אני קרוע
יענו גם קרוע מבחינת שריטה... זה פסדר
אבל גם קרוע מבחינת קונפליקט (איזה שיעור ספרות יצאתי עכשיו)
מצד אחד אני פיטר פן, ילד שכלוא בתוך... לא בדיוק אקרא לזה גבר כי אני די גמד, אבל פסדר, נניח...
לא רוצה להתבגר, לא רוצה להתגבר... רק לעשות את השטויות שלי ולא לדאוג לכלום... להעביר הכול בפנאן, בזרימה ובצחוקים
מצד שני, ההיאחזות הזאת בדמות הפיטר פן... יכולה לפעמים להגיע לגדר הפאתטיות...
הקו שמפריד מאוד דק... וראיתי לא פעם ולא פעמיים אנשים שחוצים אותו, בצורות שגורמות לי להסתכל על בנאדם ולהגיד - "איזה לוזר"
אוטוטו אני מגיע לגיל 20... יותר נכון, ב-12.2, שזה יענו עוד 3 וחצי חודשים? (אין לי כוח להוציא את הפלאפון לבדוק)
יענו... אני פאקינג מחליף קידומת... אני מגיע לעשור שבו דברים נהיים יותר רציניים... העשור השלישי לחיי יענו...
אני, הילד שאוהב לעשות שטויות ולצאת מזה כמה שיותר חלק - גדל...
פתאום אני מביא עצות מניסיוני האישי, אנשים מסתכלים עליי בתור דמות הרבה יותר רצינית ובוגרת (עד כמה שאפשר, מי שבאמת מכיר אותי יודע שאני חתיכת אינפנטיל... ומאושר בחלקי יענו)
תמיד הגדרתי את עצמי בתור הילד שהתחיל לנגן ויש לו עוד הרבה מה ללמוד... ופתאום אני מקבל הצעות ללמד, להעביר שיעורים... וזאת חתיכת כאפה!! אני נהיה לגמרי חסר ביטחון כשזה מגיע לדברים האלה (עוד דבר שלא אופייני לי בעליל - חוסר ביטחון עצמי)
יענו כן, אני תמיד מחזיק בגישה שאפשר ללמוד מכל אחד (ואני חוזר - כל אחד), אבל אף פעם לא תיארתי לעצמי שאני אהיה חלק נכבד מה...כל אחד הזה...
אני הולך ונהיה... בצד השני (שמתי לב שאני משתמש הרבה בסוגריים בפוסטים שלי)
אני הולך לצד של המבוגרים (עכשיו זה סתם סוגריים כי בא לי)
זה ממש כמו התפסן בשדה השיפון... רק שאני לא רוצה להיות התפסן... פעם רציתי, היום אני כבר לא כזה שמח להקריב את עצמי למען כל אדם שני ברחוב... היום אני מעדיף להיות חלק מהילדים האלה שהולדן רוצה לתפוס כדי שלא יפלו לעולם של המבוגרים...
אבל... פשוט אין ברירה... אי אפשר להיאבק במחלה הזאת
התסמינים הראשונים כבר קיימים - חוץ מזקן מלא וחארטות כאלה, יש לי פחות או יותר כיוון בחיים, כמו שטרחתי כבר לרשום כאן, אני 90% מהזמן שלי ברשות עצמי, ותלוי אך ורק בעצמי (למרות שאני עדיין לא גר לבד... יענו אני די גר לבד מבחינה טכנית, עם הפוגות מדי פעם)
בקיצור... איכ, אוטוטו אני סבא :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
