הפרח הקטוף:

פרח אצילי שלי נקטפת לנגד עיניי

הרוח הנושבת לקחה אותך הרחק מפניי

פוסעת אל עבר ערוגת הגינה

שם טיפחתיך באהבה איתנה

בבושת פנים מגוללת בפניי קרברך

לאן אלך בלעדייך?

פרח מהודר במחלצות מרהיבים

נכספתי אלייך ומלאת געגועים

בוהה בערוגתך דרך האשנב

אך היא ריקה ומלאת רעב

צמאה למגע הרך שלך

ולריח המגיף הישר ממך

כאסופי המתנדנד בדעותיו

גלמודה מסתובבת ברחוב לשווא

בגבעול אותך החזיק נסיתי לאחוז

אך הדקירה העצימה וקיבלה מעוז

האיך נתתי לך לברוח וללכת?

ליבי נוסג, דועך, כובה, כשלהבת

כתרך האדמדם שהיה כה אצילי

נבל לעיתו, יותר אינו שלי

אתה שיצאת עמוק מתוכי

כעת נשארתי רק אני.

פרח, מבטיחה דבר אחד

את עפרך אשמור לעד

הכתמת אותי רק בטוב

היית יותר מסתם אהוב.

פרח, אייני מצטערת שהכרתיך

מתנת שמיים למדתי מפיך.

על דבר אחד אצטער;

שנקטפת לנגד עיניי!

ושאפת פיך הלכה לה לפניי.

THE END

המבט לכלום:

הסתכלי מימינך, התוכלי מעבר לראות?

הפני לי מבטך, שם אובד בין הנרות

לגימת גביע יין המתוק מדם אישה

לא אוכל להשיב, לא אוכל להשיב גלגלי בחזרה.

הגבול הוא השמיים, כך אומרים המבשרים

אך אני רואה כפליים מעיניי האחרים

והריק הניתז כמו השקט ממש הוא לי ולא אחר

מוטל על אדמת קודש אחת, התוכלי כך לוותר?

מציון אתנה את כל מה שאפשר

עם הרוח הנושבת תנגן לצליל מיתר

היורה יפול מעננים בקיץ לכבודך

ובתורה יחקוק מלאך בדפוס שחור את שמך.

אם רק תראי איך נתתי את הכל,

אם תבקשי רק למענך אסבול!

נהרות הזרימו מים ואני נסחף בתוכם

את בוהה בי בנתיים אך אני אינני שם

מדוע התפלגתי ביני לבין עצמי?

כי אייני שלם עם המחשבות שלי.

לגימת גביע יין המתוק מדם אישה

לא אוכל להשיב גלגלי בחזרה...