שמתי לב כי לאחרונה, כדרך הטבע, רבים מתלוננים על עומס החום הבלתי נסבל. אמנם זכיתי לקרוא זאת מפי אנשים שחוששים כי האספלט בריגה, לטביה, יותך בטמפרטורה האדירה של 33 מעלות צלזיוס. אך בעיקר זכיתי לראות זאת בעדכוני פייסבוק של אנשים המתגוררים בישראל (ומי אמר שפייסבוק לא שימושי, לפחות כטרמומטר?!).
ומה בעצם יש להתלונן? אחרי הכל, כלום ציפו למשהו אחר באזור קו רוחב 30 מעלות צפונית לקו המשווה בחודש יולי?! ולא מדובר בתינוקות בני יומם שמזג האוויר הקייצי בישראל חדש להם. מדובר באנשים אשר מתגוררים בישראל כל ימי חייהם.
לעומת זאת, בשבוע שעבר, ביום קיץ קריר וגשום בדבלין, נסעתי באוטובוס עם דאריו, בחור מנאפולי שחי באירלנד מזה מספר חודשים.
הוא אמר שהוא כבר לא יכול להתאפק לצאת לחופשה שלו בסוף אוגוסט, שבועיים באיים הקנאריים (אקלים חם, במקרה ומעולם לא ביקרתם או התעניינתם).
תהיתי האם הוא לא מרוצה ממזג האוויר באירלנד. הוא חייך והשיב שלא.
שאלתי אותו, האם בנאפולי יש לו בבית מזגן. לא רק שהשיב בחיוב, אלא אמר "בטח, בלי מזגן אפשר למות".
שאלתי את דאריו, האם גם לסבא וסבתא שלו היה מזגן. הוא חייך והבין שמעט הגזים בתיאור עומס החום.
אפילו אני, לא בגיל מופלג לעת עתה, זוכר את ילדותי בקריית מוצקין, בטרם הוריי התקינו מזגן ועוד מזגן. היה קצת חם בקיץ, לא משהו שלא ניתן לפתור באמצעות לבוש קל, שהייה בצל ולימונדה.
בכל אופן, אנשים, לפחות חלקם, מעדיפים לחיות בבועה ממוזגת הנמצאת באקלים סובטרופי מאשר באקלים ממוזג באופן טבעי. תמיד יוכלו הרי להתלונן על חשבון החשמל שהם נאלצים לשלם בעבור הפעלת המזגן.
אפשרות אחרת היא כמובן לעבור למקום עם אקלים נוח יותר.
שתי כתבות שהופיעו לאחרונה באקונומיסט מאירות את היתרונות שבהגירה.
"בריחת או הרווחת מוחות" (Brain Drain or Gain) מאירה את הרווח במדינות שמספקות את המהגרים, על פי רוב מדינות עניות הננטשות על ידי מיטב אנשיהן שעוברים למדינות עשירות בהן הם יכולים להרוויח את לחמם.
התפישה המקובלת היא שכוח העבודה החיוני והמוכשר, היינו רופאים, מהנדסים ויתר אקדמאיים עוזבים את מדינתם ומביאת להגירת הכישורים הנדרשים עימם. בכך מדינות עניות נדונות להישאר בעוני, אף על פי שלעיתים הן עצמן משקיעות לא מעט כסף ממאשביהן המועטים בהכשרת אותם מוחות בורחים.
לדוגמא, 40% מהמהגרים מהודו בני 25 ויותר המשיכו בלימודיהם מעבר לתיכון, לעומת שיעור של 3.3% באוכלוסייה הכללית במדינה.
אך למעשה, כך על פי הכתבה (וההגיון הבריא), אותם אנשים שולחים כסף חזרה הביתה לבני משפחתם (325 מיליארד דולר ב-2010 על פי הבנק העולמי) וכך עוזרים לכלכלה המקומית. זאת ועוד, הם מפתחים קשרים עסקיים בין המדינות אליהן הם מהגרים למדינות המוצא (דוגמא אחת הן אותן חנויות סיניות, הודיות וכו', אך זה רק קצה הקרחון). בנוסף, שנים לאחר מכן, רבים מאותם מהגרים חוזרים, עשירים יותר. הם צפויים להשקיע בחזרה במדינת מוצאם (קניית רכוש היא אולי דוגמא רעה, שכן זה מעלה את יוקר המחייה למסכנים שנשארים. שערו בנפשכם את יוקר הדירות בירושלים, לא מעט בזכות יהודים עשירים שקונים דירות נופש בעיר. אך כמובן, אם הם מקימים עסק ומעסיקים מקומיים זה טוב), להביא עימם כישורים שרכשו במערב שלא יכלו היו לרכוש במקום בו נולדו ובאופן כללי, מה שעשוי להיראות כדבר רע בתחילה, למעשה משרת את המדינות המספקות מהגרים.
שמרו לפעם הבאה שרבין יתהפך בקבר או מישהו שעדיין דבק בדיעה המטופשת שהגירה היא עניין רע והמהגרים (או בכינוי השלילי, היורדים) הם נפולת של נמושות.
בכתבה אחרת, ביקורת על הספר Exceptional People: How Migration Shaped Our World and Will Define Our Future מוזכר שכמובן יש מפסידים. אלו לא רק אותם עניים במדינות הקולטות שרואים את שכרם נשחק על ידי מהגרים שמוכנים לבצע את עבודה בעבור שכר נמוך יותר. אלו למשל גם אותן נשים בבנגלדש שכאשר בעלן יוצא לעבוד באתר בנייה במזרח התיכון ושולח כסף חזרה הביתה, הן גרות עם המשפחה של הבעל, תחת רודנות החמות כמובן. הכסף, על פי רוב, לא נשלח לנשים, אלא למשפחת הבעל. וכידוע, בעל המאה הוא גם בעל הדעה.
ברם אם נעשה חשבונות תועלתניים, כמו ג'ון סטיוארט מיל למשל, החסרונות מתגמדים מול היתרונות. על פי החישוב בספר, אם מספר המהגרים בעולם יעלה ב-3% (למיטב זכרוני, זו כמות האנשים החיים מחוץ לגבולות מהדינה בה נולדו בסך הכל), העולם יתעשר ב-356 מיליארד דולר בשנה. אם הגירה תהפוך חופשית, היינו כל אדם יוכל להגר לכל מקום, לפחות ללא פיקוח מדינתי, במרוצת 25 שנים העולם ירוויח 39 טריליון דולר. זה די הרבה כסף.
המהגרים תורמים למדינות להן הם מהגרים. הם יוצרים מקומות עבודה במדינות היעד ונהנים מהון שלא יכול היה להיות קיים, למרבה הצער, במדינות המוצא שלהם. כפי שנכתב לעיל, בטווח הקצר אולי מדינות המוצא תפסדנה (למשל 43% מהרופאים מליבריה עובדים בצפון אמריקה, מה שאומר שלאנשים בליבריה נפגעת הגישה לדוקטור), אך בטווח הארוך הן תרווחנה. יתרה מכך, המדינות להן המהגרים מגיעים זקוקות לכוח עבודה צעיר בחברה שהולכת ומזדקנת.
למרבה הצער, לאנשים על פי רוב קשה להסתכל מעבר לקצה החרטום ולכן מהגרים זוכים ליחס רע, שלא לומר מחפיר במקרים רבים.
לא בכל מקום, לא באותה איתנות. אבל בפעם הבאה שתשמעו על הפגנה נגד מהגרים (ובישראל ודאי תשמעו גם על הפגיעה בעם הנבחר בדמות גויים המאיימים לקחת בשבי את בנות ישראל החסודות), זכרו שלא מדובר במשהו רע.
אפילו מי שרואים עצמם ליברלים, למשל נחמיה שטרסלר, כותבים בגנות המהגרים והצורך להילחם בהם (המאמר מעט ישן, אך זכור לי היטב שכן הוא מגיע משטרסלר שעל פי רוב נוהג להתהדר בנוצות יונה רודפת שלום וסחר חופשי, כל עוד זה לא נוגע לתנועה חופשית של אנשים. שטרסלר לא שינה את עמדתו ומביע אותה בכל הזדמנות, למשל במאמר הזה מהימים האחרונים, פסקה שלישית מהסוף, בו מסתננים לא חוקיים מסודאן [הוא אפילו לא מדבר על אפריקה בכללותה ונטפל לפליטים חסרי ישע מדארפור] הם-הם שמביאים למצוקת הדיור בתל אביב ויושבי האוהלים הצבועים לא פוצים פה, כך על פי שטרסלר).
כמובן, צרות העין מובנת, במיוחד אם חיים במדינה קטנה וחושבים מיליונים של מהגרים פוטנציאלים שירסקו את המרקם החברתי. אך אם כל המדינות תפתחנה את שעריהן בו זמנית לכל דכפין, שום מדינה לא תסבול יתר על המידה, אם בכלל.
רוב האנשים מעדיפים לחיות היכן שנולדו (דאריו יחזור לאיטליה או למצער לעגן הים התיכון בסופו של דבר), ואם לא, אז הם מהגרים ותוך זמן קצר, מקסימום דור או שניים, הם מסתגלים לסביבה החדשה (שלמרבה האירוניה הופכת להיות הבית החדש שקשה לעזוב. שמעתי כה רבות על ישראל שלא יעזבו את ישראל משום שזה מרכז חייהם, אף על פי שהוריהם או סביהם, לעיתים גם הם עצמם חיו מרחק רב משם).
המחיר של מאמרים אקדמיים
בכתבה אחרת מהאקונומיסט, נכתב על עסקי ההוצאה לאור של ז'ורנאלים מדעיים. וכך נכתב על המודל העסקי של המוציאים לאור שטוענים שבסוף היום הם רק מנסים להתפרנס או לחיות:
And what a living it is. Academic journals generally get their articles for nothing and may pay little to editors and peer reviewers. They sell to the very universities that provide that cheap labour.
או בתרגום חופשי שלי לעברית:
ואילו חיים אלו (שהמוציאים לאור מנסים להחזיק). ז'ורנאלים אקדמיים מקבלים את המאמרים שלהם באופן כללי בחינם ועשויים לשלם מעט לעורכים וביקורת עמיתים. הם מוכרים את תוצרתם בדיוק לאותן אוניברסיטאות המספקות להם כוח עבודה זול.
מומלץ לקרוא את הכתבה במלואה. אם לא, אני מקווה שלפחות נפקחו העיניים בנוגע לאירוניה שבחרושת האקדמית.
מצבא העם למשמרות המהפכה
הכתבה הזו, אחת מיני כמה וכמה שפורסמו לאחרונה בעיתונות בישראל, על הרעת היחסים בין גברים לנשים בצבא הישראלי כחלק מהגמשת המערכת שנועה לעודד חיילים דתיים לשרת בצבא בכלל וביחידות קרביות בפרט, חשובה בעיקר משום שהיא מסכמת בקצרה, תוך כדי שהתהליך בעיצומו, את הפיכת ישראל לרפובליקה יהודית (בדומה לרפובליקה האסלאמית השיעית באיראן) והפיכת צבא העם בישראל למשמרות המהפכה.
כמובן, אפשר לתהות מדוע אם המספרים מראים שחיילים דתיים נוטים לשרת יותר ביחידות קרביות בלאו הכי, יש לעשות "הנחות" בדמות הדרת נשים.
אך עצם ההתגמשות על ערכים אוניברסלים של שיוויון הזדמנויות בין המינים הוא המטריד.
עצם העובדה שיש אנשים שבוחרים לעשות הפרדה מנטאלית בין אנשים שהם למעשה א-נשים לנשים אמנם מעוררת חלחלה, אך מובנת כבחירה אישית של אותם בורים שלא מבינים שכל עוד הם מוכנים לקבל עבדות ואפליה של "אחרים", הם עצמם יהיו עבדים מופלים.
אך הדבר המופשט הזה שמכונה מדינה,או הצבא, ואחת הרשויות תחתיו (או מעליו, כפי שנדמה בישראל) אמור להתעלות על הרדידות של הפרטים החיים בו.
אם יש הבוחרים להיות מיזנטרופים, לשנוא נשים ולראות אותן כנחותות, זו בעיה שלהם. גוף ממלכתי לא יכול להגביל כמחצית מחבריו רק משום שחלק מהחברים בו רואים את אותה קבוצה כנחותה או למצער מודרת מספירות מסויימות.
כבוד תת-אלוף במיל' חברת הכנסת מירי רגב
דרך הקטע הזה בבלוג אמת מארץ ישראל הגעתי לקטע הזה בהעוקץ. לפניכם סרטון הוידיאו על העימות בין מירי רגב מהליכוד לבין סתיו שפירא, אחת ממארגנות מאהל מחאה בתל אביב כנגד מצוקת הדיור בישראל בכלל ובת"א בפרט:
לפחות על פי הראיון הנ"ל, לרגב אין הרבה מה להציע זולת תארייה שנרכשו בעמל ולקקנות רבים. התואר "הגברת" מעליב אותה והיא דורשת מהמרואיינת לצדה לכנותה "חברת הכנסת" (ראו דקה 4:30 בסרטון).
לו כסילות של אדם זה או אחר (ואף רבים מהם) הייתה עשויה לשנות את דעתי על רעיונות נשגבים, הייתי אומר שמירי רגב שיכולה הייתה להתקדם לדרגת תת אלוף בצבא הישראלי (אמנם כדוברת ולא מהמוצלחות שבהן. אחרי הכל, היה לה קשה לעשות את עבודתה נאמנה משום שבלשון פשוטה היא סתומה) מעידה שאולי אי-שוויון הנשים בצבא עשוי להיות טוב, אם הוא יימנע קידום מנשים כמו רגב.
כמה כסף ארה"ב יכולה הייתה להיות חייבת
האתר הזה, בעל שם המתחם הקולע WTF NO WAY, ממחיש איזה נפח היו תופסים שטרות 100 דולר לו היו אמורים להיות מודפסים ונערמים האחד על השני. תמונה שווה אלף מילים ויש שם כמה וכמה תמונות...
הוליווד זה באמת
לפני מספר ימים צפינו בסרט העולם שבפנים. הייתה זו הפעם השנייה שצפיתי בסרט. מהפעם הראשונה, לא זכרתי את דמותו של בעלת החנות בתחנת הדלק, דמות של יווני המגולמת על ידי השחקן בריאן ג'ורג'.
הדמות שולית למדי ולא הייתי מתעכב עליה לולא השחקן היה מוכר לי מהיכנשהו...
ג'ורג', שיחק גם בכמה פרקים של סיינפלד, שם כיכב כבאבו (Babu), בעל מסעדה פקיסטאני שתודות לעצות אחיתופל מג'רי יורד מנכסיו ולבסוף מגורש מארה"ב בשל השלומיאליות של חבריו של סיינפלד.
לאחרונה, הופיע בריאן ג'ורג' בסדרה "המפץ הגדול" כאביו של ראג', פיזיקאי מניו דלהי.
אני יכול להעלות על הדעת ששחקן הודי יגלם שחקן פקיסטאני ולהיפך. אחרי הכל מדובר במדינות שכנות עם היסטוריה משותפת. אבל העובדה שבסרט העולם שבפנים בעל החנות היה יווני הציקה לי. אם אותו שחקן יכול לגלם הודי ויווני, משהו כאן לא בסדר.
כמובן, אותנטיות איננה הצד החזק של תעשיית הסרטים האמריקנית. אחרי הכי מדובר במוצר שאמור למכור אשליות.
בכך פריז של סרטים כמו חצות בפריז או מולן רוז' היא אמיתית כמו חללית האנטרפרייז במסע בין כוכבים. אולי קצת פחות, שכן פריז איננה כפי שמופיעה בסרטים (שאלו את אותם יפנים אומללים שלקו בתסמונת פריז). לגבי החללית העתידית, רק ימים יגידו...
ג'ורג' נולד בשנת 1952 בירושלים למשפחת יהודים עיראקים שהיגרו לישראל מהודו. אמו נולדה בהודו ואביו בלבנון, אם כי גדל במומבאי.
שנה לאחר שג'ורג' נולד משפחתו היגרה ללונדון ולאחר מכן לקנדה.
יווני? הודי? פקיסטאני? עיראקי? לבנוני? ישראלי? בריטי? קנדי? אה, כן, מה בדבר אמריקני?!
אין טעם לנסות לקבוע. זה הדבר היפה בסיפורי חיים מהסוג הזה (בשבחי ההגירה כתבתי מעל) שמראים כמה ההגדרות הללו של לאומיות, אמונה, גזע וכיוצ"ב הן עניין ערטילאי.
אחרי הכל, "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג' י"ט) וכל מה שבין לבין נתון לפרשנויות.
לאחר עצמאות פורמאלית מזה שבוע ואוטונומיה עם גבולות מוכרים פחות או יותר (סכסוך גבול קיים למשל באזור של אביי) מזה כחצי עשור של דרום סודן, רציתי לבדוק האם עדכנו את מפת המדינה הצעירה בעולם בשירות גוגל מפות.
נכון לעתה, טרם עודכנה המפה (ראו תמונה למטה). זכרו זאת בפעם הבאה שגוגל ינסו לשכנע אתכם שעדכונים בזמן אמת והצגת המידע הרלוונטי ביותר הם הדבר שעומד בראש מעיינם.
מעניין, למיטב זכרוני, בעבר שורטטו גבולות חבל המריבה דארפור סמערב סודן בשירות המפות של גוגל וגם זה לא זמין כעת. היתכן וברגעים אלו ממש יושב צוות מומחים בגוגל השוקד על שרטוט הגבולות ועדכונם על המפה? או שכרגיל, אפריקה היא היבשת השחורה והנשכחת?
After a week long of formal independence and half a decade of autonomy within more or less known borders (a border dispute exists in the oil-rich region of Abyei for instance) of South Sudan, I decided to check whether Google Maps have updated the map of the world's youngest state.
At the moment, the map has not been updated yet (see image below). Bear this in mind the next time Google will try to persuade you that real time updates and showing the most relevant information are their highest priority.
Interestingly, as far as I can remember, in past Google Maps did draw the borders of the conflict region of Darfur in western Sudan and this is not available now as well. Could it be possible that right now a team of experts is drawing the maps in one of Google's offices? Or as usual, Africa is the forgotten black continent?
בערב שבת, בעודי רוכב מהעבודה, החלטתי להאריך את המסלול הקבוע על מנת לשבור את השגרה וכן למצוא רקע מעניין לפרוייקט השנה השלושים (מין משימה שכזו שהחלטתי לקחת על עצמי לצלם בכל יום תמונה מיום הולדתי ה-29 עד יום הולדתי ה-30 הבא עלינו לטובה. הרעיון הוא ליצור בתום השנה סרטון שמציג כל תמונה במשך שנייה או שתיים כתזכורת למקומות בהם עברתי והחוויות אותן חוויתי במהלך השנה השלושים של חיי. על אף שבאופן כללי אני מאוד מרוצה מחיי בימים אלו [ אמנם תמיד יכול להיות יותר טוב], מדובר בשנה משעממת להחריד. הימים בהם במשך שנה יכולתי לטייל מסביב לעולם חלפו, אם כי במוקדם או במאוחר אני מניח ומקווה שישובו).
וכך, רכבתי דרך כיכר מריון (Merrion Square), מקום הולדתו של הסופר אוסקר ויילד, כיכר פיצוויליאם ודרך אדלייד עד שהתחברתי עם רטמיינס ומשם הביתה לכפר החביב בדרום דבלין.
בליבה של כיכר פיצוויליאם, אחת מפינות החמד של דבלין, גינה פרטית שאינה פתוחה לקהל הרחב, אם כי כבר יצא לי להתהלך בתוכה מספר פעמים (היה זה אירוע פרטי אליו נקלענו במקרה בפעם הראשונה, בעוד היה זה שוק חג המולד [הפחות מוצלח לעומת זה בדוקלנד] הפתוח לכל בפעם השנייה).
בכיכר, במקרה או שלא במקרה, שוכנת השגרירות של ערב הסעודית הידועה גם כסעודיה. אמנם מדובר בממלכה (שלא נאמר דיקטטורה) אסלאמית הנשלטת על ידי בני גילו של תרח הזקן ומתבססת בעיקר על ייצוא זהב שחור ומתן בסיס לכוחות המזויינים של ארצות הברית, אך יש בה גם דברים טובים, או למצער לא מזיקים, למשל הסמל הלאומי (National Emblem) שלה המורכב משתי חרבות ועץ דקל.
מרחק כחמש דקות רכיבה משם, דרך דרך אדלייד, בפורטובלו, ישנו סניף, אחד מני רבים, של רשת המזון המהיר אברקבברה (Abrakebabra), משחק מילים שכזה המשלב את מילת הקסם אברקדברה עם המילה קבב, המשמשת בעיקר לתיאור מה שאתם מכירים כשאוורמה ופחות לקציצת הבשר הצלוייה.
הלוגו של הרשת, שני דקלים ושביל מעוקל מזכיר את הסמל הסעודי, שלא נאמר מעוצב בהשראתו...
די מזמן, עניין של חודשים, החלטתי שאני מעוניין לצלם את השניים בהפרש זמן קצר ולהציג את ההשוואה. התוצאה לפניכם:
דלת שגרירות ערב הסעודית בדבלין ורשת המזון המהיר האירית אברקבברה - מצאו את ההבדלים
אינני מלא קנאה בסעודים. לא הייתי רוצה לחיות בארץ שהיא מדבר שומם שרק מרבצי הנפט משמשים כזכר לאקלים שאפשר חיים משגשגים בעבר. אינני מסוגל לתאר את החיים במדינה בה נשים יכולות להחזיק במכונית, אך לא לנהוג בה (וחסכו את הבדיחות חסרות הטעם על כבישים בטוחים יותר). לא הייתי רוצה לחיות על פי חוקי השריעה, נדיבה, ברוכה וסובלנית ככל שתהיה (כך לפחות על פי התומכים בה). חוקי האלוהים הם חוקים מעשי אדם שזוכים להגנה שלא לצורך.
אך כאשר עוברים ליד השגרירות הסעודית, ובעצם על יד רוב השגרירויות, קשה להתפעל מחוסר הצורך בסידורי ביטחון מופרזים.
נסו לשהות דקות ארוכות על מפתן השגרירות האמריקנית או הישראלית, שלא נאמר לצלם, מבלי להיות מתושאלים על ידי כלומניקים חנוטים בחליפות.
בכל אופן, כפי שכבר ציינתי, הדרך בין השגרירות הסעודית לאברקבברה עוברת דרך דרך אדלייד (Adelaide Road), אחד הרחובות המקסימים בדבלין הנושק לתעלה הגדולה מצפון.
במקום בית הכנסת הראשון שנבנה בדבלין בשנת 1892. הוא נמכר על ידי הקהילה היהודית לפני כעשור וכיום משמש כבניין משרדים. הוא נראה כך:
בית הכנסת הישן - דבלין
מעניין הוא שכאשר אין מחלוקת טריטוריאלית או סכסוך אתני, לא נלחמים על כל מבנה קדוש. כתבתי מזמן על בתי כנסת, כנסיות ומסגדים שעברו הסבה משימושה של דת אחת לאחרת.
בנוסף, הנה למשל המסגד המרכזי של דבלין ב-South Circular Road שימש ככנסיה בטרם נרכש על ידי הקהילה המוסלמית. הצלב הוחלף בסהר וזה הכל. התוצאה כאן.
או למשל עוד כנסייה האחת הסמטאות הסמוכות המוצעת למכירה או השכרה. אם אתם מעוניינים במשרד קרוב למקבלי ההחלטות החשובות שם למעלה, אתם עשויים למצוא בזה שימוש.
מרחק דקות רכיבה משם ברטמיינס (Rathmines) או רטגר (Rathgar), אני לא בטוח היכן בדיוק זה נופל (לטענת הקהילה היהודית המקום נופל ברטמיינס, לדעתי הסמיכות הגיאוגרפית מכתיבה שהמקום הוא ברטגר). אפשר לראת את המבנה המשמש את הקהילה הרפורמית או המתקדמת.
שום שלט לא מעיד שמדובר בבית כנסת או מבנה ששייך ליהודים. גם החזית נראית לכל היותר כמבנה המשמש מתנ"ס:
בית הכנסת הרפורמי (אורח חיים) בדבלין
בצד שמאל ודאי הבחנתם במבנה עתיק יותר דבוק למבנה החדיש. וכך זה נראה כשמסתכלים מקרוב:
ומיותר קרוב:
מזהים את מגן הדוד?
אינני בטוח מתי בדיוק נבנה המקום. אך המסתור של בית הכנסת הישן בצל החזית החדשה מעניין.
כאמור, קשה לנחש שמדובר בבית כנסת. בפעם הראשונה שחיפשתי את המקום, פספסתי אותו ונאלצתי לחזור על עקבותי עד שהתעורר בי החשד שהמבנה הסתמי הזה הוא בעצם בית תפילה יהודי.
מרחק כחמש דקות רכיבה משם מגיעים לטרניור (Terenure. אגב תעתוק לעברית, המסמך הזה מטעם הקהילה היהודית כתוב בלשון כה מצחיקה. העברית פחות או יותר בסדר, עם טעויות מעת לעת. אבל התעתוק לעברית שמות המקומות מאנגלית מעורר חשד קל שהמתרגם שלט באידיש יותר מאשר בעברית - ליסעסטר אוועניו = Leicester Avenue. את Terenure הם תעתקו כ"טערעניור") בדרך הראשית המובילה מהעיר לראטפרנהם.
בית הכנסת העומד שם, חדש יותר, שוכן במבנה יפה, אך עושה רושם שמדובר במבצר קטנטן עם כל הגדרות, השערים ועמדות השמירה:
בית הכנסת האורתודוקסי דבלין
והנה, בתוך פחות מחצי שעה, כולל עצירה לצילומים בשגרירות הסעודית, אברקבברה וקניית תה יסמין בבית התה שברטמיינס לבטקה, ביקרתי שלושה בתי כנסת.
ישנו עוד בית כנסת אחד דבלין, קטן יותר, בו מעולם לא ביקרתי (ובכן, מעולם לא טרחתי להיכנס לאף אחד מהם, אם כי אני בטוח שאנסה לסדר משהו בבית הכנסת הרפורמי ולו רק להתרשם ממנו מבפנים).
ישנה גם מאפייה יהודית בפורטובלו (עם מוכרים סינים) ומוזיאון יהודי (מתישהו, איזה יום ראשון, אולי אקפוץ לביקור) סמוך למאפייה.
כל מיני שירותים לא נחוצים, לפחות עבורי, אבל בהחלט מרתקים. באופן אישי, אני מבקר לא מעט בחנויות שמוכרות אוכל חלאל (כשר מוסלמי), על מנת לרכוש תבלינים, אם כי לאחרונה נסגרה החנות הפקיסטנית שאהבתי לפקוד ובמקומה אני רוכש תבלינים זהים בחנות סינית שמריחה כמו דגים רקובים.
במדינה בה כ-87% מזדהים כקתולים ו-4% כחסרי דת (מפקד האוכלוסין של 2006, זה של 2011 רק פורסם וטרם שמתי לב לנתונים שפורסמו בענייני אמונה), מרתק לראות כיצד מיעוטים יכולים לחיות בשלווה במדינה של כל אזרחיה, לא רק של הרוב הדומיננטי.
נכון, הס מלהזכיר הפלות לפי שעה, אך רישום דמוי נישואים לזוגות חד מיניים כבר קיים ובקרוב גם נישואים בין בני אותו המין יתאפשרו.
בעקבות הקטע הזה שהובא בעמוד הראשי של ישראבלוג, הגעתי לעמוד הזה על טבעונות שמציג את הסרטון הבא של גארי יורופסקי (gary yourofsky) שמסביר, במשך למעלה משעה, מדוע מוטב להיות טבעוני:
אם להודות על האמת, אני עדיין בתהליך הצפייה בסרטון (יחי המולטי טאסקינג). חלק מהסצנות בסרטון קשות לצפייה. אחרות משעשעות (האם הילד יבחר לאכול ארנב ולשחק עם תפוח?).
הבחור מרגיז, באופן חלקי בשל הסגנון (אמריקני מטיף לאמריקנים אחרי הכל) אך לא מעט בשל התוכן של דבריו וחוסר הצדק המשווע לו זוכים בעלי חיים. האם אנשים באמת מוכרחים לאכול בשר כי כך הם נוצרו, אומניבורים?
אתם מוזמנים לחלוק, לעשות "לייק" וכו'.
ובנוסף, עוד סשן של שאלות ותשובות שאורך עוד חצי שעה, ללא כתובויות בעברית:
תוספת מה-4 ביולי
אני לא בטוח אם זה ברור מהקטע לעיל שאני לא מסכים עם כל מילה שיוצאת מפיו של הבחור.
יש לי רתיעה אינסטינקטיבית מאנשים ששמים עצמם באותה רשימה עם מרטין לותר קינג וישוע מנצרת (כולם שברו את החוק הקיים והלא צודק אליבא דגארי יורופסקי).
קיימות בקטע כמה וכמה מניפולציות וסתירות פנימיות.
לא כל (או רוב) המחלות נגרמות מאכילת מוצרים מהחי (או לעיתים מזיהום סביבתי כפי שהוא טוען). מוזר שהוא לא שמע על גנטיקה.
גם לא ממש ברור מדוע הוא מתאמץ לשכנע באשר לסגולות הבריאותיות של תזונה טבעונית והאסון שבתזונה שאינה טבעונית, אז מנסה למכור זבל אמריקני תעשייתי (לטבעונים כמובן!) כאשר הוא מספר על אידיאולוגיה הומאנית שהיא הדבר היחיד שלכאורה מניע אותו.
תזונה מאוזנת שאינה מבוססת על תוצרים תעשייתיים (טיפ: אם האוכל שאתם מכניסים לפה דורש טכנאי או מהנדס מזון בייצורו הוא כנראה לא ממש טבעי), טבעונית, צמחונית או אומניבורית, היא כפי הנראה הערובה הטובה ביותר לבריאות. אתם יכולים להזיק לעצמכם באכילת זבל מכל סוג, יהא מקורו אשר יהא.
ובכלל, האם לא ראוי שאדם שכה בטוח בצדקתו יחליט אם הוא אוהב בשר מושבע שמסיבות הומאניות מוותר על אהבת חייו או שלפי דעתו בשר הוא דבר דוחה ומגעיל שכן הוא דם, שרירים וגידים, בעוד מוצרי חלב, ביצים ודבש הם הפרשות גוף דוחות כפי שהוא מציג בקטע אחר במהלך אותה השעה. הבחור מלא סתירות פנימיות כאילו היה התנ"ך...
גארי יורופסקי טוען שאינו פועל בשם אף דת ואינו פוליטיקאי (ומי בעצם שיטען שהוא כזה). אך למעשה, הפך את האידיאולוגיה שלו לדת ואת הקהל לאספסוף שאמור להיות מומר לדתו. הוא מנסה לגרום לכם לשנות את התנהגותכם ולתמוך בדרכו ובכך הוא כמובן לא יותר מאשר פוליטיקאי.
כפי שכתבתי בקטע שלעיל, "אמריקני מטיף לאמריקנים אחרי הכל".
ואף על פי כן, ראוי לצפות בסרטונים. הם גם משעשעים (ומחרידים בו זמנית) וגם מלמדים דבר או שניים.
כמו כל פעילות שלוקחים בה חלק, חשוב לשמור על הגיון בריא ולא להסיר את הפילטרים דרכם אנו מסננים מידע.
כן, זה רע לפגוע בבעלי חיים למטרות אכילה, לבוש וכדומה. אני צמחוני מגיל צעיר יותר מאשר יורופסקי.
הסגנון בהחלט עשוי להרתיע אנשים מסויימים (ובוודאי לשכנע אחרים).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
