לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים


It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller
כינוי:  ashmash

בן: 42

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2007    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2007

Burn Burn Burn וגם קצת על לונדון, אילי ונוריץ'


 

שריפה אחים שריפה

 

משום מה נהיה אופנתי לדבר על שריפת גופות, מאז חליטו כמה פרחחי משי זהב לשרוף את הקרימטוריום הציוני.

פתאום, יוסי ביילין (וגם היא) החליטו שהם רוצים שישרפו את הגופה שלהם לאחר מותם.

 

את דעתי בנושא הבעתי בתגובה חפוזה בגלוב (ממש כאן למטה) - יותר משמדובר בענייני אמונה ובחירה אישית, מדובר בעניין כלכלי, פה מאפיית הקבורה המקומית ששכנעה את רשויות המדינה להעניק לה מונופולין על ענייני טיפול בגוויות ומשזה הולך להיות מופקע ממנה מתחילה לעשות טרור.

כמו המאפייה שבעסקי הגופות, כך גם החבר'ה המציתים.

וכידוע, במאפיה אף אחד לא רוצה לטפל, אז כנראה שזה יישאר ככה.

 

אני לא מצליח להבין אבל מדוע אנשים מתרגשים מזה.

אפשר לחשוב איזו אידיאולוגיה דבילית צריך כדי שיהיה לך איכפת מה עושים עם הגופה שלך לאחר מותך שצריך להתעקש על שריפה.

כלומר, ברור שבחירת מה יעשו עם גופתך זה המובן מאליו בכל מקום נורמאלי בעולם. אבל מה בדיוק עקרוני בזה שדווקא על מתעקשים?

 

בעצם, גם לי יש אידיאולוגיה.

אני מעוניין שאת הפגר שלי יזרקו בשדה כדי שעוף השמיים יוכל לאכול לו בנחת.

הנה, אפילו אצרף אדיאולוגיה רצוצה - אני מאמין גדול בטקס קבורת השמיים הטיבטי העתיק.

למה לשרוף, אם אפשר להעלות את נשמתי מעלה מעלה?

 

ולמי שרוצה לשרוף עצמו או סתם לקבור את עצמו, כאילו איזה משיח מבית דוד יעזור לו, שיבושם לו...

הנה שיר נפלא של ג'וני קאש לכבודכם:

 

 

 

 

 

 

תפעיל מונה

 

רועי שלח לי את הקישור לאתר הבא.

מדובר באתר מרובה שעונים ומונים הסופרים את כמות האנשים עלי האדמות, הנולדים, המתים, הנפצעים בתאונות וכדומה.

בנוסף האתר סופר כמה פחמן דו חמצני נפלט לאוויר, כמה מכוניות יוצרו, כמה אופניים וכן הלאה.

 

אפשר לאפס את המונה מ-עכשיו, בשבוע האחרון, בחודש האחרון, בשנה האחרונה וכן הלאה.

מדויק לגמרי זה לא. סה"כ זה עובד על מודל סטטיסטי ונתונים שהוכנסו ולא ע"י גמדים קטנים שסופרים את כל הפרטמטרים הללו בכל רגע נתון.

שימושי במיוחד זה גם לא בדיוק. הרי מה כבר אפשר לעשות עם זה? למנוע בגופנו כריתת יערות?

אבל זה נותן קנה מידה לא רע לגבי מה שקורה בעולם.

מומלץ.

 

 

 

לונדון

 

בסוף השבוע הקודם (שזה לפני קצת יותר משבוע) נסענו ללונדון.

קנינו את הכרטיסים לרכבת מראש, כך שזה עלה 24 פאונד הלוך וחזור לשנינו. מחיר לא רע בכלל.

הבעיה הגדולה עם קניית כרטיסים מראש, שעלולים לקרות דברים לא צפויים בין מועד קניית הכרטיס לנסיעה עצמה.

 

כך, קיבלתי חום יום לפני ובאופן כללי הגוף שלי החליט לבגוד בי והלתפגר. הרגשתי רע בקיצור.

אבל לא ויתרנו, כי הרי סוף שבוע, יש כרטיסים וצריך לטייל.

לקחתי פרצטמול, ופגשתי את בטקה בתחנת הרכבת אחרי העבודה ונסענו ללונדון.

 

שירדנו מהרכבת בתחנה ברחוב ליברפול היה לי קר. ממש קר. כל כך קר שהשיניים שלי נקשו זו בזו.

אבסולוטית, לא היה ממש קר. בסביבות ה-15 מעלות. הייתי לבוש היטב. אבל יש דברים שאין מה לעשות נגדם.

מזמן כבר לא הייתי חולה, כמה שנים לפחות והתחושה הזו, הכאב בשרירים והגרון שכואב בכל פעם שבולעים רוק באמת לא עושים טוב.

פגשנו את אח שלי שכרגיל אחר. ונסענו אליו הביתה ודי מהר נרדמנו.

 

למחרת, נסענו לווסטמיניסטר.

ערכנו סיור בפרלמנט.

פרטים על סיור בבית הפרלמנט הבריטי ניתן למצוא כאן. בגדול ניתן להיכנס בחינם, אם באים לשמוע דיונים. אזרחים בריטים יכולים לארגן זאת באמצעות הנציג שלהם בפרלמנט. לאחרים גם יש פרוצדורה שפרחה מזכרוני.

בכל אופן, סיור מודרך עולה 12 פאונד כמדומני. המחיר לסטודנטים הוא 8 פאונד.

 

המדריכה (קשישה חביבה עם תיק קטן ממנו היא לא נפרדה כל הסיור) שאלה אותנו מהיכן אנחנו. השבנו שמסלובקיה וישראל.

היא אמרה שהיא אמנם לא מבינה סלובקית, אבל "אני מדבר קצת עברית" היא אמרה במבטא אנגלו-סקסי כבד.

זה היה משעשע. העברית שלה נשמעה גרועה (היא הסבירה לי שהיא למדה בעבר) אז דיברתי איתה באנגלית, גם כאשר היא ניסתה לגרור את השיחה לעברית כמה פעמים.

בסיור, בכל פעם שהיא הביאה דוגמא, היא סיפרה על המצב בפרלמנט הישראלי, הלא הוא הכנסת. גם כשהיא לא ידעה והדוגמא לא ממש התאימה (כמה אנשים יש אצלכם במחוז בחירה? היא שאלה. השבתי ש-7 מיליון [אם כי בפועל זה יותר באזור החמישה מיליון, כלומר רק בעלי זכות הבחירה] לדוגמא הלא מוצלחת שלה, כי בישראל כמו בספרד, אין ממש אזורי בחירה).

 

בקבוצה שלנו היו לא מעט גרמנים.

לפיכך היה צריך להסביר על כל גרמני בשושלת המלוכה האנגלית (בכל זאת, בית הנובר).

החלק המשעשע, לטעמה של בטקה ושלי, היה כאשר המדריכה שלנו סיפרה מה עבר על הפרלמנט בימי מלחמת העולם השנייה.

היכן התכנסו הלורדים, אילו חלקים נפגעו בהפצצה וכדומה.

כאשר היא סיפרה שהפרלמנט הופצץ במלחמה, כל פעם התאפקתי מלשאול בקול רם, אבל לא התאפקתי מללחוש את השאלה לבטקה:

"By whom"?

או בעברית - "על ידי מי"?

זה היה מאוד משעשע, בהתחשב שהתשובה הייתה אמורה להיות "הגרמנים".

מין בדיחה משעשעת כזו, עם כל העצב והצער שבדבר (בכל זאת, במלחמה הזו מתו כמה עשרות מיליונים), על חשבון החברים הגרמנים לקבוצה.

 

אולם מעבר לבדיחה, זה תמיד מרשים אותי מחדש כשאני מסתובב באירופה ורואה אנשים ממדינות שעד לא מזמן היו אויבות מרות, חיים ביחד.

בכלל, האיחוד האירופי, שאמנם לא נוצר בין לילה, תמיד מפיח בי רוח אופטימית, על אף כל מיני חסרונות בו.

טוב, היינו בסיור...

בית הלורדים על מושביו האדומים הרבה יותר מקושט ומצועצע מהמקביל בעל המושבים הירוקים שלו - House of commons.

בבית הלורדים יש כיסא השמור למלכה (או המלך, אם כי זה לא נראה פה מאז שנות החמישים של המאה הקודמת).

היא באה לפרלמנט פעם בשנה עם פתיחת המושב (נדמה לי בנובמבר).

מקריאה נאום שנכתב על ידי ראש הממשלה.

והיא יוצאת.

מישהו אמר שהמונרכיה היא לא דבר חשוב?

 

אחרי הפרלמנט חשבנו לקפוץ לאקווריום. התור היה כל כך גדול אז ויתרנו לאותו יום בידיעה שנבוא שוב מחרתיים.

לקחנו רכבת ונסענו למוזיאון החביב עלי - המוזיאון הבריטי.

לא משנה כמה פעמים אהיה שם (זו לפחות הפעם הרביעית שאני שם בארבע השנים האחרונות והייתי שם עוד כמה פעמים במהלך חיי), תמיד יהיה שם משהו שיחדש לי - תערוכה חדשה, מיצגים שטרם ראיתי או סתם דברים שהספקתי לשכוח.

המוזיאון אולי מכונה "British", אבל הוא כל דבר מעבר לבריטי. יש בו עתיקות מיוון ורומא, מצרים וסוריה (הפסלים האשורים, למשל נמרוד, יפהפיים) ועוד כמה פינות יותר רחוקות בגלובוס.

הסתובבנו במקום עד חמש עשרים וחמש, עת גרשו אותנו.

 

במהלך היום עוד חשבנו ללכת להופעה של דפנה, אליה היא הזמינה אותנו כמה ימים לפני.

אבל כל ההתרוצצות הזו במוזיאון, יחד עם המחלה שלי, הביאה אותנו להחלטה שעדיף לוותר על ההופעה ולכן בילינו עוד ערב מהנה בבית, עם סרטו הנפלא של אפרים קישון - ארבינקא. הכתוביות עם התרגום לאנגלית על הפנים, במידה וחשבתם לקנות את הסרט על DVD לאנשים שלא דוברים עברית.

 

 

התקרה בכניסה (של המלכה והתיירים) לפרלמנט

 

 

 

 

למחרת, הצטרפנו לאח שלי לטיול עם הרמבלרס (Ramblers).

הרעיון של הקבוצה שמטיילים בסופי שבוע במקומות שאפשר להגיע אליהם באמצעות תחבורה ציבורית.

נשמע הזוי בישראל, לא?

לפני כמה ימים שלחו לי קישור לאתר שאנשיו שמו להם למטרה להביא לכך שבישראל גם תפעל תחבורה ציבורית בסופי השבוע.

אתם מוזמנים להקליק ולסייע להם!

 

בכל אופן, הטיול שאורכו היה כשבעה או שמונה מייל, החל בווימבלדון והסתיים בריצ'מונד.

היה נחמד.

היה קריר. גשם ירד כמה שעות לפני כן, כך שהיה מעט בוצי, אבל עלינו כמעט ולא ירד גשם.

האזור גם מאוד קרוב להית'רו, מה שאומר שבכל שתי דקות בערך, אפשר לראות מטוס נוחת (בטח מזווית אחרת אפשר לראות אותם ממריאים).

זה נחמד כשמטיילים. לא הייתי רוצה לגור שם...

 

אח"כ ביקרנו את סילביה שגרה קרוב לריצ'מונד.

וזהו בערך.

 

 

 

 

באחד הפארקים (יש לו שם מסובך שנשמע איטלקי) - אני מאחורי הקנקן ובטקה לידי

 

 

 

היה הרבה בוץ

 

 

 

 

למחרת, הלכנו לאקווריום.

מחיר הכניסה די יקר. בסביבות ה-15 פאונד. עם הנחת סטודנטים ועוד איזה קופון שאח שלי מצוא, זה על 9 פאונד כמדומני. עדיין יקר, אבל נסבל.

לדעתי, אם הבחירה שלכם היא בין כניסה לאקווריום בלונדון (שכאמור נמצא ליד הפרלמנט, בגדה השנייה של התמזה) לבין המצפה התת ימי באילת, עדיפה האלטרנטיבה הישראלית...

ועדיין, מדובר באקווריום נחמד עם דגים ממקומות שונים בעולם. יש בו שלוש קומות (קרקע ועוד שתי קומות מתחת) ופסלים מאיי הפסחא

 

 

 

בטקה ואנוכי (טוב, השתקפות שלנו) בכניסה לאקווריום (ניתן להבחין בפסל של דאלי לכבוד המוזיאון הסמוך עליו כתבתי בעבר)

 

 

 

 

 

כריש ופסל דמוי אחד הפסלים באיי הפסחא

 

 

אחרי האקווריום, החלטנו ללכת ל-south kensington, שם יש לא מעט מוזיאונים שרצינו לראות.

ראשון ראינו את ה-Natural History Museum, מוזיאון שלא ראיתי מאז סוף שנות השמונים (וכבר אז הוא היה זכור לי לטובה).

המבנה בו הוא שוכן יפה בפני עצמו והמיצגים מרשימים, ממאובני דינוזאורים, דרך עצמות לוויתנים (וגם שחזורים אותנטיים).

מומלץ בחום. הכניסה, כמו כל המוזיאונים ששוים משהו בלונדון - חינם (מה שלא שווא, עולה כסף).

 

חלפנו דרך המנהרה על פני ה-V&A.

רק רציתי להראות לבטקה את הנברשת היפהפיה בכניסה ואז המשכנו.

אולי עוד נבקר שם, לפני שנטוס למלטה. עברו כבר כמה שנים מאז הפעם האחרונה שלי במוזיאון הזה.

 

לאחר מכן, בזמן הקצר שעוד נותר, הלכנו למוזיאון המדע הסמוך.

גם כן, מאוד נחמד שם. ויש IMAX.

 

זהו. בערב חזרנו לאח שלי, ארזנו את הדברים ולקחנו את הרכבת של עשר וחצי (רכבות לפני הביאו במקרה טוב להכפלת מחיר הנסיעה) חזרה ל-Norwich.

הפעם הבאה בלונדון תהיה בסוף השבוע הקרוב, עד יום ראשון בו אנו טסים למלטה.

 

 

 

דינוזאור (טי רקס, כמדומני) במוזיאון הטבע

 

 

 

אילי

 

בסוף השבוע האחרון, סוף שבוע ארוך לכבוד הבנק הולידיי ביום שני, נשארנו באזור שלנו (בהתחלה חשבנו לעלות לסקוטלנד, אבל זה היה הופך את סוף השבוע הזה ליקר במיוחד, אז ויתרנו).

ביום הראשון חרשנו את נוריץ'. היינו בתיאטרון הבובות (ראינו את בגדי המלך החדשים), בפורום (היכן שהספרייה, אולפני ה-BBC בנורפולק ומוזיאון של ההיסטוריה של המחוז ממוקמים) וגם ראינו את שרק השלישי. אבל על כך בחלק שיוקדש לנוריץ'.

ביום השני בעיקר נחנו וטיילנו באחד הפארקים, אחד שנמצא חמש דקות מהבית שלנו והוא פשוט חורשה נחמדה.

 

ביום שני, נסענו לאילי (Ely).

לפני, אולי שווה לציין שאם אתם באזור East Anglia, אפשר לרכוש כרטיס נסיעה ברכבת במחיר של 12 פאונד ליום ו-24 פאונד לשלושה ימים שתקף לכמה נסיעות שרוצים באזור (בנורפולק, סאפולק וגם כמה חלקים מקיימברידג'שיר, למשל אילי וקיימברידג'). אפשר לטייל בכמה עשרות יעדים במחיר לא רע בכלל.

 

מה אפשר לעשות באילי?

בגדול, לא הרבה. מדובר במקום קטן וחביב.

אפשר לבקר בקתדרלה המקומית, אחת היפות באנגליה.

עולה לתחזק אותה 3,000 פאונד מידי, או כך לפחות טוענים בכניסה שם, אז יש לשלם כמה פאונדים טובים עבור הכניסה. ישנם כל מיני כרטיסים בכל מיני מחירים. אז לא ראיתי טעם לציין את המחיר. בערך 10 פאונד, בהתאם למה שתראו וזה כולל הדרכה.

ביום ראשון, הכניסה לא עולה כסף... גם מי שבא למיסה לא משלם...

למי שלא אוהב לשלם לכנסיות...

 

ליד הכנסיה יש את מוזיאון הוויטראז'ים, אותן זכוכיות צבעוניות ויפהפיות.

בהמשך, אפשר להיכנס לבית ששימש את אוליבר קרומוול (Oliver Cromwell), האיש שעמד בראש בריטניה בכעשר השנים שאנגליה הייתה רפובליקה, אחרי הוצאתו להורג של צ'רלס הראשון, אי שם במאה ה-17.

ובזאת פחות או יותר מסתכמות האטרקציות של המקום.

אם אתם מטיילים באזור של קיימברידג', שווה להגיע לדעתי גם לאילי.

 

 

 

בטקה והקתדרלה של Ely

 

 

 

בתוך הקתדרלה של אילי

 

 

 

 

ויטראז' בקפלה קטנה השייכת ל-King's school. היא סגורה רוב השנה. הסיפר שלה מעניין. היא היית חלק מהמנזר שהיה במקום, מנזר שנסגר כשאנגליה הפכה לפרוטסטנטית (אי שם בימי הנרי השמיני במאה ה-16). לאחר מכן שימש כבית מגורים בן שתי קומות. כיום היא סגורה ומשמשת את הכמורה של הקתדרלה הסמוכה

 

 

 

 

הבית של אוליבר קרומוול באילי

 

 

 

ברווזונים הולכים אחרי אמא

 

 

 

 

המדריך ה(לא)שלם ל-Norwich

 

לפני כחודש, אורי ביקש ממני לכתוב את המדריך לתייר בנוריץ'.

לא שהוא מתכוון לבקר פה, אבל מה איכפת לו להציע לי לכתוב?

אז אני לא מתכוון באמת לכתוב את המדריך המלא והשלם.

אבל כן אכתוב על כמה דברים נחמדים שאפשר לעשות פה. בכל זאת, אני גר כאן יותר מחודש.

 

היתרון הבולט הוא שמדובר בעיקר גדולה, אבל לא גדולה מידי.

אפשר למצוא פה את כל מה שצריך, מחנויות חשמל, בגדים, מזון, סניפים של רשתות גדולות, מכוניות, שדה תעופה, חברות השכרת רכב וכן הלאה.

בעצם, כשאני חושב על זה, אפשרויות הלינה פה לא רבות. מעט צפונית לכאן אפשר למצוא B&B ב-25 פאונד ללילה וגם ליד בית העירייה ראיתי מקומות בפחות מ-30 פאונד. אולם בכל זאת, אין כאן כמות בלתי נדלית של מקומות לינה בכל טווחי המחירים.

 

יתרון נוסף של נוריץ' הוא שיש לה היסטוריה ויש מי שדואג לשמר אותה.

בתים עתיקים בני כמה מאות שנה הם עניין נפוץ למדי כאן.

כך ב-Elm Hill, רחוב שקט, אפשר למצוא כמה בתים שנבנו במאה ה-16, לאחר השריפה שכילתה את בתיו המקוריים של הרחוב היפהפה הזה, ב-1507.

הקתדרלה של Norwich נבנתה במאה -12 והיא שנייה בגובהה בכל בריטניה רק לזו בסליסברי.

גם ב-King street יש בית נחמד שאפשר להיכנס לתוכו ולראות איך נראו בתים בשלהי ימי הביניים...

הטירה שמתנוססת מעל העיר נבנתה ב-1067, אחרי פלישת הנורמנים שרצו לחזק את שליטתם.

יש במקום עתיקות מתקופת הרומים, שרידים של השבטים האנגלו-סקסים שפלשו לפני הנורמנים.

ובקיצור יש מה לראות (ריכוז של ההיסטוריה של נוריץ, כולל סרט על מסך רחב אפשר לראות ב-Forum, שם גם שוכנים אולפני ה-BBC והספריה האזורית. מדובר במבנה חדיש ויפה.

 

ליד הפורום שוכן בית העירייה. לפניו השוק.

תלכו עוד קצת (לכיוון מזרח) ותגיעו לתחנת הרכבת.

אם תלכו דווקא מערבה מבית העירייה, תגיעו לקתדרלה הקתולית של נוריץ'. המקום נבנה בתחילת המאה ה-20 והוא בסגנון ניאו גותי. בסלעי השיש שמהם נבנתה הקתדרלה, אפשר להבחין בהמון מאובנים יפהפיים.

לידו תוכלו לראות את בית הכנסת של המקום. כמו בכל חור בעולם, גם כאן יש קהילה יהודית (ולא רק הישראלים שעובדים בקניון).

יש כאן גם כמה פארקים נחמדים.

ויש פה 50 כנסיות ו-300 פאבים - כנסיה לכל שבוע ופאב לכל יום שלא הולכים בו לכנסייה.

טוב, בפועל יש בערך רק 30 כנסיות שלא נהרסו (אלו ששמורות, שמורות יפה. חלקן משמשות כמוזיאונים, תיאטראות וכדומה), אבל עדיין, בכל צעד שפוסעים פה, נתקלים בכנסייה.

 

אולם נראה לי שיותר מכל, אני אוהב את האנשים.

למשל בחנות הירקות ליד הבית שלי. המוכר מזכיר את מוכר הקומיקס במשפחת סימפסון במראה.

הוא בחור נחמד, עבר לאנגליה ב-1971, לאחר שהיה ממתנגדי משטר האפרטהייד (עמדה לא פופולארית גם ללבנים בדרום אפריקה באותם ימים). רק לאחר 34 שנים, הואילו שלטונות בריטניה להעניק לו דרכון. מקלט כפליט פוליטי לא בא בחשבון, כי השלטונות האנגלים ואלו של דרום אפריקה היו מיודדים. פשוט נתנו לו לחיות בבריטניה, בלי יכולת לצאת (כי הוא ויתר על האזרחות הדרום אפריקאית) ומבלי לגרש אותו.

כשחושבים על זה, הדברים המובנים מאליהם, היכולת לנוע חופשית ממקום למקום, לא כל כך מובנים מאליהם אחרי הכל.

עבור הבחור המסכן, בריטניה היית כלא גדול שהוא לא יכול לעזוב. לי זה הזכיר מעט את הסרט ג'וני אינגליש, שם הרשע התורן זומם להחליף את המלכה ובתור מלך להפוך את האי הבריטי לבית הכלא הגדול בעולם. יש אנשים שעבורם עלילות דמיוניות בסרטי הומור גרוע הן המציאות...

 

כשחיים במקום, גם אם רק חודש, רוכשים חברים. בין אם זה הירקן הנ"ל שבכל פעם שאנחנו נפגשים, כמעט מידי יום, אנחנו משוחחים דקות ארוכות.

ובין אם זה ההודי מחנות התבלינים שבכל פעם שהוא רואה אותי הוא מנופף לי לשלום ואני לו בחזרה (או להיפך).

ועוד כל מיני פרצופים מוכרים. זה נחמד.

 

מזג האוויר פה גם טוב. לא חם כמו בישראל.

מצד שני, לפעמים הגשם יכול להעיק. במיוחד כשיש לך כביסה בחוץ והוא מגיע בהפתעה.

 

טוב, נראה לי שהגיע שוב הרגע לשים כמה תמונות:

 

 

 

הנוף הנשקף מחלון חדרנו בעת גשמי זלעפות

 

 

 

חתול שלם הולך באלם היל בשעת בוקר. אנחנו קוראים לחתול גארפילד, כי הוא שמן וג'ינג'י

 

 

 

Tombland Alley עם אחד הבתים העתיקים

 

 

 

רחוב St. George

 

 

 

Fye Beidge

 

 

 

הקתדרלה של נוריץ'

 

 

 

בתוך הקתדרלה של Norwich

 

 

 

פסל בחזית הקתדרלה

 

 

 

תיאטרון הבובות של נוריץ', בתוך אחת מעשרות הכנסיות בעיר שחלקן חדל מלשמש כבתי כנסיות

 

 

קפלת המתומן (Octagon Chapel) ברחוב Colgate שנבנתה באמצע המאה ה-18

 

 

 

Pavilion בפארק שליד הבית

 

 

 

 

הספריה של נורפולק בפורום. שילוב מעולה של ספריה ועוד שלל דברים שהופכים את הספריה למקום מזמין וחלק אינטגראלי מהקהילה ולא מקום מנותק

 

 

 

בית הכנסת של נוריץ' (נבנה בשנות החמישים או השישים של המאה העשרים)

 

 

 

הקתדרלה הקתולית של נוריץ' שבית הכנסת חוסה בצלה

 

 

 

בתוך הקתדרלה הניאו-גותית

 

 

דבר שאני אוהב בבריטניה - עישון

 

יש המון דברים שאני אוהב בבריטניה. יש גם כמה דברים שאני לא אוהב. פה אתייחס רק לדבר אחד - העישון.

החל מיולי השנה, ממש לכבוד הגעתי, החלו לאכוף חוק שאוסר עישון במקומות ציבוריים.

תחנות רכבת, כולל הרציפים, נקיים ממעשנים (ומשאלה בנמצא, יש מי שמעיר להם, מעובדי התחנה).

קניונים נקיים ממעשנים.

אפילו הפאבים חפים ממעשנים.

זה מביא למראה חביב של אנשים עומדים מחוץ לדלתות בתי מרזח, בלילות קרים משהו, עם כוס בירה ביד אחת וסיגריה ביד השנייה.

בפנים אבל, לא מעשנים.

 

זה די דומה למצב בישראל, רק שפה החוק מכובד ובעלי העסקים דואגים שהחוק לא יופר בשטחם.

זה הופך את השהייה במרחב הציבורי להרבה יותר נעימה.

לא כל יציאה מהבית הופכת את הבגדים שלך למסריחים מסיגריות (מצד שני, אם אתה הולך למקום שמכינים בו פיש אנד צ'יפס, תהיה מסריח מהטיגון).

והס מלהזכיר את היתרון הבריאותי.

 

החל מ-2009, גם הסיגריות שימכרו כאן יהיה מגניבות ביותר.

יהיו עליהם כל מיני צילומים מפחידים ולא רק כתובות לקוניות כגון "העישון גורם לאימפוטנציה".

בקיצור, כל עוד יש אנשים שבוחרים לעשן, טוב שיש מי שדואג להרחיק אותם מאלו שלא רוצים לטבול בעשן הסיגריות.

וברוח אימרתו של מרק טווין, סיגריה היא מקל שבקצהו האחד יש אש ובקצה השני איש טיפש, אני רוצה לקוות שמתישהו בכלל לא יהיו מעשנים. אני מתקשה להבין את ההנאה שאנשים שואבים ממשחק באש.

 

 

 

הנץ ממלטה (ואיטליה)

 

כאמור, יום שישי הוא יומנו האחרון פה בנוריץ'.

יהיה לנו עוד יום וחצי בלונדון (אולי נלך ל-קיו גארדנס).

ולמחרת אנחנו טסים למלטה.

 

שאלו אותי מה יש לעשות במלטה מלבד לחפש את הנץ.

מסתבר שתרגומים גרועים לעברית היו מזמן. את הסרט The Maltese Falcon (הבז המלטזי) תרגמו ל"הנץ ממלטה".

היום בטח היום מתרגמים את זה ל"הנץ מת מצחוק" (ג'ורג' מהג'ונג'ל הפך ל"הג'ונג'ל מת מצחוק, אז למה לא?).

נץ, בץ, ציפור, מה זה משנה?

התרגום הרע היה גם בספרים. הנה ספר באנגלית הופך לספר עם תרגום שגוי בעברית.

 

בכל מקרה, במלטה יש ישובים מאוד יפים (בינתיים ראיתי תמונות, בעוד פחות משבוע אדע אם לאשר או להכחיש).

הישובים העתיקים ביותר.

חופים מרהיבים.

מדברים שם את השפה השמית היחידה שנכתבת בלטינית (ערבית עם השפעה איטלקית וקצת אנגלית או בקיצור מלטזית).

המדינה היא חלק מהאיחוד האירופי (בקושי בקושי, כי כמעט מחצית הציבור לא רצתה להצטרף לאיחוד ב-2004.

ובאופן כללי, מה רע בלבקר במדינת אי קטנה?

 

אנחנו בכלל לא נלון במלטה, אלא באי השכן גוזו, שגם הוא חלק ממלטה.

הוא זול בהרבה...

מעבורת ממלטה לגוזו לא עולה כסף...

בכיוון ההפוך 2 לירי מלטזיות (שזה משהו כמו 3 לירה שטרלינג בריטית או במילים אחרות, המטבע במלטה הוא בעל השערים הגבוהים [או הנמוכים, תלוי איך מסתכלים] בעולם. מזל שהם עוברים לאירו בתחילת 2008).

בכלל, שייט אינו דבר זול.

חשבנו לקחת מעבורת לסיציליה. העלות עבור שעה וחצי (או שלוש שעות, תלוי להיכן בסיציליה רוצים להגיע) הפלגה היא כ-80 אירו לבן אדם.

טיסה לסיציליה זולה יותר.

בסופו של דבר, בחרנו לטוס לרומא.

 

רומא, עיר שנהגו לכבודה כל כך הרבה ביטויים בעברית.

רומא לא נבנתה ביום אחד.

כל הדרכים מובילות לרומא.

ברומא התנהג כרומאי.

ובטח יש עוד כמה שפספסתי.

 

נשכור לאחר מכן כמה ימים רכב ונגיע לוונציה (משם כבר נגיע לברטיסלבה).

אז אם יש למישהו המלצות על מקומות באיטליה שאסור לפספס.

משהו ברומא שחובה לראות...

מקומות לינה זולים באיטליה (גם זה מסתבר, לא עניין שפשוט למצוא).

אנחנו נשמח לשמוע על כך.

 

וזהו בינתיים.

שנה טובה שתהיה לכם...

נכתב על ידי ashmash , 29/8/2007 17:07   בקטגוריות אותות חיים, ערב רב, טיולים, ביקורת  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של SHALVA ב-20/9/2007 11:34
 



כלכלה, טבע ו-Google is evil


 

"והזמן נוסע, כי זה מה שזמן אמור לעשות"...

לא יאמן, אבל אני כבר למעלה משלושה שבועות בבריטניה ובעוד כשבועיים וחצי הטיסה למלטה. הזמן לא נוסע, אלא טס. לא סתם טס, אלא טס בחללית שעושה "קפיצת חלל".

בסוף השבוע הזה, אח שלי הגיע לביקור וטיילנו כאן באזור של נוריץ'.

אין לי חשק להיכנס לכל המקומות ב-Norfolk (ה-County שלנ) ו-Suffolk (המחוז שנמצא דרומית לנו).

אבל חלק מהמקומות יאוזכרו מיד...

מחרתיים בכל אופן, אנחנו אמורים לגמול לו בביקור בלונדון.

 

אמנם הבוקר היה די גשום (ובשעת כתיבת שורות אלו השמיים שוב כחולים עם עבים לבנים). אך בכל זאת, אולי שווה לאזכר כי פה באנגליה, כשחם, אנשים נוהגים, משום מה, להסתובב ללא חולצה ברחוב ונשים בביקיני. אל המסקנה הזו הגעתי לאחר כמה שבועות עם לא מעט ימים חמים פה.

אני לא מתכוון לחוף הים או ל-Broad (התעלות הנחמדות שיש פה באזור שאפשר לשוט במימיהן) באזור של נורפולק ומעט דרומה בסאפולק), אלא לרחובות ערים המרוחקות כמה עשרות מילין מהים.

וה"חום" הוא קצת פחות מ-25 מעלות...

הכל יחסי בחיים...

 

 

 

שיעור בכלכלה

 

אני מניח שחלק ניכר מהקוראים מכיר את המושגים הבסיסיים בכלכלה - היצע, ביקוש, OPEC וכדומה.

בם ודאי מעבירים רטט בלא מעט אנשים, אבל איכשהו כלכלה זה נושא די מעניין לטעמי, כלומר עד כמה שכסף, האמצעי, יכול להיות מעניין.  ועל אף שזה (סוג של) מעניין, אוותר על הסברים מייגעים ורק אציג פה דוגמא נהדרת להיצע וביקוש והשפעתם על המחירים.

 

להלן תמונה שצילמתי בחנות של שטויות בעיירת החוף Hunstanton, בצפון מערב נורפולק בסוף השבוע האחרון:

 

 

 

 

 

 

כפי שניתן להבחין בנקל, מוכרים שם לא מעט מסכות שאמורות להיות מין חרצוף של דמויות מוכרות בממלכה. המחירים משתנים כמובן.

הבה נעשה זום על שתיים מתוכן:

 

 

 

 

 

 

כפי שניתן לראות, מדובר במסכותיהם של שני אנשים מפוקפקים למדי באתוס המערבי.

מימין סדאם חוסיין, משמאל אוסאמה בין לאדן.

מחיר המסכה של סדאם - 7.99 פאונד.

מחיר המסכה של בין לאדן - 17.99, 10 פאונד יותר (שזה מעל 80 שקלים תוספת).

 

ההסבר, לפחות זה הפשוט, קשור למותו של סדאם חוסיין על הגרדום לפני מספר חודשים (מתי היה עיד אל פיטר?).

סדאם מת. אולי חגגנו כמה ימים.

אבל מרגע שהוא מת, הוא מעניין כשלג דאשתקד.

המחיר צנח, כפי הנראה, מהמחיר שהוא גם המחיר של מסכתו של אוסאמה.

 

הביקוש למסכה ירד, המחיר ירד גם כן, רק תבואו ותקנו שניפתר מהעודפים.

הרי סדאם לא הפך פחות מנוול בעקבות מותו ולכן יש צורך להוריד את המחיר, אלא רק דמות יותר נשכחת.

 

 

 

וכעת, עוד דוגמא למונחי יסוד בכלכלה.

רק לפני, אזהרה, התמונה הבאה עלולה להיות קשה לצפייה לבעלי קיבה רגישה...

 

 

 

 

 

 

סנדלי קלוגז (Cloggz) במחיר מציאה של 4.99 פאונד.

אמרו לי שישראלים אוהבים למכור פה את הנעליים האלה ודומותיהן. לי טרם יצא לחזות בזה, השבח לאלילים. לכל היותר ראיתי רק כמה ישראלים מוכרים מוצרי "ים המלח" (כי הרי זה מישראל, והגיוני שישראלים ימכרו את זה, כמו שהודים מוכרים אוכל הודי, ערבים מוכרים אוכל מזרחי וסינים מוכרים פיש אנד צ'יפס [באמת, החנות לידנו היא של סינים]) פה ב-Norwich.

כל ההפרשים האלה בין הליש"ט לשקל, בין מטבעות שונים והרווחים, מביאים אותי תמיד להרהר על מה שעומד מאחוריהם. הרי עבודה שמשקיעים במכירת סנדלים מכוערים די דומה בישראל ובאנגליה. מדוע אם כן בישראל ישתכרו פחות? מניפולציות מטבע, שוד אוצרות טבע של "מושבות" בעבר (נו, גם בישראל כבשו שטחים לפני ארבעים שנה, מצאו כוח עבודה זול והשתלטו על קרקעות פוריות, אז זה לא כזה שונה, אולי קנה המידה הממוזער) וכמובן "יעילות" של המשק הבריטי (שמכילה את הניצול, הסדרים נוחים לממלכה וכו').

בכל מקרה, ההונאה הזו, מניעה כל כך הרבה אנשים לעבור ממדינה למדינה כדי להתפרנס (ולבזבז כמובן, כי הרי לשם מה להתפנס?), לשרת את הכלכלה החזקה יותר. ברי המזל יזכו לאזרחות, מין הוקרת תודה של המדינה המארחת, רבים יעברו למקום אחר, ירגישו מנוצלים או יהיו מאושרים, כי הרי לא משנה שהם נהנים מהפירורים, הם עדיין נהנים.

אך כהרגלי אני נסחף לנושאים שאין לי חשק לדון בהם.

 

בכל מקרה נשוב לסנדל הצהבהב-זרחני, כידוע, מדובר בחיקוי "לסנדל-פטנט" אחר, צבעוני ומכוער לא פחות - קרוקס (Crocs).

כאן אנחנו למדים לא מעט.

תמיד יש תחליפים.

תמיד יצוצו מתחרים שיאלצו את הממציא לשווק את מרכולתו מהר ככל האפשר ולעבור למוצר הבא בטרם המחיר שאנשים מוכנים לשלם יורד.

ובטח ישנם עוד כמה לקחים שאפשר ללמוד.

אבל מספיק להפעם.

 

 

 

 

טבע

 

העניין הבא שרציתי להתייחס אליו, צץ בראשי עוד הרבה לפני סוף השבוע האחרון, אך בזה האחרון פשוט מצאתי דוגמא נהדרת לביטוי העניין.

טיילנו גם ב-King's Lynn, עיר הנמצאת גם כן צפון מערבית מכאן, כמה עשרות מייל.

 

מדובר בעיר נחמדה, אין בה יותר מידי דברים לעשות.

יש בה כנסייה נחמדה (סנט מרגרט, אם אינני טועה) עם גג עץ עתיק ותושבי העיר (או לפחות נציגיהם במרכז המידע לתייר) מתגאים בכך שלפני כ-250 שנה נולד בעיר ג'ורג' ונקובר, האיש על שמו קרויה אחת הערים הטובות ביותר לחיות בהן - ונקובר שבמערב קנדה (אם תהיתם פעם מה מקור השם ונקובר).

העיר שוכנת על חוף הים, באזור עם הפרשים גדולים של גאות ושפל, ליד נהר שיש לו נטייה לעלות על גדותיו מפעם לפעם.

 

לפיכך, העיר זכתה לכמה הצפות לא קלות בימים עברו.

אז הם בנו כמה שערים כדי להתמודד עם הבעיה, כפי שניתן לראות בתמונה הבאה:

 

 

 

 

 

בכל מקרה, הסיבה שבחרתי לציין זאת בכלל, מרוחקת כמה עשרות יארדים מהשערים הללו, אולי 200 יארד, בכנסיה שציינתי לפני כמה שורות.

הנה מה שניתן לראות בחזית הכנסייה:

 

 

 

 

1883, 1949, 1953, 1961, 1978. שנים בהן הוצפה העיר קינג'ס לין וגובה מפלס המים בשיאו באותן הצפות.

כפי שניתן לראות, ההצפות שם החלו די מזמן, הרי לפני שהיה אופנתי לדבר על ההתחממות הגלובלית ולערוך מופעי רוק למען איכות הסביבה.

כפי שציינתי בעבר, אין לי איזו כוונה נסתרת להיות מכחיש שואה אקולוגית, אבל המקום הזה והתמונה הזו בדיוק מחזירים לפרופורציה.

 

הצפות היו תמיד. גאות ושפל. עידני קרח ועידנים חמים יותר.

בין אם בקני מידה גדולים מידי לתפיסתו של אדם ובין אם בחיי היומיום.

מאז ומעולם אנשים מצאו את מותם במגיפות (שחורות ואחרות), התפרצויות הרי געש, רעשי אדמה, טביעות. אם הם לא מתו, הם סתם סבלו מההתאכזרות של אקלים לא יציב.

זה טבעו של עולם.

יום אחד יש רעב גדול באירלנד ורבים בורחים.

מאה שנה אחרי, אירלנד היא מקום משגשג.

 

ההבדל הוא שאנו חיים היום, אז קטסטרופות מהעבר לא ממש נוגעות לנו ואנחנו לא בהכרח מודעים אליהם. עד שמישהו לא בא ומצייר לנו איזה קו מים דמיונים במאה ה-19 או מוצא ים טתיס שהיה כאן הרבה לפני נוח או גרסתו העכשויית.

בנוסף, היום פשוט שומעים על זה יותר כי יש אמצעי תקשורת זמינים ואמצעי תחבורה נוחים להגיע להרבה יותר מקומות אסון כדי לדווח עליו ויש גם כלים לחשב בדיוק כמה כל אסון נורא ו"חסר תקדים".

 

אז נכון, קרחונים ניתכים, פני הים עולים וכן הלאה.

אבל כשאני שומע או קורא שהתדירות של אסונות טבע עולה וגדלה, שכל ברד וכל טל ומטר הם תוצאה של ההתחממות הגלובלית, אז שוב ההומני-צנטריות מנצחת ואני מצחקק לי.

לא הכל קשור לאנשים. וגם כשכן, לא רק.

פני הים עלו וירדו הרבה לפני שהולכים על שתיים התרוצצו על פני האדמה.

אסונות טבע היו לפני החזירות הקפיטליסטית של האנשים במערב.

גם הדינוזאורים, לא ממש נכחדו בגלל ההומונידים הרשעים.

לכל היותר, לא היינו שם כדי לחזות בזה או לא היו צלמים שמראים לנו את זה.

 

מה שכן, בהחלט זו לא עילה לזיהום, אלא להיפך.

אוויר נקי זו שאיפה של כולנו. ללא קשר לפליטת פחמן והחור באוזון, זה אינטרס שלנו לנשום...

גם שינוי אקלים הוא דבר שרצוי לא להתערב בו,פשוט כי אנחנו לא באמת יודעים מה לעשות. ומי ערב שמה שנעשה יהיה טוב. לכן, רצוי לא לשנות את ההרכב הכימי של האטמוספירה ולהגדיל את אחוז הפחמן הדו חמצני וחבריו הרשעים.

מוטב לפלוט כמה שפחות. למחזר כמה שיותר. ואין רע בלהיות אקולוגים.

פשוט נראה לי עדיף להימנע מכל זעקות האוי-אוי. או לפחות לדעת שהן לא ממש עוזרות.

 

 

 

 

גוגל מרושעים

 

 

לפני מספר ימים שוחחתי עם נועה. גם היום. אבל השיחה שבגלל נכתב הקטע הזה נעשתה לפני מספר ימים.

היא סיפרה לי שהיא קיבלה הודעה מגוגל שהודיעו לה שהתיבה שלה התמלאה והציעו לה לרכוש נפח אחסון.

באנגלית נוסח הטקסט הוא כדלהלן:

You are almost out of space for your Gmail account.

You can view our tips on reducing your email storage or purchase additional storage.

 

משם היא הופנתה לדף הזה שמציע לרגוש  נפח אחסון נוסף בגוגל במחירים הבאים:

6 ג'יגה ב-20 דולר ארה"ב.

25 ג'יגה ב-75 דולר.

100 ג'יגה ב-250 דולר.

ו-250 ג'יגה ב-500 ג'יגה.

כל המחירים עבור שנה בה תקבל את הנפח הזה.

הואיל ולפני כחודש רכשתי כונן נייד של WD במפח כ-300 גיגה, אני יכול לומר שהמחירים המוצעים אפילו לא ממש אטרקטיביים.

 

לא שגוגל חייבת לי באופן אישי או לאנשים העושים שימוש במוצריה משהו.

החוזה בינינו אומר שאני מקבל תיבת דואר עם נפח די גדול בתמורה לפרסומות שאמורות להתאים לתוכן של ההודעות שאני מקבל (כך למשל קיבלתי פרסומת לאתר ג'ובניק שמציע עבודות לישראלים בחו"ל [אוי, דיברנו על זה בחלק של הכלכלה, כמה זה מכוער], בין היתר "מארחות" ביפן, הצעה לבנות ישראל החסודות והצנועות למכור את גופן לגברים יפנים בתמורה לכ-10,000 (עשרת אלפים) דולרים ללילה).

הם נותנים לי שירות, אני מחזיר להם בעלות צפייה בפרסומות "רלוונטיות".

אין לי איזה התחייבות ארוכת טווח כלפיהם ואני יכול לעבור לשירותים המתחרים.

למעשה, יש לי חשבון או שלושה בשירות מקבילים של חברות אחרות.

 

אולם בכל זאת, הצעד הזה, נראה לי לא חכם מבחינת גוגל.

ראשית, משום שכאשר רק עלו עם הרעיון של תיבת נפח בגודל ג'יגה בייט, ספק מתיחת 1 באפריל וספק ברצינות, דיברו על תיבה בנפח לא מוגבל.

אנשי השיווק של גוגל הדגישו שמעתה ועד עולם, אפשר יהיה להימנע ממחיקת אימיילים ובמקום פשוט "לארכב" אותם.

בשלב מסוים, הנפח הזה נראה קטן עבור השימושים שאנשים עשו בתיבה (כולל כונן גיבוי. על אף שדווח שכמה חשבונות נמחקו והתוכן בהם אבד לעולמים, זו עדיין נראית בחירה טובה מגיבוי בכונן מקומי שעלול למות לו כך סתם). ואנשי גוגל הגדילו את הנפח לשני ג'יגה.

וכשזה לא הספיק, השעון שהציג את הטפיחה מג'יגה לשניים, גדל שוב, כאשר קצב הגידול כה איטי שהם למעשה עושים צחוק מלקוחותיהם הפתטיים.

 

ולפתע, כרעם ביום בהיר, מודיעים לאנשים כמו נועה שהתיבה שלהם, זו שהבטיחו להם שתהיה לעולם מספיקה, צרה מלהכיל את כל עולמם הדיגיטאלי.

אם ירצו להשתמש בשירות בו הם משלמים בצפייה בפרסומות, הם יצטרכו להיפרד מסכום כסף לא קטן.

זה קצת מזכיר לי את האבטיפוס לסוחר הסמים עליו לימדו אותי בבית הספר התיכון.

בהתחלה מציעים לכם מוצר אטרקטיבי חינם אין כסף.

מרגע שפיתחתם תלות והתמכרתם, סוחר הסמים של גוגל לא ייראה אתכם ממטר...

תשלמו, תמשכנו את הבית שלכם מבחינתו, תפרצו למכוניות, רק תשיגו לו את הכסף.

 

וכמו סוחר סמים טוב, החי חיי מותרות, דואגים לטפטף דרך מערכת יחסי הציבור המשומנת של גוגל, כמה טוב חיים אנשי גוגל.

כפי שסוחר סמים נוסע במכונית BMW פשע מצ'וכללת, כך אנשי גוגל, מתהדרים במשרדים מפוארים המכילים כל טוב.

אני מתפלא שגוגל לא הקימו את המרכז שלהם בקולומביה.

 

מעבר לפגיעה שיש פה בתדמית של גוגל (שתישכח כאשר החברה הארורה תזריק עוד סם נרקוטי לוורידי אתרי החדשות אודות מחשבים) שהבטיחה שאפשר יהיה לאחסן את כל המיילים שלנו בלי למחוק ולא כך הוא (אני כבר מזמן מוחק את מרבית ההודעות שאני מקבל ולא מארכב אותן או לפחות מוחק לאחר שארכבתי את מה שעשוי למלא את התיבה), יש כאן אינדיקציה לכוונות אחרות של גוגל.

מי שבתחילה הייתה מנוע חיפוש תמים, אח"כ חברת טכנולוגיה ולאחר מכן חברת פרסום (וגם קצת חיפוש ועוד כמה שירותים שאמורים למשוך אנשים לפרסום), מאותת שלאחר שתרגיל את האנשים לשירותיה, היא לא תהסס לגבות עליהם מחירים מופקעים.

כפי שאף בן תמותה לא יכול להרשות לעצמו עותק חוקי של מוצרי מיקרוסופט חוקיים, כך יבוא יום ובני האנוש יוכלו לכל היותר ליהנות מכמה שירותים חינמיים מוגבלים של גוגל, בעוד השאר יהיה בהישג ידם של עובדי גוגל או אלה שמרוויחים משכורות דומות.

 

כעת, עוד ישנן אלטרנטיביות.

יאהו! למשל, לא פחות טוב מגוגל ברמת העיקרון.

שירותי החיפוש שלהם השתפרו, את תיבת הדואר האלקטרוני הוותיקה הם בנו מחדש בצורה נהדרת והנפח שלה אמור להיות לא מוגבל (ואם לא עכשיו, אז מתישהו).

לא שהם עשו זאת מטעמים פילנטרופיים.

האיום מצד גוגל, הוא שמדרבן אותם לפעול. הרי גם הם גבו מחיר מופקע אף יותר מזה של גוגל עבור תיבה גדולה מהגודל המצחיק שהם סיפקו עד לפני זמן לא רב.

התחרות היא טובה. ורצויים מתחרים רבים ככל האפשר (לא יותר מידי קטנים, כדי שלא יפשטו את הרגל ויעלמו וישאירו אחריהם ענקים).

וזו הסיבה להשתמש פחות בשירותים של גוגל.

 

נכון לעתה, הבעיה הגדולה עם התיבה ביאהו היא דואר הזבל.

מילא, דואר זבל מגיע. זה עניין בלתי נמנע.

מילא, לא תמיד הפילטר מצליח לסנן את הזבל.

אבל גם אחרי שמסמנים משהו כזבל, עדיין ממשיכים לקבל מאותו מקור את הזוהמה האלקטרונית.

בינתיים אם כן, אני משתמש בתיבה של ג'ימייל כתיבה העיקרית, בעיקר מפני שבעיית הגודל לא מטרידה אותי, לאור אופן השימוש שלי.

גם סריקת הטקסט לא ממש מטרידה, כי אין לי סודות אפלים.

אבל שיאהו ישפרו את מנגנון סינון הספאם, אולי אשוב להשתמש בתיבה שלהם כתיבה העיקרית.

 

Google is evil!

 

טוב.

הגיעה השעה לסיים.

במילא אין לי שום כוונה להתחייב לשום דבר על גבי דפי הבלוג.

אלעד

הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד

נכתב על ידי ashmash , 15/8/2007 19:16   בקטגוריות מחיי היומיום, ערב רב, אינטרנט, ביקורת  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עבודה בחול ב-28/10/2007 16:30
 



פסגת הפסגות


 

אוטוטו סופשבוע חדש (אני בכלל לא בטוח שאספיק לסיים לכתוב את הקטע הזה עד שהוא יגיע ו/או יסתיים. מחר כבר אח שלי צפוי לבוא לביקור) והגיעה השעה להתפנות לסוף השבוע הקודם בו טיילנו ב-Peak District.

 

אז אולי אתחיל בתיאור במסכת שכירת הרכב.

אנגליה ידועה בשפע המחירים שאפשר להשיג בה עבור כל דבר כמעט, מה שמצד אחד מאפשר בחירה רבה, אך מצד שני מבלבל בטירוף. הרכב על לנו 10 פאונד ליום בערך (ועוד הוספנו ביטוח נורמאלי בעלות דומה, מה שאומר שעבור שלושה ימים שילמנו 65 פאונד, שזה עדיין פחות מבישראל), לרכב מסוג Nissan Micra, רכב קטנטן וחמוד.

את הרכב שכרנו ב"אנטרפרייז" (הם משכירים מכוניות, לא ספינות חלל). הם היו הזולים ביותר עם מבצעי סוף השבוע ויש להם, כמו למרבית חברות השכרת הרכב בבריטניה, שירות נחמד, בו הם אוספים אותך מהבית (ומחזירים בסוף) עד לסוכנות שלהם, כדי שלא תצטרך להתברבר בדרך אליהם.

הם איחרו בלמעלה משעה, לאור הפקקים ועומס מטורף שהיה להם בסוף השבוע.

הבחור שנהג שהיה גם הסוכן שלנו, היה בחור צעיר, חמוד למדי שאחרי שהתנצל בצורה כה יפה, באמת היה קשה לכעוס על האיחור.

 

חתמתי על החוזה אחרי שבדקנו את הרכב.

בזמן הוא שאל האם אני רואה עוד פגיעות ברכב, נוסף על כמה שכבר הספקנו לאתר ולסמן בדף.

אמרתי "יש בעיה עם ההגה".

"מה הבעיה?" הוא שאל.

"הוא חסר".

השבתי, ובטקה ואני צחקנו. הוא חייך מתחת לשפם (ולא, לא היה לו שפם).

 

כן, הרכבים האלה בבריטניה.

זה לא באמת מסובך לנהוג בצד השמאלי של הכביש ולשבת בצד הימני של הכביש.

אם אחרי חמש דקות לא עשית תאונה, כנראה שהתרגלת.

אחרי שעה בערך, אין דבר טבעי מלנהוג בצד השמאלי של הכביש ואתה מתפלא למה בכלל אנשים נוהגים בצד הימני של הדרך.

רק מה, בפעמים הראשונות, כשמחפשים את תיבת ההילוכים, מגלים ששולחים את היד לדלת.

להוריד את מעצור היד? טעות בכיוון.

מתוך הרגל, אפילו את חגורת הבטיחות חיפשתי במרכז המכונית, כי הרי בתור נהג, חגורת הבטיחות שלי צריכה להיות מצדי השמאלי.

 

בערב הראשון נסענו בטקה ואני ל-Great Yarmouth, כ-20 מייל מכאן, לחוף הים.

ים אינו מצרך נדיר בממלכה המאוחדת (כיאה למדינת אי), אך ימים המתאימים לרחצה בו אין יותר מידי.

סוף השבוע ההוא היה די חמים, הטמפרטורה טיפסה אף ל-27 מעלות, והעיר הייתה הומה.

המקום קצת מזכיר את עיר הילדים באגדה של פינוקיו, שם הילדים העצלנים הופכים לחמורים. כל כך הרבה מקומות שעשועים ובתי קזינו בוהקים בשלטי הניאון שלהם.

 

 

 

Great Yarmouth

 

 

 

למחרת, נסענו ל-Cromer, גם כמה עשרות מיילים צפונה מכאן, לחוף הים (כי הרי היה יום יפה ובסלובקיה אין ים אז צריך לנצל את השהות בבריטניה), בדרך צפונה.

אח"כ נסענו מערבה דרך מקום ששמו שעשע אותי מעט - פאקנהאם (בכתיב לועזי זה פחות משעשע - Fakenham).

ובערבו של יום הגענו אל שפילד (Sheffield), בסמוך למחוז חפצנו.

 

משם כבר המשכנו אל הפיק דיסטריקט.

המקום עושה טוב בעיניים ולו רק בשל הגבעות הרבות שבו, בניגוד לשטחיות הרבה המאפיינת את East Anglia.

הוא ממוקם אי שם בין שפילד למנצ'סטר.

מדובר בפארק לאומי, אם כי במקום לשמר טבע של ממש, בעיקר משמרים שם את הישובים הכפריים. למעט מכוניות חדישות שנוסעות על הכבישים ומסגירות את האלף בו אנו חיים (אם כי יש הרבה מכוניות עתיקות על הכבישים, הרבה יותר מאשר בישראל), נראה כאילו הזמן קפא מלכת לפני כמה עשרות שנים, לפחות בכל האמור לערים.

התושבים מתפרנסים בעיקר מתיירות ומחקלאות.

 

את שתי הלילות העברנו ב-Bamford, ישוב קטנטן שכאמור נראה כאילו לקוח מתקופה עתיקה יותר וכאילו לא חל בו שינוי לפחות מאמצע המאה העשרים.

הבתים ישנים, האבנים השחירו ובכלל, שקט שם, מאוד שקט שם.

 

ביום למחרת טיילנו בקסלטון (Castleton).

מדובר בישוב קצת יותר גדול מבאמפורד, אם כי גדול הוא מונח יחסי לגמרי.

מעל הישוב מתנשאת טירה, די הרוסה. עליה לטירה עולה משהו בין 2 ל-3 פאונד (מחיר סטודנט) שאפשר להחזיר אם קונים כרטיס של ארגון דומה ל-National trust.

הסתובבנו באזור הררי, ירוק ורווי כבשים ופרות. היה נהדר. נשים כמה תמונות במקום להכביר במילים:

 

 

 

חלק מהטירה בקסלטון

 

 

 

הנוף מהגבעה עליה הטירה

 

 

 

ירוק במסלול

 

 

 

פסגות, כיאה לשם האזור

 

 

 

שוב ירוק

 

 

 

באזור יש לא מעט מערות. כידוע לכל ילד, בד"כ מתרגמים מערה לאנגלית כ-Cave. אך לא באנגליה...

פה, אם אפשר למצוא מילים אחרות, אז למה לא?

Cavern היא המילה שמשתמשים בה לתיאור המערות באזור. ויש כ"כ הרבה.

לפחות ארבע מערות ליד הכפר פתוחות למבקרים. אנחנו בחרנו ב-Speedwell cavern, שם אפשר לשוט בסירה במעמקי האדמה. היה מאוד נחמד, אם כי נראה לי שאפשר לוותר על החוויה הזו ואולי לראות את המערה עם הנטיפים או זו עם החללים הגדולים במקום.

על המערות ואבני הבלו ג'ון שכרו מהן אפשר לקרוא כאן.

למערות אגב, הלכנו בבוקר יום המחרת, כי רצינו לעשות עוד דברים באותו יום ולא להיקבר באדמה.

 

 

 

 

המערה

 

 

 

בטקה ואני במערה

 

 

 

אחרי קסלטון היינו בעיירה עם שם משעשע למדי, Bakewell, קרי מקום שאפוי היטב.

אין לי ממש מה לכתוב על המקום, מלבד שהוא נחמד, כמו יתר המקומות.

אה, גם הייתה שם להקת רוק שניגנה בפול ווליום בתוך משאית מול קהל ממש מבוגר, מחזה ביזארי למדי והמוסיקה לא הייתה טובה בכל מקרה, יותר מידי רעש.

בכלל, עוברים בכ"כ הרבה עיירות קטנות שאת השם שלהם הספקתי לשכוח, שאני לא רואה טעם לכתוב על הכל.

אפשר לסכם פשוט שהיה מקסים.

 

 

מרכז מסחרי חדש ב-בייקוול

 

 

 

בערב הסתובבנו ליד האדם שקרוב למקום מגורינו, Dervent כמדומני.

הלכנו כשעתיים. פגשנו ממש בהתחלה זוג מבוגר ומוזר. האישה שכנעה אותנו ללכת לכיוון ממנו הם הגיעו.

היא הדגישה לפחות חמש פעמים את העובדה שיש שם שירותים ושאפשר לשתות.

כנראה שהיא השתמשה בשירותים.

את בטקה ואותי זה הצחיק מאוד.

וגם ראינו צפרדע ובכלל, האגם יפהפה.

 

 

 

אגם

 

 

 

צפרדע

 

 

 

גשר

 

למחרת חזרנו. עוד הספקנו לעבור בלסטר (העיר, לא הכיכר עם הכרטיסים הזולים). יש שם מוזיאון חלל, אבל דורשים 9 פאונד, מחיר שערורייתי לכניסה (וזה עוד במחיר עם הנחה).

לפחות על יד יש מוזיאון נחמד למדע, בבניין הישן לטיהור שפכים (נושא מעניין, אולי אכתוב עליו בפעם הבאה).

וזהו.

נכתב על ידי ashmash , 11/8/2007 01:10   בקטגוריות טיולים  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Bad Moon ב-26/9/2007 11:30
 



מי שרוצה לגייס את כולם, שישלם לכולם


 

זה לא שחדשות מגיעות לממלכה המאוחדת יותר לאט ולא שהבבל"ט המקומי על מחלת הפה והטלפיים ממש מעניין אותי.

פשוט היו לי כמה עיסוקים בימים האחרונים. תודה לממציאי ה-VOIPשמאפשרים לגור בנוריץ' במזרח אנגליה ולנהל שיחות עם אשדוד בדרום ישראל במשך שעות, לצרכי עבודה כמובן.

וגם את סופשי השבוע צריך לנצל לצרכי טיול, קיט ונופש, כך שבסוף השבוע האחרון היינו ב-Peak District (שעליו ודאי אכתוב שיהיה לי כוח להוריד את מרבית התמונות למחשב) והיה נהדר.

ודווקא רציתי לכתוב כמה מילים על הקשקושים של שר הביטחון וחבריו שצריך להחזיר את הבושה ל"משתמטים".

 

אז הנה, באיחור קליל. הרי לזמן אין באמת חשיבות, הרי אני לא אמור להתאים אותי לספין זה או אחר של מי שרוצה להגדיל את תקציב משרדו או לזכות ברווח אחר ובהתאם לזה משחרר את הודעותיו לעיתונות ונואם נאומים בטקסי אזכרה לפרשנים צבאיים.

 

 

 

למה בעיית כוח האדם לצבא לא קיימת

 

אז נתחיל.

יש כמובן את הבבל"ט הרגיל על זהות המשרתים. מי כן משרת, מי לא משרת, אילו קבוצות אוכלוסיה, אילו סוגי אנשים. היה גם מי שהרהר על המספרים השונים ומשמעותם.

 

אז בעניין הזה, מי שמתלונן שרבים לא מתגייסים, צריך לשאול את עצמו, רצוי בכנות, האם אכן הוא ממש את כל פוטנציאל הגיוס שלו.

אם הוא יעשה בדיקה אמיתית, הוא יגלה שרבים וטובים, מיטב הנוער הישראלי (לא רק היהודי-ציוני וכמה מהקבוצות שמשתפות איתו פעולה לצרכיהן) לא משרתים, משום שהם "בני מיעוטים". היה אפשר לשלב אותם בצבא, אבל אינטגרציה כזו, יותר משהיא סיכון ביטחוני למישהו היא לא עניין שלמישהו בממשלה בישראל יש בו עניין (הרי ערבים יכולים לשרת בצבא, ראו את צבאות המדינות סביבנו. הבעיה היא שזה יחייב, רחמנא ליצלן, לתת להם משקל פוליטי, כלומר גם להזרים כספים למקומות מהם הם באים, אבל גם להתחשב יותר בדעתם, אם הם נגיד לא סבורים שמלחמה באויב הערבי הרשע מצפון היא מלחמת אין ברירה).

 

יש כמובן את החרדים שדנו בהם לא מעט על פי מה שקראתי, קבוצה לא מבוטלת (מה היו הנתונים, 11% מקרב הלא מתגייסים? אל חשש, זה יגדל וזה לא משהו רע בהכרח, רק צריך לקחת את זה בחשבון שבוחנים האם לפתור אותם מחובות אזרחיות), הנהנית מפטור גורף כמעט, בחסות חוקי הכנסת, משירות צבאי או שירות אלטרנטיבי.

לא מדובר על נטורי קרטא (שאגב כתבה יפה עליהם ועל החרדים בירושלים בכלל, הייתה לפני כמה ימים בגארדיאן) שמבחירה לא משלמים מיסים, לא נושאים תעודות זהות ישראליות ולא נתמכים בשירותי המדינה, אלא מדובר באזרחים לכל דבר שאמורים על פי ההיגיון הבריא גם ליטול חלק בחובות וגם ליהנות מהזכויות שהמדינה מעניקה לאזרחיה (ואלה כידוע, הולכות ומצטמצמות). פריווילגיות להם הם זוכים כמו גם גריעה מזכויות האזרח שלהם הם בגדר אפליה על בסיס שיקול שאינו מתקבל על הדעת בחברה דמוקרטית - על סמך אמונה דתית.

חרדים אם כן, הם מקור לא רע לכוח אדם שיכול לשרת בצבא והבחירה לא לגייסם היא בחירה מודעת.

 

נשארנו עם עוד כמה חולים, חולים מדומים נוסח גיבורו של מולייר, פגועי נפש, פגועי נפש למשמע המילה "צבא" ואנשים השוהים בחו"ל שהם המחצית השנייה של היהודים (שהם כאמור רק חלק מהאוכלוסיה הפוטנציאלית).

את השוהים בחו"ל צריך לברך ולו רק בשל התושיה הרבה שלהם והחזון - היכן לא מוטב להתגורר (רמז, הקטע הזה עוסק בסיבה אחת, מצוינת, למה לא כדאי להתגורר במקום ההוא, אלא לכל היותר להתגעגע אליו מרחוק כשמדברים ולצחקק כאשר חושבים על זה).

לגבי החולים האמיתיים, לפחות חלקם יכולים להתגייס. פגשתי לא מעט מתנדבים בשירותי הצבאי, והפטור שקיבלו, כך לפחות על בסיס התרשמותי הבלתי מקצועית, נבע בעיקר מהרצון של רופא צבאי להתנער מהמחוייבות המשפטית הכרוכה בנזק שעלול להיגרם להם ומהמחוייבות הרפואית שעולה מעל לסכום מסוים שהצבא מוכן להשקיע. לראייה, חלק ניכר מהם מתנדב, כאשר הצבא מסיר מעצמו אחריות וכולם שמחים.

נותרנו עם המדומים. אם את האמיתיים אפשר לגייס, אפשר כמובן את המדומים. הרי אם מחלה אינה דרך לצאת מהצבא, הרי אין טעם לזייף את המחלה כדי להשתחרר. לכל היותר על מנת לקבל הקלות בשירות, אבל אלו דברים שחיילים עושים בכל מקרה.

 

אם כן, נראה כי לפני שמתלוננים שיש בעיית כוח אדם, רצוי לנסות לנצל בצורה טובה יותר את ה"משאבים" הקיימים.

בעיות, אם קיימות, הן נקודתיות. למשל חוסר מוטיבציה לשרת ביחידות קרביות, כי הרי למה למות בעבור החלטות אוויליות של פוליטיקאים (או לפחות כפי שמצטייר בתקשורת, שהיא בעיקרה מתלהמת, בהתאם לחברה בה היא פועלת)?

אפשר לפתור אותן הן בתמריצים כספיים למשרתים ביחידות הבעייתיות. פתרון עדיף הוא להפסיק לכבוש שטחים כמו ב-XONIX ולשלוט על אנשים אחרים נטולי זכויות אזרח וכך להקטין את המטרות הגרנדיוזיות של הצבא עם התקציב הגדול ביותר בעולם ביחס לתמ"ג לנפש.

בעיה כאמור, אני לא רואה.

 

 

 

למה בכלל לא צריך שירות חובה

 

בפסקה הקודמת, התחלתי לרמוז באשר ל"פתרון" הרצוי לבעיות הלא קיימות של הצבא הישראלי.

הסברתי שכגודל המשימות, כך גודל המשאבים שיש להקצות ולכן הקטנת המשימות, משימות שאיש לא צריך לקחת, יקטין את גודל הצבא הדרוש, יקטין את התקציב הדרוש ובאופן כללי, יעשה לאנשים במדינת ישראל, למעט אולי כמה אנשים שעושים רווח בתעשיות הצבאיות ובמערכת הביטחון, רק טוב.

 

יתכן ובחלק הראשון, נוצר רושם מוטעה של תמיכה בצבא גדול ושירות צבאי לכולם ולא כך הוא.

החלק ההוא נועד להסביר מדוע הבעיה בעניין הגיוס היא וירטואלית, מכשיר שמשרת מספר מטרות ובהן הגדלת תקציב הביטחון, התנגחות בקבוצות שונות (אנשים מערים, ערבים, חרדים וכיוצ"ב) ובקצרה לחזק את הספרטניות הישראלית.

 

אולם נשאלת השאלה מדוע בכלל לקבל את הנחת היסוד שיש צורך בצבא גדול, "צבא העם" (או "צבא חצי העם" או "צבא 70% מהעם")?

אני נזכר שפעם, כפרפרזה לג'ון פיצג'ראלד קנדי שאמר "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, תשאל מה אתה יכול לעשות למען המדינה", אמרתי "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, תשאל למה בכלל קיימות מדינות" (באמת, כאשר מדינה, מעשיר למטרה מסוימת או מספר מטרות, חדל מלתפקד לשם המטרות לשמן הוא קיים, רשאים האזרחים להתמרד נגד כך [ואני חוזר על דבריו של ג'ון לוק, ב"על הממשל המדיני", לא המצאתי פה משהו חדש]).

 

גם במקרה של הדיון על האם יש מספיק מתגייסים או לא, יש הסחה מהשאלה המעניינת יותר - האם בכלל יש צורך בכל אותם מתגייסים.

הדיון הזה, מכניס אל הנחות היסוד מין אקסיומה שחובה שכולם ישרתו וממנה יוצאים לדיון בשאלה האם אכן כולם משרתים.

אבל למה בכלל לקבל כמובן מאליו שכולם צריכים לשרת?

ברוב מדינות העולם, לא קיים שירות חובה. שירות החובה, אם אינני טועה, הונהג לראשונה בימיו של נפוליאון.

מדינת הלאום החדשה, הייתה זקוקה לצבא הלאום במקום צבאות שכירי החרב. העם הוא הריבון והעם הוא הנלחם...

הצבא הזה אגב, היה גם זה שצרכי חייליו סופקו ("הצבא צועד על קיבתו" וכו').

אז איך דיון, בשל כל מיני איומים קיומיים הכוללים שתי מדינות ערביות איתן יש לישראל הסכם שלום, עוד כמה מדינות ערביות חלשות יחסית שאין לישראל שלום ואיום איראני (או מקבילה לו בעבר) שגיוס חובה כלל לא משנה לפתרון מוצלח שלו, מסירים את השאלה הזו מהפרק?

 

מעטות המדינות שכלל אין להן צבא. נראה שבשלב הזה ישראל לא יכולה להצטרף למועדון המובחר הזה.

אך במרבית המדינות הנאורות (וגם פחות נאורות), השירות הצבאי הוא עוד עיסוק, עיסוק אחד מיני רבים. כפי שלא כופים על אדם לעבוד במכבי האש, שירותי רפואת החירום או המשטרה, כך לא נהוג לכפות על אנשים לעסוק במשימות צבאיות.

 

אלמנט הכפייה, שנראה שהתקבל בישראל כמובן מאליו, הוא אלמנט המתאים למיליציות חמושות שפושטות על כפרים ומגייסות לשורותיהן ילדים, לא למדינות מאורגנות ומסודרות.

הוא מעניק לריבון כוח כמעט בלתי מוגבל למעשה, בכך שהוא מאפשר לו לכפות על אנשים לעסוק בפעילות שאין הם רוצים בה המסכנת את חייהם ובה הם נדרשים לציות עיוור לאותו ריבון או באי כוחו.

בזמן הזה, הם מקבלים שכר רעב בתנאי תעסוקה שבמקרים רבים מוציאים שם רע לסדנאות היזע בעולם השלישי.

 

וכל זה בזמן שהריבון שכופה עליהם זאת, מתנער מאחריותו כלפיהם, מוכר את נכסיו, הם נכסיהם שפחות ממחיר העלות, מוריד את רמת שירותי הבריאות לה הם זוכים ומניף את נס האגואיזם על פני הדאגה לכלל.

בזמן שהסולידריות היא דבר שמבקשים מהפרט להעניק, אך ספק אם מוכנים להעניק לו אותה בשעת הצורך.

 

בחברה בישראל, כזו שמקדשת את האינדיבידואליזם והמטריאליזם, שירות צבאי בכפייה, שירות צבאי נטול תגמול, נראה תלוש מהמציאות כמעט כמו שלג בלב הסהרה.

האיום הקיומי שלכאורה מצדיק זאת, הוא כזה שכפי הנראה המאויימים בו לא היו מודעים אליו, לולא היו אינטרסנטים שדואגים להזכיר להם אותו כל הזמן.

ולכן, נראה שאין טעם של ממש בשירות הצבאי בכפייה.

 

אלו שמשרתים, ראויים לקבל את התגמול הכספי על עבודתם, הזמן שהם משקיעים והסיכון שהם נוטלים.

הנה, כאן בבריטניה, שירות החובה מייצג מיעוט כמעט מבוטל ממהלך השנים בהם קיימת הממלכה (מוסד מיותר ומטופש, אך על כך בפעם אחרת).

הצבא נאלץ באמת להתאמץ כדי לגייס את אנשיו.

לכן כוח האדם יקר, ולא רק כסיסמא חלולה וריקה מתוכן כמו בצבאה של איזו מדינה מזרח תיכונית.

הצבא נאלץ להציג עצמו כאטרקטיבי (הו, מסכנים האומללים שאכן מאמינים בכך) ובכל אופן להציע שכר הולם לחייליו.

 

ראו לדוגמא את נוריץ'. בדרך מגדלן ליד Anglia Square, ישנה לשכת גיוס הנראית כמו עוד אחת מהחנויות הרבות באזור:

 

 

 

 

כפי שניתן להבחין, בחזית בחרו להבליט את המשכורות, הלא רעות בכלל שהחייל בצבא הבריטי מקבל (למקרה ותהיתם פעם כמה מרוויח חייל בצבא הבריטי, נכון לאוגוסט 2007):

 

 

 

כפי שניתן לראות, כבר מיומו הראשון, החייל הבריטי מקבל 32 פאונד (תכפילו בכ-8.5 ותקבלו את הסכום השקלים) מידי יום.

טוראי מקבל כבר כ-40 פאונד מידי יום ביומו.

סמ"ר כ-75 פאונד מידי יום.

בצד ימין המשכורות השבועיות, למי שמעדיף את זה ככה.

טורי בריטי מקבל בשבוע כ-300 פאונד, למעלה מפי 30 מחברו בישראל.

בריטניה אמנם מדינה יקרה, אבל לא פי 30 מישראל...

 

זה לא שבמחיר הזה חיילים לא מתים, מקבלים תסמונות פוסט טראומטיות ועוד כל מיני דברים שקורים שנכנסים לכל מיני "משימות" חסרות שחר בעיראק ואפגניסטאן, אבל שיקולי ניצול כוח האדם הופכים להיות בעלי משקל רב יותר וצריך לחשוב פעמיים לפני ששולחים חיילים לצרוב תודעה.

 

בשלב הזה, אעצור.

נראה לי שכל בר דעת יכול לעשות את השיקולים שלו ולהחליט האם הוא מעדיף להיות שכיר חרב בכפייה ללא תמורה בישראל, או במקום אחר שמעניק תמורה לחייליו. או אולי לא להיות שכיר חרב בכלל. יש אנשים, שמה לעשות, תורמים יותר שלא בביגוד אחיד בעל צבע מגעיל.

מי שרוצה לגייס את כולם, אולי ראוי שגם ישלם לכולם (מעבר לפתרון הבנאלי שהצאתי בהתחלה - באמת לגייס את כולם).

ועכשיו, אפשר אולי להתפנות לדיון בבעיות אמיתיות.

אלעד

נכתב על ידי ashmash , 8/8/2007 19:36   בקטגוריות אקטואליה, צבא  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לנה ב-14/8/2007 11:03
 



שחור זה בעצם הירוק החדש


 

חודש אוגוסט ובאמת נהיה קצת חמים, חמים מידי. הבוקר אפילו יצאתי מהבית עם חולצה קצרה.

 

אך לא בזה עסקינן.

אוֹרי הביא לתשומת לבי את דבר קיום האתר "שחור".

 

הרעיון של האתר פשוט להפליא. הוא משלב בתוכו את מנוע החיפוש גוגל, רק הדפים צבועים בשחור.

הנורות הלבנות במחשב זוללות אנרגיה, אך כאשר המסך שחור הן למעשה כבויות וכך נחסכת אנרגיה רבה.

זה לא יציל את העולם, אבל זה עוזר במשהו, ולו רק למען ההרגשה הטובה.

יש גם הסברים של יוצרי האתר.

 

זה מזכיר לי, שכאשר הייתי בצבא, אדם יקר אחד, החליף את צבעי ברירת המחדל במעבד התמלילים שלו כך שהרקע היה שחור (יתכן וגםם הטקסט היה ירוק, למען נוסטלגיה למחשבים עתיקים). ההסבר שלו היה פשוט ופחות אקולוגי, אם כי די דומה לרעיון מאחורי "שחור".

הלבן מאמץ את העיניים מאוד, בעוד הרקע השחור מאפשר עבודה לאורך זמן רב יותר מבלי לאמץ את העיניים.

זה היה הגיוני. אפילו ניסיתי זאת לתקופה, עד שהשוני הרב מהתוצאה המודפסת החזיר אותי לרקע הלבן.

 

אולם נדמה לי שכתחליף אינטרנטי לגוגל, בלי צורך להדפיס, שחור עושה את העבודה.

מעניין מתי הם יתמכו במנועי חיפוש אחרים כמו יאהו וכו'.

 

ואגב, נזכרתי לי במשפט ששמעתי פעם, כי "ירוק הוא האדום החדש", משפט שבהתחלה נראה מעט סתום, עד שחושבים על ההקשר הפוליטי, בו מי שהיה בעבר בעד מאבקי הפועלים, פועל היום למען הסביבה.

אז בפרפרזה למשפט ההוא: גוגל בשחור הוא בעצם הירוק החדש...

 

 

ויש גם גרסה באנגלית, שגם נראית כמו גוגל, בלי היומרה הסביבתית, שבטקה מצאה.

נכתב על ידי ashmash , 1/8/2007 13:33   בקטגוריות שימושון  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לנה ב-5/8/2007 16:33
 





467,161
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לashmash אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ashmash ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)