגם הספר, אם כי ודאי יעברו עוד הרבה מים בנהר הליפי בטרם אמצא זמן לקרוא בו - מעוררת מחשבה ופוקחת עיניים. תפישתו קוראת תיגר על האקסיומה שהגלובליזציה היא עובדה מוגמרת או למצער תהליך חד כיווני בו אנו הופכים מעולם רחב והטרוגני למעין כפר גלובלי צר, אם להשתמש בכינוי של מרשל מקלוהן.
ומדוע שלא נאמין בגלובליזציה בעצם? מי חלם לפני מאתיים שנה על מכונות מעופפות שישנעו אנשים וסחורות ממקום למקום במהירות הבזק, זולת כמה הוזים וסופרי מדע בדיוני?
מי שיער לפני חמישים שנה את המהירות שבה הודעת דואר אלקטרוני תטייל בין מחשב ביבשת אחת לקצה אחר של תבל? בלוגים? מיקרו-בלוגינג? רשתות חברתיות?
האם באמת אפשר היה להעלות על הדעת לפני ימיו של אלכסדר בל שיחות טלפון, על אחת כמה וכמה מכשירי טלפון נייד המשמשים להעברת קול, נתונים ובמקביל מספרים לך על מיקומך על פני הגלובוס, מזג האוויר הצפוי בימים הקרוב ומה לא בעצם?
ואף על פי כן, גמוואט, בעזרת נתונים כמותיים, שובר את האשלייה המתוקה שאנו אוהבים לצייר לעצמנו. אינטגרציה גלובלית עוד רחוקה, אם אי פעם תגיע...
רק 2% מהסטודנטים לומדים מחוץ למדינתם.
רק 3% מבני האדם חיים מחוץ למדינה בה נולדו.
רק 7% מהאורז, מוצר מזון בסיסי בתפריט של רוב בני אנוש, נסחר מעבר לגבולות המדינה בה גודל.
באמריקה, רק 7% ממנהלי 500 החברות הגדולות אינם אמריקנים, לפחות מ-1% מכל החברות האמריקניות יש נוכחות מחוץ לגבולות ארה"ב.
באופן כללי, ייצוא אחראי רק ל-20% מהתמ"ג של בני האדם על פני כדור הארץ.
אך גם הנתונים הנ"ל מנופחים. כך, מדינות בעלות עבר משותף או שפה משותפת סוחרות הרבה יותר. לשון אחר, חלק מהסחר הבינלאומי הוא לא יותר מסחר לאומי במסווה.
ובאמת, העולם לא כל כך גלובלי כשחושבים על זה. אין צורך להיכנס לעיוותים מקומיים, כמו זה שבין ישראל לשכנותיה, שנראה ילדותי למדי.
אם תרצו להתיישב במדינה מסויימת תצטרכו להמציא את הדרכון המתאים או לפחות האישור המתאים.
גם מדינות הנחשבות כמדינות הגירה (ואין כוונתי לארה"ב שהמשפט החקוק על פסל החירות, "Give me your tired, your poor, Your huddled masses yearning to breathe free" כבר מזמן נשכח בה) מחלקות אשרות תושב במשורה, בהתאם לצרכי המדינה והקישורים של המהגר בפוטנציה.
רוב הסיכויים הם שמרבית ה"חברים" שלכם בפייסבוק (ואם אין ברשימת אנשי הקשר שלכם באימייל) חולקים עמכם אותו הלאום. כמובן, סביר להניח שיש כמה זרים לקישוט.
בוודאי, האפשרות לצרוך מוצרים שבעבר יכלו להיחשב אקזוטיים, הנגישות למקומות מעבר להישג ידם (או רגלם) של אנשים בעבר גדולה עשרות מונים.
אך בפועל, זה לא קורה, אם קורה אז לזמן קצרצר ואז נשכח (נאמר ירח דבש בתאילנד?) ואם קורה הרי זו נחלת מעטים.
באופן אישי, מתוקף עיסוקי, יוצא לי לשוחח עם אנשים מעשרות מדינות על פני חמש יבשות (או שש, תלוי אם סופרים את אמריקה כיבשת אחת או שתיים) מרקעים שונים ומגוונים. אני רואה על בסיס יומי את המפגש בין אנשים המבוזרים על פני נקודות שונות בעולם וכיצד הם מתקשרים וחולקים מידע.
יצא לי לעבוד עם קולגות מעשר מדינות לפחות, אם כי אם להודות על האמת, עם רובם ככולם תקשרתי באנגלית, כך שהעושר החבוי בשפת אם ודאי התפספס.
זה מרתק ומרשים.
ועל אף זאת, אני לא מרגיש כחבר מלא במועדון הכפר הגלובלי הוירטואלי.אני מוגבל בשל אילוצים אלו או אחרים להתגורר היכן שאני כעת ואולי בעוד כתריסר מקומות שיאותו לקבל אותי.
חופש התנועה נדמה כזכות מופשטת, לא משהו מוחשי בהישג יד.
אני זוכר בספרו, נדמה לי "עידן האימפריה" (1875-1914) כתב ההיסטוריון אריק הובסבאוס על הימים שלפני מלחמת העולם הראשונה, עידן בו ליברליות וסחר בינלאומי הגיעו לשיא שטרם נשבר. הוריו, כך הוא מספר בהקדמה, נפגשו באלכסנדריה הקוסמופוליטית של אותם ימים במה שלדבריו הייתה תקופה שלא קדמה לה תקופה דומה קודם לכן (הואיל וחלפו מספר שנים מאז קראתי את הספר, עמכם הסליחה אם חלו אי דיוקים בתיאור. הספר מומלץ בחום).
הגירה וסחר הם חלק מהאנושיות. אנשים סחרו ונדדו מאז ומעולם. סליחה, מאז שהיו אנשים (אולי מעט לפני והם התפתחו במקביל במקומות שונים, כפי שיש הטוענים משום מה שאנשים החיים בסין התפתחו בנפרד מיתר האנושות).
הנה, ראו למשל את הסרטון הקצר הזה.
לסיום, ימינו אנו מאופיינים בכמה אלמנטים שאולי אין כדוגמתם בעבר. דברים זזים אולי מהר יותר, אך הם לא שונים במהותם מימים עברו.
חלקים של האוכלוסיה נדדו ממקום למקום, לפעמים כבודדים, לפעמים בקבוצה גדולה יותר.
איש אינו אי (No man is an island) ועל פי רוב הקבוצות השונות סחרו ביניהן וכן נטמעו האחת בשנייה או לפחות חלקו מאפיינים אלו או אחרים.
אז מה בעצם שונה מהותית בעשורים האחרונים על מנת להצדיק את הכינוי גלובליזציה?
המוזיאון הבריטי חובק העולם. 2006
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
