בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

טוב חברים (או סתם אנשים שהם לא חברים). זה סופי, מחר בשעה 11 (6 בבוקר שעון ישראל) אני מפליג לאוסאקה - יפן.

וכבר הספקתי למצוא שלושה חברים יפנים שמפליגים אותי באותה מעבורת, כך שיהיה שמח... כעת אני בשנגחאי ולמען האמת, אני מוכרח לציין שדי מגניב פה, אולי כי התגעגעתי לציוליזציה המערבית, אחרי יותר מחודש בסין. שנגחאי עיר גדולה, גדולה מאוד, יותר מ-15 מיליון תושבים מתגוררים פה.

הבוקר למשל, הלכתי למגדל הטלויזיה, והשקפתי על העיר מרום של כ-300 מטרים ועד האופק (הרחוק0 אפשר היה לראות בניינים, רובם גורדי שחקים. באופן יחסי לסין, הכל נראה פה מאורגן ושקט ופחות אנשים צועקים לי "הלו", כמו בשאר המקומות בסין.

זהו, ב-2 בספטמבר, בעזרת אללה הרחמן ורחום (מצטער, הייתי במסגד הכי גדול בסין, בסיאן, לפני מספר ימים, אמנם הוא נראה כמו מקדש, אבל ההשפעה האיסלאמית עדיין ניכרת), אגיע לאוסאקה ומשם, התכנון הוא בגדול להגיע לנארה (NARA), קיוטו (KYOTO), טוקיו, הירושימה (כולם נמצאים אגב בהונשו, האי הגדול ביפן) ואולי גם אצפין להוקאידו, האי השני בגודלו ביפן, אם אראה שיש לי מספיק זמן. אחרי יפן, בתכנון דרום קוריאה כאמור.

זהו להפעם. שנת לימודים שמחה ופוריה למי שמתחיל ושנה טובה (אין לי מושג מתי זה באמת יוצא בדיוק) לכל בית ישראל אלעד שנגחאי סין

שלום לכולם.
ובכן, אני שוב בסיאן, שנקסי, סין.
היום, בנסיעה של כשבע שעות ברכבת ללא מזגן (במזל היה לי מקום לשבת), עשיתי קצת חושבים והחלטתי לוותר על נסיעה לצ'ונגצ'ינג ולנסוע מכאן מחר, ברכבת של כ-19 שעות לשנגחאי, משם אקח ביום שלישי הבא מעבורת לאוסאקה שביפן.

אם יש משהו שאני "אוהב" בסין זה השחיתות האיומה שיש במקום הזה.
הנה לדוגמא, היום ביקרתי בהיכל הכרטיס (TICKET HALL, אני יודע שזה תרגום נוראי) בסיאן, בתקווה לקנות כרטיס במחלקת "הארד סליפר" לשנגחאי.
הפלא ופלא, נגמרו הכרטיסים למחר.
גם ליום שלאחר מכן אזלו הכרטיסים...
גם בישיבה (שזה יותר זול, כך שזה בעצם אינטרס שלי), לא היו כרטיסים, כך שאם רציתי לעלות על הרכבת, יכולתי רק לקנות כרטיס, בתקווה למצוא מקום פנוי.
מממ, 20 שעות, אולי לבלות בעמידה...
לא תודה.
חזרתי למלון בו אני מתאכסן, שם הציעו לי כרטיס זול יותר, אבל ברכבת שמגיעה לשנגחאי בלילה.
גם על זה ויתרתי.
כבר התחלתי לברר מידע לגבי טיסות (900 יואן אם תהיתם), ואז פתאום, הבחור בקבלה במלון אמר שבתמורה לעמלה גבוהה (100 יואן) אפשר למצוא כרטיס לרכבת שלפני רגע הוא אמר לי (ולפני כן אמרו אותו דבר בתחנת הרכבת) שאזלו הכרטיסים.

כן, שוק שחור. כאשר יש דרישה גבוהה, כל מיני ספסרים מוכרים במחירים מופקעים (שהם עדיין זולים להפליא) כרטיסים...
אז מחר אני על הרכבת לשנגחאי.
בשלישי במעבורת שתוך יומיים מגיעה לאוסאקה.
וביי ביי סין, לפחות למשך שבועיים (בחיי, יש פה דברים קצת מרגיזים, אפילו עכשיו הדביל שלידי יושב עם סיגריה דלוקה שכל העשן שלה מתפזר עלי והוא משחק משחק מחשב מטופש, כמו שכל כך הרבה סינים עושים. כן, אם לא ידעתם, סינים אוהבים ללכת ל"אינטרנט קפה", לשלם כשקל לשעה ולשחק משחקי מחשב, לצפות בסרטי פורנו או סתם לדבר ב-QQ (שזו המקבילה של ICQ בסין).

אז זהו לבינתיים.
אין לי מושג אם אעדכן משנגחאי, יפן או קוריאה, אז אם לא, שיהיו לכולם חגים שמחים, שנה טובה, גמר חתימה טובה ואפילו אברך את גל פרידמן על הזהב בו זכה (הסינים זכו בהרבה יותר מדליות, אבל חפיף, הטלויזיה פה כל כך לא אובייקטיבית שמראים פה רק ענפי ספורט בהם סינים משתתפים. בחיי, אפשר לחשוב שכל האולימפיאדה היא פינג פונג, טניס והתעמלות מכשירים...)

אגב, שמתם לב שכאשר אנשים מצטלמים באתרי תיירות, הם תמיד נעמדים בפוזות מגוחכות, אשר כוללות תנוחות ישיבה, לצורך התמונה בלבד, כדי שכאשר יראו את התמונה שוב, יחשבו שישבו שם שעות, או סתם אוהבים להעמד בתנוחה "כאילו טבעית", כדי שלא יחשבו שהם סתם עושים פוזות למצלמה...
אני מתחיל לפקפק בחשיבות של תמונות בטיול, מפני שבכל אתר תיירות, כל כך הרבה אנשים, לוקחים כל כך הרבה תמונות של אותו אתר.
יש לכם מושג כמה תמונות של מגדל אייפל צולמו מאז המצאת המצלמה?
המון!
הרבה יותר ממה שאפשר לדמיין.
וכמה אנשים מסתכלים על כל התמונות האלה בסופו של דבר?
מבינים את הנקודה שלי?
תמונות זה רע!
(ואחרי ההטפה, אספר שאני מצלם די הרבה, אם כי כמאה ומשהו תמונות, מקונמינג, דאלי, ליג'יאנג וינגזהו נמחקו לי בטעות)

ודבר אחרון להפעם.
כאשר אני כותב באנגלית, אנשים מחמיאים לי שיש לי פיניין (PINYIN) יפה. פיניין זו השיטה הסינית לכתבה באנגלית.
אם תהיתם, אין אלפי אותיות סיניות על המקלדת, אלא רק מקשים באנגלית.
כשרוצים לכתוב בסינית, כותבים באנגלית (PINYIN) והמחשב מתרגם לקליגרפיה.

לחודש הבא ביפן הבנויה!

טוב, אז גלשתי קצת בוואלה, אחרי הארץ, NRG ובלי YNET, כי הם מחרימים את סין (ושאר העולם שהוא לא ישראל) והגעתי לכתבה המשגעת הזו, על הודי חביב שנושא את אימו כבר שמונה שנים על הגב, במסע שאמור לחצות את כל הודו (תזכורת, הודו היא תת יבשת).

הוא טוען שמדובר במסע קשה (לסחוב את אימו העיוורת על גבי סל המונח על הגב), אבל מדובר במסע מחשל (מה שלא הורג מחשל, מה שהורג מחשל את האמא, במקרה הזה כנראה גם יהרוג את האמא).

העולם הזה מלא באנשים מוזרים (רובם בסין, אני נשבע לכם!), זה לא חדש, אבל לסחוב את האמא על הגב? ואם היא פתאום צריכה להשתין?

טוב, אני מניח שהיגיינה זה לא הצד החזק בהודו.

אה, כן, למטה יש גם פוסט שמספר עלי ועל הטיול בסין. אלעד

שלום לכולם.

את היומיים האחרונים העברתי בנעימים. אתמול הסתובבתי עם זוג בריטי בשאולין, אותו מקום חביב הידוע בנזיריו אשר יכולים לפרק לכל אחד ואחת מכם את הצורה בידיים ריקות בזכות סגנון הקונג פו הייחודי שלהם והיום הסתובבתי עם קוריאנית חביבה (שדוברת רק קוריאנית ומנדרינית, כך שלא ממש תקשרנו הרבה) במערות לונגמן, הנמצאות דרומית ללואויאנג (LUOYANG), שם אני נמצא כעת.

מחר אני חוזר לסיאן (XIAN) וכן, כבר ראיתי את צבא הטרקוטה (גם לשם הגעתי עם בחור קוריאני, גם האנגלית שלו לא משהו [ולא, שלי גם לא ברמה מי יודע מה]) ולא, הוא לא משהו.

מותר לי בערך חודש ואני שוקל ברצינות להקדיש כשבועיים לביקור ביפן וקוריאה, כי להגיע לשם עם מעבורות זה עסק די זול (ולשהות שם, עולה ממש ביוקר, אבל ששש, לא חושבים על זה בזמן טיול) ועם כל הכבוד לסין, אני מעוניין גם לראות תרבויות בהן לא מקובל לירוק באמצע אוטובוס ולא צופרים לאות אזהרה בכל פעם שרואים בן אדם מקילומטר.

מה עוד אני מספר על סין?

ובכן, יש פה הרבה מנקי רחובות, אבל בכל זאת הרחובות פה הם המטונפים ביותר שראיתי מימי.
כל מקום שמגיעים אליו בסין (ובחודש האחרון הייתי בדי הרבה מקומות), נראה שונה לחלוטין.
למשל, בכפרים מוסלמים (טוב, לא ממש כפרים, כי גרים שם כמה מיליוני אנשים), מקבלים תחושה של ביקור בכפר ערבי, רק שכאשר מביטים להם בעיניים, החזות המזרחית מתחלפת בחזות מזרח אסיאתית.
התלבושות משתנות מאזור לאזור, השפה שונה. אפילו השמש שוקעת בזמן אחר, כי המדינה הזו פאקין ענקית ויש פה רק אזור זמן אחד (מה שמכונה בחביבות זמן בייג'ין).
האוכל כמובן משתנה וברוב הפעמים הוא כלל לא רע, אפילו מצויין.
ועוד יותר כיף לדעת שאתה משלם על ארוחת הצהריים שלך 2 יואן, שזה טיפ טיפה יותר משקל אחד...
וכמובן אפשר לאכול ארוחות יוקרה בעשרה שקלים.

אה ועם כבר במסגדים עסקינן, חלקם נראים כמו באגדות אלף לילה ולילה, אבל בחלקם בהחלט קשה להבחין שמדובר במסגד ולא בעוד מקדש.

וסיכום לעת עתה, אני מאוד מרוצה מהטיול הזה לסין, כפי שכל מי שהיה בסין יגיד, "סין זה לא מה שחשבתם", כלומר אולי יש לך תמונה של סין בראש שהיא די נכונה, אבל היא מאפיינת רק אזור קטנטן בסין, כי כל מקום בסין ממש שונה!
מה שכן, אני מאוד מתגעגע לאנה. אמנם אני משתדל להתקשר כל יום (אבל לא יוצא בכל יום), אבל טלפון הוא בהחלט לא תחליף הולם לקשר אמיתי ואני חושב שחודשיים וחצי זו תקופה ארוכה מידי (ושוב, זה זמן קצר מידי לטיול בסין, אלא עם מוותרים על כמה מקומות), על אחת כמה וכמה כאשר גם רוצים לכלול את יפן וקוריאה בטיול.

אז זהו.
אני מקווה ששנת הלימודים שבפתח לא מעיקה על התלמידים שבינינו יותר מידי ושיום ההולדת השלישי של ישראבלוג עובר בנעימים (יום ההולדת השני של הבלוג הזה נחוג ב-14 בספטמבר, נא להכין מתנות).

ובברכת מי נתן לסינים האלה רישיון (בחיי, אין פה הבדל בין רמזור אדום לירוק), אסיים פוסט זה.
אלעד
לואויאנג
סין העממית (במחירים כלל לא עממיים)

שלום לכולם.
תודות לעצת עופרניקוס, אני יכול לכתוב כמו בן אדם, ולא עם המקלדת המצ'וקמקת של תפוז!

בכל מקרה, השעה כעת עשר בבוקר פה, אני בלנזהו (LANZHOU), בירת מחוז גנזאו, מחכה לשבע בערב, לתפוס את הרכבת לסיאן (XIAN), נסיעה שתגזול כעשרים שעות מחיי...

אני חייב להפטר מהרגלי השופינג המטורפים שרכשתי כאן, עם הבחור הסיני והבחור הקנדי שהסתובבתי איתם כשלושה שבועות.
בכל מקרה, אתמול טעמתי חלב יאק, יוגורט יאק וחמאה (איך לא, חמאת יאק) בבית טיבטי מסורתי המרוחק מהעיירה הגדולה (נסעתי עם בחורה אוסטרלית דוברת סינית וסיני אחד מאזור שנגחאי). אח"כ רכבתי על סוס במשך שעה, היה נחמד, רק הרגשתי לא נעים כאשר נאלצתי לקטוע את ארוחת הבוקר שלו או לחילופין לכוון אותו בניגוד לרצונו הטבעי.

אז זהו, אני מקווה שסוף השבוע שלכם נהדר, כמעט כמו שלי.
אגב, שמתי לב שכאשר אנשים נרדמים באוטובוס, הם מאבדים כל שליטה על עצמם ונופלים לכל כיוון, בהתאם לפניות שמבצע הנהג?
זה משהו משהו איך שהסינים האלה אוהבים ליפול עליי ואז להתעורר :)

ביי ביי (או "די מו סי" DI MU SI) בטיבטית
אלעד