| 9/2003
תחרות הבלוגר/בלוגרית הסקסי/ת ביותר נפתחה!
נתקלתי בכתבה הבאה בוואלה, אשר מספרת על תחרות הגיימר (אותו אדם אשר מקדיש את חייו או סתם את זמנו החופשי למשחקי מחשב) הסקסי ביותר.
מיד עלה במוחי, רעיון, לעשות את תחרות הבלוגר/ית הסקסי/ת ביותר.
אז מי שרוצה מוזמן/ת לשלוח לאי מייל שלי את תמונתו/ה ואין לי מושג לאן התחרות תתפתח, אבל זה עשוי להיות מעניין (ואם לא אז לפחות אהנה משלל תמונות "סקסיות" של גולשי ישראבלוג).
ולפני שהתחלתי את התחרות, חיפשתי בגוגל את צמד המילים sexy + blogger וקיבלתי את התמונה המצורפת מתוך הבלוג הבא (אם מישהו מבין מה רשום שם אשמח לתרגום, אחרת אאלץ לתרגם את זה עם גוגל ביום מן הימים)...
גמר חתימה טובה וברכות לבלוגר/ית הסקסי/ת ביותר בישראבלוג שטרם נבחר/ה.
אלעד
תמונתה של אנג'לינה להמחשה בלבד (OK?)
| |
יש אקשן - יש עדכון
גנב, משטרה, בלאגנים
הסיבה האמיתית, או ליתר דיוק התירוץ האמיתי לכתיבת פוסט זה, הוא שבערך כחצי שעה לאחר חצות, ניגש אלינו שכן שלנו, מהקומה מתחת, לאחר ששמע רעשים שאמא שלי עשתה במרפסת והזעיק שוטר.
הסיבה שהוא אזעיק שוטר על סמך רעשים של אישה שהחליטה לסדר את המרפסת בשתיים עשרה בלילה היא כי לאחרונה, מסתבר, היו אצלנו בשכונה הרבה פריצות לבתים, כך שאל תופתעו אם מתישהו אספר על כך שפרצו לי לבית ורוקנו ממנו מספר דברי ערך (מה שאומר לי להחביא את הפאלם, המיני דיסק ומצלמת הוידיאו, אי שם בתוך ארונות ומגירות).
השכונה הגדולה במדינה
אני גר בנוה שאנן, השכונה הגדולה ביותר בישראל (יש בה כ-70 אלף תושבים). בשכונה הזו נמצא הטכניון, מה שאומר שבשכונה שלי גרה אוכלוסיה צעירה המתחלפת לעיתים קרובות (וכמובן, מאוד מורכבת - הרבה ערבים ועלים חדשים אשר ביום ממלאים את הקמפוס ובערב את רחובות השכונה). השכונה נחלקת למספר אזורים, כאשר באזורים מסויימים גרים המוני עולים חדשים (אזור הידוע בשם יזרעליה), אזור מלא דתיים לאומיים (האזור הותיק, בעיקר רחוב התיכון), אזור בו יש ישיבה חרדית גדולה ומן הסתם גרים בו הרבה פינגווינים (על גבעת השבשבת, סמוך לזיו) ויש עוד מספר אזורים, אשר כל אחד מהם מתאפיין ברמה סוציואקונומית מסויימת, המשתנה מאזור לאזור.
ממש עיר בתוך עיר...
לאור המאפיינים האלו, אשר עיקרם אוכלוסיה מגוונת ורבה, אין בעיה גדולה במיוחד עבור הפורץ, להיות תושב השכונה (וכלל לא צינתי שהשכונה גובלת בשכונת חליסה הענייה ועוד מספר מצומצם של בדואים, המתגוררים בואדיות הסמוכות).
השכונה מתחרדת
אתמול בערב יצאתי לריצה בשכונה (שאני מציג את זה כך, יש לי תחושה כאילו אנשים עלולים לחשוב שאני רץ כל יום או יומיים, לאמיתו של דבר, אחת לחודש בערך, כאשר אני נזכר שאני פדלאה, אני יוצא לריצה בשכונה). כאשר עברתי ברחוב הגליל, גיליתי שבמקום בו עמד עד לא מזמן בנק המזרחי, פתחו בית כנסת חדש, כל כך חדש, שאת שלטי הבנק טרם הספיקו להסיר ופשוט מחקו את הכיתוב שהיא בצבע כהה.
באשר לאוכלוסיית המתפללים, בדיוק כאשר עברתי שם, ראיתי אחד שלמד איתי בשכבה וחזר בתשובה, לבוש כולו לבן לכבוד החג. ממה שהספקתי לשמוע בשניות בהן חלפתי שם, ברכו אותו, נישקו אותו ואיחלו חג שמח ושנה טובה (משום מה, אם אני הייתי מדבר בטון בו דיברו אליו, הייתי אומר שאני ציני להחריד, אולם משום מה מי שדיבר אליו כלל לא דיבר בנימה צינית).
בגלל היחס החנפני הזה אגב, הוא חזר בתשובה, כי בקרב חבריו לעולם החילוני (אם אפשר לקרוא להם חברים), לעגו לו והוא לא ממש יכל להרגיש אף פעם כשייך, דבר שאותם אנשים מעניקים לו, גם אם מדובר בהצגת מצגת שווא של אחדות מזוייפת ואהבה במס שפתיים.
עדכונים חמים מהתנור (זהירות לא לקבל כוויה)
הספירה לאחור החלה!
זהו, סופי, בלילה שבין שישי לשבת, טיסת בריטיש איירוויז מת"א להית'רו ממריאה ועל סיפון המטוס, לא פחות ולא אחר מאשר אח שלי...
יש, נפטרים ממנו!
יום גדול למדינת ישראל, יום ענק לי, סוף סוף יהיה קצת שקט בבית (אחרי שיתפסו את הגנב), כי לא יהיה לאמא שלי על מי לצעוק (היא תנסה עלי, אבל אני למדתי לשמוע מוזיקה בחדר ולא להגיב).
שנה טובה מבוליביה
היום בשעות הצהריים, חבר שלי (שכעת אחשוף את שמו, אלעד, כי יהיה לכך שימוש בהמשך הפוסט), מבוליביה אשר בדרום אמריקה.
דיברנו משהו כמו חמש או עשר דקות, בין השאר על איך היה הטיול שלו עד כה (האם מישהו זוכר שהוא טס לארה"ב לעבוד במובינג, מהר מאוד התייאש וטס לדרום אמריקה?!), על המהומות שיש בלה-פז, הבירה של בוליביה (שוד ושבר, האמריקאים מנסים לכפות על המקומיים להפסיק לייצר קוקאין שמוצא את עצמו לבסוף בארה"ב וזה העיסוק העיקרי שלהם, אז למה לא לעשות מהומות?), על חטיפת תיירים בבוליביה (שזו אגב, עד כמה שידוע לי, שמועה מרושעת, שהתפתחה בעקבות חטיפת התיירים הישראלים בקולומביה אשר פשטה לה ברחבי דרום אמריקה), על המשך הטיול ואפילו הוא התלבט יחד איתי לגבי המשך הטיול (לחזור לארה"ב ולעבוד, או לטוס לברזיל וארגנטינה - אני יעצתי להמשיך לברזיל וארגנטינה).
הוא לא תפס את אמא שלו ואבא שלו בטלפון ואין בחור שכוח האל בו הוא נמצא על סף הג'ונגלים אינטרנט, כך שהוא ביקש שאני אתקשר לאמא שלו ואוגיע לה שהכל אצלו בסדר, שהוא חי והולך לצאת לטרק לימים הקרובים.
כך מצאתי את עצמי מתקשר מספר שעות אחר כך לאמא שלו ואומר "שלום, מדבר אלעד חבר של אלעד" (משפט טיפשי למדי), המשכתי וברכתי אותה לשנה טובה ואז סיפרתי בקצרה את מה שהבן שלה סיפר לי וסיימתי את השיחה.
ובהקשר של חו"ל בימים האחרונים אני מרבה לחלום ולפנטז על טיסות סובבות עולם בחו"ל. אח שלי הפנה אותי לאיזה אתר וערכתי חישוב קטן ומחיר הטיסות שאני מעוניין לבצע בטיול שלי עומד על כ-6500 דולר מינימום, מה שאומר - No fuckin' way. אבל כן, עדיין קיימת האופציה של טיול במזרח, אופציה שפויה בהרבה מבחינה תקציבית...
אזהרה
מי שעוקב, וגם מי שלא, ודאי שם לב שלאחרונה אני המלצתי לאנשים לא לקנות ממוצרי שטראוס, בגלל הג'לטין אותו הם שמים במילקי ומוצרים אחרים, אשר מופק מעצמות פרות. בין השאר ג'לטין מעצמות דגים נמצא ברשימת המרכיבים של מעדני היוגורט המוקצפים יופל'ה.
כזכור, המלצתי לקנות ג'ננה של טרה, תחליף מילקי אשר עולה בהרבה על המקור מבחינה קולינרית (לטעמי בכל אופן) ואין בו ג'לטין.
אבל מה, לתומי חשבתי כבר שהסמל טרה מהווה חותמת שהמוצר לא מכיל ג'לטין, שמח וטוב לב קניתי לפני מספר ימים יוגורט אננס, 0% שומן של טרה, המלצתי לאמא שלי לאכול, ולו רק כי מדובר במוצר 0% שומן והיא הרי תמיד בדיאטה (דבר שלא מפריע לה לאכול לפחות שבע מנות בחתונה שהיינו לפני מספר ימים, לא כולל קינוחים).
אז היא אמרה לי שיש בזה הרבה סוכר, ואמרה "אולי יש בזה סוכרזית", אז סובבתי את המוצר, הבטתי ברשימת המרכיבים ונחרדתי לגלות שביוגורט טרה יש ג'לטין דגים!
אבוי, מה אוכל כעת?
תנובה פסול בגלל היופל'ה, שטראוס פסול בגלל המילקי וכעת טרה פסול בשל היוגורט...
קיימות שתי אפשרויות - או לשבור עקרונות ולקנות מוצרים של שלושת החברות, כי שלושתן חברות עסקיות אשר לא בוחלות להשתמש במרכיבים מבחילים במוצריהן, גם במחיר מותם של בעלי חיים והכל כאמור למטרות רווח קל.
האפשרות השניה להחרים את שלושתן, ולעבור לחברה צרפתית, אשר מוצריה נמכרים ברשת "טיב טעם", רשת החנויות שהתפרסמה כי היא מוכרת בשר לא כשר (ואז אני קונה ברשת שכל עניינה הוא בשר, גם כאן יש סתירה אידיאולוגית).
עדיין לא גיבשתי אסטרטגיה ברורה בנושא, אבל זה לא יהיה פשוט, אם אני ארצה לעמוד בסטנדרטים האתים הנוקשים שהצבתי לעצמי ויתכן מאוד שבעקבות התגלית המרעישה אהפך להיות טבעוני (דהיינו לא אוכל מוצרים שמקורם מהחי בכלל, כולל ביצים, מוצרי חלב ומוצרים אחרים המופקים מבע"ח, דוגמת דבש ודברים שאתם כלל לא מעלים על הדעת).
אם יהיו התפתחויות לגבי תזונתי, אעדכן.
המלצה
זהו, עדיין במסגרת צימצומים בכתיבה לזמן הקרוב, אני אמנע מעצמי לגלוש לאינספור נושאים עליהם רציתי לכתוב (נכון לעת כתיבת שורות אלו, בפאלם שלי רשומים 27 רעיונות אשר רקמחקים להוספת מעט תוכן סביבם, מעט הערות ציניות ובדיחות שנונות על מנת שיהפכו לפוסטים משובחים (ואולי זה המקום לממש את משאלתה של צ'פי ולכתוב פוסטים קצרים וממוקדים יותר, במקום פוסטים ארוכים יחסית, המחולקים לנושאים רבים, אשר לעיתים כלל אין קשר ביניהם).
בכל מקרה, הרשו לי להמליץ על משהו חביב שגיליתי תוך כדי גלישה באתר של דיסני, מדובר במשחק חמוד, ממכר לחלוטין - ToonTown אשר בו אתם מרכיבים את דמותכם בעולם הסרטים המצויירים (סטייל רוג'ר ראביט, אני אגב הרכבתי דמות עם ראש חתול) ויוצאים למסע מופלא בעולם התלת ממדי בעל הצבעים הפסטלים הנעימים כל כך למראה...
ולחשוב שעד היום רק דנה יכלה להתגאות בזה שהיא חלק מסרטים מצויירים (אגב דנה חוזרת היום, ה-29/9 מהאי מנורקה אשר בספרד [ולא, לא מיורקה]).
אז אם אתם נוהגים להתמכר לשטויות, אז זהירות, כי אחרי שלושה ימים פגה גירסת הניסיון ותדרשו לשלם כסף על מנת לשוטט בעולם הוירטואלי שהחבר'ה בדיסני יצרו עבורכם...
משחק נעים לאלו שבוחרים למכור את נשמתם לדיסני ולילה בטוח, בלי הרבה גנבים לי ולשאר בני האדם בעולם.
אלעד
| |
Junkie
מכור
אני יודע שהבטחתי לעצמי, אבל מה יפה בהבטחות שבינך לבין עצמך שאתה יכול להפר אותם כל אימת שמתחשק לך ואף אחד לא באמת כועס עלייך (חוץ מזה שאני כועס על עצמי, אבל אני ידוע כאדם רחמן, סלחןורב חסד, במיוחד בימים אלו, אוטוטו בין כסה לעשור).
נוסף על כך, אני מרגיש מחוייבות קלה כלפי אותם אנשים אשר ביצעו 190 כניסות לבלוג שלי מאז כתיבת הפוסט הקודם, לפני ארבעה ימים וחצי.
ברכות לבביות
אז רק רציתי לאחל שנה טובה, לכל הקוראים, לכל הקוראות, לכל המזדמנים ולכל הקבועים, לזקן, ליתום (שזה בעצם גם אני), לגר ולאלמנה. לכולם (גם לאלו שאני לא באמת מסמפט).
מה שהיה ומה שהולך לקרות
ובכן, עברו עלי מספר דברים בימים האחרונים, אשר אספר עליהם במספר שוות ולא בהרחבה כבדרך כלל, ההרחבה תגיע מתישהו בקרוב, שיהיה לי קצת יותר זמן :
חתונה - הייתי בחתונה של חברה של אחותי משכבר הימים (עוד בעודי בכיתה ח' אם אינני טועה, היא נשבעה שהיא תתחתן איתי וכאמו היא לא ממש הגשימה את הבטחתה).
התעצבנתי על זיהום האוויר - זיהום האוויר בחיפה, במיוחד במפרץ חיפה ממש מרתיח אותי, אין לי מושג למה אף אחד לא עושה שום דבר ואני מתכוון לפעול בנושא.
רכב שכור - במשך יומיים היה לנו רכב אופל קורסיקה שכור עם תיבת הילוכים מולטיטרוניק מגניה (שאפשר לשחק עם ההילוכים כמו במשחק מחשב).
אח שלי עובר מדינה - בשבוע-שבועיים הקרובים, אח שלי חוזר חזרה למולדתו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד (ידועה גם בשם אנגליה) וכך סוף סוף ישוב השקט למדינתנו הקטנה או לפחות לביתינו הקט, אי שם על הר הכרמל המוריק.
סיון יוצאת לקורס קצינים - באופן מפתיע ובלתי צפוי, סיון יוצאת ביום שני לקורס קצינים. מה שהוביל אותי לבקר אותה בדחיפות מאתמול בערב עד היום, כי מי יודע מתי הפעם הבאה שאראה אותה...
בכל אופן, לי כל הסיפור הזה נראה ממש מוזר, אבל אני מניח שאני אתרגל אליו ואני כבר מצפה לטלפונים מסיון, מבסיס אי שם במרכז הארץ...
ולסיום - תשובה משטראוס - קיבלתי תשובה משטראוס, בעניין המילקי, הפעם לשם שינוי התשובה הייתה לעניין. בגדול, הם כתבו משהו כמו "יופי שכתבת לנו, העברנו הלאה, שתהיה לך שנה טובה". נכון, זה לא כיף לקבל תשובה כזו, אבל לפחות הפעם הם לא התייחסו לענייני כשרות שלא ממש מעניינים אותי, אלא לעניין שימוש בג'לטין מעצמות בקר.
גם על זה יבוא פוסט מלא ומפורט יותר, עם המכתב שנשלח אלי ועוד פרטים ופרשנויות.
וכמובן יש עוד מלא דברים שכאשר אהיה לי זמן, אתפנה להקדיש ממרצי וזמני לכתוב עליהם.
מתנת חג
והנה מתנת חג קטנה ממני לישראבלוג, אין לי מושג מי הכין את זה, קיבלתי את זה מאח שלי באי מייל וזה שיעשע אותי עד מאוד. מדובר בתמונה של שמעון פרס בשנות העשרים בחייו (ולפי אחד האלבומים שהופצו לכבוד יובל שנים למדינת ישראל, לפני שנים מספר [זה שהיו צרכים למנות ועדה לבדוק מדוע קרסו חגיגות היובל], אכן מדובר ביו"ר מפלגת העבודה הנוכחי, האיש שכמעט ניצח בכל מערכת בחירות בה הוא התמודד - שמעון פרס) והשחקן מייקל ריצ'רדס, הידוע יותר בכינוי - קוזמו קרמר.
שנה טובה ומתוקה
אלעד
| |
(חרדת) נטישה זמנית
החלטה על הפוגה - פסק זמן
ובכן, הגעתי להחלטה עקרונית (שהגעתי אליה מספר פעמים כבר בעבר, אבל אולי הפעם אצליח להגשים אותה [ואולי לא] לצמצם את כמות שעות הכתיבה שלי, מה שאומר שפוסט זה הוא הפוסט האחרון לחודש ספטמבר 2003 (אלא אם תהיה שואה גרעינית ואני אשאר האדם האחרון עלי אדמות לתעד את הארוע, או סתם משהו חריג)...
הערב
החודש הזה היה חודש מורכב, היו חלקים שאהבתי יותר, היו חלקים שאהבתי פחות, למשל היום בערב הלכתי לרקוויאם לחלום בסינמטק, איך שהתחיל הסרט נזכרתי שכבר ראיתי אותו פעם בדיוידי (ואז הפסקתי באמצע, כך שאין כאן redundancy [תודה לחיים המורה הותיק לאנגלית שהכניס שורש זה ללקסיקון שלי]). בסרט פגשתי חניכה שלי לשעבר בתנועה, אשר הייתי מדרך שלה כאשר היה הייתה בכיתה ה' ואני בכיתה י', כיום היא בכיתה י"ב ואני כבר טרח זקן...
בכל אופן, הגעתי לסינמטק באוטובוס, כך שכדי לחסוך מאח שלי נסיעה לילית שכל מטרתה להשיב אותי הביתה לאחר שהאוטובוס האחרון עזב, שאלתי אותה אם אפשר יהיה לנסוע איתה טרמפ וכך מצאתי עצמי מצתוות לשתי י"בנקיות ועתודאי אחד(אין בזה מילות גנאי חלילה, אלא תאור סטטוס גרדא), איכשהו עלתה ההצעה לשבת איפושהו, והואיל והיום לא תורי לטפל בילדים (מין בדיחה שכזו, אל תעיזו בכלל לשאול אם יש לי ילדים) ולא ממש מיהרתי הביתה התיישבנו.
היתה שיחה על כל מיני נושאים אשר ברובם לא ממש חשובים לי, כמו בית ספר וכו', אבל משום מה די נהנתי, אפילו שהשוקו היה השוקו הטפל ביותר שטעמתי מימי - הוא היה חסר מתיקות בעליל (בניגוד לשוקו העשוי מנוטלה טהורה אשר הכנתי לעצמי בשעות הצהריים).
וכך, בשעה כלשהי מאוחרת בלילה, אחרי שצוות המקום בו ישבנו פינה את הכוסות אשר שתינו מהן והחל לערום את הכסאות מסביב על גבי השולחנות, הבנו שאנו לא ממש רצויים באותו חדר והלכנו לדרכנו.
הוחזרתי לביתי, למען האמת קרוב לביתי, כי לא רציתי להטריח את הבחור החביב בהסעה ישירה לביתי, הכרוכה בעיקוף קל. כאשר ירדתי מהאוטו גיליתי שבאחורי המכונית מודבקות מדבקות, אשר אחת מהן צעקה "העם עם הגולן". שלא תבינו לא נכון, אין לי בעיה עם הגולן, מדובר באחלה מקום, אבל עצם המחשבה שנסעתי באוטו "סמי-התנחלותי", העבירה בכל גופי צמרמורת...
בא לשכונה בחור חדש
ובכן, אני מנצל את הבמה שניתנה לי על ידי הקדוש ברוך הוא (יריב חבוט כמובן) כדי להסב את תשומת לב הקוראים אשר עוולות שרשויות המדינה (ובמקרה פרטיקולרי זה צבא הגנה לישראל) מבצעות לבלוג חדש שנפתח בימים האחרונים על ידי מכר אשר כבר כמה חודשים מהסס אם לפתוח בלוג או לא באשר לדברים הנוראים אשר צה"ל עולל לו. לא ארחיב את הדיבור, אולם אציין שמדובר באדם אשר התגייס מספר חודשים לפני וכיום, מעל חמישים חודשים אחרי הוא עדיין בצבא.
אקסטרה על זה שהוא התגייס עם מוטיבציה אדירה והרבה רצון לתרום...
אז לא אכביר בפרטים, גם מפני שאחרת לא ישאר לכם מה לקרוא בבלוג שלו וגם מפני שאני עשוי חלילה לחשוף פרטים על זהותו, דבר שבשלב זה לפחות הוא לא מעוניין לעשות...
אז מי שמעוניין - פראיירים לא מתים, מאת הפראייר (האיש שאם תסתכלו בתחתית הבלוג שלו, תגלו את הכיתוב "הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להפראייר", שגיאה תחבירת נוראה [אחרי למד לא יכולה לבוא הא הידיעה, מפני שהלמד בעצמה היא אות היידוע] שנובעת מכך שכאשר יריב הגה את ישראבלוג, הוא כנראה לא לקח בחשבון שאנשים יכולים לכנות עצמם בכינוי אשר מתחיל בהא הידיעה).
לדפוק את הראש
על תקרית הפטריות הנוראה כתבתי בפוסט הקודם, אולם לא ציינתי שאני מתחיל לצבור הרגלים שליליים, ביניהם שתיית אלכוהול עם ארוחת הצהריים (בינתיים ניסיתי זאת פעמיים, כך שאי אפשר להגיד את זה מסורת שהחלה, אבל יתכן ואעשה זאת עוד מספר פעמים).
השילוב של שניצל טבעול ומשקה וודקה מעורב עם גזוז לימונדה של בקרדי לא בכלל, אולם הואיל והרגלי השתייה שלי מסתכמים ב"אין הרגלי שתייה", מצאתי את עצמי עם תחושה מוזרהבחזה במשך כמה שעות אח"כ, דבר אשר מעמיד בספק בכל זאת את המשך השתייה שלי. מה שאומר שאני חוזר לשתות לימונדה רגילה ולא לימונדה מהולה בספירט רוסי (למען האמת בקרדי מיוצר בהמבורג, כך שזה משקה גרמני, אז לפחות לגבי זארץ ייצורואין לי דעות שליליות).
בכל אופן, תחושת השכרות הקלה, מזכירה לי את היום בו ערכתי סיור יינות בדרא"פ, חזרתי בערב לאכסניה, אחרי טעימת 20 כוסות יין, די הרבה לשתיינים כבדים, משהו מטורף למתנזרי אלכוהול שכמותי. אחרי חמש כוסות הרגשתי סחרחורת, אחרי חמש עשרה כוסות כבל לא ממש יכלת ללכת בקו ישר (בהרבה קווים ישרים ולא מקבילים דווקא הצלחתי ללכת בכלל לא רע), כאשר חזרתי לאכסניה כאמור, אחרי עשרים כוסות יינות שונים, אדומים ולבנים, תוססים ועפיצים (טוב, הם לא היו עפיצים, אבל רציתי להשתמש במילה הזו המתארת ריח חריף מריר ומשמשת בעיקר לתיאור יינות), הייתי שמח וטוב לבב וכך מצאתי עצמי משחק שחמט (ומפסיד פעמיים ומנצח פעם אחת), משחק משחק קלפים בשם Shit head אשר בסופו הוכתרתי כשיט הד, אבל רק לפעם אחת, לאחריה תפסתי את עקרונות המשחק ומאז ועד היום טרם הוכתרתי בשנית להיות Shit head...
בקיצור היה כיף, היה נחמד להיות שיכור אלפי קילומטרים מהבית, עם אנשים ידידותיים, חלקם שיכורים, חלקם שיכורים ובהשפעת סמים אשר בלתי חוקיים גם שם (כאשר הציעו לי סירבתי בנימוס, סה"כ מעולם לא עישנתי, לא סיגריה רגילה ולא מריחואנה/גראס, ולא הייתה לי כוונה להתחיל לנסות בקייפטאון) ובכלל באווירה ידידותית ומופלאה (וואו, פרץ נוסטלגיה, אני ממש מתגעגע לקייפטאון ולמקומיים/בריטים/קיווים [ניו-זילנדים]/אמריקאים שהיו שם).
החגים בפתח - ברכות, איחולים וקישורים
הואיל ועל פי התוכניות אני לא מתכנן לכתוב הודעה עד ראש השנה, ויתכן גם אף עד יום הכיפורים, אני רוצה לברך את כל קוראיי, את כל מכריי ואת כל המין האנושי בברכת שנה טובה, חתימה טובה (לי אגב יש חתימה ישנה של יעל בר זוהר, אם זה מעניין מישהו), שנת שלום, שנת בריאות ויתר הקלישאות הללו שלא ייקרו, בדיוק כמו ראש השנה לפני שלוש שנים בו עשיתי חג בצבא ופרצה לה אינתפידת אל-אקצה כאות מחאה :)
אני מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו או העלבתי במהלך השנה האחרונה והשנים שקדמו לה, לא שאני חושב שאני אחדל מלהעליב ולפגוע באנשים בשנה הקרובה, אבל זה מין ביטוח שכזה, בדיוק כפי שערסים ועבריינים מניחים על ראשם כיפה, רק במידה שאולי בכל זאת יושב לו שם למעלה מישהו ומשגיח.
ובינתיים, שתהיה לכל הקוראים שנה טובה ומתוקה, אל תהרגו דגים וחיות אחרות בשביל לסמל כאילו זה מה שיגרום לכם להיות לראש ולא לזנב, אל תהרגו תרנגולים על מנת להעביר אליהם את החטאים שלכם (כפרות), כי כך רק תוסיפו חטא נוסף לרשימת העוונות שלכם והוא הריגת עוד ייצור חי וכמובן, תזהרו לא להתלכלך מרימונים, כי אומרים שהכתמים לא יורדי בכביסה)
וזכרו, איכות היא לא מילה גסה, פשוט אני עדיין לא מבין את הפירוש שלה... :)
אלעד
| |
פטריות ההזיה
הטעם המר של הכישלון
הכל התחיל ביום שבת לפני שבועיים ויום, חזרתי מסוף שבוע חלומי עם סיון בלונה גל וצימרים באחד מכפרי הגליל, ליד הכנרת. ניצלנו את ההזדמנות שהדרך מטבריה חזרה לחיפה עוברת דרך בית לחם הגלילית על מנת לקפוץ ל"חוות התבלינים" אשר באותו יישוב הסמוך לצומת אלונים, על מנת לחדש את מלאי התבלינים בביתינו.
בין שאר התבלינים שקניתי לאורז (בסגנון סיני, הודי ועוד), קניתי שתי קפוסאות של פטריות מיובשות, האחת פטריות בוליטוס - פטריות אשר טובות לשימוש במרק ועוד חבילה של פטריות, אשר לא הייתי בטוח לגבי טיבה ולכן שאלתי את המוכרת, ילדה בשנות העשרה המוקדמות של חייה אלו פטריות אלו. היא השיבה "פורצ'יני", זה נראה לי מוזר, כי פטריות פורצ'יני (זן פטריות איטלקי מעולה, מחירו יקר וטעמו ערב לחיך) בדרך כלל כהות יותר ושאלתי האם אין מדובר בפטריות שיטאקי, אשר הפטריות אשר היו בשק הזכירו לי יותר אותן (פטריות שיטאקי, פטריות מהמזרח הרחוק, טעמן חזק, הן בשרניות ויש להשרות אותן כיממה לפני הבישול ולשפוך את המים, על מנת להפטר מטעמן המר במיוחד). היא הלכה להתייעצות קלה עם אחד המבוגרים בעסק וכעבור דקה שבה, מהנהנת בראש לסמן לי שאלו אכן פטריות פורצ'ני.
והנה, היום, ה-21 בספטמבר בשעות הצהריים, 15 ימים לאחר מכן באתי לבשל לעצמי פתיתים עם פטריות לארוחת הצהריים.
חתכתי גלד בצל אחד והזהבתי אותו בתוך סיר עם שמן זית, השרתי במשך מספר דקות את פטריות ה"בולוטוס " וה"פורצ'יני" שקניתי וכעבור דקות ספורות שפכתי את הכוס מלאת המים והפטריות לתוך אותו סיר, יחד עם חצי חבילת פתיתים של אוסם.
ערבבתי את תכולת הסיר וכמנהגי, לאחר מספר דקות טעמתי את הנזיד המתבשל לו.
אך אבוי!
רע ומר היה הטעם אשר דבק בקצה לשוני, לא היו אלו פטריות פורצ'יני האיטלקיות לעניני הטעם, היו אלו פטריות שיטאקי התיאלנדיות בעלות הטעם המר והנורא!
מה עושים, עוד שתי דקות אמורים להיות הפתיתים מוכנים, אצתי רצתי לארון, הוצאתי אריזת רסק עגבניות ושפכתי את תכולתה אל תוך השיר, חשבתי שהטעם החמצמץ של הרוטב, "ימתיק" מעט את רוע הגזירה. הוספתי עוד שתי כפיות מלח ים, על מנת לאזן את הטעם החמוץ והנחתי את הסיר למשך מספר דקות.
ועכשיו הרגע הקריטי, שלב הטעימה, על החיים ועל המוות (ועם טעם נורא כמו זה של פטריות שיטאקי, באמת אפשר למות, או לפחות להקלע למצב נפשי בלתי רגיל, כפי שרבים מטובי בנינו חוזרים איתו מהודו והמזרח בכלל).
הכנסתי אל פי מזלג עמוס בתבשיל המוזר שרקחתי, אולם כל המאמצים שעשיתי על מנת להציל את החולה כשלו, התבשיל מת!
הטעם היה כל כך נורא, שלא נותרה לי ברירה אלא לזרוק את כל הסיר אל פח האשפה.
זה הזכיר לי מעט חוויה משירותי הצבאי, ליתר דיוק פעם או פעמיים שעשיתי מטבח וראיתי כיצד לוקחים סירים שלמים, פיילות מלאות וזורקים לפח (למען ההגינות אספר שזה רק עושה טוב לאנושות שהזבל מהמטבח הצבאי לא צריך לעבור דרך בטנו של אף בן אנוש).
והלקח שלמדתי מכל הסיפור הזה, לא לסמוך על מוכרים/מוכרות שהם עוד לא בגיל שאפשר לתבוע אותם/ן על הטעיית הצרכן וכן לקנות רק דברים שאני מזהה בודאות או לחילופין נמצאים בתוך קופסה סגורה עם כיתוב מהימן המעיד על תכולת האריזה. לעולם לא אקנה חתול בשק ועל אחת כמה וכמה פטריות שיטאקי בשק!
מצאתי אותו!!!
מצאתי אותו. מצאתי את ההוא שבגללו ערוץ 10 טרם נסגר, את ההוא שכאשר אומרים קהל הצופים שלנו בתוכנית בערוץ עשר מתכוונים אליו - אח שלי!
אח שלי הוא הצופה היחיד בערוץ עשר, אח שלי באמת יושב בסלון וצופה בערוץ עשר בזמנו בפנוי. נשבע לכם, ראיתי אותו.
הוא ישב היום וצפה בתוכנית "שי ודרור", למען האמת היה מצחיק אז גם אני אצטרפתי (והכפלתי את הרייטינג) וצפיתי בתוכנית, מדובר היה בשידור חוזר של הפרק האחרון של הסדרה (דווקא שהתחלתי לצפות שוגרים את השאלטר?), בפרק הזה הם התקשרו ל"יד ושם" כדי לשאול מה הם מתכוונים לעשות לאור הקיצוץ הצפוי בתקציב המוסד, הם שאלו את עוזרת המנכ"ל שאלות מביכות כמו "היכן ניתן לקצץ בבשר החי" ועוד שלל שאלות בעלות קונוטציות שואתיות ובסופו של דבר עוזר המנכ"ל איימה לתבוע אותם וניתקה להם בפרצוף. אויש, זה היה מצחיק.
אם מישהו יודע היכן אפשר להשיג את אותם קטעים בהם שי ודרור מתקשרים לכל מיני אנשים מפורסמים ושואלים אותם שאלות מביכות אשמח לקבל מידע בעניין!
בזמן שבישלתי, ערוץ עשר נותר פתוח על גבי המרקע וכך מצאתי את עצמי מאזין (למזלי המסך היה מכוון לכיוון השני) לתוכנית טלויזיה מטופשת בה חיים צינוביץ ועוד שני מנחים עלומי שם מבחינתי שרו שיר נגד פיראטיות בתחום המוזיקה, עיקר השיר היה משהו כמו "אל תקנו דיסקים מזוייפים", אני הפנמתי את המסר ומעתה שארצה שירים לא אלך לקנות דיסקים מזוייפים, אמנע את כספי מאותם פיראטים (איפה הימים בהם פיראטים היו שודדי ים , איפה?!) ופשוט אוריד את השיר המבוקש דרך קאזה.
למען האמת, כאשר אני אוהב מוזיקה של אומן מסויים, בדרך כלל אני קונה את הדיסק בגירסתו המקורית, לראיה אוסף הדיסקים השלם של אביב גפן אשר יש ברשותי, ענבל פרלמוטר ז"ל, סרטי ופסי הקול של דיסני ועוד שאר מיני להקות וזמרים אשר עשרות רבים (יש לומר רבים מידי) של שקלים מכיסי על מנת לרכוש את אלבומיהם. מזל שאני נמנה עם חובבי מוזיקה ישנה שכבר לא כל כך יכולות להוציא דיסקים וכן של מוזיקה שזכויות היוצרים שלה עברו לפני כמה מאות שנים :)
אגב, בתוכנית הזו, היה פלאפון בחזית המסך אשר שידר הודעות SMS אשר מתחלפו מידי מספר שניות. ההודעות היו מאוד מצחיקות, בעיקר "משה בדוסה המלך" "מיכל, אלון אוהב אותך" וכל מיני וריאציות מטופשות שכאלו, אשר חלקן הופיעו בעברית-אנגלית "ayelet ani ohev otach". היה די משעשע, לראות במשך כשתי דקות את אותן הודעות אשר כותביהם נמנים עם אותם אלו שלאחרונה שמעתי בלוגרים רבים בני גילי ומבוגרים יותר, אשר מתלוננים על דרך ההתבטאות שלהם "שיואו, כאילו, דההה"...
אין לי שום דבר נגד אותם אנשים אשר שולחים הודעות קצרות לתוכניות טלויזיה, אבל זה פשוט ממש הזכיר לי את אחד הפרקים במשפחת סימפסון, בו ברט שילם 50 או 100 דולרים בעבור שבריר שניה בו השם שלו הופיע בתוכנית של קראסטי הליצן...
לסיום, לאות הזדהות עם תעשיית הפיראטים, או ליתר דיוק חוסר ההזדהות עם אותם מציגי אקו"ם אשר לא מתביישים להפיץ הטלויזיה שקרים, כפי שהייתי עד להם כיום "אם אנשים היו קונים יותר דיסקים, חברות התקליטים היו משקיעות יותר באומנים שהם לא מיינסטרים" (שקר גס, הרי אם אנשים היו קונים יותר דיסקים, אותם ברוני מוזיקה [ואין כוונתי ליוצרים ולאומנים אשר הערכתי נתונה להם, אלא לאותם משווקים ו"מגיני זכויות יוצרים"דוחים אשר גובים מחירים מופקעים עבור דיסקים ומנסים להראות תמימים כאשר הם מעלים את השאלה - מדוע אף אחד לא קונ מאיתנו?] היו מתעשרים יותר ולא שמים את כספם על קרן הצבי של הלבקות החדשות והשוליות, אשר נלחמות על חייהן במועדונים השונים ברחבי הארץ), אני שם את ה-Jolly Roger, אותו דגל שחור מעוטר בגולגולת לבנה אשר התנוסס בגאווה על התרנים בספינותיהן של שודדי הים, הרי הם הפיראטים.
שיהיה שבוע טוב (עם טעם קצת יותר טוב מזה בו פתחתי את השבוע הזה)
אלעד
ה-Jolly Roger, דגלם של הפיראטים
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
