הבוקר קראתי את הקטע הזה של "הצועד בנעליו" על האישור בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת תיקון בחוק סדר דין פלילי שעיקרו הארכת האפשרות לעצור אדם בישראל מ-48 שעות כיום (שזה הרבה מאוד לשלילת חופש ללא שקיימת נגדך אפילו ראייה אחת) ל-96, כלומר הכפלת הזמן וכן האפשרות להאריך מעצר של אנשים בישראל שלא בפניהם לתקופה של עד 20 ימים, כלומר ארבעה שבועות (שבועות עבודה כמובן).
החלטתי לכתוב מכתב לכל תשעת חברי הכנסת שהשתתפו בהצבעה בוועדה, ששת התומכים ושלושת המתנגדים.
להלן המכתב:
חברי ועדת חוקה חוק ומשפט שלום רב.
קראתי הבוקר באתר האינטרנט של עיתון הארץ כי החלטתם להעביר למליאה לקריאות שנייה ושלישית שינויים בחוק סדר דין פלילי לפיהם ניתן יהיה לעצור אזרח ל-96 שעות (בניגוד ל-48 שעות כיום) וכן ניתן יהיה להאריך מעצרו של אדם ב-20 יום ללא שיראה שופט.
כוונתכם, כך אני מניח, נועדה על מנת לאפשר לכוחות הביטחון בכלל ולשב"כ, בפרט מרחב פעולה ונוחות בעת ביצוע תפקידם.
אני מבין את הצורך לאפשר לכוחות הביטחון את יכולת לנהל חקירה כמו שצריך.
אולם במקרה הזה, כך נדמה לי, רב הנזק מן התועלת.
במקרה שלפנינו, כך ודאי אתם מבינים, מוטלים על כפות המאזניים השיקול הביטחוני לעומת מניעת עינוי הדין שעשוי להיגרם לאנשים בשלילת חירותם ללא משפט.
בהצעתכם, אתם מאפשרים שלילת החופש של אדם פי 2, ב-100% יותר.
האם תצמח אפוא תועלת פי 2?
ודאי שלא. הרי ברור שלא לפתע פתאום בתוספת 48 השעות של המעצר, יתגלו פי 2 אנשים כמחבלים שהיו משוחררים בתום 48 השעות הראשונות.
אך אל נתפתה לשיקולי תועלתנות צרים. הרי חיי אדם חשובים ולא עומדים בקנה אחת עם פגיעה בת שתי יממות של אנשים אחרים.
גם אם הארכת המעצר פי 2, תגדיל את הסיכוי לגלות מחבלים שהיו משוחררים כעבור 48 שעות רק בפי 1.001, כמדומני ראוי להאריך את המעצר.
אך האם כך הדבר?
מן המפורסמות שכאשר קיים חשש שאכן עוסקים אנו באדם שיש חשש שעבר עבירה או חלילה הוא מחבל, כמעט תמיד יימצא השופט שיאריך את מעצרו על מנת שכוחות הביטחון, המשטרה, שירות הביטחון הכללי וכדומה, יוכלו להמשיך בחקירה ללא הפרעה.
מכאן שאם יש סיכוי, אפילו קלוש, שאכן מדובר במחבל, יוארך מעצרו בלאו הכי.
מכאן שהשערת הבן אדם במעצר ללא ששופט בחן האם יש נגד האדם חומר כל-שהוא ולא סתם מתנכלים לו, 48 שעות נוספות על אלו האפשריות היום, לא תתרום דבר, חצי דבר ואף אלפית דבר לאפשרות למנוע ממחבלים או עבריינים כבדים להיות משוחררים, בשל סיבות טכניות, כלומר משך מעצר קצר מידי, במצב הקיים.
יתרונות אין בהצעה שאישרתם. אך מה החסרונות?
החיסרון הבולט שקופץ שכבר הצגתי הוא שלילת החופש ב-48 שעות נוספות לאנשים, שאולי פשעם היחיד, הוא שנעצרו על ידי כוחות הביטחון. 48 שעות הן זמן ארוך ביותר, לאור העובדה שהמחוקק נכון לעתה מצא שהן פרק הזמן המקסימלי בו ניתן לשלול את החופש של אדם. גם בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ קבע שפרק זמן ארוך מזה, בחוק השיפוט הצבאי, אינו חוקתי והורה לכנסת לשנות את פרק הזמן בו לצבא מותר לעצור אנשים.
אמנם בהצעת החוק שאישרתם נקבע שראש אגף החקירות בשב"כ הוא זה שיכול לקבל את ההחלטה על אורך המעצר.
זהו זלזול בוטא בעקרון הפרדת הרשויות המשויך למונטיסקייה.
זה לא שאני מטיל רבב בתפקיד ובאנשים שמילאו אותו.
אולם משול הדבר להפקדת החתול לשמירה על השמנת.
הטלת ההחלטה אם להאריך או לאו מעצר של אדם, אצל האדם האמון על החקירה, תפעל תמיד לרעת הנחקר, שכן אין לצפות שמי שמרכז בידיו חקירות של עשרות ומאות אנשים מידי יום, ייתן תשומת לב מספקת ל"זוטות" כמו זכויות אדם או זכויות העצור. אני מניח גם שבמהרה, אם לא מיד, ראש האגף ישמש כחותמת גומי של העומדים תחתיו ולכן דה פקטו, זכות הארכת המעצר מופקעת מבית המשפט ומועברת לחוקרים, שאין לי ספק שהם אנשי מעלה, אך זכויות הנחקר אינן בראש מעייניהם.
אין לי ספק שגם אתם, כמוני, בחנתם את הצעתכם על פי שיקולים של עלות מול תועלת, של זכויות אנוש בסיסיות לעומת הזכות הבסיסית של כל אדם לחיות, שכמובן נפגעת כאשר מחבלים מסתובבים חופשיים.
כאשר בחרתם כפי שבחרתם, עמדה לנגד עיניכם התמונה של המחבל המפוצץ עצמו בקניון, מסעדה, אוטובוס או כל מקום ציבורי בישראל. אני יודע, אני גם חי בישראל וגם אני איבדתי חברים ומכרים בפיגועים.
אך מרגע שנכתב חוק על הנייר, מרגע שנכנס לרשומות, אין הוא מצייר את התמונה שמחוקקיו רואים לנגד עיניהם.
השינוי בחוק, שאין ספק שאתם רואים בו חוק חשוב שיביא לכך שפחות מחבלים יסתובבו בראש חוצות, לא יפעל אך ורק נגד מחבלים, כפי שאתם ודאי רואים כיום.
מרגע שייחקק, החופש הרב מידי שיינתן לכוחות הביטחון יוכל להיות מופעל נגד קבוצות אחרות, שאין קשר בינן לבין פעילות חבלנית עוינת.
הוא יוכל להיות מופעל למשל נגד קבוצות וחברים בקבוצות שנוהגים להתנכל להן. ולמרבה הצער, הם רבים ומגוונים.
הוא יכול להיות מופעל על אזרחי המדינה מקבוצת המיעוט הערבי. הוא יוכל להיות מופעל על אזרחי ישראל תומכי הימין שירצו להביע מחאה. הוא יכול להיות מופעל על אזרחי ישראל ללא שיוך לאומי, דתי או פוליטי שהחליטו להפגין נגד מפגע סביבתי, למשל אנטנות, שימוש בפחם בתחנות כוח וכדומה.
והוא יכול להיות מופנה כלפי יום אחד, אלעד יאיר, רק משום שמישהו יחליט להתנכל לי, ללא סיבה נראית לעין, רק משום שיש לו את האפשרות לעשות זאת.
נכון, גם כיום ניתן לעצור אותי ללא סיבה ל-48 שעות.
לשמחתי הרבה זה מעולם לא קרה.
אך מחשש שדבר כזה יקרה, אני מעדיף שפרק הזמן בו שרירות הלב עשויה להיות קיימת, יהיה קצר ככל שניתן.
48 שעות נראות לי די והותר ואין צורך להכפיל את פרק הזמן הזה.
אבקשכם כמובן להעיר ולהאיר את תשומת לבי לדקויות שאולי לא הבחנתי שהניעו אתכם להחליט כפי שהחלטתם.
את תגובתכם או אי תגובתכם, אדאג להביא לקהל רב ככל שניתן באמצעות רשת האינטרנט.
בברכה,
אלעד יאיר
חיפה
נשלח אל חברי הכנסת:
מנחם בן ששון, דני יתום, מיכאל איתן, יצחק גלנטי ויצחק לוי
העתקים לחברי הכנסת:
טלב א-סאנע, עזמי בשארה וזהבה גלאון
הכתבה:
http://tinyurl.com/mx42l
זהו כאמור המכתב שמסכם ששלחתי כאמור בשעות הבוקר. עד כה (ויתכן שזה יהיה גם המספר הסופי) השיבו על המכתב שניים מהממוענים.
ראשונה להשיב הייתה חברת הכנסת זהבה גלאון ממרצ שהתנגדה להצעה, או ליתר דיוק היועצת הפרלמטרית שלה:
אלעד יאיר שלום רב!
סיעת מרצ תצביע נגד החוק ותגיד הסתגוייות לחוק במליאת הכנסת.
בברכה
עידית שבתאי-סידיס
ע.פ. לח"כ גלאון
שני (וכאמור אחרון לבינתיים) היה חבר הכנסת יצחק גלנטי ממפלגת גיל (הגמלאים)
שלום רב,
פנייתך התקבלה בלשכתי.
הנושא אותו הנך מעלה נמצא בשלבי דיון בועדת חוקף חוקה ומשפט.
החוק המוצע נובע מצרכיה המיוחדים של מערכת הבטחון.
אין שום כוונה של המחוקק לצמצם את חופש הפרט ו/ או האזרח.
בכל מקרה, הנושא עודנו נדון הועדה ולא יסתיים הטיפול עד אשר שיעלה להצבעה במליאה בקריאה שלישית וסופית.
בברכה
ח"כ יצחק גלנטי
בינתיים, התבשרנו שלאחר האישור בוועדה לקריאה שנייה או שלישית, הערב, באותו יום ממש הונחה ההצעה להצבעה במליאת הכנסת ועברה בקריאות שנייה ושלישית.
מעכשיו, נותרו רק מספר עניינים פורמאליים, חתימת המחויבים בחתימה על פי חוק, פרסום ברשימת והנה החזרנו את ישראל אחורה בזמן לימים בהם ניתן לעצור אדם, כך סתם, לארבעה ימים. אה, כן, ראש צוות חקירות של השב"כ צריך לקבוע שבהחלט יש הצדקה לעצור את האדם ל-96 שעות.
לפי הכתבה ב"הארץ", התיקונים לחוק הם הוראת שעה לשנה וחצי שלאחריה שאחריה יחוקק חוק חדש המיועד להתמודד עם טרור.
אין מדובר אגב בצעד ייחודי לישראל. חוקים דרקוניים מהסוג הזה חוקקו לאחרונה באוסטרליה, בבריטניה וכמובן בארה"ב.
ישראל כמובן, משתרכת מאחור, גם בתחום שהוא גאוותה – מלחמה בטרור (לא מוצלחת אגב, עדיין יש אי שם טרור, כך מספרים).
הרשו לי לנחש שללא מאבק נגד ציבורי (שוודאי לא יתקיים, ודאי לא ברעש גדול, והלוואי ואתבדה), התיקונים הללו, הזמניים כמובן, יהפכו להיות נוהג מקובל.
חבר הכנסת גלנטי שלדבריו אין לו (הוא הרי מחוקק) כוונה "לצמצם את חופש הפרט ו/או אזרח", ודאי לא יעמוד בפרץ להגן על זכויות אזרח, כאשר יסבירו לו "צרכיה המיוחדים של מערכת הביטחון" והוא וחבריו (לכנסת) יתמוך בהצעת חוק אף חמורה מזו.
הרי אפשר לשער שאם ניתן יהיה "להעלים" אנשים על פי חוק, לעצור אותם לחודשיים, לענות אותם או כל רעה חולה שלא תחשבו עליה, לשירות הביטחון הכללי ודאי יהיה הרבה יותר פשוט לעבוד.
השאלה היכן עובר הגבול. ובמקרה דנן, נראה לי שהוא נחצה היום.
לכשיופיעו באתר הכנסת הנתונים לגבי מי הצביע וכיצד, יתכן ואשלח מכתב בנוסח דומה לחברי הכנסת שמכרו את החופש של בוחריהם (ואלו שלא בחרו אותם בין אם מבחירה שלא לבחור ובין אם כי אין להם זכות בחירה) בעבור לוקשים שמכרו להם בשם ביטחון המולדת.
אחרי הכול, מי שהצביע בעד החוק, ודאי עמדה לעיני רוחו תמונה של מחבלים רעים (שלא נאמר ערבים, הרי לא נאשים חברי כנסת נישאים מעם בגזענות והכללות) שצריך לעצור.
ומה מרה תהיה תחושתו ביום הראשון שבשם החוק האנטי-טרוריסטי שהוא תמך בו, יעצרו את המתנחל הראשון, המפגין נגד הגדר הראשון, המפגין נגד גלובליזציה הראשון או סתם אדם שתפס אותו שוטר במצב רוח לא טוב.
או שאולי בעצם לא איכפת לו, כי לחברי כנסת יש חסינות, ושימות העולם.
גם היום ניתן לעצור אדם כך סתם כמובן. אפילו אפשר לתפור לו תיק שיהיה קשה להיפטר מהם. עם התיקונים לחוק, זה הרבה יותר קל והפגיעה ממושכת יותר.
אם החופש שלכם, כן, גם שלך, חשוב לכם, נסו גם אתם להעלות את העניין למודעות.
בשנה וחצי הקרובות כנראה זה לא יעזור. אבל אחריהן, הכול עוד פתוח!
אולי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
