| 7/2003
כמה סיפורים מהחיים (חלקם שלי וחלקם של אחרים)
ירד מהסוס
כריסטופר ריב, השחקן אשר גילם אתסופרמן מבקר בימים אלו בארץ.
לכאורה, עוד ביקור של שחקן הוליוודי מפורסם, אשר כמוהו כבר ביקרו בארץ הקודש בשנים האחרונות.
אבל כידוע, מדובר באדם מאוד מיוחד, אשר לפני כשבע שנים נפל מהסוס עליו רכב, הוא כמעט נהרג, אולם חייו ניצלו בנס ומאז הוא נותר משותק בכל
כופו.
על אף הנכות הקשה, השכיל ריב להתמודד יפה עם המצב החדש שנכפה עליו, הוא מקיים מסעות ברחבי ארה"ב ובעולם ומנסה לגייס תמיכה למחקרים בתחום
מערכת העצבים בזכות הכריזמה העצומה שלו ובזכות מי שהיה לפני התאונה.
אני חושב שמאבקו של ריב לחיות ולחיות בכבוד מעורר הערצה.
נכון, אני מניח שמאחורי הקלעים של מערכת יחסי הציבור המשומנת של הכוכב (יש לזכור שיש לו הרבה כסף לממןמערכת שכזו), קיים אדם שלא פעם אמר
נואש, ולמרות כל זאת, בתוכו קיים הזיק, אותו ניצוץ המפעם בכולנו, גם בקרב אותם אנשים דכאוניים שמהרהרים לא פעם על התאבדות, אני מדבר
על אותו כוח מיסתורי שגם אם אדם מאס בחיים, עדיין כאשר הוא ייגע בחפץ רותח הוא מיד יירתע לאחור (ויש אר יסבירו שמדובר באינסטיקט בלתי רצוני,
אך כאמור, לתפיסתי, זהו גם האינסטינקט לחיים ולכן כל כך הרבה אנשים מדברים בשבחם של החיים והחיים זכו למשמעות כה מיוחדת בכל כך הרבה
חברות).
בכל אופן, נחזור לריב, ריב נפגש עם כל מיני אנשים חשובים, עם נשיא המדינה, עם שר החוץ ועוד סוללה של כוכבים ומפורסמים, שלדעתי רצו
להגשים חלום ילדות ולהפגש עם סופרמן ועקב כך גם אולי לצבור נקודה לזכותם, על היותם אנשים חביבים המפרגנים לנכים.
נשאלת השאלה, כמה מתוכם היו נפגשים עם מר כריסטופר ריב, אם הוא לא היה כוכב סרטים, אם הוא לא היה מגיע לביקור בישראל על גבי רוח היותו
סופרמן שירד מהסוס, אלא אם היה מדובר בסתם פגוע חוט שידרה...
אין לי על כך תשובה חד משמעית, אני חושב שנכון וראוי היה שכל אותם מי ומי יפגשו עם ריב, אולם חשוב לזכור שנוסף על ריב, הנכה החביב, יש עוד
נכים רבים, קשיי יום, אשר קולם לא נשמע ובכל יום, אין מי שיסדר עבורם מלון מיוחד סוויטה מיוחדת במלון דן בת"א, אלא הם נאלצים להתמודד עם
תחבורה ציבורת שלא מתאימה במאה אחוז לצרכיהם, מקומות בילוי שרובם לא מתחשבים בהם, לצערי הרבה אנשים תופסים את אותם אנשים מוגבלים כמטרד
ולא כגיבורים וזה די עצוב לי.
ובניגוד לכריסטופר ריב
קראתי היום על כך שאם חד הורית החליטה לשים לאחרונה קץ לחייה, היא כתבה מכתב התאבדות אשר ביתה בת ה-12 קראה ושיכנעה אותה לא לשים קץ
לחייה.
אבל אז, החליטה האישה שעל אף תחנוני הבת, היא תנסה להרוג את עצמה, היא בלעה כדורים רבים וכך מצאה את עצמה במקום שכולו טוב, רק שהיה
מדובר בבית החולים ולא בעולם הבא...
אני שואל את עצמי שתי שאלות:
א. כיצד זה שהיא תתאבד, יעזור לבת שלה, שלכאורה היא מנסה לעזור לה?
הרי ברור שהמצב הכלכלי של הבת לא ישתפר פלאים כאשר האם תתאבד (אין איזה ביטוח שייתן כסף רב ליורשים של מישהו שבחר להרוג את עצמו בדרך לא
טבעית), מצבה הנפשי ידרדר ובכך לא רק שלא תעזור לביתה, אלא גם אולי תהרוס לביתה את החיים לגמרי.
מדובר באישה חלשה אשר משתמשת בתירוץ של דאגה לילדים ככיסוי למאיוס שלה בחיים.
ב. כיצד יש בעולם אנשים שהחיים שלהם כל כך קשים כמו כריסטופר ריב, אשר הם זקוקים לעזרה בפעולות הפשוטות ביותר, למשל אפילו שתיה, בעוד
אנשים אחרים אשר לא יוותרו על החיים שלהם בעד שום הון של העולם (דבר טיפשי בתחשב בכל שכל הון שבעולם לא יכול להשיב חיים), בעוד אנשים במצב
טוב לאין שיעור (ואינני יודע את טיב מצבה הגופני של האישהף אבל סביר להניח שמצבה טוב בהרבה משל ריב) מוכנים להשליך את חייהם כך סתם, בעבור
סיבה פחותה בהרבה (ואין אני מזלזל בסיבות אשר הביאו את אותה אישה לנסות להתאבד)?
אין לי תשובה חד משמעית לעניין, אני מניח שזה עניין של אופי שונה והשקפות עולם אחרות.
הפרה המשוגעת
הלכתי היום במרכז הכרמל עם אינגריד כאשר לפתע פתאום, הבחנתי בפרה.
הלכנו מהר לעבר הפרה, כאשר לתומנו חשבנו שמדובר בפרסומת לתנובה.
כאשר אמרתי שלפרה הזו יש שיער ארוך, היא הורידה את המסיכה ומתחת למסיכה התגלתה ילדה, סופר (סופר זה סוג של דלק) חמודה שהסבירה שהיא נגד פיטום אווזים (וכעת שאני חושב על זה, מה הקשר בין פיטום אווזים לפרה?) ובכלל הרג של חיות. כמובן שאני בתור צמחוני, הרגשתי קצת נבוך שלילדה בת 12 (היה מדובר בפרה צעירה) יש ערכים יותר נעלים משלי ואני רק צמחוני, אולם זה לא הפריע לי לספר שגם אני צמחוני וכך ניהלנו שיחה קצרה, על כל מיני אידיאולוגיות שונות בדבר ניצול בעלי החיים בעולם, ואגב כך העלתי את התאוריה שהאורז שמיובא לארץ, מקורו במדינות בהן מנצלים חמורים על מנת לחרוש שדות ולכן זה לא בסדר לאכול אורז (לרגע היה לילדה מבט מתנצל על כך שהיא אוכלת אורז).
בסופו של דבר חתמתי על עצומה נגד פיטום אווזים (הרי זה חשוב, לא?), נתתי את האי מייל שלי (יש לי תחושה שאני אצטער על כך) ואף אינגריד ואני תרמנו יחדיו חצי שקל, נגד פיטום האווזים המסכנים ותרמנו אף יותר כאשר הלכנו לכיוון הכרמלית, והפסקנו (בעיקר אני למען ההגינות) להטריד את הפרה המסכנה והטבעוני הכפר-סבאי (שגר בחיפה) שהיה עם הילדה-פרה.
ולסיום אנפץ שתי סטיגמות
עליתי על משהו גאוני בעקבות כמה אנשים שלומדים איתי :
"זה שמישהו ממוצא רוסי (נו, ברור שמדובר בעולים חדשים מבריה"מ לשעבר, הרי זה כינוי שהשתרש) לא אומר שהוא גאון במתימטיקה".
פשוט יש כזו סטיגמה שממש הרבה רוסים טובים במתימטיקה וזה קישקוש, כמו כל אוכלוסיה, גם בקרב העולים עובד פעמון גאוס המפורסם לפיו חלק מהאנשים מוכשרים מאוד בנושא מסויים, חלק ממש גרועים בו והרוב מאוד בינוניים בקריטריון אותו בחרנו להציג.
ואם כבר הזכרתי את זה, גם אנשים שיש להם שמות אנגלו-סקסיים, השם לא מהווה ערובה לכך שהם באמת טובים באנגלית.
למשל אני מכיר מישהו ששמו דיויד (כמו למשל דיויד ברוזה), כלומר הוא מתעקש שיקראו לו דיויד ולא דוד, דודו, דודי וכו'.
אותו דיויד, מסתבר, על אף שהוא גם בילה כמה שנים טובות בארה"ב, הוא, איך נאמר, לא בדיוק דובר אנגלית מלידה ולמעשה הוא לא סופר מצטיין באנגלית, כפי שהיינו חושבים לו רק שמענו את השם ולא הכרנו את הבן אדם.
וזהו, הנה סוף השבוע מתחיל.
מחר סיון באה אלי (אם כי קיים סיכוי שאני אבוא אליה במקום).
מחר חודש חדש ולכן כנראה שבפעם הבאה שאני אעדכן את הבלוג, העדכון יופיע בדף אחר (אלא אם מישהו קורא את הבלוג בפורמט RSS, פרטים בצד שמאל למעלה).
אז סוף שבוע טוב, תחילת חודש טוב לכל השאר.
לכל אלו שלא אוכלים בימים אלו בשר, בשל העובדה שכעת אנחנו בין ראש חודש אב לתשיעי בחודש, אני מחזק את ידיכם וממליץ לכם להמשיך לא לאכול בשר גם לאחר מכן...
בקיצור, שיהיה סוף שבוע רגוע ל-כ-ו-ל-ם.
אלעד
| |
אבא לא בבית, כנראה שלא ישוב
לפני כמה דקות התקשרה מישהי ושאלה בנימוס אם אפשר לדבר עם אבא שלי.
השבתי בנימוס שלא.
היא שאלה אותי, מדוע לא והשבתי, כי הוא לא נמצא.
זה לא הספיק, היא התעקשה להגיע לחקר האמת ושאלה "מתי אפשר יהיה לדבר איתו?".
השבתי שכנראה שזה לא יהיה אפשרי ולאחר שהיא שאלה מדוע, השבתי "יש שאלות שפשוט לא שואלים".
לאחר שהבינה שהוא לא נמצא, היא שאלה אותי מה אני עבורו.
השבתי שבן. היא שאלה אם אני עובד, השבתי שלא ואני סטודנט.
היא שאלה אותי אם אני משלם מס הכנסה (שאלה קצת טיפשית, כי אנשים שלא עובדים, בד"כ לא משלמים מס הכנסה, כנראה שהיא התבלבלה בין מס הכנסה לביטוח לאומי - א,י), השבתי שלא כי אני חייל משוחרר.
אחרי שהיא הבינה שרק מאבא שלי כנראה תצמח לה הישועה, כי רק לו היא תוכל למכור את הבולשיט שהחברה שהיא עובדת עבורה מנסה למכור, היא חזרה ושאלה מתי היא תוכל לדבר עם אבא שלי.
בשלב הזה אני מוכרח לציין שנמאס עלי המשחק ושהיא כבר הפכה להיות מטרד של ממש.
לשאלה "מתי יהיה אפשר לדבר עם אבא שלך", השבתי "אני יכול לתת לך מספר החלקה שהוא קבור בה ותנסי לשאול אותו בעצמך".
באותו רגע כל הנחמדות שלה הסתכמה ב"טוב, שלום" וטריקת טלפון.
אני מוכרח לציין שאני חושבשלא יפה להשתעשע באנשי טלמרקטינג, הרי גם הם בני אדם ולכן מה שעשיתי אולי לא היה במקום (על אף שאם היא היתה קולטת את המסר שאני לא מעוניין לשוחח איתה וכנראה שגם אבא שלי לא ממש שש לדבר איתה, היתה נחסכת ממנה אי הנעימות).
אבל באמת, אבא שלי נפטר לפני שנה, שמונה חודשים ושנים עשר ימים וזה לא מפריע למועדוני לקוחות להפציץ אותו בפרסומות, לבנק לשלוח לו מכתבים (והרי הם יודעים שהוא מת), לסוקרים ולאנשי טלמרקטינג להתקשר אליו ועוד שלל הפתעות שאת חלקן הספקתי לשכוח ואני מניח שאת חלקן טרם הספקתי להכיר.
עלה במוחי הרעיון, להקים מין מאגר מתים שכזה, אשר שמותיהם ופרטיהם של כל מי שעברו מן העולם יופיעו בו וכך כל אותם מטרידים יוכלו להתעדכן מי כנראה כבר לא יזדקק לשירותיהם וכך גם הם יחסכו כסף רב המתבזבז על שיחות טלפון מיותרות וגם יחסכו הרבה עוגמת נפש מאנשים המנסים להתגבר על השכול.
אני מניח שאני אשמח להצטרף למאגר שכזה, ולו רק כדי שלא אהפך לקורבן של אותם "משווקים סדרתיים".
אני מניח שההצעה שלי לא כל כך ראלית, אולם זכורה לי הצעה נוספת שעלתה, למיטב זכרוני בארה"ב (ויכול להיות שעלה גם משהו דומה בישראל) לחוקק חוק אשר יחייב את חברות הטלמרקטינג להתקשר רק לאנשים אשר ירשמו מיוזמתם למאגר של אנשים המוכנים שימכרו להם מוצרים דרך הטלפון באופן אקראי.
ההבדל בין המצב היום למי שלא מבין, זה שבמקום שהחברות יוכלו להתקשר לכל מי ששמו מופיע במאגרים שלהם (וזה כמעט כל מספר טלפון במדינה, למעט מספר מספרים חסויים) הן יוכלו להתקשר רק לאנשים שירשמו למאגר כלשהו.
נשאלת השאלה מי יהיו אותם אנשים תמימים אשר יבקשו להכניס את שמם ומספר הטלפון שלהם למאגר, אני מניח שהם לא יהיו רבים, למרות שכפי שאומר הפתגם הידוע "פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים", ואני מניח שהרבה אנשים יכניסו את שמם לאותו מאגר, בהתאם לפיתויים שונים ומשונים, כפי שניתן לראות כיום באינטרנט אנשים המכניסים את שמם ותא הדואר האלקטרוני שלהם בהתאם להבטחות טיפשיות מצד בעלי אתרים שונים.
וזהו, אני מקווה שכבר יפסיקו להטריד אותי ואם זה לא ייעשה מצידם של המוכרנים, אני מקווה שזה ייעשה מיוזמתם של חברי הכנסת או אנשים שיבקשו מהם לעשות כן (עופר לנדא, ראה נושא למכתב לרשויות [הנה אני מחזיר על פוסט מלנקק של עופר]).
אלעד
| |
אישה מפלצת ; איש מפלצת
אישה מפלצת
אתמול התקשרתי לאמא שלי בסביבות השעה שמונה ורבע בערב, ושאלתי אותה מתי היא מתכוונת לבוא, כי אני רוצה את האוטו כדי לנסוע לקניות.
היא השיבה שהיא בדרך, כך שהנחתי שתוך לכל היותר חצי שעה היא תשוב חזרה הביתה.
הזמן עבר, חלפה חצי שעה, שעה חלפה לה גם כן ומתישהו בסביבות השעה אחת עשרה בלילה, הלכתי לישון.
ומי לא באה?
חשבתי לעצמי, אישה מפלצת, איך היא יכולה לשקר לי במצח נחושה ולהגיד שהיא כבר מגיעה , במיוחד לאור העובדה שהסברתי לה מדוע אני זקוק למכונית, והיא פשוט לא מגיעה.
חיזקה את תחושתי גם העובדה שהיא לא ענתה לטלפון הנייד, אליו התקשרתי פעמים רבות.
היום בבוקר התעוררתי בסביבות השעה שש וחצי בבוקר, בשבע וחצי הערתי את אמא שלי, שאלתי אם היא לא מתכוונת לקום וללכת לעבודה. מיד לאחר מכן שאלתי אותה מדוע היא לא הגיעה אתמול לאחר שהיא אמרה שהיא כבר בדרך. היא אמרה שהיתה לה תאונה עם הרכב.
מסתבר, שאיזו נהגת אחת עקפה את אמא שלי מימין (דבר סביר בהתחשב בכך ששמירה על הימין היא לא נר לרגליה של אמי נוסף על כך שהיא גם נוסעת לאט), ואיכשהו תוך כדי חזרה דפקה את הצד הימני של החזית של המכונית של אמא שלי (מסתבר שלא רק עצים גורמים לתאונות).
עכשיו במקום להחליף פרטים, כפי שהיינו מצפים מכל בר דעת, האישה האהבלה התעקשה להתקשר קודם לבעלה, על מנת שהוא יגיע ורק אז הן יחליפו פרטים (מזל שאמא שלי לא באה גם בדרישה הזו, כי אז זה היה נמשך נצח, כי אבא שלי קצת מוגבל בתנועה מאז 18/1/2002).
בקיצור, זה עיקב את אמא שלי די הרבה זמן ובסופו של דבר, לא עשיתי קניות (ואם זה לא היה ברור, היה מדובר בקנית מזון, כמו מנות חמות וכאלו שאני אמור רק למזוג מים ולאכול ארוחת צהריים מהירה שתשביע את רעבוני עד הערב).
וגם על כך נאמר : אוף!
ולמי שתהה, לאמא שלי, שלום.
איש מפלצת
קראתי היום במהדורה המקוונת והמוקטנת (נו, לפאלם) של CNN על כך שבגרמניה, נידון למאסר עולם צעיר בן 28, סטודנט למשפטים אשר חטף את Jakob von metzler, בנו בן ה-11 של בנקאי גרמני ידוע (המחזיק בבעלותו את אחד הבנקים הפרטיים הראשונים בגרמניה) אשר משפחתו של הסטודנט הייתה מיודדת עם משפחת הבנקאי, רצח אותו ואז ניהל משא ומתן, כאילו הבן עדיין בחיים ודרש כופר של מיליון יורו (בערך חמישה מיליון שקלים למי שמתעקש).
הילד הקטן, נחנק כאשר הודבק סרט אשר כיסה את פיו ונחיריו. הרוצח עטף את הגופה בשק פלסטיק והחביא אותה ליד אדם.
בסופו של דבר הרוצח נעצר לאחר שהוא קיבל את הכסף מהאב של הנרצח.
אני לא יודע מה עובר לכל מי שקורא את זה בראש (בטח יבואו כמה אנשים ויגידו, גרמני, מגיע לו, או כל הגרמנים נבלות), אבל אני מוכרח לציין שמה שתואר בכתבה היה די מקומם, כיצד יכול מישהו לחטוף ילד, ילד קטן בן 13, לרצוח אותו בכזו אכזריות וכאילו כל זה לא מספיק, למרר את חיי משפחת הנרצח כמה ימים, להפיח בהם תקוות שווא, לדרוש מהם כופר ואם הכל היה הולך לפי התוכנית אני מניח שהוא היה נעלם אי שם בעולם.
לפעמים החוצפה של אנים עוברת כל גבול.
חבל רק שמאסר עולם בגרמניה, בד"כ פירושו 15 שנות מאסר וגם אם במקרה הרצח המזעזע הזה יהיה מדובר כנראה ב-18 שנות מאסר, בגלל חומרת העבירה, עדיין מדובר בעונש קל מידי, עבור רצח והתעללות בילד, תוך כדי התאכזרות למשפחתו.
סיפור כזה כמו שהוא מקומם אותי ומקומם את הציבור בגרמניה, צריך לקומם כל אדם אחר בעולם, אשר מחשיב את עצמו כאדם נאור.
וזה הסיפור על המפלץ הזה, העונה לשם Magnus Gaefgen.
וכאן אסיים את סיפורי המפלצות האנושיות שלי.
אלעד
| |
מגיעה לך שיחת טלפון אחת מבית המשוגעים
נימוסין וטאקט, הם לא הצד החזק של בני הבית אצלי.
זה מתחיל בכך שכאשר אח שלי ואמא שלי מנסים לתקשר האחד עם השניה (ולהיפך), הדבר מתנהל בצעקות רמות.
זה ממשיך בכך, שגלא משנה מה תעשה, תמיד יימצא מי שיבקר אותך (בין אם בחרת לא לעשות דבר ואז אתה לא עושה כלום ובין אם בחרת לעשות משהו ואז או שאתה לא עושה מספיק או שאתה לא עושה נכון).
וזה נגמר, בדבר שאולי הוא הכי מעצבן מבחינתי, כי שאר הדברים מתנהלים בדלתיים סגורות (+ השכנים ששומעים צעקות והאדם המסכן והתמים שזהכה לבקר בביתי ולהקלע לחילופי המהלומות), וזה שיחות הטלפון.
ההפרעות בשיחות הטלפון יכולות לבוא בשני אופנים:
* כאשר השיחה מתקיימת - בדרך כלל, כאשר אני מדבר בטלפון, מישהו בביתי חייב להרים את הטלפון במהלך השיחה.
במקרה הזה, מדובר בשתי אפשרויות העשויות להתרחש:
- מדובר בהפרעה שקטה, כלומר בהאזנה לשיחה המעניינת שאלעד מבצע, כאשר בדרך כלל המצוטט מתרשל במילוי תפקידו כמאזין שמוי ומשמיע רעשים החושפים את עצם האזנתו.
- מדובר בהפרעה גלוי, כלומר מי שהרים את הקו, מביע בכל רם את רצונו העז לדבר דווקא עכשיו ואז הוא מודיע בכל חגיגי "נו, אלעד, מתי אתה כבר מסיים לדבר?", כמובן תוך התעלמות מוחלטת מכך שיש עוד מישהו מעברו השני של הקו, שלא נמצא בבית משפחת יאיר.
* כאשר השיחה טרם החלה - בדרך כלל שמישהו מתקשר אלי הביתה במטרה לדבר איתי, אני לא הראשון אשר מרים את השפורפרת.
למען האמת, אם וכאשר אני מרים את הקו, אני מגלה שאח שלי או אמא שלי (ולעיתים שכיחות גם שניהם יחדיו) כבר מנהלים חקירת שתי וערב על זהות הקורבן שבחר להתקשר אלי וממררים את חייו עד אשר אני מספיק לענות.
ביום שישי, זה הגיע למצב, בו ביום חמישי האחרון חברתו של חבר שלי התקשרה אלי הביתה לשאול משהו, בדיוק בזמן שאני נסעתי לאסוף את סיו מהרכבת, כך יצא שאח שלי ענה לה לטלפון.
אני לא יודע מה בדיוק התנהל במהלך השיחה הזו, אבל מה שאני יודע, זה שמיד לאחר השיחה איתו, היא התקשרה אלי לפלא-פון והדבר הראשון שהיא שאלה, זה אם יש לי אח בן שמונה (ולא, הוא לא בן שמונה, למען השם, הוא בן 30 בעוד חצי שנה [ועדיין גר בבית]) ולאחר מכן היא סיפרה שהוא בלשון המעטה, די הציק לה.
גם כאשר לפני כשבוע, התקשרה אלי מכרה ותיקה העונה לשם מור, אמא שלי דיברה איתה, מור התקשרה אלי לפלא-פון ושאלה מה שהיתה צריכה לשאול ובערב כאשר חזרתי הביתה, התנהלה נגדי חקירה גלויה ותקיפה - "האם מדובר במור ההיא שהתקשרה אליך הרבה לפני כמה שנים?" (ולמען ההגינות אספר שהיו לפחות שתי בנות אשר ענו לשם מור והתקשרו אלי בקביעות בשנים האחרונות, כך שאולי נוצר אצל אמא שלי רושם כאילו אותה אחת התקשרה ממש הרבה פעמים), נכון, הפעם לא היה מדובר בהטרדה של אותה בחורה חסרת ישע (למרות שאין לדעת מה אמא שלי עוללה לה והיא לא העזה לספר), אולם עצם ההצקה של בני משפחתי והעובדה שכל מי שמתקשר אלי לקו של הבית, נכנס למעין רשימת מעקב, מדירה מעיני שינה לעיתים.
וכמובן, מזמן כבר לא זכורה לי שיחת טלפון שניהלתי עם מישהו (ומרבית שיחות הטלפון שלי הן עם סיון), אשר ערכה יותר מרבע שעה ונערכה בשעות בהן אחד מבני ביתי לפחות היה פעיל (דהיינו לא מאוחר מידי בלילה או שעות שאני היחיד בבית), והשיחה לא הקטעה באמצע על ידי הרמת השפורפרת או סתם מישהו שהחליט שהוא צריך לשאול אותי שאלה הרת גורל, בדיוק בזמן שאני מנהל שיחת טלפון.
וכל מה שאפשר להגיד על זה, זה אוף, נמאס לי!
אלעד
| |
קצת על פרטיות, סודיות ודיסקרטיות
בתור אחד שמרבה לשלוח הודעות בכלל (למשל ב-ICQ, אי מייל יאהו מסנג'ר וכדומה) ו-SMS בפרט בעיקר דרך המחשב (כלומר דרך ה-ICQ ואתרי חברות הטלפונים הסלולארים), אני מוכרח לציין שהרבה פעמים אני חש שלא בוח כאשר אני שולח כל מיני הודעות.
אני לא פרנואיד, אני לא חושב שיושב מישהו אי שם באיזה משרד וקורא את כל מה שאני כותב (למען האמת אני בספק אם האנשים שאני כותב להם קוראים את כל מה שאני כותב), אבל עצם האפשרות שהודעת SMS שאני כותב, עשוייה להיות מיורטת על ידי סתם עובדים של אחת מחברות הסלולארי שחמד לצון או אפילו על ידי סתם גולש שמבין קצת עניין ומעוניין להשתעשע על חשבוני מטרידה אותי.
עצם העובדה, שמישהו, שאני לא מעוניין שיקרא דברים שאני כותב יקרא אותם מפחידה אותי, כלומר אני משוכנע שאני לא אמות מכך שמישהו יקרא את השטויות שכתבתי, אבל רבאק, לאן נעלמה הפרטיות?!
ובאותו עניין של הודעות שלא מגיעות ליעדן, עד לפני כחצי שנה, היה ברשותי מכשיר סלולארי של חברת סלקום (ומספרו אשר ניתן לפרסום על גבי דפי הרשת כעת, משום שהוא לא שלי ואין חשש שיטרידו אותי היה 058-716599).
בכל אופן, מאז המספר התחלף, הספקתי להיות כמה חודשים בלי סלולארי וכעת יש ברשותי מכשיר של חברת פלא-פון.
סיון כמובן ידעה את זה, אבל איכשהו היא לא חשבה לבדוק אם היא שולחת הודעות דרך ה-ICQ למספר הישן או המספר החדש...
איכשהו ההודעות שסיון שלחה הגיעו, אבל לא למי שהן היו מיועדות אליו, כך שמישהו בישראל עם מספר הטלפון שצויין למעלה הוטרד בדי הרבה הודעות לאורך תקופה מסויימת, עד שעלינו במקרה על הטעות, כאשר איך שהוא סיון שאלה למה אני אף פעם לא עונה לה להודעות שהיא שולחת אלי...
אגב, מוזר לי בכלל שסלקום כבר חילקו את המספר שלי למישהו אחר, אני יודע כי לפני כחודש אחות של סיון ניסתה להתקשר אלי והיא התקשרה למספר הישן כי היא לא הייתה מודעת לזה שהחלפתי מכשיר ומספרוענתה לה איזה מישהי...
מעניין מי זו, מעולם לא טרחתי לבדוק (מה, שאני אבזבז כסף על שיחה סתם ללא סיבה אמיתית?!)
אז מי שרוצה מוזמן להתקשר למספר ולבדוק, אבל אל תגידו שאני שלחתי אתכם, כי זו בטח הסתה להטרדה טלפונית או משהו שכזה...
ואחזור לדבר שפתחתי בו, אותה אפשרות תאורתית (ולעיתים קרובות גם לא כל כך תאורתית), של קריאת הודעות וציטוט לשיחות.
נוסף על אותם אנשים חטטנים שעשויים לעשות את הדברים הנוראים הללו, כאשר הנזק אשר ייגרם יסתכם לכל היותר באי נעימות כאשר הם יחלפו על פנינו ברחוב במידה והם מקירים אותנו, צריך להסתכל על האספקט הרחב יותר של זה.
כמובן שקיים יתרון אדיר לטכנולוגיה המתפתחת, כאשר בוחנים את הקלות (היחסית) שבה ניתן למשל לצבור ראיות נגד פושע, אשר למשל שלח הודעות ברשת.
צו קטן משופט וחברות הטלפון הסלולארי יחשפו את תוכנן של כל ההודעות ששלחתם או קיבלתם מעולם, את כל השיחות שביצעתם (ועד כמה שידוע לי [ולא מדובר במידע בעל מינות בלתי ניתנת לפקפוק, אלא השערות הגיוניות עם מעט מידע משמועות], מקליטים חלק ואולי אף את כל השיחות הנעשות ברשת,ושומרים אותן לתקופה אשר לא ידועה לי, רק למקרה שמישהו ירצה לבדוק את הדברים אח"כ) כדי שבמידה וייעשה איזה משהו פלילי או חבלני שהמשטרה או השב"כ ירצו לחקור, לא תהיה להם בעיה לגשת לשיחות הנ"ל, בשם בטחון המדינה וזכות הציבור לדעת כמובן ואיך לא, הטלפון הסלולארי משמש גם כיופי של מכשיר מעקב, אשר משדר את מיקום המחזיק בו לכל מי שרק חפץ ויש לו גישה לנתונים (ויש עוד כמה יתרונות זניחים, כמו מכשיר ציטוט וכו').
איפה היתרון בזה אתם שואלים?
זוכרים את מקרה אופיר רחום ז"ל, אשר פותה באינטרנט על ידי פלשטינאית אשר ענתה לשם מונא, לבוא לרמאללה, ושם נרצח?
אז בזכות החדירה הזו לפרטיות, ניתן היה לדעת לאן אופיר הלך, עם מי ואם היו מגלים זאת קודם, היה אולי ניתן להציל אותו.
זוכרים את מקרה החטיפה של נהג המונית אליהו גוראל לפני זמן לא רב?
בזכות הסלולארי, ניתן היה לדעת בערך את מיקומו וכך בסופו של דבר חייו ניצלו.
ואם כבר אני מזכיר את המקרים הבטחוניים, זכורה לי הדרך הנוראה, בה אשתו של יוסף אברהמי, אשר נרצח בדם קר ע"י המון חמום מוח בלינץ'ברמאללה, אשר שמעה על הפראות ברמאללה באותו יום, התקשרה לסלולארי של בעלה וכאשר איש זר ענה לה, היא ביקשה לדבר עם בעלה יוסי, האיש הזר ענה לה "אני רצחתי את יוסי". זה היה נורא, אני מניח שבאותו רגע אותה אישה אומללה לא ידעה מה לעשות עם עצמה...
אני מוכרח לציין שזה דבר שאני מניח שאם היה קורה לי, לא הייתי יודע מה לעשות והייתי רוצה לקבור את עצמי, בעיקר בשל חוסר האונים.
ואחרי הפלאשבקים, אני רוצה להעלות את החסרונות של המעקב אחרי טכנולוגיה.
על אף כל היתרונות שציינתי, ברור לכולם שהיתרון הטכנולוגי, עשוי לשמש כחרב פיפיות ולהתפך כנגדנו.
אם למשל אני ארצה מחר לסחור בסמים (ואני לא, זה רק עניין תאורטי), אצטרך מאוד להזהר על מנת שלא לשלוח הודעות המרמזות במשהו על כוונותי, על מקומות אפשריים שאני הולך להפגש שם עם לקוחותי או הספקים וכמובן, לא לדבר על כך בטלפון, אלא לנהל הכל בעל פה, בקשר ישיר ולקוות שאף אחד לא מצוטט לי.
וזה די מעצבן, כי הרי מי שירצה לסחור בסמים, להזמין התנקשויות ואפילו לארגן את התקפת הטרור הגדולה בהיסטוריה, יוכל לעשות זאת עם כל המעקב מצד עשרות ארגוני הביון בעולם, עובדה, סוחרי סמים קיימים, מעשי רצח מתוכננים מוזמנים ואני לא צריך לספר לאף אחד שחי בציויליזציה הזו, מה קרה ב-11 בספטמבר 2001.
אז נכון, הרבה מעשי פשע נמנעים מידי יום ביומו בזכות אותה חדירה מכוערת לפרטיות, הרבה חיים אחרים נקטפים בדמי ימיהם משום שאולי החדירה הזו לא מספיק עמוקה ומקיפה, אבל נשאלת השאלה האם זה מוסרי להקשיב לשיחות של אנשים אחרים, לפגוע בפרטיות שלהם, לשמוע על חייהם האישיים, האהבות שלהם, הבגידות שלהם, האנשים שהם שונאים, האנשים שהם אוהבים וכל זה, רק עבור הסיכוי שאולי הם עבריינים או טרוריסטים בפוטנציה?
כמובן שאין על כך תשובה חדשה וברורה. החברה מודדת את מידת המוסריות שלה, על פי אמות מידה אשר נראים למרבית הפרטים שבה.
כמו שאצלנו (ובארה"ב של אחרי נפילת התאומים), נקבע כי שמירה על בטחון המדינה מקודשת ומאפשרת פגיעה, עד כדי זלזול בפרטיות של אזרחי המדינה וגם כאלו שהם לא, יש מדינות בהן צנעת הפרט הפרט היא ערך עליון, בהן על המשטרה להוכיח מעל לכל ספק סביר שמישהו עשוי להיות פושע על מנת לנבור במידע אישי עליו ולא למצוא את האשם על מישהו מתוך חיטוט מקרי במידע אישי הנאסף אודותיו.
אז הרבה אני לא יכול לעשות לשינוי המצב, ריגול תעשייתי, ריגול צבאי, ריגול מדיני וסתם פפארצי החודר לפרטיות של כולנו היה קיים לפני ויהיה קיים עוד הרבה אחרי לכתי.
אני רק יודע, שבשל הדברים הידועים לי, ובעיקר בשל הדברים שאני לא מודע להם, אני מעדיף לא לשלוח הודעות SMS חושפניות מידי, אשר עלולות להסגיר כל מיני פרטים אישיים אודותי ואודות תוכניותי, שאני מדבר בטלפון, אני נזהר שלא לחשוף יותר מידי פרטים שאני לא הייתי מעוניין שמישהו אחר ידע אותם ובקיצור, לא יודע מה איתכם, אבל אני בהחלט לוקח ברצינות את המשפט "אוזניים לכותל".
וזהו בינתיים, מעניין אילו אנשים שאני לא מעוניין שיקראו דברים שאני כותב, קוראים דברים שאני לא מעוניין שהם ייקראו.
אלעד
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
