חידה לכבוד החזרה לבית הספר
כיצד אומרים באנגלית "בית ספר לתה"?
תיסכול!
אני חושב שעליתי על משהו!
אני פשוט עדיין לא יודע על מה...
יום הנחמדות, יום פיקטיבי
אני מאז ומעולם טענתי שיש רמה מסוימת של נחמדות שהיא פשוט מעצבנת...
במילים אחרות, יש מידה מסוימת של חביבות, אדיבות ונחמדות שאדם צריך להתברך בהם, אחרת הוא אדם נרגן ומעצבן, אבל הקיצוניות השנייה, של אנשים דביקים חייכנים ונחמדים, למעט כמה חריגים שאני באמת, בד"כ ממש מביאים את הסעיף (שביטוי שמשמעותו מרגיזים).
והנה הוכחה נוספת, למה שאני טוען – יום הנחמדות.
פשוט עצם המחשבה, שהאנשים הדביקים הללו מתאגדים ומבקשים מאנשים להיות יותר נחמדים מעוררת בי חלחלה.
מה, כעת אני אמור למצוא זקנות ולהעביר אותן את הכביש (אגב, מעולם לא הבנתי מדוע כאשר רוצים לעשות מעשה נחמד, יש מי שמציע לעזור לקשישים לחצות את הכביש. זה לא נחמד, לא מועיל ואני משוכנע שקשישים יכולים לעבור כבישים לבד)?!
ואם בא לי להיות זועף, לא נחמד ולגרש אנשים מהעיניים שלי, מה רע בזה?
אולי כפעולת נגד, מישהו יצטרף אלי ונקים יחדיו עמותה חדשה לאנשים לא נחמדים?
אגודת האנטיפתים, הסוציומטים ותומכי רצח עם.
אם זה לא חוקי, אפשר להוריד מצידי את עניין רצח העם ולהחליף בציד חייזרים ולהגיד שלכך בעצם התכוונו ברצח עם...
כדאי לכם, כי עמותות פיקטיביות זה עסק רווחי למדי במחוזותינו.
יום הבלוגים
ה-31 באוגוסט, נוסף על היותו יום הנחמדות בישראל, הוא גם יום הבלוגים הבינלאומי, עוד המצאה חסרת כל תוחלת של ממש.
ביום זה, אמורים בעלי בלוגים להמליץ על חמישה בלוגים שאינם הבלוגים שלהם.
הייתי יכול להמליץ על כמה בלוגים שאני קורא. הרי אני עובר באופן קבוע על יותר מחמישה בלוגים ומידי פעם מזדמן לי לקרוא בלוג, מממ, מזדמן.
למעשה, אני די משוכנע שכבר המלצתי פה בבלוג על יותר מחמישה בלוגים, בשלוש השנים בהן אני כותב כאן (על חלקם ודאי לא הייתי ממליץ שוב היום).
אבל זה נראה לי חסר טעם, למלא את המרחב הווירטואלי בו ממוקמים הבלוגים, במידע על בלוגים אחרים.
כתיבה על עצם הכתיבה היא עניין מיותר (למעט לצרכי לימוד) לדעתי. אמצעי מדיה המדבר על עצמו הוא ריק מתוכן בעיני (מה שהופך את מרבית מאמצעי המדיה ריקים מתוכן, מממ, בעיני).
בלוג שכותב על בלוגים (ולעניינינו קטע בבלוג העוסק בבלוגים), הוא דבר שאולי אפשר יהיה למצוא לו הצדקה, על היותו אמצעי שעוזר להכיר בלוגים אחרים, לעשות סדר וכן הלאה. אבל מן הבחינה האבסולוטית, אין לו הצדקה.
להמליץ על חמישה בלוגים?
אני לא רוצה להישמע מתנשא, ודאי לא להיקרא ככזה, כאשר ישנה הנצחה לכך בכתובים, אבל אני לא חושב שיש חמישה בלוגים שלא יכולתי לוותר על הקריאה שלהם. למעשה, לא קיים אפילו בלוג אחד שארגיש שבאמת פספסתי משהו אם אפסיק לקרוא מחר.
אפילו לא הבלוג שלי, שאינני חושב שהוא טוב במיוחד (גם לא קטסטרופאלי).
ואם בכל זאת אתם חייבים לקרוא המלצות על בלוגים לכבוד היום, אז יש את הבלוג של תמיר שמשום מה המליץ על הבלוג שלי בפוסט הרלוונטי ליום הבלוגים. לזכותו ייאמר שהוא הודיע לי על כוונתו לפני מספר ימים, באי מייל שנשלח אלי בעודי מטייל במצפה רמון. עברתי על חלק מהקטעים בבלוג שלו והוא עושה רושם של בלוג מעניין.
ויש את טמיר (אני מקווה שאני לא מבלבל בין ט' לת') שגם כתב המלצה על בלוגי.
ויש את פישר שהוא אדם יקר וגם משום מה קישר לבלוג שלי בהקשר הזה.
רדוקציה לשייקספיר
ואם כבר יום בלוגים, אז לכבוד יום הבלוגים, פרפרזה למשפט של שייקספיר.
שייקספיר אמר "העולם כולו הוא במה והאנשים הם השחקנים".
אני מצמצם את המשפט ואומר כי "האינטרנט כולו הוא במה והאנשים הם השחקנים".
זהו, נותר רק להביא את המשפט המקורי של הגאון:
All the world's a stage, and all the men and women merely players: they have their exits and their entrances; and one man in his time plays many parts, his acts being seven ages.
סלולארים - יחי ההבדל הקטן
אין משהו מיוחד בידיעה הבאה המספרת על המכשיר החדש – SCH-B250 – של סמסונג שישווק בקוריאה החל מספטמבר הקרוב.
מדובר במכשיר שעל פי הכתוב בכתבה ב-YNET (שהיא בקטעי קישור, אז נסלח להם על חוסר הבהירות) מדובר בטלפון סלולארי, אך על פי הכותרת מדובר בטלפון לוויני (בדיקה קצרה שלי העלתה שמדובר בטלפון סלולארי ברשת CDMA [כצפוי ממכשיר המשווק בקוריאה] שתומך בטכנולוגיה לווינית לקליטת שידורים במכשירים ניידים הידועה בשם satellite DMB, כאשר DMB הם ראשי התיבות של Digital Multimedia Broadcasting, ועליה תוכלו לקרוא עוד כאן).
המכשיר מצויד במיטב השכלולים המאפיינים טלפון סלולארי בימינו, בהם מצלמה איכותית ברזולוציה של 2 מגה פיקסל וכן מסך מסתובב שמאפשר צפייה בפורמט 16:9 הפופולארי לסרטים.
כאמור, אין משהו מיוחד בכתבה. היא די שגרתית ומראה מה אולי יגיע לישראל בעוד כמה שנים.
רק תג המחיר, כ-700 דולר בקוריאה, כ-3,100 שקלים חדשים.
זה מצחיק שבמחיר הזה מוכרים בישראל טלפונים סלולאריים מיושנים, לא?
קניון רמת אביב של שלהי החופש הגדול
אתמול, במשך כמה שעות טובות במהלך היום, עבדנו בדירה של אחותי לנקות.
לא, אל תחשבו שזידאן הצטרף אלי לעבודה השחורה. לא. זידאן השתמש בשלושה תירוצים במקביל...
הוא עשה בייביסיטר משבע בבוקר עד שש בערב.
יום לפני זה הוא נשרט כאשר הוא הגן על הכלב שלו מכלב אחר.
באותן שעות בדיוק בהן הוא היה אמור להיות שמרטף, היה לו ריאיון עבודה.
אל תשאלו אותי איך שלושת התירוצים הללו מתחברים.
אני משוכנע שאצל זידאן הכל מתחבר פיקס.
כתבתי כבר די מזמן – הוא אלוף התירוצים הדביליים!
בכל מקרה, "אנחנו" היינו אמא שלי, אחותי ואנוכי.
אחרי כמה שעות, קפצנו אל קניון רמת אביב על מנת לאכול ארוחת ערב מהירה.
ניגשתי אל המסעדה היפנית-תאילנדית (שזה שם מקורי למסעדה סינית, כפי שקרויות מסעדות מהסוג הזה בישראל) בשם טוקיו בנגקוק.
שאלתי מה יש להם להציע לצמחונים. אחרי שגלוח ראש שנראה האחראי במקום התקשה להסביר לי אילו מנות יש להם, הוא הפנה אותי לבחור שחום עור עם מבטא משונה, שהיה עסוק בשיחה בספרדית עם מספר לקוחות.
שאלתי אותו מה יש להם להציע לצמחונים, הוא הסביר לי על שלוש מנות טופו (סיצ'ואן [שנראה לחלוטין שונה מכל המנות שאכלתי בסיצ'ואן, כאשר הייתי שם. ומה פתאון סיצ'ואן, שהוא מחוז במערב סין, כאשר מדובר במסעדה תאילנדית-יפנית?!], חמוץ מתוק ושום) שבאות עם עוד שתי תוספות. כאשר שאלתי לגבי המחיר, התברר כי כל המנות לצמחונים עולות 38.90 שקלים, שזה בדיוק כמו המנות המקבילות עם עוף או בקר.
מעבר לעובדה שמדובר במחיר יקר כשלעצמו לג'אנד פוד של קניון, העובדה שמדובר במנה צמחונית שעלות המרכיבים בה זולה ממקבילתה הבשרית ובניגוד ליתר המקומות הדומים, צמחונים לא משלמים פחות על האוכל, די הרגיזה אותי והעבירה בראשי שיקולי נטישה. אבל החלטתי לתת למקום צ'אנס.
פניתי לבחור עם המבטא המוזר. הוא נראה עסוק בלצרוח הצעות טעימה של עוף בנוסח סיצ'ואן, לכל מיני אנשים שעמדו רחוק, ובמקביל לקשקש בספרדית עם עוד מספר לקוחות.
"אפשר להזמין?" שאלתי, אך הוא נראה עסוק בלהתרגז שהאנשים שלא שהוא הציע להם חתיכות עוף תקועות על קיסם התעלמו משאלתו (ומה אני, עז? אני לקוח לעזאזל! צריך להתייחס אלי ולא לקבל את העובדה שאני נעצרתי ליד המזנון שלהם כמה שהופך אותי ללקוח שבוי).
"אפשר להזמין?!" תמהתי שוב כעבור דקה או שתיים ושוב, חוסר התייחסות אלי והטחת העוף והקיסם על הרצפה בתוספת פרצוף זועף מצד המוכר.
השתדלתי להיראות מעוניין להזמין עוד מספר רגעים ואז החלטתי שזה לא שווה את זה...
הרי אוכל להכין בביתי, בכוחות עצמי, מטעמים שווים בהרבה ובינתיים להשביע את רעבוני במזללה אחרת.
אז הלכתי.
נעצרתי ליד סבארו. די ידעתי מה אני רוצה להזמין. שאלתי את המוכר לגבי מחירן של שתי מנות – פנה וטורטולוני.
"במנה או בארוחה?" שאל אותי המוכר.
היתממתי ושאלתי "מה זו ארוחה?" והוא הסביר לי שזה בה עם לחם שום, שתייה, סלט וגלידה (או במילים אחרות הרבה דברים שלא ממש רציתי).
"מנה" אמרתי לו.
"אבל ארוחה זה יותר שווה" המוכר התעקש.
"אבל אני רוצה מנה" אמרתי, ותהיתי לי כיצד הוא מעז למתוח ביקורת סמויה על ההחלטה שלי.
פנה עלה 24.90 לצלחת, טורטלוני 26.90. החלטתי לקחת את הטורטוליני שעשוי ברוטב שמנת ופטריות.
"עם איזה רוטב אתה רוצה את זה?" שאל המוכר, כאשר האפשרויות הן רוטב שמנת ורוטב על בסיס עגבניות.
"עגבניות" עניתי לו והמוכר החצוף (שכבר הספקתי להבין עם מי יש עסק לפני כן, כאשר הוא העיר לי על העובדה שאני לא לוקח ארוחה), עשה פרצוף מופתע ואמר שמתאים לזה רוטב על בסיס שמנת.
"הפסטה מגיעה כבר עם רוטב על בסיס שמנת ואני רוצה ניגוד ובכלל, מה זה עניינך!" אמרתי בטון של אדם שזו המזללה העלובה השנייה בקניון העלוב שהוא מגיע אליה וזוכה בה ליחס צונן למדי.
לקחתי את הפסטה, ניגשתי לקופה.
נאלצתי לחכות עוד דקה או שתיים, כדי שהמוכר, גם יואיל בטובו לקחת ממני כסף (תודה באמת).
סיכום עניין המזון המהיר:
אגף המזון המהיר בקניון רמת אביב לוקה בשירות לא אדיב, משל היו הלקוחות מובנים מאליהם.
את הלקח הפנמתי ובפעם הבאה, כנראה אדיר את רגלי מהמקום וכאשר תהיה התלבטות כמו אתמול, ניסע לאכול במרמורק, איזה המבורגר פטריות עסיסי.
וחוץ מזה, פרט להיות הקניון מקום השורץ במוכרים לא אדיבים, הואיל והחופש נגמר רק מחר, קניון רמת אביב שרץ נחילים של ילדים בגילאי תיכון ומטה, אשר התגודדו חבורות חבורות, הסתובבו בין הרגליים ועשו רעש כמו חבורות קופים בטבע.
יתכן אגב, וזה מה שגרם לאותם מוכרים להיות לא חביבים, אם כי כאן אעדיף לשגות באחת מטעויות הייחוס הנפוצות ולייחס את ההתנהגות הבלתי הולמת של המוכרים לאופי שלהם.
לסיכום, נסו להדיר רגליכם מקניון קמת אביב בעונה זו של השנה.
שבריריות האדם
הסופה בניו אורלינס (וגם כאן וגם דיווח על הנזקים בדיעבד כאן) מראה שוב כמה אי אפשר לעשות סדר בבלגן (ועל כך כתבתי בקטע הקצר הזה).
לא משנה כמה קלישאות יכתבו ויאמרו על המין האנושי, על גבורתם של בני אנוש והיכולת שלהם למשול בעולם (אני חושב שהדוגמא המובהקת לאגוצנטריות של המין האנושי, באה בספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ח: " ויברך אותם, אלוהים, ויאמר להם אלוהים פרו ורבו ומלאו את-הארץ, וכבשוה; ורדו בדגת הים, ובעוף השמיים, ובכל-חיה, הרומשת על-הארץ.", כלומר אם לא מקבלים את הסיפור התנ"כי כאלוהי, הרי שבני האדם העניקו לעצמם המון סגולות בפסוק הזה ואלו הסמוכים לו), בסוף האדם לא יכול לטבע.
אלפי ישובים קדומים של בני אדם פזורי בעולם. רובם ככולם שוממים, עיי חורבות אשר הטבע השתלט עליהם.
כאשר אנו מגיעים למעטים מהם, המאצ'ו פיצ'ו, פומפיי או אפילו אתר העתיקות הקטן הסמוך לבית שלי, בד"כ צריך להפליג במחוזות הדמיון, על מנת לשאר כיצד נראה המקום בימים עברו. גם אז, ודאי אנחנו שוגים בניחוש כיצד נשמעו המקומיים, כיצד הם נראו, מה הם לבשו וכך הלאה, שכן אנחנו מוגבלים למדי בדמיוננו, לפי הדברים שאנחנו כבר מכירים.
אבל גם אם אנחנו לא יכולים לדמיין כיצד נראו אותם מקומות לפני עשרות, מאות ואף אלפי שנים, הרי בנקל אנחנו יכולים להבחין בנקל שבמוקדם או במאוחר, הטבע ניצח, אי הסדר ניצח את הסדר.
אך מה שיפה בעניין, שרק למראית עין, אי הסדר ניצח את הסדר. מבט טוב יותר, אם ניקח צעד לאחור, יגלה ששולט בעולם מן סדר כאוטי, תבניות שחוזרות על עצמן בקני מידה שונים (קראו את הספר כאוס כדי להבין את כוונתי), בעוד בני האדם עושים בלגן באותו סדר.
האם אי פעם ראיתם בטבע קו ישר?
האם תיבה היא הצורה ההנדסית הטובה ביותר לבנות בה בית?
ודאי שלא. בני האדם יצרו לעצמם עולם של קוים ישרים, עולם סינתטי ומנוכר, כזה שנראה להם יפה ומסודר, אך למעשה הוא הורס הרמוניה גדולה ממנו.
אירועים כמו ההוריקן קתרינה, גל הצונאמי של חודש דצמבר האחרון, רעידות אדמה, התפרצויות וולקניות ויתר "אסונות הטבע", באים ומזכירים לנו את אפסיות האדם, את היות האדם קטן וחסר כוחות מול איתני הטבע, גם אם למראית עין מדמים אנו לעצמנו כי אנחנו בלתי מנוצחים בערים הגדולות שבנינו ובמטוסי הסילון ומעבורות החלל המביאות אנשים במהירות למקומות שונים ומשונים.
אירועים מן הסוג הזה מחזירים את הפרופורציות באשר למקומנו על האדמה.
ועם כל ההשלכות שלהם, כמו מותם של מאות ואף רבבות אנשים, זינוק במחירי הנפט (שמחירו הגיע ל-70 דולר לחבית), אני חושב שגם באסונות טבע, ניתן למצוא ברכה מסוימת.
אחרי הכל, נותרנו אנושיים, במובן הראשוני של המילה – בני תמותה שהשליטה על חייהם מוגבלת למדי ותלויה בגורמים רבים.
אינטרנט מהיר בישובי הנגב
שווה להיות ברשימת התפוצה של משרד התקשורת, אחרת ודאי לא הייתי נתקל במידע המעניין הזה.
מעבר לתמונה המכוערת של דליה איציק עם חיוך קוף, מוקפת בלא מעט גברים, אז ניתן לקרוא על פריסת רשת Wi-Max לאינטרנט אלחוטי על ידי חברת בזק בישובים בדואים בדרום הארץ.
על פי הכתוב, שרת התקשורת הביעה פליאה על הפער העצום בין התשתיות במגזר הבדואי לזה היהודי.
מבלי להיכנס לגורמים לפערי התשתיות (שכן האחריות עליהן היא גם מצד המדינה וגם מצד האוכלוסייה הבדואית), מוזר שהשרה איציק (איציק זה לא שם שמתאים יותר לשר מאשר לשרה?) פתאום נדהמת לגלות את הפערים בין האוכלוסיות.
מעניין היכן הייתה בעשרות השנים האחרונות (בטח לא במכון יופי, הא?)
(אגב, סליחה אם זה נשמע שטחי מידי לרדת על המראה של דליה איציק, אבל זה מתבקש)
Make love, not war!
הכותרת הנ"ל היא הדבר הכי טוב שיכולתי למצוא לכתבה הזו העוסקת במורדים במדינת המחוז טריפורה שבהודו שכדי לממן את פעילותם הצבאית מצלמים ומשווקים סרטי פורנו.
מסופר בכתבה הזו, שהיא לטעמי חסרת ערך חדשותי של ממש, על כך שהסרטים מדובבים למספר שפות, בהן תאילנדית, בורמזית ועוד כמה שפות מזרח אסיאתיות.
אלוהים (או בודהא) יודע למה צריך לדובב סרטי פורנו!
מעניין אם הם מצליחים להעביר את השנינות ומשחקי המילים משפה לשפה, כי בד"כ זה הולך לאיבוד בתרגום.
רעש של פרפרים
שמישהו יגלה לאנשים שעשו את האתר הזה של תיירות בבולגריה, שפרפרים לא משמיעים רעש של ציפורים (תנו לעמוד להיטען במלואו, פיתחו רמקולים ותבינו)!
בכל מקרה, אם מישהו מכיר אתרים (בעברית או באנגלית) על בולגריה, סרביה-מונטנגרו, קרואטיה והונגריה, או שהוא יכול להמליץ לי על כל מיני דברים אני אשמח.
עמוס ירון – אני מאמין לך!
מנכ"ל משרד הביטחון עמוס ירון פורש מתפקידו.
כמובן הוא או מי מטעמו מכחישים שיש קשר בין התפטרותו לבין הדרישה האמריקנית לפטרו בשל עסקת מכירת מטוסי ריגול לסין לה היה אחראי מתוקף תפקידו כמנכ"ל המשרד המתעסק ב"עשיית העולם מקום טוב יותר לחיות בו" (לא רק משרד הביטחון הישראלי, הבה לא ניתמם).
הבה נתאר ממש בקצרה את השתלשלות האירועים.
ישראל חותמת על עסקה עם הסינים.
ארה"ב מאלצת את ישראל לבטל את העסקה לאור האמברגו האמריקני על מכירת נשק לסין מ-1989.
ישראל מתקפלת ומבטלת את העסקה.
ארה"ב זועפת ודורשת להעניש את האחראים למחדל, כדי שמקרה דומה, בו בת החסות הקטנה פועלת בצורה הנוגדת את מעצמת החסות, לא יחזור בעתיד הנראה לעין.
ישראל מנסה לבטל את רוע הגזרה, אך ללא הואיל.
עמוס ירון מתפטר.
כן, באמת לא נראה לי שיש קשר בין השתלשלות הדברים לבין התפטרותו של ירון.
נכון, הואיל ומדובר בנושא ביטחוני, כלומר השפלתה של ישראל בידי מעצמת על הוא עניין מבזה ולכן לא ראוי לעסוק בו, אז המידע הנחשף בתקשורת ודאי לא מלא.
אבל נראה לי צריך להיות "עיזה עיוורת" כדי לא להבחין בחוט השני העובר לאורך הפרשייה.
אני מוכרח לציין שאני מתרשם מהגמישות האמריקנית שאפשרה את התפטרותו הבלתי תלויה כביכול ולא הדחתו על ידי נציג מן הממשל האמריקני בכבודו ובעצמו.
נדיבים האמריקנים הללו.
דו"ח לסיום
ואם עסקנו במנכ"ל משרד הביטחון, אז הנה מבקר המדינה פרסם את דו"חו בנוגע למחדלים ואי מנהל תקין במשרד הביטחון.
לקרוא ולהפנים.
אלעד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
