לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים


It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller
כינוי:  ashmash

בן: 43

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2012

Five Years & Counting


 

פתאום שמתי לב שהיום הוא ה-23 ביולי. לשון אחר, בדיוק לפני חמש שנים עזבתי את ישראל.

הרבה מים זרמו בליפי, בדנובה ובתמזה מאז היום האחרון בחיפה.

 

בינתיים כל כך הרבה דברים התרחשו. הכל קורה כל כך מהר ולפתע את מוצא את עצמך חי חיים שלא יכולת לדמיין לפני חמש שנים ויום.

הספקתי לגור בכמה וכמה מדינות, לטייל בכמה וכמה מדינות שטרם ביקרתי בהן עד עזיבתי את ישראל, לעבוד בכמה וכמה עבודות שלא תיארתי כקריירה עתידית, להכיר כמה וכמה אנשים שלא היה לי סיכוי להכירם לו  הייתי נשאר בישראל, ללמוד כמה וכמה שפות, ברמה זו או אחרת, שלא הייתי טורח ללמוד בארץ, ללמוד על כמה וכמה נושאים שלא הייתי לומד עליהם בדרך אחרת ואפילו החלפתי את הטעם הקולינרי שלי לחלוטין.

 

יצא לי לאכול אוכל הודי בטרם עזבתי את ישראל לצמיתות. אח שלי לקח אותי לכמה מסעדות הודיות צמחוניות בביקוריי בלונדון, אבל מעולם לא אהבתי את מה שהציעו. עד אותו יום בפריז באוגוסט 2009, עת אכלנו ארוחת צהריים מלאה במסעדה הודית נפלאה ליד מרכז פומפידו. זה שינה את הרגלי התזונה שלי כליל.

מאז למדתי רבות על המטבח ההודי, הנפאלי והמאכלים ביתר המדינות של תת-היבשת. התפריט במסעדות הודיות לא נראה מוזר עוד, אלא להיפך, אני מבין את המונחים בהם משתמשים מבלי לקרוא את ההסבר באנגלית.

אפילו כאשר אני מבשל, תבלינים הודיים החליפו את רוטב הסויה וכמעט שהפסקתי להקפיץ אטריות ולבשל מאכלים בסגנון סיני או תאילנדי.

 

גם המטבח האיטלקי פינה את מקומו, לפחות באופן חלקי, לטובת המטבח הספרדי, מאז ביקרנו בברצלונה. פאייה טובה בהרבה מריזוטו.

 

אין זה המקום לסכם את חמש השנים האחרונות או למנות את כל הפעילויות בהן נטלתי חלק.

הבלוג הזה מעולם לא תפקד כמקום להשתפכות וחשיפת הנפש. זה לא מעניין איש וגם אם זה היה מעניין, הרי לא הייתי רוצה לחשוף זאת. במקום מסוים נגמר הפומבי ומתחיל האישי.

אך אולי זה המקום לשתף את קהל הקוראים המצומצם, קוראים מזדמנים או סתם חטטנים שרוצים לגלות עלי עוד בכמה מהדברים שעשיתי לאחרונה.

 

מעט לפני יום הולדתי ה-29, החלטתי שיהיה נחמד לצלם תמונה של עצמי מידי יום וליצור מזה סרט.

הרעיון צץ מספר שנים קודם, כאשר קיבלתי סרטון על בחור בשם נוח שצילם עצמו במשך שש שנים. הביצוע שלו היה מעט משעמם, הואיל והרקע לא השתנה וחשבתי שיהיה נחמד להתמקד באחד הדברים שעשיתי אותו יום ולא בעצמי. וכך יצרתי תיעוד של דבלין (ועוד כמה מקומות באירלנד, סלובקיה, פולין ובלגיה, אבל בעיקר דבלין) במשך שנה, מיום הולדתי ה-29 כאשר ברקע מסעדת המונטי של קטמנדו (והרי כבר דנתי באוכל הדרום האסיאתי ששבה אותי) עד יום הולדתי ה-30 עת שחיתי בים האירי בחוף סנדיקוב בדן לירי, דרום דבלין, בבבוקרו של יום חורף קר באמצע נובמבר.

והנה התוצאה:

 

 


 

 

 

בנוסף, עסקתי בעוד מגוון נושאים שטותיים, למשל פרוייקט הריחוף או התעופה היוגית. הנה למשל סרטון קצר בו אני מרחף סביב ה-Spire, עמוד בגובה 120 מטר, במרכז דבלין:

 

 

 

 

 

בנוסף, כתבתי מספר סיפורים ושירים, את חלקם אף סיימתי. אולי ביום מן הימים אף אפרסם את חלקם.

אך לפי שעה, זה הכל.

 

ומה יהיה בחמש השנים הבאות, מי יודע.

נכתב על ידי ashmash , 23/7/2012 10:26   בקטגוריות הרהורים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



העורב - ידידו הטוב של האדם


 

הטמפרטורה היום טיפסה מעל 20 מעלות, בסביבות ה-21 ואולי אף ה-22 מעלות. אפילו השמש הציצה מבעד העננים האפורים שכיסו לסירוגין את הרקיע.

לפיכך, יצאנו לטיול רכיבה בפארק פיניקס. בטקה נכנסה לקנות בקבוק מיץ תפוזים צונן המתאים ליום שרבי - בקנה מידה דבלינאי - מסוג זה ואני המתנתי עם האופניים בצל העצים על כר הדשא.

 

לפתע שמעתי קול גבוה ורך אומר Hello. בפעם השנייה ששמעתי את ברכת השלום הרמתי את הראש, אולי בכל זאת מישהו מעוניין ליצור איתי קשר, וראיתי פעוטה בלונדינית קוראת לעורב, מנסה למשוך את תשומת לבו ואולי לרכוש חבר חדש בעל כנף.

העורב לא התייחס לילדה. היא המשיכה להגיד Hello עוד מספר פעמים, בעוד העורב מתרחק ולבסוף עף מהמקום.

 

חשבתי לעצמי שזה נורא מתוק לראות ילדים צעירים מדברים אל בעלי חיים. בתמימותם הם סבורים שהחיות מבינות אותם. הרי אם הולכים על ארבע ומעופפים שונים מדברים בטלוויזיה, מדוע שלא יעשו זאת בטיול המשפחתי בפארק?

לילדים דמיון מפותח וחוסר יכולת להבדיל בין האפשר לבלתי אפשרי.

 

לאחר מספר שניות הבנתי כי המנהג הזה, שיג ושיח עם בעלי חיים, לא נעצר בילדות. כמה פעמים ראיתי אנשים מדברים אל החתול שלהם כאילו לחתול באמת איכפת מה אומרים לו. כמה פעמים ראיתי אנשים מדברים אל הכלב כאילו היה ילד?

אני זוכר יום אחד בו הלכתי ליד הסיטי בייסין שברחוב בלסינגטון ואישה זקנה צעקה אל הכלב שלה, כפי הנראה הכלבה שלה: Lily, poď sem או בתרגום חופשי מסלובקית: "לילי, בואי הנה". הצ'יוואווה הקטנה רצה לעברה מיד.

 

כן, הכלב אמנם חי בדבלין, כנראה כבר מספר שנים, אבל הוא עדיין מבין רק סלובקית. בכל זאת, קשה ללמד כלב זקן טריקים ישנים או שפה חדשה.

 

 

 


ילדה מדברת עם עורב - פיניקס פארק
ילדה מדברת עם עורב - פיניקס פארק - היום

נכתב על ידי ashmash , 22/7/2012 19:11   בקטגוריות אי האיזמרגד, הרהורים, מחיי היומיום  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



SEO - העו"ד של האינטרנט


 

קידום אתרים - מי נגד מי

 

מי שמתעסק בשיווק ופרסום ולא נתקע במאה שעברה, נתקל ודאי במונח SEO, ראשי התיבות של Search Engine Optimization (קידום אתרים במנועי חיפוש או מילולית אופטמיזציה עבור מנועי חיפוש).

 

בדומה לכל מטבע, לקידום אתרים יש שני צדדים, האחד לגיטימי והשני שנוי במחלוקת.

 

הצד הלגיטימי עוסק בהפיכת האתר היפהפה שבניתם לידידותי עבור מנועי חיפוש.

למשל, אתר שבנוי רק מתמונות או אנימציית פלאש ללא כל טקסט עשוי להיות מושך עבור העין האנושית, אבל אוסף קבצים חסרי תוכן עבור מנועי חיפוש שעדיין מתקשים להתמודד עם תוכן לא טקסטואלי (אם כי תהיו בטוחים שמיטב המוחות עובדים על דרכים מתוחכמות להבין תמונות, סרטים, צלילים וכדומה והן ודאי תהיינה זמינות לחיפוש בעתיד ותעקרנה את תחום העיסוק בו אנו דנים או לפחות ישנו אותו. הנה, לאחרונה התבשרנו שעם המון מאמץ, סריקת רבבות תמונות מסרטוני וידאו ביוטיוב ומיליארדי חישובים, הצליחה המכונה להבין מה זה חתול!).

 

או למשל אם האתר שלכם רצוף בשגיאות כתיב, הקורא האנושי ודאי יסלוד מהאתר אך יבין את המסר (ועל זה שולחי דואר זבל בונים כאשר הם מנסים לשווק IיXגרה), בעוד הרובוט הזוחל לאתרכם מטעם מנוע החיפוש עלול לא "להבין" את האתר. זאת ועוד, אם התברכתם בלשון עשירה ומתוחכמת, אתם כותבים בשנינות וכפל לשון, התוצאה יכולה להיות אמנם נהדרת עבור קורא בן אנוש, אבל הרת אסון עבור גוגל, בינג, לך ברווז ברווז (דאקדאקגו) ואחרים.

 

לכן, תפקידם של העוסקים בקידום אתרים הוא להנגיש את האתר שלכם למנועי החיפוש, לוודא שקיים טקסט ברור על מהות האתר, שמנוע החיפוש לא פוסח על האתר וכך אם מישהו מחפש מידע על פיסול בפימו, האתר שלכם העוסק בפימו יופיע בין הקישורים שמציעים מנועי החיפוש. מקדם האתרים עשוי גם לדאוג לכך שהכותרת ושורת הטקסט המתארת את תוכן החיפוש תמשוך את העין או לפחות תהיה ברורה לקורא, על מנת שילחץ על הקישור המוצע לו.

 

אם אתרכם הוא היחיד העוסק בפיסול פימו, בזאת נגמר תפקידו של אופטמאי מנוע החיפוש. סביר להניח שבונה אתרים עם מעט הכשרה יוכל לעשות את העבודה בשלב בניית ועיצוב האתר ובזאת זה יסתכם.

אבל, מה לעשות, אם אתם עוסקים במשהו בימינו, סביר להניח שאינכם הראשונים או האחרונים לעסוק בזה וכי חומר בנושא כבר קיים ברשת ויתווסף בעתיד. וכאן אתם עשויים להיות בבעיה. מנוע החיפוש לא רק מוצא תוכן במרחב הקיברנטי, אלא גם מדרג את הדפים בהתאם להתאמה שלהם לשאילתא של המחפש.

וכך למשל, האתר שלכם אמנם עוסק בפיסול בפימו, אך על פי הבנת האלגוריתם של מנוע החיפוש, אתרכם הוא ה-136 בחשיבותו בנושא ולכן יוצג במקום זה כאשר פלוני יחפש "פיסול בפימו".

 

בהנחה ומדובר בתחביב, ודאי לא מדובר בבעיה גדולה עבורכם. מספר משוגעים לדבר כבר ימצאו אתכם, אבל האתר הוא בעיקר עבורכם וחבריכם מחוג היצירה ולכן מספר הכניסות לא מהווה שיקול מרכזי בהקמת האתר. אך אם אתם מוכרים תנורים לפימו או חומרים פולימרים אחרים המעניינים יוצרי פימו או לחילופין אתם מציגים פרסומות באתר שלכם ומעוניינים בתנועת גולשים, בתקווה שאלו ילחצו על המודעות, אזי אתם בבעיה.

אנשים בימינו, על פי רוב, לא ידועים בסבלנות רבה. כאשר אנשים מותשים מקריאת מסרים בטוויטר או סטטוסים בפייבוק, מה הסיכוי שיגיעו עד לקישור ה-136 ברשימת הלינקים שמציע להם מנוע החיפוש, כאשר ברירת המחדל היא עשרה קישורים בעמוד תוצאות? ובמיוחד לאור זה ש-135 האתרים שהובאו לפני כן, בהנחה שמקדמי האתרים עשו עבודה טובה והגונה ולא רק החדירו ספאם לתוצאות (ועל כך בעוד רגע קט), גם כן רלוונטיים למחרוזת החיפוש.

 

בקצרה, התשובה היא שהסיכוי נמוך ביותר. אפילו אם התמזל מזלכם להתברג לעמוד התוצאות הראשון, במידה והגעתם לתחתית העמוד עיני המחפש פשוט לא תסרוקנה את התוכן של אתרכם. הנה הסבר על משולש הזהב של גוגל למשל.

ואם דף הפימו שלכם הגיע לעמוד ה-14, סביר להניח שרוב הגולשים לעולם לא יגיעו אליו, שכן הם ימצאו את מבוקשם בדף התוצאות הראשון או יתייאשו מהחיפוש בדף השלישי.

 

וכך בא לעולם תחום מעט יותר אפל בקידום אתרים, החורג מעט מהרעיון של אופטימיזציה וגולש לתחום ההונאה, הוא העלאת הדירוג של האתר בתחבולות שונות ומשונות.

אחת התחבולות המוכרות והידועות היא יצירת קישורים לאתר. הרעיון של גוגל בימים בהם הוקמה החברה היה לנצל את חוכמת ההמון והאופן על פיו נבנתה הוורלד ווייד ווב (WWW), על ידי שימוש בקישוריות של הרשת. אם אתר הפימו שלכם טוב, הוא ודאי מוכר לרבים ולכן אתרים אחרים יקשרו אליו. העמוד שלכם זוכה ליותר קישורים? סביר להניח כי התוכן שלו טוב יותר! וכמובן, לא כל המקשרים שווים. אם אתר גדול, רציני ומכובד (כי אליו מקשרים רבים) מקשר אל אתר הפימו שלכם, הרי משקלו של הקישור שהוא הביא גדול ממשקלו של איזה דף אזוטרי ומבודד.

כמובן, קיימת כאן בעיה של הנצחה הסטטוס קוו, כי מי שמוכר יימצא יותר ולכן ייקשרו אליו יותר ולכן הוא יימצא יותר וחוזר חלילה, בעוד האתרים הקטנים והפחות ידועים יידחקו לקרן זווית ואף ייעלמו בתהום הנשייה.

אבל אל חשש. קול המון ככל שדי, Vox populi,vox Dei ורק אתרים טובים יעלו במעלה הדירוג הממוחשב. או כך רוצים שנאמין.

 

עוד מאפיין משעשע במקצת של שיטת הקישורים הוא חשיבות הטקסט המקשר. אם אתרכם לא באמת עוסק בפיסול בפימו, אבל מאות אתרים מקשרים את צמד המילים פיסול בפימו לאתרכם, מנוע החיפוש יבין שעל אף שהמילים לא מופיעות במפורש באתרכם, יתכן ובכל זאת האתר שלכם עוסק בתחום האמנות הנפלא. וכמובן, אפשר לנצל את ההיבט הזה של מנוע החיפוש כדי להכשיל אותו. כך למשל, אם חיפשתם בגוגל בתחילת שנת 2007 את שתי המילים miserable failure (כישלון אומלל), הייתם מגיעים לדף הרשמי של ג'ורג' וו בוש. זאת משום שכהלצה רבים קישרו את צמד המילים לדף. זה תוקן במהרה, אבל אין סיבה שזה לא יחזור בווריאציה זו או אחרת. מנוע החיפוש לא באמת מבין מה אתם מחפשים, אלא עוקב במהירות אחר סט כללים שנקבעו לו מראש (כלומר האלגוריתם) ומציג תוצאות בהתאם.

 

זאת הייתה רק אנקדוטה משעשעת לאופן בו ניתן להטל במנועי החיפוש. וכפי שכבר הוצג, ישנם בעלי אינטרס רבים המנסים להשפיע על סדר מופעי תוצאות החיפוש. והשימוש במונח בעלי אינטרס לא בא לתאר בהכרח כוחות זדוניים, אם כי אלה בוודאי קיימים, אלא אנשים המנסים למכור את מרכולתם או מאמינים באמת ובתמים שהאתר שלהם ראוי למקום טוב יותר במרחב הווירטואלי.

 

וכך, כמו חתול ועכבר, מקדמי האתרים מנסים להערים על מנועי החיפוש, לקשר לאתר מדפים רבים, להכניס מילים שהם מאמינים כי הן פופולאריות, גם אם אין קשר בינן לתוכן המבוקש, לערוך שינויים באתר בתדירות רבה (שכן לאחרונה גם "רעננות" התוכן חשובה, כלומר אם הדף שכתבתם נכתב לפני יומיים, הוא "טוב" יותר מדף שנכתב לפני שנתיים. ובאותו היגיון מעט מעוות, ספר המדינה של אפלטון שנכתב לפני כ-2500 שנה, ודאי פחות רלוונטי למתעניינים במחשבה מדינית מאשר חיבור על המדינה שכתב תלמיד כיתה ג' לשיעור מולדת בשבוע שעבר) ועוד.

 

למותר לציין שהחברות המפעילות את מנועי החיפוש לא רואות קידום אתרים מסוג זה בעין יפה. מבחינתן, הן יצרו עולם מושלם, בו קוד תוכנה סורק את התוכן ומדרג אותו ללא התערבות אדם. רק כאשר המכונה כושלת (כמו בדוגמא של בוש הבן ממקודם), יש מקום להתערבות בתוצאות וצוותי שיפור איכות החיפוש נכנסים לפעולה. על פי רוב עדיפה המכונה על האדם.

זה גם פוגע במודל ההכנסות שלהן. רובן המכריע של הכנסותיה של גוגל, למשל, מגיעות מפרסום. אם אתה לא מרוצה מכך שהאתר שלך במקום ה-30 וחושש שהמתחרים ישיגו יותר "לידים" (Leads או לקוחות פוטנציאלים שמתעניינים במוצר), במיוחד לאור זה שמדובר במשחק סכום אפס, כי כאשר המתחרה מכר ללקוח את ציוד הפימו, הוא כבר לא ירכוש אותו ממך בזמן הקרוב, אז שלם כדי לפרסם מודעה שתוצג לצד תוצאות החיפוש, בין אם באופן נפרד ונבדל (כפי שקורה למשל בגוגל) או בראש תוצאות החיפוש ללא הפרדה בין התוצאות הממומנות לאלו שלא (כפי שהפרקטיקה הייתה נהוגה במנועי חיפוש ופורטלים עד כניסת גוגל לשוק).

 

חלק ממקדמי האתרים מנסים לקדם תוכן שהוא לפחות רלוונטי. למשל מוצרי פימו. אחרים מנסים לקדם מוצרים ועניינים מפוקפקים יותר, בין היתר וירוסים, תוכנות ריגול, סוסים טרויאנים, גניבת סיסמאות (פישינג) או סתם מושכים את המבקרים לאתר שמכיל תוכן גרוע הרווי בפרסומות שמטעות את הגולשים ומנסות לגרום לו ללחוץ עליהן בעורמה (וכאלו אתרים יש בשפע. אהבתי במיוחד את הקטע "כתיבת פוסטים זה לפראיירים" בבלוג של ינאי הנגבי המסביר איך לשעתק תוכן מבלי להיתפס בפלגיאט. לא אחת אני נתקל באתרים הבנויים מתרגום מכונה עלוב, שזור בפרסומות. הסיבה היחידה בגינה אתרים מסוג זה קיימים היא לעשות כסף ללא מאמץ. הם עובדים על הכמות, לא האיכות).

 

בשל שני סוגי התוכן המקודם, הראשון שהוא אמנם תוכן לגיטימי, אך פוגע בעוגת הפרסום של מנוע החיפוש והשני שעלול להזיק לגולשים או סתם לעצבן אותם ולהביא לכך שידירו רגליהם ממנוע החיפוש (וכך יקליקו פחות על פרסומות), האנשים העומדים מאחורי מנועי החיפוש משנים ומעדכנים את האלגוריתם השכם וערב. גוגל, למשל, משנה את הפרמטרים לפיהם מוצגות תוצאות החיפוש מאות פעמים בשנה (הנה אתר העוקב אחר השינויים במרוצת השנים).

וכמו החתול והעכבר שהוזכרו קודם לכן, מקדמי האתרים דואגים להתעדכן ולעדכן את שיטות הקידום שלהם. גם אם אופן הפעולה המדויק של הקוד הוא סודי, ניסויים חוזרים ונשנים ושיתוף המידע בפורומים הרלוונטיים לקידום אתרים יחשפו את את המתודה ויציעו דרכים לעקוף אותה.

חשוב שיופיע מידע קרוב לזמן אמת? נדאג להציג מידע על ענייני השעה, בין אם נשאב אותו מאתרים אחרים ובין אם נשלם כמה פרוטות כדי שמישהו יכתוב זאת.

חברתי זה הכי? מעכשיו ניתן למצוא אותנו בפייסבוק, טוויטר וכמובן, גוגל+. ואנחנו כבר נדאג לעדכן כל הזמן במה שמעניין אתכם!

וכך זה ממשיך.

 

אם לסכם את המטרות של הנצים מבלי להיכנס ליותר מידי פרטים, אנשי מנוע החיפוש מנסים למצוא דרכי דירוג אתרים שמחד תצגנה אתרים רלונטיים אך מאידך תהיינה חסינות להונאה אנושית (גם אם זו נעזרת במכונה, למשל רובוטים המייצרים תוכן המקשר לאתר המקודם וכו'). אנשי קידום האתרים מנסים לגלות את השיטה בה מנוע החיפוש מחפש ומדרג דפי מרשתת ולנצלה כדי לקדם את האתר עליו הם אמונים.

 

 

חולצה שראיתי ברחוב גרפטון

 

 

מה היו עושים ללא אינטרנט?

 

מה שנכתב למעלה מוכר וידוע, אם רק טורחים להתעניין בנושא מעט.

קידום אתרי אינטרנט אינו תחום עיסוק חדש, אך הוא גם לא היה קיים מאז ומעולם. בטרם הומצאה האינטרנט, בטרם התפתחו מנועי החיפוש, לא היה צורך במקדמי אתרים.

 

כפי שניתן להבין מהפסקה הראשונה בחלק הראשון של הקטע, מקדמי אתרי אינטרנט באים מרקע של שיווק ופרסום (עמדתי לאחרונה על ההבדל בין פרסום לשיווק). כלומר, התחום ודאי מושך אנשים שאוהבים לנבור בקוד מקור, למצוא את חולשותיו ולפתח אמצעים להערים עליו ולחבל בו. אבל כדי לעסוק בקידום אתרים צריך לב (מוח) של אדם הרוצה לדחוף משהו למישהו. לשון אחר, קידום אתרים באינטרנט הוא תת-תחום של מכירות או קידום מכירות (קד"ם) ורק לאחר מכן ז'אנר של מדעי המחשב או תכנות.

 

יחד עם זאת, קיים עוד אספקט לקידום אתרים, לפחות הצד הטכני שבו.

מי ששוכר את שירותם של מקדמי אתרים לא שונה בהרבה מאלו ששוכרים את שירותם של עורכי דין.

 

כפי שעורכי דין מציעים ללקוח עזרה בניתוח והבנת החוק לצרכם בתמורה לעמלה, כך גם מקדמי אתרי אינטרנט מציעים ללקוחותיהם גזר דין מועדף שיינתן על ידי כבוד השופט גוגל, בינג או מי שלא יושב בהרכב.

 

כמובן, ניתן להיכנס להבדלים ולדקויות בין מערכת הצדק למנוע החיפוש. בעוד ברוב מדינות תבל קיימת הפרדת רשויות בה המחוקק אינו השופט, במנוע החיפוש המנוע הוא החוק ומפרש החוק (אם כי כמובן אפשר לטעון שהמתכנתים הם המחוקקים והאלגוריתם הוא כבוד השופט). ובמקרה של מנוע החיפוש, כמו במשטרים אפלים, החוק אף לא חשוף לגמרי לעיני הנתינים, כלומר הם יודעים בגדול מה מותר ומה אסור, אך בבוא היום יכול הרודן או מי מטעמו לשלוף איזה כלל שלא היה ידוע ולהרשיע אדם או "להעניש" אותו על ידי הורדה בדירוג או אף הסרת האתר מתוצאות החיפוש.

גוגל למשל אפילו הענישה את עצמה משום שעברה על הכללים שקבעה.

 

והדמיון הזה בין עולם קידום האתרים לעולם המשפט הוא מגעיל. זה לא שאין לי כבוד לשופטים, פרקליטים ויתר חבריהם. וזה לא שאין לי כבוד לעוסקים בשיווק, פרסום, תכנות וקידום אתרים. זה רק העול הזה שהאינסטיטוציות הללו מביאות עימן, הוא שמכביד ויוצר את הסלידה העמוקה כלפיהם.

 

כפי שזה מעיק לבצע פעילות תוך כדי כך שרובצת עלייך עננה משפטית שאם לא תרכין ראשך כלפיה תאלץ לשלם קנס או לאבד את חירותך ואף את חייך, כך זה מעיק לכתוב באינטרנט מבלי לקחת בחשבון את החיפושיות של מה שאתה כותב. בהנחה ואתה לא כותב את התוכן עבור עצמך ומטמין אותו במגירה וירטואלית, קצת קשה להפסיק לתהות כיצד יימצא מה שהעלת לרשת ואילו עיניים תעבורנה עליו.

 

העיסוק הקבוע בכתיבה כאשר צריך לחשוב איך היא תדורג על ידי אלגוריתם, אלו מחרוזות מילים אנשים עשויים לחפש, כמה הן שכיחות, כמה הן נפוצות בשפת היומיום, לאלו נושאים הטקסט עשוי להיות מקושר וכדומה, בהחלט עשוי להיות מתיש.

וכאן נכנסים אותם מומחים ומומחים מטעם עצמם, שהואיל וכבר עמדנו על כך שהם משווקים, מנסים לשווק את מרכולתם, מומחיותם בשיווק וקידום אתרים. הם יוכיחו באותות ובמופתים שלולא הם, האתר שלכם לא יגיע רחוק. ובמה זה שונה מעורך הדין שיסביר לכם שבלעדיו תפסידו במשפט?

 

ומה הטעם בכתיבה כזו הדורשת את עזרת עורכי הדין של האינטרנט?

ראוי אמנם לציין כי התמחות בהוצאה לאור וכחלק מזה שיווק ספרים וטקסטים של סופרים, אינה עניין חדש. הרי יכולתי להשוות את מקדמי האתרים להוצאות הספרים הוותיקות, אלו הרואות בימים אלו כיצד השיטות הישנות שלהן צריכות לעבור התאמה למאה ה-21 וקוראיה האלקטרוניים.

אך בניגוד למספר מועט יחסית של סופרים מקצועיים בעבר, היום כל אחד יכול להיות מוציא לאור בעצמו, בין אם משווק ספרים, ספרים אלקטרונים או כותב קטעים מסוג זה ממש.

 

וכאשר הכותב חש שהוא מתחרה במומחי שיווק שגם אם אין להם וללקוחותיהם דבר להגיד, הם ידאגו שהאין-תוכן שלהם יושמע וייקרא יותר, זה עשוי לפגוע במוראל או לחילופין להעביר אותו לצד האפל.

 

 

ועוד בנושא:

 

איזה מרחק עובר החיפוש שלכם בגוגל

עצות מגוגל כיצד לקדם את הבלוג שלכם בבלוגר (במידה מסוימת, איך להצטרף לצד האפל)

עצות מגוגל כיצד לשפר את דירוג האתר שלכם (קישור ישיר לסרטון)

 

 

הבהרה - אני לא אלעד יאיר הזה שעוסק בבניית וקידום אתרים!

כתבתי בעבר שישנם לפחות ארבעה אלעד יאיר שהם לא אני.

נכתב על ידי ashmash , 21/7/2012 09:13   בקטגוריות הרהורים, אינטרנט  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ashmash ב-22/7/2012 09:46
 



וינה עיר מסריחה


 

מעניין כיצד טעם וריח, בעיקר הריח, משתנים בהתאם לניסיון החיים. לפני כשבע שנים כתבתי מילים נלהבות על ביקור, לא הראשון ולא האחרון, בווינה, בירתה של אוסטריה. "עיר מצועצעת", במובן החיובי של המילה, "עושר פנימי... מהפנט" ו"חוויה מרתקת" היו רק חלק מהביטויים בהם השתמשתי. לא פלא שסיכמתי את הקטע במילים "אני אוהב את כל אותם מקומות גרמניים, בין אם הם בגרמניה ובין אם באחת המדינות הסמוכות, דוברות הגרמנית", גם אם רק התייחסתי לישיש שבירך אותי לשלום ברכבת.


כשנתיים לאחר מכן עברתי לברטיסלבה, בירתה של סלובקיה וביקרתי בווינה מספר פעמים במהלך השנה וקצת שהתגוררתי בסלובקיה, כפועל יוצא של המרחק הקצר בין שתי הערים (כשישים קילומטרים). בברטיסלבה יוצא לאור מגזין בשם "ערים תאומות" (Twin Cities) המספר על הפעילויות והאירועים בשתי הערים. למותר לציין שהוא מעניין בעיקר את היושבים בברטיסלבה, עיר קטנה ואפרורית למדי. הווינאים ודאי לא צריכים ז'ורנאל סלובקי על מנת לספר להם מה קורה בעירם. הוא נכתב בעיקר על ידי נשים סלובקיות ששם משפחתן מעיד על נישואים לגבר אוסטרי. השימוש במילה "תאומות" מזכיר במקצת את הסרט תאומים בכיכובם של ארנולד שוורצנגר (אפרופו אוסטרים) ודני דה ויטו המספר על שני אחים, האחד קיבל את כל התכונות הטובות והאחר את כל התכונות הרעות. אם זה לא ברור, ברטיסלבה היא התאום הפחות מוצלח בסיפור.


במידה זה לא הובן מהפסקה לעיל, בביקורים בווינה בימים בהם גרתי בברטיסלבה, וינה עדיין היוותה עיר אטרקטיבית למדי. וכי מה מרענן יותר מטיול בארמון שנברון טיול רגלי בפרטר או אפילו סתם ביקור באונו סיטי (UNO City, קריית משרדי האו"ם, לא לבלבל עם קריית אונו).

כעיר גרמנית (ובכן, אוסטרית, אבל הבה לא ניתן לצרופי מקרים היסטוריים לנתק את אוסטריה מיתר גרמניה), וינה נראתה נקייה ומאורגנת יותר מברטיסלבה הסלובקית ולבטח הייתה גדולה ומעניינת יותר על שלל שווקיה, מוזיאוניה ומבניה ההיסטוריים.


והנה, בדצמבר האחרון (2011), אחרי למעלה משלוש שנים של חיים בדבלין, אירלנד, מצאנו עצמנו שוב בביקור בן יומיים בבירת אוסטריה.

בדבלין שווקי חג מולד (קראו בבלוג הזה על פעילויות לקראת חג המולד בדבלין) שאפילו סוחרים גרמניים מגיעים כדי להשתתף בהם ומוזיאונים נהדרים, אך בכל זאת הבטנו בציפייה לביקור בשוק חג המולד ליד בית העירייה של וינה ובעוד מספר שווקים קטנים ברחבי העיר ולביקור במוזיאון בלוודר (Belvedere) הנהדר המציג, בין היתר, מיצירותיו של גוסטב קלימט ובבחינה לעומק של אדריכלות אר-נובו.


מהבחינה הזו לא התאכזבנו. יצירות האומנות הן יצירות האומנות (הו, השף פול של קלוד מונה, הנערה הקוראת של פרנץ אביל ועוד ציורים נהדרים כה רבים), מבני האר-נובו או הזצסיון שניים ביופים רק לאלו של בריסל, שווקי חג המולד מוכרים את הפיצ'פקעס הידועים והפונטש נשפך כמים.


אבל, אם כאשר ביקרתי בווינה עת התגוררתי בישראל או סלובקיה, העיר הייתה נהדרת, קפיצת מדרגה מהסטנדרט בו חייתי, כאשר נחתתי בווינה אחרי טיסה לא ארוכה מדבלין, הרגשתי כיצד חזרתי אחורה בזמן, לא במובן המלהיב של המילה.


במה נתחיל?

עישון. בנוסף לפן הבריאותי בעישון - עישון הוא לא בריא - מתים מזה - עישון זה עסק מסריח. זה הופך את הבגדים שלך למסריחים (סטיב יוז התבדח על זה ועל עוד דברים בדקה ה-2:50 של הסרטון המומלץ).

וכך, בערב הראשון, חיפשנו בטקה ואנוכי מקום לסעוד בו את לבנו. בכל מקום אליו נכנסו צחנת סיגריות אפפה את החדר ומיד נמלטנו על נפשנו. בסופו של דבר התפשרנו על חבילת וופלים שקנינו בקיוסק.

כשכבר מצאנו מקומות בהם יש אזורים ללא מעשנים, למשל מסעדה הודית בה אכלנו, ישבנו במין אקווריום מבודד שהגישה אליו היא דרך אזור המעשנים וגם החיץ לא ממש היה יעיל, כך שחלק מעשן הסיגריות מגיע לאזור הסטרילי כביכול.


בחיפוש שערכתי, גיליתי בטיימס האוסטרי כי לאחרונה חוקק הפרלמנט האוסטרי חוק למניעת עישון במקומות ציבוריים שייכנס לתוקפו בינואר 2013. אך גם כשייכנס החוק החדש לתוקפו, בתי עסק קטנים יוכלו להחליט האם הם נקיים מעישון או מאפשרים עישון, בתי עסק בינוניים ייאלצו להקצות מקומות מופרדים ללא מעשנים, אם כי חלקם יוכלו להתעלם מהסעיף ברישיון.

התוצאה, לדברי העיתון, היא שגם בשנה הבאה מסעדות ומועדונים רבים בואוסטריה בכלל ובווינה בפרט יאפשרו למעשנים לזהם את האוויר גם לאלו שלא מעוניינים בכך.


כשהגעתי מישראל לווינה, זו לא נראתה בעיה אקוטית. החוקים נגד עישון במקומות ציבוריים בישראל לא ממש נאכפו. גם בסלובקיה, על אף שקיימים חוקים נגד עישון בתוך בתי עסק, כאשר הלכתי בקניון הסמוך למקום עבודתי המסעדות פירשו את החוק בצורה כזו שהאזור "מחוץ" למסעדה, הגם שהיה מקורה, הוא אזור בו מותר לעשן. וכך היה בבתי עסק אחרים במדינה.

ובאירלנד, החוק לא מאפשר עישון במקומות ציבוריים. החריגים היחידים הם בתי כלא ומוסדות סגורים, בהם למרבה המזל לא יוצא לי לבקר בתדירות גבוהה.

למרבה הצער עדיין מותר לעשן ברחוב, אבל לאט ובבטחה גם זה ייעלם. כך עישון בגני משחק לילדים ייאסר בקרוב באזור דבלין.


עוד מנהג מטופש אליו שמתי לב באוסטריה רק בביקור האחרון הוא הגיל המינימלי למכירת משקאות אלכוהוליים. הוא עומד על 16. ובכן, לא צריך להיתמם כמו האמריקנים ולאפשר לצעירים להתגייס בגיל 18, אך לשתות רק מגיל 21. וכן, קטינים שותים אלכוהול גם אם זה בניגוד לחוק ואולי אף שואפים עידוד מכך שהמשקאות פחות זמינים (מים גנובים ימתקו).

אבל התרה של מכירת אלכוהול לקטינים פשוט מדרבנת אנשים להתחיל לשתות בגיל בו מנגנוני ההגנה שלהם חלשים וכך גדלים הסיכויים שיתמכרו לאלכוהול. אולי נערים אוסטרים אחראים יותר מבני גילם במקומות אחרים בעולם, אבל לפחות מהרושם שלי, הרבה ילדים שם שותים כי זה קוּל. גם זו דרך למשוך תיירים בני טיפשעשרה.


עם יד על הלב, אוקיי, שתי ידיים על המקלדת, הגיל המנימלי למכירת משקאות חריפים באוסטריה לא ממש מטריד אותי. בניגוד לעישון, בו "יותר חופש" לעשן משמעו פחות חופש ללא מעשנים להסתובב מבלי להזיק לבריאותם וניחוחם, יותר חופש לשתות לא ממש מפריע לאלו שלא שותים, כל עוד הזאטוטים השתיינים לא נוהגים באלימות (או מעשנים).


גרמנים, ואוסטרים הם כאמור דרום-מזרח-גרמנים, ידועים בנימוסם וקפדנותם. נסיעה בתחבורה הציבורית בווינה היא בהחלט חוויה שקטה. בדבלין לעומת זאת, הנוכחים באוטובוס עשויים להיות קולניים למדי לעיתים.

כל זה טוב ויפה, אבל בהזדמנות הראשונה הם יזעיפו פנים. למשל, כאשר הם רוכבים על אופניים, אם מישהו נקלע בטעות לשביל האופניים, הם יצלצלו בפעמון וינהמו על עובר האורח, גם אם הם יכולים לעקוף אותו במרחק חמישה מטרים מכל צד. אני מתקשה לדמיין רוכב אופניים בדבלין מתרגז על בטקה, רק משום שבטעות עמדה על נתיב אופניים החוצה כיכר. פה אנשים מחייכים, לא ממלמלים מילות שטנה.


ואם כבר עסקנו בחמיצות הפנים האוסטרית הטיפוסית, יכולים לחלוף לידכם רבבות מתושבי וינה, לראות כיצד אתם תועים בדרך ובוהים במפה שעות ואיש לא ייטרח להושיט יד. למשל, לפני ביקורינו האחרון החריבו את תחנת הרכבת זידבאנהוף על מנת לבנות תחנה מודרנית. לקח לנו יותר משעה למצוא את טרמינל הרכבת החלופי וגם זה, בעיקר בזכות כישורי הניווט של בטקה ולא בשל טוב לבם של זרים אוסטרים. כאשר ניסינו לעצור עוברים ושבים, רובם לא עצרו וכאשר עצרו, הם טענו שהם לא מדברים אנגלית או יודעים היכן עוצרות רכבות.


במקרה אחר אשר קדם לכך מבחינה כרונולוגית ביום או יומיים, בטקה ואני בחנו את המפה על מנת למצוא את הדרך הקצרה להגיע מקארלפלץ לבלוודר. לא באמת הצטרכנו עזרה, אך מיד בחור חביב עצר ושאל אם אנו זקוקים לעזרה והציע ללוות אותנו מחוץ למנהרת התת קרקעית בה עצרנו עד למקום ממנו נוכל לצעוד למוזיאון. הוא שאל אותנו מהיכן אנו, השבנו שאנו מתגוררים בדבלין והוא סיפר שבמקור משפחתו מקורק, דרום אירלנד. הוא אמר שהוא לא גדל בווינה ולכן הוא מבין את הקושי של זרים ובכלל, הוא שמח לעזור באווירת הכריסמס שהייתה בעיצומה באותה עת.

האין זה אירוני שהאיש היחיד בווינה ששש לעזור היה אירי?


אז בתי העסק מסריחים, התושבים קפדנים ולא נחמדים, אבל לפחות המוזיאונים בווינה נהדרים. הלא כן?

ובכן, כאחת המעצמות האירופאיות עד ראשית המאה ה-20, בירת אוסטריה זכתה לשלל אומנותי רב. אבל אם אתם מעוניינים להתבונן בו, תאלצו לשלם לא מעט למוזיאונים. זה מקובל בעולם, אני מניח שרק באירלנד ואנגליה (ואולי בעוד כמה מקומות שלא עולים כרגע בזכרוני) השתרשה מסורת בה הכניסה למוזיאונים היא ללא תשלום. 16 אירו עבור הכניסה לבלוודר העליון והתחתון אינה זולה במיוחד, אבל זה הוגן לבקש מהמבקרים להתחלק במימון שימור המקום ולא רק ממשלם המיסים האוסטרי. ההתעקשות על הפקדת המעילים בתמורה לחצי אירו, גם כאשר הבניין קר והם היו נחוצים, נראתה כמו נוקשות גרמנית טיפוסית וניסיון נואל לגבות עוד כסף על מנת לממן עוד עבודה לא נחוצה למקומיים.


השומרים במקום מנסים ליצור רושם של קפדנים בני קפדנים. הם בוהים במבקרים ואם האחרונים בוחנים ציורים מקרוב מידי, לטעמם, הם מידי מתחילים לנבוח (לא עלי, אבל ראיתי זאת במו עיני מספר פעמים). אך כאשר קרני השמש המלטפות של חודש דצמבר פגעו בצורה ישירה באחד הציורים, ניגשתי לאחת השומרות בבלוודר וביקשתי ממנה להסיט מעט את הווילון, שכן קרינת אור שמש ישירה לא עושה חסד עם הפיגמנטים של ציורים נושנים. היא אמרה שהיא לא יכולה להסיט את הווילון ללא רשות של הממונה עליה. ביקשתי ממנה ליצור קשר עם הממונה, אבל היא אמרה שגם את זה היא לא יכולה לעשות כי הוא עסוק, אבל הממונה יודע מה טוב לציורים ואם זה נדרש זה ייעשה.

וכך, קפדנות למראית עין התגלתה כצייתנות עיוורת ורתיעה מסמכות, גם אם מדובר בהליכה עם הראש בקיר. הגרמנים הצטיינו בזה בעבר, בלשון המעטה (ולעזאזל עם חוק גודווין, בדיון על אוסטריה ההשוואה לנאציזם היא רלוונטית).


ואני מקווה כי זה לא יובן לא נכון. אין לי בעיה עקרונית עם גרמנים, מחצית משפחתי היו יקים, מאוסטריה. קולגות, מרצים וסתם תיירים מזדמנים מגרמניה, אוסטריה ושוויץ בהם נתקלתי הציגו קשת רחבה של תכונות אופי. את מרביתם חיבבתי ועם חלקם התחברתי. נדמה לי שכאשר הם חיים מחוץ למסגרת הנוקשה שהם מאמינים כי המדינה בה הם חיים מעמידה עליהם, הם נותנים דרור לתכונות פחות "גרמניות" והם הופכים יותר אנושיים ופחות רובוטיים.


לו לפחות הקפדנות המוגזמנת הייתה יוצרת מוצר נחשק, מין פולקסווגן של מדינה. אבל מדובר במוצר רע למדי שאמנם אוריינטלים יתבוננו בו בהערצה, אך הוא פחות זוהר עבור מי שמורגלים ביותר.

וינה מריחה כמו מאפרה (למרבה המזל, מגללי הסוסים הם הצליחו להיפטר מאז 2005 באמצעות מתקן פשוט שראיתי במלטה בטרם הגיע לאוסטריה), היא אינה מסבירת פנים ובקיצור, היא מקום שהייתי ממליץ לבקר בו לזמן קצר בשל העושר שהצטבר בו במשך מאות שנים, אך לא הייתי בוחר לגור בו.


אז עם כל הכבוד למדד איכות החיים של האקונומיסט, הממקם את וינה במקום הראשון, כלומר העיר הטובה ביותר בעולם לגור בה, וינה היא עיר מסריחה.

אני מסכים עם מה שנכתב ברשומה באחד הבלוגים של האקונומיסט על מדד המדרג ערים שמנסה לקחת עוד מספר פרמטרים:

הניסיון לדרג את הערים הטובות בעולם הוא כמו הניסיון לכמת מי היא האמא הטובה בעולם ביום האם - לרובנו יש דיעה משוחדת בנושא.

ודאי יש רבים השמחים עם חוקי העישון הליברלים באוסטריה, עם העובדה שיניחו להם לנפשם ואף יתעלמו מהם, כל עוד הם לא חורגים במקצת ממה שנחשב לנורמה ואז כבר יקומו הברנשים והאדוניות לנזוף ולגעור בהם. עבורי מדובר בעוד עיר מזרח אירופאית. ואם כבר ערים מזרח אירופאיות, באופן אישי אני מעדיף את פראג.


 




הזצסיון של וינה - דצמבר 2011

נכתב על ידי ashmash , 10/7/2012 11:17   בקטגוריות הרהורים, טיולים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של contrite ב-11/7/2012 15:24
 





467,604
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לashmash אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ashmash ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)